• ראשי
  • טכנולוגיית הצילום שחושפת כתובות בלתי נראות על ממצאים ארכיאולוגיים

    לקרוא כתובות עתיקות על שברי חרסים שאף אחד לא הצליח לראות לפני כן? בזכות החוקרים שלנו, זה כבר לא מדע בדיוני

    בשנים האחרונות אנו עדים לשיתופי פעולה מרתקים בין ארכיאולוגיים לחוקרים מתחום המדעים, שמאפשרים למתוח את הגבולות, ובאמצעות טכנולוגיות חדשניות לחשוף ממצאים חדשים שטרם ראינו כמותם, אפילו כתובות בלתי נראות על חרסים עתיקים. צוות בינתחומי של חוקרים מאוניברסיטת תל אביב הצליח לקרוא כתובת דיו עברית מימי ממלכת יהודה על גבי שבר חרס (אוסטרקון), שנחפר בשנות ה-60 בתל ערד ונחשב במשך עשרות שנים לנקי מכתב.

     

    לכבוד: אלישיב בן אושיהו, אפסנאי המצודה

    "רמת האוריינות בסוף בית ראשון הייתה גבוהה מאוד, אולם הטקסטים המשמעותיים של התקופה נכתבו על גבי פפירוסים – שלא שרדו את הלחות הארצישראלית", אומרת הדוקטורנטית שירה פייגנבאום-גולובין. "מעט הכתובות העבריות ששרדו מימי התנ"ך, מאות בודדות בסך הכול, הן תכתובות יומיומיות בדיו, שנכתבו על גבי שברי חרס".

     

    בראשית שנות ה-60, הארכיאולוג יוחנן אהרוני ז"ל, לשעבר ראש החוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, חשף 91 שברי חרס כאלה במצודת תל ערד – הקורפוס הגדול ביותר של כתובות עבריות מימי בית המקדש הראשון.

     

    "בתל ערד הייתה מצודה צבאית בגבולה הדרומי של ממלכת יהודה", מסבירה ד"ר מנדל-גברוביץ'. "מדובר במבצר בשטח של כשני דונם, ששירתו בו כ-20 עד 30 חיילים. הכתובות מתוארכות לתקופה קצרה בשלב האחרון בתולדות המבצר, ערב חורבן הממלכה בידי נבוכדנצר בשנת 586 לפנה"ס. חלק מכתובות ערד מופנות אל אדם בשם אלישיב בן אושיהו, שהיה ככל הנראה אפסנאי המצודה. אלו תכתובות לוגיסטיות שמדברות בעיקר על אספקה של קמח, יין ושמן ליחידות צבא שפעלו באזור".

     

    חיפשו אתונות ומצאו מלוכה

    "כל כתובות ערד נחקרו ביסודיות מאז שנות ה-60 וחלקן מוצגות בקביעות במוזיאון ישראל", אומר הדוקטורנט ברק סובר. "אנחנו פיתחנו שיטת צילום מולטיספקרטלית חדשה, שמחלקת את אורכי הגל הנראה לפלחים עדינים ומדויקים יותר, ומוסיפה אורכי גל שמחוץ לתחום הנראה, כמו אור אינפרה אדום. רצינו לבדוק מחדש את הכתובות הדהויות ולוודא שהעין האנושית לא פספסה דבר. חשבנו שיש לנו שיטה נחמדה ביד, אבל מסתבר שחיפשנו אתונות ומצאנו מלוכה: כתובת חדשה לגמרי, שישבה חמישים שנה במוזיאון ואף אחד מהמומחים לא ראה שהיא שם".

     

    באמצעות שיטת הצילום שפיתחו, החוקרים הצליחו לקרוא אותיות ומילים נוספות בכתובת על צדו האחד של אותו חרס – ושלוש שורות "חדשות" על צדו האחר, שנחשב לריק. שורות אלה עוסקות במשלוח אספקה ליחידה צבאית.

     

    את המחקר הבינתחומי המיוחד ערכו הדוקטורנטים שירה פייגנבאום-גולובין, אריה שאוס וברק סובר מהחוג למתמטיקה שימושית וד"ר ענת מנדל-גברוביץ' מהחוג לארכיאולוגיה, תחת הנחייתם של פרופ' אלי פיסצקי מבית הספר לפיזיקה ואסטרונומיה ופרופ' ישראל פינקלשטיין מהחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב. למחקר היו שותפים גם מיכאל קורדונסקי ופרופ׳ מורי מוינסטר מהחוג לפיסיקה, פרופ׳ אלי טורקל ופרופ׳ דוד לוין מהחוג למתמטיקה שימושית, ופרופ׳ בנימין זאס מהחוג לארכיאולוגיה. המאמר התפרסם בכתב העת PLOS ONE.

     

    מילים חדשות שטרם הכרנו

    "אנחנו סבורים שהמכתב שחשפנו בצד ב' הוא המשך ישיר של הכתוב בצד א'", מסביר הדוקטורנט אריה שאוס. "זה מכתב בקשה להנפקת יין ומזון ממחסני מצודת ערד לאחת מהיחידות הצבאיות. נמען המכתב הוא אלישיב, אותו קצין לוגיסטיקה של מצודת ערד שמככב בכתובות הללו, ואילו המוען, חנניהו, יושב במקום אחר, יתכן בבאר שבע. בנוסף, מוזכר פה גם שליח בשם גאליהו, שנשלח לערד עם משלוח יין".

     

    "החשיבות אינה בטקסט עצמו, שהוא טקסט מנהלתי", אומרת ד"ר מנדל-גברוביץ'. "החשיבות היא בכך שיש לנו מעט מאוד טקסטים מימי בית ראשון, וכל סימן נוסף מספק לנו עולם ומלואו. בשלוש השורות האלו ובצידה הקדמי של הכתובת זיהינו מילים חדשות שלא מוכרות למחקר ואינן מופיעות בתנ"ך, מילים שהתווספו עתה למילון העברי.

     

    כעת, בכוונת החוקרים לצלם בשיטה שפיתחו את כל הכתובות העבריות מימי בית ראשון. "אנחנו רוצים לוודא שהעין האנושית לא פספסה אף כתובת נוספת", אומר שאוס. "אני מאמין שבעתיד צילום מולטיספקטרלי יהיה חלק בלתי נפרד מכל חפירה חדשה. כואב הלב לחשוב על כתובות שאולי הושלכו לפח פשוט כי לא ניתן היה להבחין בהן בשטח".

    אוניברסיטת תל-אביב, רחוב חיים לבנון 30, 6997801.
    UI/UX Basch_Interactive