מחקרים

RESEARCH

מה מעניין אותך?

כל הנושאים
אמנויות
הנדסה וטכנולוגיה
חברה
מדעים מדויקים
ניהול ומשפט
סביבה
רוח
רפואה ומדעי החיים

לובי מחקרים

carousle news research: 
בחר את סוג הלובי: 
מחקרים

מחקר

22.10.2020
מזיזים את הגבינה וגם את הבשר

לאחר שחוקרים גילו קשר ישיר בין צריכת מזון מן החי לסיכוי לחלות בסרטן המעי, ביקשנו לברר האם בשר וחלב בריאים לנו או לא?

  • רפואה ומדעי החיים

מה אכלתם היום לארוחת הצוהריים? או אתמול בארוחת הערב? עבור רבים מאתנו, בשר, ביצים וגבינות הם חלק מכל ארוחה כמעט. אך לאחרונה, הצליח צוות חוקרים בינלאומי מישראל, צרפת, איטליה וארה"ב למצוא קשר מולקולרי ישיר בין צריכת מזון מן החי לבין התפתחותם של נוגדנים בדם, שמגבירים את הסיכוי להתפתחות גידולים סרטניים. קשר זה יכול להסביר לראשונה את התחלואה הגבוהה בסרטן בעקבות צריכה מוגברת של מוצרי חלב ובשר אדום, בדומה לקשר בין כולסטרול לעלייה בסיכון למחלות לב. אז מה עושים? מפסיקים לגמרי עם מוצרים מן החי? בונים דיאטה מאוזנת ומשולבת? שאלנו את החוקרים שלנו מה הכי נכון לעשות.

 

מוצרלה IN – יוגורט כבשים OUT

Neu5Gc היא מולקולת סוכר המצויה ברקמות בע"ח יונקים (היא לא מצויה בעופות או בדגים). בני אדם מפתחים נוגדנים ל-Neu5Gc כבר בגיל הינקות, בעת החשיפה לתחליפי חלב ולמוצרי בשר. עוד ידוע כי נוגדנים אלו מגבירים את הסיכון למחלת הסרטן, בייחוד במעי, אך עד כה לא נמצא קשר ישיר בין הנוגדנים המסוכנים לתצרוכת בשר וחלב. סלאם בשיר, דוקטורנט במעבדה של ד"ר פדלר-קרוואני מהמחלקה לחקר התא ואימונולוגיה בבית הספר למחקר ביו רפואי ולחקר הסרטן ע"ש שמוניס של הפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס' וייז, יחד עם חברי הצוות הנוספים, מדדו את כמות הסוכר Neu5Gc במגוון מזונות חלביים ובשריים, שנפוצים בדיאטה הצרפתית, ויצרו אינדקס שמציג מדרג מזונות, שצריכתם העודפת עלולה להביא לעלייה בביטוי הנוגדנים, ובכך, כנראה, גם לעלייה בסיכון לסרטן. תוצאות המחקר החדשני פורסמו בכתב העת BMC Medicine.

 

צוות החוקרים חישב את תצרוכת ה-Neu5Gc היומית של 19,621 אנשים בני 18 ומעלה, שדיווחו באופן מקוון על כל תצרוכת המזון שלהם במשך מספר ימים. לשם כך נעזרו החוקרים בדוגמאות מסקר תזונתי לאומי נרחב שנערך בצרפת בשם NutriNet-Santé. לאחר מכן, בחר צוות החוקרים מדגם מייצג של 120 נבדקים, שמייצגים תצרוכת גבוהה או נמוכה של הסוכר, וביקש מהם לדווח בממוצע במשך 21 ימים לא רצופים. החוקרים בדקו את רמות ואת מגוון הנוגדנים כנגד Neu5Gc בדמם. על סמך ממצאים אלו וכימות הסוכר Neu5Gc במוצרי המזון השונים מצרפת, יצרו ד"ר פדלר-קרוואני וצוותה אינדקס בשם Gcemic index.

 

מבין מוצרי המזון מיונקים, סטייק בקר הוא הנצרך והמוכר ביותר בעולם. לכן החוקרים השתמשו בו לביסוס האינדקס והעניקו לו את הערך 1. צריכת מזון בעל ערך אינדקס נמוך מ-1, פירושה שצריך לאכול הרבה ממנו כדי להביא לצריכה גבוהה של הסוכר, ולהיפך. כך, הם גילו למשל שגבינת מוצרלה מכילה רק 0.03 מכמות ה-Neu5Gc לגרם ביחס לסטייק, חלב פרה זכה לערך של 0.13, ובשר כבש קיבל ערך של 0.41 – כמחצית מסטייק בקר. לעומתם, יש באופן מפתיע מזונות מסוכנים בהרבה מסטייק: יוגורט כבשים (1.69), פטה כבשים (1.71) וגבינת רוקפור (3.35), אשר מכילים יותר מהסוכר לגרם מזון. עם זאת, צריך לסייג ממצא זה, שכן בדרך כלל הם נצרכים בכמויות קטנות בהשוואה למנת סטייק.

 

מתוך האינדקס שיצרו החוקרים:

סוג מזון

מזון

סוכר Neu5Gc ממוצע לגרם

דירוג בהשוואה

מוצרי חלב

מוצרלה

6

0.03

מוצרי חלב

גאודה

18

0.11

מוצרי חלב

חלב

21

0.13

מוצרי בשר

נקניקייה

32

0.19

מוצרי בשר

סטייק

163

1.00

מוצרי בשר

נקניקייה

207

1.26

מוצרי חלב

יוגורט כבשים

277

1.69

מוצרי חלב

פטה

280

1.71

מוצרי חלב

רוקפור

550

3.35

 

 

לחזות את הסיכון

"מצאנו קשר מובהק בין צריכה מוגברת של ה-Neu5Gc מבשר אדום וגבינות להתפתחות מוגברת של אותם נוגדנים המעלים את הסיכון לגידולים סרטניים", אומרת ד"ר פדלר-קרוואני. "במשך שנים ניסו למצוא קשר כזה, ולא מצאו. אנחנו הצלחנו לראשונה למצוא קשר מולקולרי בזכות דיוק שיטות המדידה של הנוגדנים בדם ובזכות השימוש בנתוני שאלוני הדיאטה המפורטים מצרפת".

 

ד"ר פדלר-קרוואני מוסיפה כי שילוב המתודות איפשר לחוקרים לחזות, שמי שאוכל הרבה בשר אדום וגבינות - יפתח נוגדנים ברמה גבוהה וברפרטואר שונה, ולכן עלול להימצא בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן, בעיקר בסרטן המעי, אבל גם בסוגי סרטן אחרים כמו סרטן השד. לסיכום, החוקרים מציינים שכמו בכל דבר בחיים, גם צריכה של מוצרי חלב ובשר צריך שתעשה במידה וללא הפרזה.

 

מוצרלה IN – יוגורט כבשים OUT

 

מי הזיז את הגבינה שלי?

שוקלים למחוק את הגבינות והבשר מרשימת הקניות שלכם? זה לא כל כך פשוט. כמו תמיד במדע, צריך להסתכל על כל דבר מכמה זוויות לפני שמקבלים החלטות.

 

פרופ' ישראל הרשקוביץ מהחוג לאנטומיה ואנתרופולוגיה בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר וראש מעבדת דן דוד לחיפוש ולחקר בני אדם מודרניים, מסביר: "לבעלי חיים מערכת עיכול מאוד מורכבת, שמאפשרת להם לפרק צמחים ולהפיק מהם תוצרים הדרושים לקיום הגוף. לעומת זאת, לנו, בני האדם, יש מערכת עיכול קצרה יחסית לגודל הגוף, שמוגבלת ביכולת שלה לפרק באופן יעיל מרכיבים שונים הנמצאים בצמח. לכן, תזונת האדם התבססה תמיד על מזון משולב של בשר וצמחים, בעיקר שורשים ופקעות. המעי הוא איבר שצורך אנרגיה רבה. בעוד שאצל רוב בעלי החיים האחרים חלק ניכר מהאנרגיה שמתקבלת מהמזון מופנית חזרה אל המערכת הזו - אצל האדם 30% מסך כל האנרגיה המיוצרת מושקע במוח. זהו התהליך האבולוציוני שלנו, שבו האבולוציה ביכרה מוח גדול על חשבון מערכת העיכול".

 

"השומן חשוב מאוד לבנייה ולתפקוד של מערכת העצבים ומערכות נוספות בגוף, והוא בא בעיקר מן החי", ממשיך פרופ' הרשקוביץ. "זו הסיבה שמשחר ההיסטוריה האנושית האדם הקדמון צד בעלי חיים, בעיקר בעלי חיים גדולים, היות ויש להם ריכוז שומן גבוה יותר. הצורך הזה לא השתנה, ולכן אני לא רואה סיבה להפסיק לצרוך בשר, כמובן שכל עוד מדובר בכמות מאוזנת. יחד עם זאת, ניתן למצוא גם שומן זמין מן הצומח, בעיקר באגוזים ובפירות דוגמת אבוקדו".

 

לגבי מוצרי החלב מגלה פרופ' הרשקוביץ, כי הם נכנסו לתפריט האנושי רק לפני כ-7,000 שנה, תקופה שנחשבת לקצרה למדיי במושגי אבולוציה. "אנחנו לא נולדנו מתאימים פיזיולוגית לעכל חלב כבוגרים. כתינוקות, גופנו מייצר אנזים בשם לקטאז, שמאפשר לנו לעכל את חלב האם בצורה מיטבית (לפרק את הלקטוז - הסוכר העיקרי בחלב). ככל שאנחנו גדלים ייצור הלקטאז פוחת, ולכן הצורך הפיזיולוגי שלנו לצרוך חלב ומוצריו בעצם מפסיק להתקיים. כשהאדם החל לביית חיות הוא גילה כי אפשר ליהנות גם מהבשר וגם מהחלב, והחל לצרוך את מוצרי החלב גם בגיל מבוגר (בזכות מוטציה ששומרת על רמת לקטאז גבוהה גם בבגרות). באירופה, באמריקה ובמזרח התיכון למשל, שם מגדלים בקר וצאן, נמצאים צרכני הגבינות ה'כבדים' שאצלם המוטציה שכיחה יותר, לעומת יבשת אפריקה וחלקים מאסיה ששם צריכת מוצרי החלב בגיל מבוגר מצומצמת יותר".

