מחקרים

RESEARCH

מה מעניין אותך?

כל הנושאים
אמנויות
מוח
הנדסה וטכנולוגיה
חברה
מדעים מדויקים
ניהול ומשפט
סביבה
רוח
רפואה ומדעי החיים

מחקר

05.04.2022
מסמסים לבוס? אל תשלחו אימוג'י

מחקר ראשון מסוגו בעולם ממליץ למועסקים להמעיט בשימוש באימוג'ים

  • ניהול ומשפט

חשוב לך לשדר כוח מול הקולגות או ההנהלה בעבודה? כדאי לך לצמצם את השימוש בתמונות ובאימוג'ים ולהקפיד על העברת מסרים מילולית. כך עולה ממחקר חדש של הפקולטה לניהול ע"ש קולר. בהתאם לממצאי המחקר, החוקרים מעריכים כי עובדות ועובדים שעושים שימוש בתמונות ובאימוג'ים בעת שליחת הודעות מיילים, כפרופיל זום, ואפילו כלוגו ויזואלי (לעומת לוגו מילולי) של חברה על חולצה, עשויים להיתפס כחלשים וחסרי סמכותיות. עוד עולה מהמחקר כי מי ששולח מסרים מילוליים נתפס כבעל כוח.

 

תמרור אזהרה לסמיילי

במחקר ראשון מסוגו בעולם בחנו החוקרים תגובות של נבדקים אמריקנים לייצוגים מילוליים מול ייצוגים ויזואליים בתרחישים שונים. התוצאות היו חד משמעיות: בכל הניסויים ייחסו המשיבים כוח רב יותר לאדם שבחר בייצוג מילולי של המסר, מול זה שבחר בייצוג ויזואלי.

 

המחקר בוצע על ידי ד"ר אלינור עמית ופרופ' שי דנציגר מהפקולטה לניהול ע"ש קולר, בשיתוף עם פרופ' פאמלה ק. סמית מבית הספר לניהול ע"ש ראדי באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו. המאמר פורסם בכתב העת היוקרתי Organizational Behavior and Human Decision Processes.

 

"בעולם המודרני בכלל, ובזירה הדיגיטלית בפרט, הפך השימוש בייצוגים ויזואליים כגון תמונות, אימוג'ים וסרטונים לנפוץ ביותר, ומחקרים מראים שיש לו יתרונות רבים, לעתים בבחינת 'תמונה אחת שווה אלף מילים'. כולנו התרגלנו לכך, ובמקרים רבים אנחנו בוחרים באופן אינטואיטיבי להציג מסר באופן ויזואלי. במחקר הנוכחי ביקשנו לבחון אם יש גם מחיר לבחירה בייצוגים הוויזואליים הפופולריים כל כך. ספציפית, בחנו את ההשערה ששימוש בייצוגים ויזואליים, לעומת שימוש בייצוגים מילוליים פוגע בכוח הנתפס של שולח המסר", מסבירה ד"ר עמית.

 

לוגו מילולי או לוגו תמונתי?

כדי לבחון זאת ערכו החוקרים שורת ניסויים, שבהם הוצגו למאות נשאלים תרחישים שונים מחיי היומיום. לדוגמא, באחד הניסויים התבקשו הנבדקים לדמיין שהם הולכים לביקור שגרתי במרכול ונתקלים שם באדם זר שלובש חולצה של קבוצת הבייסבול האמריקאית 'רד-סוקס'. מחצית מהנבדקים ראו תמונה עם הלוגו המילולי על החולצה, ואילו המחצית השנייה ראתה תמונה עם הלוגו התמונתי על החולצה. תוצאות הניסוי הראו כי הנבדקים שראו תמונה של החולצה עם הלוגו התמונתי שפטו את האדם כבעל פחות כוח מאשר הנבדקים שראו את החולצה עם הלוגו המילולי.

 

תוצאות הניסוי הזה חזרו על עצמן במגוון הקשרים ועם מגוון ייצוגים. כך לדוגמא, בניסוי אחר התבקשו הנבדקים לדמיין כי הם משתתפים ביום כיף לעובדים (retreat), של חברת 'לוטוס'. לאחר מכן נאמר למחצית מהנבדקים כי עובדת בחברה בחרה בחולצה עם הלוגו המילולי של החברה (המילה 'לוטוס'), ואילו למחצית השנייה נאמר שהעובדת בחרה בחולצה עם הלוגו התמונתי של החברה (ציור מינימליסטי של פרח הלוטוס). התוצאות הראו כי הנבדקים ייחסו לעובדת שבחרה בחולצה עם הלוגו המילולי יותר כוח מאשר לעובדת שבחרה בחולצה עם הלוגו התמונתי.

 

כוחה של המילה הכתובה

תוצאות מניסויים נוספים הראו שאנשים נתפסים כחלשים יותר בעקבות שילוב של אימוג׳ים בהודעות מיילים, או בחירה בפרופיל זום ויזואלי לעומת מילולי. לדוגמא, באחד הניסויים התבקשו נבדקים לצפות בפרופיל הזום של כמה משתתפים אחרים בניסוי, ולבחור נבדק אחד מתוכם, אשר ייצג אותם במשחק משא ומתן תחרותי.

 

תוצאות הניסוי הראו כי 62% מהנבדקים בחרו בנבדק שייצג את עצמו בזום באופן מילולי, ואילו רק 38% מהנבדקים בחרו בנבדק שייצג את עצמו עם תמונה. ניסוי זה מדגים כי להשפעה של אופן הייצוג (תמונתי או מילולי), יש השלכות מעשיות חשובות להתפתחות המקצועית של עובדים: עובדים שמשדרים כוח באמצעות שימוש במילים הם בעלי סיכוי רב יותר להיבחר לתפקידים בעלי כוח. לעומת זאת, עובדים שמשדרים חולשה בעקבות שימוש בתמונות הם בעלי סיכוי נמוך יותר להיבחר לתפקידים בעלי כוח.

 

"הממצאים שלנו מתקשרים ישירות לתיאוריה שפותחה בשנים האחרונות, שקובעת כי בתוך יחסי כוחות, החזק ישאף ליותר ריחוק חברתי ואילו החלש יבקש דווקא להתקרב אל החזק. מסר שמוצג בתמונות מפורש על ידי רבים כהבעה של רצון להתקרב חברתית, ולכן מי שמשתמש בו נתפס כאדם בעל פחות כוח וסמכותיות", מסבירה ד"ר עמית ומסכמת: "חשוב לציין שאבחנה זו על פי רוב אינה רלוונטית ביחסי קרבה כמו למשל בווטסאפ המשפחתי. עם זאת, בזירות רבות בחיינו, בעיקר בעבודה ובעסקים, מתקיימים יחסי כוחות, וכשאנו מציגים מסר, חשוב שנהיה מודעים לרושם שאנו יוצרים בצד השני. הממצאים שלנו מציבים תמרור אזהרה: אם אתם מעוניינים לשדר כוח או לא להיתפס כחלשים בעיני עמיתים, עובדים, מנהלים, לקוחות, או כל נמען אחר, חישבו פעמיים לפני שאתם שולחים אימוג'י או תמונה".

