מחקרים

RESEARCH

מה מעניין אותך?

כל הנושאים
אמנויות
מוח
הנדסה וטכנולוגיה
חברה
מדעים מדויקים
ניהול ומשפט
סביבה
רוח
רפואה ומדעי החיים

לובי מחקרים

carousle news research: 
news research carousel: 
תמונת באנר: 
תמונת באנר: 
תמונת באנר: 
בחר את סוג הלובי: 
מחקרים

מחקר

21.01.2021
כוחם של מדבריות

מחקר חדש מציג תחזית קודרת באשר לשינויי האקלים במזרח התיכון שמאיימים על יציבותו ושלמותו

  • חברה
  • סביבה

מחקר חדש של פרופ' דן רבינוביץ מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה של אוניברסיטת תל אביב קובע כי אזור המזרח התיכון צפוי לעבור שינויי אקלים קיצוניים במיוחד, שעשויים לגרום למלחמות אזרחים (ובין מדינות) הרסניות שיאיימו על שלמותו של האזור כולו.

 

המחקר עוסק במזרח התיכון בהגדרתו הרחבה ביותר – 24 מדינות השוכנות בין אירן במזרח, מרוקו במערב, תורכיה בצפון ותימן בדרום. בין היתר הוא דן בהשפעת ההתחממות הגלובלית על החקלאות המספקת את מזוננו, וצופה באילו אזורים יעלו הטמפרטורות במידה כזאת שלא ניתן יהיה לחיות בהם, היכן יתמעטו הגשמים עד כדי מצוקת מים חריפה, וכיצד ישפיעו כל אלה אל תהליכים חברתיים, פוליטיים וכלכליים באזורנו."

 

בספרו 'כוחם של מדבריות' (The Power of Deserts), שיצא לאור בהוצאה היוקרתית של אוניברסיטת סטנפורד, דן פרופ' רבינוביץ בסוגיית אי-השוויון האקלימי במזרח התיכון, שלדבריו, צפוי להיות דרמטי במיוחד בשל שינויי האקלים הקיצוניים, ורווי בעימותים בין מדינות ואוכלוסיות שונות. "העובדה היא שהמדינות המתקדמות ועתירות הטכנולוגיה (לדוגמה ישראל וסעודיה) מייצרות את מרבית גזי החממה הגורמים לשינויי האקלים, אך בסופו של דבר יהיו להן האמצעים להגיב ולהגן על תושביהם מפני ההשלכות; בעוד שדווקא שכנותיהן העניות והנחשלות (כמו ירדן ותימן), שתורמות מעט מאוד למשבר האקלים, יהיו הסובלות העיקריות ממנו - אף על פי שתנאי האקלים במדינות הצמודות זו לזו יהיו דומים. פערים אלו עשויים ליצור מתיחות עזה בין המדינות השונות, שעשויה להגיע עד כדי מלחמות קשות.

 

בנוסף, פרופ' רבינוביץ סבור ששינויי האקלים צפויים לגרור הגירת אוכלוסיות מאזורים שונים: "התמוטטות של אזורים חקלאיים תגרום להגירת מיליוני פליטים למקומות שלא יוכלו לקלוט אותם, תרחיש שעלול להוביל למתחים בין קבוצות, לאי-יציבות פוליטית ואף למלחמות אזרחים." כדוגמה הוא מביא אירועים מן העבר, שהתרחשו בסוריה, בסודן ובדארפור, ואומר כי שינויי האקלים העתידיים עלולים להניע התרחשויות דומות בקנה מידה נרחב הרבה יותר. "במזרח התיכון יש הרבה מדינות עניות שכלכלתן תלויה בחקלאות, עם שסעים אתניים משמעותיים, המועדות לתהליכים הרסניים מסוג זה," הוא מתריע.

 

מתור הזהב השחור לעידן האנרגיה הסולרית

חלקו האחרון של הספר מוקדש באופן ספציפי לשש מדינות הנפט של המפרץ הפרסי: סעודיה, כוויית, בחריין, איחוד האמירויות, עומאן וקטאר. לדברי פרופ' רבינוביץ, "בעידן הנפט של 70 השנים האחרונות צברו מדינות אלה עושר אגדי, אך סופו של 'תור הזהב השחור' כבר מסתמן באופק. מחירי הנפט יורדים בהתמדה, בין היתר מפני שהעלות של ייצור חשמל מאנרגיה חלופית, ובעיקר מאנרגיה סולרית, צנחה בעשור האחרון ב-90%, והשימוש בה הפך לתחרותי מבחינה כלכלית. לכך יצטרפו בקרוב גם המכוניות החשמליות שאינן זקוקות לדלקים פוסיליים. בנוסף, מדינות אלה שוכנות באחד המקומות החמים בעולם, עם קצב התחממות גבוה במיוחד כתוצאה משינויי האקלים. למעשה, החל מאמצע או סוף המאה ה-21 יהיה קשה מאוד לקיים חיים במקומות כמו דובאי, אבו-דאבי ושכנותיהן, והדבר עשוי לערער עוד יותר את יציבות האזור כולו. מחקרים מראים כי אל מול כל האתגרים האלה אין למדינות הנפט של המפרץ הפרסי מענה אפקטיבי, נכון להיום."

 

לסיכום, פרופ' רבינוביץ סבור שכדי לצלוח את המעבר לעידן החדש, חייבות מדינות הנפט לבצע שינוי תפיסתי עמוק, להשתמש בעושר הרב שצברו ולהשקיעו בטכנולוגיות של אנרגיה סולרית – הן במדבריות הסמוכים לבית והן ברחבי העולם. "מכיוון שאין עדיין טכנולוגיה יעילה לצבירת אנרגיית השמש ולשינועה הרחק ממקום ייצורה, מומלץ להשקיע בעיקר בפרויקטים סולריים בצפון אפריקה ובדרום אמריקה - מקומות עתירי שמש שהם קרובים יחסית ליבשות עתירות אוכלוסין וביקוש לחשמל (אירופה וצפון אמריקה בהתאמה)", מדגיש פרופ' רבינוביץ. "במילים אחרות, במקום להתנגד ולהציב מכשולים בפני מהפכת האנרגיה, על מדינות המפרץ להירתם למהפכה הבלתי נמנעת, ולתרגם את כוחן בשוק הנפט הגווע לכוח דומה בשוק הצומח של אנרגיה חלופית. בנוסף לרווח הכלכלי, יעביר מהלך כזה את מדינות הנפט ל'צד הנכון' של ההיסטוריה – זה של המאבק בשינויי האקלים, יעלה את קרנן בעיני עמי העולם, וימנע מלחמות מיותרות ועקובות מדם ".

 

מחקר

20.01.2021
ארגז הכלים של האדם הפרהיסטורי

תגלית חדשה: האדם הקדום נעזר ב'כלי קיצוץ' כדי לבקע עצמות בעלי חיים על מנת לאכול את מח העצם

  • רוח

"כבר שנים רבות אנו חוקרים כלי אבן מאתרים פרהיסטוריים בישראל, על מנת לברר למה הם שימשו את בני האדם הקדומים." אומר פרופ' רן ברקאי מהמכון לארכיאולוגיה ע"ש סוניה ומרקו נדלר באוניברסיטת תל אביב. "אחד המקורות החשובים שלנו הוא אתר רבדים, דרומית מזרחית לגדרה - אתר תחת כיפת השמים (בניגוד למערה) מהתקופה שבין חצי מיליון ל-300,000 שנה לפני זמננו, עשיר בממצאים שהשתמרו בצורה יוצאת דופן."

