מחקרים

RESEARCH

מה מעניין אותך?

כל הנושאים
אמנויות
מוח
הנדסה וטכנולוגיה
חברה
מדעים מדויקים
ניהול ומשפט
סביבה
רוח
רפואה ומדעי החיים

לובי מחקרים

carousle news research: 
תמונת באנר: 
news research carousel: 
תמונת באנר: 
בחר את סוג הלובי: 
מחקרים
פרופ' רונית סצ'י-פאינרו והדוקטורנט עילם ייני

מחקר

11.04.2021
פריצת דרך במאבק בסרטן המוח

נמצא החלבון שפוגע בפעילות המערכת החיסונית של המוח כנגד הסרטן הקטלני גליובלסטומה

  • רפואה ומדעי החיים

מחקר פורץ דרך של חוקרים מאוניברסיטת תל אביב עשוי לחולל תפנית משמעותית במאבק בסרטן המוח הקטלני GBM. הגליובלסטומה הוא הסוג הקטלני ביותר של גידולי סרטן במערכת העצבים המרכזית, והוא מהווה את מרבית הגידולים הממאירים שמקורם במוח. זהו סרטן אלים, פולשני ומהיר, ועל פי רוב, הטיפולים הקיימים אינם עוזרים, והחולים נפטרים כעבור כשנה בממוצע מהתפרצות הגידול. יתרה מכך, הגליובלסטומה מוגדר כ'גידול קר', כלומר שאינו מגיב לניסיונות אימונותרפיים לעידוד מערכת החיסון לפעול נגדו. צוות מחקר בינלאומי בהובלת פרופ' רונית סצ'י-פאינרו, העומדת בראש המרכז לחקר הביולוגיה של הסרטן ובראש המעבדה לחקר סרטן וננו-רפואה בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, גילה כיצד ניתן לבלום את התפשטותו.

 

חלבון אחד שמשבש את תפקוד המערכת החיסונית

במסגרת המחקר, החוקרים ביקשו תחילה להבין מדוע תאי מערכת החיסון של המוח (מיקרוגליה), אינם מעכבים את הסרטן. בהובלת הדוקטורנט עילם ייני, ערכו החוקרים השוואה בין רקמות מוח בריאות לרקמות נגועות. לצורך כך, החוקרים שיתפו פעולה עם מנתחי מוח מהמרכז הרפואי איכילוב, שסיפקו להם גידולי גליובלסטומה שנכרתו בחדרי הניתוחים, ועם מנתחי מוח מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס וממכון ליבר שבארה"ב, אשר סיפקו להם רקמות מוח תקינות מניתוחים לאחר המוות.

 

"רצינו לדעת למה המערכת החיסונית במוח לא עושה את העבודה שלה", מספרת פרופ' סצ'י-פאינרו. "לכן, בדקנו את האינטראקציות בין תאי מערכת החיסון במוח לתאי הגליובלסטומה בגידולים שהוסרו זה עתה מחולים. למרבה ההפתעה, מצאנו כי לא זאת בלבד שתאי המיקרוגליה לא פועלים כדי לבלום את התאים הסרטניים, הם משחקים תפקיד שלילי מכריע בחלוקתם, בהתפשטותם ובהתניידותם".

 

מאחר שתאים 'מדברים' אלה עם אלה באמצעות חלבונים, בדקו החוקרים מהם החלבונים שמופרשים כשתאי מערכת החיסון מסוג מיקרוגליה באים במגע עם תאים סרטניים מסוג גליובלסטומה, ומצאו שישה חלבונים שבאו לידי ביטוי יתר. בשלב הבא, פרופ' סצ'י-פאינרו וצוותה עיכבו כל אחד מהחלבונים, כדי לנסות ולבודד את החלבון האחד שמאפשר לגידול הסרטני "לשעבד" את מערכת החיסון של המוח למטרותיו ולהתפשט. בדרך הזו, מצאו החוקרים כי חלבון בשם SELP הוא שמשבש את תפקודה של המערכת החיסונית ומאיץ את הגידולים מסוג גליובלסטומה.

 

"מדובר בחלבון מוכר, שמסייע לתאים – בעיקר לתאי דם לבנים ולתאי אנדותל המרכיבים את כלי הדם – לנוע בתוך הגוף", מסבירה פרופ' סצ'י-פאינרו. "המפגש בין תאי הגליובלסטומה לתאי המיקרוגליה גורם להם לבטא את חלבון ה-SELP בכמויות משמעותיות. במחקר הצלחנו להראות שה-SELP המוגבר מסייע לתאי הסרטן לנדוד, וכן לחדור לתוך רקמת המוח".

 

תאי גליובלסטומה

 

לשתק את התאים המשתוללים

לאחר שהחוקרים עיכבו את חלבון ה-SELP על דגימות הגידולים מהחולים, הם הבחינו שהגידולים מפסיקים להתחלק, מפסיקים לנוע ומפסיקים להיות פולשניים. את אותן התוצאות החוקרים השיגו גם בגידולים בחיות מודל וגם במודלים תלת-ממדיים. בהמשך בוצעה גם אנליזת ריצוף רנ"א ברמת התא הבודד, בשיתוף פעולה עם המעבדה של ד"ר אסף מדי מהמחלקה לפתולוגיה בפקולטה לרפואה. גם שם זוהתה ירידה בתכונות הסרטניות של התאים והפעלה של מערכת החיסון כנגד התפשטות הגידול, במקרים בהם ה-SELP הושתק והקשר בין המיקרוגליה לתאי הגליובלסטומה שובש, מה שהוביל לעיכוב התקדמות הסרטן במוח. תוצאות המחקר פורץ הדרך מתפרסמות בימים אלו בכתב העת היוקרתי Nature Communications.

 

פרופ' סצ'י-פאינרו מדגישה שלמחקר החדש עשויות להיות השלכות טיפוליות מצילות חיים. לדבריה, בצירוף מקרים, בימים אלה נערך ניסוי קליני בשלב שני לעיכוב SELP למטרה אחרת לגמרי, לטיפול בכאב באנמיה חרמשית. היא מקווה שמשום שהוכח שהטיפול שמעכב את ה-SELP בטוח לשימוש בבני אדם, הוא יסלול את הדרך לאישור מהיר יחסית של ניסוי קליני להתוויה מחדש של הטיפול לגליובלסטומה. "לצערי, חולי גליובלסטומה זקוקים לטיפולים חדשים באופן מיידי. הטיפול שלנו יכול להוות את התפנית הנחוצה כל כך במלחמה בסרטן שמייאש מכולם".

 

המחקר החדש מומן על ידי הקרן לחקר הסרטן בישראל (ICRF), מועצת המחקר האירופית (ERC), קרן קאהן, האגודה למלחמה בסרטן והקרן הלאומית למדע.

 

מחקר

11.04.2021
מחקר חדש מצא שהחיסון מקנה הגנה פחותה יותר כנגד הזן הדרום אפריקאי

הערכת החוקרים היא שיעילות החיסון פחותה מול הזן הדרום-אפריקאי לעומת הנגיף המקורי והזן הבריטי, אך עדיין משמעותית

  • רפואה ומדעי החיים

מחקר פורץ דרך, ראשון מסוגו, קובע כי זן הקורונה שמקורו בדרום אפריקה מצליח לפרוץ במידה מסוימת את ההגנה של שתי מנות החיסון של פייזר. לפיכך ההגנה הצפויה של החיסון כ­­נגד זן זה פחותה מההגנה הטובה של החיסון כנגד הזן המקורי של הקורונה וכנגד הזן הבריטי, שהוא השכיח כיום בהדבקות בישראל. יחד עם זאת, החוקרים מסייגים ואומרים כי בשלב זה לא ניתן להעריך במדויק את שיעור הירידה ביעילות החיסון. הערכתם היא שיעילות החיסון אינה יורדת באופן דרסטי, היות ואין התפשטות נרחבת של הזן הדרום אפריקאי והוא מאוד נדיר בארץ.

 

המחקר נערך כשיתוף פעולה בין חוקרים ממכון כללית למחקר ואוניברסיטת תל אביב. את המחקר הובילו פרופ' שי בן שחר, מנהל המחלקה לרפואה מותאמת אישית במערך החדשנות בכללית, ד"ר דורון נצר - ראש אגף הרפואה בחטיבת הקהילה בכללית, ופרופ' עדי שטרן מביה״ס ע״ש שמוניס למחקר ביורפואי וסרטן בפקולטה למדעי החיים באוניברטיסת תל אביב. 