מחקר

16.11.2021
משקרים במצח נחושה? הטכנולוגיה הזאת תחשוף אתכם

פיתוח חדש יאפשר לחשוף "שקרנים" על ידי תנועות של שרירי הפנים

 

  • הנדסה וטכנולוגיה
  • ניהול ומשפט

שקרים אולי לא מאריכים לנו את האף, אבל הם כן גורמים להפעלת שרירי הפנים בצורה בלתי נשלטת. לראשונה בעולם, חוקרים מאוניברסיטת תל אביב הצליחו לזהות 73% מהשקרים לפי כיווצי שרירי הפנים בעת אמירת השקר. בנוסף, החוקרים הצליחו לזהות שתי קבוצות של "שקרנים": אלה שהשקר מקפיץ להם את שרירי הלחי ואלה שמשקרים מעל הגבות. לטענת החוקרים, למחקר החדש השלכות רבות לגבי זיהוי שקרים בכל תחומי החיים, כמו ביטחון ופשיעה למשל.

 

המחקר נערך על ידי צוות מומחים מאוניברסיטת תל אביב, בהובלת פרופ' יעל חנין מבית הספר להנדסת חשמל ופרופ' דינו לוי מהפקולטה לניהול ע"ש קולר, ובהשתתפות ד"ר אנסטסיה שוסטר, ד"ר לילך אינזלברג, ד"ר אורי אוסמי והדוקטורנטית ליז איזקסון. המחקר פורסם בכתב העת היוקרתי Brain and Behavior.

 

איך בכל זאת אפשר לזהות שקר?

"מחקרים רבים הראו שאי אפשר באמת לזהות שקר, וכל האנשים שטוענים שהם יודעים לזהות 'פוקר פייס' – משלים את עצמם", מסביר פרופ' לוי. "יש מומחים, למשל חוקרי משטרה, שמצליחים קצת יותר, אבל רק קצת. ואילו הטכנולוגיה הקיימת של גלאי אמת בעייתית עד כדי כך שהיא אפילו לא קבילה בבית המשפט. תמיד אפשר ללמוד לשלוט על הדופק ולהערים על המכונה. מכל זה נובע שצריך טכנולוגיה אמינה ומדויקת יותר לזיהוי שקרים. הנחת יסוד אחת במחקר היא ששרירי פנים מתעוותים כשאנו משקרים, אלא שעד כה האלקטרודות פשוט לא היו רגישות מספיק כדי למדוד את העיוותים הללו".

 

המחקר החדש התאפשר הודות לפיתוח חדשני ופורץ דרך מהמעבדה של פרופ' יעל חנין: מדבקות המודפסות על משטחים רכים ומכילות אלקטרודות מיוחדות, המאפשרות לנטר ולמדוד את פעילות השרירים והעצבים. לפיתוח, שכבר ממוסחר דרך חברת X-trodes, יישומים רבים כמו ניטור שינה מהבית, זיהוי מוקדם של מחלות עצביות ושיקום, אבל הפעם החוקרים מאוניברסיטת תל אביב החליטו להשתמש בו בכיוון אחר: זיהוי שקרים.

 

במסגרת הניסוי, החוקרים הדביקו את האלקטרודות המיוחדות על שתי קבוצות שרירי פנים: שרירי הלחי הסמוכים לשפתיים והשרירים שמעל הגבות. הנסיינים נתבקשו לשבת אחד מול השני, כשלראשם אוזניות, שהשמיעו את המילים "קו" או עץ". כאשר נסיין אחד שמע "קו" ואמר "עץ", או שמע "עץ" ואמר "קו", הוא שיקר כמובן – והיושב מולו היה צריך לנסות ולזהות השקר.

 

בשלב השני, הנסיינים התחלפו, והמנחש התבקש להגיד אמת או שקר. כצפוי, המשתתפים בניסוי לא הצליחו לזהות אם שיקרו להם במובהקות סטטיסטית, אולם האותות החשמליים מפניהם אפשרו לחוקרים להגיע לתוצאה חסרת תקדים של זיהוי השקר ב-73% מהמקרים.

 

אז איך אתם משקרים - עם הלחי או עם המצח?

"מדובר במחקר ראשוני, ולכן השקר עצמו היה פשוט", אומר פרופ' לוי. "לרוב, כשאנחנו משקרים אנחנו מספרים סיפור ארוך יותר מ'קו' ו'עץ', עם מרכיבים של אמת ומרכיבים של שקר. אבל היתרון המחקרי כאן הוא שאנחנו ידענו מה נאמר באוזניות, כלומר ידענו מתי נאמר שקר ומתי אמת, וכך אימנו את התוכנה באמצעות למידת מכונה מתוחכמת לזהות שקרים לפי אותות ה-EMG באלקטרודות, והגענו לדיוק של 73% - לא מושלם, אבל טוב בהרבה מכל טכנולוגיה קיימת. תוצאה מעניינת אחרת הייתה שאנשים שונים משקרים באמצעות שרירים אחרים בפנים: חלק שיקרו עם שרירי הלחי וחלק עם השרירים שמעל הגבות".

 

לתוצאות הללו ייתכנו השלכות דרמטיות על היבטים רבים של חיינו, שכן המחקר הבסיסי לגבי הפיזיולוגיה של הפנים בעת אמירת השקר יכול לייתר את הצורך באלקטרודות ולאמן תוכנות וידאו לזהות שקרים לפי תנועות השרירים עצמם. "בבנק, בחדר החקירות, בנמל התעופה או סתם בריאיון עבודה בזום, מצלמות ברזולוציה גבוהה שאומנו לזהות את תנועות שרירי הפנים ידעו לזהות מתי אנחנו דוברי אמת ומתי שקר", מסכם פרופ' לוי. "ברגע שנעבור את השלב הניסויי, נאמן את התוכנות ונייתר את הצורך באלקטרודות, היישומים רבים ומגוונים".

 

"מחקרים רבים הראו שאי אפשר באמת לזהות שקר, וכל האנשים שטוענים שהם יודעים לזהות 'פוקר פייס' – משלים את עצמם", מסביר פרופ' לוי. "יש מומחים, למשל חוקרי משטרה, שמצליחים קצת יותר, אבל רק קצת. ואילו הטכנולוגיה הקיימת של גלאי אמת בעייתית עד כדי כך שהיא אפילו לא קבילה בבית המשפט. תמיד אפשר ללמוד לשלוט על הדופק ולהערים על המכונה. מכל זה נובע שצריך טכנולוגיה אמינה ומדויקת יותר לזיהוי שקרים. הנחת יסוד אחת במחקר היא ששרירי פנים מתעוותים כשאנו משקרים, אלא שעד כה האלקטרודות פשוט לא היו רגישות מספיק כדי למדוד את העיוותים הללו".

