ככה לא בונים חומה?

חומה, כך התרגלנו לחשוב, נועדה להגנה: מגדלים וחרכי ירי, חפיר וסוללה, שער, דלתיים ובריח. אך מי שיתבונן בחומות שנבנו בראשית ימי העיור בארץ, לפני כחמשת אלפים שנה, עלול להתאכזב. אחת אינה מקיפה את כל היישוב – מתחילה בשום-מקום ונגמרת בלא-כלום. אחרת דקה ונמוכה, ומחוררת במספר רב של פתחים. שלישית – מימדיה עצומים, המגמדים את העיר העלובה שלרגליה, אך על פי שרידי הקרב שהכריע אותה, תוקפיה כבשו אותה באמצעות כמה עשרות אבני קלע בגודל אגרוף. מה קורה כאן? נראה שכללי הביצור ותורות המלחמה אינם תופסים. כנראה שטעינו בהערכת משמעות הביטחון.

ואכן, אם נפעיל מעט את הדמיון, נוכל להציע עוד כמה תפקידים לחומה: חומה של כלא, למשל, נועדה בעיקר למנוע מאנשים לצאת מהתחום המבוצר. חומה ימית נועדה להגן על היישוב מאיום הבא מכיוון אחד בלבד. חומה של ארמון מסמלת עוצמה, וחומת הפרדה מסמנת גבול, ומבחינה בין פנים וחוץ. אם נתבונן היטב בחומות הערים הראשונות, נראה שהן יכולות למלא את כל התפקידים הללו.

הערים הראשונות איגדו קבוצות ומשפחות שמקורן בכפר, או ליתר דיוק, בכפרים אחדים. ההחלטה להקיף יישוב בחומה היתה בוודאי החלטה קיבוצית, אשר חייבה את כל התושבים, ללא קשר לנאמנויות קודמות. מעתה, כולם כפופים לכללים חדשים, ומערכת חדשה של הרשאות ומגבלות מאפשרת חיים משותפים של הרבה אנשים בשטח קטן. החומה היא הגבול של העיר, והסמל שלה הנראה מרחוק. מן החומה אפשר לצפות אל הבאים מבחוץ, אך גם לעקוב אחר מי שנמצא בפנים. ככל שיש פתחים רבים יותר – כך גדל החופש של התושבים לצאת ולבוא ללא מעקב, אך ככל שגוברת החרדה ממה שנמצא מחוץ לעיר, ייחסמו השערים ויוגבהו החומות. כל חומה, אם כן, יכולה להעיד – בהיקפה, בגובהה ובעוצמתה, על הצרכים והפחדים של תושבי העיר המסתופפים בצילה.

החומה מרובת-הפתחים של תל ערד, בשנת 3000 לפני הספירה, מעידה, אולי, על רצון התושבים להגדרת גבול סמלית, שאינה מכבידה על התנועה ומקילה על הקשרים הכלכליים שלה עם סביבתה. את החומה העבה של תל בית ירח, החוסמת רק צד אחד של העיר, אפשר לפרש כסמל וקו מפריד בין חוסר הסדר שבחוץ, ומערכת עירונית של מבנים ורחובות מרוצפים: בין הטבע לתרבות. ואילו החומות האדירות של תל לביאה שבגולן מעידות על פחד וחרדה, או אולי על "מירוץ חימוש" שיצא משליטה, שלבסוף רוקנו את העיר מתושביה.  

העבר הוא אמנם, כפי שאמרו חכמים, ארץ זרה, שבה עושים דברים אחרת. אך האם מותר לנו להשליך מן ההיסטוריה הקדומה של הארץ על טבעם של פתיחות והסתגרות, של חרדה וביטחון, גם בימינו? 

פרופ' רפי גרינברג, החוג לארכיאולוגיה ולתרבויות המזרח הקדום