בליינש מקונן

בליינש מקונן

דוקטורנטיות מעוררות השראה - יום האישה 2016

בליינש מקונן

עיצוב הזהות הקבוצתית והתרבותית בהקשרי הגירה אצל יהודי אתיופיה

בית הספר לחינוך

 

חלומות של אחרים. בגיל 15 עליתי לארץ. אבי עבד כמנקה רחובות, עד גיל 87, בלי אגו ובלי להתרפק על המעמד שהיה לו באתיופיה. הוא עודד אותנו לרכוש השכלה גבוהה, ואמר ש"ידע הוא הדבר היחיד שהוא רק שלך". במסגרת פעילות התנדבותית אני פוגשת אימהות מהקהילה שעובדות כסייעות ומנקות, אבל יש להן עיניים נוצצות ושאיפות. תמיד חשבתי שלו היתה להן הזדמנות ללמוד, הן היו כיום במקום אחר. יחד עם האוניברסיטה הפתוחה הקמתי קבוצת למידה לנשים ולצעירים, כדי לצייד אותם בידע הנדרש להתחלת לימודים באוניברסיטה זו.

בחרי מה את רוצה לעשות. אל תתפזרי. יהיו הרבה מכשולים בדרך, אבל המיקוד מסייע לנו לעשות הכל כדי להשיג את המטרה

כוחה של השפה. אני חוקרת את שימור שפת האם בהקשר של הרווחה הנפשית של האדם, הקהילה והיחסים במשפחה. ילדי לא דוברים את שפת הורי ולא יכולים לתקשר איתם. עם אובדן השפה איבדנו את האינטימיות המשפחתית, את הסממנים והזהות שלנו, ואני רוצה לבדוק עד כמה שמירת השפה וכל מה שקשור אליה יכולים היו להיות המשענת שלנו. זה תחום מחקר חריג. עד שהתחלתי לחקור, לא היו בישראל כמעט מחקרים שעסקו בקשר בין שימור שפה להיבטים רגשיים, בוודאי לא בהקשר של יוצאי אתיופיה.

 

בגובה העיניים. רציתי להיות עורכת דין, אבל במסגרת התנדבותי בשירות לאומי לימדתי בבית ספר יסודי. התחברתי לילדים, לימדתי אותם, שיחקתי איתם בהפסקות. כשילדים הפריעו תמיד קראו לי, וידעתי להרגיע ולחבק אותם. מאז ועד היום אני עוסקת בחינוך כיועצת חינוכית, מנחה קבוצות, מדריכה ארצית, מנהלת תכנית חומש בחינוך, מנהלת היחידה למניעת נשירה, מרצה במכללת דוד ילין ועוד. בחינוך כיוונתי את עצמי להגיע לפיקוח. הגעתי לתפקיד שייעדתי לעצמי מהר יותר ממה שחשבתי. 

 

אוניברסיטת תל-אביב, רחוב חיים לבנון 30, 6997801.
UI/UX Basch_Interactive