 

מחקר

09.08.2021
חוקרים מאוניברסיטת תל אביב חושפים: דפוס התנהלות בעייתי בקרב חברות אמריקאיות

דירקטורים "בלתי תלויים" שממנות חברות בהליכי חדלות פירעון למעשה מתפרנסים דרך קבע ממילוי תפקיד זה בחברות שקרסו

  • ניהול ומשפט

מחקר חדש של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב חושף דפוס התנהלות בעייתי שנפוץ בשנים האחרונות בקרב חברות אמריקאיות גדולות בקשיים כספיים, לפיו כמחציתן ממנות דירקטורים חדשים, כביכול בלתי-תלויים, כדי לנווט את הליכי חדלות הפירעון ולבחון טענות בדבר הברחת נכסים ופעולות בניגוד עניינים של בעלי המניות. מהמחקר עולה כי למעשה הדירקטורים החדשים מתפרנסים דרך קבע ממילוי תפקיד זה בחברות שקרסו, ולכן סובלים מהטיה מבנית לטובת בעלי מניות השליטה (לרוב קרנות הון פרטי) ומשרדי עורכי הדין של החברה.

 

המחקר נעשה על ידי פרופ' אהוד קמר וד"ר קובי קסטיאל מהפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן בשיתוף עם פרופ' ג'ארד אליאס מאוניברסיטת קליפורניה. המחקר עורר תהודה רבה בארה"ב וזכה לסיקור נרחב בעיתונים המובילים The Wall Street Journal, The Financial Times ו-Bloomberg.

 

בלתי תלויים?

החוקרים ערכו ניתוח אקונומטרי של החזרי החובות לנושים בקרב חברות שקרסו, ומצאו כי החזר החוב לנושים הלא-מובטחים (נושים שהחוב כלפיהם לא מובטח בשעבוד על נכס מסוים של החברה, ולכן הם החשופים ביותר לתספורת חוב) נמוך בממוצע ב-21% במקרים שבהם החברה מינתה "דירקטורים בלתי תלויים" כאלה.

 

החוקרים מציעים כי בתי המשפט יראו דירקטורים אלה כבלתי תלויים רק אם הנושים הלא-מובטחים תמכו במינוי שלהם. לדבריהם, אין די בהטלת חובת גילוי על החברה שתחשוף את ההטיה המבנית של דירקטורים כאלה.

 

"במחקר הנוכחי אנחנו מראים שחברות בקשיים כלכליים, במיוחד אלה שבשליטת קרנות הון פרטי, נוטות למנות דירקטורים שמתיימרים להיות בלתי תלויים אך סובלים מהטיה מבנית לטובת בעלי מניות השליטה ומשרדי עורכי הדין של החברה שמינתה אותם." מסבירים פרופ' קמר וד"ר קסטיאל. "הדירקטורים האלה הם שחקנים חוזרים שחבים את המינוי שלהם לבעלי המניות, ובאותה עת הם בוחנים מחלוקות בין בעלי המניות לבין הנושים. מינויים כאלה מטעם בעלי המניות אינם צריכים למנוע מנושים לייצג את עניינם בצורה אפקטיבית במחלוקות מסוג זה."

 

למאמר המלא > 

מחקר

16.12.2020
משבר עמוק גם במגזר העמותות וההתנדבות בעקבות הקורונה

מחקר חדש של המכון למשפט ופילנתרופיה: מגפת הקורונה מתאפיינת בירידות חדות בשיעור התורמים לארגונים חברתיים, סך התרומה והיקף ההתנדבויות

  • ניהול ומשפט

מחקר חדש של המכון למשפט ופילנתרופיה באוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב קובע כי במהלך התפרצות נגיף הקורונה הארגונים החברתיים סבלו מירידה חדה של כ-20% בשיעור התורמים ובד בבד בירידה בת 12% בסכומי התרומה, בהשוואה לנתוני שנת 2019. על פי החוקרים ירידה זו מעוררת דאגה ממשית באשר לעמידותם הפיננסית של ארגונים אלו, שכן היא מייצגת הפחתה של מאות מיליוני שקלים בהכנסות הכוללות של ארגוני המגזר השלישי.

 

בנוסף, הנתונים מעידים על ירידה של 36% בהיקף ההתנדבות בהשוואה לשנת 2019, שמשמעה אובדן של מאות אלפי מתנדבים. החוקרים סבורים שגם אם לוקחים בחשבון את הצמצום בפעילות שנובע בהכרח ממגבלות הריחוק החברתי, הרי שמדובר בפגיעה ממשית ביכולתם של הארגונים לספק שירותים.

 

המחקר נערך על ידי עו"ד גליה פיט, במכון למשפט ופילנתרופיה, בפקולטה למשפטים אוניברסיטת תל אביב, וד"ר חגי כץ מהפקולטה לניהול ע"ש גילפורד גלייזר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. במסגרת המחקר, החוקרים בחנו את המגמות השונות החל מהתפרצות "הגל הראשון" (מרץ 2020) ועד לעיצומו של ה"גל השני" (ספטמבר 2020) של המגפה. המחקר מורכב מסקרים שבועיים, שכוללים כ-550 משיבים מהציבור היהודי והערבי.

 

מהנתונים עולה שבעוד שממוצע התרומות השבועי לארגונים חברתיים בשנת 2019 היה 234 שקלים לאדם, הרי שבמהלך הגל הראשון, ממוצע התרומות השבועי ירד ל-228 שקלים לאדם, ובמהלך הגל השני מגמת הירידה המשיכה ל-206 שקלים. במקביל, בעוד ששיעור התורמים הממוצע הכולל (גם תרומות פורמליות לארגונים וגם תרומות בלתי פורמליות לאדם פרטי או במשפחה) נשאר יציב פחות או יותר, ועמד על כמחצית מהציבור שמדווחים על תרומה מדי שבוע, חלה ירידה מתמשכת בשיעור הממוצע של התורמים תרומות לארגונים חברתיים מ-37.6% בממוצע השנתי ב-2019 ל-30.4% בלבד בעיצומו של הגל השני.

 

בדומה לכך, מהנתונים עולה שבעוד ששיעור ההתנדבות הכללי נותר יציב יחסית (אף כי בחודשיים הראשונים של משבר הקורונה חלה ירידה בסך 19% ביחס לממוצע של שנת 2019), בשיעור המתנדבים בארגונים, לעומת זאת, חלה ירידה עקבית מ-12.6% ל-8.1%. בנוסף, הנתונים מתאפיינים בירידה של 0.5% בשיעור הנשאלים שהשיבו שקיבלו עזרה באופן בלתי פורמלי מאדם אחר.

 

החוקרים מציינים שמדובר בנתונים מדאיגים שכן על פי רוב במצבי אסון ומלחמה, למשל, ידוע כי ישנה עלייה ניכרת, אף אם זמנית, בהיקפי ההתנהגות הפילנתרופית של הציבור. "מהמחקר עולה שדווקא בעת משבר הקורונה, שבה הסעדים שמעניקים ארגוני המגזר השלישי נחוצים יותר מתמיד, הארגונים הללו חווים מחסור חמור במשאבים", אומרים החוקרים. "הממצאים מראים כי המגזר השלישי בישראל נמצא במשבר עמוק, שמשמעותו ארוכות הטווח עדיין אינן ידועות, אבל הן לבטח כוללות פגיעה אנושה בארגונים שמספקים שירותים חברתיים שונים, חלקם שירותים חיוניים לאוכלוסיות שונות, ובפרט לחלשים ביותר בחברה. מצב זה מחייב התגייסות מיידית לבקרת נזקים, ומוטב במספר צירים במקביל – בעידוד הציבור לשוב לרמות מעורבות חברתית כפי שהיו לפני המשבר, אם לא למעלה מכך, ובסיוע חירום לשמירה על יציבותם הכלכלית של ארגוני המגזר השלישי. נדרשת לשם כך פעולה משותפת של הממשלה ושל ארגוני המגזר השלישי, ובפרט ארגונים מתאמים ומרכזיים, ויפה שעה אחת קודם".