 

החוקרים איתרו מטופלי כללית שנמצאו חיוביים לקורונה החל מ- 14 יום לאחר קבלת מנת החיסון הראשונה. יצוין כי היעילות הגבוהה של החיסון לקורונה הביאה לכך שמספר נמוך מאוד של מחוסנים נדבקו בקורונה, ולאחר איתורם, לכל מחוסן שנמצא חיובי לקורונה "הוצמד" נדבק שלא חוסן, הדומה לו בגיל, במין, במגזר, באזור המגורים ובמאפיינים נוספים. המחקר התבסס על כ-800 נבדקים (כ-400 זוגות) של מחוסנים ולא מחוסנים אשר נמצאו חיוביים לקורונה, וכל הנגיפים שבודדו נשלחו לריצוף גנטי.

 

בריצוף הגנטי נמצא שהשכיחות של הזן הדרום אפריקאי נמוכה – כ-1% מכלל הנגיפים אשר רוצפו בקרב כלל הנדבקים. בין שתי קבוצות הנדבקים בקורונה, נמצא כי בקרב מחוסנים בשתי מנות, שכיחות הזן הדרום אפריקאי הייתה גבוהה יותר באופן משמעותי (פי 8) מבקרב הקבוצה המצומדת מקרב הלא מחוסנים – שבה היו שכיחים יותר הזן הבריטי והזן המקורי. המשמעות היא שהחיסון ב-2 מנות ככל הנראה אינו מקנה הגנה זהה נגד הזן הדרום אפריקאי של נגיף הקורונה בהשוואה לוריאנטים האחרים. תוצאות אלו מעידות שאמנם לזן הדרום אפריקאי יש יכולת מסוימת לפרוץ את ההגנה מהדבקה שמקנה החיסון של פייזר, אך לאור העובדה שהנגיף לא מתפשט במהירות בישראל, יתכן ויכולת זו מוגבלת.  

 

בנוסף, המחקר בדק עד כמה מצליח הזן הבריטי לפרוץ את הגנת החיסון בהשוואה לזן המקורי של הקורונה. מהנתונים עולה כי בקרב 250 נשאים חיוביים לקורונה שהיו מחוסנים חלקית (משבועיים לאחר קבלת מנה ראשונה ועד שבוע מקבלת מנה שנייה), נמצא שהשכיחות של הזן הבריטי היתה גבוהה באופן מובהק לעומת נשאים חיוביים שלא חוסנו, שבהם שכיחות הזן המקורי של הקורונה היתה גבוהה יותר. המשמעות היא שבקרב נשאים שלא חוסנו ניתן היה לראות יותר מקרים חיוביים של קורונה מהסוג המקורי, אליו כוון החיסון מלכתחילה.

 

חשוב לציין שאחרי שתי מנות של חיסון, שיעור הזן הבריטי בקרב מחוסנים ירד באופן משמעותי. משמעות הדבר היא כי הזן הבריטי מצליח לפרוץ במידה מסוימת את ההגנה של השבועות הראשונים לאחר מנה אחת של חיסון, אך תופעה זו לא נצפית כעבור חודש, אחרי קבלת המנה השנייה.

 

הצד המעודד: שכיחות נמוכה של הזן הדרום אפריקאי

"בדקנו את עמידות הווריאנטים השונים בישראל – הבריטי והדרום אפריקאי – לחיסון של פייזר", מסבירה פרופ׳ שטרן, מביה״ס ע״ש שמוניס למחקר ביורפואי וסרטן בפקולטה למדעי החיים באוניברטיסת תל אביב, "בדקנו האם רואים יותר הדבקות מזן מסוים בקרב המחוסנים בהשוואה ללא-מחוסנים, ומצאנו שהתשובה לכך חיובית: מצאנו, באופן מובהק, יותר מקרים של הזן הדרום אפריקאי בקרב המחוסנים במנה שנייה, בהשוואה לקבוצת הביקורת. פירושו של דבר שהזן הדרום אפריקאי יכול לפרוץ במידה מסוימת את ההגנה החיסונית. יחד עם זאת, יש להדגיש כי הזן הדרום אפריקאי מהווה מיעוט המקרים בקרב אוכלוסיית המחוסנים". לדברי פרופ' שטרן "לא ניתן ללמוד ישירות מהמחקר את דרגת ההגנה המדויקת של החיסון כנגד הזן הדרום אפריקאי, זאת כיוון שהשכיחות של הזן הדרום-אפריקאי בישראל היא מאוד מאוד נמוכה, ומצייגת כ 1% מכלל ההדבקות. השכיחות הנמוכה בכל זאת מעודדת מאוד, כי פירושה הוא שגם אם הזן הזה מצליח לפרוץ את החיסון, הוא לא מצליח להתפשט באוכלוסייה, כפי שעשה הזן הבריטי, שמהווה את הרוב המוחץ של הדבקות הקורונה בישראל”.

 

לדברי פרופ' בן שחר, מנהל המחלקה לרפואה מותאמת אישית במערך החדשנות בכללית "תוצאות  מחקר זה ממחישות את החשיבות שיש להרחבת הריצוף הגנטי של הנגיף בקרב נדבקים, וזאת כדי להיות מסוגלים לאתר התפרצות אפשרית של הזן הדרום אפריקאי, כמו גם זנים חדשים בארץ, וכדי לשפר את הבידוד של חולים הנושאים זנים אלה. התוצאות מדגישות שלא ניתן להתייחס למגפת הקורונה כמצב שחלף".

 

צורך בניטור מתמיד אחר זנים חדשים

לדברי ד"ר דורון נצר, מנהל אגף רפואה בחטיבת הקהילה בכללית "מדובר במחקר ראשון בעולם, חשוב ביותר, המתבסס על נתוני "עולם אמיתי", המוכיח כי החיסון מקנה הגנה פחותה יותר כנגד הזן הדרום אפריקאי לעומת הנגיף המקורי והזן הבריטי. התוצאות מלמדות על חשיבות והצורך בריצוף וניטור מתמיד אחר זנים חדשים ושימוש באמצעים משלימים, לרבות ריחוק ומסיכות בחללים סגורים, למניעת הדבקה ולמניעת התפרצות נוספת של קורונה בישראל".

 

פרופ רן בליצר, ראש מערך חדשנות בכללית ומנהל מכון כללית למחקר, מוסיף "שיטת המחקר אשר יישמנו במחקר ראשון מסוגו זה, שבמסגרתה שלחנו לריצוף 400 צמדים מזווגים מראש של מתחסנים ולא-מתחסנים בעלי מאפיינים דומים שנדבקו בקורונה, מאפשרת להתגבר על הטיות ולהסיק מסקנות. אף כי המספרים אינם גדולים ויש להמשיך ולהרחיב את היקף המעקב, הפער המשמעותי בשכיחות הזן הדרום אפריקאי בין המתחסנים שנדבקו למרות החיסון ללא-מחוסנים מצביע בסבירות גבוהה על יעילות פחותה של החיסון במניעת הדבקה בזן זה. הדיווחים עד כה בנושא זה מהעולם לא היו חד משמעיים, אך בכל הזהירות הנדרשת ניתן לומר כי ההתאמה של ממצא זה לממצאים מעבדתיים של מבחני נטרול שפורסמו בעולם ובישראל מחייבת תשומת לב, ומדגישה את הצורך במאמץ ממוקד להרחבת הניטור האפידמיולוגי-ריצופי וההתערבות להקטנת המשך התפשטות הזן הדרום-אפריקאי בישראל".

 

תוצאות המחקר מפורסמות כטיוטת מאמר באתר medrxiv.com לאחר שנשלחו להערכת עמיתים.

 

מחקר

04.04.2021
מה אכלו אבותינו בתקופת האבן? בעיקר בשר

חוקרים מאוניברסיטת תל אביב הצליחו לשחזר באופן ייחודי את תזונת האדם בתקופת האבן

  • רוח

מה הרכיב את התפריט של האדם הקדמון ומה היה היחס בין המרכיב הבשרי והצמחי בארוחה? השאלה הזאת עולה לא פעם במהלך שיחות סביב שולחן האוכל על צמחונות וטבעונות ומסקרנת גם חוקרים רבים. "הניסיונות לשחזר את תזונת האדם בתקופת האבן התבססו עד היום בעיקר על הקבלה לתזונה בחברות ציידים-לקטים מהמאה ה-20. אלא שאין טעם להשוואה הזאת, כי חברת ציידים-לקטים לפני שני מיליון שנה ניזונה משפע פילים ובעלי חיים גדולים אחרים – בשעה שלחברות ציידים-לקטים היום אין שפע כזה. כל המערכת האקולוגית השתנתה ואינה בת-השוואה." מסביר ד"ר מיקי בן-דור מהחוג לארכיאולוגיה ע"ש יעקב מ.אלקוב באוניברסיטת תל אביב. 

