תהיו טובים

עודכן: 16.11.2020

פילנתרופיה היא עשייה שמשתלמת לכולם

בקטנה
  • מרבית התרומות מישראל לארגונים חברתיים מגיעות מתרומות קטנות ומצטברות של יחידים במשקי הבית
  • התרומה השנתית הממוצעת של אדם בישראל עומדת על כ-300 ש"ח
  • מחקרים מראים שנדיבות תורמת להרגשה הטובה ולסיפוק האישי
  • אחראית לכך מערכת תגמול ביולוגית, שמערבת שחרור דופאמין, והיא מגדילה את הסיכוי שנחזור על העשייה גם בעתיד

אתם לא חייבים להיות נצר לשושלת רוטשילד כדי להיות נדבנים. מקדישים מהזמן או מהידע שלכם, כדי לעשות טוב למישהו או משהו אחר? תורמים, ולו סכום צנוע, באופן קבוע לעמותה שאתם מזדהים עם המטרה שלה? משתמשים בכיף ובאהבה בכישרון שלכם כדי לשפר למישהו אחר את איכות החיים? אפשר לומר שאתם פילנתרופים. אז מה גורם לאנשים רבים כל כך להשקיע זמן ומשאבים לטובת אחרים? מחקרים אקדמיים יכולים לשרטט קווים לדמותם של התורמים והתורמות.

 

משמעות האושר היא לעשות טוב לאחרים

מסתבר שעזרה לזולת היא התנהגות שטבועה אצלנו בגנים, ולא רק אצלנו – היא קיימת גם אצל בעלי חיים. "הבסיס הביולוגי שמוביל אותנו כבני אדם להתנהגות פרו-חברתית הוא עתיק ומלווה אותנו משחר האבולוציה. בביה"ס סגול למדעי המוח אנחנו לומדים להבין את הבסיס הביולוגי של כל זה. זה לא כל כך מיסטי ומורכב כמו שנוטים לחשוב, אלא מובנה בצורה הכי פרימיטיבית במעגלי ההתנהגות שלנו", אומרת ד"ר ענבל בן עמי ברטל מביה"ס למדעי הפסיכולוגיה ומביה"ס סגול למדעי המוח. ד"ר ברטל מתמקדת בהבנת המעגלים המוחיים של התנהגות פרו-חברתית. היא משתמשת במודלים של חולדות, בשביל לבחון את הבסיס הביולוגי של התנהגות חברתית מרמת התא, דרך רשתות נוירונים וכלה בהתנהגות מורכבת, ואחת ממטרותיה היא להבין כיצד המוח מעבד מצוקה של אחרים, ואיך המידע הזה מוביל לא פעם להחלטה לעזור לאחר הנמצא במצוקה.

 

"בסופו של דבר אנחנו יונקים חברתיים, ומטבענו אנו חיים בקבוצות. במשך שנים רבות נטו לחשוב שהתנהגות פרו-חברתית נוגדת את הטבע החייתי שלנו, שחותר להישרדות, כפי שהדבר הוצג לנו היטב בתורת הדארוויניזם. אבל לאחרונה ישנם מחקרים שמכריזים שההיפך הוא הנכון. כבני אדם, אחד המניעים החשובים שגורמים לנו לעזור לאחרים במצוקה הוא אמפתיה. מדובר ביכולת שלנו לזהות מה האחר מרגיש, לשקף את הרגש הזה, ואף לרצות בטובתו. היום יודעים שכאשר אנו חשים אמפתיה לכאב של אדם אחר, מופעלת אצלנו במוח בדיוק אותה רשת מוחית שפועלת כשאנחנו בעצמנו חשים כאב, ולא רק כאב פיזי אלא גם כאב ומצוקה נפשיים. וכך, ההשערה טוענת, אנחנו לא רק מבינים שהאחר במצוקה אלא גם חווים תחושה שלילית בעצמנו. הרשת המוחית הזו מפוזרת במוח ונשענת על פעילות אזורים עתיקים מבחינה אבולוציונית, אשר משותפים לנו וליונקים רבים, אפילו חולדות. כך למשל, מצאנו שחולדה שרואה חברה שלה לכודה, תראה סימני מצוקה בעצמה, ואף תפעל למען שחרור החולדה הלכודה, בכך שתלמד לפתוח את המלכודת".