 

יותר ממחצית מהישראלים תורמים לנזקקים

מחקר

21.03.2017
יותר ממחצית מהישראלים תורמים לנזקקים

מחקר חדש הבודק את תרבות הנתינה והתרומה בישראל מגלה כי שלושה מכל ארבעה ישראלים תורמים כסף למטרות פילנתרופיות 

  • ניהול ומשפט

האם כל ישראל ערבים זה לזה? מסתבר שכן. לפחות בכל הנוגע לתרומות לארגונים חברתיים ולנזקקים. דו"ח ייחודי וראשון מסוגו שמתפרסם בימים אלה מציג נתונים על תרבות הנתינה והתרומה בישראל, ומגלה כי שלושה מכל ארבעה ישראלים (76% מהציבור בארץ) תורמים כסף או שווה ערך לכסף לארגונים פילנתרופיים. מנתוני הדו"ח עולה כי התרומה הממוצעת למשק בית בישראל נאמדת בכ-300 ש"ח בשנה. מחקרים בעבר הראו כי התרומה השנתית של כלל משקי הבית בישראל מצטברת לכדי חמישה מיליארד שקלים.

 

הדו"ח נערך במסגרת פעילות המכון למשפט ופילנתרופיה בפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן באוניברסיטת תל אביב, בשיתוף חוקרים מאוניברסיטת בן גוריון, מהאוניברסיטה העברית ומאוניברסיטת קולומביה בארה"ב, יחד עם ארגונים ומוסדות ממשלתיים כגון הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, רשות המיסים, רשות התאגידים, האפוטרופוס הכללי ובנק ישראל.

 

המכון למשפט ופילנתרופיה הינו גוף מחקר חדשני, יחיד מסוגו בישראל, אשר מיועד לשרת את החברה האזרחית בישראל – הפילנתרופיה והארגונים החברתיים, ולסייע לקובעי המדיניות ולתורמים להפוך את הנתינה בישראל לאפקטיבית יותר בהשגת מטרותיה.

 

רוב הציבור בארץ תורם מטעמי מוסר ומסורת

כשבוחנים את המוטיבציה לתרומה, בולטים במיוחד הנתונים הבאים: רוב התורמים עושים זאת מטעמי עזרה לנזקקים, אמונה במטרה, מחויבות מוסרית והנאה מעצם הנתינה. כשליש עושים זאת על רקע חובה דתית ורק כשלושה אחוזים - לצורך הטבות מס. מטרות התרומה מתמקדות לרוב בסיוע לאוכלוסיות נזקקות, עזרה בתחום הבריאות ותמיכה במוסדות דת.

 

"גורמים רבים משפיעים על המוטיבציה לתרומה", מסבירה עו"ד גליה פיט, המנהלת המקצועית של המכון למשפט ופילנתרופיה. "למשל ההבנה שקיים צורך בתרומה, מסורת מושרשת בתחום וחינוך לאחריות חברתית. הנתינה והתרומה מבוססות מאוד בדתות המרכזיות בישראל. היהודים, המוסלמים והנוצרים מכירים היטב את עקרונות הצדקה, והדבר ניכר בדפוסי הנתינה שלהם".

 

הישראלי מעדיף לתרום לקבצנים ברחוב

נתון מעניין במיוחד שמוזכר בדו"ח מתייחס לאופן הנתינה של התורם הישראלי: אף על פי שישראל נחשבת בעולם לאומת סטארט-אפ, נראה שבכל הקשור לתרומות באינטרנט, ברשתות החברתיות או במסרונים בסלולארי הציבור הישראלי ברובו עדיין מעדיף את הנתינה המסורתית והאינטואיטיבית - ישירות לקבצנים ברחוב (58%) ולקופות הצדקה (52%). רק בודדים (7.5%) תורמים באמצעות אינטרנט, רשתות ומסרונים.

 

"כשאין אמון במדינה שתסייע - אנשים תורמים יותר"

"מהדו"ח עולה בבירור שכאשר רמת האמון ברשויות המדינה נמוכה יותר, אנשים נוטים לתרום לארגונים חברתיים", מסבירה עו"ד גליה פיט. "רוב הישראלים הם נדיבים ותורמים אך אינם מודעים לכוח הרב של התרומה שלהם, ולכסף שלהם משקל רציני. החשיבות הרבה של הדו"ח היא שהוא מאפשר לנו להבין טוב יותר את השיקולים המשפיעים על ישראלים לתרום, ועם הידע הזה, לפנות להבניית כלים וחינוך במטרה לייצר בעתיד תרומה מושכלת, שתעצים את הארגונים החברתיים ותתמוך בעשייה שלהם".

 

עו"ד גליה פיט בראיון לתכנית איפה הכסף ברדיו 103fm

לקריאת הדו"ח המלא

קניין רוחני: מחקר חדש בוחן את הזכות ליצירה נגזרת

מחקר

21.07.2016
קניין רוחני: מחקר חדש בוחן את הזכות ליצירה נגזרת

המחקר קובע כי אין הצדקה להחיל את הזכות הטבעית של היוצר לבלעדיות מקיפה על יצירה נגזרת

  • ניהול ומשפט

עמרי נחום טוויג, דוקטורנט מהפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן ומוסיקאי, חוקר בעבודת הדוקטורט שלו את נושא היצירה הנגזרת בראי החוק, כלומר את הזכות להתבסס באופן מהותי על יצירה קודמת  ביצירה חדשה. 

 

כיום, ברוב מדינות העולם, הזכות ליצירה נגזרת נתונה באופן בלעדי לבעל היצירה המקורית. "כמוסיקאי", מסביר טוויג, "הבעיה בבלעדיות הזו הייתה לי מוחשית. במוסיקה קלאסית למשל, אחת מטכניקות ההלחנה הידועות, היא ואריציות על נושא מתוך יצירה מוכרת קיימת. זו כמובן יצירה נגזרת, ולכן אסורה ללא הסכמת היוצר הראשון. גם נגני ג'אז משלבים במהלך האילתור שלהם קטעים מיצירות מוכרות אחרות, ובעולם הפופ מקובל מאד לעשות גרסאות כיסוי (cover) ליצירות קיימות (החוק מאפשר לעשות זאת במקרים חריגים), וגם לשלב חלקים מיצירות קיימות ביצירות חדשות. זה ניכר באופן מיוחד בטכניקות יצירה חדשות יותר כמו מאש-אפ ורמיקס."

 

העתקה או יצירה?