 

במאמר שהתפרסם בספר השנה של האגודה האמריקאית לאנתרופולוגיה פיזית, ד"ר בן-דור ופרופ' רן ברקאי מהחוג לארכיאולוגיה, יחד עם רפאל סירטולי מפורטוגל, מראים שהאדם היה טורף-על במשך כשני מיליון שנה. רק בעקבות היכחדות החיות הגדולות (המגהפאונה) בחלקים שונים של העולם והתדלדלות מקורות המזון מן החי בסוף תקופת האבן, חלה עלייה הדרגתית בחלק הצמחי של התזונה, עד שלבסוף לא נותרה לאדם ברירה אלא לביית צמחים ובעלי חיים – ולעבור לחקלאות.

 

הגוף זוכר

"הרעיון שלנו היה להשתמש בשיטות אחרות כדי לשחזר את תזונת האדם בתקופת האבן: להשתמש בזיכרון המוטבע בגוף שלנו, במטבוליזם, בגנטיקה, במבנה הפיזי. הרי ההתנהגות שלנו משתנה מהר, אבל האבולוציה איטית. הגוף זוכר". אומר ד"ר בו דור. במהלך שלא נעשה עד היום בהיקף הנוכחי, ד"ר בן-דור ועמיתיו אספו כ-25 עדויות מתוך כ-400 מאמרים מדעיים מתחומים מדעיים שונים, שעוסקים בשאלה האם האדם התמחה כטורף (קרניבור) או כאוכל-כל (אומניבור) בתקופת האבן. רוב העדויות נמצאו במחקרים על הביולוגיה הנוכחית של האדם, כולל גנטיקה, חילוף חומרים, פיזיולוגיה ומורפולוגיה.

 

"דוגמה בולטת היא חומציות הקיבה של האדם", אומר ד"ר בן-דור. "החומציות בקיבה שלנו חזקה מזו של אוכלי הכול, ואפילו מזו של טורפים אחרים. ייצור ושמירה על חומציות חזקה עולים באנרגיה רבה, וקיומה מעיד על התמחות בצריכת מזון מן החי. חומציות חזקה עוזרת בהגנה מפני חיידקים מזיקים בבשר, והאדם הפרהיסטורי, שצד חיות גדולות שבשרן הספיק למספר ימים ואפילו לשבועות, התקיים במקרים רבים על בשר ישן ומרובה חיידקים – ולכן נזקק גם לשמור על רמת חומציות גבוהה. דוגמה נוספת להימנות האדם על קבוצת הטורפים היא מבנה תאי השומן בגופנו. השומן בגוף של אוכלי-כל אצור במספר קטן יחסית של תאי שומן גדולים, ואילו אצל הטורפים, כולל האדם, התמונה הפוכה: לנו יש מספר גדול פי כמה של תאי שומן קטנים יותר. עדויות משמעותיות לאבולוציה של האדם כטורף נמצאו גם בגנום שלנו. למשל, גנטיקאים הגיעו למסקנה שהאדם סגר אזורים של הגנום כדי לאפשר תזונה עתירת שומן, בעוד שהשימפנזה פתחה אזורים בגנום שמאפשרים תזונה עתירת סוכר".

 

לעדויות מהביולוגיה של האדם צירפו החוקרים עדויות ארכיאולוגיות. למשל, מחקר איזוטופים יציבים בעצמות בני אדם קדומים ודפוסי צייד ייחודיים לאדם מראה שהאדם התמחה בציד חיות גדולות ובינוניות בעלות תכולת שומן גבוהה. השוואת האדם, שצד חיות גדולות, לטורפים חברתיים גדולים בני זמננו, שכולם מתמחים בטריפת חיות גדולות וכולם צורכים מעל ל-70% מהאנרגיה מן החי, חיזקה את המסקנה שהאדם התמחה בציד חיות גדולות והיה היפר-קרניבור כמותם.

 

התמחות בציד חיות גדולות

"ציד חיות גדולות אינו הובי לאחר הצהריים", אומר ד"ר בן-דור. "הוא דורש המון ידע, וגם אריות וצבועים מגיעים ליכולות אלו רק כעבור שנים רבות של לימוד. מכאן ברור שהחיות הגדולות שאנו מוצאים באתרים ארכיאולוגיים רבים מספור הם תוצאה של התמחות האדם בציד חיות גדולות. חלק ניכר מהחוקרים את היכחדות החיות הגדולות מסכימים שלציד החיות הגדולות בידי האדם היה תפקיד מרכזי בהיכחדותן – ואין הוכחה טובה מזו להתמחות האדם בציד חיות גדולות, ובהתאמה לטורפים בני זמננו, בציד עצמו כפעילות מרכזית של האדם במשך רוב תקופת התפתחותו. עדויות ארכיאולוגיות נוספות, כמו הופעתם של כלים לעיבוד והשגת מזון צמחי רק בשלבים מאוחרים של האבולוציה האנושית, תומכות גם הן במרכזיותם של בעלי החיים הגדולים בדיאטה האנושית לאורך רוב ההיסטוריה האנושית".

 

השחזור הרב-תחומי שערכו חוקרי אוניברסיטת תל אביב במשך קרוב לעשור מציע שינוי פרדיגמה בהבנת האבולוציה של האדם. בניגוד להשערה המקובלת לפיה האדם חייב את התפתחותו ואת הישרדותו לגמישות תזונתית בין הסתמכות על ציד בעלי חיים ותזונה צמחית, התמונה המצטיירת היא של התפתחות האדם כמי שהתמחה בעיקר בטרף בעלי חיים גדולים. "עדויות ארכיאולוגיות לא מטילות ספק בכך שהאדם צרך גם צמחים בתקופת האבן", מוסיף ד"ר בן-דור, "אך לפי ממצאי המחקר הנוכחי הם לא היוו את החלק המרכזי בתזונה עד לקראת סוף התקופה".

 

עדויות לשינויים גנטיים והופעת כלי אבן ייחודיים לעיבוד צמחים הביאו את החוקרים למסקנה שהחל מלפני כ-85 אלף שנה באפריקה, והחל מלפני כ-40 אלף שנה באירופה ובאסיה, ניכרת עלייה הדרגתית בצריכה של מזון צמחי ושוני רב יותר של הדיאטה – בהתאם לתנאים האקולוגיים. העלייה הזו מלווה בעליה בייחודיות המקומית של תרבות כלי האבן ודומה לגיוון התרבות החומרית בקרב חברות ציידים-לקטים של המאה ה-20. בניגוד לכך, בשני מיליון השנים שבהם הסיקו החוקרים שהאדם היה טורף-על, היה דמיון והמשכיות בכלי האבן ללא קשר לתנאים האקולוגיים המקומיים.

 

"המחקר שלנו מתפרץ אל ויכוח גדול מאוד – מדעי ולא-מדעי", אומר פרופ' רן ברקאי. "התזונה הפליאוליתית היא בנפשם של הרבה אנשים, לא רק בקשר לעבר אלא גם בקשר להווה ולעתיד. קשה לשכנע אדם שדוגל בצמחונות שאבות אבותיו לא היו כאלה, ויש נטייה לערבב כאן בין תפיסה אישית למציאות מדעית. המחקר הנוכחי שלנו הוא מולטי-דיסציפלינרי ואינטר-דיסציפלינרי. אנחנו מציעים תמונה רחבה ומקיפה באופן חסר תקדים, שמראה בבירור כי האדם היה קודם כל טורף-על, שהתמחה בציד בעלי חיים גדולים. כפי שמצא דרווין, התאמה של מינים להשגה ועיכול של תזונתם היא המקור העיקרי לשינויים אבולוציוניים, ולכן הקביעה שהאדם היה טורף-על במשך רוב תקופת התפתחותו עשויה להוות בסיס נרחב לתובנות מהותיות לגבי האבולוציה הביולוגית והתרבותית של האדם".

מחקר

25.03.2021
צמודים לסלולרי? יתכן שתסבלו מתסמינים פיזיים של מתח וחרדה

שימוש גובר בסמארטפונים וברשתות החברתיות עשוי להוביל לחריקת שיניים ולכאבים בשרירי הפנים

  • רפואה ומדעי החיים

מחקר חדש של בית הספר לרפואת שיניים ע"ש מוריס וגבריאלה גולדשלאגר קובע כי שימוש גובר בסמארטפון וברשתות החברתיות עשוי להוביל לבעיות שינה, לנמנום ולתחושת עייפות במהלך היום, ואף לחריקת שיניים ולכאבים בשרירי הפה ומפרקי הלסתות. המחקר נערך במסגרת עבודת הגמר של ד''ר יצחק הוכהאוזר ובהובלת ד"ר אלונה אמודי-פרלמן, ד''ר פסיה פרידמן-רובין, פרופ' אילנה אלי ופרופ' אפרים וינוקור. המחקר צפוי להתפרסם בקרוב בכתב העת Quintessence International.

