מחקר חדש מראה כי סביבת עבודה תומכת מאריכה חיים

המחקר מצא שקשרים חיוביים עם עמיתים לעבודה יכולים להשפיע על תוחלת החיים, במיוחד בין הגילאים 42-38

רוצים חיים ארוכים יותר? כדאי לכם להתחיל להציע קפה לשכן שלכם במשרד. ממחקר שנערך בפקולטה לניהול ע"ש קולר, עולה כי יחסים חיוביים עם עמיתים לעבודה יכולים להשפיע על תוחלת החיים, במיוחד בין הגילאים 42-38. תחושת שליטה בעבודה מבשרת חיים ארוכים לגברים שבינינו, אבל לנשים, מדובר על גורם סיכון לתמותה.

 

המחקר, שהובל על ידי פרופ' אריה שירום, יחד עם פרופ' שרון טוקר ויסמין אלקלעי מהפקולטה לניהול ע"ש קולר, בשיתוף פעולה עם רן בליצר ואורית יעקובסון ממכון המחקר של שירותי בריאות כללית, בחן מידע שהתקבל מבדיקות סקר מנהלים של 800 עובדים בריאים, שהם מדגם מייצג של שוק העבודה בישראל. המידע נאסף במשך 20 שנה וכלל בדיקות רפואיות שגרתיות, כאשר במקביל לבדיקות הגופניות נתבקשו הנבדקים למלא שאלונים פסיכולוגיים ותעסוקתיים.

 

לאחר 20 שנה, נבדקו הנתונים אל מול רישומי המדינה, ונבחן מי מהנבדקים נפטר ומתי. הנתונים נותחו בשיטה של "ניתוח הישרדות", במטרה למצוא גורמים מנבאי תמותה, כשבניתוח נלקחו בחשבון גורמי סיכון בריאותיים כגון השמנה, יתר לחץ דם וגם משתנים תעסוקתיים.

 

אחרי 20 שנה

ניתוח התשובות העלה ממצאים מפתיעים: עבודה בסביבה תומכת של חברים, הכוללת תמיכה מעשית ורגשית של עמיתים לעבודה, נמצאה כמפחיתה משמעותית את התמותה, בעיקר אצל נבדקים בגילאים 42-38. נבדקים אלה היו מוגנים 20 שנה אחר כך מתמותה, בעוד שעובדים שדיווחו על היעדר תמיכה כזו, היו בסיכון גבוה משמעותית לתמותה בהשוואה אליהם.

 

החוקרים מצאו גם כי תחושת שליטה בעבודה הפחיתה את הסיכון לתמותה אצל גברים במחצית, אך לעומתם, נשים שדיווחו על תחושת שליטה בעבודה דווקא היו בסיכון גבוה ב-70% למות מאשר נשים שלא דיווחו על תחושת שליטה. פרופ' טוקר מעריכה כי במיוחד לפני 20 שנה, נשים שהחזיקו בעמדות בכירות והגיעו לאותן בדיקות רפואיות ב"סקר מנהלים", חוו עומס גדול, תחושת אחריות ולחץ, מגבירי תחלואה ותמותה שעמיתיהן הגברים לא חוו, ומכאן נובע השוני בתוצאות.

 

פרופ' טוקר מספרת כי הפרסום הנרחב של המחקר ברחבי העולם הביא לתגובות הזדהות רבות, כשאנשים רבים ציינו שכעת התחושות שלהם מקבלות אישוש. תגובות רבות עסקו בדרכים לעידוד קשרים של חברות ותמיכה בין קולגות במקומות עבודה, ובתחושה כי מקומות העבודה אינם מעודדים מספיק נושא זה. לדברי פרופ' טוקר, המגמה של ניכור בין עמיתים לעבודה רק הולכת וגוברת בשנים האחרונות, עם התגברות תקשורת מבוססת דואר אלקטרוני ופחות ופחות הזדמנויות ליצירת תקשורת בינאישית על בסיס חברתי. האחריות לעידוד הפן החברתי בעבודה מוטלת על המעסיקים, וארגונים שייצרו הזדמנויות לבסס יחסים חברתיים בין העובדים, ירוויחו מבחינות רבות, לטענתה.

 

חברות טובה בעבודה

ד"ר הילה דותן, מהמחלקה להתנהגות ארגונית בפקולטה לניהול, המתמחה בתחום חברויות בעבודה, מציינת שלא כל חברות בעבודה היא חברות טובה. ד"ר דותן פיתחה מודל, אשר מבחין בין סוגי חברויות בארגון ונקרא Relational Tendency Tool, בעזרתו ניתן לנתח ולנבא אילו קשרים יובילו להשלכות חיוביות ואילו להשלכות שליליות לפרט ולארגון.

 

ככלל, מסבירה דותן, כשהמוטיבציה הראשונית ליצירת החברות בעבודה הינה אינסטרומנטלית, מדובר בסוג חברות שלרוב אינו טוב לארגון, ואינו מגביר את הנאמנות לארגון או את המחויבות אליו.  גם חברויות "אנכיות", למשל בין הבוס לכפופים אליו בעייתיות יותר, לעומת חברויות "אופקיות" בין עובדים מאותה רמה בארגון, שההשלכות שלהן לרוב יותר חיוביות. החברויות הטובות ביותר לארגון הן חברויות בין עובדים, המבוססות על אמון, בעיקר כזה המבוסס על אמון מקצועי שעבר בהמשך הזמן לפסים אישיים.

 

לכן, חשוב למעסיקים שרוצים גם לדאוג לרווחתם של העובדים וגם לרווחת הארגון, לדעת לזהות את סוגי הקשרים בין העובדים,להבין את המשמעות של קשרי החברות שנוצרים בארגון, להכווין ולעודד חברויות על בסיס אמון. בסופו של דבר, כשמתקיימת רשת של תמיכה חברתית המבוססת על חברות טובה ואמיתית, גם הפרט וגם הארגון יוצאים נשכרים.

 

אוניברסיטת תל-אביב, רחוב חיים לבנון 30, 6997801.
UI/UX Basch_Interactive