 

"לכן, אפשר לסכם ולומר שצריכת הבשר הולכת אתנו לאורך האבולוציה ואנחנו זקוקים לו, כמו אז גם היום. צריכת החלב מאוחרת יותר ואינה נחשבת הכרחית, ולכן ישנם כאלה שנהנים ממנה, לעומת חלק אחר באוכלוסייה שלא נהנה ואף סובל מצריכתה, תופעה הידועה כאי-סבילות ללקטוז".

 

צד בעלי חיים גדולים. האדם הקדמון

 

"לא כל דיאטה מתאימה לכל אחד"

ד"ר יפתח גפנר ממכון אדאמס לספורט ומבית הספר לבריאות הציבור בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, חוקר במעבדה את הקשר בין פעילות גופנית ותזונה, מטאבוליזם ורקמת השריר והשומן. בגדול, הוא אומר, אין דיאטה אחת שמתאימה לכולם. "יש לנו שונות בינאישית גדולה שתלויה בגנטיקה שלנו, באורח החיים שכל אחד מאתנו מנהל ובגורמים נוספים, ולא כל מה שאני אוכל ועושה לי טוב, יעשה את אותו הדבר גם לחבר שלי. אני נגד דיאטות קיצון קצרות טווח. להיפך, אני מאמין שצריך להיות מתונים בשינויים התזונתיים, מפני שהרבה פעמים יש להם אפקט מצטבר, שאנחנו לא מצליחים להרגיש או לאבחן, והדבר עלול להביא לנזק מצטבר".

 

מעבר לשאלה האם צריכת בשר וחלב מיטיבה איתנו, ד"ר גפנר מצביע על ההשפעה שיש למזון מעובד ולא טבעי על הגוף שלנו. "אני בהחלט יכול לומר שבשר, בעיקר בשר אדום, קשור לעלייה בתחלואת סרטן, אבל יש פאנצ': רוב הבשר שנבדק במחקרים הוא בשר מתועש ומעובד, בעיקר בצפון אמריקה. מחקרים שעושים הבחנה בין בשר גולמי ובשר מעובד, מצביעים על קשר הדוק בין בשר מעובד לסיכוי הגבוה לחלות בסרטן, לעומת הקשר בין בשר גולמי, שיורד ואפילו נעלם. אנשים שאוכלים בשר 'אמיתי' מול אנשים שלא אוכלים בשר בכלל - אין להם כמעט תוספת סיכון לתחלואה בסרטן, והדבר נכון לא רק לגבי בשר, אלא לגבי כל סוגי המזון. כל אוכל שעבר תהליך עיבוד והינדוס משמעותי הוא לא דבר טבעי, ולגוף שלנו ייקח עוד דורות רבים להתאים את עצמו לתהליכים תעשייתיים שמתרחשים תוך שנים ספורות".

 

אוכלים היום בעיקר מה שנוח לגדל או לייצר. מזון טרי ברשתות

 

ומה לגבי חלב? "מחקרים שונים מראים מסקנות שונות, ועובדה שיש אנשים שחלב מיטיב איתם ומשפר מדדים בריאותיים, לעומת חלק מאוד קטן שרגיש לחלב וללקטוז, וזה פוגע בו. יש מרכיבים שחשוב לנו לקבל מהחלב, כמו סידן. אם אנחנו לא צורכים חלב ולא דואגים לקבל את הסידן שלנו ממקורות אחרים - נוצר חוסר כרוני, שלבסוף גורם לפגיעה בריאותית. לכן, לדעתי, חלב הוא לא דבר רע, כל עוד אין רגישות אליו, ונכון להיום - אין הנחיה להגבלת צריכת חלב. יכול להיות שבעוד חמש שנים נוכל לספק דיאטה שבאמת תתאים ספציפית את כמות החלב האישית שכל אחד מאתנו צריך לצרוך, אבל אנחנו עדיין לא שם".

 

ד"ר גפנר מצדד בדבריו של פרופ' הרשקוביץ לגבי צריכת חלב ומוצריו בגיל מבוגר. "זה נכון שאבולוציונית הגוף שלנו לא נועד לצרוך חלב בבגרותנו, החל ממבנה הלסת שלנו ועד ביסוס מערכת העיכול שלנו. אבל גוף האדם גם לא נולד עם היכולת לאכול חיטה בכמות שאנו צורכים היום. האבולוציה מפגרת בעשרות שנים אחרי הפיתוח ההנדסי של המזון, ואנחנו אוכלים היום בעיקר מה שנוח לגדל או לייצר. האם זה אידיאלי מבחינתנו? כנראה שלא".

 

לסיכום, מדגיש ד"ר גפנר את חשיבות הפעילות הגופנית דווקא בתקופת הקורונה ואת הקשר בינה לבין תזונה. "מבחינה מטאבולית, רוב האנרגיה שאנחנו מוציאים כבני אדם היא כזו של תחזוקת הגוף (70%), ושל פעילויות יומימיות (10%-20%) שאנחנו עושים. הפעילות הגופנית הספונטנית הצטמצמה בכ-40%-80% בתקופת הקורונה. לכן החשיבות של פעילות גופנית בשילוב מאזן ההוצאה האנרגטית שלנו הפכה פתאום למרכיב כל כך חשוב. אנחנו מוציאים היום חצי מכמות האנרגיה שאנחנו אמורים להוציא במהלך היממה. לכן, כדי לשנות את המצב הזה, פעילות יזומה היא הפתרון, וזה די דומה לפן התזונתי. תאכלו מה שאתם מרגישים שעושה לכם טוב, עשו מעקב אחר הגוף שלכם, מפני שקיימת שונות בינאישית גדולה. זכרו שלפעילות הגופנית יש אפקט בריאותי גדול לא פחות מזה של תזונה מאוזנת, כמרכיב להגנה מפני מחלות. ואל תהיו קיצוניים".

 

מחקר

12.10.2020
לראות את העולם בצבעים חדשים

טכנולוגיה חדישה תאפשר ראייה וצילום של צבעים שהעין האנושית לא קולטת

  • מדעים מדויקים

פיתוח חדש של חוקרים מאוניברסיטת תל אביב יאפשר לזהות בצילום רגיל צבעים שהעין האנושית וגם מצלמות רגילות לא מסוגלות לקלוט. בין השאר, הטכנולוגיה החדשה תאפשר לצלם גזים כמו מימן, פחמן ונתרן, שלכל אחד מהם יש צבע ייחודי, או חומרים ביולוגיים שונים שנמצאים בטבע אך לא נראים בעין. את הטכנולוגיה החדשה ניתן יהיה ליישם בתחומים רבים בחיי היום יום כמו משחק וצילום, ובענפי תעשייה חשובים כמו ביטחון, רפואה ואף בלווייני חישה מרחוק בחלל.

 

מעבר למה שהעין רואה

לצבעוניות של תמונה חשיבות גדולה, שכן לחומרים רבים יש חתימת צבע ייחודית בתחום התת-אדום הבינוני. כך, למשל, לתאים סרטניים יש ריכוז גבוה יותר של מולקולות מסוג מסוים. "העין האנושית קולטת פוטונים באורכי גל של בין 400 ננומטר – הצבע הכחול, ל-700 ננומטר – הצבע האדום", מסביר ד"ר מרג'ן ממנהלי המחקר. "אבל זה רק חלק מזערי מהספקטרום האלקטרומגנטי, שכולל גם רדיו, מיקרו, רנטגן ועוד. מתחת ל-400 ננומטר יש קרינה על-סגולה, או UV, ומעל ל-700 ננומטר ישנה קרינה תת-אדומה, או אינפרה-אדומה, שבעצמה נחלקת לתת-אדום קרוב, בינוני ורחוק. בכל אחד מהמקטעים האלה של הספקטרום האלקטרומגנטי יש מידע רב של צבעים שעד כה היה סמוי מהעין".

 

הטכנולוגיות הקיימות כיום לגילוי אינפרא אדום יקרות ובעיקר מתקשות לשקף את אותם ״צבעים״. בהדמיה רפואית, נעשו ניסויים שבהם ממירים תמונות תת-אדום לאור הנראה כדי לזהות את התאים הסרטניים לפי המולקולות. עד היום, המרה זו נעשתה צבע אחרי צבע, ולשם כך נדרשו מצלמות משוכללות ויקרות מאוד, שלא בהכרח היו נגישות לאזרחים בחיי היום יום. במסגרת המחקר, החוקרים הצליחו לפתח טכנולוגיה זולה ויעילה, "שמתלבשת" על מצלמה רגילה ולמעשה מאפשרת בפעם הראשונה להמיר בבת אחת את הפוטונים של האור מכל תחום התת-אדום הבינוני לתחום האור הנראה, בתדרים שהאדם יכול לקלוט.

