מחקרים

"חומרים רבים המשמשים אותנו לתרופות מקורם בצמחים ובבעלי חיים, והם נקראים בשם הכללי חומרי טבע - כימיקלים המיוצרים באופן טבעי באותם אורגניזמים." מסבירה הדוקטורנטית טל אידן במעבדה לספוגים של פרופ' מיכה אילן בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס.וייז. "מרבית חומרי הטבע מקורם בים, ומקרב החומרים שבודדו מאורגניזמים ימיים והינם בעלי פעילות עם תועלת לאדם, מעל 50% מקורם בספוגים."

אז איך ניתן למצוא את אותם חומרים שערכם הבריאותי לא יסולא בפז? "בספוגים יש המון חומרים כימיים. לרבים לא תהיה פעילות מועילה עבורנו, ומבין אלו בעלי הפעילות - מעטים יהיו יכולים באמת לשמש כתרופה (לרפא את המחלה מבלי להרוג/לפגוע בנו), כך שצריך לסרוק אלפי חומרים ממספר רב של מינים שונים, עד שמוצאים חומר שיכול באמת לשמש כתרופה - וזה ממש כמו לחפש מחט בערמת שחת." משיבה טל. אך כמובן שזה לא מרפה את ידי החוקרים. להיפך.

פשוטים פשוטים אבל מרתקים

ספוגים (Phylum: Porifera) הם  בעלי החיים הפשוטים ביותר מבחינה אבולוציונית, ונחשבים לבעל החיים הרב-תאי הראשון שנוצר. ספוגים הם בעלי חיים צמודי מצע, ובים תיכון הם מהווים את בסיס בית הגידול בדיוק כמו שוניות האלמוגים, ובעלי חיים רבים כולל דגים וחסרי חוליות אחרים, חיים עליהם או בתוכם.

הם מסננים חומר אורגני מהמים בכמויות אדירות, ומסוגלים לסנן 10 ליטר מים לדקה לקילו ספוג, מה שיוצר קשר בין גוף המים לקרקעית, והופך את החומרים בעמודת המים לזמינים ליצורים שוכני הקרקעית. באזורים בהם יש ריכוזים גדולים של ספוגים (המכונים גני ספוגים), תפקיד זה הוא חשוב ביותר.

"בזכות הספוגים, החומרים המסוננים הופכים נגישים לחסרי חוליות שונים על הקרקעית, בין אם מטריפה של הספוג, או שימוש בחומרי ההזנה שהוא פולט חזרה אל המים. חסרי חוליות אלה, בתורם, מהווים מזון לטורפים אחרים כמו דגים. זו אחת הסיבות שבגני הספוגים רואים להקות דגים גדולות, שכמותן לא נראות באזורים אחרים בחופינו." מסבירה טל.

"גני ספוגים משמשים בסיס למערכת אקולוגית שלמה: הספוגים יוצרים מבנים תלת ממדיים מורכבים, שמגדילים את מורכבות בית הגידול ויוצרים נישות למגוון בעלי חיים אחרים: הם משמשים כאזור רביה, מסתור, מקום להתיישבות ועוד. בעלי חיים רבים חיים בינות לספוגים, על גביהם ואף בתוכם (בתוך התעלות וחללי הסינון), לכן יש המכנים את הספוגים "בתי מלון חיים"."

מינים חדשים של ספוגים

"האקולוגיה של ספוגים בחוף הישראלי של הים התיכון כמעט ולא נחקרה, ובמשך שנים התמקדו רק בכימיה שלהם." אומרת טל. "הסקר האחרון נערך בשנות ה-60 והיה מוגבל למים רדודים בלבד (עד 7 מטר), ובסוף רוב הממצאים שלו מעולם לא פורסמו. בחלק מהדוקטורט שלי אני סוקרת את גני הספוגים המזופוטים (בעומק של 130-95 מטר), ועד כה מצאנו מינים רבים שלא היו ידועים לפני כן בחוף שלנו."

"ד"ר סיגל שפר וד"ר תמר פלדשטיין מהמעבדה סקרו רבות את המים הרדודים וגם שם מצאו מספר מינים שלא תועדו לפני כן ויצרו רשימת מצאי חדשה של המינים הקיימים במים הרדודים. כך שמבחינת מה שמצוין בספרות המדעית, העלינו את מספר הספוגים הידוע בשליש. בנוסף מצאנו 3 מינים שככל הנראה הם מינים חדשים למדע."