 

מי שמשתמש יותר - סובל יותר

"בעידן של היום אנשים חיים בתחושת FOMO (fear of missing out), והם רוצים להישאר כל הזמן מעודכנים ולדעת בכל רגע 'מה חדש'. הצורך הזה יוצר באופן טבעי גם תלות גוברת בנייד שגורר בעקבותיו תחושות של לחץ וחרדה – 'מישהו עשוי לכתוב משהו ברשתות החברתיות ואני אפספס או לא אהיה בעניינים'", מסבירות ד''ר פסיה פרידמן-רובין ופרופ' אילנה אלי.

 

במחקר, הראשון מסוגו שנערך בארץ, החוקרות והחוקרים השוו בין שתי קבוצות (סך הכל כ-600 משתתפים): קבוצת אנשים חילונים משתמשי סמארטפון, וקבוצת אנשים חרדים שמרביתם משתמשים בטלפון "כשר" ללא חיבור לאינטרנט. במחקר הנשאלים התבקשו להתייחס למספר היבטים המאפיינים שימוש יתר בטלפון, בהם תחושת לחץ ומתח לאורך היום, נטייה להתעורר בלילה, צורך בזמינות בנייד, ותופעות  של חריקות שיניים וכאבים במפרק הלסת.

 

הממצאים במחקר חד משמעיים: 54% מהחילונים משתמשי הסמארטפון מרבים להתעורר בלילה ברמה בינונית עד גבוהה לעומת 20% בלבד בקרב החרדים. בנוסף, מחצית מהחילונים חשים תחושות של לחץ בגלל הטלפון הנייד ברמה בינונית עד גבוהה לעומת 22% בלבד בקרב החרדים. הפערים בין הקבוצות באים לידי ביטוי גם בשאלת הצורך בזמינות של המכשירים הניידים: 45% מהחילונים השיבו שהצורך שלהם לזמינות של המכשיר הנייד הוא בינוני עד גבוה, לעומת 20% בלבד בקבוצת החרדים.

 

 

מקרי התעוררות בלילה

תחושת לחץ בגלל הטלפון

שימוש יתר בטלפון הנייד

 

חרדים

חילוניים

חרדים

חילוניים

חרדים

חילוניים

נמוך

80%

46%

78%

50%

80%

55%

בינוני

17.5%

39%

21%

43%

12%

26%

גבוה

2.5%

15%

1%

7%

8%

19%

 

 

פערים אלו אף מתחדדים יותר כאשר בוחנים את הפגיעה בשרירי הלעיסה ומפרקי הלסת: 45% מהחילוניים הצביעו על תסמינים של חריקות שיניים (24% ביום ו-21% בלילה), ו-29% מתוכם טענו לכאבים בשרירי הלסתות, לעומת כ-14% בלבד מהחרדים שסובלים מתסמינים אלו (13.5% - חריקות שיניים ו-14% כאבים בשרירי הלסתות). בין הגורמים התורמים להתפתחות כאבי השרירים ושחיקה השיניים ניתן לזהות את רמת השימוש בטלפון הנייד במהלך הלילה והלחץ הנגרם בגלל הטלפון הנייד.

 

 

חריקות שיניים בלילה

חריקת שיניים ביום

כאבים בשרירי הלסתות

חרדים

6%

7.5%

14%

חילוניים

21%

24%

29%

 

 

החסרונות של מהפכת הטכנולוגיה

ד''ר פסיה פרידמן-רובין הסבירה שעל אף ההבדלים בתפיסות החברתיות בין קבוצות האוכלוסייה, שיכולים להשפיע על מידת הלחץ שבו הם שרויים, המחקר הצליח לבודד את השפעת הסמארטפון ולהצביע עליו כמקור מייצר חרדה. "למהפכת הסמארטפון יש אומנם יתרונות רבים בכל הקשור לנגישות וזמינות למידע, אך הרצון להתעדכן בפוסטים החדשים שעלו ברשתות החברתיות, או בכתבה החדשה שפורסמה באתר כזה או אחר, והצורך להיות זמינים כל הזמן - גם יוצר בקרב המשתמשים תחושה של לחץ וחרדה".

 

"במחקר הנוכחי מצאנו בפעם הראשונה קשר בין שימוש גובר בסמארטפונים המאפשרים גלישה באפילקציות חברתיות, לבין התגברות משמעותית של מקרי התעוררות בלילה (שגורמים לעייפות במהלך היום), כאבים באזור הפנים והלסת ושל הידוק לסתות ביום וחריקת שיניים בלילה – תסמינים פיזיים שנובעים לעתים קרובות ממתח וחרדה, ואף עשויים להוביל לפגיעה פיזית כגון שחיקת השיניים ופגיעה במפרקים. אנחנו אומנם בעד ההתקדמות הטכנולוגית אך כמו בכל דבר בחיים, גם שימוש רב מדי בסמארטפונים עשוי לעורר תסמינים שליליים וחשוב שהציבור יהיה ער להשלכות שיש לכך על הגוף והנפש".

 

מחקר

16.03.2021
זה באופי שלנו

אנשים בעלי אישיות נוקשה או נטייה לקורבנות מקפידים יותר על הכללים וההנחיות בתקופת הקורונה

  • חברה

חוקרים מאוניברסיטת תל אביב ומהמרכז הבינתחומי הרצליה מצאו כי רמת ההקפדה על הכללים בתקופת הקורונה מושפעת באופן מובהק ממאפיינים אישיותיים. המחקר, שנערך בתחילת הסגר הראשון, בחן שני מאפייני אישיות: נוקשות ונטייה לקורבנות. הממצאים מראים כי אנשים בעלי מאפייני אישיות אלה חששו יותר מהמגיפה והקפידו יותר על הנחיות הממשלה.

 

אנשים נוקשים חוששים יותר

המחקר נערך בתחילתו של הסגר הראשון, בין ה-22 ל-26 במרץ 2020, בקרב מדגם של האוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל: 354 נשים וגברים בני 65-18. המשתתפים השיבו לשאלון שעסק בחשש מקורונה ובשמירה על ההנחיות, אל מול מדדים קיימים לבדיקת שני מאפייני אישיות: נוקשות, שמתאפיינת בצורך בהבניה ובסדר ברור, וקורבנות - הנטייה לחוש כקורבן במצבים שונים ובקשרים בינאישיים. לאחר מכן ביצעו החוקרים התאמה סטטיסטית בין התשובות לשאלות השונות. הממצאים הצביעו על התאמה גבוהה בין אישיות נוקשה או קורבנית לבין חשש רב מהקורונה והקפדה יתרה על הכללים, כמו שטיפת ידיים, הימנעות ממגע, ריחוק חברתי ואף הסתגרות מוחלטת בבית.

 

המחקר בוצע על ידי ד"ר בועז המאירי מהתוכנית לגישור וניהול סכסוכים בבית הספר ללימודי חברה ומדיניות בפקולטה למדעי החברה ע"ש גרשון גורדון, בשיתוף עם ד״ר יוסי מערבי מהמרכז הבינתחומי הרצליה, ותמר גור מהאוניברסיטה העברית ומהמרכז הבינתחומי הרצליה. המאמר פורסם בכתב העת Frontiers in Psychology בדצמבר 2020.

 

"כשפרצה מגפת הקורונה, פרסמו רשויות וממשלות בכל העולם הנחיות למניעת הדבקה והתפשטות המחלה. עם זאת ברור כי יעילות ההנחיות מותנית בהיענות הציבור ובהקפדה על הכללים. לכן ביקשנו לבחון אם וכיצד משפיעים מאפייני אישיות מסוימים על החשש מהמחלה, וכתוצאה מכך על קיום ההנחיות על מנת להישמר מפניה", אומר אומר ד"ר מערבי.

 

"מגפה עולמית יוצרת תחושה של חוסר ודאות, ואנשים שונים מגיבים למצב החדש בהתאם למבנה האישיות שלהם. כך לדוגמה, אנשים בעלי אישיות נוקשה, עם צורך עמוק בסדר ברור ובהבניה, מתקשים להתמודד עם חוסר ודאות ולכן הם נצמדים להנחיות כעוגן, המגביר את הוודאות ואת השליטה במתרחש סביבם", מרחיב ד"ר המאירי ומסכם "בנוגע לקורבנות, ההסבר מורכב קצת יותר. אנחנו סבורים שאנשים בעלי אישיות קורבנית, שרואים עצמם כקורבנות במגוון מצבים וקשרים בין-אישיים, נוטים לפרש את המציאות כמאיימת ועומדים על המשמר מפני כל דבר שעלול לפגוע בהם, בין אם מדובר באדם אחר או במגפה גלובלית. לכן הם חוששים יותר מהמגפה ומקפידים על ההנחיות, כדי להישמר מפניה. הסבר נוסף קשור למאפיין אחר של האישיות הקורבנית: אנשים אלה נוטים לחוש עליונות מוסרית, ולפיכך הם מקפידים על הנחיות כדי להיות 'בסדר' וטובים יותר מאחרים. אנחנו מאמינים שהתובנות הנובעות ממחקר שלנו עשויות לתרום לניסוח מסרים שיגבירו את ההיענות להנחיות בקרב האוכלוסייה".