אחת המסקנות אליה הגיע טוויג במחקרו היא שאם בוחנים היטב את ההצדקות, אלו הכלכליות ואלו המבוססות על הזכויות הטבעיות של היוצרים, קשה לתמוך בהיקף הרחב של הבלעדיות ליצירה נגזרת כיום. כלומר, אם מבינים שהשימוש בביטויים קודמים לצורך יצירות חדשות הוא חלק בלתי נפרד מעולם היצירה, ורואים ערך בעידוד יצירתיות והעשרת עולם הביטויים, יש לעצב מחדש את הזכות הזו. מצד אחד יש להחיל אותה על יותר מקרים, שכיום נתפסים על ידי בתי משפט כ"העתקה" בלבד, אף על פי שמדובר ביצירות חדשות עם תוספת מקורית משמעותית. מצד שני, יש לצמצם באופן ניכר את עוצמת הסעדים שהחוק מעמיד לרשותו של היוצר הראשון, כאשר יצירה נגזרת נעשית ללא רשותו. 

 

טוויג מציע לפיכך, לעבור למשטר של רישיון כפייה - לאחר תקופת חסימה מסויימת של בלעדיות ליוצר הראשון, יוכל כל אדם לעשות יצירות נגזרות ללא הסכמתו, בכפוף לתשלום תמלוגים ראויים. כמו כן מקווה טוויג, כי מחקרו יוסיף לשיח המחקרי הישראלי על הקנין הרוחני, שהוא חלק מרכזי בתחום המשפט והטכנולוגיה. "הפסיקה בתחום הקנין הרוחני בעולם מתאימה את עצמה לשינויים בטכנולוגיה ובתחומי היצירה החדשים לאט מדי. בישראל זה ניכר במיוחד כאשר בתי המשפט נוטים לפנות לפסקי דין במדינות אחרות בעולם כבסיס להחלטותיהם. העשרת המחקר בקנין הרוחני בישראל דווקא תאפשר מקור ידע זמין ונגיש יותר, שיוכל לשמש את בתי המשפט, ויאיץ את קצב הפסיקה להתפתחות הטכנולוגיה", מסכם טוויג. 

 

 

מחקר חדש מראה כי סביבת עבודה תומכת מאריכה חיים

מחקר

21.07.2016
מחקר חדש מראה כי סביבת עבודה תומכת מאריכה חיים

המחקר מצא שקשרים חיוביים עם עמיתים לעבודה יכולים להשפיע על תוחלת החיים, במיוחד בין הגילאים 42-38

  • ניהול ומשפט

רוצים חיים ארוכים יותר? כדאי לכם להתחיל להציע קפה לשכן שלכם במשרד. ממחקר שנערך בפקולטה לניהול ע"ש קולר, עולה כי יחסים חיוביים עם עמיתים לעבודה יכולים להשפיע על תוחלת החיים, במיוחד בין הגילאים 42-38. תחושת שליטה בעבודה מבשרת חיים ארוכים לגברים שבינינו, אבל לנשים, מדובר על גורם סיכון לתמותה.

 

המחקר, שהובל על ידי פרופ' אריה שירום, יחד עם פרופ' שרון טוקר ויסמין אלקלעי מהפקולטה לניהול ע"ש קולר, בשיתוף פעולה עם רן בליצר ואורית יעקובסון ממכון המחקר של שירותי בריאות כללית, בחן מידע שהתקבל מבדיקות סקר מנהלים של 800 עובדים בריאים, שהם מדגם מייצג של שוק העבודה בישראל. המידע נאסף במשך 20 שנה וכלל בדיקות רפואיות שגרתיות, כאשר במקביל לבדיקות הגופניות נתבקשו הנבדקים למלא שאלונים פסיכולוגיים ותעסוקתיים.

 

לאחר 20 שנה, נבדקו הנתונים אל מול רישומי המדינה, ונבחן מי מהנבדקים נפטר ומתי. הנתונים נותחו בשיטה של "ניתוח הישרדות", במטרה למצוא גורמים מנבאי תמותה, כשבניתוח נלקחו בחשבון גורמי סיכון בריאותיים כגון השמנה, יתר לחץ דם וגם משתנים תעסוקתיים.

 

אחרי 20 שנה

ניתוח התשובות העלה ממצאים מפתיעים: עבודה בסביבה תומכת של חברים, הכוללת תמיכה מעשית ורגשית של עמיתים לעבודה, נמצאה כמפחיתה משמעותית את התמותה, בעיקר אצל נבדקים בגילאים 42-38. נבדקים אלה היו מוגנים 20 שנה אחר כך מתמותה, בעוד שעובדים שדיווחו על היעדר תמיכה כזו, היו בסיכון גבוה משמעותית לתמותה בהשוואה אליהם.

 

החוקרים מצאו גם כי תחושת שליטה בעבודה הפחיתה את הסיכון לתמותה אצל גברים במחצית, אך לעומתם, נשים שדיווחו על תחושת שליטה בעבודה דווקא היו בסיכון גבוה ב-70% למות מאשר נשים שלא דיווחו על תחושת שליטה. פרופ' טוקר מעריכה כי במיוחד לפני 20 שנה, נשים שהחזיקו בעמדות בכירות והגיעו לאותן בדיקות רפואיות ב"סקר מנהלים", חוו עומס גדול, תחושת אחריות ולחץ, מגבירי תחלואה ותמותה שעמיתיהן הגברים לא חוו, ומכאן נובע השוני בתוצאות.

 

פרופ' טוקר מספרת כי הפרסום הנרחב של המחקר ברחבי העולם הביא לתגובות הזדהות רבות, כשאנשים רבים ציינו שכעת התחושות שלהם מקבלות אישוש. תגובות רבות עסקו בדרכים לעידוד קשרים של חברות ותמיכה בין קולגות במקומות עבודה, ובתחושה כי מקומות העבודה אינם מעודדים מספיק נושא זה. לדברי פרופ' טוקר, המגמה של ניכור בין עמיתים לעבודה רק הולכת וגוברת בשנים האחרונות, עם התגברות תקשורת מבוססת דואר אלקטרוני ופחות ופחות הזדמנויות ליצירת תקשורת בינאישית על בסיס חברתי. האחריות לעידוד הפן החברתי בעבודה מוטלת על המעסיקים, וארגונים שייצרו הזדמנויות לבסס יחסים חברתיים בין העובדים, ירוויחו מבחינות רבות, לטענתה.

 

חברות טובה בעבודה

ד"ר הילה דותן, מהמחלקה להתנהגות ארגונית בפקולטה לניהול, המתמחה בתחום חברויות בעבודה, מציינת שלא כל חברות בעבודה היא חברות טובה. ד"ר דותן פיתחה מודל, אשר מבחין בין סוגי חברויות בארגון ונקרא Relational Tendency Tool, בעזרתו ניתן לנתח ולנבא אילו קשרים יובילו להשלכות חיוביות ואילו להשלכות שליליות לפרט ולארגון.

 

ככלל, מסבירה דותן, כשהמוטיבציה הראשונית ליצירת החברות בעבודה הינה אינסטרומנטלית, מדובר בסוג חברות שלרוב אינו טוב לארגון, ואינו מגביר את הנאמנות לארגון או את המחויבות אליו.  גם חברויות "אנכיות", למשל בין הבוס לכפופים אליו בעייתיות יותר, לעומת חברויות "אופקיות" בין עובדים מאותה רמה בארגון, שההשלכות שלהן לרוב יותר חיוביות. החברויות הטובות ביותר לארגון הן חברויות בין עובדים, המבוססות על אמון, בעיקר כזה המבוסס על אמון מקצועי שעבר בהמשך הזמן לפסים אישיים.

