לובי מחקרים

בחר את סוג הלובי: 
מחקרים

מחקרים

RESEARCH

מה מעניין אותך?

כל הנושאים
אמנויות
הנדסה וטכנולוגיה
חברה
מדעים מדויקים
ניהול ומשפט
סביבה
רוח
רפואה ומדעי החיים

מחקר

01.05.2019
פתרון החידה המדעית שיעניק תקווה לחולי אפילפסיה

חוקרים פענחו חידה בת 100 שנה, שעסקה בוויסות פעילות המוח. הפתרון שגילו עשוי להוביל לפיתוח תרופות חדשות למחלות נוירולוגיות קשות

  • רפואה
  • מדעי החיים
  • הנדסה
  • רפואה ומדעי החיים
  • טכנולוגיה

מחלת האפילפסיה היא קבוצת הפרעות עצביות, שמאופיינת בהתקפי פרכוסים. עד היום לא הצליחו אנשי המדע להבין מהו הגורם להתקפים ולחזות את הופעתם או את אורכם. נכון להיום, כ-30-40% מהחולים לא מקבלים כל טיפול, בהם ילדים החולים בתסמונת דרווה, שהיא צורה נדירה וקשה במיוחד של אפילפסיה בגיל הילדות.

 

חוקרים במעבדתה של פרופ' אינה סלוצקי מהפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר ומבית ספר סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב גילו כי לאחר התאמה כימית, עשויה תרופה קיימת לטרשת נפוצה לסייע גם לחולי אפילפסיה. התגלית המרעישה התקבלה בזכות מחקר שערכו בנושא שמעסיק את עולם הרפואה והמדע כבר למעלה ממאה שנה: מהו המנגנון המווסת את הפעילות המוחית ושומר על יציבותה?  

 

חידה בת 100: מהו 'התרמוסטט' המאזן את הפעילות המוחית?

מסבירה פרופ' סלוצקי: "כבר בסוף המאה ה-19 החלו מדענים לחפש את המנגנון האחראי על ההומאוסטזיס, יכולתו של הגוף לשמור על סביבה פנימית יציבה, על אף השינויים המתחוללים בסביבה החיצונית. מזה כ-25 שנה בוחן המדע כיצד נשמר האיזון ברשתות עצביות באופן ספציפי. מדובר במנגנון הייצוב ההומאוסטטי, המהווה מעין 'תרמוסטט' של פעילות המערכת העצבית, ודואג להשיבה לנקודת האיזון (set point), לאחר כל אירוע שמגביר או מפחית את פעילותה. אך על אף כל המאמצים שהושקעו בנושא לאורך תקופה כה ארוכה, איש לא גילה עד היום את המנגנון שמווסת את נקודת האיזון עצמה".

 

"ידוע שהפרת האיזון באזורים שונים במוח מהווה גורם מרכזי במגוון רחב של מחלות מוחיות, בהן אפילפסיה, פרקינסון ואלצהיימר. עם זאת, מרבית המחקרים עד היום התמקדו בפגמים בתהליך הוויסות, ואילו אנו ביקשנו לבחון השערה אחרת: האם ייתכן שהמחלה נובעת מכך שנקודת האיזון עצמה חורגת מהנורמה? במילים אחרות: האם חלק מתהליך המחלה נובע מפגם הגורם לשימור נקודת איזון גבוהה או נמוכה מדי? כדי למצוא מענה התמקדנו במחלת האפילפסיה, המתאפיינת בפעילות יתר של רשתות עצביות באזור ההיפוקמפוס במוח".  

 

מכיוון שידוע כי קיים קשר הדוק בין תהליכים מטבוליים (חילוף חומרים) לפעילות עצבית, וכי מחלת האפילפסיה מלווה בשינויים משמעותיים בפעילות המטבולית במוח, נעזרו החוקרים במודל ממוחשב למיפוי תהליכים מטבוליים בתאים, שפותח במעבדתו של פרופ' איתן רופין, מהמכונים הלאומיים לבריאות בארה"בה - NIH. החוקר ניר גונן, דוקטורנט במעבדתה של פרופ' סלוצקי, הציב במודל נתונים ממאגרים בינלאומיים של מידע גנטי של חולי אפילפסיה, ולאחר מכן 'כיבה' את פעילותו של כל אחד מהגנים בנפרד, כדי לבחון את השפעתו. המטרה הייתה לענות על השאלה: כיבויו של איזה גן מקרב את התאים ממצב אפילפטי למצב תקין?

 

ממצא מהפכני: גילוי הגן האחראי על נקודת האיזון של הפעילות המוחית

המודל העלה כי לגן DHODH, המקודד את האנזים DHODH, יש ככל הנראה תפקיד מרכזי במחלת האפילפסיה ובפעילות המוחית המוגברת הקשורה אליה. "אנחנו יודעים שתרופה קיימת לטרשת נפוצה בשם 'טריפלונומיד', מדכאת את פעילות האנזיםDHODH  בתאי הדם של מערכת החיסון. אנחנו בחרנו באותה תרופה כדי לבחון את השפעתה הישירה על תאי המוח," אומרת פרופ' סלוצקי.

  

הדוקטורנט בועז סטיר, אף הוא ממובילי המחקר, הוסיף את התרופה לתאי מוח בריאים במבחנה, ומצא כי היא אכן מעכבת משמעותית את הפעילות העצבית. בהמשך הוא גילה תופעה מעניינת: אם משאירים את התרופה במבחנה לאורך זמן - העיכוב הופך לקבוע. זאת בניגוד למרבית התרופות, המעכבות את פעילות התאים לזמן מוגבל בלבד, בגלל פיצוי הומאוסטטי שמחזיר את הפעילות לקדמותה, סביב נקודת האיזון ההתחלתית.

 

"תוצאות אלו רמזו כי יתכן ש-DHODH משפיע על נקודת האיזון עצמה," אומרת פרופ' סלוצקי. ואכן, בדיקה של תגובת התאים במבחנה (לאחר הטיפול בתרופה) למגוון גירויים, העלתה כי פעילותם חוזרת תמיד לנקודת האיזון החדשה, שהפכה לקבועה בהשפעת התרופה. "כלומר, תרופה הפועלת על הDHODH- יכולה 'לתקן' את נקודת האיזון שחרגה מהנורמה, ולהשיבה לרמה תקינה. ממש כמו שאנו משנים את הטמפרטורה בתרמוסטט של מזגן, כדי להביא אותה לרמה הרצויה לנו", היא מסבירה.

 

מימין לשמאל: דניאל זרחין, בועז סטיר, פרופ' אינה סלוצקי, ניר גונן (צילום: רחל סלוצקי)

 

בדרך לתרופה חדשה לאפילפסיה

בשלב הבא בחן הדוקטורנט דניאל זרחין את השפעת התרופה, בשני מודלים של אפילפסיה בעכברים: מודל אקוטי, שגורם להתקף אפילפטי מידי, ומודל גנטי-כרוני של תסמונת דרווה, הגורמת לאפילפסיה קשה בילדים ועמידה לרוב התרופות האנטי-אפילפטיות הקיימות היום.

 

הזרקת התרופה ישירות למוחם של העכברים הובילה לממצאים מעודדים ביותר: בשני המודלים נצפתה חזרה של פעילות המוח למצב תקין, לצד ירידה דרמטית בחומרת ההתקפים האפילפטיים.

 

לדברי החוקרים, עם התאמה נוספת לתרופה שנבדקה, היא עשויה להוות בסיס לפיתוח תרופות למגוון מחלות נוירולוגיות ונוירו-דגנרטיביות כמו אלצהיימר ופרקינסון, שגם הן, בדומה לאפילפסיה, מתאפיינות בחוסר איזון של הפעילות המוחית.

 

"גילינו מנגנון חדש האחראי על ויסות הפעילות המוחית בהיפוקמפוס, שעשוי לשמש בסיס לפיתוח תרופות עתידיות יעילות נגד אפילפסיה," מסכמת פרופ' סלוצקי. "תרופות המבוססות על העיקרון החדש עשויות לתת תקווה לכ-30%-40 מחולי האפילפסיה, שאינם מגיבים לטיפולים הקיימים היום, בהם ילדים. במחקר חדש שאנו עורכים כעת, אנחנו בוחנים את יעילות הגישה שלנו לטיפול באלצהיימר."

 

המחקר הובל על ידי הדוקטורנטים בועז סטיר, ניר גונן ודניאל זרחין ממעבדתה של פרופ' סלוצקי, בשיתוף עם חוקרים נוספים ממעבדתה: ד"ר אנטונלה רוגיארו, רפאלה עצמון, ד"ר נטע גזית, ד"ר גבריאלה בראון, ד"ר סמואל פררה, ד"ר אירנה וורטקין, ד"ר אילנה שפירא, ליאור חיים ומקסים קצנלסון. פרופ' איתן רופין מהמכונים הלאומיים לבריאות בארה"ב –NIH. עוד השתתפו מעבדותיהם של פרופ' תמר גייגר  וד"ר מורן רובינשטיין מאוניברסיטת תל אביב ושל פרופ' דורי דרדיקמן מהטכניון. מאמר על המחקר פורץ הדרך התפרסם בכתב העת המדעי היוקרתי Neuron.

מחקר

17.04.2019
זמזום מתוק

מסתבר ששיחות בין חרקים ופרחים הם לא רק יציר דמיונו של המשורר הלאומי

  • מדעי החיים
  • רפואה ומדעי החיים

"פרפר, פרפר, פרח חי,

רד נא מהר, שב עלי.

