אוניברסיטת תל אביב השיקה את מרכז סגול לרפואה רגנרטיבית

אוניברסיטת תל אביב השיקה לאחרונה את מרכז סגול לרפואה רגנרטיבית במטרה להאיץ את המחקר וההכשרה בתחום הנחשב כיום לחוד החנית של המערכת הרפואית העולמית. באוניברסיטה מסבירים כי הרפואה הרגנרטיבית עוסקת בפיתוח של שיטות לגדל מחדש, לתקן או להחליף תאים, איברים או רקמות שניזוקו או סובלים ממחלה. הרפואה הרגנרטיבית כוללת טיפולי רפואה תאית כגון יצירת תאי גזע ושימוש בהם למטרות טיפול, הנדסת רקמות וחומרים ביולוגיים, מכשירים רפואיים ויצירת איברים מלאכותיים. דוגמאות בולטות למחלות הדורשות שימוש ברפואה רגנרטיבית בטיפולן כוללות תיקון נזקים לכליות, סרטן, חירשות והפרעות נוירודגנרטיביות.

מקדמים את הרפואה בישראל

לדברי פרופ' אריאל פורת, נשיא אוניברסיטת תל אביב, המרכז החדש הוא דוגמה נוספת לחזון של סמי סגול, העולה בקנה אחד עם זה של אוניברסיטת תל אביב. "משפחת סגול הקימה בעבר באוניברסיטת תל אביב את בית ספר סגול לחקר המוח, ותרמה תרומה עצומה לקידומו של תחום חשוב זה בישראל. עתה היא עושה זאת שוב עם תחום עתידני, רב חשיבות, אשר עשוי להשפיע השפעה רבת חשיבות על חיי כולנו".

המרכז החדש יכשיר רופאים בתחום הרפואה הרגנרטיבית, ויקדם את המחקר דרך שיתופי פעולה עם אוניברסיטאות מובילות בעולם ועם בתי החולים המסונפים לאוניברסיטת תל אביב.

"החלום שלי הוא להשתמש במרכז כדי לבניית חזון למחלקות הרגנרטיביות בבתי חולים ולרפא מטופלים באמצעות הטכנולוגיה שנפתח. עתיד פני הרפואה בתחום הרגנרציה נראה מבטיח ביותר עם פתיחת המרכז המהפכני שלנו".

ליצור דור חדש של רופאים-מדענים

בראש המרכז החדש יעמוד פרופ' בנימין דקל, מנהל היחידה לנפרולוגיה ילדים במרכז רפואי שיבא וראש הקתדרה לאורולוגיה ע"ש קליינמן בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר. לדבריו, המרכז החדש יפתח טיפולים רגנרטיביים חדשים ותרופות רגנרטיביות,. במקביל יטפח המרכז רופאים וחוקרים לקראת העתיד, תוך שימוש בתוכניות הכשרה יעודיות.

"אני מאמין שמרכז סגול לרפואה רגנרטיבית יאפשר לנו ליצור דור חדש של רופאים-מדענים שיקדמו את התחום. כרופא-מדען, אני רואה את הפער בין המחקר לבין הטיפול במטופלים שלנו. החלום שלי הוא להשתמש במרכז כדי לבניית חזון למחלקות הרגנרטיביות בבתי חולים ולרפא מטופלים באמצעות הטכנולוגיה שנפתח. עתיד פני הרפואה בתחום הרגנרציה נראה מבטיח ביותר עם פתיחת המרכז המהפכני שלנו", אומר פרופ' דקל.

פרופ' דקל מציין שמחקריו האקדמיים נוקטים בגישה רב תחומית באשר להתחדשות רקמות במחלות כליה ובסרטן, לרבות גנטיקה, גנומיקה, ביולוגיה מולקולרית, ביוכימיה ופיתוח של מודלים טרום קליניים. לדבריו, מטרת המחקר היא לשפוך אור על בעיות יסוד בביולוגיית התפתחות הכליות, אך בה בעת מחקריו ברפואה רגנרטיבית נושאים תקווה לטיפולים חדשניים למחלות. "ההיפותזה העיקרית שלי היא כי תאי גזע מרקמות תקינות ומרקמות שעברו טרנספורמציה מניעים את התהליכים הללו, ולכן בכוונתי לגלות תאים אלה ולחקור את המנגנונים המולקולריים שלהם", מוסיף פרופ' דקל.

מעבדות לגנומיקה עצבית וחושית, לרגנרציה ולביולוגיית תאי גזע

מעבדתה של פרופ' קרן אברהם לגנומיקה עצבית וחושית בפקולטה לרפואה מובילה את המאמצים לגילוי גנים מחוללי מחלה ולשימוש בעריכת גנום למטרות טיפוליות בדגש על רפואה מדויקת. המחקר שלה מתמקד בחירשות, שהוא תחום קריטי, מכיוון שארגון הבריאות העולמי מעריך כי 466 מיליון בני אדם סובלים מליקוי שמיעה המגביל את רמת התפקוד שלהם ומכיוון שהמספר צפוי עוד לגדול ל-900 מיליון עד שנת 2050.

"עזרי שמיעה ושתלי שבלול הם דרכי הטיפול הקיימות, אך הם אינם מהווים פתרונות אופטימליים עקב ביצועים בלתי מושלמים, עלותם הגבוהה וחוסר היכולת שלהם למנוע אובדן שמיעה עתידי", אומרת פרופ' אברהם. "בקרב קשישים השימוש בעזרי שמיעה נמוך ביותר, כאשר אובדן שמיעה שאינו תחת שליטה מוביל לסיכוי מוגבר משמעותית ללקות בדמנציה".

בתגובה לצרכים אלה, אחת ממטרות המחקר העיקריות של של פרופ' אברהם בתחום השמיעה היא לפתח שיטות מולקולריות ותאיות לחידוש תאי השערה באוזן הפנימית על מנת למנוע אובדן שמיעה ולטפל בו.

מעבדתו של ד"ר עומרי וורצל לרגנרציה וביולוגיית תאי גזע בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס' וייז מתמקדת בבסיס המולקולרי של החלפת רקמות פגועות או חסרות. ד"ר וורצל חוקר את מנגנוני הרגנרציה תוך שימוש בתולעים שטוחות החיות במים מתוקים וידועות כמומחיות לרגנרציה של רקמות. התולעים השטוחות מצמיחות כל רקמה חסרה, לרבות מוח שלם, על ידי שימוש באוכלוסיה שופעת של תאי גזע פלוריפוטנטיים.

"אצל מרבית האורגניזמים שנעשה בהם שימוש במחקר אין תאי גזע פלוריפוטנטיים באורגניזם הבוגר, דבר שהופך למאתגר את הניסיון לחקור כיצד פלוריפוטנטיות ממשיכה להתקיים בתנאים פיזיולוגיים תקינים ותורמת לתגובת הגוף לפציעות ולצמיחת רקמות", אומר ד"ר וורצל. "מציאת בסיס גנטי לתגובת הגוף לפציעות היא חיונית להבנת ההבדלים ביכולות השרידה והרגנרציה של אורגניזמים שונים," הוא מוסיף.