דו"ח קנטור: ירידה במקרי האנטישמיות בעולם, אך עלייה באופיים האכזרי

האווירה בה הסתיימה שנת 2015 הייתה אווירה של פחד וחשש, בקרב יהודים ולא-יהודים כאחד, במיוחד באירופה. גלי המהגרים גרמו לטלטלה ביבשת, הטרור גבה מחיר כבד בחיי אדם והעלה על פני השטח שאלות כבדות משקל וספקות לגבי אפשרותן של מדינות דמוקרטיות להגן על עצמן ועל אזרחיהן. הקהילות היהודיות, והיהודים כפרטים, חשים מאוימים מחד גיסא על ידי זרם הפליטים, ומאידך גיסא על ידי התחזקותן של מפלגות הימין הקיצוני כתוצאה מהיחס לפליטים. מחד גיסא, ההתפתחויות האחרונות גרמו לירידה במספר האירועים האנטישמיים האלימים נגד יהודים ומוסדות יהודיים, ומאידך גיסא, האירועים האלימים הפכו לאכזריים יותר, והמגוון ההולך וגדל של אנטישמיות מילולית וחזותית הפך לאכזרי ומעליב יותר. לפנינו ניסיון להציע הסבר לתופעות סותרות לכאורה אלו.

מספרם של האירועים האנטישמיים האלימים ברחבי העולם ירד באופן ניכר מאד במהלך שנת 2015 , במיוחד לאחר החודשים הראשונים של השנה, בהשוואה לשנת 2014 : צוות מרכז קנטור ניטר 410 אירועים אנטישמיים אלימים במהלך שנת 2015 בהשוואה ל-766 אירועים כאלה בשנת 2014 , ירידה של כ- 46 אחוזים. זהו המספר הנמוך ביותר בעשור האחרון, אולם יש לקחת בחשבון ששנת 2014 הייתה שנה קשה מאוד, במיוחד עקב מבצע צוק איתן בקיץ, שמספר האירועים האלימים בשנת 2015 זהה פחות או יותר לזה של שנת 2011 , ושבהשוואה לשנת 2013 הירידה בשנת 2015 היא של כ-26 אחוזים.

הירידה מורגשת במיוחד בשיטות הפעולה השונות, בראש ובראשונה שימוש בנשק (בלמעלה מ-60 אחוזים) והצתה (בלמעלה מ-50 אחוזים), וגם במקרים בהם לא נעשה שימוש בנשק, איומים וונדליזם. בכל הנוגע למטרות, הירידה המשמעותית ביותר היא בפגיעה בבתי כנסת (בכ- 70 אחוזים!), ברכוש פרטי ובאנשים (בכ- 50 אחוזים), כמו גם בבתי ספר ובמרכזים קהילתיים, והמספר הגבוה ביותר הנו של פגיעות בבתי עלמין ואנדרטאות. יש לציין, כי הנתונים הללו הנם תוצאה של שיטת הניטור והניתוח, אשר פותחה על ידי צוות מרכז קנטור, העובד יחדיו על הנושאים הללו כבר במשך למעלה מ-20 שנים, בהתבסס על דיווחים שונים המגיעים אלינו מאנשי הקשר שלנו בעולם כולו. הקריטריונים הייחודיים (מניע אנטישמי , ספירת אירוע רחב ממדים כאירוע אחד, והימנעות מהגזמה או פיחות בחומרתו של האירוע) הנם הסיבה העיקרית לשוני, אשר עלול להתגלות בין הנתונים הללו לבין אלו המתפרסמים על ידי קהילות וגופי ניטור אחרים.

שלוש סיבות עיקריות לירידה

ניתן למנות שלוש סיבות עיקריות לירידה זו: ראשית, הגברת אמצעי הביטחון שננקטו מאז אירועי ינואר 2015 בפריז (במשרדי ה"שרלי הבדו" וה"היפרכשר" נרצחו 17 אנשים) והמתקפה בחודש פברואר על בית הכנסת הגדול בקופנהגן (השומר הדני ישראלי נרצח). האמצעים הללו תוגברו עוד יותר בעקבות אירועי הדמים בפריז בנובמבר, במהלכם נרצחו 138 אנשים ומאות נוספים נפצעו במספר התקפות מתואמות. הן הצבא והן המשטרה גויסו בצרפת ובבלגיה (במיוחד לאחר מציאת הקשר לאירועים בפריז ועוד יותר לאחר ההתקפות בבריסל בינואר 2016 ), וגם בגרמניה ובמדינות אחרות.