 

"במהלך הזמן גילינו שאתר רבדים, ששימש כפי הנראה בני אדם מטיפוס הומו ארקטוס מאוחר, היה אתר מועדף, שבני האדם שבו אליו שוב ושוב. באתר נמצאו שרידי עצמות של מגוון רחב של בעלי חיים – פילים,  בקר, איילים, יחמורים ועוד, ששימשו מזון לתושבים."

 

תורם של כלי הקיצוץ

כעת פענחו חוקרים מהמכון לארכיאולוגיה את ייעודם של כלי צור מסוג 'כלי קיצוץ' (chopping tools) שנמצאו באתר הפרהיסטורי ברבדים. לדברי החוקרים, בני האדם שפעלו באתר רבדים פיתחו ארגז כלי אבן מגוון ואפקטיבי, שהכיל מבחר כלים לשימושים שונים - ממש כמו זה המשמש בעלי מקצוע היום. במהלך הזמן הצליחו החוקרים לפענח את ייעודם של חלק מכלי האבן שנמצאו באתר, וכעת הגיע תורם של 'כלי הקיצוץ' – חלוקי צור מסיביים, בעלי קצה אחד מעובד, חד ומסיבי מאוד. "כלי הקיצוץ הומצאו באפריקה לפני כ-2.6 מיליון שנה, ונדדו עם האדם לכל מקום אליו הגיע בשני מיליון השנים הבאות. הם נמצאו בכמויות גדולות כמעט בכל האתרים הפרהיסטוריים בעולם הישן - באפריקה, באירופה, במזרח התיכון ואפילו בסין – עדות לחשיבותם הרבה. אך עד כה טרם בוצעו בדיקות מעבדה מסודרות כדי לברר למה שימשו," מסביר פרופ' ברקאי.

 

בעזרת טכנולוגיות מחקר מתקדמות, החוקרים ניתחו מדגם של 53 כלי קיצוץ מאתר רבדים באמצעות בדיקות של סימני שימוש ושרידים אורגאניים. לצורך כך הם עבדו בשיתוף עם חוקרות מאוניברסיטת רומא המתמחות בבדיקות אלה. על כלי הקיצוץ התגלו שריטות וסימני שימוש רבים, ועל חלקם נמצאו גם שרידים של עצמות בעלי חיים, שהשתמרו כמעט חצי מיליון שנה. בעקבות הממצאים בוצעה גם בדיקה של ארכיאולוגיה ניסויית: החוקרים אספו חלוקי צור מאזור רבדים, ייצרו בעצמם העתקים של כלי קיצוץ, והשתמשו בהם לביקוע עצמות של בעלי חיים מתים בגודל בינוניים.

 

כלי קיצוץ וחיתוך מהאתר האשלי המאוחר ברבדים (צילום: פרופ' רן ברקאי)

כלי קיצוץ וחיתוך מהאתר האשלי המאוחר ברבדים (צילום: פרופ' רן ברקאי)

 

השוואת סימני השימוש והשיירים האורגאניים על הכלים שיוצרו בניסוי, לאלה שעל כלי הקיצוץ הפרהיסטוריים, חיזקה מאוד את מסקנות המחקר, שגורסות כי כלים מסוג זה, שנמצאו באתרים רבים באפריקה, באירופה ובאסיה, שימשו את האדם הפרהיסטורי באתר רבדים לניפוץ מדויק של עצמות של בעלי חיים, כמו יחמורים, צבאים וייתכן שגם פרות ובקר בגודל בינוני, במטרה להפיק מהן את מח העצם - חומר בעל ערך קלורי גבוה, מהמזינים ביותר בגוף החיה.

 

"בני האדם הקדומים ביקעו עצמות בעלי חיים בעיקר כדי להפיק מהן את מח העצם. מדובר בפעולה שדורשת מיומנות גבוהה ודיוק רב, שכן רק בקיעה מדויקת של העצם לשניים מונעת ריסוק ופגיעה במח העצם. טיפוס הכלים שבדקנו במחקר זה, כלי הקיצוץ, היה ככל הנראה מוצלח במיוחד, נוח לייצור ואפקטיבי, ושימש בעיקר למטרה חיונית זו. זו הסיבה לתפוצתו הנרחבת, ולעובדה שהיה בשימוש זמן ממושך כל כך. המחקר הנוכחי הרחיב את ההבנה שלנו בנוגע לארגז הכלים של בני האדם הקדומים, ומהווה נקודת ציון נוספת בפיענוח אורחות חייהם ובהתחקות אחר התפשטות האדם והאבולוציה האנושית," מסכם פרופ' ברקאי.

 

מחקר

13.01.2021
רובוט, תקשיב טוב

חוקרים הצליחו ליצור רובוט, ששומע באמצעות אוזן ביולוגית

  • מוח
  • הנדסה וטכנולוגיה
  • רפואה ומדעי החיים

מה קורה כשזואולוגים ומהנדס שבבים נפגשים בבית קפה בקמפוס? לא, לא מדובר בבדיחה, אלא בפרויקט חוצה פקולטות ובתי ספר, שהוליד רובוט עם אוזן אמתית על שבב, ששומע ומגיב לקולות. בתעשייה הביטחונית כבר מביעים עניין, והחוקרים מבטיחים שמכאן השמיים הם הגבול.

 

למה דווקא חגב?

פרופ' יוסי יובל, מבית הספר לזואולוגיה, ,ממוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט מבית הספר להנדסה מכנית בפקולטה להנדסה ע"ש איבי ואלדר פליישמן וראש בית ספר סגול למדעי המוח, פרופ' אמיר אילי, גם הוא מבית הספר לזואולוגיה ומבית הספר סגול למדעי המוח, וד"ר בן מעוז מהפקולטה להנדסה ומבית הספר סגול למדעי המוח, רצו לדעת האם זה אפשרי לבנות מערכת ביו-היברידית, שתשלב מערכת ביולוגית בתוך רובוט. מי שהרימה את הכפפה היא עידן פישל, שעשתה תואר שני בהנחיית שלושת החוקרים והביאה את הפרויקט למאמר מדעי, שפורסם לאחרונה בעיתון Sensors.

 

לניסוי המהפכני בחרו החוקרים באוזן של חגב, חרק בעל אברי קול ושמע מפותחים. "רצינו להראות שאנחנו יכולים לעשות אינטגרציה בין מערכת ביולוגית ואלקטרונית, ובחוש השמיעה יש סנסורים חשמליים שמתאימים למשימה", מסביר ד"ר מעוז. "לחרקים יש מערכות שמיעה שהן פשוטות מבנית, אך עושות עיבוד נתונים מורכב. יחד עם זה, המערכת אדפטיבית, היא קלת משקל וקטנה בממדים שלה, וקלה יותר לשימוש מאשר אוזן של יונק למשל", מוסיפה עידן פישל, שהובילה את המחקר.

 

במחקר, שארך כשנתיים, לקחו חלק גם נטע שביל - דוקטורנית בהנחיה משותפת של השלושה, ד"ר אנטון שיינין ויוני עמית.

 

אוזן קשבת

החוקרים בודדו אוזן של חגב. אחרי שהוכיחו שהמערכת ממשיכה לעבוד באופן תקין, בנו פלטפורמת אוזן-על-שבב, שבעזרתה אפשר לקלוט את האותות שמגיעים לאוזן ולערוך הקלטה אלקטרו-פיזיולוגית של פעילותה, וחיברו אותה לרובוט. התוצאה: כשמשמיעים צליל, האוזן הביולוגית שומעת, ממש כפי שקורה בגוף האדם. האות הקולי הופך לאות חשמלי ומגיע לרובוט, שיודע להגיב בהתאם.