רד נא מהר, מצה ומצה,

מכוסי טל שתה."

 

שירו של חיים נחמן ביאליק "הפרח לפרפר", שפורסם לראשונה בשנת 1922, מתאר אינטראקציה פשוטה בין פרפר לפרח, כזו שראינו הרבה לאחרונה בעקבות גל פרפרי "נמפית החורשף" שפקד את המדינה, ועם זאת - קסמה לא פג אף פעם. על כך מעידות אלפי התמונות שמיהרנו לצלם ולהפיץ, כאילו חזינו לפחות בחד קרן ולא בפרפר מהנפוצים ביותר בעולם.

 

מה שביאליק לא ידע הוא שכמעט 100 שנה אחרי פרסום השיר, יגלו חוקרים מאוניברסיטת תל אביב ש"שיחות" בין פרחים וחרקים מאביקים מתרחשות, ולא רק בעולם הפיוטי של השירה.

 

שיחה לאור הנר

שיתוף פעולה בין פרופ' לילך הדני וד"ר יובל ספיר מבית הספר למדעי הצמח ובין פרופ' יוסי יובל מבית הספר לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס.וייז, הוליד מחקר יוצא דופן, המוכיח כי צמחים מסוגלים לשמוע. במחקר נבדקה תגובתם של צמחי נר הלילה (Oenothera drummondii) להקלטות של זמזום דבורים.

 

נר-הלילה החופי הוא צמח רב-שנתי ממשפחת נר-הלילה, הגדל בארץ ישראל בחולות לאורך מישור החוף. הצמח נקרא כך משום שפרחיו נפתחים לעת לילה. פרחיו של נר-הלילה החופי סגורים במשך שעות היום ונפתחים רק בשעות בין הערביים, אז מבקרים בהם רפרפים הלוגמים מהצוף שבבסיס הפרחים ותוך כדי כך גם מאביקים אותם. לאחר ההאבקה מתנתק הפרח מהאזור העליון של השחלה, שמתפתחת כתא לזרעים המתפתחים.

 

החוקרים מצאו כי קולות הזמזום הובילו לעלייה מהירה של 20% בממוצע בריכוז הסוכר בצוף הפרחים, וזאת בהשוואה לריכוז הסוכר שנמדד בצמחים אשר נחשפו לצלילים גבוהים אחרים או שלא נחשפו לצלילים כלל.

 

תוצאות המחקר מוכיחות, לראשונה, כי צמחים מסוגלים להגיב ביעילות ובמהירות לקולותיהם של מאביקים. הצלילים גורמים לרטט במבנה הצמח, וככל הנראה מניעים תהליך שבמסגרתו הפרח משמש כאיבר השמע של הצמח.

 

קולות זמזום בלילה? לנר הלילה החופי זה ממש לא מפריע, בדיוק להיפך.

 

כיצד גילו החוקרים שדווקא הפרחים הם החלק במבנה הצמח שמשמש לשמיעת הזמזום? כשעטפו את פרחי הצמח בזכוכית אטומה לקול וחשפו את הצמח לצלילי המאביקים, לא נרשמה עלייה בריכוז הסוכר בצוף. בנוסף, כשחשפו את הצמחים לתדרים גבוהים מאלה שמפיקים המאביקים, גם לא נרשמה עלייה בריכוז הסוכר. מה שמראה כי הרטט במבנה הפרח, כמו גם הפרשת הסוכר המוגברת, הן תגובות ספציפיות לתדר שמפיקים המאביקים.

 

לדברי פרופ' לילך הדני, "ליכולת של הצמחים להגיב לקולות יכולות להיות השפעות מרחיקות לכת. ראשית, אם פרחים יכולים להגיב לקולות של מאביקים הם יכולים להשקיע את המשאבים שלהם בצורה יותר מדוייקת - לספק צוף משובח בדיוק כשהמאביקים נמצאים - וכך לחסוך משאבים מצד הפרחים ו/או להגדיל את הגמול למאביקים. נצפה שהברירה הטבעית תפעל על מבנה הפרח גם בהתאם להשפעתו על יכולת השמיעה של הצמח - לפרחים "דמויי אפרכסת" יהיה יתרון ביחס למאביקים שמשמיעים קולות, כגון דבורים או רפרפים. מן הצד השני, הברירה הטבעית יכולה לפעול גם על השמעת הקולות אצל המאביקים, ומאביקים "רעשנים" עשויים לזכות ביתרון בזכות התגובה המשופרת של הפרחים אליהם."

 

מעבר להשלכות הנרחבות של המחקר להבנת הפיזיולוגיה וההתפתחות האבולציונית של הצמחים והחרקים המאביקים שלהם, הממצאים מצביעים על האפשרות שצמחים מושפעים גם מצלילים אחרים. "אם צמחים יכולים לשמוע את המאביקים, סביר שהם יכולים לשמוע ולהגיב גם לצלילים נוספים: אוכלי עשב, אירועי אקלים ואולי גם קולות הנובעים מפעילות אנושית. יתכן גם שרעשים משמעותיים יכולים לפגוע בתקשורת שבין הפרחים והמאביקים." מסכמת לילך.

 

הגילוי המרתק, שהתפרסם בעיתונים מובילים ברחבי העולם, הוא אבן דרך נוספת בהבנת עולמם של הצמחים וכיצד הם מתקשרים. השלב הבא הוא לברר האם וכיצד הם גם מדברים.

 

 

מחקר

16.04.2019
פריצת דרך עולמית: חוקרים באוניברסיטת תל אביב הדפיסו לב חי במדפסת תלת ממד

פריצת הדרך יכולה להוביל לעתיד שבו מייצרים עבורנו "חלקי חילוף" מותאמים אישית והשתלות איברים יהפכו למיותרות

  • הנדסה וטכנולוגיה
  • רפואה ומדעי החיים

פריצת דרך מהפכנית עתידה לסמן עתיד חדש בתחום השתלות האיברים. כיום, חולים הזקוקים להשתלות נאלצים לפעמים לחכות חודשים ושנים עד שנמצא להם איבר מתאים להשתלה, או עד שמגיע תורם ברשימת ההשתלות. גם אחרי שנמצא תורם מתאים, ישנו סיכון של דחיית האיבר על ידי הגוף, והצורך לקחת תרופות שתפקידן למנוע את דחיית האיבר, שתופעות הלוואי שלהן קשות. אך דמיינו עולם בו ניתן יהיה "להדפיס" איברים בהתאמה אישית, על בסיס הרקמות של החולה עצמו?

 

עתיד זה כבר אינו מדע בדיוני – את הסימנים הראשונים שלו ניתן לראות בקופסאות במעבדתו של פרופ' טל דביר מהפקולטה למדעי החיים, שבהן נחים להם לבבות מודפסים. "אני מקווה שבתוך 10 שנים הטכנולוגיה שפיתחנו תאפשר להדפיס לכל חולה את האיבר או הרקמה שהוא זקוק להם מרקמות שיילקחו מגופו," אומר פרופ' דביר.

 

המחקר פורץ הדרך בוצע על ידי הדוקטורנט נדב נור וד"ר אסף שפירא במעבדתו הבינתחומית של פרופ' דביר, המשויכת לבית הספר לביולוגיה מולקולרית של התא וביוטכנולוגיה בפקולטה למדעי החיים, למחלקה להנדסת חומרים בפקולטה להנדסה ולמרכז סגול לביוטכנולוגיה רגנרטיבית באוניברסיטת תל אביב. המאמר התפרסם השבוע בכתב העת Advanced Science.

 

"מאז הומצאה הטכנולוגיה של הדפסה בתלת-מימד מנסים חוקרים בכל העולם להדפיס באמצעותה, בין היתר, רקמות ואיברים להשתלה," אומר פרופ' דביר. "אנחנו פיתחנו טכנולוגיה חדשה, שנותנת מענה לחלק ניכר מהקשיים שהתעוררו בדרך."

 

המתכון ללב חדש: קולגן ותערובת של תאים

לצורך המחקר השתמשו החוקרים ברקמת שומן שנלקחה מחולה, והפרידו בין תאי השומן לבין החומר הקולגני החוץ-תאי שתומך בתאים. בתהליך מתקדם של הנדסה גנטית הם הפכו את תאי השומן לתאי גזע, ומתאי הגזע יצרו תאים של שריר לב ותאים שיוצרים כלי דם.

 

במקביל הם יצרו מהחומר הקולגני מעין 'דיו' להדפסה. הם ערבבו את כל החומרים והזינו את התערובת למדפסת, שהדפיסה לפי הוראות מחשב, על פי הדמיות MRI ו-CT של לב אנושי. הלב שהודפס בדרך זו מורכב מתאים צעירים מאוד, שכבר מתכווצים ומראים תכונות של תאי לב.

 

הדפסת הלב במעבדה - ככה זה נראה באמת

 

כיום עובדים החוקרים על גידול הלב בסביבה מיוחדת (ביו-ריאקטור), עד שהתאים יהפכו לתאי לב בוגרים, המתקשרים ביניהם ופועלים ביעילות מירבית. החוקרים מקווים שכבר בשנה הקרובה יושתלו לבבות מודפסים מסוג זה בבעלי חיים, על מנת לבחון את תפקודם.

 

איזה איבר להדפיס לך?