 

את המחקר פורץ הדרך ערכו ד"ר מיכאל מרג'ן, יוני ארליך, ד"ר אסף לבנון ופרופ' חיים סוכובסקי מהמחלקה לפיזיקה של חומר מעובה בפקולטה למדעים מדויקים ע"ש ריימונד ובברלי סאקלר. תוצאות המחקר פורסמו לאחרונה בכתב העת Laser & Photonics Reviews

 

צבעים חדשים. הטכנולוגיה שתשנה את הדרך בה אנו רואים את העולם

 

טביעת ה(א)צבע של החומר

"בתחום התת-אדום הבינוני יש אינפורמציה חד-חד-ערכית על החומרים בעולמנו, בעיקר למולקולות אורגניות", מסביר פרופ' סוכובסקי. "כלומר, לחומרים שונים יש 'טביעת אצבע' שונה בצבע. אנחנו בני האדם רואים בין אדום לכחול. אם היינו יכולים לראות בתחום התת-אדום, היינו רואים שליסודות כמו מימן, פחמן ונתרן יש צבע ייחודי. לוויין סביבתי שהיה מצלם בתחום הזה היה רואה איזה מזהם נפלט עכשיו מאיזו ארובה, ולוויין ריגול היה רואה איפה מחביאים חומרי נפץ או אורניום. בנוסף, מאחר שכל עצם פולט חום בתחום התת-אדום, ניתן לראות את כל המידע הזה גם בלילה".

 

לאחר שרשמו פטנט על המצאתם, מפתחים החוקרים בימים אלה את הטכנולוגיה באמצעות מענק מפרויקט קמין של רשות החדשנות, ויש כבר מספר חברות ישראליות ובינלאומיות שהביעו בה עניין. "בעתיד נוכל להציע בעלות של כמה מאות דולרים מכלול שירותים המבוססים על הגביש הייחודי שלנו, שאותו ניתן יהיה להתקין בקלות גם על מכשיר סלולרי. כך יוכל המשתמש לראות בלילה בצבעים שלא הכיר עד כה ובעושר מידע חדש", מסכם פרופ' סוכובסקי.

 

ד"ר נטליה פרוינד מהפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר (צילום: יורם רשף)

מחקר

12.10.2020
בדרך לפטנט עולמי: קוקטייל נוגדנים טבעי כתרופה לקורונה

חוקרים פיתחו קוקטייל נוגדנים שיכול לשמש כתרופה לחולי קורונה וכתרופת מנע לאוכלוסיות בסיכון

  • רפואה ומדעי החיים

הישג למדע הישראלי: חוקרים מאוניברסיטת תל אביב הצליחו לרצף אלפים של נוגדנים המיוצרים בתגובה להדבקה בחולי קורונה בישראל. כתוצאה מכך, החוקרים הצליחו לבודד ולאפיין שישה נוגדנים שנלקחו מדמם של שני חולים קשים, ולהוכיח כי קומבינציות של שלושה נוגדנים בכל פעם מהוות קוקטייל יעיל נגד קורונה – קוקטייל שיכול להעניק הגנה טבעית מפני הדבקה למשך של מספר שבועות, אולי אפילו של עד מספר חודשים.

 

לחוקרים התברר כי מקור יכולת הנטרול בדמם של החולים הקשים היא כמה סוגי נוגדנים התוקפים בו זמנית אזורים שונים על גבי נגיף הקורונה – וכי אותו קוקטייל יעיל מאוד בנטרול הנגיף. יודגש כי החוקרים הוכיחו את האפקטיביות של קוקטייל הנוגדנים בתרביות תאים, וכעת המחקר יעבור לשלב של ניסוי בבני אדם שצפוי לקחת מספר חודשים.

 

פריצת הדרך המחקרית נעשתה במעבדה לחקר נוגדנים אנושיים של ד"ר נטליה פרוינד, יחד עם הדוקטורנט מיכאל מור, מהפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב. תוצאות המחקר נמצאות בתהליכי פרסום בכתב העת PLOS Pathogens.

 

הדוקטורנט מיכאל מור בפעולה

הדוקטורנט מיכאל מור בפעולה

 

המחקר החל עם פרוץ המגפה בארץ, בחודש אפריל השנה. ד"ר פרוינד וצוותה גייסו 18 משתתפים מבין חולי הקורונה הראשונים בישראל – 10 מהם א-סימפטומטיים או בעלי סימפטומים קלים מאוד ו-8 מהם חולים קשים שנזקקו לאשפוז ואף להנשמה בבתי החולים איכילוב וקפלן. כל החולים במחקר הבריאו ממחלתם.

 

"ביקשנו להבין את התגובה הנוגדנית שמתפתחת בעקבות הדבקה בנגיף", מסבירה ד"ר פרוינד. "בין היתר, רצינו לראות אם יש הבדל בין החולים הקלים והקשים בפיתוח נוגדנים שיגנו עליהם מפני הדבקה שנייה – הן בכמות הנוגדנים והן באיכותם. לשם כך ריצפנו אלפי נוגדנים מדמם של כל המשתתפים, שיבטנו אותם במעבדה ובדקנו אילו נוגדנים יעילים בנטרול הנגיף. מצאנו הבדל סטטיסטי מובהק ביכולת הנוגדנים לנטרל את נגיף הקורונה בין שתי קבוצות המשתתפים במחקר: רק חלק קטן מהחולים הקלים פיתחו תגובה נוגדנית מנטרלת כנגד הנגיף, ובחלק מהמקרים לא פיתחו כלל נוגדנים. לכן ניתן לשער כי אנשים שנדבקו בנגיף ולא חלו, או חלו במחלה קלה ביותר, יכולים אולי להידבק שוב. לעומתם, בדמם של כל החולים הקשים נמצאו נוגדנים מנטרלים שכנראה יגנו עליהם מפני הדבקה שנייה – גם אם עדיין לא ברור כמה זמן הנוגדנים הללו נשארים בדם, כלומר האם ההגנה היא ארוכת טווח".

 

בשלב השני של המחקר, ד"ר פרוינד וצוותה לקחו את כל הנוגדנים שרוצפו וניסו לבודד את הנוגדנים הספציפיים שלא מאפשרים לנגיף להיקשר לתא ולהשתכפל בתוכו. צוות החוקרים מאוניברסיטת תל אביב הצליח לבודד שישה נוגדנים שונים, שנלקחו משני חולים קשים שהשתתפו במחקר, ולהוכיח שהם יעילים הן לטיפול בנגיף והן למניעת הדבקה.

 

צוות המעבדה בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר

צוות המחקר במעבדה

 

קוקטייל שפותח על ידי המערכת החיסונית של החולים

"מדובר בשישה נוגדנים שונים שנקשרים לאזורי מטרה שונים על גבי הנגיף", אומרת ד"ר פרוינד. "אין פה מנגנון אחד. יחד, הנוגדנים הללו מזהים נקודות תורפה שונות בנגיף, נקשרים אליו ומנטרלים אותו. את קוקטייל הנוגדנים בדקנו בתרביות תאים על הנגיף החי עצמו, וראינו שהנוגדנים נקשרים לנגיף באופן שלא מאפשר לו להיכנס לתא. הקוקטייל הזה יכול בעתיד לשמש כתרופה למי שכבר נדבק וחלה בקורונה, בדומה לקוקטייל הניסיוני שניתן לנשיא טראמפ, וגם למניעה של הדבקה ראשונית המיועדת לאוכלוסיות בסיכון ולצוותים הרפואיים – עד שיפותח החיסון המיוחל. צריך להבין שלא אנחנו פיתחנו את הקוקטייל – הוא פותח טבעית על ידי המערכת החיסונית של חולים, כך שהוא בטוח לשימוש. מאחר שנוגדנים אלה יציבים בדם, כל זריקת מנע כזאת יכולה לספק הגנה מפני הדבקה בקורונה לפרק זמן של מספר שבועות, אולי אפילו למספר חודשים". השלב הבא של המחקר הוא כאמור לבדוק את הקוקטייל בבני אדם.

 

"רמות" חברת מסחור הטכנולוגיות של אוניברסיטת תל אביב, הגישה בקשה לפטנט על כלל הנוגדנים שנמצאו במחקר.

 

המחקר נעשה בשיתוף גורמים רבים: גיוס החולים נעשה בשיתוף פעולה עם ד"ר דוד חגין מהמחלקה לאימונולוגיה של בית החולים איכילוב וד"ר אורן צמחוני, מנהל היחידה למחלות זיהומיות מבית החולים קפלן. ריצוף התאים החיסוניים של החולים נערך בשיתוף עם הסטרטאפ הישראלי immunai וד"ר גור יערי מאונבירסיטת בר אילן. אפיון הנוגדנים נעשה בשיתוף עם פרופסור ג'וני גרשוני וד"ר אורן קובילר מאוניברסיטת תל אביב, מבחני נטרול של נגיף-הדמה נערכו בשיתוף עם ד"ר מיטל גל-תנעמי וד"ר משה דסאו מהפקולטה לרפואה בגליל של אוניברסיטת בר אילן, ומבחני נטרול הנגיף החי נערכו בשיתוף עם ד"ר בן קרוקר מאוניברסיטת קליפורניה שבסן דייגו.

 

 

מחקר

11.10.2020
המצוקה הנפשית של תושבי הדרום בעקבות הקורונה חריפה יותר

מחקר שנעשה בגל הקורונה הראשון חושף ממצאים חדשים על השפעת הטראומה, שממנה סובלים תושבי הדרום ועוטף עזה

  • רפואה ומדעי החיים

מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב, שנעשה במהלך גל הקורונה הראשון, קובע כי לתגובות הפוסט-טראומטיות שמהן סובלים תושבי הדרום ועוטף עזה, עקב החשיפה המתמשכת לרקטות ולטילים, יש השפעה שלילית קשה יותר על מצבם בזמן הקורונה. זאת בהשוואה לאלה שחוו אירועים טראומטיים אחרים, כמו למשל תאונות דרכים, טראומת קרב, אובדן אדם קרוב, תקיפה פיזית או מינית וכדומה.

