כשהטורקים והאיראנים היו באים לבקר בארץ

חוקרים מאוניברסיטת תל אביב חשפו מוצאם של שלדים בני 6,500 שנה מהתקופה הכלקוליתית, במערת קבורה בפקיעין

מחקר בינלאומי פורץ דרך, בהובלת חוקרים מאוניברסיטת תל אביב, הוביל לתגלית השופכת אור על תנועת עמים בעת העתיקה: בדיקות DNA בשלדים בני 6500 שנה, שנתגלו במערת קבורה בפקיעין, חושפות כי בשונה מהאוכלוסיות שקדמו לה באזור, וגם מאילו שהתיישבו במקום לאחר מכן - אוכלוסיית פקיעין בתקופה הכלקוליתית היא תערובת של תושבים מקומיים, וכאלה שהגיעו מצפון מסופוטמיה, היא טורקיה ואיראן של היום.

 

לתהות על הקנקן

במסגרת המחקר, בהובלת ד"ר הילה מאי ופרופ' ישראל הרשקוביץ מהמחלקה לאנטומיה ואנתרופולוגיה, ומרכז דן דוד לחקר תולדות האדם, בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב, ובשיתוף עם ד"ר דינה שלם ממכון כנרת לארכיאולוגיה גלילית ורשות העתיקות וכן עם אאודין הארני ופרופ' דיויד רייך מאוניברסיטת הרווארד שבארה"ב - בוצעו בדיקת DNA  בעצמותיהם של 22 בני אדם, שנקברו לפני כ-6500 שנה במערת קבורה בפקיעין שבגליל.

 

המערה נחשפה בשנת 1995, בעת הרחבת כביש במקום, והתגלו בה שרידים של למעלה מ-600 בני אדם מהתקופה הכלקוליתית. "העצמות נקברו בקבורה משנית בתוך קנקנים ומכלי קבורה מטין (גלוסקמאות), בעלי עיטורים ייחודיים: בחזית הגלוסקמאות מפוסלים פני אדם, הכוללים אוזניים, עיניים, זקן, ולפעמים גם ידיים ושדיים. לצד מכלי הקבורה נמצאו כלים ופריטים נוספים, שחלקם אופייניים לאותה תקופה באזורנו, וחלקם מעידים על קשר תרבותי לאזורים מרוחקים", מציינת ד"ר שלם. המחקר המלא יתפרסם השבוע בכתב העת היוקרתי Nature Communicatios.  

 

סוד העצמות היבשות

מאז הגילוי, במשך למעלה מ-20 שנה, תהו החוקרים אם האוכלוסייה שקברה את מתיה במערה, היגרה לאזור ממקום אחר, והביאה עמה אלמנטים תרבותיים חדשים, או שמדובר באוכלוסייה מקומית, שאימצה רעיונות מתרבויות שכנות דרך קשרי מסחר.

 

"מלכתחילה היה ברור שרק מחקר גנטי יוכל לתת תשובה לשאלה הזו, אבל הסיכויים לכך נראו קלושים," הסבירה ד"ר מאי. "על מנת ליצור את הפרופיל הגנטי של פרטים, שחיו לפני אלפי שנים, יש להפיק חומר גנטי שנשתמר בעצמות. רוב הבדיקות הגנטיות, שנעשו עד כה על אוכלוסיות פרהיסטוריות מארץ ישראל, נכשלו או סיפקו מידע מועט. זאת משום שתנאי האקלים בארץ גורמים להרס החומר הגנטי לאורך זמן."

 

למזלם של החוקרים, השתמרו, אם כי באופן חלקי, רצפי דנ"א אנושי בעצמות של 22 פרטים במערה – מספר גדול מאתר יחיד, במונחי מחקר גנטי של אוכלוסיות פרהיסטוריות. לדברי פרופ' הרשקוביץ, "ככל הנראה, החומר הגנטי השתמר בשל תנאי האקלים המיוחדים ששררו במערה, ובזכות הציפוי הגירני על העצמות, שנוצר עקב טפטוף המים דרך תקרת המערה, ובודד אותן מהסביבה".

 

החוקרים הצליחו לקבוע, כי האוכלוסייה שנבדקה הינה תערובת של אוכלוסייה מקומית ואוכלוסייה שהיגרה לכאן מהצפון, מאזור איראן ותורכיה של ימינו. הם הסכימו ביניהם כי הערבוב בין האוכלוסיות הביא לחדירה של גנים שלא היו קיימים באזור קודם לכן, כמו הגנים לעיניים כחולות וצבע עור בהיר.

 

אך הטורקים והאיראנים הקדומים נשארו באזור כאלף שנה בלבד, ולאחר שהשאירו את חותמם המשיכו הלאה. ד"ר מאי ציינה כי "לא נמצאה רציפות גנטית בין אוכלוסיית פקיעין הכלקוליתית לאוכלוסיות מאוחרות יותר, מה שמעיד על שינוי דמוגרפי נוסף באזור, שהביא להיעלמותה של תרבות זו, בסביבות שנת 3,500 לפנה"ס".

 

 

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>