 

"גלי הקול גורמים לתזוזה של עור התוף של החגב, שמפעיל את המכנו-רצפטורים של אוזן החגב, בדומה לשערות האוזן שקיימות אצלנו. הן יודעות להמיר את הוויברציה המכנית לאות חשמלי, שיוצא דרך עצב השמיעה, מגיע אל המוח ומעביר את המידע", מסבירה עידן. "אחרי שהוכחנו שהמערכת ממשיכה לעבוד באופן תקין, שמנו אותה על שבב ומיקמנו אותה על הרובוט".

 

את השבב שתומך באוזן, בנה צוות החוקרים בעזרת תוכנה ומדפסת תלת ממד. "הייתי צריכה לתכנן שבב שיהיה מודולרי, כדי שאפשר יהיה לשים אותו על הרובוט, שהוא יוכל לחוש את הפעילות החשמלית של מערכת השמיעה, ושמבחינה פיזיולוגית ומבחינה מבנית הוא יתאים למערכת השמיעה של החגב. כלומר, שהוא יאפשר מצד אחד סביבה מימית, אך מצד שני יאפשר כניסה של אוויר ושל גלי הקול, בדומה לאיך שהדבר קורה אצל בעל החיים", מפרטת עידן את תהליך המחקר.

 

את הרובוט, תכנן ובנה יוני עמית, יחד עם עזרתו של ד"ר אנטון שיינין. הרובוט תוכנן כך שיהיה מודולרי ויוכל בקלות להיות מתוכנת להגיב לצלילים שונים.

 

מכינה מקום לאוזן על השבב. עידן פישל

 

רובוט ביו-היברידי בהאזנה

"האתגר העיקרי היה להפוך את המערכת הקיימת לדבר מודולרי. הפלטפורמה קטנה מאוד, והרעיון הוא שאפשר יהיה להרכיב אותה על משהו בגודל של טלפון סלולרי", מסכימים ד"ר מעוז, פרופ' יובל ופרופ' אילי. "כמו כן, שילוב הכוחות ביננו הוביל לגישור על 'פערי שפה' שקיימים בין תחומי המחקר שלנו ואיתגר את הסטודנטים והסטודנטיות, שהסכימו להשתתף במחקר ולהיות פתוחים לשגעונות חדשים", מוסיף פרופ' אילי בחיוך.

 

"חשוב לזכור שהאתגר הוא אדיר. לכן כשהחלטנו להתחיל בחרנו ללכת על משהו שקל להשוות אותו למערכות קיימות, כמו למשל מיקרופון או רמקול, אבל אנחנו בטוחים שניתן לקחת את הפרויקט למקומות נוספים, כמו למשל איברי שמיעה של חרקים נוספים, ריח, ראייה – חושים אחרים ששם לחרקים יש יתרונות אדירים," אומר ד"ר מעוז.

 

היות והתחום ההיברידי נושא הבטחה גדולה, גופים רבים מתעניינים במחקר. "השלב הבא יכלול שילוב של machine learning, גם בצד שקורא את הסנסור הביולוגי וגם בצד שמפעיל את המנועים. כלומר, נחקה את הטבע גם באלגוריתמיקה," מגלה פרופ' יובל. "בעתיד, רובוט כזה יוכל לגלות חומרי נפץ או אנשים שאבדו. אולי יהיו נחילים של רובוטים, שידברו ביניהם וכל אחד מהם יהיה מצויד בחיישנים, כיד הדמיון הטובה", אומר פרופ' אילי.

 

"בנינו מערכת שהיא ביו-היברידית: יש בה גם רכיבים ביולוגיים וגם רכיבים חשמליים. כשהקונספט הזה של שילוב עובד – אין סוף לאפשרויות. ניתן יהיה לעשות אפליקציות עתידניות, כמו לדוגמא לחבר שתי אוזניים לצ'יפ לצורך איכון, נוכל ליצור רובוטים שמשלבים מספר חושים, לדוגמא מערכת שמיעה וראייה על גבי אותו הרובוט. יכול מאוד להיות שאפילו השמיים הם לא הגבול", מסכמת עידן.

 

 

מחיאות כפיים! הוא שומע! הרובוט הביו-היברידי מגיב לקול

מחקר

06.01.2021
בזמן הקורונה מדברים בשירים

תוכנית חדשה לקידום דיאלוג באמצעות מוזיקה עבור נוער בסיכון

 

  • חברה

איך אפשר לסייע לנוער בסיכון לשמור, גם בימי הסגר, על מרקם חברתי ומסגרת חינוכית ראויה? עם פרוץ משבר הקורונה, ד"ר אורי לשמן מביה"ס לחינוך ע"ש חיים וג'ואן קונסטנטינר, הפעיל תוכנית חדשה בשם "מדברים בשירים", שמבוססת על מודל ותוכניות שעוסקות בקידום דיאלוג בעזרת מוזיקה, ומיועדת בדיוק למטרה זו. התוכנית, שמבוססת על חוויה מוזיקלית, פועלת גם להעלאת המודעות של בני הנוער ליכולותיהם, ומעודדת אותם לתמוך בזולת - במשפחה, בחברים ובאנשים נוספים מתוך הקהילה. 

 

מוסיקה, ללב היא חודרת

התוכנית, אשר הופעלה בשיתוף משרד החינוך, כללה כ-25 מרכזים לנוער בסיכון מרחבי הארץ, לרבות יישובים בחברה הערבית. במסגרתה הוקם אתר אינטרנט ייעודי, שאליו העלו בני הנוער את המוזיקה המועדפת עליהם בשילוב סיפוריהם האישיים. זאת כדי לאפשר להם לשתף ברגשות שלהם ובמה שעובר עליהם, לספק להם ולמוריהם תובנות וכלים לתמיכה ולעידוד, ובכך להפוך לקהילה תומכת ובונה. בני הנוער התנסו בתהליכי פתיחות וחשיפה, הקשבה עמוקה, הכלה של הזולת, אמפתיה ונתינה משמעותית, בעזרת שימוש ייחודי במוזיקה.

 

התוכנית כללה שני חלקים: חלק ראשון בשם "שירים בהשראה", שבו, באמצעות סדרת משימות, המשתתפים שיתפו מוזיקה ברשת עם חבריהם וצירפו לה את הסיפור האישי שלהם. החלק שני -"שירים במתנה", היה תהליך שבו המשתתפים והמשתתפות העניקו שירים ומסרים אישיים משמעותיים לחבריהם לקבוצה, לבני משפחותיהם ולאחרים שזקוקים לעידוד ותמיכה. כך, לדברי ד"ר לשמן, הם חוו את הערך החשוב של נתינה משמעותית ואת כוחה לשמח, לעודד ולחזק קשר.

 

"להיות הילדה שאני לא הייתי"

למעלה מאלף שירים מכל הסגנונות והז'אנרים הועלו במהלך פעילות התוכנית על ידי בני הנוער, בצירוף סיפורים אישיים והקדשות לחברים ולבני משפחה. אחת הצעירות שהשתתפו בתוכנית מספרת: "בחרתי שיר לאחותי, כי אני רוצה שהיא תגדל להיות הילדה שאני לא הייתי. אני רוצה שהיא לא תפחד להיות מי שהיא ותהיה הכי מאושרת שהיא יכולה להיות".

 

בעקבות הצלחת המיזם, משרד החינוך אף שלח מכתב הוקרה ותודה על תרומת התוכנית לנוער בסיכון בזמן קורונה. "ניתן ליצור קשר ודיאלוג בעלי משמעות בין אנשים בעזרת המוזיקה האישית שמשמעותית לכל אחד מהם, מבלי להיות מוזיקאי," אומר ד"ר אורי לשמן. "שיתוף של שירים אישיים בשילוב הסיפור האישי שקשור בהם, עשוי ליצור פתיחות וחשיפה משמעותית יותר מאשר לספר על עצמך רק במילים". בהמשך לפרויקט, בית הספר לחינוך עורך כעת מחקר מעמיק לתוכנית, ופתח השתלמות ייעודית חדשה עבור מורים של תלמידים בסיכון.

