• ראשי
  • דברים טובים באריזות קטנות

    בעקבות סוד קסמם של מושאי המחקר הקטנים במעבדות המחקר של אוניברסיטת תל אביב

    באיזו מעבדה בונים דברים מלגו?

    מצויידים בטלסקופים או במיקרוסקופים, החוקרים והחוקרות שלנו מנסים לגלות ולחשוף עוד טפח מסודות היקום עד ליסודות הזעירים ביותר הקיימים בעולמנו, החל מחקר כוכבים ופלנטות בחלל ועד לחקר הננו והאטום. בהתאם לכך, נושאי המחקר מגיעים בכל המימדים והגדלים. רק לאחרונה בישרנו על תגלית תיאורטית של פיזיקאים שחישבו כיצד ניתן לייצר אנרגיה חזקה פי 10 מזו של היתוך גרעיני. לאנרגיה האדירה הזאת אחראים חלקיקים בשם קווארקים, שקטנים יותר מאטום. במדע ובחיים בכלל, הדברים הקטנים ביותר הם לפעמים גם העוצמתיים ביותר, אז הפעם שלפנו את זכוכית המגדלת ויצאנו לחפש בקמפוס דברים מיניאטוריים ומסקרנים במיוחד, שמוכיחים שדברים טובים באים באריזות קטנות.

     

    תעופה מילימטרית

    במעבדה של ד"ר גל ריבק מבית הספר לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס.וייז מנסים לברר כיצד משפיע גודל גופו של בעל החיים על יכולת התעופה שלו, ואיך ניתן לחקות את ההאווירודינמיקה של יצורים מעופפים כדי לתכנן כלי טיס טובים יותר. לשם כך מתחזק צוות המחקר חממות של חיפושיות, שפריריות, כנימות עש ואפילו צרעות טפיליות שגודלן מילימטר אחד!

     

    הצרעות הטפיליות מסקרנות במיוחד את החוקרים, שמנסים להבין איך בעל חיים כל כך זעיר מצליח לעוף באוויר. לצרעות הטפיליות חשיבות עצומה מבחינה חקלאית, משום שהן משמשות כמדבירות ביולוגיות של חרקים מזיקים. מבחינה זו, החממה שהוקמה עבורן, שגודלה הוא כ-2.5 על 4 מטרים בלבד, מתפקדת כמערכת אקולוגית שלמה, המכילה את הצמחים שאותם אוכלים חרקים המזיקים לחקלאות. הצרעות הטפיליות מגדלות את הזחלים שלהן בתוך זחלי החרקים האחרים וכך משמידות אותם.

     

    באמצעות מצלמות עם הגדלה ומנהרת רוח באורך שלושה מטרים, בוחנים החוקרים את יכולת הצרעות הטפיליות לעוף כנגד הרוח, ומתעדים את תנועת הכנפיים המאפשרת להן לשלוט בתעופה. "מרתק לראות כיצד יצור כל כך זעיר, מצליח לשמור על יכולות תעופה כמו של פרפר גדול, למשל, וכיצד כל זה מתכנס למילימטר אחד." מסכם ד"ר ריבק.    

     

    צרעה טפילית בהגדלה

     

    מותק, העיר התכווצה

    איך מרגישים ענקים (או גודזילה) ואיך נראית עיר ממעוף הציפור? אצל החוקרים של מרכז העיר - המרכז לחקר העיר והעירוניות מבט על העיר מלמעלה, על כל רחובותיה ומבניה, הוא עניין שבשגרה. בחוג לגיאוגרפיה מייצרים מאות מודלים בתלת מימד של בניינים מוקטנים עשויי קרטון ביצוע או דופלקס, שלצד סימולציות של מציאות מדומה, משמשים את החוקרים במחקריהם השונים. הדפסת הדגמים נעשית בשיתוף פעולה עם המעבדה הדיגיטלית של בית הספר לאדריכלות ע"ש דוד עזריאלי.

     

    בליל המדענים האחרון בקמפוס, השתתפו מאות ילדים והורים במשחקי התכנון של המרכז לחקר העיר והעירוניות. הפעילות התמקדה בהמחשת התפתחות העיר לגובה, בטיפולוגיית הבניינים שהופכים למגדלים ומשנים את סביבתם. הניסוי ניסה להראות את כוחה של "חוכמת ההמונים" המאפשרת לעיר לצמוח ולהתפתח ללא יד מכוונת, והיא חלק ממחקר של ניסן אלמוג, סטודנט לתואר שני בחוג לגיאוגרפיה, שמאז הספיק להגיש את עבודת המאסטר שלו.

