• ראשי
  • חג האביב: לקט חדשות מן הגן הזואולוגי והגן הבוטני

    עופר צבאים שנולד בגן הזואולוגי של אוניברסיטת תל-אביב
    מזל טוב וברוכים הבאים לעולם! עופר הצבאים שנולד בגן הזואולוגי של אוניברסיטת תל-אביב

    אנפיות הבקר, צילום: רון אלעזרי

     

    ביצת הננה בקן, צילום: רון אלעזרי

     

    עזניית הנגב, צילום: איל ברטוב

    אירוס הנגב, צילום: יובל ספיר

     

    Aloe sp, צילום: משה פרי

     

    פטראה משתרגת, צילום: יובל ספיר

    שמחה רבה, שמחה רבה, אביב הגיע - במבי בא

    בימים אלו, כשריחות הפריחה מציפים את האוויר והאביב משתלט על מחוזותינו, כל העופות בחלקו המרכזי של הגן הזואולוגי נמצאים בעיצומה של עונת הרבייה. על הדשא אפשר לראות זוגות של שחפים מזדווגים במרץ. אנפיות הבקר מקננות על העצים בהמוניהן (הרבה יותר מבשנים קודמות), וסביר להניח שעוד מעט יתחילו לקנן על העצים גם הלבניות, אנפות הלילה והמגלנים. זוג אווזים ראשון התחיל גם הוא לקנן בסבך השיחים שליד הבריכה. לא רק העופות בדשא מתרבים. השבוע נולד גם עופר צבאים, המסתתר בין העצים שבשולי הדשא. קשה לגלות אותו, כי אימו המסורה מעבירה אותו מקום מדי יום. יש עוד נקבות צבאים הרות בעדר, ואנו מצפים לעופרים הבאים.

     

    גם אווזי הננה עסוקים ברבייה. כל זוגות הננה דוגרים בימים אלה, רובם במחזור שני של הטלה, וחלקם אפילו במחזור שלישי. הקינון נעשה בקן מתחת לצמחייה, בסבך, כך שקשה לראות את הדוגרים מהשביל ההיקפי של הגן. לפני כעשרה ימים החל אחד הזוגות להטיל ביצים בקן הקבוע שלו. הזוג הספיק להטיל ארבע ביצים, אך אז התחיל מזג האוויר הסוער. כדי לוודא שהביצים לא תינזקנה מפגעי מזג האוויר, הביצים הוכנסו לאינקובטור. ימים ספורים לאחר מכן הטילה נקבת הננה ביצה נוספת בקן, אך אז הזוג נטש אותו סופית. מי שגילו את הביצה הבודדת בקן היו התרנגולות. תרנגולות נוהגות להטיל ביחד, בקן משותף, והן מאוד נמשכות לביצים גדולות. כמה שיותר גדול יותר טוב! לכן, התרנגולות החלו להטיל את הביצים שלהן מסביב לביצת הננה הגדולה. כך כמעט נולדה אצלנו אגדת ילדים חדשה על אפרוח הננה המכוער. אבל, מכיוון שזמן הדגירה של הננה (למעלה מ- 30 יום) ארוך מזמן הדגירה של התרנגולות (21 יום), לא היה טעם להשאיר את ביצת הננה בקן עם ביצי התרנגולות, והיא הוכנסה לאינקובטור, יחד עם ביצי הננה האחרות.

     

    עזניות הנגב עזבו את הגן

    עזניית הנגב הוא מין בסכנת הכחדה, ומשנות ה-80 של המאה ה-20 לא נצפות עזניות נגב בבר בישראל. בגן חי זוג עזניות נגב שאינו מתרבה כבר שנים רבות. לפני מספר שנים הטילה הנקבה ביצה פורייה, אולם הגוזל לא שרד. במסגרת שיתוף פעולה עם רשות הטבע והגנים, הוחלט לצרף את שתי עזניות הנגב המבוגרות שלנו לעזניות הנגב המוחזקות על ידי הרשות, בתקווה שהעזניות יתרבו, ואת הגוזלים שיבקעו ויגדלו אפשר יהיה לשחרר לטבע.

