מחקרים

מחקרן של פרופ' אנסטסיה גורודזייסקי מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בפקולטה למדעי החברה ע"ש גרשון גורדון ושותפתה למחקר ד"ר אינה לייקין מהאוניברסיטה הפתוחה, בוחן את מאפייניה הסוציולוגיים של הקטגוריה הסטטיסטית של ״מהגר בינלאומי״ (international migrant), בה מסדי נתונים מצטברים רבים כגון Eurostat, OECD ו-World Bank Indicators משתמשים בהפקת הנתונים על היקף ותנודות ההגירה באירופה.

מאמר המחקר שלהן זכה במקום הראשון בפרס האגודה הסוציולוגית הישראלית על שם אליהו לואי גוטמן למאמר המצטיין. מטרת הפרס היא לעודד הצטיינות אקדמית בתחומים מגוונים של מחקר סוציולוגי, והוא מוענק למאמר שנמצא על ידי ועדת הפרס כבעל תרומה משמעותית לסוציולוגיה.

באמצעות הדוגמא האמפירית של המדינות הבלטיות הפוסט-סובייטיות (אסטוניה, לטביה וליטא) שקיבלו עצמאות בעקבות התפרקות ברית המועצות, גורודזייסקי ולייקין דנות בסוגיות התיאורטיות שקשורות לתפקידם של קטגוריזציה וסיווג בחיים החברתיים.

"נחשפנו לתופעה מעניינת במינה," אומרת פרופ' גורודזייסקי. "על פי הנתונים של מאגרי המידע הבינלאומיים השיעור של מהגרים בינלאומיים (מהגר בינלאומי הינו אדם שמתגורר במדינה אחרת מזו שבה הוא נולד) במדינות האירופיות העניות ביותר, כמו אסטוניה ולטביה, הינו בין הגבוהים ביותר – לדוגמה ב-2010 גבוה יותר ממדינות כמו אוסטריה או שבדיה. הנתונים לא תאמו את מה שכל חוקר ההגירה יגיד לכם – אנשים נוטים להגר למדינות עשירות יחסית בחיפוש אחר אפשרויות פרנסה עבורם ועבור משפחותיהם."

"הפרדוקס סיקרן אותנו והתחלנו לבחון איך סופרים מהגרים בינלאומיים באופן מעשי וממה הקטגוריה הסטטיסטית הזו מורכבת. גילינו שלפי ההגדרות הנהוגות במאגרי המידע הבינלאומיים, במדינות האירופיות שקיבלו עצמאות לאחר התפרקות ברית המועצות, כמו המדינות הבלטיות (אסטוניה, לטביה וליטא), אנשים רבים נכללים בתוך הקטגוריה "מהגר בינלאומי" מבלי שהם חצו גבולות ריבוניים כדי לעבור ממדינה אחת לאחרת. במקרה של המדינות הבלטיות, אנשים עברו מרפובליקה אחת לאחרת של מדינת ברית המועצות, כלומר בעת ההיסטורית ההיא הגירתם הייתה פנימית. מה שהפך את האנשים האלה למהגרים בינלאומיים בהגדרה זה השינוי בגבולות המדינה בעקבות התפרקות ברית המועצות ולא עצם הגירתם ממדינה אחת לאחרת. ההתמקדות בטיבה של הקטגוריה הסטטיסטית ״מהגר בינלאומי״ הובילה אותנו לחקור הלאה את ההשלכות החברתיות והפוליטיות  של קטגוריזציה מוטה זו."

כשהגבולות מהגרים בעצמם

החוקרות טוענות שלמרות שהקטגוריה הסטטיסטית של "מהגר בינלאומי" נתפסת כניטרלית מבחינה פוליטית, למעשה היא מושתתת על ההגדרה האתנו-לאומית של המדינה. לכן לקטגוריה זו יש הטיה מובהקת לטובת הגדרת מדינת הלאום בגבולותיה העכשוויים, והיא מתעלמת כמעט לחלוטין מהממד ההיסטורי של השינויים הטריטוריאליים שמדינות עוברות.

"דבר זה גורם לכך שבאזורים שראו שינויים גיאופוליטיים משמעותיים בעשורים האחרונים, כמו המדינות הבלטיות, אנשים שבעת ההגירה לא חצו את גבולותיה הריבוניים של המדינה בה התגוררו, מסווגים כיום כמהגרים בינלאומיים", מסבירה פרופ' גורודזייסקי ומוסיפה "כמו כן, בהקשרים פוליטיים מסוימים, הגדרות אלה משרתות את האינטרסים הפוליטיים של אליטות פוליטיות, הדוגלות באידאולוגיה אתנו-לאומית ומעניקות לגיטימציה לחוקים ולמדיניות האזרחות המדירים".