 

המודל והתוכניות לקידום דיאלוג באמצעות המוזיקה פותחו על ידי ד"ר אורי לשמן בשיתוף עם אביעד מיתר, חבר בחבר הנאמנים של האוניברסיטה, ואמנון הרציג.

 

ד"ר אורי לשמן

פרופ' תמיר טולר וד"ר אייל אפרגן

מחקר

04.01.2021
חלב פרה – הדור הבא

חוקרים מעריכים: ניתן לייצר חלב משמרים, שהוא זהה בטעם ובצבע לחלב פרה

 

  • הנדסה וטכנולוגיה

האם פיתוח טכנולוגי חדש של חוקרי אוניברסיטת תל אביב צפוי לשנות בקרוב את האופן שבו אנו צורכים מוצרי חלב? יוזמי הפיתוח מעריכים שבעתיד הלא רחוק, נוכל לקנות בסופר מוצרי חלב שיהיו זהים בטעם ובצבע למוצרי החלב הרגילים שאנחנו צורכים, אבל  בהבדל אחד קטן: מוצרי החלב הללו יופקו משמרים ולא מחלב פרה. מאחורי הפיתוח עומד פרופ' תמיר טולר מהמחלקה להנדסה ביו-רפואית בפקולטה להנדסה ע"ש איבי ואלדר פליישמן, שהקים ביחד עם יזם הפודטק ד"ר אייל אפרגן את חברת הסטארט אפ 'אימג'נדיירי' ("חלב דמיוני"), אשר מנסה לעשות את הבלתי אפשרי: להפיק חלב פרה משמרים.

 

שומרים על הסביבה ומונעים פגיעה בבעליי חיים

בשנים האחרונות, עם המודעות לנזק הסביבתי, הבריאותי והמוסרי של תעשיית החלב, חברות ביו-טכנולוגיה בכל העולם מחפשות אחר תחליפי חלב. חברת 'אימג'נדיירי' זיהתה את הפוטנציאל בשימוש של פיתוח חלבונים לתעשיית המזון, ובעזרת החיבור לאוניברסיטת תל אביב ולחברת רמות (חברת מסחור הטכנולוגיות של אוניברסיטת תל אביב), פועלת לפיתוח ולייצור חלבוני חלב, שזהים לחלבוני החלב שכולנו מכירים, בשאיפה לשחרר את תעשיית החלב מהתלות בבעלי חיים.

 

"המטרה של 'אימג'נדיירי' היא לייצר חלב מתורבת, שישמר את כל הערכים התזונתיים החשובים של חלב מן החי, עם אותו הטעם, הריח והמרקם המוכרים לכולנו, אך ללא הסבל שנגרם לפרות וללא ההרס הסביבתי", מסביר פרופ' טולר. למעשה, החלב והגבינות של 'אימג'נדיירי' יהיו בריאים בהרבה ממוצרי חלב מן החי, שכן הם לא יכילו כולסטרול, לקטוז או תאים סומטיים.

 

"הסטארטאפ שלנו כולל גם מהנדסי מזון ומומחי מזון מחברת שטראוס", מספר פרופ' טולר, "ובימים אלה הם מנסים לייצר גבינה מחלבוני החלב שבשמרים. מדובר בתהליך ממושך של שיפור התפוקה והטעם, וכמובן גם המחיר. צריך להבין שלא מדובר בתחליפי חלב כמו שקדים וסויה. בסופו של דבר אנחנו שואפים להגיע למוצרי חלב, שיהיו זהים למוצרים מן החי".

 

"הטכנולוגיה פורצת הדרך של פרופ' טולר יכולה לחולל שינוי משמעותי בתעשיית החלב כפי שאנו מכירים כיום", אומרת קרן פרימור כהן, מנכ"לית רמות.

 

ליצור חלבון באמצעות תהליך ביטוי גנים

המעבדה של פרופ' טולר מתמחה מזה כעשור במידול ביטוי גנים, בין היתר על ידי שימוש בסימולציות של תהליכים תוך-תאיים, במידול חישובי של אבולוציה מולקולרית ובאלגוריתמים ייעודיים. בין השאר, המודלים האלה משמשים כדי לייעל ולהוזיל את התפוקה של חלבונים הטרולוגיים (חלבונים שהמקור שלהם מאורגניזם אחר). הטכנולוגיה של פרופ' טולר נוסתה בעבר בהצלחה באורגניזמים שונים כגון שמרים, חיידקים, מיקרו-אצות ואפילו בווירוסים, לפתרון בעיות שונות כגון יצירה של חיסונים, נוגדנים, ביו-סנסורים ואנרגיה ירוקה.

 

"הגנום של כל יצור חי מכיל גנים, שמקודדים את ה'מתכון' של החלבונים, כלומר את רצף חומצות האמינו שלו. אבל הוא גם מכיל אינפורמציה שמקודדת את התהליך המורכב שנקרא 'ביטוי גנים', כלומר העיתוי וקצב הייצור של החלבונים", מסביר פרופ' טולר. "ביטוי גנים זה הוא בעצם תהליך, הכולל את המעבר מרצף דנ"א 'דומם' לחלבונים, שהם 'מהות החיים' עצמם ומהווים רכיב מרכזי בכל דבר חי שאנחנו מכירים, החל בבני אדם, דרך וירוס הקורונה ועד לחלב פרה. כבר הרבה שנים חברות ביוטכנולוגיה רותמות את התהליך על מנת לייצר חלבונים בצורה זולה, כשהרעיון הוא לקחת גן מיצור אחד ולשתול אותו בגנום של יצור אחר, כדי שהוא ישמש כ'מפעל' לייצור החלבון שמקודד בגן הזה. הטכנולוגיה הזו משמשת הרבה שנים לייצור תרופות, חיסונים, אנרגיה וגם משמשת את תעשיית המזון".

 

השמרים כבית חרושת לחלבון חלב

"תיאורטית, ניתן להגיע למצב שבו לא ניתן להבדיל בין חלב מפרה לחלב משמר. אבל בשביל שזה יתבצע בצורה כלכלית, צריך לגרום לתאי השמר להפוך לבתי חרושת לחלבוני החלב", מרחיב פרופ' טולר. "למרות שאנחנו יודעים מהם הגנים שמקודדים את החלבונים לחלב בפרה, אם ניקח גן כזה מפרה - הקודים של ביטוי גנים שמקודדים בו יהיו כתובים ב'שפה' של תאי הפרה. לכן האתגר הוא לכתוב מחדש את הגן עם קודים שמתאימים לשמר. זה יאפשר לייצר את חלבוני החלב בצורה נכונה, זולה ויעילה ב'מפעל' שהוא תא השמר".

 

"בעזרת המודלים שפיתחנו במעבדה, אנחנו מאמינים שתוך זמן לא רב נצליח לגרום לשמר לייצר חלבוני חלב בצורה יעילה, שתאפשר גם ייצור תעשייתי, זול ואיכותי. כבר היו ניסיונות להפיק חלב ממיקרופלורה, אבל כדי שבאמת נחולל שינוי, צריך להגיע למצב שבו השמרים מפיקים חלב במחיר שמתחרה בתעשיית החלב. אני מאמין שאנחנו בדרך הנכונה, ובעוד זמן לא רב נוכל להכין לנו בבית טוסטים מגבינה צהובה, שהופקה משמרים ולא מחלב פרה".

 

שמרים. יחליפו את הפרה בייצור חלב?

