מדוע כל הסינים נראים לנו דומים?

זיהוי פנים הוא פונקציה בסיסית ביותר של המוח האנושי, אך מסתבר שתנאי הכרחי לזיהוי בין אלפי פרצופים שונים, הוא חשיפה יומיומית ואינטראקציה בינאישית
 

החוקר מאחורי המחקר

כולנו מכירים את האימרה "כל הסינים נראים אותו הדבר", ומתברר שאכן ניצבת מאחוריה אמת מדעית: אנו הישראלים באמת מתקשים להבדיל בין פרצופים סיניים - פשוט מפני שאיננו מתורגלים בכך. במחקר שנערך לאחרונה נעזרה פרופ' גלית יובל בעובדה זו, כדי לבחון היבטים שונים בתהליך המוחי המסקרן של זיהוי פנים.

 

מאיפה אתה מוכר לי?

"זיהוי פנים הוא פונקציה בסיסית ביותר של המוח האנושי," מסבירה פרופ' יובל, "אנחנו מזהים פנים מוכרות כבר בשלב מוקדם מאוד בינקותנו, ולומדים לזהות ולהבחין בין אלפי פרצופים במהלך חיינו. יתרה מכך, ההבדל בין פנים מוכרות לבלתי מוכרות משמעותי ביותר באופן שבו אנו תופסים את העולם. כאשר אנו רואים פנים של אדם, אנו מעבדים את התמונה באופן הוליסטי: המרכיבים השונים – שיער, צורת האף, העיניים וכד' - מתלכדים יחדיו לתמונה אחת, שאליה אנו מגיבים מיידית: האם אלה פנים מוכרות? זרות? אהובות? דוחות? אצל אדם ממוצע מתרחש התהליך הזה עשרות פעמים ביום, וכך המוח מתרגל זיהוי והבחנה בין אדם לאדם."

 

בגלל העדר חשיפה יומיומית ואינטראקציה בינאישית, אין לישראלים הכרח להבחין בין פרצופים סיניים רבים, ומכאן נובע הקושי להבחין ולהבדיל ביניהם. פרופ' יובל, פיתחה שיטת אימון לזיהוי פרצופים, ובדקה האם אפשר באמצעותה ללמד את מוחם של נבדקים ישראלים, שפגשו מעט מאוד סינים בימי חייהם, לזהות פנים סיניות. מיכל פלג, אייל מהודר ויונתן אורון, סטודנטים במעבדתה של פרופ' יובל בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה, ערכו את הניסוי, שנעזר בגישות מתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית. הניסוי חשף את הנבדקים למספר מצומצם בלבד של פנים סיניות, אך כולן היו מזוהות בשם, כפניהם הנבדלות של אנשים אינדיווידואליים. בעקבות האימון הצליחו הנבדקים להבחין בצורה טובה יותר בין פרצופים סיניים. כדי לברר כיצד שינה תהליך האימון את אופן הייצוג של פנים סיניות במוחם של הנבדקים, ערכו הסטודנטים השוואה בין תגובותיהם לפנים סיניות לפני ואחרי האימון, באמצעות שני כלים טכנולוגיים: מכשיר העוקב אחר תנועות העיניים, ו-  EEG (Electroencephalogram) – שיטה אלקטרו-פיזיולוגית למדידת הפעילות החשמלית במוח.

 

לקריאה נוספת על השיטות הטכנולוגיות לקריאת פעילות המוח >>

 

של מי התינוק הזה?

ולא רק סינים אנו מתקשים לזהות. קטגוריה אחרת של פנים שנראות לנו דומות אלו לאלו היא פניהם של תינוקות בני יומם. עד כדי כך קשה הדבר, שאימהות רבות זוכרות כיצד חיפשו את תינוקן החדש בין העריסות במחלקת היילודים, ואיתרו אותו רק לפי השם שעל הפתקית. על סמך חוויה רווחת זו, ניסו פרופ' יובל וצוותה, בשיתוף עם פרופ' יונתן גושן מהמגמה הקוגניטיבית בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה, לברר מה עשוי לסייע למוח להבחין בין פנים של יילודים. ראשית, הם בחנו אחיות בבית יולדות, שנחשפות מדי יום למספר רב של תינוקות שאך נולדו, וגילו להפתעתם שיכולתן להבחין בין מטופליהן הזעירים אינה עולה על זו של רובנו. בשלב הבא של המחקר הונחו מתנדבים בריאים לשייך שמות אינדיווידואליים למספר מצומצם של פרצופי יילודים. הפעולה הזאת, כך התברר, שיפרה משמעותית את יכולתם של הנבדקים להבחין בין פנים של יילודים בכלל. המסקנה העולה מן המחקרים היא שאינטראקציה אישית ואקטיבית עם אדם אינדיווידואלי היא גורם הכרחי בתהליך זיהוי הפנים המתרחש במוח האנושי.

 

מתוך חוברת "מצב המוח" בעריכת דוברת האוניברסיטה >>

אוניברסיטת תל-אביב, רחוב חיים לבנון 30, 6997801.
UI/UX Basch_Interactive