מחקר

16.03.2021
במרכז בלווטניק מחפשים תרופה לתסמונת הנדירה של פעוט מניו-יורק

טכנולוגיה חדישה עשויה להציל תינוק שלקה בתסמונת נוירולוגית נדירה

  • רפואה ומדעי החיים

בדצמבר 2019 התקבלה במייל של פרופ' אהוד גזית, ראש מרכז בלווטניק לפיתוח תרופות באוניברסיטת תל אביב, פנייה נרגשת מניו-יורק. סקוט רייך, שבנו, איליי (שהיה אז בן תשעה חודשים), אובחן כלוקה בתסמונת גנטית קשה ונדירה ביותר בשם FOXG1 (דמויית תסמונת רט), שפוגעת באופן חמור בהתפתחות המוח. הוא חיפש בכל העולם מומחים שיוכלו לפתח תרופה למחלה הנדירה, ולאחר המלצות של אנשי בריאות ומדע מובילים, הגיע למרכז בלווטניק באוניברסיטת תל אביב שבישראל. בכל העולם חיים היום רק כ-700 חולים מאובחנים בתסמונת זו, רובם ככולם ילדים עם נכויות קשות, ובשל נדירותה היא כמעט ולא נחקרה עד עתה, ואין לה כל טיפול.

 

מרכז בלווטניק מתמחה בתחום הקרוי drug repurposing: ניתוב מחדש של תרופות מאושרות וחומרים בטוחים לשימוש על מנת לסייע לאנשים עם מחלות נדירות, שאינם מקבלים מענה מחברות התרופות הגדולות. ד"ר אדי פיצ'נוק, ראש היחידה לסריקות ביולוגיות בתפוקה גבוהה במרכז, שהוביל באותה עת מספר מחקרים עבור משפחות נוספות, נענה מיד לאתגר החדש. כך החל המרוץ להצלת הפעוט איליי רייך.

 

ד"ר פיצ'נוק וקבוצתו קיבלו לידיהם דגימה מהתאים של איליי, שהופקדו בבנק הביולוגי ע"ש קוריאל לדגימות ביולוגיות של חולים במחלות נדירות, ובנו מערכת סריקה מותאמת אישית כדי לבחון את תגובת התאים למגוון חומרים בטוחים ומאושרי FDA. המטרה: למצוא תרופה (שפותחה במקורה לצורך אחר), אשר תגדיל את כמות החלבון FOXG1 במוחו של איליי, ותפצה על החסר שנגרם על ידי המוטציה.

 

החוקרים ידעו שזוהי אולי התקווה האחרונה של איליי לחיים רגילים: אם וכאשר תימצא עבורו תרופה יעילה ובטוחה, הוא יוכל לקבל אותה כטיפול חמלה. "מערכת הסריקה שלנו מבוססת על חלבון זורח, או חלבון מדווח, המבוטא בגחליליות, שמחליף את החלבון הפגום בתאים של איליי," מסביר ד"ר פיצ'נוק. "אנחנו סורקים ספרייה של כ-7,000 חומרים מאושרי FDA, שפותחו עבור מגוון מחלות כמו סרטן, הפרעות פסיכיאטריות ותסמונות דלקתיות שונות, ובוחנים את תגובת החלבון המדווח לכל אחד מהם. אנחנו עדיין בעיצומו של התהליך, אבל לשמחתנו, נראה שיש אור בקצה המנהרה. לאחרונה הצלחנו לגלות מספר תרופות שככל הנראה יוכלו לסייע להצלתו של איליי, ואנחנו כמובן ממשיכים לחפש תרופות נוספות".

 

לדבריו של ד"ר פיצ'נוק, בשלב הבא החוקרים יסתייעו בשיטות מתקדמות של הנדסה גנטית כדי להפוך את דגימות העור של איליי והוריו לתאי גזע, ובהמשך לנוירונים. בסופו של התהליך תיבחן השפעת התרופות הנבחרות על הנוירונים של איליי, בתקווה שאכן יקרה הנס, והמוח יחזור לקצב התפתחות תקין. החוקרים אופטימיים".

 

יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה

"כששמענו את תוצאות האבחון הקשה של איליי, אמרתי מיד לאשתי ליסה: 'אנחנו חייבים לפנות לישראל. שם נמצא את הידע, הניסיון והחשיבה מחוץ לקופסה שכל כך נחוצים לנו.' פנינו לקהילה היהודית בארה"ב ולחברים בישראל, ובאמצעותם הגענו למרכז בלווטניק," מספר האב סקוט רייך. "מהיום הראשון הרגשנו שהגענו למקום הנכון. הצוות מאוד יצירתי, פועל במהירות ובמסירות עצומה כדי למצוא תרופה לבננו, ולא רק כדי לפרסם עוד מאמר מדעי בכתב עת יוקרתי. עבורנו, במצב המאתגר שאליו נקלענו, יש ליחס הזה ערך עצום. בכל יום אני מתפלל להחלמת בני, אבל בתוך ליבי אני יודע שהצוות של בלווטניק עושה כל שביכולתו כדי שאיליי ימשיך לחיות."

 

ד"ר אבי רווה, המנהל המדעי של מרכז בלווטניק לפיתוח תרופות, מסביר כי המרכז מציג גישה מחקרית ייחודית ליישום התפיסה של רפואה מותאמת אישית על מחלות נדירות. "אנחנו נותנים מענה למשפחות מכל רחבי העולם, רגע לפני שהן מאבדות תקווה. בניגוד למוסדות מחקר גדולים, אנחנו פועלים כמו חברת סטארטאפ קטנה, זריזה ודינמית, שמדלגת על רוב הביורוקרטיה, ומגיעה מיד אל לב המשימה. במקרה של איליי רייך, כשחלון הזמן להתפתחות מוחית הולך ונסגר, הגמישות שלנו היא קריטית ביותר, וכולי תקווה שנעמוד במשימה."

 

"חלפה שנה מאז שהחלטנו להגיע לישראל ולפנות למרכז בלווטניק, והיום אני יכול לומר בוודאות שזו הייתה הבחירה הנכונה עבורנו," מסכם סקוט רייך. "בזכות הרוח הישראלית של שיתוף פעולה, רתמנו למאמץ גם חוקרים ממכון וייצמן ומאוניברסיטת בן-גוריון. כיהודים, אנחנו מרגישים מאוד נוח בישראל מבחינה רגשית, וזה המקום הנכון עבורנו במלחמה להצלת הבן האהוב שלנו. שנת 2021 תהיה שנה קריטית עבור איליי. אנחנו ממתינים לתוצאות מחקריות נוספות, ותמיד שומרים על אופטימיות."

 

מחקר

14.03.2021
השריון המוסיקלי של הגחליליות

גחליליות מפיקות צלילים אולטרא-סוניים חזקים שמשמשים להרתעת עטלפים

  • רפואה ומדעי החיים

מה עושות הגחליליות כשהטורף הפוטנציאלי שלהן, העטלף, לא מבחין בהבהובי האזהרה הידועים שבהם הן משתמשות בדרך כלל? הן דואגות למשוך את תשומת לבו בעזרת החוש החזק שלו - הסונר. צוות חוקרות וחוקרים יצא לחקור עטלפים וגילה לגמרי במקרה מנגנון הגנה יוצא דופן של גחליליות, שאפילו הן עצמן לא מסוגלות לשמוע.

 

לצוד את תשומת לב הטורף

מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב חושף לראשונה מנגנון הגנה אפשרי שהגחליליות פיתחו כנגד העטלפים שמאיימים לטרוף אותן. על פי המחקר, הגחליליות מפיקות צלילים אולטרא-סוניים חזקים - גלי קול שהאוזן האנושית ואפילו זו של הגחלילית אינה מסוגלת לשמוע. החוקרים משערים שצלילים אלו מרתיעים את העטלפים מפני הגחליליות הרעילות, ומשמשים כמעין "שריון מוסיקלי" של הגחליליות כנגד הטורפים שלהן.

 

המחקר נערך בהובלת פרופ' יוסי יובל, ראש בית הספר סגול למדעי המוח, ומביה"ס להנדסה מכנית ובית הספר לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס' וייז, ובשיתוף הפקולטה לרפואה בטכניון ואוניברסיטת VAST  בווייטנאם. המחקר פורסם בכתב העת iScience.