מחקר

28.12.2020
חוקרים מאוניברסיטת תל אביב פיתחו טיפול גנטי לחירשות

פריצת הדרך המדעית עשויה לסייע לטיפול בילדים שסובלים מאובדן שמיעה

  • רפואה ומדעי החיים

חירשות היא הליקוי החושי הנפוץ ביותר. לפי ארגון הבריאות העולמי ישנם כחצי מיליארד לקויי שמיעה כיום, ומספר זה צפוי להכפיל את עצמו בעשורים הקרובים. אחד מתוך 200 ילדים נולד עם ליקוי שמיעה ואחד מתוך אלף ילדים נולד חירש. במחצית מהמקרים גורם החירשות הוא מוטציה גנטית. נכון להיום, מוכרים בספרות הרפואית כ-100 גנים שמוטציות בהם עלולות לגרום לאובדן השמיעה.

 

מחקר חדש מאוניברסיטת תל אביב מציג טיפול חדשני לחירשות, שמבוסס על החדרת מטען גנטי לתאי האוזן הפנימית. במסגרת הטיפול, המטען הגנטי מוחדר לתוך התא הפגום בצורה כזו שהוא למעשה "מתקן" את הפגם הגנטי ומאפשר לתא להמשיך לתפקד בצורה תקינה. במסגרת המחקר הצליחו החוקרים למנוע את הידרדרות השמיעה של עכברים עם חירשות הדרגתית. לדבריהם, הטיפול עשוי להביא לפריצת דרך בטיפול בילדים שנולדים עם מגוון מוטציות הגורמות לאובדן השמיעה.

 

מובילי המחקר הם פרופ' קרן אברהם ושחר טייבר, דוקטורנט במסלול המשולב לרפואה ומחקר (MD-PhD), מהמחלקה לגנטיקה מולקולרית של האדם וביוכימיה, בבית הספר לרפואה ע"ש סאקלר ומבית הספר סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב. כמו כן, השתתפו במחקר פרופ׳ דוד שפרינצק מבית הספר לנוירוביולוגיה, ביוכימיה וביופיזיקה בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס' וייז של אוניברסיטת תל אביב, ופרופ׳ ג׳פרי הולט מבית החולים לילדים בבוסטון ומבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד. המחקר פורסם בכתב העת EMBO Molecular Medicine.

 

פריצת דרך מחשבתית

"במחקר זה התמקדנו בחירשות גנטית הנובעת ממוטציה בגן SYNE4 – חירשות נדירה שהתגלתה לפני כמה שנים במעבדתנו בקרב שתי משפחות בישראל, ומאז אובחנה גם בטורקיה ובאנגליה." מסבירה פרופ' אברהם. "ילדים שיורשים את הגן הפגום משני הוריהם נולדים עם שמיעה תקינה, אך שמיעתם הולכת ומידרדרת במהלך הילדות. הסיבה לכך היא שהמוטציה גורמת לשינוי במיקום הגרעין ולמוות של תאי השערה בשבלול שבאוזן הפנימית, האחראיים לקליטת גלי הקול".

 

"עבדנו עם טכנולוגיה חדשנית מתחום הטיפולים הגנטיים: ייצרנו נגיף מלאכותי, שאינו גורם למחלה, והחדרנו לתוכו חומר גנטי – גרסה תקינה של הגן שפגוע במשפחות ובעכברים," מספר שחר טייבר. "הזרקנו את הנגיף לתוך האוזן הפנימית של העכברים, כך שתאי השערה נדבקו בנגיף וקלטו את החומר הגנטי שהחדרנו לו. "הדבקה" זו למעשה מתקנת את התא הפגום ומאפשרת לתאי השערה להמשיך לתפקד בצורה תקינה".

 

הטיפול ניתן בסמוך ללידה, לאחר מכן החוקרים בחנו את שמיעתם של העכברים באמצעות מבחנים פיזיולוגיים והתנהגותיים. העכברים המטופלים פיתחו שמיעה תקינה, כמעט זהה לזו של עכברים רגילים ללא מוטציה. לאור הצלחת המחקר, מפתחים כעת החוקרים טיפולים דומים למוטציות נוספות שגורמות לחירשות.

 

פרופ׳ בני נגריס, מנהל המחלקה לרפואת אף־אוזן־גרון במרכז הרפואי מאיר וראש החוג לרפואת אף־אוזן־גרון בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, אשר לא היה מעורב בפרויקט, הגיב למחקר: ״בניגוד לטיפולים המקובלים לשיפור השמיעה היום, כדוגמת מכשירי שמיעה ושתל השבלול, אשר ניתנים לאחר שהנזק כבר התהווה ומשיגים שיפור חלקי בלבד, פרופ׳ אברהם מציגה שיטה חדשנית ויעילה לטיפול בליקויי שמיעה עוד בטרם נגרם הנזק. הגישה הטיפולית שהוצגה במחקר היא פריצת דרך מחשבתית, ׳שובר שוויון׳ בטיפול בחירשות״.

 

המחקר נתמך בעיקר ע״י הקרן הדו-לאומית למדע ישראל-ארה״ב (BSF), המכונים הלאומיים לבריאות (NIH), מועצת המחקר האירופאית (ERC), והתכנית למחקר ברפואה ממוקדת אישית של הקרן הלאומית למדע.

 

מחקר

27.12.2020
לראשונה בישראל: קידוח בקרקעית ים המלח מתעד 220,000 שנה של רעידות אדמה

קידוח ראשון מסוגו בקרקעית ים המלח חושף: רעידת אדמה קשה בעוצמה 6.5 בסולם ריכטר צפויה בשנים הקרובות

  • מדעים מדויקים

מחקר ראשון מסוגו שנערך בקרקעית ים המלח חושף כי רעידת אדמה הרסנית בעוצמה של 6.5 בסולם ריכטר צפויה לפגוע באזורנו בשנים הקרובות. על פי המחקר רעידת אדמה בעוצמה כזו מתרחשות בארץ ישראל במחזוריות ממוצעת של בין 130 ל-150 שנה, אך היו מקרים בהיסטוריה שהפער בין רעידה אחת לשנייה היה של עשרות שנים בודדות בלבד.

 

רעידת האדמה האחרונה בעוצמה של 6.5 בסולם ריכטר הורגשה בבקעת ים המלח ב-1927, אז נפגעו מאות אנשים ברבת עמון, בירושלים, בבית לחם ואפילו ביפו. כעת, בעקבות ממצאי המחקר, החוקרים מתריעים שרעידת אדמה נוספת עלולה בסבירות גבוהה לקרות עוד בימי חיינו, בשנים הקרובות או בעשורים הקרובים.

 

המחקר נערך בהובלת צוות חוקרים בינלאומי, בהשתתפות פרופ' שמואל מרקו, ראש בית הספר לסביבה ולמדעי כדור הארץ ע"ש פורטר באוניברסיטת תל אביב, ועמיתיו החוקרים מבית הספר לסביבה ולמדעי כדור הארץ: ד"ר ין לו, פרופ׳ אמוץ עגנון, ד"ר ניקולס ולדמן, ד"ר נדב ווצלר וד"ר גלן ביאסי. תוצאות המחקר פורץ הדרך פורסמו בכתב העת היוקרתי Science Advances.

 

במסגרת המחקר צוות החוקרים הסתייע בארגון בינלאומי שנקרא ICDP, שמבצע קידוחי עומק באגמים בכל רחבי העולם, במטרה לחקור את האקלים הקדום של כדור הארץ ושינויים אחרים שקרו בסביבה. ב-2010 הוצבה האסדה במרכז ים המלח והחלה לקדוח בקרקעית, לעומק של מאות מטרים, המאפשרים ניתוח של כ-220,000 שנות גיאולוגיה של ים המלח – הרקורד הארוך מסוגו בעולם.

