חדשות

ממחקרים שנעשו בעבר ידוע כי פעילות שכלית וגופנית מאתגרת עשויה להאט את התפתחות מחלת האלצהיימר, אולם כעת מצאו חוקרים מאוניברסיטת תל-אביב, בשיתוף פעולה עם אוניברסיטת בר-אילן, את המנגנון הביולוגי שעשוי להסביר כיצד בדיוק זה קורה. המחקר, שפורסם לאחרונה בכתב העת Translational Psychiatry, בוצע על ידי ד"ר בועז ברק, ונערך במעבדה של הפרופ' אורי אשרי מהמחלקה לנוירוביולוגיה בפקולטה למדעי החיים ומבית הספר סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל-אביב, בשיתוף פעולה עם המעבדות של הד"ר נועם שומרון והפרופ' דניאל מיכאלסון, גם הם מאוניברסיטת תל-אביב, והד"ר איתן אוקון מאוניברסיטת בר־אילן.

חלבון עולה

מחלת האלצהיימר פוגעת לרוב באנשים מעל גיל 65 והיא מלווה בניוון תאים במוח ובאיבוד זיכרון. מעבר לעובדה שמדובר במחלה חשוכת מרפא שמטילה עול כבד על משפחתו של החולה, ברמה הביולוגית מאופיינת המחלה בירידה בכמות החלבונים האחראים על תהליך התקשורת בין תאי העצב במוח – מה שמוביל לפגיעה ביכולות הקוגניטיביות והפיזיות של החולה. אולם, במשך השנים התברר כי רמת החלבונים האלו עולה משמעותית בעקבות חשיפה לסביבה עשירה בגירויים. במסגרת המחקר השוו החוקרים את כמות המיקרו־רנ"א (microRNA), המולקולה שאחראית על בקרת רמת החלבונים בתא, אצל עכברים בריאים ואצל עכברי מודל למחלת האלצהיימר - כלומר, עכברים שהונדסו גנטית כך שיפתחו את המחלה יחד לצורך הניסוי.

בתחילה השווה צוות החוקרים את כמות רצפי המיקרו-רנ"א בעכברים בריאים שגודלו בסביבה מועשרת בגירויים קוגניטיביים ופיזיים, לזו של עכברים בריאים שגודלו בסביבת גידול רגילה. בשלב שני השוו החוקרים את כמות רצפי המיקרו-רנ"א בעכברי מודל לאלצהיימר שגודלו בסביבת גידול רגילה, לזו של עכברים בריאים בני אותו גיל שגודלו בסביבה דומה. בשלב האחרון נבדק אם ישנם רצפי מיקרו־רנ"א שעלו בעקבות מחלת האלצהיימר מצד אחד, וירדו בעקבות החשיפה לסביבה מועשרת מהצד האחר (שינוי הופכי).

"אותם רצפי מיקרו-רנ"א שנמצאו כמשתנים באופן הופכי בעקבות האלצהיימר והחשיפה לסביבה מועשרת נמצאו גם כאחראים על ביטוי אותם חלבונים שמשפיעים על התקשורת בין תאי העצב במוח", אומר הד"ר ברק. "הביטוי של אותם רצפים בתא עלה בעקבות החשיפה למחלת האלצהיימר - ולפיכך הוביל לירידה בכמות החלבונים שעלולים לפגוע בפעילות עצבית במוח. לעומת זאת, החשיפה לסביבה המועשרת הראתה ירידה בביטוי רצפי המיקרו־רנ"א, וכתוצאה מכך לעלייה בכמות החלבונים, שעשויה להביא לשיפור בפעילות העצבית במוח".

לשכוח בעתיד מאלצהיימר

בנוסף גילה צוות החוקרים מספר רצפי מיקרו־רנ"א שעברו שינוי כמותי בשלבים מוקדמים מאוד של המחלה, כך שבעתיד יוכלו לשמש לזיהוי מוקדם של המחלה - אולי אפילו בבדיקת דם פשוטה. "רצפים אלה לא היו ידועים למדע, ויש להם חשיבות מכרעת להבנת השלבים ראשונים של המחלה ברמה התאית. מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מראים שאפשר לבודד ולכמת את רמת הביטוי של רצפי מיקרו־רנ"א שונים בבדיקת דם רגילה, ואני מקווה שכבר בשנים הקרובות ניתן יהיה לזהות שינויים כאלה גם במוח עצמו ולא רק בדם", אומר ד"ר ברק.

להערכת ברק, ייתכן שממצאי המחקר ישמשו להתאמת טיפול נקודתי לכל חולה לפי קצב התקדמות מחלתו, וכן לעיכוב של ממש בפגיעה בפעילות העצבית על ידי ביטוי מוגבר או הפחתת הביטוי של רצפי המיקרו-רנ"א, בהתאם לנדרש.

לדברי פרופ' אשרי, ידוע היום כי תרגילים מנטאליים ותרגילי כושר משפרים את מצבם של החולים באלצהיימר. אותם רצפי מיקרו-רנ"א, שבמקרה הזה נבדקו אצל עכברי מעבדה שמהווים מודל למחלת האלצהיימר, לא רק משפרים את מצבם של החולים אלא גם מתפקדים כמו מתגי שליטה תאיים אשר מפעילים קבוצה שלמה של חלבונים שאחראיים על פונקציות תאיות רבות וחיוניות. ממצאי המחקר הנוכחי מאפשרים לחקור את המחלה בצורה נקודתית יותר ומשפרים את יכולת החוקרים לפתח תרופה מוכוונת מטרה.

