מחקרים

לקראת יום הזיכרון הבינלאומי לשואה מפרסם המרכז לחקר יהדות אירופה באוניברסיטת תל אביב זו השנה החמישית את החוברת "למען מטרה נעלה", הבוחנת יוזמות ופעולות ברחבי העולם לשימור מורשת יהודית, להנצחת השואה ולמאבק בגזענות ובאנטישמיות. החוברת, ובה 104 עמודים, זוכה לתהודה בינלאומית רחבה.

זרקור על חסידי אומות עולם

מאמר מרכזי בחוברת קובע כי המגמה הבולטת בהנצחת השואה ברחבי העולם בשני העשורים האחרונים, שהתחזקה בשנה החולפת, היא הקמת מוזיאונים ותערוכות העוסקים בסיפורם של חסידי אומות עולם – גיבורים שסיכנו את חייהם ואת חיי משפחותיהם כדי להציל יהודים מהשמדה, מהם שהצילו מאות ועשרות אלפים יהודים החיים בינינו כיום חבים להם את חייהם.

לפי המאמר, כך ביפן, שבה שני המוזיאונים העיקריים להנצחת השואה עוסקים בדמותו של צ'יאונה סוגיהרה, הדיפלומט שהציל מאות יהודים; בלטביה, שבה המוזיאון העיקרי להנצחת השואה מתמקד בדמותו של חסיד אומות העולם יאניס ליפקה, שניצל את עבודתו בחיל האוויר הגרמני כדי להציל מאות יהודים והחביא יהודים בבונקר שהקים תחת ביתו תוך חירוף נפשו; ובצ'כיה, שבה נפתח במאי 2025 "מוזיאון השורדים" על חורבות המפעל שבו העסיק אוסקר שינדלר כ-1,200 יהודים והביא להצלתם. לצד תערוכה על שינדלר, המוזיאון מציג עדויות של שורדי שואה.

דוגמאות נוספות הן מוזיאונים ותערוכות בטנסי שבארצות הברית, בבולגריה, בסין ובאיחוד האמירויות. בטנסי, תצוגה חדשה באוניברסיטה המקומית עוסקת במורשתו של שבוי המלחמה האמריקאי רודי אדמונדס, שסירב לפקודה נאצית לזהות ולהפריד שבויי מלחמה יהודים משאר החיילים. בשנחאי, תצוגה ב"מוזיאון הפליטים היהודים" מתמקדת בעבודתו של הדיפלומט הסיני פנג שאן הו, שהנפיק אשרות מצילות חיים ליהודים. בבולגריה, פתוח לקהל ביתו המשוחזר של סגן יושב-ראש הפרלמנט לשעבר, דימיטר פשב, והמבקרים בו לומדים על הפעולות שנקט כדי למנוע את גירושם של 48,000 יהודים בבולגריה במארס 1943.

מייצג של צ'יאונה סוגיהרה במרכז לחינוך לשואה בפוקויאמה, יפן, אוגוסט 2025

לדברי פרופ' אוריה שביט, ראש המרכז, "הזרקור המופנה לחסידי אומות העולם מבורך – כשיעור באנושיות, בהומניזם וביכולתם של יחידים למרוד בעריצות ולעשות טוב. אבל חשוב שסיפורם של חסידי אומות העולם יילמד מתוך הקשר, ולא כטשטוש של העבר. מצילי יהודים היו היוצא מהכלל הנדיר מאוד בתקופת השואה".

ד"ר קרל יונקר, מחבר המאמר ומנהל הפרויקטים של המרכז לחקר יהדות אירופה בימינו, אמר: "מחנכים צריכים לוודא שתלמידים מגיעים למוזיאונים ולתערוכות שמתמקדים בחסידי אומות עולם רק לאחר שקיבלו הדרכה משמעותית על ההיסטוריה של האנטישמיות, של הנאציזם ושל השואה. נוח יותר למחנכים לעסוק בטובים ולא ברעים, אבל יש חשש ממשי שההתמקדות במצילים תטשטש את המציאות ההיסטורית הקשה".

בהמלצות המדיניות בסיכום המאמר קורא המרכז למערכת החינוך הישראלית לקבוע שבכל כיתה בישראל יוקדש זמן, לקראת יום השואה, בלימוד סיפורו של חסיד אומות עולם אחד, "כביטוי של הכרת הטוב ושל כוחם של יחידים לתקן עולם".

