מכתב הנשיא: השבוע השלישי למלחמה - תמונת מצב

קהילת האוניברסיטה, חברות וחברי סגל, תלמידות ותלמידים, ידידות וידידים בארץ ובעולם,

אנחנו מצויים בשבוע השלישי של המלחמה. בימים אלו של אבל ויגון שלא ידענו כמותם בישראל, ביקרתי אצל רבות מן המשפחות השכולות מקהילת האוניברסיטה. אירועי הטבח הנורא, המתערבבים בסיפורי גבורה והקרבה, אינם מותירים עין יבשה. את שמות הנופלים תוכלו למצוא באתר הזיכרון של האוניברסיטה. ליבנו עם משפחותיהם. ביוזמתה של יו"ר אגודת הסטודנטים, הקמנו מיצב באודיטוריום סמולרש. על כל כיסא באודיטוריום המכיל יותר מאלף כסאות, מוצבת תמונה של אחד מהקורבנות: הרוגים, נרצחים וחטופים. קשה להתיק את העיניים מתמונתו של כפיר, תינוק בן תשעה חודשים, שתחתיה מופיעה המילה "חטוף". שואה חווינו, כאן בארצנו.

אוניברסיטת תל אביב ממשיכה לסייע הן לתושבי הדרום והן למאמץ המלחמתי הכולל. משפחות מן הדרום מתארחות בלא תשלום במעונות הסטודנטים. גם מרכז הספורט של האוניברסיטה פתח את שעריו לתושבים מן הדרום ומן הצפון. הקמנו צוות שעובד עם סגנית הנשיא לשוויון, מגוון וקהילה ועם דיקנית הסטודנטים, אשר תפקידו לנהל וליזום פעילות התנדבותית בקמפוס. הצוות כולל את איתי אטר (ניהול), ליעד מודריק (פסיכולוגיה) ומיכל פלדמן (מדעי המחשב).

בנוסף לפעולות ההתנדבות עליהן דיווחתי לכם לפני כשבוע, אנחנו מגייסים כעת מתנדבים לסיוע ליישובי הדרום בכלל, ועוטף עזה בפרט. המעוניינים בפרטים ימצאו אותם כאן. היום נסעו חברות וחברי קהילת האוניברסיטה להתנדב במושב עין הבשור. לפני ימים אחדים ביקרתי שם את חברנו יפתח גפנר מן הפקולטה לרפואה, שאחיו נפצע בהתקפת המחבלים על המושב. יפתח חילץ את אחיו בקור רוח לבית החולים וכעת הוא מחלים שם. אנחנו מקווים לשלוח בימים הקרובים מתנדבים נוספים גם ליישובים אחרים בדרום.

קמפוס האוניברסיטה מתפקד כמובן, אך למרבה הצער בלי תלמידיו. חשוב לנו להדגיש שלא נשאיר את חיילי וחיילות המילואים שלנו מאחור! אנחנו נערכים כבר עכשיו לסייע להם, כמו גם לתלמידותינו ולתלמידינו תושבי הדרום, הן כלכלית, והן בלימודים, כאשר תיפתח שנת הלימודים. תשלום שכר הלימוד לכל התלמידות והתלמידים נדחה, אלו המשרתים במילואים קיבלו בשלב זה פטור מתשלום במעונות הסטודנטים בגין חודש אוקטובר (יש להזכיר שהמעונות אינם בבעלות האוניברסיטה), ואנחנו פועלים, באמצעות דיקנאט הסטודנטים, ובזכות תורמים נדיבים שלנו, לספק להם סיוע כלכלי נוסף. אף תלמידינו תושבי הדרום יקבלו במקרים המתאימים, על בסיס של נצרכות כלכלית, סיוע מן הדיקנאט. בקשת סיוע ניתן להגיש כאן או לפנות לדיקנאט במייל: milgot@tauex.tau.ac.il

נושא אחרון, חשוב מאד, שאני רוצה להתייחס אליו, הוא הסתות בקמפוס. העצבים של כולנו חשופים, הכאב והזעם משפיעים על כולנו. אך דווקא בשל כך, ובזכות מי שאנחנו, עלינו לפעול באחריות. אנחנו מתייחסים בחומרה רבה לביטויי הזדהות עם מרצחי החמאס. הרקטור פרסם בסוף השבוע שעבר מכתב המבהיר שאנחנו נוקטים יד קשה – במסגרת החוק ותקנון האוניברסיטה – עם מסיתים אלו, שמספרם קטן מאד. בהקשר זה, יש לדחות מכל וכל טענה מזעזעת שנשמעת לעיתים בארץ ובעולם, ובכלל זה בקמפוסים מסוימים בארצות הברית, כאילו ענין הטבח שביצעו בנו אויבינו הוא ענין "פוליטי" שניתן להביע דעות שונות לגביו במסגרת חופש הביטוי. אין טעות גדולה יותר. איני רואה הבדל בין טענה זו לבין טענה שהשואה היא ענין פוליטי השנוי במחלוקת ציבורית ועל כן כל התבטאות בגינה היא לגיטימית.

במקביל, אנחנו נתקלים בתופעה מדאיגה ביותר של הסתה ברשתות החברתיות כנגד תלמידים ערבים. אני בטוח שברוב המוחלט של המקרים המסיתים אינם באים מקהילת האוניברסיטה. ההסתה נעשית בעיקר על ידי הפצת עלילות שווא על הזדהות כביכול עם החמאס. אנחנו היהודים, שחווינו על בשרינו עלילות דם במשך מאות בשנים, צריכים להיות רגישים לכך במיוחד. הסתה כנגד תלמידים ערבים שלא עשו רע לאיש היא רשעות ופחדנות. לא רק שהיא פוגעת בחפים מפשע, אלא גם בחוסן הלאומי שלנו. המעלילים מסכנים את לכידותה של החברה הישראלית, ואף את ביטחונה. עלינו להוקיע ולגנות את אלו המסיתים נגד חפים מפשע. חישבו רגע לפני שאתם "מעבירים הלאה" ידיעות שאולי אין בהן ממש. גלו נא אחריות חברתית כנדרש בתקופה קשה זו.

החזרה לקמפוס לא תהיה קלה. החזרה לחיים נורמליים לא תהיה קלה. הכאב הנורא, האישי והקולקטיבי, לא במהרה ירפה מאיתנו. אך כעוף החול נקום מאפר ונמשיך הלאה.

שלכם,

אריאל פורת