 

טראומה מתמשכת

על פי ממצאי המחקר שערכה ד"ר יעל להב מהפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, הקשר בין סימפטומים פוסט-טראומטיים עקב אירוע טראומטי מהעבר לבין חרדה בהווה בזמן הקורונה, היה חזק יותר באופן מובהק בקרב תושבי הדרום (עוצמת קשר 0.69 – הנחשבת לגבוהה מאוד). זאת לעומת שורדי אירועים טראומטיים אחרים (עוצמת קשר 0.47). המחקר התפרסם בכתב העת Journal of Affective Disorders.

 

המחקר בוצע במהלך חודש אפריל 2020, בעיצומו של הגל הראשון של מגפת הקורונה בישראל, וכלל 976 ישראלים, מתוכם 255 תושבי הדרום שדיווחו על חשיפה לירי טילים ורקטות, ו-793 (שאינם תושבי הדרום), שדיווחו על טראומות שונות בעברם. ממצא בולט נוסף שעלה במחקר קובע שאומנם, כצפוי, כל האנשים שנחשפו לאירועים טראומטיים סובלים מיותר סימפטומים של דיכאון, חרדה וסימפטומים פרי-טראומטיים בזמן הקורונה, לעומת אנשים שלא נחשפו לאירועים טראומטיים. עם זאת, כאשר החוקרת השוותה בין תושבי הדרום לשורדי אירועים טראומטיים אחרים, עלה שתושבי הדרום, אשר נחשפים לטראומה מתמשכת, סובלים ממספר רב יותר של סימפטומים מסוג דיכאון, חרדה ומצוקה נפשית אחרת.

 

שחיקת המשאבים הנפשיים

ד"ר להב מסבירה כי במסגרת המחקר היא ביקשה לבדוק את התגובות הפסיכולוגיות אל מול הלחצים שמייצרת מגפת הקורונה בקרב שורדי טראומה מסוגים שונים, וכיצד הם מתמודדים עם הקשיים הנלווים לקורונה. "מצאתי שהיסטוריה של חשיפה לאירועים טראומטיים מגבירה את הסיכויים לפתח חרדה וסימפטומים, שמשקפים תגובה טראומטית אל מול הקורונה. זה כשלעצמו ידוע לחוקרי הטראומה ולא מפתיע. החידוש במחקר היא הפגיעות הגבוהה של תושבי הדרום. אותם תושבים חשופים לטראומה מתמשכת, שאין לה סוף ברור, והם חיים בדריכות יומיומית ששוחקת את המשאבים הנפשיים שלהם. התוצאה היא רמות גבוהות יותר של חרדה, של דיכאון ושל סימפטומים טראומטיים – גם בהשוואה לאנשים שחוו אירועים טראומטיים בחייהם".

 

ד"ר להב מציינת שככלל, לסימפטומים המשקפים תגובה טראומטית אל מול הקורונה יש ארבעה מופעים מרכזיים: חודרנות, המשקפת חוויה מחדש של הטראומה כמו לדוגמה פלשבקים; עוררות יתר, כמו לדוגמה קשיי שינה, עצבנות ומתח; הימנעות, כלומר נטייה להימנע מגירויים הקשורים לטראומה; ושינויים בקוגניציות ובמצב הרוח, שבאים לידי ביטוי בתפיסות פסימיות, במחשבות שליליות על העצמי ועל העולם ובדומיננטיות של רגשות כמו אשמה, בושה, פחד וכעס.

 

לדברי ד"ר להב, למחקר החדש השלכות קליניות, והוא מצביע על הצורך לספק התערבות קלינית לתושבי הדרום ועוטף עזה במהלך מגפת הקורונה, כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי שניתן לבצע גם באופן מקוון.

 

מחקר

11.10.2020
חוקרים טוענים: הריחוק החברתי יעיל מסגר

מועד ההתחלה של הריחוק החברתי הוא המנבא הטוב ביותר לתמותה מקורונה

  • רפואה ומדעי החיים

חוקרים מאוניברסיטת תל אביב השוו בין נתוני ההתניידות בטלפונים סלולריים (Apple Mobility Data), שנאספו ממכשירי הסלולר של משתמשי iPhone, לנתוני התמותה כתוצאה מנגיף הקורונה, ומצאו כי מועד תחילת הריחוק החברתי במדינות ה-OECD הוא המנבא הטוב ביותר לאחוז התמותה מהמגפה מכלל האוכלוסייה – כאשר עיכוב של 7.49 ימים מתחילת הצעדים הביא להכפלה במספר המתים. לעומת זאת, לא נמצא כל מתאם סטטיסטי בין מספר המתים למשך, לחומרת או אפילו לעצם הטלתו של סגר בכל מדינה ומדינה.

 

את המחקר ערכו פרופ' טל פופקו, ראש בית הספר למחקר ביו-רפואי ולחקר הסרטן ע"ש שמוניס בשיתוף פרופ' איתי מרוז והחוקרים גיל לוונטל, שירן עבדי, אורן אברם, קרן חלבי, נועה אקר ונתן נגר מהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב. המחקר עבר ביקורת עמיתים והתקבל לפרסום בכתב העת EMBO Molecular Medicine.

 

יישום מהיר של צעדי ריחוק חברתי

"נתוני ההתניידות מראים שלא צריך להטיל סגר הרמטי, כזה שבו אף אחד לא יוצא מהבית, אלא פשוט להגיב כמה שיותר מהר עם צעדי ריחוק חברתי", אומרים פרופ' טל פופקו ופרופ' איתי מירוז. "אנחנו מראים שהמדינות שהצליחו לצאת מההתפרצות הראשונה במחיר הנמוך ביותר בחיי אדם לא היו אותן מדינות שהטילו את הסגר ההרמטי ביותר, אלא מדינות בהן ירדה רמת ההתניידות (ולו במעט) בשלב מוקדם. בימים אלה, כשישראל נכנסה לסגר שני והממשלה עוד שוקלת להחמיר את הסגר בהמשך, המשמעות של המחקר שלנו ברורה: לא צריך הגבלות קיצוניות, אלא יישום מהיר של צעדי ריחוק חברתי".

 

במסגרת המחקר החוקרים אספו נתונים סלולריים שמשקפים את כמות התנועה ביום מסוים לכל מדינה ומדינה ב-OECD. את הנתונים הללו הם נרמלו לגודל האוכלוסייה ולאופן ההתניידות במדינה. למשל, בחורף אנשים במדינות קרות כמו שוודיה פחות יוצאים מבתיהם ביחס לאנשים בישראל. כך החוקרים הגיעו לנתון של התניידות בשגרה לכל מדינה: כמה אזרחים במדינה מתניידים ברכב ביום ממוצע. החל מחודש מרץ, החוקרים מצאו צניחה בכמות ההתניידות בכל המדינות, אלא שהירידה הזאת משתנה ממדינה למדינה בהתאם לצעדים שננקטו: מצעדי ריחוק חברתי כמו בשוודיה ועד לסגרים הרמטיים כמו באיטליה, בספרד ובישראל.

 

החוקרים אברם, עבדי ולוונטל מסבירים: "היה אפשר לצפות לראות פחות מתים מקורונה במדינות שהטילו סגר יותר הדוק, אבל מהנתונים עולה שזו אינה המציאות. מסתבר שישראל הייתה יכולה להגיע לאותם נתוני תמותה גם עם סגר פחות קטלני, מבחינה כלכלית וחברתית, בסבב הראשון וככל הנראה, גם בסבב הנוכחי".

 

כך, למשל, מנתוני ההתניידות עולה כי גם בישראל וגם בצ'כיה, זמן התגובה למגפה היה דומה וגם עוצמת הסגר הייתה דומה. עם זאת, למרות שהסגר בישראל היה ארוך יותר, צעד שהתבטא בהתניידות נמוכה לאורך זמן רב יותר בישראל מאשר בצ'כיה, התוצאה הסופית הייתה דומה מבחינת נתוני התמותה. גם הסגר הספרדי היה ארוך והדוק יותר מאשר הצרפתי – אבל בתום הסגר נתוני התמותה בספרד ובצרפת היו דומים.

 

"מצאנו כי מועד תחילת יישום צעדי הריחוק החברתי הוא הגורם המשמעותי ביותר, עם קורלציה גבוהה מאוד למספר המתים", מסבירים החוקרים. "מדינות שהגיבו מהר יותר בצעדי ריחוק חברתי – לאו דווקא בסגר הדוק – סיימו עם תוצאה טובה יותר. לעומת זאת, לא נמצאה קורלציה בין נתוני התמותה לבין חומרת הסגר ו/או למשכו. גם בשוודיה, שמעולם לא נכנסה לסגר, אנחנו רואים שהירידה המוקדמת בהתניידות מחודש מרץ – באה לידי ביטוי גם במספר המתים. המחקר שלנו מתבסס על תצפיות ואינו מניח הנחות יסוד של מודל אפידמיולוגי כזה או אחר. אנחנו מראים שניתן למנוע את התפשטות המגפה על ידי יישום מהיר של צעדי ריחוק חברתי בסיסיים – ללא סגר הדוק".

 

שעה שהמחקר החדש מתייחס לנתוני התניידות ממדינות OECD השונות לפני, במהלך ואחרי הגל הראשון של התפרצות המגפה, בימים אלה, כשנתוני התחלואה נמצאים בעלייה ברחבי העולם, ניתן להסיק ממנו מסקנות רבות לגבי הסגר השני שהוטל על אזרחי ישראל.

