בשורה לסובלים מדיכאון: תרופות בהתאמה אישית על פי בדיקת דם

מחקר חדש של ד"ר דוד גורביץ וד"ר נועם שומרון, חבר סגל בבית ספר סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל-אביב, מביא תקווה חדשה לסובלים מדיכאון: בדיקת דם פשוטה תוכל לקבוע מיידית איזו תרופה מתאימה ואיזו תהיה ללא השפעה.

"רצינו למצוא דרך להקל על הרופאים והחולים גם יחד," אומר ד"ר נועם שומרון, ראש המעבדה לגנומיקה יישומית בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל-אביב. "אנשים שסובלים מדיכאון נמצאים במצוקה גדולה. הם מתקשים מאוד לעבור את תהליך התאמת הטיפול,  שעלול להימשך שבועות וחודשים. לכן בחרנו להתמקד בפרוקסטין, תרופה נפוצה לדיכאון הנמנית על משפחת SSRI, תרופה המעכבת ספיגה חוזרת של סרוטונין במוח, ושנמכרת בישראל תחת השמות המסחריים סרוקסאט, פקסיל, פקסט, פארוטין ופארוקסטין-טבע. חיפשנו שיטה מהירה, קלה ויעילה יותר לברר כיצד היא תשפיע על מטופל מסוים."

שונות גנטית, תגובה שונה

"מאות מחקרים גנטיים כבר עסקו בתרופות לטיפול בדיכאון, מאז העשור האחרון של המאה שעברה," אומר ד"ר גורביץ. "אך כמעט כולם יצאו מנקודת ההנחה שהבעיה העיקרית בדיכאון היא חוסר של סרוטונין במוח, והמענה לכך, כפי שידוע מזה כ-30 שנה, טמון בתרופות ממשפחת הפרוזאק. הגישה שלנו הייתה שונה לחלוטין. במקום 'לחפש מתחת לפנס', בחרנו להתבונן בכל הגנים (כ-25 אלף) של גנום האדם, ולבדוק אלו מהם מושפעים על ידי תרופות נוגדות דיכאון. סברנו שהשונות הגנטית בין בני אדם משתקפת בוודאי גם בתגובה לתרופות, שאותה ניתן למדוד במבחנה."

החוקרים הוסיפו את התרופה לתרביות של תאי דם לבנים מסוג לימפובלסטואידים, ועקבו אחר התגובה במבחנות השונות . "גילינו שחלוקת התאים בתרביות אחדות מעוכבת מאד על ידי הוספת הפרוקסטין, ואילו בתאים של תורמים אחרים, העיכוב היה קטן יחסית. בשלב הבא בחרנו במספר מסוים של מקרי קיצון - התרביות שהושפעו במידה הרבה ביותר, מול אלה שהושפעו מעט יחסית על ידי הוספת הפרוקסטין," אומר ד"ר שומרון. "ביקשנו  לבדוק אם קיימים הבדלים בולטים בין שני הקצוות ברמה הגנטית והמולקולרית." לשם כך ביצעו החוקרים איפיון מולקולרי כולל של הדגימות הנבחרות, באמצעות צ'יפ גנטי.

החוקרים גילו כי השוני הגדול ביותר בין שתי הקבוצות הוא ברמת ההתבטאות של גן המכונה CHL1. עד עתה, איש מעולם לא קישר את הגן המסוים הזה לדיכאון. עם זאת, החלבון המקודד על ידי הגן CHL1 מוכר בספרות המדעית כחיוני ליצירת סינפסות (קשרים בין תאי עצב) במוח. לפיכך, הממצאים מרמזים שייתכן כי דיכאון אינו נגרם על ידי המחסור בסרוטונין, אלא בשל פגיעה בסינפסות - בעקבות חוסר בחלבונים שתפקידם לתקן סינפסות שנפגעו במצבי עקה (סטרס). התובנה החדשה פותחת פתח לסוג חדש של תרופות נגד דיכאון, אשר במקום להגביר את רמות הסרוטונין במוח, ישפרו את תהליכי התיקון של הסינפסות הפגועות.

תרופה בהתאמה גנטית

מדובר במהפכה שעשויה לייעל מאוד את הטיפול הפסיכיאטרי: רופאי העתיד יוכלו לשלוח את המטופל לבדיקת דם פשוטה, שתבחן כיצד כדוריות הדם שלו מגיבות לתרופות השונות. על פי תוצאות הבדיקה  יוכלו לדעת מיידית - ללא ניסוי וטעיה, תופעות לוואי, והמתנה ארוכה ומתישה - איזו תרופה היא המתאימה ביותר לאותו אדם. שיטה זו עשויה לחסוך לחולה ולרופא זמן, כסף ובעיקר סבל. יתרה מזו, שיטת האיפיון הגנטי אינה מוגבלת לתחום הפסיכיאטריה ועשויה להתאים למגוון עצום של מחלות ותרופות, אותן יוכלו הרופאים להתאים לחולים על פי בדיקת דם פשוטה.

המחקר פורץ הדרך בוצע בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל- אביב על ידי תלמידות המחקר איילת מורג וקרן עובד, בהשתתפות ד"ר מצדה פסמניק-שור ופרופ' משה רכבי, ובסיוע כספי של המדען הראשי במשרד הבריאות - במסגרת הקרן האירופאית  ERA-NET-NEURON ובסיוע מרכז מצוינות I-CORE לחקר בקרת ביטוי גנים של מחלות מורכבות. דר' נועם שומרון הוא גם חבר במרכז אדמונד י. ספרא לביואינפורמטיקה באוניברסיטת תל- אביב.