 

משמיעה אבל לא שומעת

הגחליליות מוכרות בזכות הבהוב האורות יוצא הדופן שלהן, פעולה שמשמשת אותן כקריאה למטרת הזדווגות וגם כסימן אזהרה לטורפים פוטנציאליים מהרעל שהן נושאות בגופן. אבל מכיוון שבכל דבר יש יתרונות וגם חסרונות - אמצעי הסימון הזה נחשב גם לנקודת התורפה של הגחליליות, מהסיבה הפשוטה שהוא הופך אותן למטרה קלה לזיהוי. העטלפים נחשבים בין הטורפים הפוטנציאליים הנפוצים ביותר של הגחליליות, והיות וחלקם ניחן בראייה לקויה - הבהוב האור של הגחליליות כאמצעי הגנה הופך לא אפקטיבי. הבנה זו הובילה את החוקרים לבחון האם החיפושית המאירה משתמשת במנגנוני הגנה נוספים.

 

מסתבר שהרעיון למחקר עלה במקרה, במהלך מחקר אחר שעקב אחר מיומנויות השמיעה של העטלפים. "הסתובבנו ביער טרופי בווייטנאם, עם מיקרופונים שמסוגלים להקליט את התדרים הגבוהים של העטלפים, כשלפתע איתרנו צלילים לא מוכרים בתדרים דומים מכיוונן של הגחליליות", מספר פרופ' יובל.

 

נקלטו במקרה בהקלטה של עטלפים. קולות אולטרא-סוניים חזקים של גחליליות

 

"לאחר מחקר מעמיק ושימוש בווידיאו במהירות גבוהה, הבנו שהצלילים של הגחליליות מופקים בעזרת תנועת הכנפיים שלהן, ושמדובר בקול שנמצא בתדר שהגחליליות בעצמן אינן יכולות לשמוע. לכן הנחנו שאין מדובר בצלילים המשמשים לצורך תקשורת פנימית", מוסיפה קסניה קריבורוצ'קו, תלמידת הדוקטורנט שהובילה את המחקר.

 

לאחר הגילוי המקרי, צוות החוקרים במעבדה של פרופ' יובל בחן שלושה מינים שונים של גחליליות שנפוצים בווייטנאם (Sclerotia Curtos Luciola,) ומין ישראלי נוסף של גחליליות (Lampyroidea). הם גילו שכל הגחליליות מייצרות את הקולות האולטרא-סוניים הייחודיים ושהן אינן יכולות לשמוע אותם.

 

אזהרה מוסיקלית אישית?

האם ניתן לקבוע שגחליליות פיתחו מנגנון הגנה ייחודי במיוחד עבור עטלפים? פרופ' יובל מדגיש שהטענה לא הוכחה במחקר, אך העובדה שהגחליליות אינן שומעות את הקולות ואילו העטלפים כן, ושהם יכולים לאתר באמצעותם את הגחליליות - נחשבות לנימוקים משכנעים.

 

"עצם גילוי קולות אולטרא-סוניים בגחליליות מהווה תוספת חשובה לתחום המחקר שעוסק ביחסי טורף נטרף בקרב בעלי חיים", מוסיפה קריבורוצ'קו ומסכמת "הרעיון של אותות להרתעה שהשולח לא מסוגל לקלוט בעצמו הוא רעיון שאנחנו מכירים מעולם הצמחים, אך הוא די נדיר בקרב בעלי חיים. התגלית שלנו על 'הקרב המוסיקלי' שהגחליליות והעטלפים מנהלים, עשויה להיות פתח למחקרים נוספים בתחום ולגילוי מנגנון הגנה חדש שבעלי חיים פיתחו כנגד טורפים".

 

  

מחקר

11.03.2021
לא צריך יותר לנחש

מודל חדש לחיזוי הכשות נחשים עשוי להציל חיי אדם

  • רפואה ומדעי החיים

בכל שנה מתרחשות ברחבי העולם כ-1.8 הכשות של נחשים ארסיים, כ-94,000  מהן קטלניות. הכשות נחשים נחשבות לגורם מוות משמעותי באזורים הטרופיים, בעיקר בדרום מזרח אסיה ובאפריקה שמדרום לסהרה, והנפגעים העיקריים הם חקלאים המוכשים בשדותיהם. כתגובה, השיק ארגון הבריאות העולמי תוכנית אסטרטגית שמטרתה להפחית ב-50% את הפגיעה מהכשות נחשים עד שנת 2030. קבוצת מחקר בינלאומית בהשתתפות חוקרים מאוניברסיטת תל אביב יצרה לאחרונה מודל סימולציה חדשני לחיזוי הכשות נחשים, המבוסס על הבנה טובה מבעבר של אינטראקציות בין חקלאים לנחשים בזמן ובמרחב.

 

בפברואר היזהרו מהצפע ההודי

מטרת המודל היא לקבוע את ההסתברות להכשות נחשים במקומות מסוימים (לדוגמא, בשדות אורז לעומת שדות תה), ובזמנים שונים (שעות ביום וחודשים בשנה). המחקר התבסס על נתונים ומחקרים רבים מסרילנקה, שם מתרחשות מדי שנה כ-30,000 הכשות ארסיות הגורמות לכ-400 מקרי מוות. הוא התמקד ב-6 מיני נחשים, חלקם מהארסיים בעולם (קוברה, אפעה, צפע הודי, קרייט מצוי, קרייט ציילוני וצפעון מדובש אף), אל מול חקלאים המגדלים 3 סוגי גידולים הנפוצים באזור: אורז, תה וגומי. כך לדוגמה, המודל חוזה כי השיא בהכשות הצפע ההודי צפוי בפברואר ובאוגוסט בשדות אורז, ואילו צפעון מדובש-אף מעדיף מטעי גומי בחודשים אפריל-מאי. בנוסף לכך, המודל יודע לזהות שבדרום מזרח האזור שבו נערך המחקר, הנחש שגורם למספר הגבוה ביותר של הכשות הוא הצפע ההודי (מהנחשים המסוכנים בעולם), לעומת שאר האזור, שבהם חוזה המודל כי דווקא הכשות הצפעון מדובש האף, המסוכנות פחות, הן הנפוצות ביותר.

 

המחקר הובל על ידי ד"ר טאקויה איוומורה (כיום באוניברסיטת אורגון) ואייל גולדשטיין מבית הספר לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס' וייז, וד"ר קריס מורי מאוניברסיטת אימפיריאל קולג' ומבית הספר להיגיינה ורפואה טרופית בלונדון. כמו כן השתתפו במחקר חוקרים מבית הספר לרפואה טרופית בליברפול, מאוניברסיטת לנקסטר ומאוניברסיטת קלניה בסרילנקה. המאמר פורסם בכתב העת PLOS  Neglected Tropical diseases .  

 

למפות את נקודות המפגש בין נחשים ואנשים

"המחקר שלנו בנה מודל רב-תחומי ראשון מסוגו, שכולל את דפוסי ההתנהגות של שני הצדדים - נחשים ובני אדם, ומאפשר לזהות גורמי סיכון בזמנים ובמקומות שונים ולהתריע מפניהם. לדוגמה, המודל מסוגל להבחין בין אזורים עם סיכון גבוה מול סיכון נמוך להכשות, הבדל שיכול לבוא לידי ביטוי במספר כפול של הכשות ל-100,000 בני אדם", מסביר אייל גולדשטיין.

 

"נחשים ובני אדם פעילים בשעות יום שונות, בחודשים שונים ובבתי גידול שונים, והמודל מאפשר לזהות את נקודות המפגש ביניהם, בעיקר במקומות שבהם החקלאים עובדים", מרחיב דר' מורי. "כמו כן, שילבנו במודל גורם של אגרסיביות לכל מין של נחש - כמדד להסתברות של מפגש כזה להפוך להכשה".

 

ד"ר איוומורה מדגיש כי "הגישה שלנו היא לנתח אינטראקציות בין נחשים לבני אדם בצורה מתמטית, עם דגש על המימד האקולוגי. זוהי גישה חדשה לחלוטין להבנת המנגנון הגורם להכשות נחשים. בניגוד למרבית המחקרים שנערכו עד היום, שהתמקדו בעיקר בגורמי סיכון חברתיים וכלכליים, אנחנו בחרנו להתמקד בהיבטים אקולוגיים, כמו תנועת הנחשים במרחב, בתי הגידול, השפעת תנאי האקלים והמשקעים, וההתנהגות של חקלאים ונחשים, כמפתח לניבוי מפגש פוטנציאלי בין שני הצדדים".

 

כבר לא בלתי נמנע. מפגש בין חקלאי לנחש

 

הכשות ומשבר האקלים?

