ואהבת לרעך כמוך?

האם למוסר יש תוקף אמיתי, או שפשוט הכל בגנים?

יום פתוח

 הצטרפו אלינו ב-3.2.17 ליום פתוח שבו תוכלו לשאול את כל השאלות שלכם בנוגע לרישום ולקבלה לתואר ראשון ושני באוניברסיטת תל אביב.

נכונות לעזור לזולת, נדיבות וחמלה נחשבות כערכים מוסריים, ואנשים המפגינים אותם זוכים להוקרה חברתית. אכזריות, נטייה לאלימות ואי התחשבות באחרים, לעומת זאת, מקבלות גינוי. ד"ר יאיר לוי מהחוג לפילוסופיה אומר שאמנם בתחום המוסר יש השפעה לחינוך, נורמות חברתיות וחשיבה עצמאית, אבל מעניין לחשוב על האפשרות, שגם בתחום הזה, להרבה מהעמדות שלנו יש בסיס ביולוגי חזק. אבולוציונית, ייתכן  שאנחנו "מתוכנתים" להיות מוסריים.

 

"כל הורה חייב לטפל בילדיו"; "אם מישהו עזר לך, עליך לגמול לו טובה"; "גילוי עריות הוא התנהגות פסולה". רובנו מקבלים את הציוויים האלה (ואחרים) כברורים מאליהם. אבל מעניין לשים לב שיש בצידם יתרונות אבולוציוניים אדירים: מי שהאמינה שאסור לה לקיים יחסי מין עם קרובי משפחתה, מי שהאמין שעליו לטפל בילדיו או לגמול טובה למי שסייע לו - מי שהאמינו שהציווים המוסריים האלה חלים עליהם, שיפרו באופן ניכר את סיכוייהם במאבק האכזרי לשרוד ולהתרבות. אז אולי הכוחות הביולוגיים העיוורים של הברירה הטבעית הם הסיבה האמיתית לכך שאנחנו תופסים טענות מוסריות מסוימות כאמיתיות בעליל (ואחרות כמופרכות בעליל)? האם זו סיבה טובה לפקפק באמונות המוסריות שלנו?

 

דרווין, אבי תורת האבולוציה, בעצמו כבר תהה האם המוסר האנושי הוא תוצר של נסיבות מקריות לחלוטין. לו היינו מתפתחים בסביבה החברתית של כוורת דבורים, הוא טען, מן הסתם היינו נוטים לחשוב שזו חובתנו המוסרית להרוג את אחיותינו הפוריות כדי לגונן על המלכה, למשל. אבל אנחנו הרי מתוחכמים הרבה יותר מדבורים. אנחנו מעלים נימוקים, נחשפים לעמדות מנוגדות, משכנעים ומשתכנעים, ועל בסיס זה דוחים טענות מוסריות מסוימות ומקבלים אחרות. היכולות הרציונליות האלה אמורות לאפשר לנו להשתחרר מהדחפים הביולוגיים, גם אם הם קיימים, ולאמץ עמדות מוסריות בצורה שקולה והגיונית, לא?

 

אבל בעצם, כשחושבים על זה, סביר לחשוב שגם היכולות הרציונליות שלנו בסופו של דבר עוצבו על-ידי אותם כוחות אבולוציוניים, אז אולי גם המהימנות שלהן מוטלת בספק?

 

 

אוניברסיטת תל-אביב, רחוב חיים לבנון 30, 6997801.
UI/UX Basch_Interactive