מחקר

11.10.2020
משחק הזיכרון

חוקרים מעריכים כי תאי הזיכרון החיסוני יציבים לאורך זמן לאחר החלמה מקורונה

  • רפואה ומדעי החיים

מערכת החיסון שלנו מורכבת מאיברים, ממולקולות ומתאי דם לבנים מקבוצות שונות. בדומה למערכת צבאית מיומנת, לכל אחד מהם תפקיד ייחודי במערך ההגנה על הגוף שלנו מפני פולשים עוינים שמנסים לפגוע בו, והם עובדים יחד בסנכרון ובשיתוף פעולה. איך מתמודדת המערכת עם חזרתו של נגיף או גורם פוגע? באמצעות פיתוח זיכרון חיסוני, שלמעשה מקצר תהליכים ולא מאפשר לגורם העוין להיכנס שוב. לכך אחראים תאי B, ש'זוכרים' את חלבוני הנגיף. חוקרים מאוניברסיטת תל אביב דגמו את דמם של 60 מחלימים מקורונה בבית חולים השרון, ומצאו כי תאי הזיכרון החיסוני מפני המחלה יציבים לאורך זמן, בעוד שהנוגדנים לנגיף דועכים בדם תוך חודשים ספורים. ממצא זה מעלה את האפשרות שבמקרה של הדבקה חוזרת - ייתכן שהתחלואה תהיה הרבה פחות משמעותית לעומת ההידבקות הראשונה, אך הדבקת אחרים עדיין עלולה להתרחש.

 

לא שוכחים כל כך מהר

מאחר שנגיף SARS-CoV-2 הוא חדש, עוד לא קיימים נתונים על הזיכרון החיסוני של המחלימים לאורך זמן. ממחקרים קודמים אנו יודעים כי הנוגדנים נגד החלבון הוויראלי של הנגיף, שאחראי על היקשרות לתאי המטרה בגוף המאחסן, מתפתחים מהר מאוד, אבל גם דועכים ממחזור הדם לאחר ההחלמה. לעומת זאת בתאי ה-B, שזוכרים את חלבוני הנגיף ויודעים לעבור ביעילות שפעול מחדש במקרה של הדבקה שנייה, לא נרשמה דעיכה אצל המחלימים למשך חצי שנה.

 

במחקר שנערך על ידי ד"ר יריב ויין מבית הספר למחקר ביו-רפואי ולחקר הסרטן ע"ש שמוניס ובהובלת הבתר-דוקטרנטית אנה וייסמן-מנטש, ובשיתוף עם ד"ר דרור דיקר, מנהל מחלקה פנימית ד' בבית חולים השרון וצוות המחלקה - בדקו החוקרים הן את רמת הנוגדנים והן את רמת תאי הדם הלבנים מסוג B בקרב קבוצת המחקר.

 

"מחלת הקורונה היא מחלה קשה ויש לה תופעות לוואי ארוכות טווח," מסביר ד"ר ויין. "לכן הוקמו מרכזי שיקום למחלימי קורונה, כמו בבית חולים השרון, וזה מאפשר לנו להמשיך לקבל דגימות דם ממחלימים גם חודשים רבים לאחר החלמתם. מתוך קבוצת המחלימים שהתנדבו למחקר אספנו דמים בנקודות זמן של שלושה חודשים לאחר תחילת המחלה, ופעם נוספת שלושה חודשים לאחר מכן. מתוך הנתונים שנאספו אנחנו יכולים להגיד שלפחות למשך חצי שנה המחלימים החזיקו ברמות קבועות של תאי זיכרון מסוג B, שהם ספציפיים לחלבון הנגיפי. המשמעות היא שאם אותם מחלימים יידבקו בפעם השנייה - מערכת החיסון שלהם יכולה להגיב במהירות: תאי ה-B יביאו לתגובה שניוניות ובכך עשויה להימנע תחלואה. מצד שני, עקב דעיכת הנוגדנים המחלימים, הם עדיין עשויים לשאת את הנגיף ואולי גם להדביק אחרים".

 

חשש לבעיה באמינות תוצאות סקרים סרולוגיים

מאחר שרמות הנוגדנים בדם של מחלימי קורונה דועכות עם הזמן, ובמקרים מסוימים נמצא כי הן דעכו אל מתחת לסף הגילוי תוך שלושה חודשים מההחלמה, ד"ר ויין וצוותו חוששים שהסקרים הסרולוגיים עלולים שלא לייצג נאמנה את התמונה המלאה לגבי התפשטות הנגיף בקרב האוכלוסייה.

 

"בארגוני הבריאות ובכלי התקשורת מרבים לדבר על סקרים סרולוגיים שבודקים את רמת הנוגדנים בדם, כדרך לבדוק את מידת התפשטות הנגיף באוכלוסייה", אומר ד"ר ויין. "יש חשיבות רבה לסקרים אלו, אך לאור הממצאים על דעיכת הנוגדנים אצל מחלימי קורונה, אנו עשויים לקבל תשובה שלילית בבדיקה הסרולוגית אצל נבדקים שחלו בעבר. אם הזיכרון הסרולוגי לא נשמר לאורך זמן, ואם מחלימים עדיין יכולים לשאת את הנגיף ולהדביק אחרים - זה יהיה מאתגר לנתר את התחלואה באמצעות סקרים סרולוגיים".

 

ד״ר דיקר מוסיף כי אנו בלימוד מתמשך אחר התחלואה הקלינית של נגיף הקורונה, אשר במחלימים מסוימים נמשכת אף לאחר ההחלמה. ממצא ראשוני זה מהווה נדבך נוסף בהבנת התחלואה הכרונית של נגיף הקורונה ועשוי לשפוך אור על היכולת החיסונית העתידית של מחלימים אלו.

 

מחקר

11.10.2020
באר שבע היא בירת ההיי-טק של העולם העתיק

חוקרים חשפו בעיר סדנה בת 6,500 שנה לייצור נחושת

  • רוח

מסתבר שבאר שבע, נושאת התואר 'בירת הנגב והדרום', שמרכזת סביבה את אוכלוסיית האזור ומתהדרת במרכזי הייטק וקניות, אזור תעשייה שוקק וקבוצת כדורגל בליגת העל, נחשבה כבר לפני אלפי שנים ללא פחות ממעצמה אזורית של ענף ייצור תעשייתי חדשני – הנחושת. מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב ורשות העתיקות חושף כי בשכונת נווה נוי בבאר שבע פעלה סדנה לייצור נחושת מהקדומות ביותר בעולם. כעת נבדקת ההשערה האם חרשי המתכת הבאר שבעים היו הראשונים להשתמש במתקן המהפכני – הכבשן.

 

הפתעה בהצלה ארכיאולוגית

מדובר במחקר שהתחיל בחשיפת הסדנה בשנת 2017, בחפירות הצלה ארכיאולוגית של רשות העתיקות בעיר. את המחקר ערכו דנה אקרפלד, עומרי יגל ופרופ' ארז בן יוסף מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום ע"ש יעקב מ.אלקוב, בשיתוף עם ד"ר יעל עבאדי-רייס, טליה אבולפיא ודימיטרי ייגורוב מרשות העתיקות וד"ר יהודית הרלבן מהמכון הגיאולוגי לישראל. תוצאות המחקר פורץ הדרך התפרסמו בכתב העת היוקרתי Journal of Archaeological Science: Reports.

 

לדברי טליה אבולפיא, מנהלת החפירה מטעם רשות העתיקות, "בחפירה נחשפו עדויות לתעשייה ביתית מהתקופה הכלקוליתית, לפני כ-6,500 שנה. מדובר בתקופת הנחושת והאבן, שבה חרושת המתכת כבר הייתה קיימת, אבל הכלים שבהם השתמשו היו עדיין כלי אבן. הממצאים המפתיעים כללו, בין היתר, בית מלאכה קטן להתכת נחושת ובו שברי כוריות - קערות קטנות עשויות טין שבהן הותכו עופרות הנחושת וכן סיגי נחושת רבים".

 

מומחים טכנולוגיים אזוריים

מניתוח איזוטופי של שיירי העפרה בשברי הכבשנים עולה כי חומר הגלם לייצור המתכת בשכונת נווה נוי הגיע מאזור ואדי פינאן בירדן של ימינו - מרחק של יותר מ-100 ק"מ מבאר שבע. בתקופה הכלקוליתית, שבה הופקה הנחושת לראשונה, יוצרה המתכת הרחק מהמכרות, בניגוד לשיטה הרווחת לאורך ההיסטוריה, אשר במסגרתה, מסיבות פרקטיות וכלכליות, נבנו הכבשנים בצמוד למכרות. החוקרים מעריכים, כי הסיבה לכך היתה שמירת הסוד הטכנולוגי.

 

"צריך להבין שהפקת נחושת היא ההייטק של אותה תקופה, ואין טכנולוגיה מתוחכמת מזו בעולם העתיק", מדגיש פרופ' ארז בן יוסף. "אם סתם נזרוק גושי עפרה למדורה – לא יקרה שום דבר. צריך ידע מסוים לייצור של כבשנים מיוחדים, שיוכלו להגיע לטמפרטורות גבוהות ובו בזמן - לשמור על כמות חמצן נמוכה".

 

כלי אבן שנחשפו בחפירה בנווה נוי. צילום: ענת רסיוק, רשות העתיקות

 

הרובע של יצרני המתכת

פרופ' בן יוסף מציין, שבארכיאולוגיה של ארץ ישראל ישנן עדויות לתרבות בשם התרבות הע'סולית, שנקראת כך על שם האתר הארכיאולוגי בירדן, תלוליות ע'סול, שבו זוהתה לראשונה. התרבות הזאת, שהשתרעה מבקעת באר שבע ועד דרום לבנון, היא יוצאת דופן בהישגיה בתחום האמנות והפולחן, ודי להביט בחפצי הנחושת המופלאים שנמצאו במטמון נחל משמר ומוצגים היום במוזיאון ישראל.