”השיטה שפיתחנו מאפשרת להדפיס לב בכל גודל רצוי, ומכיוון שהלב המודפס מיוצר מרקמות של החולה עצמו, הגוף לא ידחה אותו," מסכם פרופ' דביר. "יותר מכך, השיטה מאפשרת למעשה להדפיס כל איבר הנדרש להשתלה, ואנחנו מאמינים שהיא פותחת פתח לטכנולוגיות עתידיות, שייתרו לחלוטין את הצורך בתרומות איברים. כשחולה יזדקק להשתלה, תילקח מגופו רקמה, וממנה יודפס איבר מתאים בגודלו ובתכונותיו, שיושתל בגופו."

 

מחקר

07.04.2019
הקשר הקדמון בין האדם לממותה

מחקר חדש גילה כי ניאנדרטלים וממותות חבים את יכולתם לחיות בתנאי קור לאותם הגנים

  • רוח
  • רוח

מה הקשר הגנטי בין בני האדם ופילים, ואיך כל זה קשור לגן הג'ינג'י? התשובה לשאלה הזו מזמינה אותנו לחזור אחורה בזמן בעקבות מסעם של שני מינים רחוקים, שהגיעו מיבשת אפריקה החמה וחיו זה לצד זה באירופה במשך מאות אלפי שנים, שכללו עידני קרח.

 

פרופ' רן ברקאי ותלמיד המחקר מידד כסלו מהחוג לארכיאולוגיה ולתרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב ביצעו מחקר השוואתי ראשון מסוגו בעולם: הם השוו בין גנים של האדם הניאנדרטלי לבין גנים של הממותה הצמרירית - שני מינים נכחדים, שלכל אחד מהם אב קדמון אפריקני, אשר התפתחו וחיו זה לצד זה ביבשת אירופה במשך מאות אלפי שנים, ואף חלקו היסטוריית חיים משותפת. הגישה המחקרית החדשה העלתה ממצאים מרתקים:  לשני המינים יש סממנים משותפים במנגנוני ההסתגלות (ההיתאמות) הגנטית לתנאי אקלים קר. 

 

"ברחבי יבשת אירופה נמצאו עד היום לא מעט שרידים של האדם הניאנדרטלי ושל הממותה הצמרירית," מסביר פרופ' ברקאי. "ידוע כי לשני המינים היו אבות קדמונים אפריקאים, שהגיעו בשלב מסוים צפונה ליבשת אירופה – ומהם התפתחו הממותות לפני כ-600,000 שנה והאדם הניאנדרטלי לפני כ-400,000 שנה. שם הם חיו זה לצד זה במשך מאות אלפי שנים, והניאנדרטלים אף צדו ממותות והפיקו מהן מזון עתיר-קלוריות וחומרי גלם לבנייה ולבעירה".

 

לדברי מידד כסלו, "ככל הנראה שני המינים גם נעלמו בערך באותו הזמן, כתוצאה מתהליכים שהגיעו לשיאם לפני כ-40,000 שנה. מכך ניתן להניח כי ההיסטוריה המשותפת דרשה משני המינים להסתגל לאותם תנאים סביבתיים, ויצרה לחצים אבולוציוניים דומים. אך האם ההסתגלות הזאת באה לידי ביטוי גם בהיתאמות גנטית? עד היום נחקר הגנום של כל מין בנפרד, אך לא נערכה השוואה ביניהם. זוהי המשימה שלקחנו על עצמנו במחקר זה."

 

חותמו של עידן הקרח על הגנום

לצורך המחקר נעזרו החוקרים במאגרי מידע ובמחקרים קיימים, המכילים מידע גנטי שהופק משרידיהם של ממותות צמריריות וניאנדרטלים. ואכן, ההשוואה העלתה כי ההסתגלות לאקלים הקר בכלל, ובמהלך עידני הקרח בפרט, הביאה לשינויים דומים ב-DNA, וכי שני המינים חלקו ככל הנראה גנים דומים משלושה סוגים:

  1. הגן LEPR האחראי לקולטני החלבון לפטין, שקשור ליצירת רקמות השומן ולוויסות חום הגוף
  2. גנים האחראים לייצור קרטין – חלבון הבא לידי ביטוי במבנה השיער, העור והציפורניים, העשוי להשפיע על העמידות לקור
  3. הגן MC1R, המכונה 'הגן הג'ינג'י', והגן SLC7A11, האחראיים לפיגמנטציה והשפעתם גלויה לעין: לפחות חלק מהפרטים בשני המינים היו בעלי שיער אדמוני, המסייע לקליטה טובה יותר של ויטמין D בתנאים שבהם אור השמש קלוש ונדיר יחסית.

 

השוואה לגנום של האבות הקדמונים של הממותות הצמריריות, שחיו באפריקה, העלתה כי גנים אלה לא היו קיימים אצלם, והתפתחו באירופה בתגובה לתנאי הקור. עבור אבותיו של האדם הניאנדרטלי לא קיים מאגר נתונים דומה.

 

"במחקר שלנו שאלנו שאלה שלא נשאלה קודם לכן על דמיון גנטי בין שני מינים רחוקים לכאורה זה מזה," מסכם פרופ' ברקאי. "יצרנו מודל של הסתגלות גנטית לתנאים סביבתיים, והעלינו ממצאים מעניינים, שנותנים לנו פרספקטיבה רחבה יותר על הקרבה שלנו לאחינו בעלי החיים. אנחנו מאמינים שהקרבה הזו מהווה נדבך נוסף באחריותו של האדם כלפי שותפיו לכדור הארץ - ספציפית כלפי הפילים, בני משפחתה של הממותה הצמרירית, המצויים כיום בסכנת הכחדה. כמו כן אנחנו מקווים שחוקרים נוספים יאמצו את המתווה המחקרי שלנו, וישאלו שאלות דומות בנוגע לתכונות אחרות של הממותה הצמרירית והאדם הניאנדרטלי, ואף לגבי בעלי חיים אחרים."

 

מחקר

19.03.2019
בובספוג – הרבה יותר ממה שחשבתם

יוצר סדרת האנימציה ידע מי הכוכב האמיתי של הים. גם החוקרות והחוקרים במעבדת הספוגים של אוניברסיטת תל אביב.

  • מדעי החיים
  • רפואה ומדעי החיים

אסתר המלכה? המלך אחשוורוש? הצחקתם את הילדים של היום. אחד הכוכבים הבלתי מעורערים של חג הפורים ובכלל, הוא ללא ספק בובספוג מכנסמרובע, ואין סיכוי שלא תראו אותו מסתובב ברחובות גם השנה.

 

עלילת הסדרה מתרחשת בעיר התת ימית "ביקיני בוטום" ומתארת את קורותיהם של בובספוג, כוכב הים פטריק, הדיונון סקווידוויד ועוד חברים מוטרפים. במבט ראשון בובספוג נראה כמו ספוג רחצה שנפל למעמקי הים. לא כולם יודעים שהוא למעשה ספוג ימי טבעי לגמרי, ושיוצר הסדרה, האנימטור סטיבן הילנבורג, היה גם ביולוג ימי. אין ספק שחוץ מלאייר נפלא, הילנבורג, שהלך השנה לעולמו, הכיר היטב את שלל היצורים הימיים המשונים שקיימים מתחת למים.

 

אבל חוץ מלשמש כהשראה לאחת מסדרות האנימציה האהובות והמצחיקות בעולם או ליצירת ספוגי אמבט, הספוגים הם אורגניזמים מרתקים ביותר, שאפילו מכילים חומרי ריפוי יקרי ערך לאנושות. כיום כבר קיימות בשוק שלוש תרופות מאושרות FDA, שתיים מהן לסרטן ואחת להרפס, שמקורן בחומרים שנמצאו בספוגים ימיים, ותרופות רבות נמצאות בשלבים שונים של פיתוח, בהן גם תרופה לווירוס ה-HIV.

 

"חומרים רבים המשמשים אותנו לתרופות מקורם בצמחים ובבעלי חיים, והם נקראים בשם הכללי חומרי טבע - כימיקלים המיוצרים באופן טבעי באותם אורגניזמים." מסבירה הדוקטורנטית טל אידן במעבדה לספוגים של פרופ' מיכה אילן בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס.וייז. "מרבית חומרי הטבע מקורם בים, ומקרב החומרים שבודדו מאורגניזמים ימיים והינם בעלי פעילות עם תועלת לאדם, מעל 50% מקורם בספוגים." טל אידן במעבדה

 

אז איך ניתן למצוא את אותם חומרים שערכם הבריאותי לא יסולא בפז? "בספוגים יש המון חומרים כימיים. לרבים לא תהיה פעילות מועילה עבורנו, ומבין אלו בעלי הפעילות - מעטים יהיו יכולים באמת לשמש כתרופה (לרפא את המחלה מבלי להרוג/לפגוע בנו), כך שצריך לסרוק אלפי חומרים ממספר רב של מינים שונים, עד שמוצאים חומר שיכול באמת לשמש כתרופה - וזה ממש כמו לחפש מחט בערמת שחת." משיבה טל. אך כמובן שזה לא מרפה את ידי החוקרים. להיפך.

 

פשוטים פשוטים אבל מרתקים

ספוגים (Phylum: Porifera) הם  בעלי החיים הפשוטים ביותר מבחינה אבולוציונית, ונחשבים לבעל החיים הרב-תאי הראשון שנוצר. ספוגים הם בעלי חיים צמודי מצע, ובים תיכון הם מהווים את בסיס בית הגידול בדיוק כמו שוניות האלמוגים, ובעלי חיים רבים כולל דגים וחסרי חוליות אחרים, חיים עליהם או בתוכם.

