הקאמבק של מלכת הביצה הישראלית

גלגולה של הצפרדע הישראלית שנכחדה בשנות ה-80 ושבה מן המתים

לכבוד יום שימור חיות הבר הבינלאומי החל ב-3.3, יש לנו בשבילכם סיפור אגדה מותח עם סוף טוב. בשנות ה-50 החליטה מדינת ישראל הצעירה לצאת במבצע לייבוש אגם החולה והביצות סביבו, כדי להכשיר יותר אדמות חקלאיות ליישובי הגליל. בעלי חיים רבים שחיו אז במקום נאלצו לחפש אזור מחייה חדש. חלקם הצליחו, אך רבים מהם, בעיקר הדו-חיים, אשר זקוקים לסביבה רטובה כדי לשרוד, נעלמו. בין בעלי החיים שסבלו מאובדן אזור המחייה שלהם הייתה צפרדע קטנה עם שם גדול - עגולשון שחור-גחון, מין שחי אך ורק בישראל, בשטח קטן ומסוים מאוד. בשנות ה-80, לאחר שלא נצפו עוד פרטים שלה, היא הוכרזה כמין נכחד.

 

בשנת 2011 אחזה התרגשות בעולם הזואולוגיה, כשצפרדע לא מוכרת בעלת בטן שחורה מנוקדת נקודות לבנות התגלתה באזור האגם, שחלקו הקטן הוצף מחדש מתוך ניסיון להחזיר לאחור, אפילו חלקית, את הנזק האקולוגי שנגרם. חוקרים מכל העולם וגם מאוניברסיטת תל אביב בדקו וקבעו – מדובר בעגולשון. על הגילויים המפתיעים לגבי השיוך המשפחתי שלה, המחקרים אודות אורח חייה ועתידה האופטימי מתמיד, מספר פרופ' אלי גפן מבית הספר לזואולוגיה.

 

חיה וקופצת

כשפרופ' גפן מדבר על שובה של הבת האובדת לתעלות המים של אזור החולה, אי אפשר שלא להתרגש איתו. "אחרי שבמשך 70 שנה חשבו שלא יראו אותה פה יותר, פתאום היא מתגלה שוב, קרוב מאוד למקום שבו נצפתה בשנות ה-40. היום, כשאנו מנוסים ומאובזרים יותר מבחינה מדעית, אנחנו רוצים ללמוד עליה יותר כדי להבין מה אפשר לעשות כדי לעזור לה להשתקם".

 

ואכן, צוות חוקרים ומומחים לדו-חיים יצא בשנת 2011 לחפש את העגולשון ששבה לחיים. אחד הממצאים הראשונים שגילו באמצעות מחקר גנטי ומורפולוגי הפתיע אותם מאוד: בשנות ה-40 סווגה העגולשון כשייכת לסוג צפרדעים מנוקדות (Discoglossus), אולם בדיקת DNA הראתה כי מדובר בטעות, וכי היא בעצם נציגתו החיה היחידה של סוג קדמון של צפרדעי הלטוניה, שהיו נפוצות בעבר באירופה ונכחדו לפני כמיליון שנה. "מדובר במאובן חי. לא היינו יכולים לגלות זאת אלמלא הטכנולוגיה שיש בידינו כיום", אומר פרופ' גפן. את התגלית הזו מצאה ד"ר רבקה ביטון מהאוניברסיטה העברית.

 

המקרה המוזר של הצפרדע בשעת לילה

לא קלים הם חיי הזואולוג, שמבקש לתפוס צפרדע ממין עגולשון שחור-גחון. בניגוד לצפרדעים אחרות, ששוהות חלק מהזמן מחוץ למים, העגולשון שוהה רוב הזמן מתחת למים, כאשר רק עיניה ונחיריה מציצים. לכן הדרך היחידה ללכוד אותה היא בידיים חשופות, בין אם בחיפוש בין קני הסבך או במי הביצה. כשמדובר באזור רדוד מספיקה חליפת גומי אטומה למים, אך אם במים עמוקים עסקינן, יש צורך להצטייד בפנס, לצאת בסירת משוטים קטנה לשטח ולארוב. וזה מה שעשה צוות החוקרים חוצה האוניברסיטאות.