 

לכן, חשוב למעסיקים שרוצים גם לדאוג לרווחתם של העובדים וגם לרווחת הארגון, לדעת לזהות את סוגי הקשרים בין העובדים,להבין את המשמעות של קשרי החברות שנוצרים בארגון, להכווין ולעודד חברויות על בסיס אמון. בסופו של דבר, כשמתקיימת רשת של תמיכה חברתית המבוססת על חברות טובה ואמיתית, גם הפרט וגם הארגון יוצאים נשכרים.

 

מחקר

22.02.2016
מחקר שבחן מעל מיליון עסקאות ב-eBay גילה כי נשים מקבלות פחות כסף ופחות הצעות

ממצאי המחקר מראים כי אנשים נוטים להמעיט מערכם של מוצרים הנמכרים על ידי נשים, וזה משפיע על נכונות הקונים לשלם עבור המוצר

  • ניהול ומשפט

אם אתם רוצים להיות מוכרים מוצלחים בeBay-, אולי כדאי לכם לבחור שם משתמש זכרי, כך עולה ממחקר חדש בראשות ד"ר תמר קריכלי-כץ, מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בפקולטה למדעי החברה ומהפקולטה למשפטים, בשיתוף ד"ר טלי רגב.

 

ד"ר תמר קריכלי-כץ וצוותה בחנו נתונים של יותר ממיליון עסקאות ב eBay-בין השנים 2009 ל-2012, ברכישת המוצרים הפופולריים ביותר. לדברי החוקרים, לצרכנים ב eBay-לא נאמר האם המוכר הוא זכר או נקבה, אבל ברוב המקרים אפשר לקבוע זאת על פי שם המשתמש שלהם.
 

הם התמקדו במוצרים זהים והוכיחו כי נשים מקבלות פחות הצעות על המוצר שלהן, ובסופו של דבר מקבלות עליו מחיר נמוך יותר. אישה שמכרה מוצר חדש קיבלה עליו 80 סנט, לעומת דולר שקיבל מוכר גבר. במוצרים המשומשים קיבלה מוכרת אישה 97 סנט על כל דולר שקיבל גבר שמכר מוצר משומש זהה.

 

כדי לבחון את התיאוריה שאנשים תפסו את המוצרים הנמכרים על ידי נשים כפחותי ערך, פרסמו החוקרים מכירת כרטיס מתנה באמזון בשווי של 100 דולר. במקרה של מוכרת אישה, 116 משתתפי הניסוי הביעו לרוב נכונות נמוכה יותר לשלם עבור הכרטיס. למוכרות הוצעו 83 דולר עבור הכרטיס, לעומת הצעה של 87 דולר למוכרים גברים.

 

עבור פריטי יד שנייה נשים עדיין קיבלו פחות כסף מאשר גברים, אבל הפער היה קטן יותר - רק שלושה אחוזים. החוקרים טוענים שהקונים כנראה סומכים יותר על תיאור פריט היד השנייה שנכתב על ידי אישה, ושזו יכולה להיות הסיבה לפער הנמוך יותר בין המחירים המוצעים.

 

"המחקר עשוי להיות הראשון שמראה משהו שידוע כבר זמן רב - אי-שוויון ואפליה שמים נשים בעמדת נחיתות באופן עקבי," אומרים החוקרים.

     

מחקר

16.01.2013
מחקר חדש מצביע על הקשר שבין גזענות ליצירתיות ירודה

מחקר שנערך בפקולטה לניהול מראה כי לחשיבה סטראוטיפית גזענית ולהגבלה ביצירתיות יש הרבה יותר מן המשותף ממה שנדמה לנו - שתיהן מושפעות מחשיבה קטגורית

  • ניהול ומשפט

ד"ר כרמית תדמור, מומחית להתנהגות ארגונית בחוג למנהל עסקים, ועמיתיה, גילו במחקר חדש כי חשיבה סטריאוטיפית וקיפאון יצירתי חולקים מכנה משותף: חשיבה קטגורית. "אף על פי ששני התחומים מובילים לתוצאות שונות, שניהם מתרחשים כאשר אנשים מתקבעים על תבניות מידע מוכרות והלכי רוח קונבנציונליים", מסבירים החוקרים.

 

במחקרם ביקשו החוקרים לבדוק האם יכול להיות קשר סיבתי בין גזענות מהותנית - הדעה כי אנשים מגזע מסוים הם בעלי מהות מולדת שכוללת תכונות ויכולות אשר אינן ניתנות לשינוי, לבין יצירתיות. הם העלו השערה כי ברגע שתופעל תצורת החשיבה המהותנית היא תוביל להגבלה בחשיבה על נקודות מבט אלטרנטיביות ותביא לצרות ראייה כללית.

 

חשיבה קטגורית פוגעת ביצירתית

באחד מארבעה ניסויים שנערכו במסגרת המחקר, חולקו המשתתפים לשלוש קבוצות: בקבוצה אחת, התבקשו הנבדקים לקרוא מאמר מדעי פיקטיבי התומך בדעות קדומות על סמך גזע, בקבוצה השנייה התבקשו לקרוא מחקר פיקטיבי התומך באמונות גזעיות שאינן מהותיות, כלומר ניתנות לשינוי, ובקבוצה השלישית קראו הנבדקים מחקר מדעי על המאפיינים המדעיים של מים.

 

בשלב השני נבחנו המשתתפים במבחן אסוציאציות הבודק יצירתיות. במבחן הוצגו בכל פעם שלוש מילים, ועל הנבדקים הוטל למצוא מילת מטרה המשותפת לשלושתן, לדוגמא, מילה משותפת למילים: "עגול", "טניס" ו-"נימוסין", יכולה להיות "שולחן". החוקרים מצאו כי משתתפי הקבוצה הראשונה, שנחשפו לתפיסת עולם גזענית מהותנית היו פחות יצירתיים והצליחו לפתור נכונה פחות תרגילי מילים מאשר המשתתפים בשתי הקבוצות האחרות.

 

כשהקופסא נסגרת

תוצאות של מחקר עוקב שערכו החוקרים הראה כי הקשר בין גזענות מהותנית ויצירתיות ירודה, יכול להיות מוסבר, לפחות בחלקו, בעלייה בקיבעון מחשבתי. לדברי ד"ר תדמור, "אנשים האוחזים בתפיסה הזו מסתכלים בקטגוריות חד משמעיות וסבורים שדברים לא יכולים להתערבב, לא יכולים לעבור מקבוצה אחת לאחרת. יצירתיות מהגדרתה דורשת לפרוץ מחסומים בין קטגוריות ולחשוב מחוץ לקופסה". בנוסף מדגיש הניסוי כי גם החשיפה לעמדות קבועות וגזעניות לבדה, גם אם אינן מקובעות מבעוד מועד, משפיעה על דרך החשיבה ומצמצמת את המחשבה היצירתית.

 

מגזענות לסובלנות

המחקר מציע כי דעות מהותניות ניתנות לשינוי יחסית בקלות. אף על פי שישנם עדיין היבטים רבים שטרם נחקרו, תדמור וקבוצתה משערים שניתן להשתמש בממצאים שהעלו על מנת לעצב תכנית התערבות אשר תוריד את רמת הדעות המהותניות ותוביל משתתפים לא רק לסבלנות חברתית גדולה יותר אלא גם לשחרור הפוטנציאל היצירתי שלהם כחלק מהתהליך.