 

הם מסננים חומר אורגני מהמים בכמויות אדירות, ומסוגלים לסנן 10 ליטר מים לדקה לקילו ספוג, מה שיוצר קשר בין גוף המים לקרקעית, והופך את החומרים בעמודת המים לזמינים ליצורים שוכני הקרקעית. באזורים בהם יש ריכוזים גדולים של ספוגים (המכונים גני ספוגים), תפקיד זה הוא חשוב ביותר.

 

"בזכות הספוגים, החומרים המסוננים הופכים נגישים לחסרי חוליות שונים על הקרקעית, בין אם מטריפה של הספוג, או שימוש בחומרי ההזנה שהוא פולט חזרה אל המים. חסרי חוליות אלה, בתורם, מהווים מזון לטורפים אחרים כמו דגים. זו אחת הסיבות שבגני הספוגים רואים להקות דגים גדולות, שכמותן לא נראות באזורים אחרים בחופינו." מסבירה טל.

 

"גני ספוגים משמשים בסיס למערכת אקולוגית שלמה: הספוגים יוצרים מבנים תלת ממדיים מורכבים, שמגדילים את מורכבות בית הגידול ויוצרים נישות למגוון בעלי חיים אחרים: הם משמשים כאזור רביה, מסתור, מקום להתיישבות ועוד. בעלי חיים רבים חיים בינות לספוגים, על גביהם ואף בתוכם (בתוך התעלות וחללי הסינון), לכן יש המכנים את הספוגים "בתי מלון חיים"." ד"ר מיכה אילן - ספוגולוג. יש דבר כזה!

 

מינים חדשים של ספוגים

"האקולוגיה של ספוגים בחוף הישראלי של הים התיכון כמעט ולא נחקרה, ובמשך שנים התמקדו רק בכימיה שלהם." אומרת טל. "הסקר האחרון נערך בשנות ה-60 והיה מוגבל למים רדודים בלבד (עד 7 מטר), ובסוף רוב הממצאים שלו מעולם לא פורסמו. בחלק מהדוקטורט שלי אני סוקרת את גני הספוגים המזופוטים (בעומק של 130-95 מטר), ועד כה מצאנו מינים רבים שלא היו ידועים לפני כן בחוף שלנו."

 

"ד"ר סיגל שפר וד"ר תמר פלדשטיין מהמעבדה סקרו רבות את המים הרדודים וגם שם מצאו מספר מינים שלא תועדו לפני כן ויצרו רשימת מצאי חדשה של המינים הקיימים במים הרדודים. כך שמבחינת מה שמצוין בספרות המדעית, העלינו את מספר הספוגים הידוע בשליש. בנוסף מצאנו 3 מינים שככל הנראה הם מינים חדשים למדע."

 

תמונות אלה צולמו כחלק מעבודת הדוקטורט של טל אידן, במעבדתו של פרופ' מיכה אילן, בית הספר לזואולוגיה, אוניברסיטת תל אביב, בשיתוף רשות הטבע והגנים הלאומיים, מפעיל הרובוט: עודד עזרא.

 

ספינה ורובוט תת ימי

את מעמקי הים לא חוקרים "על יבש", ויש צורך לצאת אל עומק הים, כמו אחרון המלחים. לא בכדי רוב הביולוגים הימיים הם חובבי שיט וצלילה מושבעים, שלא נרתעים ממגע עם הים בכל עונות השנה ובכל מזג אוויר.

 

"רוב העבודה שלי מתבצעת בעזרת ספינת המחקר MedEx של עמותת אקואושן. אנחנו עובדים בעזרת רובוט תת ימי. רובוט זה מצויד בשתי מצלמות בעלות רזולוציה גבוהה ורגישות לאור, פנסים מתאימים לצילום וידיאו, צייני לייזר מקבילים במרחק 7 ס"מ ביניהם לקבלת אומדן גודל, זרוע איסוף רב מצבית, תוכנת מיקום וניווט וכן סונר."

 

"בצורה זו אנו יכולים לקבל מידע רב בדרך שפוגעת באופן מינימאלי בבעלי החיים - רוב המידע מתקבל מצילומי הווידיאו, ורק אם רואים ספוג שלא מכירים אוספים אותו ומביאים לספינה ומשם למעבדה."

 

"העבודה האקולוגית על גני הספוגים המזופוטים נותנת לי סיפוק רב בעיקר כי זו עבודה יישומית מאד מבחינת שמירת טבע. הנתונים שאני מפיקה הולכים ישירות לרשות הטבע והגנים (שהם גם שותפים למחקר) ומשם למשרדי הממשלה על מנת להקים שמורות ימיות. מי בכלל חשב שבישראל אי פעם ידברו על שמורות בעומק של 100 מטר ו-16 קמ' מהחוף?"

 

ד"ר סיגל שפר ואסף גלעדי. סיגל מחזיקה ספוג שעתה נאסף - אחד מבין המינים החדשים שאותרו בחופינו (צילום: עדי וינברגר).

ד"ר סיגל שפר ואסף גלעדי. סיגל מחזיקה ספוג שעתה נאסף - אחד מבין המינים החדשים שאותרו בחופינו (צילום: עדי וינברגר).

 

הדוקטורנטית טל אידן מלווה את הרובוט אל הים (צילום: לירון גורן)

הדוקטורנטית טל אידן מלווה את הרובוט אל הים (צילום: לירון גורן)

 

להתאהב בספוגים

איך מגיעים דווקא למחקר ספוגים, כשהים מלא ביצורים מרתקים שאפשר לבחור מהם? "הגעתי למעבדה כי שמעתי הרבה על פרופ' מיכה אילן ועל המעבדה שלו, ידעתי שאני רוצה לעבוד בתחום האקולוגיה, אבל רציתי להתעסק בשיקום שוניות אלמוגים, תחום שעבדתי בו לפני התואר הראשון." משיבה טל. "הפרויקט אצל מיכה נשמע לי מגניב, הוא כלל צלילות טכניות (צלילה לעומקים שמעבר ל-30 מטר בעזרת תערובת גזים שונות), עבודה עם רובוט תת ימי ואפילו היה דיבור על צוללת (האחרון לא התממש). לקח לי זמן להתחבר לספוגים, אבל היום אני ממש מאוהבת בהם ומספרת עליהם לכל מי שרק מוכן לשמוע." מסכמת טל.

 

אז בחג הפורים הקרוב, כשתיתקלו בתחפושת של בובספוג, תזכרו שחוץ מילד או ילדה מזיעים בתוך מכנסמרובע, יש הרבה יותר מאחורי הדמות האייקונית, אפילו את התרופה הבאה לסרטן.

 

אקווריום עם ספוגים במעבדה

אקווריום עם ספוגים במעבדה

 

בובספוג במעבדה לספוגים באוניברסיטת תל אביב

בובספוג במעבדה לספוגים באוניברסיטת תל אביב

מחקר

14.03.2019
המולקולה שתחסל תאי גזע סרטניים

חוקרים באוניברסיטת תל אביב פיתחו שיטה לזיהוי ולסימון תאי גזע סרטניים המחוללים את סרטן הדם, ומצאו תרופה יעילה כנגדם

  • רפואה
  • רפואה ומדעי החיים

אם היה קומיקס שכל כוכביו הם תאי דם, אין ספק שתאי הגזע היו מקבלים מעמד של גיבורי על. יש להם כוחות שתאים אחרים יכולים רק לחלום עליהם: הם יכולים להתפתח לכל סוג של תא בתהליך ההתמיינות שלהם, ואינם מיועדים מראש להפוך לרקמה מסויימת, כמו תאי שריר, מוח או לב. הם מייצרים כמות עצומה של תאי דם חדשים בכל יום (10 בחזקת 11 תאים ליתר דיוק), אבל ברגע שנכנס הארכי-נבל ששמו סרטן לתמונה, תאי הגזע הופכים מגיבורי על לפצצה מתקתקת.

 

גידולים סרטניים בכלל, וסרטן הדם בפרט, מורכבים מתערובת של תאים מסוגים שונים. רובם הגדול של התאים הללו אינם מסוכנים, אך לאחדים מהם יש תכונות של תאי גזע שתפקידם לייצר תאים אחרים, והם אלה שלמעשה מחוללים את המחלה.

 

"תאי הגזע הסרטניים הם תאים נדירים שמגלים עמידות בפני טיפולי הכימותרפיה המקובלים, ולכן עלולים לשרוד גם כשהחולה נרפא לכאורה, ולייצר מחדש את המחלה," מסביר ד״ר מיליאבסקי מהפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר. "במחקר שערכנו, חיפשנו דרך לזהות ולסמן את תאי הגזע של סרטן הדם, במטרה לבודד אותם ולחקור את מנגנוני הפעולה שלהם, כצעד בדרך למציאת טיפולים יעילים."

 

המחקר, בהובלתו של ד״ר מיליאבסקי, נערך על ידי הדוקטורנט מוחמד יאסין במעבדתו של ד״ר מיליאבסקי, בשיתוף עם מעבדות באוניברסיטת טורונטו ובאוניברסיטת הרווארד. המאמר התפרסם לאחרונה בכתב העת המדעי Leukemia.

 

חיישן גנטי שמזהה תאי גזע סרטניים

החוקרים פיתחו שיטה לזיהוי תאי סרטן הדם המסוכנים הללו:

 

1. בתחילה הם סרקו את הגנום האנושי ואיתרו בו מספר מקטעי DNA, הפעילים בתאי גזע בריאים של הדם.