 

לדבריו, האנשים שחיו בערבה סחרו עם בני התרבות הע'סולית מבאר שבע ומכרו להם את העפרה, אבל הם עצמם לא ידעו לשחזר את הקסם. "גם בתוך היישוב הע'סולי לאורך נחל באר שבע, הופקה הנחושת בסדנאות מיוחדות על ידי מומחים, כאשר הניתוח הכימי של השיירים מלמד שכל סדנה שמרה את ה'מתכון' הספציפי לעצמה ולא שיתפה אותו עם האחרות. נחל באר שבע כנראה היה נחל זורם בזמנו, כך שהסביבה הייתה נוחה לסדנאות נחושת, שהכבשנים שלהן ושאר המתקנים עשויים חומר".

 

לדברי פרופ' בן יוסף, גם בתוך היישובים הכלקוליתיים, כלומר בתוך היישובים שהיו להם גם כלי אבן וגם כלי נחושת, היה שמור קסם החומר הנוצץ למתי מעט, בני האליטה. "בראשית המהפכה המטלורגית, מהפכת המתכת, סוד המתכת היה שמור בקרב 'גילדות' של מומחים. בכל העולם אנחנו מוצאים מעין רבעים של יצרני מתכת בתוך היישובים הכלקוליתיים, כמו הרובע שאנחנו מוצאים בבאר שבע".

 

מעמדות ברורים ואומנות לבני האליטה

במחקר מתקיים דיון ער בשאלה עד כמה החברה הזו הייתה היררכית, בעלת ריבוד חברתי, שכן עדיין לא מדובר בחברה עירונית אלא בחברה כפרית. החוקרים סבורים שהממצאים בנווה נוי מחזקים את תזת הריבוד החברתי, שגורסת כי מדובר בחברה מורכבת עם אליטה מובחנת בעלת התמחויות וסודות מקצועיים, ששמרה על כוחה על ידי ייצור החומר הנוצץ - נחושת.

 

"כלי הנחושת שיוצרו לא היו שימושיים, הם היו בעלי משמעות סמלית. גרזן מנחושת לא שימש כגרזן, הוא היה חיקוי אמנותי ופולחני של גרזן האבן. חפצי המתכת שמשו בפולחן, בעוד שביומיום נמשך השימוש בכלי אבן", מסביר פרופ' בן יוסף.

 

האם הכבשן הראשון יוצר בארץ ישראל?

בשלב הראשון של ייצור נחושת בעולם אנחנו לא מוצאים כבשנים, אנחנו מוצאים כוריות", מספר פרופ' בן יוסף. "זה כלי חרס קטן מחומר שנראה כמו עציץ, מעין כבשן נייד שמבוסס על פחם. כאן, בסדנת הנחושת של נווה נוי, אנחנו מראים שהטכנולוגיה הייתה מבוססת כבשנים של ממש. זוהי עדות קדומה מאוד לשימוש בכבשנים למטלורגיה, והיא מעלה את האפשרות שהכבשן הומצא באזור שלנו. יתכן גם שהכבשן התפתח במקום אחר, ובאופן ישיר ממטלורגיה מבוססת כוריות, שכן יש חוקרים הרואים בכבשנים הראשונים לא יותר מכוריות גדולות התקועות באדמה. את ההכרעה בעניין נשאיר לתגליות בעתיד, אבל אין ספק שלבאר שבע הקדומה הייתה תרומה חשובה לקידום מהפכת המתכת העולמית, ושבאלף ה-5 לפנה"ס היא הייתה מעצמה טכנולוגית של האזור כולו".

 

פרופ' ארז בן יוסף

מחקר

30.09.2020
לראשונה בעולם: במשפחה מישראל נמצא גן חדש שגורם לחרשות

חוקרים מאוניברסיטת תל אביב זיהו 25 גנים שגורמים לחירשות שלא היו ידועים עד כה באוכלוסייה היהודית בישראל

  • רפואה ומדעי החיים

בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל, המדע ידע עד כה על שבעה גנים המעורבים באובדן שמיעה. כעת, בזכות מחקר חדש בהובלת ד"ר ציפי בראונשטיין ופרופ' קרן אברהם מהפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב ובשיתוף חוקרים ורופאים ממרכזים רפואיים ברחבי הארץ, בארה"ב וברשות הפלסטינית, מספר הגנים המעורבים בלקויות שמיעה זינק ל-32 – עם השלכות טיפוליות מידיות לייעוץ גנטי, לטיפול ולשיקום של לקויי שמיעה.

 

בנוסף, החוקרים מאוניברסיטת תל אביב זיהו במשפחה ישראלית אחת מוטציה ראשונה בגן, שעד כה לא היה ידוע בעולם כמעורב בליקוי שמיעה. המחקר פורץ הדרך התפרסם לאחרונה בכתב העת Clinical Genetics.

 

למעלה מ-150 גנים מוכרים למדע כמעורבים באובדן שמיעה, אלא שהמוטציות בגנים אלו שונות מאוד בתפוצתן בין אוכלוסיות בעולם, וגם בין יהודים מעדות שונות. בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל, שבעה גנים מתוך ה-150 הידועים היו מוכרים כאחראים לליקויים השונים. כעת, במחקר שכלל 88 משפחות של יהודים בישראל הסובלים מליקויי שמיעה, צוות החוקרים מאוניברסיטת תל אביב הצליח לזהות 25 גנים נוספים. לתגלית נודעת חשיבות מכרעת לגבי הטיפול בלקויי שמיעה בישראל.

 

24 מתוך 25 הגנים שנוספו באוכלוסייה היהודית הם גנים לחירשות הידועים בעולם, אך רוב המוטציות שנמצאו על ידי החוקרים הן חדשות וייחודיות לאוכלוסייה היהודית בכלל, וחלקן לעדות מסוימות בפרט. הגן הנוסף, שנקרא ATOH1, נמצא לראשונה בעולם כמעורב בחירשות. בני משפחה אחת בישראל הם בני האדם הראשונים בעולם שהתגלתה אצלם מוטציה בגן זה – שאחראית לאובדן השמיעה.

 

אפשרויות טיפול חדשות

"ידוע שזה גן חשוב באוזן", מסבירה פרופ' אברהם, "כי בלעדיו לא יכולים להיווצר תאי שערה – אותם תאים שבזכותם אנו שומעים. למעשה, הגן אחראי גם לייצור תאי מוח – כך שבהיעדרו הוולד ימות ברחם עוד לפני לידתו. עד היום היה ידוע למדע על מוטציה בסוף הגן הזה, שגורמת לליקוי שמיעה, אבל רק בקרב עכברים. אנחנו מצאנו מוטציה דומה בקרב בני משפחה אחת גדולה בישראל – בני האדם הראשונים בעולם עם מוטציה ב-ATOH1. אני מאמינה כי בזכות מחקר זה יתגלו משפחות נוספות, בארץ וגם בעולם, עם מוטציות בגן זה, ותתפתחנה אפשרויות טיפול חדשות לסובלים מאובדן שמיעה כתוצאה מהמוטציה המולדת – הכוללות ריפוי גני".

 

פרופ' אברהם מוסיפה: "ערכנו סקר גדול בקרב אוכלוסייה יהודית בישראל שסובלת מליקויי שמיעה בדרגות שונות. לצורך כך השתמשנו בטכנולוגיה מתקדמת של ריצוף גנטי עמוק ובנינו בדיקה גנטית שנקראת HEar-Seq, המאפשרת סריקה של מוטציות בכל 150 הגנים הידועים כמעורבים כך או אחרת באובדן שמיעה, ובעוד כמה עשרות גנים נוספים שיש להם תפקיד במערכת השמיעה, ולכן הם בעלי פוטנציאל להיות מעורבים בחירשות. בדיקה כזאת מאפשרת להבין את התפלגות הגנים והמוטציות שגורמים לליקויי שמיעה בכלל האוכלוסייה היהודית בישראל, ובעדות השונות בפרט.

 

באמצעות הבדיקה חיפשנו מוטציות בגנים הרלוונטיים אצל 88 משפחות של יהודים ישראלים עם בעיות שונות של אובדן שמיעה, מחירשות מולדת ועד אובדן שמיעה בגיל מבוגר, וזיהינו מוטציות ב-25 גנים נוספים, שלא היו מוכרים עד כה בקרב האוכלוסייה היהודית. מדובר בתגלית חשובה עם השלכות טיפוליות מיידיות, הכוללות ייעוץ גנטי, מניעת מקרים נוספים במשפחה בעזרת אבחון טרום-לידתי או הפריה חוץ-גופית, ובמקרים רבים גם טיפול ושיקום המותאמים לגן הספציפי במשפחה. הממצאים של המחקר מאפשרים לרופאים בישראל להעניק טיפול מותאם אישית למטופלים הסובלים מאובדן שמיעה כתוצאה ממוטציות גנטיות".

 

מחקר

29.09.2020
מי נמצא בסיכון גבוה לחלות בקורונה?

חוקרים באוניברסיטת תל אביב מעריכים: נשאי המוטציות הגנטיות PiZ ו-PiS נמצאים בסיכון גבוה לתחלואה קשה ותמותה מקורונה

  • רפואה ומדעי החיים

במקביל למירוץ העולמי להשגת חיסון לקורונה, מנסים לגלות מה הם הגורמים שהופכים חלק מהאוכלוסייה לרגישה יותר להדבקה ולתחלואה קשה. במסגרת מחקר שנערך בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב, ניתחו החוקרים נתונים של 67 מדינות, בכל היבשות. ההשוואה הראתה מתאם חיובי מובהק בין שכיחות המוטציות הגנטיות PiZ ו-PiS באוכלוסייה לבין שיעור התמותה מקורונה (מותאם לגודל האוכלוסייה בכל מדינה) במדינות רבות כגון: ארצות הברית, אנגליה בלגיה, ספרד, איטליה ועוד.