     

    עיר מניאטורית בליל המדענים 2017

     

    הציירים הזעירים

    כולנו כבר יודעים שיש חיידקים טובים ויש חיידקים רעים, אך האם ידעתם שיש חיידקים אמנותיים? חוקרים רבים כבר תיעדו את ה"יצירות" המורכבות שיוצרים היצורים המיקרוסקופיים.

     

    צילומיו של פרופ' אשל בן יעקב ז"ל מבית הספר לפיזיקה ולאסטרונומיה, שאהב לצלם צלחות פטרי עם מושבות חיידקים מהמעבדה שלו, זכו לחשיפה ואף הוצגו בתערוכות, בין היתר באולם הנוסעים בשדה התעופה כחלק מתערוכה של משרד המדע. פרופ' אשל גילה עקרונות תקשורת, בקרה וארגון-עצמי של חיידקים, והראה שאותם העקרונות פועלים גם בתאים. פענוח העקרונות של עיבוד המידע וקבלת ההחלטות בחיידקים חברתיים, הובילו למחקריו החדשניים על סרטן כקהילת-על של תאים, המפעילה אסטרטגיות השתלטות מורכבות. הפענוח הוביל להצעתו לנקוט נגד הסרטן "לוחמת סייבר" הכוללת שיבוש של מנגנוני בקרה ותקשורת בין התאים.

     

    יצירות האמנות הקטנטנות הללו, מורכבות מאינספור חיידקים זעירים, ומבטאות באופן יוצא דופן את הכוחות הפיזיקליים של התפשטות והתרחבות המושבות.

     

    צילומים: פרופ' אשל יעקב ז"ל

     

    הייתי הרובוט הכי קטן בכיתה

    במעבדת הסקרנות של פרופ' גורן גורדון בפקולטה להנדסה ע"ש איבי ואדלר פליישמן מתכנתים רובוטים סקרנים באמצעות מודלים מתמטיים של המוח האנושי, מפתחים מחקרים ומשחקים למדידת סקרנות אצל מבוגרים, ומנסים לגרום לרובוטים מתקדמים ללמוד על עצמם ועל הסביבה. אז תארו לכם כמה כיף לתלמידי המחקר כשגם בנייה בלגו מצטרפת למשוואה!

     

    רוב הרובוטים במעבדת הסקרנות די גדולים. את הרובוט הקטן ביותר המעבדה בנה סטודנט המחקר עומר גבריצמן מכ-70 חלקים של לגו. לרובוט יש עין אחת (מצלמה), והוא לומד לזהות את עצמו, להזיז את היד לקראת חפצים ועוד. למעשה, כל מה שהרובוט יודע, הוא למד בעצמו. כשהוא מזיז את היד, למשל, הוא כבר מבין שתנועת היד שלו משפיעה על מה שהוא קולט במצלמה, ובמילים אחרות: הוא למד לזהות את היד שלו.

     

     

    הרובוט ויוצרו - עומר גבירצמן

     

    כמה קטן, ככה עוצמתי

    מאצואו באשו, המשורר היפני הגדול בן המאה ה-17, שהעלה את סגנון ההאיקו לפסגות שרק מעטים הגיעו אליהן אחריו, אמר פעם לתלמידיו: "שיר החושף עצמו בשבעה מתוך עשרה, הוא שיר טוב, אך שיר החושף עצמו בחמישה מתוך עשרה, לא יישכח לעולם."

     

    בריכה עתיקה

    צפרדע קופצת

    קול המים

     

    לדברי פרופ' יעקב רז מהחוג ללימודי מזרח אסיה בפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין, "שיר ההאיקו מצייר בדרך-כלל תמונה בת שני דימויים, אירוע קצר, מעין שוט קולנועי. המפגש בין הדימויים מצית אצלנו, הקוראים, זיק."

     

    "התחושה שנותן לנו שיר ההאיקו היא של משהו אוורירי, ריק מעומס משמעות, מנוכחות כבדה או מנוכחות המשורר בכלל, ריק ממטאפורות. אלא שבריקותו של שיר ההאיקו מצוי עומק גדול, שכן הוא מעורר גלים של תמונות, מחשבות, זיכרונות ורגשות לא צפויים בכל קריאה וקריאה שלו. שיר האיקו טוב הוא מעין הזמנה, אבן שמוטלת אל בריכה ויוצרת מעגלי גלים. מדברים על "רגע האיקו" ועל "מבט האיקו" - מעין שוט קולנועי, צילום טהור ולא מתערב, מצביע ולא יותר. תנועה קצרה של חרק, תנודה של עץ, ותו לא. אין עוד דבר באותו רגע. וזה – הכל."

     

    * מתוך אחרית הדבר לספרו של מאוצו באשו "הדרך הצרה לאוקו" בתרגומו של פרופ' יעקב רז.

     

    אוניברסיטת תל-אביב, רחוב חיים לבנון 30, 6997801.
    UI/UX Basch_Interactive