 

2. אחר כך הם בחנו את אותם מקטעים בתאי סרטן הדם, וגילו פעילות מוגברת באחד מהם.

 

3. הם בודדו ואפיינו את אותו מקטע ב-DNA הסרטני, ומצאו כי מדובר במקטע מהסוג הקרוי מעצם (enhancer) – מקטע DNA שקושר אליו חלבונים ספציפיים הפעילים במיוחד בתאי גזע.

 

4. אל המקטע הם חיברו חלבון פלואורסצנטי, שזוהר כשהוא מתחבר למעצם הפעיל. בכך למעשה הנדסו החוקרים חיישן גנטי, שמזהה תאי גזע סרטניים – היחידים המכילים את המקטע במצבו הפעיל.

 

"הכנסנו את החיישן הפלואורסצנטי לכמה דגימות של תאי סרטן הדם שנלקחו מחולים, וגילינו שהוא זוהר באוכלוסייה קטנה של תאים," אומר ד"ר מיליאבסקי. "כעת בודדנו את התאים הזוהרים, והשווינו אותם לתאים אחרים מהדגימות, כדי לזהות מה מייחד אותם. הממצאים העלו שהתאים הזוהרים, כלומר תאי הגזע הסרטניים, עמידים יותר לכימותרפיה, ואף מחוללים את המחלה בצורה יעילה בהרבה כשהם מושתלים בעכברי מודל נטולי מערכת חיסונית."

 

מי המולקולה שמרעילה את תאי הגזע של סרטן הדם?

החוקרים לא הסתפקו בכך והחליטו לבחון את השפעתן של מספר מולקולות הנחשבות לתרופות פוטנציאליות לסרטן, על תאי הגזע שבודדו מסרטן הדם. הם מצאו שמולקולה מסוימת הקרויה פנרטיניד (Fenretinide), בעלת רעילות נמוכה לתאים בריאים, היא רעילה במיוחד לתאי הגזע של סרטן הדם.

 

"הממצאים שלנו עשויים לשמש כבסיס לפיתוח תרופה יעילה וממוקדת עבור תאי הגזע של סרטן הדם, שלעתים קרובות שורדים טיפולי כימותרפיה רגילים," מסכם ד״ר' מיליאבסקי. "השמדת התאים האלה תקטין מאוד את הסיכוי שהמחלה תחזור. כמו כן, השיטה שפיתחנו לבידוד תאי הגזע הסרטניים עשויה לקדם בעתיד גישות של רפואה מותאמת אישית: בעזרת החיישן הפלואורסצנטי שלנו ניתן יהיה לבודד תאי גזע סרטניים בדמו של חולה מסוים, להכיר את תכונותיהם, ולהתאים טיפול יעיל יותר לאותו חולה."

 

מחקר

11.03.2019
האלגוריתם שיציל עוברים

בשורה משמחת להורים שבדרך: חוקרים פיתחו שיטה שתאפשר איתור של אלפי מחלות גנטיות בעוברים בתחילת ההיריון, באמצעות בדיקת דם פשוטה

  • רפואה
  • רפואה ומדעי החיים

רשימת הבדיקות המומלצות לנשים בזמן ההיריון רק הולכת וגדלה. מטרתן של הבדיקות לגלות מומים ומחלות עוד טרם הלידה, אך לעיתים יש סיכון גם בבדיקה עצמה. בדיקת מי שפיר לדוגמא נושאת עימה גם סיכון להפלה. לראשונה, חוקרים מאוניברסיטת תל אביב הצליחו לפתח אלגוריתם שמאבחן מוטציות ברמת הגן הבודד אצל עוברים, ברמת דיוק גבוהה בהרבה מהבדיקות הקיימות היום, וכל זאת באמצעות בדיקת דם פשוטה של האם.

 

עובר אחד קטן, אלפי מוטציות מסוכנות

את השיטה המהפכנית פיתח הדוקטורנט תום רבינוביץ' בהובלתו של פרופ' נועם שומרון מבית הספר לרפואה ע"ש סאקלר. מדובר באלגוריתם שמסוגל להבחין באופן מדויק בין ה-DNA של האם לזה של העובר בדגימת דם של האם, לשם ביצוע ריצוף של הגנום העוברי.

 

"נכון להיום ידועים לנו כ-7,000 גנים בגנום האנושי, אשר מוטציות נקודתיות בהם גורמות למחלות, חלקן עם השלכות בריאותיות קשות", אומר פרופ' שומרון. "מחלות אלה, כמו הטיי-זקס וה-CF (סיסטיק פיברוזיס) קרויות מחלות מונוגניות, מכיוון שהן נגרמות על ידי פגם בגן אחד ספציפי. אף על פי שמרבית המחלות המונוגניות נדירות ביותר, מדובר באלפי מוטציות, אשר בסיכום כולל מהוות סיכון משמעותי ללידתו של תינוק חולה. בדיקות ההיריון הנפוצות כיום, כמו בדיקת מי שפיר וצ'יפ גנטי, אינן מסוגלות לאתר פגיעות בגנים ספציפיים, אלא רק ברמה של כרומוזומים שלמים, או תת-אזורים של כרומוזומים הכוללים מיליוני אבני-יסוד (נוקליאוטידים) של ה-DNA העוברי. קושי נוסף הוא שמדובר בבדיקות פולשניות, שעלולות לסכן את העובר, ולכן נשים רבות אינן מעוניינות להיבדק".

 

מוסיף תום רבינוביץ': "הטכנולוגיה הבלתי פולשנית הקיימת היום נקראת NIPD (Non-Invasive Parental Diagnosis), והיא מאפשרת אבחון תסמונות גנטיות בעובר באמצעות בדיקת דם מהאם כבר בשבוע ה-12-10 להיריון, אך היא מסוגלת לאתר רק פגמים ברמת הכרומוזומים. השיטה החדשה שפיתחנו מאפשרת רזולוציה גבוהה עשרות מונים מזו שמציעות הבדיקות הקיימות, ברמת הגן הבודד".

 

הצליחו להפריד ולשחזר את הגנום העוברי

מטרת החוקרים הייתה למצוא דרך להפריד ולשחזר ברמת דיוק גבוהה ביותר את גנום העובר מתוך דגימת דם שנלקחה מהאם. "בפלזמה של דם האם מצויות פיסות של DNA חופשי, אשר כ-10% מהן שייכות לעובר," מסביר פרופ' שומרון. "הבנו שאם נרצף את ה-DNA שבדם ונדע להבחין בין זה של האם לזה של העובר, נוכל לקבל תמונה מלאה של מבנה הגנום העוברי ולחפש בו מוטציות נקודתיות בגנים ספציפיים. לשם כך פיתחנו שיטה חישובית הסתברותית, שמבחינה בין פיסות DNA מרוצפות שמקורן באם לאלה שמקורן בעובר, על פי תכונות פיזיות ספציפיות, למשל גודל פיסת ה-DNA."

 

לאורך שלבי הפיתוח נבחן האלגוריתם בעזרת דגימות שנלקחו משבע משפחות בעלות היסטוריה של מחלה גנטית קשה, שעברו טיפולים להפריה חוץ-גופית במטרה לברור עוברים בריאים לפני החזרתם לרחם. בכל משפחה נבדקו ארבע דגימות DNA: אחת של האב, אחת של האם שיש בה רק DNA שלה, אחת נוספת מהאם המכילה תערובת של DNA שלה ושל העובר, ודם מהתינוק לאחר לידתו. החוקרים ביצעו ריצוף לכל דגימות ה-DNA, ונעזרו באלה של האם ושל האב, כדי לזהות את גנום העובר בריצוף עמוק של ה-DNA המעורבב מהפלזמה.

 

התוצאות הושוו לבדיקת סיסי שיליה – בדיקה פולשנית שמתבצעת בשבוע ה-11 להיריון, כאשר יש חשש שהעובר פגוע. בהמשך, לאחר הלידה, הושווה הגנום העוברי ששוחזר באמצעות השיטה החדשה לגנום של התינוק. ההתאמה הייתה מלאה.

 

המחקר בוצע בהשתתפות ד"ר רעות מטר ופרופ' לינה באסל מהמרכז הרפואי רבין בפתח תקווה וד"ר דוד גולן מהטכניון. מאמר בנושא התפרסם בכתב העת המוביל בעולם בתחום הגנומיקה Genome Research.

 

לזהות את הבעיה ביעילות וללא סכנה

"לאור הצלחת הניסוי אנחנו מבקשים כעת לקדם את הטכנולוגיה שלנו לשלב המסחרי, במטרה לפתח בדיקת סקר מניעתית לכל אם שתהיה מעוניינת בכך," מסכם פרופ' שומרון. "אנחנו מאמינים שבעתיד תוכל כל אישה בהיריון לעבור בדיקה נגישה וקלה, המבוססת על השיטה החדשנית כבר בשלב מוקדם מאוד, והיא תסייע בקבלת החלטה על הפסקה מוקדמת של ההיריון במקרים בהם יתגלו מחלות גנטיות קשות. בכך ייחסך סבל רב מהתינוקות וממשפחותיהם".