תמונות אלה צולמו כחלק מעבודת הדוקטורט של טל אידן, במעבדתו של פרופ' מיכה אילן, בית הספר לזואולוגיה, אוניברסיטת תל אביב, בשיתוף רשות הטבע והגנים הלאומיים, מפעיל הרובוט: עודד עזרא.

ספינה ורובוט תת ימי

את מעמקי הים לא חוקרים "על יבש", ויש צורך לצאת אל עומק הים, כמו אחרון המלחים. לא בכדי רוב הביולוגים הימיים הם חובבי שיט וצלילה מושבעים, שלא נרתעים ממגע עם הים בכל עונות השנה ובכל מזג אוויר.

"רוב העבודה שלי מתבצעת בעזרת ספינת המחקר MedEx של עמותת אקואושן. אנחנו עובדים בעזרת רובוט תת ימי. רובוט זה מצויד בשתי מצלמות בעלות רזולוציה גבוהה ורגישות לאור, פנסים מתאימים לצילום וידיאו, צייני לייזר מקבילים במרחק 7 ס"מ ביניהם לקבלת אומדן גודל, זרוע איסוף רב מצבית, תוכנת מיקום וניווט וכן סונר."

"בצורה זו אנו יכולים לקבל מידע רב בדרך שפוגעת באופן מינימאלי בבעלי החיים - רוב המידע מתקבל מצילומי הווידיאו, ורק אם רואים ספוג שלא מכירים אוספים אותו ומביאים לספינה ומשם למעבדה."

"העבודה האקולוגית על גני הספוגים המזופוטים נותנת לי סיפוק רב בעיקר כי זו עבודה יישומית מאד מבחינת שמירת טבע. הנתונים שאני מפיקה הולכים ישירות לרשות הטבע והגנים (שהם גם שותפים למחקר) ומשם למשרדי הממשלה על מנת להקים שמורות ימיות. מי בכלל חשב שבישראל אי פעם ידברו על שמורות בעומק של 100 מטר ו-16 קמ' מהחוף?"

ד"ר סיגל שפר ואסף גלעדי. סיגל מחזיקה ספוג שעתה נאסף - אחד מבין המינים החדשים שאותרו בחופינו (צילום: עדי וינברגר).

הדוקטורנטית טל אידן מלווה את הרובוט אל הים (צילום: לירון גורן)

להתאהב בספוגים

איך מגיעים דווקא למחקר ספוגים, כשהים מלא ביצורים מרתקים שאפשר לבחור מהם? "הגעתי למעבדה כי שמעתי הרבה על פרופ' מיכה אילן ועל המעבדה שלו, ידעתי שאני רוצה לעבוד בתחום האקולוגיה, אבל רציתי להתעסק בשיקום שוניות אלמוגים, תחום שעבדתי בו לפני התואר הראשון." משיבה טל. "הפרויקט אצל מיכה נשמע לי מגניב, הוא כלל צלילות טכניות (צלילה לעומקים שמעבר ל-30 מטר בעזרת תערובת גזים שונות), עבודה עם רובוט תת ימי ואפילו היה דיבור על צוללת (האחרון לא התממש). לקח לי זמן להתחבר לספוגים, אבל היום אני ממש מאוהבת בהם ומספרת עליהם לכל מי שרק מוכן לשמוע." מסכמת טל.

אז בחג הפורים הקרוב, כשתיתקלו בתחפושת של בובספוג, תזכרו שחוץ מילד או ילדה מזיעים בתוך מכנסמרובע, יש הרבה יותר מאחורי הדמות האייקונית, אפילו את התרופה הבאה לסרטן.

אקווריום עם ספוגים במעבדה

בובספוג במעבדה לספוגים באוניברסיטת תל אביב

את השיטה המהפכנית פיתח הדוקטורנט תום רבינוביץ' בהובלתו של פרופ' נועם שומרון מבית הספר לרפואה ע"ש סאקלר. מדובר באלגוריתם שמסוגל להבחין באופן מדויק בין ה-DNA של האם לזה של העובר בדגימת דם של האם, לשם ביצוע ריצוף של הגנום העוברי.

