חוקרים הצליחו לייצר חלקיקים להובלת תרופות חדשות והכפילו את תוחלת החיים של עכברים עם לימפומה אנושית

החוקרים מצאו דרך להוביל את התרופה מבוססת ה-RNA לתאים הסרטניים באמצעות ננו-צוללות עם מערכת בקרה שמפעילה את התרופה אך ורק בתאים הסרטניים

לאחר שבודדו גן להתערבות בלימפומה מסוג מנטל (Mantle Cell Lymphoma) ב-2012, חוקרים באוניברסיטת תל אביב מצאו דרך להוביל את התרופה מבוססת ה-RNA לתאים הסרטניים, והאריכו את חייהם של עכברים שהוחדרו להם תאים סרטניים מחולים בישראל.

 

את המחקר החדש ערכו פרופ' דן פאר, הדוקטורנטית שירי ויינשטיין והדוקטורנט איתי טוקר מהמחלקה לחקר התא ולאימונולוגיה באוניברסיטת תל אביב, בשיתוף עם פרופ' פיה רענני מהמחלקה להמטולוגיה במרכז הרפואי רבין ופרופ' ארנון נגלר מהמחלקה להמטולוגיה במרכז הרפואי שיבא. המחקר נערך במימון משותף של מרכז דותן של אוניברסיטת תל אביב, האגודה למלחמה בסרטן, קרן המסלי, הקרן הלאומית למדע וה-NIH האמריקאי. תוצאות המחקר התפרסמו בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences (PNAS).

 

"לימפומה מסוג מנטל סל היא מחלה נדירה מאוד", מסביר פרופ' פאר. "בכל רגע נתון, יש בישראל כ-12 חולים בלימפומה מסוג מנטל סל. והיא גם המחלה הקשה ביותר במשפחת המחלות הזאת. מדובר במחלה חשוכת מרפא עם תוחלת חיים של עד 5-7 שנים". על ידי ריצוף גנטי של התאים הסרטניים, פרופ' פאר וצוותו מצאו מוטציה בגן cyclin D1, גן שאחרי על חלוקת התאים, אצל כ-85% מהחולים בליפומת מנטל. "כבר ב-2012 פרסמנו מאמר שמוכיח שאפשר לדכא את ביטויו של הגן הזה, ובכך לעכב את חלוקת התאים הסרטניים, באמצעות RNA interference", מספר פרופ' פאר. "אז יש תרופה, עכשיו צריך להבין איך משתמשים בה, איך מובילים אותה לתא הסרטני".

 

RNA interference, או בקיצור RNAi, הוא תופעה גנטית שמשתיקה ביטוי של גנים ספציפיים בתא. בשנת 2006 זכו אנדרו פייר וקרייג מלו בפרס נובל לרפואה על כך שגילו את מנגנון ה-RNAi, מנגנון שטומן בחובו הבטחות ריפוי גדולות לרפואה מותאמת מחלה. הבעיה שעומדת היום בפני ניסיונות לפתח תרופות מבוססות RNAi היא בעיית הובלתם של סלילי ה-RNAi לתאים הייעודיים.

 

ננו-צוללות עם מערכת בקרה

"אם פשוט נזריק את ה-RNAi לדם, הוא לא יגיע לתאים החולים", אומר פרופ' פאר. "לכן יצרנו מעין צוללת מזערית, שיודעת לנווט את דרכה בגוף. למערכת שלנו יש שלושה מרכיבים: התרופה עצמה, כלומר ה-RNAi עם הרצף המתאים לעכב את ביטויו של הגן cyclin D1, עטופה בננו-חלקיק שומני, שבדפנותיו יש את ה-GPS – חלבון כנגד רצפטור ששמו CD38. החלבון הזה הוא נוגדן שגורם לתרופה להתביית על התאים הנכונים. ואם חס וחלילה אתה מזריק את החלקיקים והתרופה מגיעה לתאים הלא נכונים, הכנסנו לננו-צוללת שלנו אלמנט נוסף, מערכת בקרה שמפעילה את התרופה אך ורק בתאים הסרטניים".

 

כדי לבדוק את הננו-צוללות החדשות, פרופ' פאר וצוותו החדירו תאי סרטן מחולים  לעכברים. אחרי שהזריקו לעכברים החולים את התרופה, תוחלת החיים של העכברים עלתה מ-30 יום בממוצע ל-55 יום. "כמעט הכפלנו את תוחלת החיים של העכברים", אומר פרופ' פאר. "והיינו יכולים להמשיך, אבל הפסקנו להזריק להם את התרופה בשלב מסוים. אחרי שה-RNAi מסיים לדכא את המוטציה הגנטית, תאי הסרטן, ובמיוחד אלה שלא מתו, יכולים לשוב ולהתחלק. אבל אם נוכל להשתיק גנים רלוונטיים נוספים, נוכל להאריך עוד יותר את תוחלת החיים, עם איכות חיים טובה. מדובר בעבודת תחזוקה שוטפת.

 

רפואה מותאמת אישית לכל חולה

"אנחנו מתקרבים היום לכיוון של רפואה מותאמת אישית, לא רק לחולה – גם למחלה. אנחנו מתקרבים למצב שבו נקבל את המידע מהתאים של החולים עצמם, ונכין עבורם מחסן של RNAi מותאם אישית. אבל למשחק הזה בגנים אין שום משמעות אם לא נוכל לתרגם אותו לשיטות טיפול חדשות בקליניקה. זאת המטרה, והמערכת החדשה שאנחנו פיתחנו מתאימה לא רק למחלה הנדירה הזאת, לימפומה מסוג מנטל, אלא למגוון של סרטני דם, כגון לוקמיה, מיאלומה ולימפומה. אנחנו לא בניסויים קליניים, לא מרפאים מחר בבוקר סרטן, אבל יש פה טכנולוגיה חדשה שכדאי מאוד לקחת אותה הלאה".

 

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>