 

הקאמבק של מלכת הביצה הישראלית (צילום: בינה פרל)

מחקר

28.02.2019
הקאמבק של מלכת הביצה הישראלית

גלגולה של הצפרדע הישראלית שנכחדה בשנות ה-80 ושבה מן המתים

  • מדעי החיים
  • רפואה ומדעי החיים

לכבוד יום שימור חיות הבר הבינלאומי החל ב-3.3, יש לנו בשבילכם סיפור אגדה מותח עם סוף טוב. בשנות ה-50 החליטה מדינת ישראל הצעירה לצאת במבצע לייבוש אגם החולה והביצות סביבו, כדי להכשיר יותר אדמות חקלאיות ליישובי הגליל. בעלי חיים רבים שחיו אז במקום נאלצו לחפש אזור מחייה חדש. חלקם הצליחו, אך רבים מהם, בעיקר הדו-חיים, אשר זקוקים לסביבה רטובה כדי לשרוד, נעלמו. בין בעלי החיים שסבלו מאובדן אזור המחייה שלהם הייתה צפרדע קטנה עם שם גדול - עגולשון שחור-גחון, מין שחי אך ורק בישראל, בשטח קטן ומסוים מאוד. בשנות ה-80, לאחר שלא נצפו עוד פרטים שלה, היא הוכרזה כמין נכחד.

 

בשנת 2011 אחזה התרגשות בעולם הזואולוגיה, כשצפרדע לא מוכרת בעלת בטן שחורה מנוקדת נקודות לבנות התגלתה באזור האגם, שחלקו הקטן הוצף מחדש מתוך ניסיון להחזיר לאחור, אפילו חלקית, את הנזק האקולוגי שנגרם. חוקרים מכל העולם וגם מאוניברסיטת תל אביב בדקו וקבעו – מדובר בעגולשון. על הגילויים המפתיעים לגבי השיוך המשפחתי שלה, המחקרים אודות אורח חייה ועתידה האופטימי מתמיד, מספר פרופ' אלי גפן מבית הספר לזואולוגיה.

 

חיה וקופצת

כשפרופ' גפן מדבר על שובה של הבת האובדת לתעלות המים של אזור החולה, אי אפשר שלא להתרגש איתו. "אחרי שבמשך 70 שנה חשבו שלא יראו אותה פה יותר, פתאום היא מתגלה שוב, קרוב מאוד למקום שבו נצפתה בשנות ה-40. היום, כשאנו מנוסים ומאובזרים יותר מבחינה מדעית, אנחנו רוצים ללמוד עליה יותר כדי להבין מה אפשר לעשות כדי לעזור לה להשתקם".

 

ואכן, צוות חוקרים ומומחים לדו-חיים יצא בשנת 2011 לחפש את העגולשון ששבה לחיים. אחד הממצאים הראשונים שגילו באמצעות מחקר גנטי ומורפולוגי הפתיע אותם מאוד: בשנות ה-40 סווגה העגולשון כשייכת לסוג צפרדעים מנוקדות (Discoglossus), אולם בדיקת DNA הראתה כי מדובר בטעות, וכי היא בעצם נציגתו החיה היחידה של סוג קדמון של צפרדעי הלטוניה, שהיו נפוצות בעבר באירופה ונכחדו לפני כמיליון שנה. "מדובר במאובן חי. לא היינו יכולים לגלות זאת אלמלא הטכנולוגיה שיש בידינו כיום", אומר פרופ' גפן. את התגלית הזו מצאה ד"ר רבקה ביטון מהאוניברסיטה העברית.

 

המקרה המוזר של הצפרדע בשעת לילה

לא קלים הם חיי הזואולוג, שמבקש לתפוס צפרדע ממין עגולשון שחור-גחון. בניגוד לצפרדעים אחרות, ששוהות חלק מהזמן מחוץ למים, העגולשון שוהה רוב הזמן מתחת למים, כאשר רק עיניה ונחיריה מציצים. לכן הדרך היחידה ללכוד אותה היא בידיים חשופות, בין אם בחיפוש בין קני הסבך או במי הביצה. כשמדובר באזור רדוד מספיקה חליפת גומי אטומה למים, אך אם במים עמוקים עסקינן, יש צורך להצטייד בפנס, לצאת בסירת משוטים קטנה לשטח ולארוב. וזה מה שעשה צוות החוקרים חוצה האוניברסיטאות.

 

"יצאנו שלושה בסירה", מספר פרופ' גפן. "פרופ' שריג גפני ממכללת רופין, פרופ' מיגל ונסס, מומחה בינלאומי בנושא מיון דו-חיים מהאוניברסיטה הטכנולוגית בברונשוויג ואנוכי. אתה צריך להיות מהיר מאוד, ומיד אחרי הזיהוי לשלוח ידיים ולתפוס את הצפרדע לפני שתיעלם", הוא מסביר ברצינות רבה. אחד מאנשי הסגל האקדמי אכן זיהה מהסירה את הצפרדע, קפץ לביצה בעקבותיה, וחזר בידיים מלאות בצפרדע ענקית בגודל 12 ס"מ. הם הבינו שהם צריכים למצוא דרך קלה יותר לאתר אוכלוסיות שלמות.

 

בחליפת גומי, פנס וכפפות. פקח רשות הטבע והגנים יורם מלכה, שמצא בשנת 2011 את הפרט שנחשב כמין נכחד, בחיפוש אחר העגולשון בתעלה בשמורת החולה (צילום: בינה פרל)

 

לסנן DNA ממי הביצה

"אם דוגמים ליטר של מים ומסננים אותו על פילטר דק, אפשר למצוא שאריות DNA ולהסיק שכאן חיה אוכלוסייה של בעל החיים המסוים", מסביר פרופ' גפן. "בדקנו 60 אתרים ומצאנו בכ-20 מהם את מה שחיפשנו".

 

החוקרים גילו כי למעשה ישנן שתי אוכלוסיות נפרדות של צפרדע העגולשון שלא מתערבבות זו בזו. אחת ממטרות המחקר שלהם היום היא לאפיין את שתי הקבוצות ולהבין מדוע מתקיימת הסלקציה הטבעית הזו, היכן בדיוק הן נפגשות בביצה ומתי.

 

מרגע שהצליחו למפות את אזורי המחיה שלהם יכלו החוקרים לאתר עשרות פרטים בשלבי חיים שונים. "אנחנו כבר יודעים שמדובר בצפרדע שמטילה את ביציה במים, ושבחורף אפשר למצוא פרטים קטנים שמסתתרים בעשב שבשולי התעלה. למרות שיש לנו עוד הרבה מה ללמוד, אנחנו כבר יכולים לומר ששלב הגלגול של העגולשון מראשן לצפרדע הוא מהיר מאוד, ומעניין אותנו להבין למה. ביחס לגודלה הסופי, שיכול להגיע ללמעלה מ-10 ס"מ, הראשנים קטנטנים, וכבר אחרי כמה חודשים מדובר בצפרדע קטנה שגודלה כציפורן אגודל", מגלה פרופ' גפן.

 

מזל טוב, אתה כבר לא ראשן. פרט עגולשון צעיר נח על אגודל אחד החוקרים (צילום: בינה פרל)

 

סיפור עם סוף טוב

כעת מבקשים החוקרים להבין יותר את תוחלת חייה ואורך גלגוליה של העגולשון, ומקווים כי האזור הרגיש בו חיה אוכלוסיית הצפרדעים הייחודית הזו תוכרז כשמורת טבע. היות ומקום מחייתה נותר מוצנע בשביל להגן עליה, כל חקלאי עלול לשפוך לתעלה שבה היא חיה פסולת חקלאית ולחרוץ את דינה.

 

"הרצון של המדינה להציף שטחים נוספים בעמק החולה יאפשר שחזור ובניית בית גידול שיתאים לצפרדע הזו", מסביר פרופ' גפן. "ברגע שנבין טוב יותר את הביולוגיה שלה, נוכל להכין גרעין רבייה יציב ולאכלס את המקום, ובכך להקטין את הסיכון שתיעלם שוב. זה נכון שהיא כבר לא מופיעה ברשימת בעלי החיים שנכחדו, אלא 'עלתה מדרגה' בסולם הספר האדום, אך היא עדיין נחשבת כמין ברמת הסיכון הגבוהה ביותר, ואנחנו רוצים לוודא שהיא פה כדי להישאר".

 

מחקר

26.02.2019
לטפס למעלה: הרובוט שמקבל השראה מצמחים מטפסים

פרויקט בינלאומי חדשני מפתח רובוט שיחקה תנועה של צמיחה ויסתגל לסביבה משתנה ובלתי צפויה – ממש כמו צמח

  • מדעי החיים
  • רפואה ומדעי החיים

קבלת השראה מהטבע לפיתוחים טכנולוגיים אינה דבר יוצא דופן. כלי תעופה ששואבים השראה ממנגנוני התעופה של חרקים, ו"רובוטלף" המשתמש בסונאר ושואב השראה מיכולות הניווט של העטלפים, הם רק חלק מהפרויקטים המחקריים שמתבצעים באוניברסיטת תל אביב. עכשיו מוצע כיוון חדשני שמקבל השראה דווקא מעולם הצומח ומייצר חיבור מקורי במיוחד, שמותח את גבולות הדמיון מעלה והרחק מחוץ לקופסה, ממש כמו צמח מטפס. הרעיון המהפכני זיכה את החוקרים במענק של האיחוד האירופי ומתחיל לקרום עור וגידים בימים אלו ממש.