מחקר

27.12.2012
הימנעות מחיפוש מידע ככלי לוויסות רגשות

מדוע אנו רוצים לדעת ש"אכלנו אותה"? לא תמיד חיפוש או הימנעות מאינפורמציה נעשים במטרה לשפר תהליכי קבלת החלטות, אלא לעיתים מהווים מקור בלתי תלוי לוויסות רגשות הנאה וכאב הכרוכים בידיעה עצמה

  • ניהול ומשפט

המידע שמאחורי ההחלטה

מקובל לומר כי אנשים עושים שימוש בידע על מנת לשפר תהליכי קבלת החלטות. אכן, החלטות המבוססות על ידע הן בדרך כלל החלטות טובות ומושכלות יותר. עם זאת, בסדרת מחקרים, הראה ד"ר יניב שני מהפקולטה לניהול ע"ש רקאנטי, כי בני אדם מחפשים במקרים רבים מידע לא רלוונטי, ככלי לוויסות תחושותיהם לגבי החלטות שכבר קיבלו. יתרה מזאת, מדובר בעיקר בחיפוש מידע בעל אופי שלילי, אשר מוכיח בסופו של יום שההחלטות שקיבלו לא היו הטובות ביותר.

 

רוכשים במבצע מחפשים מידע על מבצעים טובים יותר בהם יכלו לרכוש את המוצר, משקיעים במניות בוחנים את התנהגות המניה גם אחרי שמכרו אותה כדי לגלות אם עלתה, ואפילו בני זוג ממשיכים להתעדכן בנוגע לבני זוג קודמים, גם אחרי שנפרדו דרכיהם, למרות שהמידע כבר אינו רלוונטי עבורם והפוטנציאל להיפגע ממנו הוא גבוה. יתרה מכך, המחקר הראה כי אנשים נוטים לחפש את המידע דווקא כאשר הם חושדים שימצאו אינפורמציה לא נעימה. למעשה, חיפוש האינפורמציה לרוב נפסק בעיקר כאשר נחשפת האינפורמציה הלא נעימה (לדוגמא, כאשר אני מגלה שיכולתי לקנות מוצר במחיר מופחת) ולא כאשר נחשפת אינפורמציה נעימה יחסית (קניתי את המוצר במחיר טוב).

 

חוסר וודאות

לחוסר הוודאות תפקיד משמעותי בהגברת התחושה הלא נעימה הקשורה במחשבה ש"מצבנו יכול היה להיות טוב יותר". בסדרת המחקרים הוכח כי עצם המחשבה שהחמיצו הזדמנות לרווח נוסף לו השקיעו במניה אחרת, שצלם החתונות רימה אותם או אפילו שהאקס\ית מאושר\ת במערכת היחסים החדשה שלו\ה, הרבה פחות נעימה לאנשים, לעומת הרווח הרגשי שקיבלו מאישור חשדותיהם.

 

אז למה אנו בכל זאת מתעקשים לגלות דברים שאנו יודעים שיגרמו לנו לעוגמת נפש? הצורך להקטין את תחושת חוסר הוודאות חזק במיוחד כשאנשים מצפים ל"גרוע מכל", ומוביל לחיפוש אינפורמציה ודאית גם במחיר מציאתה, מהסיבה הפשוטה שעצם הידיעה "סוגרת" את הנושא ומאפשרת "להמשיך הלאה".

 

אחרי החגים

המחקר האחרון בסדרה עסק בהימנעות ממידע ובדק מתי אנשים מעדיפים להימנע מאינפורמציה, גם כשמדובר במידע חשוב ומשמעותי. מחקר זה מצא כי יש סיטואציות בהן אנשים מעדיפים להתעלם ממידע רלוונטי וחשוב שיכול להשפיע על התנהגותם והחלטותיהם, ושהם סקרנים מאד לגבי תוצאותיו. המשותף לאותן סיטואציות הן שבכולן מדובר על פעילות נעימה צפויה, הגורמת לנו לוותר על מידע ולדחות את קבלתו עד לאחר סיום הפעילות.

 

לדוגמא, סביר שאנשים יעדיפו לדחות קבלת תוצאות של בדיקת איידס לקראת חופשה מתוכננת בתאילנד ולקבל את המידע רק לאחר חזרתם. זאת, אף על פי שמדובר בבדיקה שהם יזמו. לידיעה האם המצב הבריאותי האישי תקין או לא תקין השלכות על התנהגותם במהלך החופשה. מבחינה אינטואיטיבית, הרצון "לא לקלקל את החופשה" עם מידע לא נעים נשמע מאד הגיוני. אך מדובר ביותר מכך - ידע פירושו וודאות, וודאות משפיעה על בחירותינו לכאן או לכאן. יציאה לחופשה במצב של חוסר וודאות לגבי המצב הבריאותי, מעניקה תחושה כי ניתן לעכב את שינוי ההתנהגות, ולהמשיך לפעול כפי שפעלנו עד כה, אולי אף בחוסר אחריות מסוים, עד שתתקבל הידיעה.

 

לפעמים עדיף לא לדעת

בהימנעות ממידע לקראת מאורע נעים יש הימנעות מחרטה, מדילמות, מרגשות מורכבים. מדובר במנגנון נוסף של וויסות הרגשות – הפעם באמצעות הימנעות ממידע. הבעיה מתחילה כשלאינפורמציה ולהיעדרה יש השלכות על הביצועים, ההתנהגויות והפעולות בהמשך, לאדם עצמו ולסובבים אותו. הדבר ניכר במיוחד בהקשר של ניהול מידע רפואי, אבל לא רק. ניהול מידע פיננסי וקבלת החלטות כלכליות גם הן מושפעות ממידע שהאדם בוחר להימנע ממנו. קבלת החלטות עסקיות מושפעת מניהול האינפורמציה, ולא פעם, במודע או שלא במודע, אנחנו נמנעים מחשיפה למידע שעלול "לקלקל" לנו את החוויה החיובית, בין אם מדובר בסגירת עסקה חשובה, רכישת מוצר, או הפקת אירוע.

 

אין ספק כי מודעות לנטייה זו והכרה בעובדה כי כשאין לנו מידע אנו נוטים לסכן ולהסתכן יותר, היא חשובה ונדרשת כפועל יוצא יישומי של ממצאי המחקר, בין אם מדובר בבריאות, בעסקים ובשאר תחומי החיים. חשוב אם כן לזכור, כי לא תמיד חיפוש או הימנעות מאינפורמציה נעשים במטרה לשפר תהליכי קבלת החלטות (לא משנה כמה נאמין בכך), אלא לעיתים מהווים מקור בלתי תלוי לוויסות רגשות הנאה וכאב הכרוכים בידיעה עצמה. לעיתים אנשים יימנעו מאינפורמציה כאשר ירגישו ש"אין זה הזמן הנכון" להתמודד עמה. במקרים אחרים, יחפשו את האינפורמציה, כאשר יחושו ש"הציפייה לגרוע מכל" גרועה הרבה יותר "מהגרוע מכל".