 

החוקרים מעריכים שנשאי המוטציות הללו נמצאים בסיכון גבוה לתחלואה קשה ואף לתמותה מקורונה. מוטציות אלו מתאפיינות במחסור בחלבון אלפא1- אנטי-טריפסין, אשר מגן על רקמת הריאות בפני נזקים של מצבים דלקתיים חמורים. חסר בחלבון זה מוכר כבר ממחקרים על מחלות ריאות אחרות כקשור לפגיעה דלקתית בתפקוד הריאות.

 

לפיכך החוקרים סבורים כי ייתכן שמוטציות אלו מהוות גורם סיכון נוסף על אלה שכבר דווחו כגורם סיכון לתחלואה קשה מקורונה, ועל כן הם ממליצים לאשש תחילה את הממצאים במחקרים קליניים. במידה ויאומתו, הם ממליצים לערוך סקרי אוכלוסייה נרחבים לאיתור נשאי המוטציות הגנטיות PiZ ו-PiS לצורך ריחוק חברתי ומניעת הדבקות, וקדימות במתן החיסונים לקורונה, כאשר החיסונים יהיו זמינים.

 

המחקר, בהובלת פרופ' דוד גורביץ, פרופ' נועם שומרון, בשיתוף המאסטרנט גיא שפירא מהפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, התפרסם בכתב העת המדעי The FASEB Journal .

 

תמונה ברורה של קורלציה

מניתוח מאגרי המידע עולה כי בבלגיה, שבה 17 מכל 1,000 אזרחים נושא את מוטציית PiZ, הדומיננטית מבין שתי המוטציות המדוברות, שיעור תמותת האזרחים מקורונה (נכון לספטמבר 2020) עומד על 860 אזרחים מכל מיליון. בספרד התמונה דומה - 17 מכל 1,000 אזרחים נושא את מוטציית Piz, ושיעור התמותה מקורונה עומד על 640 מכל מיליון אזרחים. בארצות הברית, שבה 15 מכל 1,000 אזרחים נושא את המוטציה המדוברת, מתו 590 אזרחים מכל מיליון.

 

מגמה זו באה לידי ביטוי גם באנגליה שבה 14 מתוך 1,000 אזרחים נושאים את המוטציה ושיעור התמותה מקורונה עומד על 620 מתוך מיליון אזרחים; באיטליה 13 מתוך 1,000 אזרחים נושאים את המוטציה, ושיעור התמותה במדינה מקורונה עומד על 620 מתוך מיליון אזרחים; ואילו בשבדיה 15 מתוך 1,000 אזרחים נושאים את המוטציה, ושיעור התמותה מקורונה עומד על 570 מתוך מיליון אזרחים.

 

לעומת זאת, החוקרים מצאו שבמדינות רבות במזרח ודרום מזרח אסיה ואפריקה, שבהן השכיחות של המוטציה נמוכה יחסית, שעורי התמותה מקורונה נמוכים בהתאם. ביפן, שבה מתו 9 מכל מיליון אזרחים, שיעור השכיחות של המוטציות בהן הוא אפסי. ממצאים דומים עולים גם בסין, בדרום קוריאה, בטאיוון, בתאילנד, בוייטנאם ובקמבודיה.

 

לאור הנתונים העולים במחקר, עד לאישוש ההתאמה גם במחקרים קליניים, החוקרים ממליצים לנשאי המוטציות להקפיד מאד על ריחוק חברתי.

 

"מניתוח הנתונים עולה תמונה ברורה של קורלציה בין נשאות למוטציות אלו לבין תמותה ותחלואה קשה מקורונה. אנו קוראים לקהילת המחקר לבדוק את הנחת העבודה שלנו מול נתונים קליניים, וכן למקבלי ההחלטות בכל המדינות לבצע סקרי אוכלוסייה נרחבים לאיתור נשאי המוטציות, להעניק להם קדימות במתן החיסונים לאחר שיאושרו, ובינתיים להתריע בפניהם על כך שייתכן שהם בקבוצת סיכון משמעותית ועליהם להקפיד מאוד על ריחוק חברתי". אומרים החוקרים החוקרים פרופ' גורביץ, פרופ' שומרון ושפירא.

מחקר

24.09.2020
כיצד משפיעה אי הוודאות על מפלס המתח והחרדה שלנו?

חוקרים מצאו שהסגר גרם לשינוי מבני באזור המוח האחראי על ויסות רגשי

  • רפואה ומדעי החיים

כל אחד מאתנו מגיב אחרת לשינויים פתאומיים ולמצבי חוסר ודאות. חלקנו נלחצים והופכים לאובדי עצות בעוד שאחרים ממשיכים להתנהג כרגיל. חוקרים באוניברסיטת תל אביב רצו לבדוק כיצד ואם בכלל השפיע הסגר על מדד הלחץ והחרדה של הציבור. הם ביצעו סריקות MRI במוחם של 50 נבדקים צעירים בני 30 בממוצע ובריאים לפני פרוץ מגפת הקורונה בישראל וכחודשיים לאחר מכן, מיד לאחר היציאה מהסגר הראשון, ומצאו עלייה משמעותית בנפח האמיגדלה – אזור במוח האחראי על ויסות רגשי. ההמלצה שלהם למקבלי ההחלטות: השתמשו במסרים חיוביים ודאגו לבריאות הנפש של כולנו.

 

הציבור מתבקש לווסת את רגשותיו

התפרצות הקורונה היוותה עבור החוקרים הזדמנות ייחודית להשוות סריקות של מוחות של אנשים צעירים ובריאים פיזית ונפשית, ולבחון כיצד משבר בסדר גודל עולמי משפיע על מבנה המוח.

 

המחקר חוצה הפקולטות נערך בהובלת פרופ' יניב אסף מבית הספר לנוירוביולוגיה, ביוכימיה וביופיזיקה בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס' וייז, מרכז שטראוס להדמיה עצבית ממוחשבת  ובית הספר סגול למדעי המוח, ובהשתתפות החוקרים ד"ר עידו תבור מהפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, ד"ר תום שינברג מהפקולטה למדעי החיים, המחלקה לנוירוביולוגיה, ביוכימיה וביופיזיקה ובית הספר סגול למדעי המוח, תום סלומון מהמחלקה לנוירוביולוגיה ומרכז Minducate, עדי כהן, גל בן-צבי, רני גרא, שירן אורן, דנה רול, גל רוזיק, אנסטסיה סליי, ניב תיק וגליה צרפתי.

 

"במסגרת המחקר השגרתי שלנו אנחנו עוסקים בחקר המוח, ומבצעים לשם כך סריקות MRI במוחם של נבדקים בריאים ", מסביר פרופ' אסף. "אנו סורקים באופן קבוע נבדקים לצורך מחקרים שונים, וכשפרצה מגפת הקורונה החלטנו לחזור לאותם נבדקים ולאתר שינויים במבנה המוח כתוצאה מכך".

 

החוקרים ביצעו לאחר הסגר הראשון של הקורונה בישראל סריקה חוזרת ב-50 נבדקים שהשתתפו במחקרים שונים חודשים ספורים לפני כן. בנוסף, ביקשו החוקרים מהמשתתפים למלא שאלונים בנוגע למצבם בימי הסגר. הנבדקים היו גברים ונשים צעירים, בני 30 בממוצע, ללא מחלות רקע, שגם לא חלו בקורונה.

 

הממצאים היו מרתקים: ההשוואה בין סריקות ה-MRI לפני הקורונה לבין אלה שבוצעו לאחר הסגר העידה על עלייה בנפח האמיגדלה - אזור במוח האחראי על ויסות רגשי. "ממחקרים בעבר ידוע כי תופעה זו מתרחשת בדרך כלל במצבי לחץ וחרדה, ולכן הסקנו כי הנפח המוגדל של האמיגדלה העיד ככל הנראה על אי הוודאות, המתח והחרדה שחוו המשתתפים בתקופת הגל הראשון והסגר. חשוב מאוד שמקבלי ההחלטות יתייחסו גם להיבט הנפשי של הקורונה", אומר פרופ' אסף.

 

להתכונן נכון לסגר הבא

"כשסרקנו שוב את המוחות הופעתנו מאוד, שכן השינוי שהתחולל במבנה המוח תוך חודשים ספורים היה משמעותי ונחשב לנתון חריג", מסביר ד"ר תבור ומוסיף "אומנם בדקנו את אותם נבדקים, אך לפי התוצאות זה נראה כאילו השווינו בין אנשים בריאים לאנשים עם הפרעות חרדה".

 

"המחקר ממחיש את ההשלכות שיש לאירוע עולמי גם על אנשים צעירים שחווים באופן פתאומי תחושות לא מוכרות של אי ודאות, לחץ וחרדה", מרחיב ד"ר שינברג, המתמחה בחקר הבסיס המוחי של שינוי התנהגות. "המחקר מראה שככל שהתרחקנו מהסגר - כך חזרו אזורי המוח לנפחם הקודם. לקראת הכניסה לסגר השני אנו מציעים למקבלי ההחלטות לקדם קמפיין הסברה חיובי של נסיכת אמון וחשיבות הקפדה על הנחיות במקום קמפיין שלילי הנשען על הפחדה ואיומים, שניתן לראות שלא מוביל לשינוי ההתנהגותי הרצוי באוכלוסייה, ושעשוי אף לגרום למצוקה נפשית בקרב האזרחים".

 

"המחקר שלנו ממחיש את ההשפעה שהייתה למגפת הקורונה כאירוע דרמטי על בריאותו הנפשית הציבור. מקבלי ההחלטות עוסקים בדרך כלל במשמעות פגיעת הנגיף בבריאות ובכלכלה, אבל חשוב מאוד להתייחס גם לבריאות הנפשית בעת קבלת החלטות ואי ודאות הכרוכה בקבלתן", מסכם פרופ' אסף.