אלפרד דרייפוס במוזיאון לאמנות ולהיסטוריה של היהדות, פריז, צרפת, אוגוסט 2025

הדו"ח מנתח במאמר נרחב את ההחלטה שקיבלה השנה צרפת, ושזכתה לתשומת לב מועטה, להפוך את יום זיכויו של קפטן אלפרד דרייפוס, 12 ביולי 1906, ליום לאומי שנתי שבו יצוין "ניצחון הצדק והאמת על השנאה ועל האנטישמיות". הנשיא עמנואל מקרון, שהכריז על היום הלאומי החדש, הדגיש את חשיבותו של המאבק הנחוש נגד האנטישמיות. על פי הדו"ח, בניגוד לדברי מקרון, צרפת עדיין רחוקה מניצחון במאבק על האנטישמיות. הדו"ח מציין כי פרשת דרייפוס ממשיכה לעורר עניין ציבורי גדול בצרפת משום שהיא משקפת את העימות המתמשך סביב זהותה ודרכה של הרפובליקה.

מאמרים אחרים בחוברת "למען מטרה נעלה" עוסקים ביחסו של המלך צ'ארלס השלישי ליהדות, ובשגשוגה של בולאות היודאיקה. רב-שיח נרחב דן ביחסו של שטפן צווייג ליהדות ולציונות ובסיבות לרנסנס הספרותי שלו בישראל בת-זמננו. המאמר המרכזי בחוברת, המצביע על כך שהגירה מוסלמית אינה גורם עיקרי לאנטי-ישראליות באירופה, פורסם לפני כחודש בפרסום מוקדם ועורר דיון ציבורי ער.  

פרופ' אוריה שביט הוא סופר ישראלי ופרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב. הוא העורך הראשי של הדו"ח השנתי של מצב האנטישמיות בעולם, שרואה אור במסגרת המרכז לחקר יהדות אירופה בימינו ומכון ארווין קוטלר לדמוקרטיה, לצדק ולזכויות אדם באוניברסיטת תל אביב.

לדו"ח המלא > 

כדי להתמודד עם האתגר הזה, פותח הצ’אטבוט "אגרי-גורו" על ידי עמית קליסקר, בוגר התוכנית לתואר שני בפיתוח בר קיימא וכיום דוקטורנט במעבדת ניצן לפיתוח בר קיימא באוניברסיטת תל אביב. בשנה האחרונה הצטרפו לפרויקט מספר סטודנטים לתואר שני, שעבדו על שיפור והרחבת אגרי-גורו כדי לענות טוב יותר על הצרכים של החקלאים. הצ’אטבוט מספק ייעוץ מיידי על גידולים, מזג אוויר ומזיקים, בעוד ששאלות מורכבות מועברות לאגרונומים. לוח מחוונים בזמן אמת מאפשר למשרדים בממשל המקומי והעירוני לעקוב אחר מגמות ולהגיב באופן פרואקטיבי – צעד חשוב לעבר מושג ה-"עיר חקלאית חכמה".

בלב העבודה הזו עומדת מעבדת ניצן, שהוקמה על ידי פרופ’ רם פישמן. המעבדה משלבת מדעי החברה, הנדסה ולימודי סביבה כדי להתמודד עם אתגרים עולמיים מורכבים. החזון של פרופ’ פישמן הוא לשלב מחקר מדעי קפדני עם מעורבות קהילתית אמיתית, ולפתח פתרונות חדשניים ובני-קיימא. בלמעלה מ-25 פרויקטים ב-7 מדינות, סטודנטים וסטודנטיות, חוקרות וחוקרים משתפים פעולה עם קהילות מקומיות, משלבים טכנולוגיה עם ידע מקומי, אוספים נתונים ומעודדים אנשים לנהל את המשאבים שלהם. החל מפרויקטים של איכות מים בצ’נאי ועד אנרגיה מתחדשת, ניהול פסולת ועמידות לאקלים, המעבדה מראה ששינוי אמיתי מתרחש כאשר תובנות מדעיות משתלבות עם העצמה קהילתית.