העתיד במכוניות חשמליות

מחקר

13.02.2012
ניהול מושכל לעתיד עם אנרגיה מתחדשת

מכוניות חשמליות, תאים פוטו-וולטאיים (תאי שמש) ותחנות כוח תרמו-סולאריות - כל אלה עתידים להזין את השקע החשמלי בביתנו בעוד מספר שנים, אם נשכיל לנהל ולתכנן היטב את המחקר, הפיתוח וההפעלה של הטכנולוגיות הנדרשות

  • ניהול ומשפט

זיהום האוויר שנגרם מפליטת פחמן דו-חמצני וגזים אחרים בעקבות השימוש בדלקים מתכלים מהווה בעיה אקוטית בישראל", מסביר פרופ' אשר טישלר, דקאן הפקולטה לניהול ע"ש ליאון רקנאטי, שחוקר את נושא כלכלת האנרגיה כבר יותר מ-30 שנה. "מעבר לנזק הסביבתי, יוצר הזיהום נזק תדמיתי לישראל כחברה ב-OECD (הארגון הבינלאומי לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי), הדורש מהמדינות החברות בו דיווח על צעדיהן לקידום השמירה על הסביבה. אם לא נקדם בקרוב את השימוש באנרגיה נקייה, אנו עלולים להיקלע לבידוד כלכלי, כצעד תגובה מצד הארגון. במגבלות הקיימות בישראל, הפתרון טמון בעיקר במעבר לשימוש באנרגיה סולארית ובמכוניות חשמליות. אך רצוי ככל שיהיה, תהליך זה אינו פשוט משתי סיבות עיקריות: ראשית, כיום הטכנולוגיה אינה מפותחת דיה ויקרה מאוד לתפעול. שנית, המבנה של רשת חשמל, המסתמכת בחלקה על מקורות אנרגיה מתחדשים, טרם התגבש, והוא מורכב מאוד לניהול".

 

סוף מעשה בתכנון תחילה

במחקריו כיום שואף פרופ' טישלר לתת מענה מושכל לסוגיה הקריטית של תכנון מערכת החשמל הישראלית לשנים 2050-2015. באמצעות מודלים מתמטיים הוא בוחן כיצד נכון לנהל מערכת חשמל המשלבת מקורות אנרגיה מתחדשים, ומהי הדרך היעילה ביותר להקים מערכת כזאת.

 

המסקנה הגורפת ממחקריו עד כה היא כי ממשלת ישראל חייבת להקצות משאבים למחקר ולפיתוח של טכנולוגיות קלינטק "ירוקות". חברות פרטיות לא יעשו זאת, לדבריו, כיוון שמחקר כזה, המניב ידע שהוא במהותו מוצר ציבורי, לא יהיה רווחי עבורן. רק שיפורים טכנולוגיים משמעותיים, בתמיכת הממשלה, יאפשרו למדינה לתכנן ולבנות מערכת חשמל ארצית שתהיה בחלקה הגדול סולארית ונקייה.

 

פרופ' טישלר מציין מספר אתגרים טכנולוגיים עיקריים: ראשית, על מדינת ישראל להשקיע בפיתוח טכנולוגיות סולאריות שיוזילו את מחיריהם של התאים הפוטו-וולטאיים ושל תחנות הכוח התרמו-סולאריות, שממירים את אנרגיית השמש לחשמל. רק הוזלה משמעותית, שתבוא בעקבות פיתוח הטכנולוגיות החדשניות, תוכל להגביר בהדרגה את השימוש בהן. בנוסף, יש צורך במחקר ובפיתוח של שיטות מתקדמות ויעילות לאגירת חשמל בקנה מידה גדול. כיום, בהיעדר אמצעים כאלה, החשמל מיוצר ונצרך כמעט בו-זמנית. במערכת חשמל עתידית, שחלק גדול ממנה יהיה סולארי, תיווצר בעיה מהותית: ייצור החשמל יקטן משמעותית בשעות הלילה ובימים עם שמש חלקית או חסרה, בעיקר בחורף. הטכנולוגיות החדשות שיפותחו יאפשרו למערכת לאגור חשמל בשעות השמש, שהן רבות מאוד בארצנו, ולהשתמש בו בשעות החשיכה ובימים מעוננים.

 

מכוניות חשמליות כמאגר אנרגיה

לצד הפיתוחים הטכנולוגיים, מציעים פרופ' טישלר ואנשי אקדמיה אחרים בישראל ובחו"ל גם מגוון פתרונות תכנוניים חכמים. אחד הרעיונות הללו מעניין ויצירתי במיוחד: מכוניות חשמליות, שהן עצמן תחנות כוח קטנות בעלות סוללה גדולה למדי, יוכלו בעתיד לשמש כמאגר אנרגיה למערכת חשמל ארצית שחלק גדול מהקיבולת שלה הוא סולארי. כך, בעוד כ-15 שנה, כשיהיו בישראל לפי הצפי כ-200,000 מכוניות חשמליות, אפשר יהיה להיעזר במצבריהן כגיבוי לתקופות עומס בביקוש לחשמל. שיטה חכמה זו עשויה לחסוך את בנייתן של שתי תחנות כוח מזהמות, אך יישומה מותנה בהיערכות נכונה: יש לתכנן מודל כלכלי שיעודד את בעלי המכוניות החשמליות לפרוק חלקית את הסוללות כאשר הם אינם משתמשים ברכב. במילים אחרות: צריך להציע לבעלי המכוניות תמריץ כספי שיהפוך את הפריקה למשתלמת עבורם.

 

בנוסף, סבור פרופ' טישלר, יש לקבוע תעריפי חשמל גמישים שישתנו על פני היממה ועונות השנה, באופן המשקף את העלות השולית הכוללת של ייצור וחלוקת החשמל. תעריפים חלקיים כאלה כבר קיימים בישראל, אולם יש לשכלל אותם: עליהם להביא בחשבון גם את עלות הנזק הסביבתי שגורם ייצור חשמל על-ידי פחם וגז, ולעודד ייצור חשמל באמצעות טכנולוגיות סולאריות וטכנולוגיות אחרות של אנרגיה מתחדשת.

 

לנהל נכון פתרונות מושכלים

פתרונות מושכלים אלה ואחרים הם פירותיו של מחקר בתחום מנהל העסקים. תחום זה נעשה חיוני יותר ויותר עבור מפתחי טכנולוגיות, המגלים כי לא תמיד די בטכנולוגיה חדשנית, חכמה ואיכותית. הפעלה כדאית של טכנולוגיה זו מחייבת גם למצוא ו/או לקיים את השוק המתאים. הצלחתה תלויה בייצור יעיל, מבנה שוק נכון, תעריפי חשמל מושכלים, כניסה נכונה לשוק, המשך נאות של תהליך המחקר והפיתוח, והמשך העצמתו של הגוף שמפתח את הטכנולוגיה. הגוף המפתח עצמו חייב להיות בנוי נכון ומנוהל היטב, עליו לטפח את ההון האנושי שלו, ולהשתלב באופן מושכל בשווקים בהם הוא פועל. למעשה, ניהול מושכל ונבון מהווה את ההבדל בין רעיון טוב לבין שיפור מהותי ברווחת החיים של כולנו.

 

מתוך החוברת "מחליפים כוח" בעריכת דוברת האוניברסיטה >>

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>