מתקנים ומוסדות יהודים ולא יהודיים נשמרים בצורה טובה יותר ושירותי המודיעין הגבירו את מידת המעקב שלהם במעברי הגבול ואת שיתוף הפעולה הבינלאומי ביניהם. מכאן הירידה העקבית באירועים אלימים לאורך השנה, במקביל להגברת השמירה, הירידה בשימוש בנשק ובהצתה, והמספר הגבוה של פגיעות בבתי עלמין ובאנדרטאות, המוגנים פחות מרכוש קהילתי ופרטי.

שנית, הגל של למעלה ממיליון מהגרים שזרם לאירופה (רובם מוסלמים מן המזרח התיכון, אפריקה ואפגניסטן) הסיט את תשומת הלב של הימין הקיצוני, הן בשטח והן ברשתות החברתיות, לאורך שנת 2015. הנושא שהעסיק ביותר את אנשי הימין היה האיום הדמוגרפי/החברתי/התרבותי אשר גל זה עלול להביא עמו, לדעתם, למדינותיהם. החשש בקרב הקהילות המקומיות מתוצאה כזו הנו המקור לעלייה בכוחן של מפלגות הימין הקיצוני ולהישגיהן בבחירות: מצביעים במספר מדינות העבירו את קולם מן הנאו נאצים אל מפלגות הימין על מנת להגדיל את נוכחותן בזירה הפוליטית. זאת ועוד, האוכלוסייה המוסלמית, אשר כבר היגרה אל אירופה בשנים קודמות יחד עם הקהילות המוסלמיות הוותיקות, מונה, עם משפחותיהם, 52-40 מיליון (קיימות הערכות שונות), והם חשים תחת מתקפה מאז שהחל הגל של שנת 2015: קהילות מקומיות מצביעות על אלה שזה מכבר באו ועל הוותיקים יותר כעל מקור אפשרי לטרור, כמו אלו שאומנו על-ידי דעא"ש ונשלחו חזרה לאירופה, וכמקור תמידי לאיום על העתיד. התוצאה הינה העברתה של תשומת הלב מן הקהילות היהודיות אל היחסים בין המוסלמים לבין הנוצרים. במספר מקרים נוצרים תקפו מוסלמים, העלו באש מרכזי מהגרים וחיללו בתי קברות ואף מסגדים.

פרסום של דעא"ש הסביר לאחרונה מדוע היהודים וישראל אינם מהווים את מטרתם המידית, לכל הפחות בינתיים: היות ול"פרוטוקולים של זקני ציון" אין בסיס מציאותי, היהודים אינם שולטים בעולם וכל מי שמאמין שהם אכן שולטים בו הוא שוטה. היהודים אינם יותר כופרים ואפיקורסים מאשר אפיקורסים אחרים, בכללם גם השיעים, והמטרה העיקרית צריכה להיות המשטרים הערביים אשר מגנים על ישראל, ולא היהודים בישראל. לפיכך, החמאס וחיזבאללה טועים הסוגיה הפלשתינאית אינה בעייתו המרכזית של העולם המוסלמי. לבסוף, ישראל והיהודים הינם, לפי דעא"ש, בעיה דתית, ולכן בהתאם לפרשנותם את חוקי האסלאם, תקיפתם הינה מעשה המנוגד לדת. בסופו של יום, המערב, ערכיו ודרך חייו הם הם המטרה העיקרית.

שלישית, החשש ההולך ומתגבר באירופה מפני הטרור שמקורו בחוגים מוסלמיים קיצוניים, אשר כבר נמצאים באירופה, וטרור המיובא על ידי דעא"ש, פתחו פתח להזדהות, או לכל הפחות הבעת אהדה, לקהילות היהודיות ולישראל, ולניתוח שונה של האלימות אותה חווים היהודים והישראלים בעשורים האחרונים. כתוצאה מכך, האפשרות לקיומם של קשרים הדוקים יותר ושותפויות בין יהודים לבין נוצרים, העומדים יחדיו בפני האיום המוסלמי, הועלתה לאחרונה במספר אופנים: מנהיגים ופוליטיקאים בכירים הדגישו את מקומם של היהודים בתרבות ובהיסטוריה האירופאיות, הביעו אהדה ("צרפת ללא יהודים איננה צרפת", אמר ראש הממשלה ואלס), ותמכו בצורך לנקוט באמצעים מתאימים על מנת להגן עליהם ועל הסדר הציבורי. האפיפיור פרנציסקוס פרסם ב- 10 בדצמבר 2016 הצהרה פרו יהודית ארוכה ומפתיעה, בה תמך בשיתוף פעולה, רגישות והבנה הדדית בין היהודים לבין הקתולים: "נוצרי אינו יכול להיות אנטישמי", הוא אמר. והכנסייה הפולנית הלכה באותה דרך והכריזה על האנטישמיות כעל חטא. אפילו חלק ממפלגות הימין הקיצוני, כגון זו הצרפתית וזו האוסטרית, מנסות להימנע מביטויים של אנטישמיות, למשוך יהודים אל שורותיהן ולהבטיח להם שגישתן כלפי ישראל היא חיובית. ולבסוף, חשוב לציין שבמהלך שנת 2015 לא היה עימות צבאי בין ישראל לשכנותיה.