 

"התנהגות חברתית תורמת להורדת אגרסיות וללמידה חברתית. תרומה לקהילה משפרת את ה-well being העצמי שלנו, וזה התגמול האמיתי. ישנן הוכחות מדעיות לכך שהדרך להגדיר אושר אישי היא על ידי עשיית טוב לקהילה סביבנו, אז כנראה שזה מה שאנחנו צריכים לעשות".

 

אנשים פחות עשירים עוזרים יותר

לפעמים תרומה של כמה שקלים שבאה מקהל גדול עושה את ההבדל עבור מי שאין לו. "כיום, רבים מהתורמים והמסייעים למטרות חברתיות עושים זאת באמצעים דיגיטליים כגון פלטפורמות למימון המונים, שבנויות על הרבה אנשים שעוזרים קצת", אומרת פרופ' דנית עין-גר, ראשת ההתמחות בשיווק בפקולטה לניהול ע"ש קולר, שחוקרת כיצד היבטים שונים של תקשורת שיווקית יכולים לעודד מתן תרומות לטובת נזקקים, ארגוני צדקה והחברה ככלל, ומי שעומדת בראש מעבדת The giving lab, שמטרתה להבין איך ולמה אנשים נותנים לאחרים (תורמים, מתנדבים, נותנים עצות ועוד), בעולם הדיגיטלי.

 

"הפלטפורמות הללו מאפשרות מצד אחד לכל גורם הזקוק לסיוע לפנות בבקשה לציבור הרחב, ובעלות פרסום נמוכה יחסית לפרוץ גבולות גיאוגרפיים של נתינה ולהגיע לקהל תורמים רב במרחב האינטרנטי. מהצד השני הן מאפשרות לכל אדם לעזור לפי יכולתו, בין אם זה בצורה אנונימית ובין אם זה בצורה גלויה".

 

"בהקשר הזה, חשוב לציין שאמנם הכנסה משפיעה על גודל התרומה, ומכאן ההנחה שעשירים עוזרים יותר, אבל אם מסתכלים על התרומה היחסית, כלומר סכום הכסף שאדם תורם ביחס להכנסה שלו, מגלים את ההפך: אנשים פחות עשירים עוזרים יותר ביחס ליכולת שלהם. את הדפוס הזה אנחנו רואים גם בתקופת הקורונה. בסדרה של מחקרים שערכנו בקרב אוכלוסייה שאיננה בהכרח אמידה, מצאנו שככול שאנשים מוטרדים יותר מהמצב בתקופת הקורונה - כך נכונותם לעזור לאוכלוסיות במצוקה עולה. העזרה באה לידי ביטוי גם בכסף וגם בהתנדבות. מתן עזרה בעתות מצוקה מספקת לאנשים תחושה טובה מעצם מתן העזרה (warm glow), אבל גם תחושה של שליטה על החיים, תקווה ואופטימיות, שייכות לקהילה וערבות הדדית".

 


"כל אחד ואחת יכולים לתרום ולהשפיע" 

הסטודנטים בפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן מתרגלים פילנתרופיה כבר בתקופת הלימודים. 150 סטודנטים מתמחים מדי שנה בשמונה קליניקות משפטיות במסגרת התוכנית לחינוך משפטי קליני ע"ש אלגה צגלה, ובהנחייתם של שמונה חברי סגל אקדמי ו-12 עו"ד (קלינאים), מטפלים ללא תמורה כספית בתחום בו עוסקת הקליניקה, במאות לקוחות מדי שנה. הם מקדמים נושאים עקרוניים לחברה בישראל, שנוגעים, רובם ככולם, לאוכלוסיות מוחלשות ומודרות, בהן ניצולי שואה וא/נשים בזקנה, פליטים, עובדים ואפילו בעלי חיים.

 

כך למשל, הגישה הקליניקה לצדק סביבתי והגנה על זכויות בעלי חיים בקשה תקדימית, לאישור תביעה ייצוגית נגד30  מפעלים, תעשיות ונמלים מזהמים בחיפה, בגין תחלואה במחלות סרטן, שנגרמה לתושבי אזור חיפה כתוצאה מזיהום האוויר החמור באזור; הקליניקה לזכויות עובדים הגישה בקשה לביטול תקנות הקורונה, שמכוחן הוצאו אלפי עובדות לחל"ת; והקליניקה לזכויות פליטים הגישה עתירה לבג"צ לביטול הסדר הפיקדון של מבקשי מקלט.

