• ראשי
  • פרופ' תמר רונן

    "אי אפשר להיפגע ממאמר שנדחה יותר מאשר לשמוח על מאמר שהתקבל", פרופ' תמר רונן, חוקרת בתחום הגישה ההתנהגותית קוגניטיבית והפסיכולוגיה החיובית, הדקאנית היוצאת של הפקולטה למדעי החברה

    פרופ' תמר רונן

    המחקר הראשון פורסם בשנת 1990, בכתב העת .Behavior Therapy & Experimental psychiatry

     

    מה היה נושא המחקר שלך?

    "עבדתי במרכז קהילתי לבריאות הנפש, ותוך כדי עבודה פיתחתי את המודל שלי, שעוסק בתפקידי מיומנויות שליטה עצמית. לאוניברסיטה הגעתי כדי לעשות עליו מחקר דוקטורט. המחקר שלי הציג טיפול קוגנטיבי בילדים צעירים, והתמקד בשאלה איך אפשר לפתור בעיות שונות אצל ילדים (שינה, פחדים, הרטבה, אלימות) באמצעות פיתוח מיומנויות לשליטה עצמית (תכנון, חשיבה, עמידה בפיתוי, דחיית סיפוקים, שינוי מחשבות וכד')".

     

    איפה זה "תפס אותך" בחייך האישיים?

    "באותו שלב הייתי אמא צעירה לשתי בנות. אהבתי לטפל בילדים במסגרת עבודתי בבריאות הנפש, ובכלל לא רציתי להיות חוקרת, מרצה או סגל אוניברסיטה. פשוט רציתי לבחון מודל תיאורטי שפיתחתי, ולבדוק אם הוא נכון".

     

    איך הרגשת בתקופת פרסום המחקר?

    "לא ממש הכרתי את תחומי המשחק ולא ידעתי למי שולחים ואיך, ואילו כתבי עת נחשבים לטובים יותר או פחות. לכן שלחתי את המאמר לכתב עת שמאמריו עניינו אותי ועסקו בגישה ההתנהגותית. אבל המודל שלי היה דווקא קוגנטיבי... כיום כבר מדברים על גישה התנהגותית-קוגנטיבית, אבל עד סוף שנות ה-90 המודל ההתנהגותי והמודל הקוגניטיבי היו שתי תפישות תאורטיות שונות לחלוטין. העורך כתב לי שהמאמר מאוד מעניין, והוא מאוד רוצה לפרסם אותו, אבל המושגים שלי לא נכונים. אם אשנה את כל מה שכתבתי על שינוי מחשבות למונחים התנהגותיים - הוא יהיה מוכן לפרסמו".

     

    "כעסתי מאוד וסירבתי לשינויים שהציע. חוויית הדחייה הייתה מאוד אישית, ומאוד נפגעתי ממנה. רק בדיעבד הבנתי שהמלחמה בין שתי הגישות הרבה יותר גדולה מהמאמר שלי. הכנסתי את המאמר למגירה ושבועיים לא הסתכלתי עליו. במקביל הגיעה תשובה מכתב עת אחר לגמרי, על קבלת מאמר אחר ששלחתי, ובאופן מפתיע הוא התקבל כמו שהוא, ללא שום תיקונים (זו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שקרה לי כזה דבר משמח). כעבור שבועיים שלחתי שוב את המאמר הראשון שנדחה לכתב עת אחר, והוא התקבל ופורסם".

     

    "המקרים הקרובים כל כך, של דחיית מאמר אחד וקבלת האחר, גרמו לי להבין שאי אפשר להיפגע ממאמר שנדחה, יותר מאשר לשמוח על מאמר שהתקבל. הקיזוז בין השניים עזר לי אז לקבל את האומץ ולשלוח את המאמר שנדחה לכתב עת אחר. שנים רבות לאחר מכן, בזמן שהותי בשנת שבתון באוסטרליה, בבית ספר לעו"ס בסידני, ראש בית הספר קיבל את פניי והציג אותי בפני הסגל. באותו מעמד הוא גילה שהוא היה עורך המגזין שקיבל ופרסם את המאמר שלי ללא כל תיקון. סיפרתי לו שהמעשה שלו השפיע בעצם על כל מהלך הקריירה המחקרית שלי, היות וההודעה על פרסום המחקר הזה הגיעה יחד עם תשובת הדחייה".

     

    טיפ ועצה לחוקר המתחיל

    "היום אנחנו מכשירים את הסגל הצעיר ומסבירים לאן כותבים ואיך. כשאני נכנסתי לאוניברסיטה אף אחד לא דיבר על זה, ולא הכין אותי לתהליך הקשה ורצוף הדחיות. אני אומרת לסטודנטים שלי שצריך להבין שהתחרות הולכת וגדלה, שאוצר המאמרים הוא אסטרונומי, ושלפעמים איכות המאמר לא בהכרח תהיה זו שתקבע אם יפורסם או לא, מפני שיש הרבה גורמים חיצוניים, למשל עיתוי, מה מאוד "IN" כרגע מבחינת תוכן, נטיות העורך, פוליטיקות ועוד. לכן, כשמאמר לא מתפרסם יש להסתכל על ההערות, לבדוק אם אכן מדובר בדברים משמעותיים, לתקן ולשלוח למקום אחר. אם ההערות נראות קטנוניות - פשוט להתעלם מהן וישר לשלוח הלאה".

    אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>
    אוניברסיטת תל-אביב, רחוב חיים לבנון 30, 6997801.
    UI/UX Basch_Interactive