בדיקת המודל מול נתונים קיימים בסרילנקה העלתה כי הוא מנבא בדיוק רב דפוסי הכשה באזורים שונים ובעונות שונות, וכן את תרומתם היחסית של מיני נחשים שונים לתמונה הכוללת, בהתאם לתצפיות מבתי חולים. כעת מבקשים החוקרים ליישם את המודל במקומות שבהם אין עדיין נתונים מדויקים על הכשות נחשים, ואף להיעזר בו לתחזיות לשנים הבאות, כאשר ההתנהגויות של שני הצדדים, האדם והנחש, ישתנו עקב שינויי האקלים, כמו למשל עלייה במשקעים שצפויה להגביר את פעילות הנחשים, לצד שינויים בשימוש בקרקעות ובאזורי מחיה זמינים לנחשים. 

 

"המודל שלנו יכול למקד את המאמצים במסגרת המדיניות להפחתת הכשות, ולהוות כלי התראה להגברת המודעות ולהצלת חיי אדם", אומר דר' איוומורה ומסכם "כמו כן, אנו רואים במחקר זה רק שלב ראשון בעבודתנו. בעתיד אנחנו מתכוונים לפתח מודלים מורכבים יותר של מפגשים בין בני אדם לבעלי חיים, על מנת לתמוך במדיניות ובקבלת החלטות בעולם האמיתי, הן בנוגע לבריאות הציבור והן בנוגע לשמירה על טבע".

מחקר

11.03.2021
מתחסנות ומיניקות

מתן חיסון לקורונה לנשים מיניקות עשוי לתרום להגנה על התינוק היונק

  • רוח

מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב והמרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי - איכילוב, קובע כי מתן חיסון לקורונה לנשים מניקות מעודד יצירת נוגדנים חשובים בחלב האם שעשויים לתרום להגנה על התינוק היונק.

 

הגנה לתינוק היונק

מטרת המחקר הייתה לקבוע אם החיסון לקורונה של חברת פייזר יעיל ביצירת נוגדנים בחלב האם ומה האיכויות של הנוגדנים הללו, כלומר האם הם בעלי יכולת נטרול של הנגיף. את המחקר הובילו ד״ר יריב ויין והדוקטורנטית איה קיגל מבית הספר למחקר ביו-רפואי ולחקר הסרטן ע"ש שמוניס, בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס' וייז, בשיתוף עם ד״ר מיכל רוזנברג פרידמן ופרופ׳ אריאל מני מביה"ח "ליס" ליולדות ונשים, המרכז הרפואי ת״א.

 

המחקר נערך בחודשים ינואר - פברואר 2021, בסמוך להגעת החיסונים לישראל. המחקר כלל 10 נשים מניקות. המתנדבות קיבלו חיסון קורונה בשתי מנות בהפרש של 21 ימים. רמות הנוגדנים בדם ובחלב נבדקו בארבע נקודות זמן לאחר החיסון. מהמחקר עולה שהעלייה ברמות הנוגדנים הספציפיים לחיסון מסונכרנת היטב בין הדם לחלב. העלייה המשמעותית בדם ובחלב מתרחשת 14 יום לאחר המנה הראשונה, וממשיכה לעלות 7 ימים לאחר המנה השנייה. כמו כן, החוקרים מצאו כי הנוגדנים המתפתחים בחלב הם בעלי יכולת נטרול, כלומר בעלי יכולת לחסום את קישור הנגיף לקולטן על גבי התא המאחסן וחשובים למניעת תחלואה.

 

"הנתונים המעודדים מראים שמתן חיסון לקורונה לנשים מניקות מעודד יצירת נוגדנים חשובים בחלב האם, שעשויים לתרום להגנה על התינוק היונק", מסכם ד"ר ויין.

מחקר

01.03.2021
הגודל כן קובע?

חוקרים גילו קשר בין אבולוציית הנפח של המוח האנושי ובין המעבר לציד של בעלי חיים קטנים

  • רוח

האדם הקדמון היה צייד, זה ידוע. הוא לא חשש מפני חיות טרף גדולות, וכדי לשרוד למד לצוד גם את העצומות והמפחידות ביותר. מסתבר שמלבד אספקת מזון למחייתו הוביל הציד לשינויים אבולוציוניים מפתיעים במוח האנושי. מאמר חדש של ד"ר מיקי בן דור ופרופ' רן ברקאי, חוקרים מהחוג לארכיאולוגיה ע"ש יעקב מ. אלקוב, מציע לראשונה הסבר מאחד לאבולוציה הפיזיולוגית, ההתנהגותית והתרבותית של המין האנושי, מראשית הופעת האדם לפני כשני מיליון שנה ועד למהפכה החקלאית. על פי המאמר, האדם התפתח כצייד של בעלי החיים הגדולים וכך גרם להכחדתם. ההסתגלות לציד של בעלי חיים קטנים וזריזים התבטאה בין היתר בהתפתחות יכולת קוגניטיבית גבוהה, כפי שנצפית בשינוי האבולוציוני הבולט ביותר - הגדלת נפח המוח מ-650 סמ"ק ל-1500 סמ"ק. עד כה, לא הוצע הסבר מאחד לתופעות המרכזיות בפרהיסטוריה של האדם.

 

קטן, מתוחכם ונועז

בשנים האחרונות הצטברו יותר ויותר עדויות ולפיהן האדם היווה גורם מרכזי בהכחדת החיות הגדולות, מה שאילץ אותו לעבור בהדרגתיות לציד של חיות קטנות יותר, תחילה באפריקה ואחר כך בכל חלקי העולם האחרים. באפריקה היה ממוצע גודל היונקים היבשתיים קרוב ל-500 ק"ג לפני 2.6 מיליון שנה, בתחילת התקופה בה התפתח האדם, ואילו לפני המעבר לחקלאות ממוצע הגודל היה עשרות ק"ג בודדים בלבד – ירידה של מעל ל-90%.

 

לטענת החוקרים, הירידה בגודל חיות הציד והמעבר לציד בעלי חיים קטנים וזריזים אילצה את האדם לתחכום ולנועזות, תהליך אבולוציוני שהביא להגדלת נפח המוח האנושי ובהמשך גם לפיתוח שפה, שתאפשר החלפת אינפורמציה לגבי מקום הימצאותו של הטרף. בהתאם לתיאוריה, כל האמצעים נועדו למטרה אחת: יעילות וחסכון בהוצאת אנרגיה של הגוף (חסכון אנרגטי). התיאוריה החדשנית פורסמה בכתב העת Quaternary.

 

על פי החוקרים, האדם הקדום היה במשך רוב תקופת התפתחותו טורף-על, שהתמחה בציד חיות גדולות. מאחר שהן היוו את רוב הביומסה הזמינה לצייד, החיות סיפקו לו רמה גבוהה של שומן, מקור אנרגיה חיוני, ולא פחות חשוב – איפשרו תמורה אנרגטית גבוהה יותר מאשר ציד חיות קטנות. בעבר היו שישה מינים שונים של פילים באפריקה והם היוו מעל למחצית הביומסה של אוכלי העשב אותם צד האדם. עדויות ראשוניות ממזרח אפריקה מלמדות כי ההומו סאפיינס הופיע שם רק לאחר ירידה משמעותית במספר מיני הפילים באזורים מסוימים. בהשוואת גודל החיות שערכו החוקרים בין תרבויות ארכיאולוגיות המייצגות מיני אדם שונים במזרח אפריקה, בדרום אירופה ובישראל נמצאה בכל המקרים ירידה משמעותית בשכיחות החיות שמשקלן מעל 200 ק"ג לצד העלייה בנפח מוח האדם.

 

קבלת החלטות מהירה

"אנחנו קושרים בין עליית נפח מוח האדם לצורך שלו להשתכלל כציד", מסביר ד"ר בן דור. "לדוגמא, הצורך לצוד עשרות צבאים במקום פיל אחד יצר לחץ אבולוציוני מתמשך על תפקוד המוח של האדם, שנדרש כעת להשקיע בציד הרבה יותר אנרגיה תנועתית ומחשבתית. ציד של חיות קטנות, שמאוימות תדיר בטריפה ולרוב בורחות מהר מאוד, מצריך פיזיולוגיה מתאימה למרדף וכלי ציד יותר מורכבים. הפעילות המחשבתית גם היא עולה. מעקב מהיר מצריך קבלת החלטות מהירה על בסיס ידע פנומנלי על התנהגותן של החיות - ידע שצריך לאפסן בזיכרון גדול יותר".