 

"מגפת הקורונה והמשבר הכלכלי והחברתי שהיא מביאה עמה לא פוסחים על הארגונים החברתיים בישראל", מסבירה פרופ' נטע זיו, שהקימה את הקליניקות המשפטיות, ועומדת בראש המכון למשפט ופילנתרופיה של הפקולטה, שמקדם מחקר רב תחומי אודות מגוון ערוצי הפילנתרופיה, ומציע תובנות באשר לתפקידיהם בקידום החברה והכלכלה בישראל לצד המגזר הציבורי בתמיכה במגזר השלישי. "אלה נדרשים למאמץ מיוחד לסייע לאוכלוסיות שונות שנפגעו קשה מן הסגרים, מריחוק חברתי ומסגירת מסגרות חברתיות תומכות. לכן, דווקא היום חשוב להתחבר להרגשה הטובה שתרומה ומעורבות קהילתית יכולה לספק לכל אחד ואחת מאתנו", היא מסכמת.

 

זו זכות להיות טובים? או דווקא חובה מוסרית?

אי אפשר להתחמק מהשאלה הפילוסופית לגבי נתינה לאחר, ולד"ר יאיר לוי, מהחוג לפילוסופיה בפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין, יש תשובה: "דמיינו שאתם עוברים ליד שלולית מים ומבחינים שם בילד טובע. קשה להתווכח שחובתכם המוסרית היא להיכנס פנימה ולהציל את הילד, גם אם פירוש הדבר שהבגד החדש והנוצץ שבדיוק קניתם לעצמכם ייהרס כליל. ביכולתכם למנוע משהו רע מאוד מלקרות, במחיר זניח. הפילוסוף של המוסר בן-זמננו, פיטר סינגר, משתמש בדוגמא הפשוטה הזו כדי לבסס את הטענה שלכולנו, אזרחי ואזרחיות העולם העשיר, חובה מוסרית להיות פילנתרופים. הרי כולנו יכולים, במחיר של ויתור על מותרות חומריים, להציל רבים ברחבי העולם הזקוקים למזון, לקורת גג ולטיפול רפואי מציל חיים. כדי להיות פילנתרופ לא צריך להיות עשיר מופלג או לוותר על רוב כספנו".

 

"ההשוואה בין המקרים עשויה לקומם: הרי הילד בדוגמא נמצא ממש כאן, לידנו, ואילו נזקקי העולם מרוחקים ברובם אלפי קילומטרים מאתנו, ובינינו ובינם אין ולא כלום. עניי עירך קודמים, לא? לא בטוח. לוּ חבר או קרוב משפחה שזקוק לעזרתנו נמצא בארץ מרוחקת, הרי שחובתנו המוסרית לסייע להם אינה פחותה כהוא זה רק מכיוון שהם מרוחקים. אפילו המרחק התרבותי או ההשתייכות לקהילה אחרת לא נראים כגורם שמבחין בין המקרים. כדי לראות זאת, נשנה מעט את הסיפור המקורי, ונניח שהילד הטובע מבקר בישראל כתייר, או לחילופין - שהשלולית שלידה אתם חולפים נמצאת בארץ זרה, שבה אתם מבקרים. האם בנסיבות כאלה נהיה פטורים מהחובה להציל את חייו של הטובע? קשה להאמין שכן. רגע, אולי תאמרו, יש בכל זאת הבדל חשוב בין המקרים. בסיפור של סינגר, רק אתם יכולים להציל את הילד מטביעה, ולעומת זאת לנזקקי העולם יכולים רבים מאוד לעזור. האם עליי לשאת בנטל הקולקטיבי רק מכיוון שאיש כמעט אינו עושה את חלקו? התשובה היא שכאשר הנזק הנשקף מאי-עשייה כבד כל כך, ההתמקדות במחדליהם של אחרים אינה פוטרת מאחריות. הרי לא נחשוב שאנחנו פטורים מלהציל את חייו של הילד אם מסביב לשלולית מתגודדים אנשים רבים ואינם עושים דבר. נכון?"

 

"אם אין לכם/ן תשובה טובה לטענותיו של סינגר, נראה שאין לכם/ן ברירה (מוסרית), אלא להיות פילנתרופים/ות".

 

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>
אוניברסיטת תל-אביב, רחוב חיים לבנון 30, 6997801.
UI/UX Basch_Interactive