     

    אירוסי ההיכל פורחים

    בימים אלה פורחים בגנים הבוטניים אירוסי ההיכל. לקבוצה זו שייכים מינים כגון אירוס הארגמן (Iris atropurpurea), אירוס הנגב (Iris mariae)  והאירוס ההדור (Iris lortetii). מדובר באירוסים בעלי פרחים גדולים, כאשר פרח אחד בלבד נישא בראש כל גבעול פריחה. לרבים מהאירוסים גוונים כהים, גוונים שאינם שגרתיים בקרב פרחי ארצנו. תופעה זו משכה את תשומת לב החוקרים, בניסיון להבין את המנגנונים האבולוציוניים הקובעים את צבע הפרחים. ד"ר יובל ספיר הראה בעבודת הדוקטורט שלו שהאירוסים מציעים למאביקיהם גמול לא שגרתי - לא צוף ולא אבקה, כי אם התחממות הפרח. זכרים של דבורי בר ממינים שונים מגיעים אל הפרחים לעת ערב וישנים בהם. התחממות הפרחים הכהים השכם בבוקר מאפשרת לדבורים הזכרים להתחיל את יומם מוקדם יותר בהשוואה לזכרים הלנים בסדקי סלעים ובמחסות אחרים, מה שמקנה להם יתרון תחרותי. כיום מתבצע בגן הבוטני מחקר העוסק במגוון הגנטי של מיני האירוסים השונים, וניסיון לאפיין ולכמת את הפיגמנטים היוצרים את הצבעים השונים, ולכן לעתים ניתן לראות בגן אירוסים בצבעים "מעניינים" ויוצאי דופן.

     

    פריחת מיני אלוי

    מיני אלוי שונים (Aloe spp) פורחים כעת בגן הבוטני, בגווני צהוב, כתום ואדום. אלה מיני צמחים בשרניים (סוקולנטים) אפריקאיים, רבים מהם מדרום אפריקה. המוכר ביניהם הוא האלוי ורה, שמעליו מפיקים את ג'ל ה"אלוורה" בעל השימושים הרפואיים, המשמש בעיקר לטיפול בכוויות ובפגעי עור שונים. הפרחים צינוריים ומואבקים בבית גידולם הטבעי על ידי צופיות וחרקים. צמחים אלה נמצאים בשימוש נרחב בגינון בארץ, בין השאר משום שהם עמידים לתנאי יובש, חסכניים במים ופורחים בעונה שבה הפריחה מועטה (חורף ותחילת האביב). מיני האלוי תרמו, ככל הנראה, להרחבת תפוצת הצופיות בישראל, מבית גידולן הטבעי באזור הערבה וים המלח לכיוון ההתיישבות במרכז הארץ ובצפונה, החל בשנות ה-30.

     

    פטראה משתרגת

    פטראה משתרגת (Petrea volubilis) היא מטפס מעוצה, הפורח כעת בחממה הטרופית בפריחה סגולה שופעת ומרשימה. אזור התפוצה הטבעי של צמח זה הוא מרכז אמריקה הטרופית ודרומה. בטבע מטפסת הפטראה המשתרגת על גזעי עצים, וכך מצליחה להגיע אל האור המועט שביער הגשם. אצלנו היא מטפסת על אחד מעמודי התמך של החממה. עלי הפטראה מחוספסים מאוד ומזכירים נייר זכוכית, וכך נקרא הצמח בכמה שפות. צבע עלי הגביע הוא סגול לילך, ואילו כותרת הפרח כהה יותר, בצבע כחול סגול. עלי הגביע הצבעוניים נותרים על הצמח זמן רב לאחר נשירת עלי הכותרת, ויוצרים אשליה שהצמח ממשיך ופורח.

     

    תודות לדפנה לב, לד"ר רון אלעזרי ולטל לבנוני

                                                                                 

    אוניברסיטת תל-אביב, רחוב חיים לבנון 30, 6997801.
    UI/UX Basch_Interactive