תככים, שוחד ומרד עממי
מי הגיבורים האמיתיים של סיפור חנוכה? האם היוונים באמת החריבו את בית המקדש, ולמה? ואיך קשור לכך הכד הקטן? קראו כאן את האמת שמאחורי סיפור חג האורות
"מי ימלל גבורות ישראל, אותן מי ימנה...", "פרח לפרח, זר גדול נשזור. לכבוד המנצח, מכבי גיבור"
זוכרים את השירים שכולנו שרנו בהתלהבות יחד עם הגננת בגן? כשהיינו קטנים זה היה קל. סיפרו לנו סיפור מלא הרפתקאות על מכבים גיבורים שנלחמים ביוונים האכזריים, ונס של כד קטן. רצינו לשאול כמה שאלות בנוגע לסיפור הזה, אז באופן טבעי, קפצנו לחוג לארכיאולוגיה כדי שיעשו לנו קצת סדר בדברים.
"הכל התחיל בסביבות שנת 160 לפניה"ס," מעדכנת אותנו נעמה ולצר, סטודנטית לתואר שני בחוג. "יאסון, אחיו של הכהן הגדול בירושלים, מנצל את עלייתו של אנטיוכוס אפיפנס לשלטון ומבקש ממנו להתמנות לכהן גדול במקום אחיו. באותם ימים, הכהן הגדול מילא תפקיד עם הרבה שררה וכוח. זה לא היה תפקיד ייצוגי בלבד. יאסון מבטיח לאנטיוכוס שוחד די גדול, וגם להגדיל את המס השנתי שיהודה משלמת לשלטון הסלווקי. אנטיוכוס, איך לא, מסכים."
יאסון הופך לכהן הגדול ומנסה מאוד לפתוח את ירושלים לשאר העולם היווני. האזור שלנו, מרחב הים התיכון, היה מאופיין אז בערים שקיימו ביניהן מערכות יחסים מסחריות, וגם קשרים של תרבות, חינוך ופנאי. במרחב כולו ממשיכות הדתות והתרבויות המקומיות, שהקדימו את הכיבוש היווני, להתקיים לצד או בשילוב העולם התרבותי היווני. יאסון האמין שכך זה צריך להיות גם במקרה של היהדות.
אז בעצם יאסון היה מנהיג שהאמין בגלובליזציה ובקדמה, עוד לפני שבכלל המציאו את המילים האלו?
"בדיוק כך. אבל הקדמה שהוא מבקש להביא לא התקבלה כל-כך טוב על ידי כל הפלגים ביהודה, וה"תרגיל המסריח" שלו חוזר להתנקם בו. כך, שוב פונה אדם, הפעם מנלאוס שמו, לשלטון היווני ומבקש ממנו יד להחליף את הכהן הגדול בירושלים. השלטון בירושלים ממשיך להיות לא יציב והשליטה על הממלכה הקטנה הזו מועברת מיד ליד תוך התערבויות חיצוניות ושימוש תמידי באוצרות המקדש למימוש שאיפותיהם הפוליטיות של דורשי השלטון."
אנטיוכוס, שהיו לו צרות משלו ואיומים על ממלכתו, מאבד את סבלנותו כלפי הבלגן בעיר הקטנה ירושלים. הוא שולח חיל מצב יווני וגוזר על היהודים חוקים חדשים אשר מקשים עליהם להמשיך לקיים את פולחנם.
"החדירה של העולם היווני אל תוך המרחב הזה הן מבחינה פיזית והן מבחינה תרבותית עם קיומו של הגמנסיון ומשחקי העירום (בהם לקחו חלק גם יהודים) הביא לסכסוכים ההולכים וגוברים בין הסיעות השונות ביהודה. בעיקר בין אלו "המתייוונים" ובין אל שרצו לשמר את מנהגי אבותיהם כפי שהתקיימו מזה דורות. הגזרות של אנטיוכוס כנגד הפולחן המקומי הוסיף עוד שמן לאותה מדורה והביאו לפיצוץ גדול."
המרד כנגד הגזרות של הסלווקים מגיע דווקא לא מן הבירה אלא דווקא מן המרחב הכפרי. משפחה אחת, בהנהגת יהודה המכבי, בעזרת לחימת גרילה מתוחכמת, מצליחה להערים על הצבא הסלווקי המאומן והמקצועי. יהודה המכבי מגיע לירושלים ומטהר את המקדש. לאחר מות יהודה ממשיכה שושלת בית חשמונאי לשלוט מירושלים, אך לא רק ככהנים גדולים ככל המנהיגים שקדמו להם, אלא כמלכים על ממלכה אוטונומית, המנותקת מן השלטון היווני.
איך אתם, הארכיאולוגים, יודעים את פרטי הסיפור הזה?
"מעניינת באמת העובדה שהידע שלנו אודות המרד לא נשמר דרך מקורות יהודים, אלא מספרי המקבים ומכתביו של יוספוס. ספרי המקבים לא נכללו בקאנון היהודי שהתקדש ונקבע בתקופת המשנה, במאה ה-1 לספירה. אך הכנסייה הנוצרית ראתה לנכון לשמר את הכתבים, וספרי המקבים אף מוכנסים כספרי קודש בתרגום השבעים (קאנון שיעבור שינוי עם הרפורמציה של לותר, בו גם יוצאו ספרי המקבים מספרי הקודש). יתכן וחז"ל לא רצו לשמר את הזיכרון של המרד ולהרחיקו מן הסיפור של עם ישראל. כנראה כי מרבית הכתבים הללו נכתבו לאחר מרד בר כוכבא שכשל והביא להרס ירושלים, ולכן ניסו חז"ל לשכך מרד יהודי מזוין כנגד נוכחות זרה בארץ ישראל. במשנה פרט לשלוש איזכורים[1] לא נזכרים דיני חג החנוכה. המקום היחיד בו מוזכר חג החנוכה[2] בגמרא מובאת הברייתא אשר מסבירה כי החשיבות של חג זה הינו הנס השמימי של פח השמן. חג החנוכה אותו אנו חוגגים כיום, המדגיש את ההצלחה של המעטים מול הרבים במלחמה על כיבוש הארץ, וכן את העוז והגבורה של הלוחמים היהודים כנגד השלטון היווני, הינו הבנייה מודרנית של התנועה הציונית אשר רצתה ליצור את היהודי החדש."
כדי לשמוע את הזווית הארכיאולוגית על מרד בר כוכבא ועל הנסיונות של חז"ל להעלים אותו מהזכרון ההיסטורי, תאלצו להמתין עד החג הבא. אנחנו משאירים אתכם בינתיים להתנחם בידיעה ששוחד, מאבקים סיעתיים ולוחמי חופש לא מאפיינים רק את עמודי החדשות שלנו היום, אלא גם הטרידו את אבות אבותינו בעולם העתיק.