מחקר גרגרים מאובנים של אבקת צמחים שהוצאו מקרקעית הכנרת, העלה עדויות למשבר אקלימי חריף, שפקד את המזרח התיכון מאמצע המאה ה-13 ועד ראשית המאה ה-11 לפנה"ס, והביא לקריסת האימפריות הקדומות של המזרח התיכון. את תוצאות המחקר מפרסמים בימים אלה ד"ר דפנה לנגוט ופרופ' ישראל פינקלשטיין מהחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, בשיתוף עם ופרופ' תומס לית ממכון שטיינמן לגיאולוגיה, מינרולוגיה ופליאונתולוגיה באוניברסיטת בון ופרופ' מרדכי שטיין מן האוניברסיטה העברית בירושלים. המאמר מתפרסם היום בכתב העת: Tel Aviv: Journal of the Institute of Archaeology of Tel Aviv University

מברונזה לברזל

"בפרק זמן קצר כל העולם הישן של תקופת הברונזה קרס", מסביר פרופ' פינקלשטיין. "האימפריה החיתית, מצרים האדירה של הפרעונים הרעמססיים, התרבות המיקנית על ארמונותיה המפוארים ביוון, מעצמת הנחושת של קפריסין, עיר הסחר אוגרית ושאר ערי הנמל הגדולות של סוריה, ערי המדינה של כנען – כל זה נעלם תוך עשרות שנים אחדות, ומתוך חורבותיו של העולם הישן צמחו הממלכות של תקופת הברזל, וביניהן ישראל ויהודה".

עדותה של אבקת הצמחים

החוקרים, שקדחו בעומק של כ-300 מטרים של מים בלב הכנרת, הוציאו מקרקעית האגם גלעין של קרקע שאורכו כ-20 מטרים, במטרה לדגום משכבות המשקעים גרגרים מאובנים של אבקת צמחים. "גרגירי האבקה, הפּוֹלֶן, הינם החומר אורגני העמיד ביותר בטבע", מסבירה הפלינולוגית (חוקרת הפולן) ד"ר דפנה לנגוט, שביצעה בפועל את המחקר. "הפולן נסחף לכנרת עם הרוחות והנחלים, ולאחר מכן שקע מפני האגם אל קרקעיתו. גרגרי אבקה אלה יכולים לספר לנו על הצמחייה באזור הכנרת באלפי השנים האחרונות ולפיכך על האקלים ששרר באזור". לאחר תיארוך בפחמן 14 של עשרות אלפי גרגרי אבקה, החוקרים זיהו תקופת יובש קשה בין השנים 1250 ל-1100 לפנה"ס. גלעין קרקע שהוצא מן החוף המערבי של ים המלח העלה תמונה דומה.

פולן בדגימה חדשנית

"הייחוד של המחקר שלנו לעומת מחקרי פולן אחרים שנערכו בשנים האחרונות במזרח התיכון ובכלל", מוסיף פרופ' פינקלשטיין, "הוא בכך שעבדנו ברזולוציה חסרת תקדים של דגימה כל כ-40 שנה. בדרך כלל דוגמים פולן ברווחים של מאות שנים, וכך אכן הגיוני לעשות אם מתעניינים בשאלות הקשורות בתקופות פרהיסטוריות ובמחזורים קרחוניים ובין-קרחוניים ששררו באזורינו. כיוון שאנו שמנו לעצמנו מטרה לברר בעיות היסטוריות, לדיוק היתה חשיבות מכרעת. אם היינו דוגמים את הפולן בכנרת כל 200 שנה, למשל, יתכן שהמשבר האקלימי הדרמטי הזה, שארך 150 שנה, היה חומק מעינינו".

חידוש נוסף במחקר הנוכחי הינו בהתאמה הכרונולוגית המוחלטת בין תוצאות מחקר הפולן ובין שתי עדויות אחרות על העבר: חורבנות בשריפה של ערים במרחב מזרח הים התיכון, רבות מהן בארץ ישראל, מתוארכים אף הם לפרק הזמן שבין 1250 ל-1100 לפנה"ס, וכן תעודות מרחבי המזרח התיכון הקדום – מבירת החיתים באנטוליה בצפון, דרך עיר הנמל אוגרית בסוריה ותל אפק בישראל ועד מצרים הפרעונית בדרום – מדברות על בצורות ועל רעב באותו פרק זמן בדיוק.

ממשבר אקלימי למשבר כלכלי-פוליטי

לנגוט, פינקלשטיין ולית גורסים כי גלי קור קשים השמידו את היבולים באזורים הצפוניים והתדלדלות בגשמים פגעה ביבולים בחבלי הספר במזרח אנטוליה ובסוריה. "גלי הקור בצפון והבצורת במזרח גרמו לקבוצות גדולות של אנשים לעקור ממקום מושבן ולנוע דרומה בחיפוש אחר מקורות מזון", מסבירה האגיפטולוגית שירלי בן דור אבין מהחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב. קבוצות אלה, וביניהן "גויי הים" המפורסמים, נעו ביבשה ובים, בזזו ערים ופגעו בנתיבי הסחר, מה שגרם למשבר כלכלי ופוליטי עמוק שהלך והתגלגל דרומה – גם לאזור ארץ ישראל. "כולם נלחמו בכולם על משאבים הולכים וכלים", אומרת בן דור.