רמת האכזריות בעלייה

ההתפתחויות לעיל תרמו ללא ספק לירידה במספר האירועים האלימים נגד יהודים, אולם האלימות והמספרים כשלעצמם הינם רק חלק מן התמונה. אכן מספר האירועים ירד, אולם האופי האכזרי והאלים של כל אירוע התחזק. בשנים קודמות אירועי רצח היו נדירים, בעוד ההתקפות על מתקנים יהודיים מאז ינואר 2015 ואירוע טולוז במרץ 2012,  ומספר מקרים של התקפות על יהודים כיחידים - כולם נטלו את חייהם של יותר יהודים מאשר בעשורים הקודמים. זאת ועוד, אופי האירועים הפך לאכזרי יותר לא נגד יהודים בלבד: רמת האכזריות אשר החדירו חלק מן התנועות המוסלמיות הקיצוניות, והקיצוניות הדתית שמלווה חלק מן המאבקים ברחבי העולם, הרקיעה שחקים.

לאכזריות ולאלימות יש כוח משיכה מסוים והן מציעות טעם של סכנה ושל התנהגות אנטי ממסדית, שהרשתות החברתיות מטפחות ומפיצות: הרשתות הן מציאות מדומה ומשמשות כאמצעי ולא כסיבה, אולם הן הפכו למציאות של היום,  בראש ובראשונה עבור הצעירים. השיח ברשת הופך ליותר ויותר מאיים, אכזרי ואלים. הרשתות החברתיות מחמירות את המצב הקיים במציאות והופכות אותו לגלוי יותר, נראות היא שם המשחק כיום. אין דרך לנטר באופן מלא וקרוב את האנטישמיות ברשתות החברתיות, ובשל האנונימיות לקהילות ולארגונים היהודיים אין כמעט אמצעים משפטיים על מנת להתמודד עם עלבונות וסטראוטיפים שמשייטים באופן חופשי במרחב הווירטואלי.

יהודים הם חלק מן החברה הכללית, וחולקים עמה את התחושות של חוסר ודאות שהתגברו לאחרונה, ואת ההערכה, כי התקפות טרור נוספות הן עניין של זמן בלבד, ממש מעבר לפינה. רבים יוצאים מבתיהם כשהם אינם נושאים כל סממן מזהה שהוא, כגון כיפה. הנוכחות המוגברת של הצבא והמשטרה בסביבת מתקנים יהודיים מגנה עליהם, אולם בו בזמן היא גם מהווה תזכורת תמידית לנוכחותו של האיום. גל המהגרים, רובם ממדינות בעלות מסורת אנטישמית ואידיאולוגיה פוליטית ותרבותית אנטי ישראלית, גורם לחשיבה מחודשת של הקיום היהודי ביבשת, אם כי מאידך גיסא, כצאצאיו של לאום שידע מה פרוש להיות פליט, הם חשים מחויבים להושיט יד.

השימוש בלשון אנטישמית נגד ישראל כמדינה יהודית ותנועת החרם, אשר הפכה לכלי פוליטי אנטי ישראלי המטיל ספק בעצם קיומה של ישראל,  מעמידים את היהודים בין הפטיש לסדן: פגיעה ביהודים הפכה לכלי במאבק נגד ישראל. כך, היות והירידה במספר האירועים האלימים אינה מפצה על העלייה המתמדת באנטישמיות המילולית והחזותית ובאווירה העוינת, יהודים שוקלים מחדש את עתידם ואת שייכותם למדינות בהן הם מתגוררים.