"נכון להיום ידועים לנו כ-7,000 גנים בגנום האנושי, אשר מוטציות נקודתיות בהם גורמות למחלות, חלקן עם השלכות בריאותיות קשות", אומר פרופ' שומרון. "מחלות אלה, כמו הטיי-זקס וה-CF (סיסטיק פיברוזיס) קרויות מחלות מונוגניות, מכיוון שהן נגרמות על ידי פגם בגן אחד ספציפי. אף על פי שמרבית המחלות המונוגניות נדירות ביותר, מדובר באלפי מוטציות, אשר בסיכום כולל מהוות סיכון משמעותי ללידתו של תינוק חולה. בדיקות ההיריון הנפוצות כיום, כמו בדיקת מי שפיר וצ'יפ גנטי, אינן מסוגלות לאתר פגיעות בגנים ספציפיים, אלא רק ברמה של כרומוזומים שלמים, או תת-אזורים של כרומוזומים הכוללים מיליוני אבני-יסוד (נוקליאוטידים) של ה-DNA העוברי. קושי נוסף הוא שמדובר בבדיקות פולשניות, שעלולות לסכן את העובר, ולכן נשים רבות אינן מעוניינות להיבדק".

מוסיף תום רבינוביץ': "הטכנולוגיה הבלתי פולשנית הקיימת היום נקראת NIPD (Non-Invasive Parental Diagnosis), והיא מאפשרת אבחון תסמונות גנטיות בעובר באמצעות בדיקת דם מהאם כבר בשבוע ה-12-10 להיריון, אך היא מסוגלת לאתר רק פגמים ברמת הכרומוזומים. השיטה החדשה שפיתחנו מאפשרת רזולוציה גבוהה עשרות מונים מזו שמציעות הבדיקות הקיימות, ברמת הגן הבודד".

הצליחו להפריד ולשחזר את הגנום העוברי

מטרת החוקרים הייתה למצוא דרך להפריד ולשחזר ברמת דיוק גבוהה ביותר את גנום העובר מתוך דגימת דם שנלקחה מהאם. "בפלזמה של דם האם מצויות פיסות של DNA חופשי, אשר כ-10% מהן שייכות לעובר," מסביר פרופ' שומרון. "הבנו שאם נרצף את ה-DNA שבדם ונדע להבחין בין זה של האם לזה של העובר, נוכל לקבל תמונה מלאה של מבנה הגנום העוברי ולחפש בו מוטציות נקודתיות בגנים ספציפיים. לשם כך פיתחנו שיטה חישובית הסתברותית, שמבחינה בין פיסות DNA מרוצפות שמקורן באם לאלה שמקורן בעובר, על פי תכונות פיזיות ספציפיות, למשל גודל פיסת ה-DNA."

לאורך שלבי הפיתוח נבחן האלגוריתם בעזרת דגימות שנלקחו משבע משפחות בעלות היסטוריה של מחלה גנטית קשה, שעברו טיפולים להפריה חוץ-גופית במטרה לברור עוברים בריאים לפני החזרתם לרחם. בכל משפחה נבדקו ארבע דגימות DNA: אחת של האב, אחת של האם שיש בה רק DNA שלה, אחת נוספת מהאם המכילה תערובת של DNA שלה ושל העובר, ודם מהתינוק לאחר לידתו. החוקרים ביצעו ריצוף לכל דגימות ה-DNA, ונעזרו באלה של האם ושל האב, כדי לזהות את גנום העובר בריצוף עמוק של ה-DNA המעורבב מהפלזמה.

התוצאות הושוו לבדיקת סיסי שיליה – בדיקה פולשנית שמתבצעת בשבוע ה-11 להיריון, כאשר יש חשש שהעובר פגוע. בהמשך, לאחר הלידה, הושווה הגנום העוברי ששוחזר באמצעות השיטה החדשה לגנום של התינוק. ההתאמה הייתה מלאה.

המחקר בוצע בהשתתפות ד"ר רעות מטר ופרופ' לינה באסל מהמרכז הרפואי רבין בפתח תקווה וד"ר דוד גולן מהטכניון. מאמר בנושא התפרסם בכתב העת המוביל בעולם בתחום הגנומיקה Genome Research.

לזהות את הבעיה ביעילות וללא סכנה

"לאור הצלחת הניסוי אנחנו מבקשים כעת לקדם את הטכנולוגיה שלנו לשלב המסחרי, במטרה לפתח בדיקת סקר מניעתית לכל אם שתהיה מעוניינת בכך," מסכם פרופ' שומרון. "אנחנו מאמינים שבעתיד תוכל כל אישה בהיריון לעבור בדיקה נגישה וקלה, המבוססת על השיטה החדשנית כבר בשלב מוקדם מאוד, והיא תסייע בקבלת החלטה על הפסקה מוקדמת של ההיריון במקרים בהם יתגלו מחלות גנטיות קשות. בכך ייחסך סבל רב מהתינוקות וממשפחותיהם".