 

עונות השנה בשכבות

לדבריו של פרופ' מרקו, כיוון שים המלח הוא המקום הנמוך בכדור הארץ, מדי חורף, מי השיטפונות שזורמים לים המלח נושאים עמם סחף, שמצטבר בקרקעית האגם לשכבות שונות. שכבה כהה בת כמילימטר המייצגת את סחף החורף ושכבה בהירה בת כמילימטר שמייצגת את האידוי המוגבר של המים במשך הקיץ, כאשר כל שתי שכבות כאלו מייצגות שנה אחרת.

 

יחד עם זאת, ברגע שיש רעידת אדמה, המשקעים מתערבלים, השכבות ששקעו קודם בסידור מושלם מתערבבות ושוקעות מחדש בצורה אחרת. בעזרת משוואות פיזיקליות ומודלים ממחושבים שהחוקרים פיתחו במיוחד לצורך מחקר זה, הם הצליחו לשחזר מהרקורד הגיאולוגי את ההיסטוריה של רעידות אדמה לאורך התקופה.

 

מניתוח הממצאים עולה כי שכיחות רעידות האדמה בבקעת ים המלח אינה קבועה בזמן. היו תקופות של אלפי שנים עם יותר פעילות טקטונית ואלפי שנים עם פחות פעילות טקטונית. בנוסף, לחוקרים התברר כי הייתה הערכת חסר משמעותית בתדירות רעידות האדמה בישראל.

 

אם עד כה חוקרים סברו כי בקע ים המלח רועד בעוצמה של 7.5 בסולם ריכטר מדי 10,000 שנה בממוצע – כעת מסתבר שהרעידות הקטלניות תכופות הרבה יותר, מחזוריות ממוצעת שנעה בין בין 1,300 ל-1,400 שנה. החוקרים מעריכים שהרעידה האחרונה בעוצמה כזאת פגעה בנו בשנת 1,033 – כלומר כמעט לפני אלף שנה. פירושו של דבר שבמאות השנים הקרובות צפויה רעידה נוספת בסולם 7.5 ומעלה.

 

לעומת זאת, החוקרים כאמור מצאו שרעידות אדמה בעוצמה של 6.5 מתרחשות אומנם באזורנו בממוצע מדי 130 עד 150 שנה, אך התדירות בין הרעידות משתנה, ובעוד שהיו מקרים שבהם הפערים בין רעידה אחת לשנייה היו של מאות שנים, הרי שגם היו מקרים שבהן התרחשו רעידות אדמה עוצמתיות בהפרש של עשרות שנים בודדות בלבד.

 

"אני לא רוצה להפחיד", מסכם פרופ' מרקו, "אבל אנחנו חיים בתקופה פעילה מבחינה טקטונית. הרקורד הגיאולוגי לא משקר, ורעידת אדמה גדולה בישראל בוא תבוא. כמובן, אין לנו דרך לחזות בדיוק מתי האדמה תרעד מתחת לרגלינו - מדובר בתחזית סטטיסטית – אבל לצערי אני כן יודע לומר שרעידת אדמה שתגרום למאות נפגעים תקרה בשנים הקרובות, זה יכול להיות בעוד עשר שנים או עשרות שנים, אבל זה גם יכול בשבוע הבא ואנחנו חייבים להיערך לכך.

 

מחקר

23.12.2020
האבולוציה הגנטית המפתיעה של הצמחים הקדומים

התגלה המנגנון האפיגנטי בצמח הטחב הקדום, השונה מהותית מזה של אורגניזמים מפותחים יותר - מצמחים פורחים ועד האדם

  • רפואה ומדעי החיים

חוקרים גילו מנגנון אפיגנטי מרכזי בצמח הטחב, ממיני הצמחים הקדומים ביותר, שהופיע כבר לפני 400 מיליון שנה, ושרד בעולמנו עד היום. לדבריהם, מדובר במנגנון קריטי לשימור תיפקודו ויציבותו של הגנום.

 

כלי חדש לשליטה בביטוי גנים

אפיגנטיקה עוסקת בשינויים תורשתיים בתפקוד הגנים, שאינם כרוכים בשינוי רצף ה-DNA עצמו. מנגנון מרכזי באפיגנטיקה נקרא מתילציה: קבוצה כימית קטנה המכונה מתיל (CH3), מתחברת לאחת מחומצות הגרעין המרכיבות את רצף ה-DNA, ומשפיעה בדרך זו על רמת הביטוי של הגנים – מהשתקה ועד לעוצמה מלאה. החוקרים מסבירים שניתן להשוות זאת לטעמי המקרא: הם אינם משנים את הטקסט, אך מורים לנו איך להגות את המילים, באיזו עוצמה ועם אלו הדגשים.

 

במסגרת המחקר, ביקשו החוקרים לחקור תהליכי מתילציה באפיגנטיקה בין-תאית (שבה השינוי נשמר בזמן חלוקה של תא האם לתאי הבת) בצמח הטחב - מהצמחים הקדומים ביותר באבולוציה, שקיים עד היום. המחקר נערך בהובלת פרופ' ניר אוהד, ראש מרכז מן לביטחון מזון מבית הספר למדעי הצמח ואבטחת מזון בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס' וייז, ד"ר אסף צמח, ד"ר קתרין דומב וד"ר אביבה כץ. המאמר פורסם בכתב העת המדעי PNAS.

 

"המנגנון שגילינו הוא יעיל מאוד, אך שונה מהותית מרוב המנגנונים האפיגנטיים השומרים על תפקוד הגנום ביצורים מפותחים יותר, מצמחים פורחים ועד האדם", מסביר פרופ' אוהד. "אנחנו סבורים שהוא עשוי לשמש ככלי חדשני לשליטה בביטוי גנים במחקר, ברפואה ובתעשייה הביוטכנולוגית".

 

חלון הצצה אל האבולוציה

באמצעות הנדסה גנטית יצרו החוקרים צמחי טחב בעלי שתי מוטציות שונות: בחלקם התרחשה מתילציה רק על רצפי CG בגנום - סוג המתילציה הנפוץ ביותר באורגניזמים מפותחים, כולל האדם ואחד משלושה בצמחים, ובחלקם היא התרחשה רק על רצפים אחרים, שאינם CG (non-CG).

 

להפתעתם גילו החוקרים שבניגוד לאורגניזמים מפותחים, בטחב קיים שוויון כמותי בין שני סוגי המתילציה, ויותר מכך: המתילציה על רצפים שאינם CG יעילה ופעילה יותר, ומשפיעה יותר על ביטוי הגנים. הם מצאו כי טחב ללא מתילציה מסוג זה נפגע בצורה קשה ביותר, והתפתחותו אינה תקינה.  

 

"מדובר במנגנון ראשוני מאוד, שנותן לנו חלון הצצה אל האבולוציה של בקרה אפיגנטית בצמחים, כבר בשלביה המוקדמים ביותר", אומר פרופ' אוהד. "במחקרים הבאים נוכל להשוות את המנגנון הקדום למתילציה שהתפתחה בהמשך הדרך, לדוגמה בגנום של צמחים פורחים, שהופיעו לפני 100 מיליון שנה, כלומר 300 מיליון שנה אחרי הטחב".

 

"התגלית שלנו מחוללת מהפך בתפיסה המקובלת", מחזק את דבריו ד"ר צמח ומסכם "היא מוכיחה את חשיבותו ואת יעילותו של מנגנון המתילציה ברצפים שאינם CG, אשר בבני אדם קיים בעיקר בעוברים ובמוח. יותר מכך, היא נותנת בידינו ארגז כלים חדש ואפקטיבי לשליטה על בקרת הגנים בכל אורגניזם – צמחים, בעלי חיים ובני אדם. כלים חדשניים אלה עשויים לשמש בעתיד לפיתוחים ביוטכנולוגיים בתעשייה, בחקלאות וברפואה".