 

"יצאנו שלושה בסירה", מספר פרופ' גפן. "פרופ' שריג גפני ממכללת רופין, פרופ' מיגל ונסס, מומחה בינלאומי בנושא מיון דו-חיים מהאוניברסיטה הטכנולוגית בברונשוויג ואנוכי. אתה צריך להיות מהיר מאוד, ומיד אחרי הזיהוי לשלוח ידיים ולתפוס את הצפרדע לפני שתיעלם", הוא מסביר ברצינות רבה. אחד מאנשי הסגל האקדמי אכן זיהה מהסירה את הצפרדע, קפץ לביצה בעקבותיה, וחזר בידיים מלאות בצפרדע ענקית בגודל 12 ס"מ. הם הבינו שהם צריכים למצוא דרך קלה יותר לאתר אוכלוסיות שלמות.

 

בחליפת גומי, פנס וכפפות. פקח רשות הטבע והגנים יורם מלכה, שמצא בשנת 2011 את הפרט שנחשב כמין נכחד, בחיפוש אחר העגולשון בתעלה בשמורת החולה (צילום: בינה פרל)

 

לסנן DNA ממי הביצה

"אם דוגמים ליטר של מים ומסננים אותו על פילטר דק, אפשר למצוא שאריות DNA ולהסיק שכאן חיה אוכלוסייה של בעל החיים המסוים", מסביר פרופ' גפן. "בדקנו 60 אתרים ומצאנו בכ-20 מהם את מה שחיפשנו".

 

החוקרים גילו כי למעשה ישנן שתי אוכלוסיות נפרדות של צפרדע העגולשון שלא מתערבבות זו בזו. אחת ממטרות המחקר שלהם היום היא לאפיין את שתי הקבוצות ולהבין מדוע מתקיימת הסלקציה הטבעית הזו, היכן בדיוק הן נפגשות בביצה ומתי.

 

מרגע שהצליחו למפות את אזורי המחיה שלהם יכלו החוקרים לאתר עשרות פרטים בשלבי חיים שונים. "אנחנו כבר יודעים שמדובר בצפרדע שמטילה את ביציה במים, ושבחורף אפשר למצוא פרטים קטנים שמסתתרים בעשב שבשולי התעלה. למרות שיש לנו עוד הרבה מה ללמוד, אנחנו כבר יכולים לומר ששלב הגלגול של העגולשון מראשן לצפרדע הוא מהיר מאוד, ומעניין אותנו להבין למה. ביחס לגודלה הסופי, שיכול להגיע ללמעלה מ-10 ס"מ, הראשנים קטנטנים, וכבר אחרי כמה חודשים מדובר בצפרדע קטנה שגודלה כציפורן אגודל", מגלה פרופ' גפן.

 

מזל טוב, אתה כבר לא ראשן. פרט עגולשון צעיר נח על אגודל אחד החוקרים (צילום: בינה פרל)

 

סיפור עם סוף טוב

כעת מבקשים החוקרים להבין יותר את תוחלת חייה ואורך גלגוליה של העגולשון, ומקווים כי האזור הרגיש בו חיה אוכלוסיית הצפרדעים הייחודית הזו תוכרז כשמורת טבע. היות ומקום מחייתה נותר מוצנע בשביל להגן עליה, כל חקלאי עלול לשפוך לתעלה שבה היא חיה פסולת חקלאית ולחרוץ את דינה.

 

"הרצון של המדינה להציף שטחים נוספים בעמק החולה יאפשר שחזור ובניית בית גידול שיתאים לצפרדע הזו", מסביר פרופ' גפן. "ברגע שנבין טוב יותר את הביולוגיה שלה, נוכל להכין גרעין רבייה יציב ולאכלס את המקום, ובכך להקטין את הסיכון שתיעלם שוב. זה נכון שהיא כבר לא מופיעה ברשימת בעלי החיים שנכחדו, אלא 'עלתה מדרגה' בסולם הספר האדום, אך היא עדיין נחשבת כמין ברמת הסיכון הגבוהה ביותר, ואנחנו רוצים לוודא שהיא פה כדי להישאר".

 

אוניברסיטת תל-אביב, רחוב חיים לבנון 30, 6997801.
UI/UX Basch_Interactive