• ראשי
  • עברי, קלל בעברית

    מתברר שכבר במאה החמישית אוהדים יהודים קיללו מתחרים במרוצי סוסים

    תגלית מפתיעה: פוענחה לוחית קללה יהודית מהמאה החמישית או השישית לספירה, שהוטמנה מתחת להיפודרום בעיר אנטיוכיה (כיום בחלקה הדרומי של טורקיה), במטרה להכשיל את סוסי הקבוצה המתחרה. הלוחית נכתבה בשפה הארמית ובאותיות עבריות, ואף עושה שימוש מאגי בסיפור המקראי על אתונו של בלעם.

     

    לתגלית אחראיות רבקה אליצור-ליימן, דוקטורנטית מבית הספר למדעי היהדות ולארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, וד"ר מרגרטה פולמר מאוניברסיטת ליידן שבהולנד. "נושא הדוקטורט שלי הוא קמעות יהודיים מהתקופה הביזנטית", מסבירה אליצור-ליימן. "רוב הקמעות הללו נועדו להגן על בעליהם מפני פגעים שונים – להגן מפני עין הרע, לגרש שדים ואפילו להבטיח ניצחון משפטי בערכאה. בכל העולם היווני, הרומי והביזנטי, וגם פה בארץ ישראל, קמעות המגן היו בעצם לוחית דקה מזהב, מכסף או מנחושת, שעליה חרטו את הלחש. לאחר החריטה גלגלו את הלוחית, הניחו אותה בנרתיק קטן וענדו אותה על הגוף".

     

    אבל היה גם סוג אחר של לוחיות כאלה – לוחיות שהכילו קללות. היוונים והרומים היו מכינים את הקללות מעופרת, שנחשבה בעיניהם לחומר אפקטיבי לקללה. "הקללות שימשו למגוון מטרות", אומרת אליצור-ליימן, "כמו קללות שהוטלו על אויבים או קללות התאהבות. כן, גם לחשי אהבה נחשבו לקללות, כי הם היו אלימים באופיים. למשל, נהגו לקלל אישה שלא תוכל לאכול או לשתות דבר עד שתתאהב בזה שכתב את הקללה".

     

    מבין לוחיות הקללה, סוג נפוץ היה קללות למרוצי מרכבות, שהיו ענף ספורט פופולרי מאוד בתקופה הביזנטית. "בדומה לכדורגל בימינו, המונים העריצו קבוצות שונות של רכבים וסוסים. הם הימרו על ביצועיהם ואפילו נעזרו במאגיה 'שחורה' כדי להשפיע על תוצאות המשחק. בין היתר, האוהדים היו כותבים לוחיות קללה נגד הרכבים והסוסים של הקבוצה המתחרה, ומטמינים אותן מתחת לרצפת ההיפודרום – כך שהקללה תפעל כשהסוס יעבור מעליה".

     

    בתמונה: לוחית הקללה לאחת פתיחתה. באדום מסומנות המלים "סוסתה" (סוס או סוסה) וכן  "בנט","בניטה"סיעת הכחולים). צילום: פאולה ארטל-איזברנד באדיבות אלכסנדר הולמן

     

    לחשים וקללות בארמית

    עד היום, נמצאו קללות כאלו רק ביוונית או בלטינית, ולא הייתה כל הוכחה לכך שאוהדים יהודים קיללו סוסים. אמנם בספר הכשפים היהודי העתיק, "ספר הרזים", מופיע מתכון מאגי להמרצת סוסים, אבל לא הייתה כל הוכחה שקללה זו אכן בוצעה. כעת, אליצור-ליימן פענחה לראשונה לוחית קללה יהודית מהמאה החמישית או השישית לספירה שנמצאה בהיפודרום של אנטיוכיה.

     

    "החפירות הארכיאולוגיות בהיפודרום באנטיוכיה בוצעו כבר בשנות ה-30 של המאה ה-20, ואכן מצאו שם מיני קללות למרוצי סוסים ביוונית. אולם לוחית אחת שהתגלתה נותרה סגורה, בגלל שהיה תקוע בה מסמר. ככלל, מסמרים שננעצו בלוחיות אמורים היו להעצים את כוחו המאגי של החפץ, ואת השפעת הלחש. וכך הלוחית הוצגה במוזיאון האוניברסיטה של פרינסטון כדוגמא ללוחית קללה ממוסמרת. לפני כמה שנים החליטו אוצרי המוזיאון לשלוף את המסמר ולקרוא את הלוחית. להפתעתם, שפת הלחש הייתה ארמית".

     

    משם התגלגל החפץ לידי רבקה אליצור-ליימן מאוניברסיטת תל אביב וד"ר מרגרטה פולמר מאוניברסיטת ליידן, שהצליחו לפענח את תוכנו."זאת לוחית קללה יהודית, שנכתבה באותיות עבריות הדומות לאלו שאנו משתמשים בהן היום, ונועדה לפגוע בקבוצת הכחולים במרוץ (בארמית: "בנט"/"בניטה"). מחבר הקמע לא הסתפק בתרגום נוסחי קללה יווניים, אלא השתמש בסיפור המקראי על אתונו של בלעם: הקללה קוראת למלאך שניצב מול אתונו של בלעם שיחסום גם את הסוסים של הקבוצה היריבה. חז"ל אמנם אסרו על קיום מרוצי סוסים, ובוודאי לא היו אוהבים את הרעיון של שימוש בכשפים מעין אלה, אבל בכך הוכחנו שגם אוהדים יהודים קיללו את מתחריהם".

     

    אליצור-ליימן תציג את תוצאות מחקרה ב-17.5.18, במסגרת מרתון הרצאות קצרות בסגנון TED שיתקיים באוניברסיטת תל אביב ויציג את מיטב המחקרים של הדוקטורנטים המצטיינים בבית הספר למדעי היהדות.

     

    אוניברסיטת תל-אביב, רחוב חיים לבנון 30, 6997801.
    UI/UX Basch_Interactive