הסוף לים הפלסטיק?

אצות שגודלו במי מלח יצילו את העולם ממגפת הפלסטיק

פלסטיק מתכלה הוא העתיד. היינו שמחים לו בקבוק הפלסטיק שהבאנו אתמול מהסופר ישמיד את עצמו עד תום קריאת כתבה זו, אבל אנחנו עדיין לא שם. נכון להיום, פלסטיק מתכלה נשאר בסביבה שלנו כמה חודשים עד כמה שנים. אמנם זה שיפור משמעותי על פני פלסטיק "רגיל", שמתכלה רק לאחר אלפי שנים, אך לפלסטיק מתכלה יש גם חסרון בולט נוסף - עד היום כדי לייצר פלסטיק כזה צריך היה להשקיע כמות עצומה של מים מתוקים בתהליך הייצור. מים מתוקים הם משאב יקר, וגם ההתחממות הגלובלית מביאה אותנו להבנה שאין לנו מים לבזבז. אז מה עושים? חוקרים מאוניברסיטת תל אביב הצליחו להתגבר על הבעיה, והפיקו פולימר פלסטיק ממיקרואורגניזמים קדומים ומאצות שגודלו במי ים.

 

ידידותי לסביבה אך בזבזני במשאבים

פלסטיק הוא אחד המזהמים הבעייתיים והנפוצים בעולם. מדובר בפולימר המופק מתוצרי נפט לשימוש תעשייתי, אשר עיבודו משחרר מזהמים כימיים כתוצר לוואי. החיים המודרניים מעודדים אותנו לצרוך עוד ועוד מוצרים שעשויים או ארוזים בפלסטיק, שנזרק אחרי שימוש קצר אבל לא נעלם. לא פעם אנו נחשפים בשידורי החדשות למראה הסוריאליסטי של איי פלסטיק באוקיינוסים, העשויים מבקבוקים, אריזות ושקיות, מזהמים את הסביבה ומהווים סכנה לבעלי החיים.

 

הפתרון למגפת הפלסטיק אותו מיישמים היום הוא הביו-פלסטיק: פלסטיק המיוצר מביו-פולימרים כמו צמחים או חיידקים, שאינו מצריך נפט ומתכלה במהרה. זה נשמע טוב, ויש כבר מפעלים רבים שמייצרים פלסטיק ביולוגי מסוג זה בכמויות מסחריות, אבל מסתבר שגם לשימוש בביו-פולימרים יש מחיר: כדי לגדל את הצמחים ואת החיידקים שמשמשים להכנתו יש צורך בשטחי קרקע פורייה ובמים מתוקים לרוב, אשר נחשבים למשאבים מוגבלים ויקרים. לכן המעבר לביו-פלסטיק נחשב עדיין בעייתי ולא משתלם במדינות עניות במים כמו ישראל.

 

במחקר רב-תחומי בהובלת ד"ר אלכסנדר גולברג מבית הספר לסביבה ולמדעי כדור הארץ ע"ש פורטר, ופרופ' מיכאל גוזין מבית הספר לכימיה, הצליחו החוקרים להפיק ביו-פולימרים בתהליך שאינו דורש קרקע חקלאית או מים מתוקים. תוצאות המחקר המהפכני התפרסמו בכתב העת היוקרתי Bioresource Technology.

 

נפלטו יחד מהמים. בעלי חיים ופסולת על חוף הים

 

להחזיר את גלגל הזיהום של כדור הארץ לאחור

"חומר הגלם בו השתמשנו ליצירת הפלסטיק הביולוגי היה אצות רב-תאיות שגדלות בים", מסביר ד"ר גולברג. "האצות אכלו ארכאונים חד-תאיים (מיקרו-אורגניזמים חסרי גרעין ואברונים), שגם הם גדלים במים מלוחים מאוד. לאחר מכן הן תססו ויצרו את הפולימרים הביולוגים. מדובר בפריצת דרך משמעותית. התהליך שאנחנו מציעים יאפשר גם למדינות הסובלות ממחסור במים מתוקים, כמו ישראל, סין והודו, לעבור לפלסטיק מתכלה".

 

לדברי ד"ר גולברג, המחקר החדש יכול לחולל מהפכה בהורדת נטל הפלסטיק מהסביבה: "פלסטיק ממקורות מאובנים מהווה את אחד הגורמים המזהמים ביותר באוקיינוסים. מצד שני, תהליך הייצור של פלסטיקים מתכלים מצריך משאבים חשובים, שגם הם הולכים ומתמעטים. מדינה כמו ישראל, שהיא צרכנית פלסטיק גדולה, לא תקצה שטחים נרחבים ומים יקרים כדי לייצר ביו-פולימרים. במחקר שלנו הצלחנו להוכיח לראשונה שאפשר לייצר ביו-פלסטיק בתהליך שהוא ידידותי גם לסביבה וגם לתושבים".

 

בימים אלה עובדים החוקרים על דיוק שיטתם באמצעות שימוש בחיידקים שונים ובאצות שונות להפקת הפלסטיק. "כרגע אנחנו מנסים להבין כיצד זנים שונים של חיידקים מביאים לתסיסה שונה בקרב מינים שונים של אצות", אומר ד"ר גולברג. "כל אצה מייצרת סוכר שונה, כך שתוצר הפלסטיק הסופי גם הוא שונה. המטרה שלנו כעת היא למצוא את החיידקים ואת האצות המתאימים ביותר להפקת פולימרים לפלסטיקים".

 

אוניברסיטת תל-אביב, רחוב חיים לבנון 30, 6997801.
UI/UX Basch_Interactive