 

פרופ' ניר אוהד

מחקר

22.12.2020
סויה, בננות וכורכום: טעמי הגלובליזציה בתקופת הברונזה והברזל

עדויות למסחר בין הודו ודרום-מזרח אסיה לארץ ישראל כבר במאה-16 לפנה"ס

  • רוח

מחקר חדש של צוות בינלאומי, שבו השתתפו חוקרים מאוניברסיטת תל אביב ורשות העתיקות חושף: כבר במאה ה-16 לפנה"ס התקיים סחר גלובאלי משמעותי בין הודו ודרום-מזרח אסיה וארץ ישראל שכלל, בין היתר, מסחר של מזון אקזוטי כמו פולי סויה, בננות וכורכום - כמעט אלף שנה לפני העדויות הראשונות להימצאותם של מזונות אלה באזורנו.

 

המחקר התמקד בשאריות מזון שזוהו באבן שיניים של אנשים שנקברו בתל מגידו ובתל עירני (סמוך לקריית גת). בשיניים, המתוארכות למאה ה-16 לפנה"ס במגידו ולמאה ה-11 לפנה"ס בתל עירני, נמצאו שאריות של מזונות שונים, בהם גם מזון מדרום-מזרח אסיה כמו פולי סויה, בננות וכורכום.

 

את המחקר ניהל פרופ' פיליפ שטוקהאמר מאוניברסיטת מינכן, בשיתוף חוקרים ממוסדות שונים בעולם. מטעם אוניברסיטת תל אביב השתתפו במחקר פרופ' ישראל פינקלשטיין וד"ר מריו מרטין מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום ע"ש יעקב מ. אלקוב, ומטעם תחום מחקר והתמחויות בארכיאולוגיה ברשות העתיקות, השתתפו ד"ר יניר מילבסקי ודמיטרי ייגורוב. הממצאים מתפרסמים היום בכתב העת PNAS.

 

הפתעות מיובאות בשוק המקומי

החוקרים מסבירים, שכאשר אנחנו מדמיינים את השוק העירוני במגידו לפני 3,700 שנה, אנחנו מדמיינים מאכלים מקומיים כגון חיטה, תמרים ושומשום – ואכן חלבונים עתיקים ומיקרו-מאובנים ממזונות אלה נמצאו בלסתות. אלא שיחד איתם נמצאו שיירים גם של פולי סויה, בננות וכורכום. לטענת החוקרים, בשום מקום בעולם לא התגלו ראיות עתיקות יותר לפולי סויה, בננות וכורכום מחוץ לדרום ומזרח אסיה, והתגלית מקדימה במאות (כורכום) ואף באלף שנה (פולי סויה) את הימצאותם באזור ארץ ישראל ובאגן הים התיכון. פירושו של דבר, שכבר באלף השני לפנה"ס, התקיים מסחר ארוך-טווח בפירות, בתבלינים ובשמנים אקזוטיים בין דרום אסיה ואזור ארץ ישראל, דרך מסופוטמיה או מצרים – גלובליזציה בתקופת הברונזה והברזל. מן הסתם, אף בננה לא הייתה שורדת המסע מדרום-מזרח אסיה למגידו, וכפי הנראה הבננות נצרכו כפירות יבשים.

 

"זאת עדות ברורה לסחר עם דרום-מזרח אסיה כבר במאה ה-16 לפנה"ס – מוקדם בהרבה ממה ששיערו החוקרים עד כה", מסביר פרופ' פינקלשטיין. עדויות דומות לסחר למרחקים גילינו לפני שנים אחדות במחקר שארים מולקולאריים בכלי חרס מאותה תקופה במגידו, מחקר שהניב עדות לייבוא של וניל. אלא שרב הנסתר על הגלוי באשר לפרטים על דרכי הסחר ואופן העברת הסחורות".

 

"בחפירה שניהלנו בתל עירני גילינו, באופן מפתיע, בית קברות מתקופת הברזל הקדומה – לפני כ-3,100 שנה", מספרים ד"ר יניר מילבסקי ודימיטרי ייגורוב מרשות העתיקות. "בחלק מהקברים מצאנו משפחות קבורות יחד - ילדים שנקברו ליד הוריהם. לצד הנקברים, גילינו מנחות קבורה - קערות, קנקנים ופכים, שנקברו עם המתים, מתוך האמונה שהכלים ישמשו אותם בעולם הבא. בחלק מהכלים נמצאו עצמות של בעלי חיים - בעיקר כבשים ועיזים, מאכלים למתים. בכוונתנו לחקור את הכלים שנחשפו, ולבדוק אם בחלקם נמצאים שרידי בננות ושומשום, כפי שנמצאו בשיני הנקברים. בנוסף, אנו מבצעים מחקר עם פרופ' שטוקהמר לבדיקת DNA, במטרה לנסות ולהבין מי האנשים האלה ומהיכן הם באו".

 

עולם חדש של נתונים נגלה תחת מיקרוסקופ

הסויה בויתה לראשונה באזור סין של ימינו באלף השביעי לפנה"ס. הבננה בויתה לראשונה בגינאה החדשה באלף החמישי לפנה"ס, והיא הגיעו למערב אפריקה 4,000 שנה אחר כך – אבל עד כה, לא היה ידוע על התפשטות מוקדמת יותר של הפרי במזרח התיכון. הכורכום וחלבוני הסויה נמצאו בלסת של אדם אחד ממגידו, וחלבוני הבננה בשתי לסתות מתל עירני – ולכן אין לדעת עד כמה מזונות אלה היו זמינים לכל דורש מכל מעמד חברתי. אם כי החוקרים מעריכים שמדובר באנשים שהיו שייכים, ככל הנראה, למעמד גבוה יחסית בעיר-המדינה מגידו. הדבר ניכר במבנה הקברים ובמנחות שהושמו בהם. בנוסף, החוקרים מצאו עדויות לצריכת שומשום בלסתות גם ממגידו וגם מתל עירני, ממצא המעיד על כך ששומשום הפך לחלק מובהק מהמטבח המקומי כבר באלף השני לפנה"ס.

 

"המחקר מדגים את האפשרויות הגלומות בשילוב של המדעים המדויקים ומדעי הטבע במחקר ארכיאולוגי מודרני," מסכם פרופ' פינקלשטיין. "הארכיאולוגיה המסורתית, שניתן לכנותה מקרו-ארכיאולוגיה, מספקת נתונים הנראים לעין – כגון מבנים, כלי חרס, תכשיטים וכלי נשק. עולם שלם של נתונים אחרים, שחשיבותם גדולה, מתגלה רק לעיני המתבונן בממצאים תחת מיקרוסקופ ובשיטות אנאליטיות מתקדמות". 

 

 

ד"ר אריק רודניצקי

מחקר

16.12.2020
מה חשוב לערביי ישראל?

מחקר חדש חושף: מיגור הפשיעה והאלימות וטיפול בעוני ובאבטלה חשובים לציבור הערבי בישראל יותר מאשר הסדר מדיני

  • רוח

מחקר חדש בחן את עמדות האזרחים הערבים בישראל בסוגיות שעל סדר היום הציבורי. ממצאי המחקר, שנערך בהובלת ד"ר אריק רודניצקי, מנהל הפרויקטים של תוכנית קונרד אדנאואר לשיתוף פעולה יהודי-ערבי, במרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה, מציג תמונה חדשה של סדר העדיפויות של ערביי ישראל. נושאים חברתיים כמו מיגור הפשע והאלימות וטיפול בעוני ובאבטלה עולים בחשיבותם על הסכמים מדיניים עם הפלשתינאים.