אגרי-גורו מגלם את הגישה הזו. הוא ממחיש כיצד טכנולוגיה, הקשבה ושיתוף פעולה עם הקהילה יכולים להביא לשינוי ממשי. עבור הסטודנטים והסטודנטיות בפרויקט, מדובר בלימוד מעשי בעבודת צוות, גמישות וחדשנות. עבור החקלאים, זהו כלי שמספק ייעוץ, ביטחון ושיפור מוחשי בחייהם ובתוצרתם.

מאוניברסיטת תל אביב אל הכפר בהודו

בקיץ 2025 יצאו סטודנטים וסטודנטיות לאוטר פראדש כדי לבדוק ולשפר את אגרי-גורו בשטח. עמית ישראלי, סטודנט שנה שנייה לפכ"מ, תיאר את השגרה היומית: "במרבית הימים קמנו עם כוס קפה ויצאנו לשטח. קיימנו פגישות בכפרים כדי לפגוש את החקלאים, להסביר להם על אגרי-גורו ולקבל מהם משוב. לאחר שתי-שלוש פגישות ביום, חזרנו למקום מגורינו והטמענו את מה שלמדנו בבסיס הנתונים של הצ’אטבוט. למשל, אם החקלאים זקוקים למידע נוסף על נושאים מסוימים - הוספנו אותו למערכת. העצה שלי לסטודנטים אחרים היא להיות פתוחים: הודו מאוד שונה מתל אביב. שיתוף הפעולה עם סטודנטים אחרים מהפקולטות השונות הוא המפתח. כשעייפים, אתם מעודדים אחד את השני. אף שאני מגיע מרקע פכ"מ, למדתי כל כך הרבה על חקלאות והשפעת הטכנולוגיה במדינות מתפתחות. אני בהחלט אחזור להודו עם מטרה."

סשה פורטיאנסקאיה, סטודנטית בתוכנית לתואר שני בפיתוח בר קיימא, תיארה את הצד הטכני של העבודה: "הלכנו מכפר לכפר, ממשרד ממשלתי למשרד ממשלתי, ויצרנו ובדקנו מודל בינה מלאכותית עבור אגרי-גורו. קבלת המשוב וההתאמות של המערכת הייתה חוויה מדהימה. כל יום מביא אנשים חדשים, תרבויות ואתגרים חדשים, ואתה חייב להיות גמיש ופתוח. זו הייתה חוויה משנה חיים."

לא כל האתגרים היו טכנולוגיים. מור שירן, סטודנטית אורחת ממכללת תל-חי, סיפרה על המכשולים התרבותיים והשפתיים: "באזורים שבהם התושבים לא ידעו אנגלית, הסתמכנו על Google Translate ועל יצירתיות. התושבים היו כל כך נרגשים לראות חוקרים זרים – סקרנים, תומכים, והם אוהבים את ישראל. תמיד קיבלו אותנו בחיוך ועם כיבוד. בשטח, הדברים יכולים להשתנות ב-180 מעלות בתוך יום, ואתה לומד להתמודד עם השינויים. לומדים להוביל פרויקט ולהוציא לפועל את הרעיונות שלך."

הפיילוט באוטר פראדש היה חלק מיוזמה רחבה יותר לדיגיטציה של שירותי ממשל, בשיתוף הממשל המקומי, אוניברסיטת קולומביה ואוניברסיטת אמריטה. אוטר פראדש הוא מחוז ענקי – אילו היה מדינה, היא הייתה השישית בגודלה בעולם.

מפת הכלניות החדשה של ישראל לשנת 2026 היא מיזם משותף של הגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב ע"ש יהודה נפתלי, המרכז הישראלי למדע אזרחי של מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב והחברה להגנת הטבע. פרח הכלנית הוא הפרח האהוב והשכיח ביותר בארץ, וגדל מהחרמון ועד למדבר. הכלניות נחשבות לפרח אדום, אבל באזורים שונים ניתן למצוא כלניות בצבעים אחרים - לבנות, ורודות, סגולות ואף כחולות.

סקר הכלניות החדש שכולל מאות תצפיות מכל רחבי הארץ, חושף את הפריסה הגאוגרפית ואת מועדי פריחתן של הכלניות השונות בישראל - בהתאם לכמות המשקעים באזורים אלו.