קבלת השראה מהטבע לפיתוחים טכנולוגיים אינה דבר יוצא דופן. כלי תעופה ששואבים השראה ממנגנוני התעופה של חרקים, ו"רובוטלף" המשתמש בסונאר ושואב השראה מיכולות הניווט של העטלפים, הם רק חלק מהפרויקטים המחקריים שמתבצעים באוניברסיטת תל אביב. עכשיו מוצע כיוון חדשני שמקבל השראה דווקא מעולם הצומח ומייצר חיבור מקורי במיוחד, שמותח את גבולות הדמיון מעלה והרחק מחוץ לקופסה, ממש כמו צמח מטפס. הרעיון המהפכני זיכה את החוקרים במענק של האיחוד האירופי ומתחיל לקרום עור וגידים בימים אלו ממש.

קבוצת מחקר מהפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס.וייז באוניברסיטת תל אביב, בהובלת ד"ר יסמין מרוז, היא אחת מ-9 שותפות בפרויקט הבינתחומי והבינלאומי במסגרת תוכנית Horizon 2020 FET של האיחוד האירופי, התומכת בטכנולוגיות העתיד. הפרויקט עוסק בפיתוח רובוט שנקרא GrowBot, שמסוגל לטפס ולהתקדם בשטח באמצעות צמיחה, בהשראת צמחים מטפסים. הגישה החדשנית עשויה להוות פתרון מהפכני לאחד האתגרים המורכבים של תחום הרובוטיקה: תנועה בתנאים קשים, כשהשטח בלתי צפוי ואינו רציף. מובילת הפרויקט היא פרופ' ברברה מזוליי מהמכון האיטלקי לטכנולוגיה.

"רובוטים בעלי גלגלים או רגליים הקיימים היום, שרבים מהם פותחו בהשראת בעלי חיים, מסוגלים לנוע על פני משטחים, אך מתקשים להתמודד עם מכשולים – כמו מדרגות, סלעים, בקיעים ובורות," מסבירה ד"ר מרוז. "אנחנו מציעים גישה שונה לחלוטין: רובוט המבוסס על עולם הצומח. רובוט כזה, ששואב את השראתו מתנועת הגדילה של צמחים מטפסים – כמו הגפן, הקיסוס והזלזלת, יוכל להגיע כמעט לכל מקום: לטפס על סלעים ובניינים, לגשר על חללים ונחלים, וכך הלאה."

מודלים מתמטיים של צמיחה במוחו של הרובוט

הפרויקט החדשני, במימון של 7 מיליון יורו, מקבץ יחדיו חוקרים מ-9 מעבדות ברחבי אירופה - באיטליה, בגרמניה, בישראל, בצרפת ובספרד, העוסקים במגוון רחב של תחומים: בוטניקה, רובוטיקה, מדע החומרים, מדעי המחשב, מתמטיקה, הנדסה, אנרגיה ועוד. מעבדתה של ד"ר מרוז תורמת את חלקה בתחום של התנהגות צמחים. "כן, יתכן שזה נשמע מפתיע, אך לצמחים יש מאפיינים התנהגותיים," היא אומרת. "צמחים מגיבים לסביבתם ומקבלים החלטות כל הזמן. אך מכיוון שבניגוד לבעלי חיים, צמחים הם נייחים, הם עושים דברים אחרת. בין היתר הם פותרים את בעיית התנועה באמצעות גדילה לכיוון המתאים: שולחים שורשים המותאמים למיקום המים, מטפסים ופונים לכיוונים שונים כדי להגיע לאור השמש, ועוד. צמחים מטפסים, שמהם אנו לומדים בפרויקט זה, מעגנים את עצמם בבליטות ובעצמים בדרכם למעלה, שומרים על משקל קל ומבנה דק, ויכולים להגיע לאורך של 200 מטר."

הרובוט הצומח יורכב מחומרים חדשניים, יגדל באמצעות שכפול עצמי, כמו בהדפסת תלת מימד, ויהיה קל ודק כמו צמח מטפס. מעבדתה של ד"ר מרוז אחראית על פיתוח מודלים מתמטיים שישולבו במוחו של הרובוט הצומח, ויאפשרו לו לעבד את המידע שיאסוף מהסביבה באמצעות מערכות חישה, ואחר כך לגבש החלטות נכונות ואסטרטגיית צמיחה אופטימלית, בהתאם לתוואי ולתנאי השטח.