 

"ההסתגלות האבולוציונית של משפחת האדם הייתה מוצלחת מאוד", אומר ד"ר בן דור. "עם הימשכות הירידה בגודל החיות, המצאת החץ והקשת וביות הכלב אפשרו ציד יותר יעיל של חיות בינוניות וקטנות, עד שגם אוכלוסייתם הידלדלה. לקראת סוף תקופת האבן, עם ירידה נוספת בגודל בעלי החיים, נוצר מצב שבו היה צורך להשקיע יותר אנרגיה בציד מאשר מה שאפשר היה לקבל חזרה. ובאמת בשלב זה התחוללה המהפכה החקלאית וביות בעלי חיים וצמחים. בד בבד עם המעבר לישיבת קבע ולחקלאות, המוח שלנו הצטמצם בגודלו לזה הקיים היום (1400-1300 סמ"ק), מאחר ולא היה עוד צורך להקצות יכולות קוגניטיביות מופלאות לציד, שהרי צמחים ובעלי חיים מבויתים אינם בורחים".

 

לכרות את ענף הציד ולשתול את עץ החקלאות

"בזמן שהמוח של השימפנזה למשל נשאר יציב במשך שבעה מיליון שנה, גדל המוח של האדם במשך אותה תקופה פי שלושה והגיע לשיא לפני כ-300,000 שנה", אומר פרופ' ברקאי ומוסיף "נוסף על נפח המוח, הלחץ האבולוציוני הביא את האדם להשתמש בשפה ובכלים מורכבים יותר, כמו חץ וקשת, להתאים את כתפיו ואת זרועותיו לזריקה ולהטלה, להתאים את גופו למרדף מתמשך בשטח, לשכלל את כלי האבן, להשתלט על האש, לביית את הכלב ולבסוף גם לביית את הציד עצמו ולעבור לחקלאות. צריך להבין שהפרספקטיבה שלנו אינה דטרמיניסטית. בני האדם הביאו את הצרה הזאת על עצמם. הם התמקדו בציד בעלי החיים הגדולים ביותר, עד שהביאו אותם לכדי הכחדה. בכל מקום שהאדם הגיע אליו, לא משנה אם זה הומו-ארקטוס או הומו-ספיינס, אנחנו רואים במוקדם או במאוחר הכחדה המונית של בעלי חיים גדולים. לתלות בחיות הגדולות היה מחיר. האדם כרת לעצמו את הענף שהוא ישב עליו. שעה שמינים אחרים היו נכחדים עם הכחדת הטרף שלהם, כמו אחינו הניאנדרטליים למשל, ההומו-ספיינס כרת לעצמו את הענף והחליט לשתול עץ חדש, כלומר לעבור לחקלאות".

 

 

 

מחקר

22.02.2021
אלטרנטיבה טבעית ובריאה יותר לאנטיביוטיקה

לראשונה בעולם: טיפול ביולוגי הוכח כחלופה ראויה לאנטיביוטיקה

  • רפואה ומדעי החיים

במהלך מאה השנים האחרונות, אנטיביוטיקה מהווה את הטיפול העיקרי נגד חיידקים. האנטיביוטיקה היא חומר כימי, שלא מצוי בצורה טבעית בגוף האדם, ומטרתו להרוג תאים ספציפיים, כגון תאי חיידקים. אולם, מכיוון שלתאי חיידקים ולתאים אנושיים מנגנונים ביולוגיים משותפים רבים, יש גבול למגוון האנטיביוטיקות שניתן להשתמש בהן מבלי לפגוע בחולים. כך לדוגמה, מנגנון בניית מעטפת התא של חיידקים רבים משותף לתאים רבים אחרים, כמו תאי בני אדם ותאי בע"ח, ופגיעה בו תגרום לפגיעה בכל מערכות הגוף ולא רק בתאי החיידק. בנוסף לכך, בשנים האחרונות יש מספר הולך וגדל של זנים שעמידים לאנטיביוטיקות הקיימות, דבר המציב אותנו בפני המציאות שבה נמצא את עצמנו ללא אנטיביוטיקה יעילה שתוכל להתמודד עם החיידק מבלי לפגוע אנושות בחולה.

 

צוות המעבדה של ד"ר נטליה פרוינד מהפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר בחן בשנים האחרונות חלופה ביולוגית לאנטיביוטיקה המוכרת. הנוגדנים הם חלבונים הנוצרים באופן טבעי בגוף האדם כחלק ממהלך תקין של תגובה חיסונית. כיום יש שימוש נרחב בנוגדנים בקליניקה לטיפול בסרטן ובמחלות אוטואימוניות.

 

במחקר חדש ופורץ דרך בהובלת ד"ר נטליה פרוינד והדוקטורנטית אביה ווטסון, הצליחו החוקרים לבודד נוגדנים אשר יכולים לעכב את גידול חיידקי השחפת בעכברי מעבדה. הנוגדנים בודדו מאדם שנדבק והבריא משחפת. זוהי למעשה הפעם הראשונה בעולם שחוקרים הצליחו לפתח "אנטיביוטיקה ביולוגית" ולהוכיח שהשימוש בנוגדנים ממקור אנושי יכול להוות חלופה לאנטיביוטיקה הכימית הרגילה. המחקר נעשה בשיתוף מעבדות בארה"ב ובסין ופורסם בכתב העת המדעי היוקרתי Nature Communications.

 

השחפת כמקרה בוחן

החוקרים לקחו את מחלת השחפת, שהיא מחלה הנגרמת על ידי חיידק המיקובקטריום טוברקולוזיס, כמקרה בוחן והצליחו, בפעם הראשונה, ליצור טיפול יעיל המבוסס נוגדנים למחלה חיידקית. הם בחרו במחלת השחפת, כי אמנם החיסון לשחפת פותח כבר לפני 100 שנה, אך הוא אינו יעיל במבוגרים ואינו מונע הדבקה. בנוסף, לאחרונה מתפתחים יותר ויותר זני מחלה עמידים שהטיפול היחיד כיום, הטיפול האנטיביוטי, אינו יעיל נגדם. מאחר ומדובר בחיידקים מדבקים מאוד המועברים באמצעות האוויר ופוגעים בריאות, התפשטות זני שחפת עמידים שאין להם טיפול היא סכנה של ממש. כיום כרבע מאוכלוסיית העולם מודבקים בשחפת, מהם כ-200 חולים פעילים מידי שנה בישראל.

 

"התפתחותה של הרפואה המולקולרית מאפשרת לנו להביס את החיידקים בדרכים חדשות שאינן מתבססות על חומרים כימיים, וכן מהוות פתרון להתמודדות מול חיידקים עמידים," אומרת ד"ר נטליה פרוינד. "ב-80 השנים האחרונות הנשק היחיד שלנו נגד חיידקים הינו האנטיביוטיקה, שלמרבה הצער היעילות שלה הולכת ופוחתת. החיידקים מגלים עמידות לשיעור ניכר מהאנטיביוטיקה, ובשל כך, במקרים רבים הרופאים מתקשים להתאים את התרופה למחלה. המחקר שלנו הוא הוכחת היתכנות ראשונה שהשימוש בנוגדנים מונוקלונלים (חד שבטיים) יכול להוות חלופה יעילה במלחמה נגד פתוגנים חיידקיים," מציינת ד"ר פרוינד.

 

חסימת פעילות משאבת הזרחן במעטפת החיידק

יצוין כי עד כה, בעקבות גודלו ומורכבותו של חיידק השחפת המאמצים לבידוד נוגדנים מונוקלונלים כנגדו לא הניבו פרי. אך כעת, החוקרים במעבדה של ד"ר פרוינד הצליחו להתמקד על משאבת זרחן במעטפת החיידק, המשמשת לאספקת אנרגיה לתא לאחר ההדבקה, ולבודד שני סוגי נוגדנים כנגד המשאבה, החוסמים את פעילותה.

 

ד"ר נטליה פרוינד וצוות המעבדה

ד"ר נטליה פרוינד וצוות המעבדה

 

החוקרים מצאו כי חיסון פאסיבי של כל אחד מהנוגדנים בעכברים הביא לצמצום העומס החיידקי ב-50% יחסית לעכברים שלא קיבלו את החיסון. מעבר לכך, נוגדנים אלו נמצאו יעילים כנגד שלושה זנים שונים של חיידק השחפת, ומכיוון שהאלמנט נגדו פותחו הנוגדנים, משאבת הזרחן, שמור אבולוציונית, החיסון צפוי להיות יעיל גם נגד זנים רבים אחרים, ביניהם זנים עמידים.

 

כעת, לאחר הצלחת המחקר, בוחנים במעבדה של ד"ר פרוינד אפשרות להרחיב את החלופות "הביולוגיות" לאנטיביוטיקה גם למחלות אחרות. "המודל שהוכחנו במחקר יאפשר לנו להרחיב הפעילות בעתיד גם למחלות כמו דלקת ראות וזיהומי סטפילוקוקוס." אומרת ד"ר נטליה פרוינד.

 

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>
אוניברסיטת תל-אביב, רחוב חיים לבנון 30, 6997801.
UI/UX Basch_Interactive