מקרא מפה: נקודות אדומות – אוכלוסיית כלניות חד גוניות אדומות. נקודות בהירות - כלניות בצבעי אדום, לבן וסגול

כך למשל מסקר הכלניות עולה כי אוכלוסיות של כלניות במגוון צבעים - אדומות, סגולות, כחולות ולבנות - מופיעות רק באזורים גשומים ובעלי קרקע עשירה במים, כלומר באזורים ים-תיכוניים שבהם המשקעים עולים על 450 מ"מ בשנה (לדוגמא באזור הצפון והמרכז, עד שפלת יהודה).

לעומת זאת, אוכלוסיות של כלניות אדומות בלבד נפוצות גם באזורים ים תיכוניים וגם באזורים היבשים והחמים יותר של הארץ – למשל באזור הנגב - בקרקעות גירניות שבהן ריכוז הסידן הפחמתי (CaCO₃) גבוה מ־15%. מובילי המיזם מסבירים שזו הסיבה לכך שבפסטיבל "דרום אדום" פורחות רק כלניות אדומות.

סקר הכלניות החל בשנת 2019 במסגרת מיזם מדע אזרחי. לאחרונה יוזמי הסקר החליטו על עדכון "מפת הכלניות" לשנת 2026 והסקר החדש אף פורסם בכתב העת American Journal of Botany. המיזם נערך בהובלת פרופ' יובל ספיר, מנהל הגן הבוטני באוניברסיטת תל אביב ופרופ' תמר קיסר החוג לביולוגיה וסביבה באוניברסיטת חיפה - אורנים ובהנחיה משותפת של הדוקטורנטית צליל לבין.

פרופ' ספיר: "ממצאי הסקר מצביעים על כך שצבעי הפרחים אינם רק תוצאה של העדפות מאביקים, אלא גם של התאמה לתנאי הסביבה. הכלניות האדומות מותאמות לאזורים שחונים ולקרקעות יבשות גירניות, בעוד שכלניות בעלות פרחים בצבעים אחרים - ורוד, סגול ולבן - יכולות לגדול באזורים לחים יותר. שיתוף הפעולה של הציבור במיזם, הוביל לדיווח של מאות תצפיות בכלניות מכל רחבי הארץ, בטופס אינטרנטי פשוט".

מועדי הפריחה של הכלניות

במסגרת מחקר המשך, שנערך במימון ה DFG )הקרן הגרמנית למדע) ובשיתוף עם אוניברסיטת חיפה, נבחרו 18 אתרים לאורך ההשתנות ההדרגתית של האקלים בישראל, מהאזור הים-תיכוני בגליל התחתון ועד לאזור היובשני במערב הנגב (עוטף עזה). נמצא כי גם מועד הפריחה משתנה בין הצבעים: הכלניות הלא-אדומות פורחות מוקדם יותר בעונה, לרוב בינואר פברואר.

באוכלוסיות מעורבות, הכלניות האדומות פורחות בממוצע שבועיים מאוחר יותר מהכלניות הלא-אדומות, בעיקר באביב המוקדם (מרץ-אפריל), ובאוכלוסיות  שבהן כלניות אדומות בלבד באזורים היבשים, מועד הפריחה הוא מאוחר יותר.

פרופ' ספיר מציין כי "ההבדלים הללו קשורים לגורמים אביוטיים כמו מליחות הקרקע, רמת הגיר, והטמפרטורה הממוצעת, ומשפיעים גם על פעילות המאביקים. בעוד שבאזורים הים-תיכוניים המבקרים העיקריים הם דבורים וזבובים, שמבקרים בעיקר כלניות לבנות וסגולות, באזורים היבשים שבהם הפריחה מאוחרת, יש התאמה לזמן ההגחה של חיפושיות פרחים (גלאפיריות) שהן המאביקות העיקריות של הכלניות האדומות". 

כעת, צוות המחקר והחברה להגנת הטבע יוצאים בקריאה לציבור להמשיך ולדווח על כלניות ברחבי הארץ. המשך סקר הכלניות נועד לאסוף נתונים רב שנתיים, לאורך זמן,  על מנת להבין את השפעת שינוי אקלים ואירועי מזג אוויר קיצון על הדינמיקה של הפריחה של הכלניות.