 

קבוצת מחקר מהפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס.וייז באוניברסיטת תל אביב, בהובלת ד"ר יסמין מרוז, היא אחת מ-9 שותפות בפרויקט הבינתחומי והבינלאומי במסגרת תוכנית Horizon 2020 FET של האיחוד האירופי, התומכת בטכנולוגיות העתיד. הפרויקט עוסק בפיתוח רובוט שנקרא GrowBot, שמסוגל לטפס ולהתקדם בשטח באמצעות צמיחה, בהשראת צמחים מטפסים. הגישה החדשנית עשויה להוות פתרון מהפכני לאחד האתגרים המורכבים של תחום הרובוטיקה: תנועה בתנאים קשים, כשהשטח בלתי צפוי ואינו רציף. מובילת הפרויקט היא פרופ' ברברה מזוליי מהמכון האיטלקי לטכנולוגיה.

 

"רובוטים בעלי גלגלים או רגליים הקיימים היום, שרבים מהם פותחו בהשראת בעלי חיים, מסוגלים לנוע על פני משטחים, אך מתקשים להתמודד עם מכשולים – כמו מדרגות, סלעים, בקיעים ובורות," מסבירה ד"ר מרוז. "אנחנו מציעים גישה שונה לחלוטין: רובוט המבוסס על עולם הצומח. רובוט כזה, ששואב את השראתו מתנועת הגדילה של צמחים מטפסים – כמו הגפן, הקיסוס והזלזלת, יוכל להגיע כמעט לכל מקום: לטפס על סלעים ובניינים, לגשר על חללים ונחלים, וכך הלאה."

 

מודלים מתמטיים של צמיחה במוחו של הרובוט

הפרויקט החדשני, במימון של 7 מיליון יורו, מקבץ יחדיו חוקרים מ-9 מעבדות ברחבי אירופה - באיטליה, בגרמניה, בישראל, בצרפת ובספרד, העוסקים במגוון רחב של תחומים: בוטניקה, רובוטיקה, מדע החומרים, מדעי המחשב, מתמטיקה, הנדסה, אנרגיה ועוד. מעבדתה של ד"ר מרוז תורמת את חלקה בתחום של התנהגות צמחים. "כן, יתכן שזה נשמע מפתיע, אך לצמחים יש מאפיינים התנהגותיים," היא אומרת. "צמחים מגיבים לסביבתם ומקבלים החלטות כל הזמן. אך מכיוון שבניגוד לבעלי חיים, צמחים הם נייחים, הם עושים דברים אחרת. בין היתר הם פותרים את בעיית התנועה באמצעות גדילה לכיוון המתאים: שולחים שורשים המותאמים למיקום המים, מטפסים ופונים לכיוונים שונים כדי להגיע לאור השמש, ועוד. צמחים מטפסים, שמהם אנו לומדים בפרויקט זה, מעגנים את עצמם בבליטות ובעצמים בדרכם למעלה, שומרים על משקל קל ומבנה דק, ויכולים להגיע לאורך של 200 מטר."

 

הרובוט הצומח יורכב מחומרים חדשניים, יגדל באמצעות שכפול עצמי, כמו בהדפסת תלת מימד, ויהיה קל ודק כמו צמח מטפס. מעבדתה של ד"ר מרוז אחראית על פיתוח מודלים מתמטיים שישולבו במוחו של הרובוט הצומח, ויאפשרו לו לעבד את המידע שיאסוף מהסביבה באמצעות מערכות חישה, ואחר כך לגבש החלטות נכונות ואסטרטגיית צמיחה אופטימלית, בהתאם לתוואי ולתנאי השטח.

 

"רובוט צומח יוכל לבצע משימות במקומות רבים שהם בלתי עבירים לאדם, לכלי רכב ולרובוטים בעלי רגליים וגלגלים; הוא יעבור מבעד לסדקים צרים, יטפס על סלעים וקירות, ויגשר על פני חללים," מסכמת ד"ר מרוז. "כך הוא יוכל לחדור להריסות של בניינים, לחקור את פני המאדים ואתרים ארכיאולוגיים, ולהיכנס לאתרים מזוהמים. כמו כן הוא עשוי להשתלב היטב בעיר החכמה של העתיד: מבנים רובוטיים שגדלים מעצמם יוכלו לשמש כגשרים, ואולי אף להפוך לבניינים שבונים את עצמם."

 

מחקר

13.02.2019
ממה תהיה עשויה סתימת השיניים הבאה שלכם?

מה יש לאבולוציה ללמד אותנו על רפואת שיניים? מומחית לננוטכנולוגיה ואורתודונטית-אנתרופולוגית מפתחות יחד חומרים וטיפולים חדשים כדי למנוע את את העששת של הדור הבא

  • ננו-טכנולוגיה
  • ננו-טכנולוגיה

על מה אתם חושבים כשאתם מדמיינים תור אצל רופא שיניים? אולי חלקינו היו חושבים על הרעש הלא נעים של המקדחה או על זריקת ההרדמה שמרגישה כמו "רק צביטה קטנה", אבל האם ידעתם שטיפול שיניים יכול להיות גם ביקור בחזית המדע? לא בכל בית ספר לרפואת שיניים יש מדען צמוד שעוסק בננוטנולוגיה ומפתח חומרים חדשים לשימוש רופאי השיניים, אף על פי שהשימוש בחומרים הנכונים הוא מרכיב חשוב של טיפולי שיניים כיום. בבית הספר לרפואת שיניים ע"ש גולדשלאגר באוניברסיטת תל אביב, ד"ר ליהי אדלר-אברמוביץ', מהמרכז לננטכנולוגיה, היא המומחית המקומית לחומרי ננו מאז שנת 2016.

 

הכל התחיל כשד"ר אדלר-אברמוביץ' הציגה את עבודתה בפגישה בה השתתפה ד"ר רחל שריג, אורתודונטית ואנתרופולוגית, אשר עשתה את התארים שלה ברפואת הפה בבית הספר לרפואת שיניים ואת הדוקטורט שלה באנטומיה ואנתרופולוגיה בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר. "כשראיתי את מה שליהי עובדת עליו, נדהמתי," מספרת ד"ר שריג, "ביליתי את כל חיי האקדמיים באוניברסיטת תל אביב. מיד ידעתי שהיא יכולה לעזור בפתרון הבעיות שאני נתקלת בהן כקלינאית."

 

רפואה אבולוציונית

ד"ר אדלר-אברמוביץ' מפתחת חומרים חדשים על מנת לשפר סתימות וכתרים, ואילו ד"ר רחל שריג עושה ניסויים על מנת לבדוק את העמידות והערך האנטי-בקטריאלי של החומרים. ד"ר אדלר-אברמוביץ' מרחיבה, "אני נהנית למצוא פתרונות לבעיות, ורחל תמיד כאן על מנת שאוכל לייצר חומרים על פי הצרכים הקליניים שלה, ולכוונן ולדייק אותם לפי המשוב שלה. במעבדה שלי לננוטכנולוגיה וחומרים ננו-ביולוגיים, אני גם יוצרת ננו-חומרים רפואיים, כגון הידרו-ג'לים כדי לייצר מחדש תאי עצם עבור רופאים בתחום הפריודונתיה ואורתופדיה. כדי להבין יותר טוב את מחלת בריחת הסידן – אוסטאופורוזיס – אני משתמשת בסימולטור שמדמה תנאים של היעדר כוח כבידה, כדי לבחון כיצד מיקרו-כבידה על גבי ספינות חלל משפיעה על צפיפות העצם ברמה התאית."

 

ד"ר שריג משתמשת במומחיות הננוטכנולוגית של ד"ר אדלר-אברמוביץ' גם כדי לחקור את התהליכים האבולוציוניים שעיצבו את הגולגולת ואת עצם הלסת של בני האדם. טכניקות ננוטכנולוגיות משמשות לניתוח מבני ומרקמי מיקרו, נוקשות, מורפולוגיה ותכולת פלואוריד של לסתות ושיניים, מהתקופה הפרהיסטורית ועד ימינו. ממצאי המחקר תורמים להבנת מקורותיהם של בעיות שיניים ולסת והקשר בין תזונה לבריאות הפה.

 

"למרות שיש לנו היגיינה טובה יותר וגישה לתרופות, רופאי השיניים רואים כיום יותר חורים וצפיפות שיניים," אומרת ד"ר שריג, האוצרת של האוספים לאנתרופולוגיה פיזית במכון לאנתרופולוגיה ע"ש משפחת שמוניס, במרכז דן דוד להתפתחות האדם ומחקר ביו-היסטורי, וכמו כן ראש המעבדה לאנתרופולוגיה של הפנים והשיניים בבית הספר לרפואת שיניים ע"ש גולדשלגר. "זה כנראה בגלל המעבר של בני האדם המוקדמים מציידים-לקטים לחקלאים, והשינויים התזונתיים שהגיעו יחד עם זה. הרפואה האבולוציונית עוזרת לנו לזהות מגמות כאלה, להבין את הפתולוגיות של היום ולפתח אסטרטגיות טיפול מוצלחות לבעיות כגון צפיפות שיניים, שיניים חסרות, חורים ומחלות חניכיים."

 

יותר קדמה, יותר חורים בשיניים

ואיך זה לעבוד ביחד? האם שותפות במחקר מתורגמת גם לחברות לא מדעית? "הפכנו לחברות לא רק בעבודה," מספרת ד"ר אדלר-אברמוביץ'. "אנחנו יודעות שנמשיך לעבוד ביחד – יש לנו כל כך הרבה רעיונות. מכיוון שבית הספר תומך בלימודי רפואת שיניים מעשיים כמו גם במחקר מדעי, שיתוף הפעולה שלנו הוא הרחבה טבעית של האווירה שלו. אנחנו תומכות אחת בשניה, אנחנו עובדות שעות מאוחרות, המעבדות שלנו אחת ליד השנייה, אנחנו חולקות ידע וציוד, אנחנו מגישות ביחד בקשות למענקי מחקר," אומרת ד"ר שריג. "תלמידי המחקר שלנו עובדים עם שתינו ולומדים כיצד לשתף פעולה וכיצד שילוב של מומחיות יכול ליצור משהו חדש."