"רובוט צומח יוכל לבצע משימות במקומות רבים שהם בלתי עבירים לאדם, לכלי רכב ולרובוטים בעלי רגליים וגלגלים; הוא יעבור מבעד לסדקים צרים, יטפס על סלעים וקירות, ויגשר על פני חללים," מסכמת ד"ר מרוז. "כך הוא יוכל לחדור להריסות של בניינים, לחקור את פני המאדים ואתרים ארכיאולוגיים, ולהיכנס לאתרים מזוהמים. כמו כן הוא עשוי להשתלב היטב בעיר החכמה של העתיד: מבנים רובוטיים שגדלים מעצמם יוכלו לשמש כגשרים, ואולי אף להפוך לבניינים שבונים את עצמם."

אז איך מגלים שתאים שעיקר טיפולם הוא בכלל בזיהומים ובתולעי מעיים, יכולים לקטול תאים סרטניים? "אאוזינופילים הם תאי דם לבנים של מערכת החיסון, שמפרישים חלבוני הרס חזקים. תפקידם באבולוציה הוא להילחם בטפילים. אך בעולם המערבי המודרני, כשההיגיינה גבוהה והטפילים מעטים, הם הופכים תכופות לגורם שלילי, שמחולל אלרגיות ואסתמה" מסביר פרופ' מוניץ מהמחלקה למיקרוביולוגיה ואימונולוגיה קלינית בבית הספר לרפואה ע"ש סאקלר אוניברסיטת תל אביב, שבמעבדתו נערך המחקר פורץ הדרך.

פרופ' מוניץ והצוות שלו חיפשו דרך להפנות את כוחות-העל של האאוזינופילים הקטלניים למטרות טובות. "סברנו שיכולתם האגרסיבית של האאוזינופילים עשויה להוות גורם חיובי, במידה וההרס שהם זורעים מופנה כלפי תאים סרטניים. לכן ביקשנו לחקור את הקשר שלהם לסרטן – היבט שכמעט ולא נחקר עד היום". המחקר בוצע על ידי הדוקטורנטית הדר רייכמן ממעבדתו של פרופ' מוניץ, בשיתוף עם מחלקת הגסטרו בבית החולים איכילוב, והתפרסם לאחרונה בכתב העת Cancer Immunology Research.

כל המרבה באאוזינופילים – הרי זה משובח

לדברי פרופ' מוניץ, האאוזינופילים מרוכזים בעיקר ברקמות ריריות בגוף שבאות במגע עם העולם החיצון, כמו מערכת הנשימה, מערכת העיכול ומערכות השתן והמין. המאגר הגדול ביותר שלהם מצוי במערכת העיכול, ולכן החליטו החוקרים להתרכז בסרטן המעי הגס.

בשלב הראשון הם נטלו דגימות מגידולים של 275 חולים, ובדקו אם יש קשר בין מספר האאוזינופילים בגידול לבין דרגת החומרה של המחלה. "גילינו שככל שיש בגידול יותר אאוזינופילים, כך פוחתת חומרת המחלה", אומר פרופ' מוניץ ומסביר "כעת, כדי לברר אם משמעות הדבר היא שהאאוזינופילים נלחמים ופוגעים בסרטן, חקרנו מודלים שונים של סרטן המעי הגס בעכברים".

"ראשית מצאנו שהסביבה הסרטנית מזמינה אליה את התאים הללו, והם מסוגלים ממש להסתנן לתוך הגידולים ואף לחיות בתוכם במשך זמן רב. גילינו גם שעכברים שהונדסו כך שאין להם כלל אאוזינופילים, פיתחו מספר גדול בהרבה של גידולים מעכברים בעלי אאוזינופילים, ומתו תוך זמן קצר יותר ולהיפך. מסקנתנו מהניסוי הייתה שלאאוזינופילים יש תפקיד בבלימת התקדמותו של סרטן המעי הגס".

^{אאוזינופילים בדרך לאתר נגוע}

יכולת מוכחת לחסל תאים סרטניים

בשלב הבא של המחקר נלקחו אאוזינופילים מבני אדם ומעכברים והוכנסו למבחנות יחד עם דגימות של תאים סרטניים. בשלב זה התברר שהנחת המחקר הייתה נכונה - האאוזינופילים אכן הצליחו להשמיד את תאי הסרטן. החוקרים גילו עוד משהו מעניין – שניתן לזהות אאוזינופילים שנלקחו מגידולים סרטניים בעזרת חתימה גנטית ייחודית, המעידה על פעילות מוגברת.