חסידות בשדות מושב רם און. צילום: נתלי תמיר

מחקר

17.09.2020
חסידות של שיתופי פעולה

מחקר על נדידת ציפורים הוביל לקירוב לבבות במזה"ת, לסיוע לחקלאים ולמיזם מציל חיים עם חיל האוויר

  • רפואה ומדעי החיים

ממש עכשיו, כשאנחנו יושבים על המרפסת וסופרים ציפורים נודדות, חולפות מעל שמי ישראל מאות אלפי חסידות בדרכן מאירופה המתקררת לאפריקה החמה, כדי להעביר שם את ימי החורף. הן עוצרות פה להתרעננות, ממלאות את הבטן בצפרדעים ובמכרסמים וממשיכות הלאה, לאורך השבר הסורי אפריקני. אך מסתבר שלמרות המראה הפסטורלי, מצבן של החסידות, כמו חיות בר רבות אחרות, הורע מאוד בעקבות השפעת האדם על שטחי המחיה שלהן. התמעטות החסידות המקננות בגרמניה הייתה הרקע לפנייה של מכון מקס פלנק הגרמני לפרופ' יוסי לשם מבית הספר לזואולוגיה, שהרים את הכפפה והתחיל לחקור את נתיב הנדידה והעצירה של החסידות, במטרה לשפר את מצבן בטבע. המחקר הזה סלל את הדרך ללא פחות ממיזם חוצה גבולות בין בתי ספר בישראל, בירדן וברשות הפלסטינית, לפרויקט משותף מציל חיים עם חיל האוויר, לסיוע לחקלאים בהדברה ביולוגית וליצירת שיתופי פעולה בין מדינות לאורך מסלול נדידת החסידות. ותאמינו או לא, זו רק ההתחלה.

 

לחשב מסלול מחדש

הכול התחיל כשאובחנה ירידה משמעותית באוכלוסיית החסידות במערב גרמניה, כתוצאה מפגיעה בבתי הגידול הטבעיים שלהן ופיתוח החקלאות המודרנית. "עבור הגרמנים, החסידות הן מבשרות האביב", אומר פרופ' לשם. "הן נוהגות לקנן באירופה בחודשי האביב, לגדל שם את צאצאיהן, ובסתיו לצאת למסע בעקבות מקור חלופי למזון. מדי שנה הן שבות לאותם אתרי קינון, ונחשבות לאורחות כבוד בגרמניה, בהולנד ובמדינות אירופיות נוספות".

 

על מנת לבדוק את מידת הפגיעה של החקלאות המודרנית על נדידת החסידות, החליט פרופ' יוסי לשם להוביל פרויקט מחקרי מיוחד, המשותף למכון מקס פלנק בגרמניה, לאוניברסיטת תל אביב ולחברה להגנת הטבע. "הרעיון היה ללמוד את נתיב הנדידה של החסידות וללמוד את נקודות העצירה שלהן, כדי לנסות להגן עליהן ועל השטחים הטבעיים", הוא מסביר. "הצמדנו משדרי לווין ל-120 חסידות בגרמניה ובעמק בית שאן והתחלנו לעקוב אחריהן. זו היתה הפעם הראשונה שניסו לעקוב אחרי ציפור נודדת באופן אישי. לכל ציפור הותקן משדר בעל תדר אישי, וכך בעזרת הלוויין הצרפתי Argos שמקיף את כדור הארץ כל 90 דקות, הצלחנו לקבל מיקום מדוייק ביותר על הציפור עד לטווח של עשרה מטרים".

 

כנף אל כנף. הדאון הממונע בטיסת מחקר עם יוסי לשם (צילום: אייל ברטוב, באדיבות החלה"ט)

 

חסידה ושמה פטימה

המחקר הפך ללהיט בישראל, וזכה לשם 'הציפורים הנודדות אינן יודעות גבולות'. בשיתוף עם מי שהיה שר החינוך, הפרופ' אמנון רובינשטיין, הקים פרופ' לשם פרויקט שבמסגרתו תלמידי בית ספר יעקבו אחר נדידת הציפורים. "היה לי חשוב לקרב את הדור הצעיר לקסם הזה. כך הקמנו אתר אינטרנט, שבו יכלו התלמידים לעקוב אונליין אחר הציפורים הממושדרות. האתר הזה פעיל עד היום, וצפרים מכל העולם מתעדכנים בו בחדשות צפרות ומזינים בעצמם תצפיות של ציפורים, שהפכו למאגר דאטה חשוב לאין ערוך". תוך שנה, 200 בתי ספר התחברו לפרויקט, וכמעט כל ילד בישראל ידע לספר על מסלול הנדידה ונקודות העצירה של החסידות. המיזם פרש כנפיים, ובמימון ועידוד אמריקני של USAID לרשות המחקר, הפך פרופ' לשם את הפרויקט למקרב לבבות מזרח תיכוני: "ילדים מבתי ספר ירדנים ופלסטינים הצטרפו לפרויקט והחלו גם לעקוב אחר החסידות", הוא מספר בעיניים נוצצות. "הייתה תקופה שבה ילדים ונוער מירדן ומהרשות הפלסטינית היו מגיעים לעמק בית שאן כדי לצפות מקרוב בחסידות שאחריהן עקבו לאורך השנה, ואנחנו היינו נוסעים לבקר אצלם, כשהדבר עוד היה אפשרי".

 

כדי להפוך את המחקר למשהו אישי שידבר ללב הילדים, הוענקו לחסידות שמות במקום מספרים סידוריים. "קראנו להן בשמות נוצריים, מוסלמים ויהודים. הרבה יותר נחמד לעקוב אחר פרינססה, פטימה או נורית", אומר פרופ' לשם.

 

קפיצת מדרגה בהבנת הנדידה

בזכות מחקר החסידות נולדו מחקרים חשובים נוספים. בגרמניה, מספר פרופ' לשם, ישנן כבר אלפי חסידות ממשודרות. "במשך השנים הצלחנו לקבל את הטיימינג המדויק מתי החסידות באות ומתי הן נעלמות מהאזור שלנו. אפשר לחזות את זה ממש ברמה של ימים. בנוסף, למדנו בדיוק באיזה גובה הן טסות, וזה נתן לנו כמה רעיונות". אחד הרעיונות האלו הוליד פרויקט משותף ומציל חיים עם חיל האוויר - 'לעוף בשלום עם הציפורים', שבזכותו מספר התאונות האוויריות הנגרמות מהיתקלות עם ציפורים ירד בצורה דרסטית ב-76%, חסך 1.5 מיליארד דולר לתקציב הביטחון, וכמובן הכי חשוב - הציל חיי הטייסים (וציפורים).

 

פרויקט אחר תרם רבות לחקלאים בישראל ומחוצה לה. "מכיוון שיש לנו היום מידע כל כך מדויק, החקלאים יודעים להציף את שדותיהם לפני שהחסידות מגיעות, ואז הנברנים, שעושים להם נזקים לגידולים, יוצאים מהחורים שלהם. אם באמת עושים את זה בזמן הנכון החסידות יכולות לחסל שדות שלמים בקלות, וזה מה שנקרא WIN WIN לכל הצדדים".

 

להקה של כ-3000 חסידות בחניית אכילה במטמנת תרצה בבקעת הירדן (צילום: אורן רוזנפלד)

 

האפשרות להפיץ את חשיבות שמירת הטבע לאורך מסלול הנדידה של הציפורים הפכה אף היא למחקר בפני עצמו. "למדנו על נקודות העצירה הקבועות שלהן, כדי לדעת איפה לשמור עליהן יותר ומתי, והבנו שאנחנו יכולים לתת את נקודות ה'חנייה' של הציפורים גם למדינות אחרות. כך פיתחנו קשרים עם המדינות לאורך השבר הסורי אפריקאי: קניה, אתיופיה, טנזניה, שהן על הנתיב של החסידות, כדי שגם שם יוכלו לשמור עליהן". בנוסף, פרופ' לשם נמצא בקשר עם גורמים רלוונטיים באותן מדינות ומלמד אותם את הפעילות החינוכית, שאותה הוא רואה כחשיבות עליונה.

 

"פעם היינו צריכים ללמוד על מזג האוויר כדי לראות מתי מגיעות החסידות. היום, בזכות החסידות אנחנו יכולים לתת מידע לחזאים", אומר פרופ' לשם בסיפוק. "בזמנו, כשהתחלנו את המחקר, טכנולוגיית המישדור הייתה מהפכנית. הלווין אליו שודרו האותות מהחסידות היה מקיף את כדור הארץ מדי 90 דקות, ובכל פעם שהיה עובר מעל החסידה - היה נותן איכון שלה. היום מקבלים בכל דקה נתונה את המידע שכולל נ.צ, גובה ומהירות התעופה של הציפור, ואפשר ללמוד מזה הרבה על תרמיקות (זרמי אוויר חמים)".

 

"אני חושב שהמסר הכי חשוב הוא שבעזרת החסידות, וגם ציפורים אחרות כמובן, אפשר לחבר בין עמים, וזה סיפור לא פחות חשוב. הצלחנו לחבר פה בין המדע לאזרחים, הגענו לתלמידים, שלא היו לומדים על הנדידה לולא הפרויקט הזה, ועל הדרך גם קידמנו את השלום במזרח התיכון", מסכם פרופ' לשם. הקשר עם הפלסטינים והירדנים בתחום המחקר והחינוך התהדק, ופרופ' לשם חולם על היום שבו יוכלו שוב להגיע תלמידים אל עמק בית שאן.

 

עושה יח"צ לחסידות. פרופ' לשם מתראיין לטלוויזיה הגרמנית, לרשת הגדולה Deutsche Welle  (צילום: אורן רוזנפלד)

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>
אוניברסיטת תל-אביב, רחוב חיים לבנון 30, 6997801.
UI/UX Basch_Interactive