 

רוחות של שינוי

"הנתונים העולים מהמחקר מחדדים את השינוי שעוברת החברה הערבית בישראל, שרואה בראש ובראשונה חשיבות מכרעת בטיפול בנושאים חברתיים-פנימיים, כמו פשיעה, אלימות, שיפור המצב הכלכלי, הסדרת התכנון והבנייה בישובים ערביים ועוד, על חשבון סוגיות מדיניות כמו הסדר מדיני עם הפלסטינים", אומר ד"ר רודניצקי.

 

עוד עולה מנתוני הסקר:

  • רק 2.7% מהערבים ישראל סבורים שהסדר מדיני עם הפלסטינים היא הסוגיה הדחופה ביותר לציבור הערבי בישראל. בנוסף, רק 6.5% מהם סבורים שהנושא החשוב ביותר לטיפול הוא צמצום התחלואה בקורונה.
  • רוב של כ-65% מהערבים בישראל תומך בהקמתה של מפלגה ערבית-יהודית לקראת הבחירות הבאות לכנסת. הנימוקים העיקריים לכך הם אמונה עקרונית במאבק פוליטי משותף לערבים ויהודים במדינה (30.1%), והתקווה כי מפלגה כזו תסייע לאזרחים הערבים לחזק את השפעתם בזירה הפוליטית (20.3%).
  • בניגוד לעמדה הרשמית של הרשימה המשותפת, רוב הציבור הערבי (61.8%) תומך בהסכמי הנורמליזציה עם איחוד האמירויות הערביות, בחריין וסודאן. השיקולים העיקריים לתמיכה בהסכמים הם כלכליים (26.0%), ובצידם התקווה שישראל לא תהיה עוד נטע זר באזור (11.7%), ושהציבור היהודי יפגין הבנה רבה יותר לתרבות ולציביליזציה הערביות (7.4%).
  • משבר הקורונה: רוב הנסקרים (61.6%) העידו כי חלה הרעה במצבם הכלכלי. שליש מהם אף טענו כי נקלעו למצוקה כלכלית חריפה.
  • זכויות הקהילה הגאה (להט"ב): 1 מכל 3 נשאלים (33%) הביע תמיכה בהכרה בזכויותיהם של חברי הקהילה הגאה.

 

"בהקשר זה ראוי לציין את התמיכה של כשליש מהציבור הערבי בהכרה בזכויות הקהילה הגאה בחברה הערבית. מדובר בעדות נוספת לפתיחות שעוברת על החברה, ששמה דגש על זכויות הפרט. בנוסף, ניכר שהציבור הערבי רוצה לחזק את השותפות הפוליטית עם הרוב היהודי, דבר אשר מסביר את התמיכה הגבוהה יחסית ברעיון הקמתה של מפלגה ערבית-יהודית חדשה לקראת הבחירות", מסכם ד"ר רודניצקי.

מחקר

16.12.2020
משבר עמוק גם במגזר העמותות וההתנדבות בעקבות הקורונה

מחקר חדש של המכון למשפט ופילנתרופיה: מגפת הקורונה מתאפיינת בירידות חדות בשיעור התורמים לארגונים חברתיים, סך התרומה והיקף ההתנדבויות

  • ניהול ומשפט

מחקר חדש של המכון למשפט ופילנתרופיה באוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב קובע כי במהלך התפרצות נגיף הקורונה הארגונים החברתיים סבלו מירידה חדה של כ-20% בשיעור התורמים ובד בבד בירידה בת 12% בסכומי התרומה, בהשוואה לנתוני שנת 2019. על פי החוקרים ירידה זו מעוררת דאגה ממשית באשר לעמידותם הפיננסית של ארגונים אלו, שכן היא מייצגת הפחתה של מאות מיליוני שקלים בהכנסות הכוללות של ארגוני המגזר השלישי.

 

בנוסף, הנתונים מעידים על ירידה של 36% בהיקף ההתנדבות בהשוואה לשנת 2019, שמשמעה אובדן של מאות אלפי מתנדבים. החוקרים סבורים שגם אם לוקחים בחשבון את הצמצום בפעילות שנובע בהכרח ממגבלות הריחוק החברתי, הרי שמדובר בפגיעה ממשית ביכולתם של הארגונים לספק שירותים.

 

המחקר נערך על ידי עו"ד גליה פיט, במכון למשפט ופילנתרופיה, בפקולטה למשפטים אוניברסיטת תל אביב, וד"ר חגי כץ מהפקולטה לניהול ע"ש גילפורד גלייזר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. במסגרת המחקר, החוקרים בחנו את המגמות השונות החל מהתפרצות "הגל הראשון" (מרץ 2020) ועד לעיצומו של ה"גל השני" (ספטמבר 2020) של המגפה. המחקר מורכב מסקרים שבועיים, שכוללים כ-550 משיבים מהציבור היהודי והערבי.

 

מהנתונים עולה שבעוד שממוצע התרומות השבועי לארגונים חברתיים בשנת 2019 היה 234 שקלים לאדם, הרי שבמהלך הגל הראשון, ממוצע התרומות השבועי ירד ל-228 שקלים לאדם, ובמהלך הגל השני מגמת הירידה המשיכה ל-206 שקלים. במקביל, בעוד ששיעור התורמים הממוצע הכולל (גם תרומות פורמליות לארגונים וגם תרומות בלתי פורמליות לאדם פרטי או במשפחה) נשאר יציב פחות או יותר, ועמד על כמחצית מהציבור שמדווחים על תרומה מדי שבוע, חלה ירידה מתמשכת בשיעור הממוצע של התורמים תרומות לארגונים חברתיים מ-37.6% בממוצע השנתי ב-2019 ל-30.4% בלבד בעיצומו של הגל השני.

 

בדומה לכך, מהנתונים עולה שבעוד ששיעור ההתנדבות הכללי נותר יציב יחסית (אף כי בחודשיים הראשונים של משבר הקורונה חלה ירידה בסך 19% ביחס לממוצע של שנת 2019), בשיעור המתנדבים בארגונים, לעומת זאת, חלה ירידה עקבית מ-12.6% ל-8.1%. בנוסף, הנתונים מתאפיינים בירידה של 0.5% בשיעור הנשאלים שהשיבו שקיבלו עזרה באופן בלתי פורמלי מאדם אחר.

 

החוקרים מציינים שמדובר בנתונים מדאיגים שכן על פי רוב במצבי אסון ומלחמה, למשל, ידוע כי ישנה עלייה ניכרת, אף אם זמנית, בהיקפי ההתנהגות הפילנתרופית של הציבור. "מהמחקר עולה שדווקא בעת משבר הקורונה, שבה הסעדים שמעניקים ארגוני המגזר השלישי נחוצים יותר מתמיד, הארגונים הללו חווים מחסור חמור במשאבים", אומרים החוקרים. "הממצאים מראים כי המגזר השלישי בישראל נמצא במשבר עמוק, שמשמעותו ארוכות הטווח עדיין אינן ידועות, אבל הן לבטח כוללות פגיעה אנושה בארגונים שמספקים שירותים חברתיים שונים, חלקם שירותים חיוניים לאוכלוסיות שונות, ובפרט לחלשים ביותר בחברה. מצב זה מחייב התגייסות מיידית לבקרת נזקים, ומוטב במספר צירים במקביל – בעידוד הציבור לשוב לרמות מעורבות חברתית כפי שהיו לפני המשבר, אם לא למעלה מכך, ובסיוע חירום לשמירה על יציבותם הכלכלית של ארגוני המגזר השלישי. נדרשת לשם כך פעולה משותפת של הממשלה ושל ארגוני המגזר השלישי, ובפרט ארגונים מתאמים ומרכזיים, ויפה שעה אחת קודם".

 

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>
אוניברסיטת תל-אביב, רחוב חיים לבנון 30, 6997801.
UI/UX Basch_Interactive