כיצד מבחינות הנמלים בין ידיד לאויב ומהו הריח של מלכת הדבורים?

אנו רגילים לחשוב על חוש ריח מפותח אצל יונקים. אבל גם אצל חרקים חברתיים מדובר במנגנון מפותח במיוחד המשמש לזיהוי ולתקשורת

כידוע, אחראי חוש הריח שלנו ללא מעט החלטות שאנו מקבלים, החל מבחירת מאכלים ועד בחירת בני זוג. חוש הריח של בני האדם, אינו מפותח כמו זה של היונקים. אך מה לגבי חוש הריח של חרקים? אצל חרקים חברתיים המתגוררים במושבות, כדוגמת הנמלים או הדבורים החברתיות, משחק חוש הריח תפקיד מרכזי.

 

"כל נמלה נושאת על גופה ריח המשמש תווית זיהוי. כאשר שתי נמלים נפגשות הן מריחות זו את זו, ואם הריח מוכר ומתאים לתבנית של ריח שכל נמלה נושאת עמה (תרגום עצבי של הריח במוח), הנמלה מקבלת ״אישור כניסה״ ואם אין התאמה היא נתקלת בעוינות ובתוקפנות." מסביר פרופ' אברהם חפץ מבית הספר לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס.וייז, שחוקר את האבולוציה של חברתיות בעולם החי, במיוחד בדבורים ובנמלים.

 

"טרופלאקסיס  trophallaxisזהו מנגנון של העברת מזון ואינפורמציה בין פרטים של המושבה בחרקים חברתיים, הנפוץ במיוחד בנמלים ובדבורים חברתיות, כגון דבורת הדבש. בחרקים חברתיים ישנה חלוקת עבודה בין חברי המושבה, כך שחלק מהפרטים יוצאים לשחור מזון ואילו פרטים אחרים מטפלים בניקיון, בשימור הקן ובעיקר בגידול הזחלים, הצאצאים של המלכה, אותם הם חייבים להזין על ידי האכלה מפה לפה, כיוון שהזחלים אינם יכולים להיזון לבד. יתר על כן, לנמלים אין יכולת לאגור מזון נוזלי בקן (פרט ליוצאי דופן בהם יש קבוצת נמלים שתפקידה היחיד בקן להיות ״כדי דבש״)."

 

על קצה הלשון

"הפרטים שנשארו בקן חייבים גם הם להיות מוזנים בהאכלה מפה לפה, דהיינו בטרופלאקסיס. זהו כנראה התפקיד המקורי של התנהגות זו, אבל כפי שקורה לא פעם במהלך האבולוציה ישנו אימוץ של פונקציה קיימת לתפקיד חדש. בנמלים הפונקציה הזאת היא הפצה של ריח הקן הייחודי בין כל חברי המושבה. אצל הנמלים והחרקים החברתיים מתקיימת האמרה ״ביתי הוא מבצרי״ והם אינם מאפשרות לפרטים שאינם שייכים למושבה להיכנס לקן."

 

"לכל מושבה אם כן יש את הריח האופייני לה והשונה מכל שאר המושבות בסביבה. כיצד מתקבל הריח המושבתי המשותף לכל חברי המושבה, למרות העובדה שכל נמלה נושאת את הריח הייחודי שלה, שלאו דווקא זהה לזה של בנות קינה? יצירת הריח המושבתי נעשית באמצעות הטרופלאקסיס. מסתבר שהריח המושבתי המיוצר בתאיה של כל נמלה ונמלה נאגר בבלוטה מיוחדת הנמצאת בראש הנמלה והנפתחת אל הפה. הנמלים באמצעות הלשון שלהן מורחות את הריח על גופן, וגם על גופן של בנות הקן שלהן. בנוסף, הן מעבירות אחת לשנייה את נוזל הריח, מבלוטה לבלוטה, באמצעות הטרופלאקסיס. יוצא אפוא, שבבלוטה של כל נמלה מתקבלת תערובת של ריח של כל חברי המושבה, והיא שמהווה את הריח המושבתי. הטרופלאקסיס אם כן אינו רק אמצעי להעברת מזון בין פרטים במושבה אלא גם דרך להעביר את תעודת הזהות של המושבה ובכך להגן עליה מפני פולשים בלתי רצויים."  

 

בושם מלכותי

אצל דבורת הדבש, תפקידה היחידי של מלכת הדבורים הוא להטיל ביצים, והיא מטילה כ-2000 ביצים ביום. 50,000 דבורים בכוורת מייצרות דבש, ויש להן חלוקת עבודה מאוד ברורה. המלכה מטילה פועלות עקרות וגם זכרים שיוצאים מן המשחק. כשהמלכה מטילה ביצה של נקבה, כיצד ניתן לדעת האם תתפתח לפועלת או למלכה? לדברי פרופ' חפץ, "גורלה טמון בעצם בתא המיוחד שבו מתגוררת המלכה. בתא זה, שגודלו גדול מן היתר, מאכילים את המלכה במזון מיוחד - מזון מלכות. מזון זה משנה את הביטוי הגנטי של הדבורים. מדובר בשינויים אפיגנטיים - כאלה שמתחוללים מחוץ לרצץ הדי.אן.איי, וזה מה שמבדיל את המלכה מיתר הפועלות."

 

המלכה מאופיינת בריח מלכותי המורכב, כמו בושם, מתערובת של מספר חומרים. הסוד כאן הוא בתערובת, ממש בדומה לתעשיית הבשמים. "הדבורים משוגעות על החומר הזה. גבירות החצר סובבות סביב המלכה, ומה שמושך אותן אליה זו אותה תערובת של חומרים. אז כיצד יודעות הדבורים המרוחקות שיש מלכה? למלכה יש שרתות שמלקקות אותה כל הזמן. החומר הזה עובר אל הפועלות והן מעבירות אותו הלאה, כמו שליחות, וכך הוא מתפזר בכל הכוורת. הדבורות שליקקו את המלכה, הפכו להיות "מלכות לרגע", והן כל הזמן מתחלפות ביניהן. יש חוסר אגואיזם כמעט מוחלט במושבה." מסביר פרופ' חפץ.

 

רוצים לשמוע עוד על מלכת הדבורים ועל התנהלות הכוורת? צפו בהרצאה המרתקת של פרופ' אברהם חפץ.

 

 

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>