ד"ר נירית לביא אלון, רכזת מדע אזרחי בחברה להגנת הטבע ובמרכז הישראלי למדע אזרחי במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט: "הנתונים שנאספו מפרויקט המדע האזרחי מהווים בסיס להבנת השונות הגנטית המרחבית, והתהליכים האקולוגיים והאבולוציוניים שיוצרים ומשמרים את מגוון הצבעים של כלניות ישראל. סקר הכלניות מאפשר לשלב את הציבור במחקר מדעי החושף כיצד צבעי הפרחים והפריחה משקפים את האיזון העדין בין אקלים, קרקע ומאביקים, ותורם לשמירה על המגוון הביולוגי של ישראל".

מחקר חדש של בית הספר לפיזיקה ואסטרונומיה באוניברסיטת תל אביב גילה שחלקיקים שמסתובבים בכיוונים הפוכים בנוזל יוצרים מבנה של שרשראות. השרשראות האלו מזכירות פולימרים אך בקנה מידה גדול יותר.

מממצאי המחקר עולה כי השרשראות הנוצרות לא יושבות בטל בנוזל אלא הן פעילות ויכולות לנוע במרחב ולהסתובב כבעלות חיים משל עצמן - הן נפגשות אחת עם השנייה, מחליפות שכנים וגונבות בני זוג משרשראות אחרות. הסתדרות עצמית זו מתרחשת בעקבות הזרימה שהחלקיקים עצמם יוצרים בנוזל. 

המחקר נערך בהובלת צוות חוקרים מבית הספר לפיזיקה ואסטרונומיה באוניברסיטת תל אביב: מתן גלוון, ארטיום צ'ירקו, יונתן קירפיץ', יהב לביא, נועה ישראל ופרופ' נעמי אופנהיימר. המחקר פורסם בכתב העת Nature Communications.

החוקר מתן גלוון מסביר: "המחקר עוזר להבין תופעות של פיזיקה של החיים. מערכות המורכבות מחלקיקים מסתובבים נפוצות מאוד בטבע בכל סקאלת גודל אפשרית, החל ממערבולות קוונטיות המתקיימות בנוזלי על ועד לחלבונים המסתובבים בממברנת התא, או הוריקנים הנפרשים על פני קילומטרים רבים. היווצרות והסתדרות של מבנים בטבע הינה הכרחית וקיימת סביבנו בכל מקום - החיים מסובכים מדי מכדי שניתן יהיה לייצר אותם באופן ידני. עם זאת, מלבד היווצרות גבישים, מדענים מבינים מעט מאוד על התהליכים הטבעיים שיוצרים מבנים מורכבים יותר.  במחקר החדש אנו מציגים ומסבירים תופעה של היווצרות שרשראות אקטיביות בחומר אותם אנו מכנים ג׳ירומרים, ואת התנאים המאפשרים להיווצרותם. הצלחנו לחזות בתופעה בניסויים במעבדה ובנוסף גם לשחזר אותה בסימולציות ולכתוב משוואות שמסבירות את הדינמיקה". 

פרופ' נעמי אופנהיימר מוסיפה: "מלבד תרומתו של המחקר להבנת מערכות אקטיביות בטבע, יש לו גם פוטנציאל יישומי רחב - החל מתכנון חומרים חכמים שמסתדרים מעצמם, דרך רובוטים זעירים המסתדרים לשרשראות ופועלים בנוזלים, ועד מערכות סינתטיות שמחקות תהליכים ביולוגיים. היכולת של חלקיקים פשוטים ליצור מבנים מורכבים באופן עצמאי מדגישה את העיקרון הבסיסי של החיים עצמם - סדר הנוצר מתוך תנועה, ומורכבויות המתפתחת מתוך אינטראקציות פשוטות".

המחקר הובל על ידי ד"ר יוסף כיאט מבית הספר לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס' וייז, וממוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, בשיתוף עם חוקרים מסין ומארה"ב, ופורסם בכתב העת Communications Biology מבית Nature. לדברי החוקרים, מדובר בממצא נדיר ביותר שמאפשר הצצה יוצאת דופן לא רק למבנה גופם של יצורים קדומים, אלא גם לאופן תפקודם.