"המשמעות היא, ככל הנראה, שהאאוזינופילים הנמצאים בגידול מגיבים לחומרים הנמצאים בסביבתם, ואלו גורמים להם להפריש כמות גדולה במיוחד של חלבונים המסוגלים להרוג תאי סרטן", אומר פרופ' מוניץ. "באנליזה מדוקדקת של האאוזינופילים גילינו שהם מגיבים במיוחד לחלבון בשם אינטרפרון גמא, והסקנו שהוא כנראה האחראי להגברת פעילותם. ואכן, הוספת אינטרפרון גמא למבחנות העצימה מאוד את פעילות ההרג של האאוזינופילים אל מול התאים הסרטניים". 

הסבה מקצועית

בישראל מאובחנים מדי שנה כ-3,200 חולות וחולים בסרטן המעי הגס, ופרופ' מוניץ מקווה שבעזרת התגלית החדשה העתיד שלהם יהיה אופטימי יותר. "למעשה גילינו יעד חדש לטיפולי אימונותרפיה לחולי סרטן בעזרת האאוזינופילים. אנחנו מקווים שהמחקר שלנו ישמש תשתית לפיתוח תרופות במספר גישות שונות: חומרים שיגייסו יותר אאוזינופילים אל סביבת הגידול, חומרים שיגבירו את פעילותם של האאוזינופילים שכבר נמצאים בסביבת הגידול, וכן טיפולים משולבים שיחברו בין אאוזינופילים לתאי T, ובכך יחזקו את יעילות הטיפול. במעבדה שלי אנחנו עובדים כעת על כל ההיבטים הללו, ומנסים, בין היתר, לזהות את החלבון המסוים המופרש על ידי האאוזינופילים, שהורג את הסרטן".

"כמובן שהמחקר הזה פתח בפנינו עולם שלם ונסתר שהיינו מעוניינים לצלול לתוכו ולחקור. לדוגמא: האם אאוזינופילים מסוגלים גם להרוג סוגי סרטן שונים? מהם המנגנונים שמבקרים את פעילותם? האם הם מתנהגים באופן דומה כנגד כל סוגי הסרטן או רק נגד סוגי סרטן ספציפיים? מה מאפיין את החולים שיש להם אאוזינופילים בגידול לעומת אלו שאין להם? האם אנחנו מסוגלים לרתום את האאוזינופילים בכדי להילחם בגידולים כאסטרטגיה טיפולית?"

החלום: טיפול לחולי סרטן המבוסס על גיוס אאוזינופילים

לשאלה על השינויים העתידיים בתחום המחקר עונה פרופ' מוניץ: "אני חושב שאנחנו נמצאים בעידן מרתק מבחינת התפתחות הרפואה. זהו עידן בו הטכנולוגיה פוגשת אותנו בכל מקום, ואחד הממשקים המשמעותיים ביותר למפגש שכזה הוא עולם הרפואה. היום ישנה הבנה כי מחלות שבעבר הגדרנו כ״יישות״ אחת עשויות להתנהג באופן שונה לגמרי אצל כל אחד. הדבר הזה מעורר את הצורך להבין מצד אחד את ההטרוגניות של מחלות, ומצד שני להבין כי כוחן של תרופות ״גנריות״ שאינן מותאמות אישית, הוא מוגבל".

"בעתיד אנחנו נראה שיטות מגוונות, בהן ריצוף גנטי, איפיון המיקרוביום ועוד לפילוח אוכלוסיות של חולים, אשר יאפשר לרופאים להתאים תרופות באופן פרטני. בנוסף, אני מעריך כי בעתיד יהיו טכנולוגיות אשר יאפשרו זיהוי מוקדם של מחלות ומניעתן מבעוד מועד על ידי סריקה של סמנים ביולוגיים שונים. אני סבור כי יושקעו מאמצים ב״חינוך״ הציבור והרופאים לנצל טכנולוגיות שכבר קיימות על מנת לזהות מחלות בשלב מוקדם יותר או חינוך לאורח חיים בריא יותר".

"החלום שלי הוא שנצליח לפתח טיפול לחולי סרטן אשר מבוסס בעיקרו על גיוסם של אאוזינופילים לסביבה הסרטנית וניצול היכולות שלהם להרוג תאי סרטניים," מסכם פרופ' מוניץ.