מחקר

28.01.2019
המולטי-טאסקינג של התאים הלבנים

האם בקרוב התאים הלבנים שגורמים לאלרגיות יעזרו לנו לחסל את סרטן המעי הגס?

  • רפואה
  • רפואה ומדעי החיים

מה עושים עם תאי דם לבנים במערכת החיסונית שנותרו ללא עבודה ועושים יותר נזק מתועלת? רותמים אותם למלחמה במחלת הסרטן. החוקרות והחוקרים של אוניברסיטת תל אביב גילו במחקר ראשון מסוגו כי לאאוזינופילים, תאי דם לבנים של מערכת החיסון, יש יכולת להשמיד תאים ממאירים של סרטן המעי הגס - הסרטן השני בשכיחותו בישראל ואחד הקטלניים שבהם. הם מאמינים שהתגלית הזו יכולה להוביל לפיתוח טיפול במחלה.

 

העולם שלנו נקי מדי

אז איך מגלים שתאים שעיקר טיפולם הוא בכלל בזיהומים ובתולעי מעיים, יכולים לקטול תאים סרטניים? "אאוזינופילים הם תאי דם לבנים של מערכת החיסון, שמפרישים חלבוני הרס חזקים. תפקידם באבולוציה הוא להילחם בטפילים. אך בעולם המערבי המודרני, כשההיגיינה גבוהה והטפילים מעטים, הם הופכים תכופות לגורם שלילי, שמחולל אלרגיות ואסתמה" מסביר פרופ' מוניץ מהמחלקה למיקרוביולוגיה ואימונולוגיה קלינית בבית הספר לרפואה ע"ש סאקלר אוניברסיטת תל אביב, שבמעבדתו נערך המחקר פורץ הדרך.

 

פרופ' מוניץ והצוות שלו חיפשו דרך להפנות את כוחות-העל של האאוזינופילים הקטלניים למטרות טובות. "סברנו שיכולתם האגרסיבית של האאוזינופילים עשויה להוות גורם חיובי, במידה וההרס שהם זורעים מופנה כלפי תאים סרטניים. לכן ביקשנו לחקור את הקשר שלהם לסרטן – היבט שכמעט ולא נחקר עד היום". המחקר בוצע על ידי הדוקטורנטית הדר רייכמן ממעבדתו של פרופ' מוניץ, בשיתוף עם מחלקת הגסטרו בבית החולים איכילוב, והתפרסם לאחרונה בכתב העת Cancer Immunology Research.

 

כל המרבה באאוזינופילים – הרי זה משובח

לדברי פרופ' מוניץ, האאוזינופילים מרוכזים בעיקר ברקמות ריריות בגוף שבאות במגע עם העולם החיצון, כמו מערכת הנשימה, מערכת העיכול ומערכות השתן והמין. המאגר הגדול ביותר שלהם מצוי במערכת העיכול, ולכן החליטו החוקרים להתרכז בסרטן המעי הגס.

 

בשלב הראשון הם נטלו דגימות מגידולים של 275 חולים, ובדקו אם יש קשר בין מספר האאוזינופילים בגידול לבין דרגת החומרה של המחלה. "גילינו שככל שיש בגידול יותר אאוזינופילים, כך פוחתת חומרת המחלה", אומר פרופ' מוניץ ומסביר "כעת, כדי לברר אם משמעות הדבר היא שהאאוזינופילים נלחמים ופוגעים בסרטן, חקרנו מודלים שונים של סרטן המעי הגס בעכברים".

 

"ראשית מצאנו שהסביבה הסרטנית מזמינה אליה את התאים הללו, והם מסוגלים ממש להסתנן לתוך הגידולים ואף לחיות בתוכם במשך זמן רב. גילינו גם שעכברים שהונדסו כך שאין להם כלל אאוזינופילים, פיתחו מספר גדול בהרבה של גידולים מעכברים בעלי אאוזינופילים, ומתו תוך זמן קצר יותר ולהיפך. מסקנתנו מהניסוי הייתה שלאאוזינופילים יש תפקיד בבלימת התקדמותו של סרטן המעי הגס".

 

אאוזינופילים בדרך לאתר נגוע

 

יכולת מוכחת לחסל תאים סרטניים

בשלב הבא של המחקר נלקחו אאוזינופילים מבני אדם ומעכברים והוכנסו למבחנות יחד עם דגימות של תאים סרטניים. בשלב זה התברר שהנחת המחקר הייתה נכונה - האאוזינופילים אכן הצליחו להשמיד את תאי הסרטן. החוקרים גילו עוד משהו מעניין – שניתן לזהות אאוזינופילים שנלקחו מגידולים סרטניים בעזרת חתימה גנטית ייחודית, המעידה על פעילות מוגברת.

 

"המשמעות היא, ככל הנראה, שהאאוזינופילים הנמצאים בגידול מגיבים לחומרים הנמצאים בסביבתם, ואלו גורמים להם להפריש כמות גדולה במיוחד של חלבונים המסוגלים להרוג תאי סרטן", אומר פרופ' מוניץ. "באנליזה מדוקדקת של האאוזינופילים גילינו שהם מגיבים במיוחד לחלבון בשם אינטרפרון גמא, והסקנו שהוא כנראה האחראי להגברת פעילותם. ואכן, הוספת אינטרפרון גמא למבחנות העצימה מאוד את פעילות ההרג של האאוזינופילים אל מול התאים הסרטניים". 

 

הסבה מקצועית

בישראל מאובחנים מדי שנה כ-3,200 חולות וחולים בסרטן המעי הגס, ופרופ' מוניץ מקווה שבעזרת התגלית החדשה העתיד שלהם יהיה אופטימי יותר. "למעשה גילינו יעד חדש לטיפולי אימונותרפיה לחולי סרטן בעזרת האאוזינופילים. אנחנו מקווים שהמחקר שלנו ישמש תשתית לפיתוח תרופות במספר גישות שונות: חומרים שיגייסו יותר אאוזינופילים אל סביבת הגידול, חומרים שיגבירו את פעילותם של האאוזינופילים שכבר נמצאים בסביבת הגידול, וכן טיפולים משולבים שיחברו בין אאוזינופילים לתאי T, ובכך יחזקו את יעילות הטיפול. במעבדה שלי אנחנו עובדים כעת על כל ההיבטים הללו, ומנסים, בין היתר, לזהות את החלבון המסוים המופרש על ידי האאוזינופילים, שהורג את הסרטן".

 

"כמובן שהמחקר הזה פתח בפנינו עולם שלם ונסתר שהיינו מעוניינים לצלול לתוכו ולחקור. לדוגמא: האם אאוזינופילים מסוגלים גם להרוג סוגי סרטן שונים? מהם המנגנונים שמבקרים את פעילותם? האם הם מתנהגים באופן דומה כנגד כל סוגי הסרטן או רק נגד סוגי סרטן ספציפיים? מה מאפיין את החולים שיש להם אאוזינופילים בגידול לעומת אלו שאין להם? האם אנחנו מסוגלים לרתום את האאוזינופילים בכדי להילחם בגידולים כאסטרטגיה טיפולית?"

 

החלום: טיפול לחולי סרטן המבוסס על גיוס אאוזינופילים

לשאלה על השינויים העתידיים בתחום המחקר עונה פרופ' מוניץ: "אני חושב שאנחנו נמצאים בעידן מרתק מבחינת התפתחות הרפואה. זהו עידן בו הטכנולוגיה פוגשת אותנו בכל מקום, ואחד הממשקים המשמעותיים ביותר למפגש שכזה הוא עולם הרפואה. היום ישנה הבנה כי מחלות שבעבר הגדרנו כ״יישות״ אחת עשויות להתנהג באופן שונה לגמרי אצל כל אחד. הדבר הזה מעורר את הצורך להבין מצד אחד את ההטרוגניות של מחלות, ומצד שני להבין כי כוחן של תרופות ״גנריות״ שאינן מותאמות אישית, הוא מוגבל".

 

"בעתיד אנחנו נראה שיטות מגוונות, בהן ריצוף גנטי, איפיון המיקרוביום ועוד לפילוח אוכלוסיות של חולים, אשר יאפשר לרופאים להתאים תרופות באופן פרטני. בנוסף, אני מעריך כי בעתיד יהיו טכנולוגיות אשר יאפשרו זיהוי מוקדם של מחלות ומניעתן מבעוד מועד על ידי סריקה של סמנים ביולוגיים שונים. אני סבור כי יושקעו מאמצים ב״חינוך״ הציבור והרופאים לנצל טכנולוגיות שכבר קיימות על מנת לזהות מחלות בשלב מוקדם יותר או חינוך לאורח חיים בריא יותר".

 

"החלום שלי הוא שנצליח לפתח טיפול לחולי סרטן אשר מבוסס בעיקרו על גיוסם של אאוזינופילים לסביבה הסרטנית וניצול היכולות שלהם להרוג תאי סרטניים," מסכם פרופ' מוניץ.

 

אוניברסיטת תל-אביב, רחוב חיים לבנון 30, 6997801.
UI/UX Basch_Interactive