כדי להבין את גודל ההפתעה, צריך לחזור להתחלה. ד"ר כיאט, אורניתולוג (חוקר עופות) המתמחה בחקר נוצות, מסביר: "שושלת הדינוזאורים נפרדה משאר הזוחלים לפני 240 מיליון שנה. זמן קצר יחסית לאחר מכן (בקנה מידה אבולוציוני) רבים מהדינוזאורים פיתחו נוצות – מבנה אורגני ייחודי, קל וחזק העשוי מחלבון ומשמש בעיקר לתעופה ולשמירת חום הגוף. לפני כ-175 מיליון שנה נוסדה שושלת דינוזאורים בעלי נוצות בשם 'פֶּנֶרַפּטורִָה' שממנה התפתחו הציפורים המודרניות - הענף היחיד ששרד את ההכחדה ההמונית שחתמה את עידן המזוזואיקון לפני 66 מיליון שנה, ובה נכחדו רוב הדינוזאורים האחרים. ככל הידוע לנו, קבוצת הפנרפטורה פיתחה נוצות למטרות תעופה, אך ייתכן שכאשר השתנו התנאים איבדו חלק מהדינוזאורים הללו את יכולת התעופה – בדומה ליען ולפינגווין בני ימינו".

^{אנכיאורניס. (צילום: The Tianyu Natural History Museum of Shandong (STM))}

הנוצות שחיכו 160 מיליון שנה כדי לספר סיפור

בלב המחקר עומדים תשעה מאובנים של דינוזאור קטן בשם אנכיאורניס, שמשתייך לקבוצת הפנרפטורה. תנאי ההתאבנות יוצאי הדופן באזור מציאתם אפשרו שימור נדיר במיוחד של הרקמות הרכות, כולל נוצות הכנף. אך מה שהפך את הממצא לחריג באמת הוא העובדה שאפילו צבע הנוצות השתמר: לבן, עם נקודה שחורה בקצה, דפוס ברור שחוזר לאורך שולי הכנף. 

כאן נכנס לתמונה פרט שנראה לכאורה שולי, אך התגלה כקריטי: החלפת נוצות. "נוצות צומחות במשך שבועיים-שלושה עד שהן מגיעות לגודלן המיועד, ואז הן מתנתקות מכלי הדם אשר מזינים אותן בזמן הצמיחה והופכות לחומר מת. עם הזמן הן נשחקות, נושרות, ומוחלפות בנוצות חדשות. תהליך החלפת הנוצות מספר סיפור חשוב: בעלי כנף שתלויים בתעופה, ובנוצות המאפשרות אותה, מחליפים את נוצותיהם בתהליך מסודר ומדורג ששומר על הסימטריה בין הכנפיים ומאפשר להם להמשיך לעוף גם במהלכו. לעומת זאת, אצל ציפורים ללא יכולת תעופה, תהליך החלפת הנוצות הוא אקראי יותר וחסר סדר. לפיכך, אופן החלפת הנוצות מספר לנו אם אותו בעל כנף מסוגל לעוף", מסביר ד"ר כיאט.

^{ד"ר יוסף כיאט}

הצבעים שהשתמרו במאובנים אפשרו לחוקרים לזהות נוצות חדשות שטרם השלימו את צמיחתן, כאלה שהנקודה השחורה בקצה שלהן חרגה מהפס האחיד. בחינה מדוקדקת של אותן נוצות בתשעת המאובנים העלתה דפוס ברור: החלפת הנוצות לא התרחשה באופן סדור וסימטרי. 

"על פי היכרותי עם עופות מודרניים זיהיתי את דגם החלפת נוצות המעיד כי אותם דינוזאורים ככל הנראה איבדו את יכולת התעופה. זהו ממצא נדיר ומרגש במיוחד: השתמרות הצבע של הנוצות העניקה לנו הזדמנות ייחודית לזהות תכונה תפקודית של אותם יצורים קדומים, ולא רק את מבנה הגוף המשתמר במאובנים הכוללים שלדים ועצמות", אומר ד"ר כיאט ומסכם "נשירת נוצות נראית כמו פרט טכני קטן, אבל כשבוחנים אותה במאובנים, היא יכולה לשנות את כל מה שחשבנו על מוצא התעופה. אנכיאורניס מצטרף כעת לרשימת דינוזאורים שהיו מכוסים נוצות אך לא מעופפים, ומדגיש כמה מורכבת ומגוונת הייתה האבולוציה של הכנף".