"חוקי האזרחות של לטביה, למשל, שנוסחו ב-1991 לאחר קבלת העצמאות מברית המועצות מדגימים את הממצאים והטענות שלנו. החוק שלל אזרחות מכל תושבי לטביה שהגיעו לשטחה לאחר סיפוחה לברית המועצות בשנת 1940 וגם מצאצאיהם שנולדו בלטביה. רבים מאלה היו אזרחים סובייטים שעברו ללטביה מרפובליקות אחרות בזמן היותה חלק מברית המועצות, חלקם מרצונם החופשי אבל מרביתם כחלק משליחויות מקצועיות וגיוסים של תעשיות מקומיות שהיו נוהגות במדינה הסובייטית."

"כך, בעקבות חוקי האזרחות של 1991, בן רגע הפכו 28 אחוז מכלל אוכלוסיית לטביה ללא אזרחים במדינת מגוריהם. כמו שאנחנו טוענות במאמר, הקטגוריה הסטטיסטית של מהגר בינלאומי, בה משתמשים מאגרי המידע הבינלאומיים, אינה רגישה לשינויים ההיסטוריים והגיאופוליטיים של האזור, ולכן היא מתייגת את מרבית האנשים האלה כמהגרים בינלאומיים, למרות שלא חצו בעת הגירה את גבולות המדינה הריבונית בה התגוררו, אלא שברגע היסטורי מסוים הגבולות מסביבם השתנו. גם החוקים שנוסחו באסטוניה לאחר קבלת העצמאות היו דומים לאלו שבלטביה."

"הכל החל כשחוקרים גילו מופע חריג בחוליות זנב מאובנות של דינוזאור צעיר, שחי באזור דרום אלברטה שבקנדה לפני למעלה מ-60 מיליון שנה. מדובר בדינוזאור מקבוצת ההדרוזאורים, המכונים גם 'בעלי מקור ברווז', אוכלי עשב שהיו נפוצים בעולם לפני 80-66 מיליון שנה", מסבירה ד"ר הילה מאי מהמחלקה לאנטומיה ואנתרופולוגיה בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר וממרכז דן דוד לחקר תולדות האדם. "בשתיים מחוליות הזנב של הדינוזאור נמצאו חללים גדולים, אשר צורתם מעידה כי נוצרו על ידי גידול".

חוליות הזנב של הדינוזאור נשלחו למכון שמוניס לאנתרופולוגיה שבמרכז דן דוד, השוכן במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, לשם סריקה במכשיר מיקרו-CT מתקדם שנמצא במקום. קבוצת חוקרים בהובלתה של ד"ר מאי, זיהו את החללים כגידול שפיר מסוג LCH (היסטיוציטוזיס של תאי לנגרהנס). גידול זה הינו מחלה נדירה המופיעה גם היום בבני אדם כגידול שפיר בעצמות, בעיקר בילדים מתחת לגיל 10, ועלולה לגרום לכאבים. במקרים רבים הגידול נעלם מעצמו, ללא צורך בהתערבות כירורגית.

המחלה ששרדה 60 מיליון שנה

"המיקרו-CT מייצר דימות ברזולוציה גבוהה ביותר, עד לרמה של מיקרונים ספורים," מסבירה ד"ר מאי. "במחקר הנוכחי סרקנו באמצעותו את חוליות הדינוזאור, ויצרנו שחזור תלת-ממדי ממוחשב של הגידול ושל כלי הדם שהזינו אותו. הדימות אישש את הסברה שמדובר במחלת הLCH-. זו הפעם הראשונה שמחלה זו זוהתה בדינוזאור, והממצאים המפתיעים מעידים כי המחלה אינה ייחודית לבני אדם, ושהיא שרדה לאורך האבולוציה, מדינוזאורים ועד בני אדם, במשך למעלה מ-60 מיליון שנה".

במחקר השתתפו פרופ' ברוס רוטשילד מאוניברסיטת אינדיאנה ארה"ב, פרופ' פרנק רולי מאוניברסיטת ציריך בשווייץ ודארן טאנקה מהמוזיאון המלכותי לפליאונטולוגיה בקנדה. המאמר התפרסם בכתב העת Scientific Reports.

"למחקרים מסוג זה, המתאפשרים כיום הודות לטכנולוגיה החדשנית, יש תרומה חשובה ומעניינת לרפואה האבולוציונית, שחוקרת את התפתחותן והתנהגותן של מחלות בממד הזמן", אומר פרופ' ישראל הרשקוביץ, מבית הספר לרפואה וממרכז דן דוד, שחקר בעבר גידולים ממאירים בדינוזאורים מתקופת היורה וסייע לחוקרים בזיהוי המחלה, ומסכם "החוקרים בתחום מנסים להבין מדוע מחלות מסוימות שורדות לאורך האבולוציה, במטרה לפענח מה גורם להן ולפתח דרכים חדשות ויעילות להתמודד איתן היום".

ארכיאולוגים מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום ע"ש יעקב מ. אלקוב, בהובלת פרופ' עודד ליפשיץ והדוקטורנטית שועה קיסילביץ, ארכיאולוגית ברשות העתיקות, ממשיכים בחשיפתו של מקדש ייחודי מימי בית המקדש הראשון בתל מוצא הסמוך לירושלים. מכלול המקדש, שהוא היחיד מסוגו שנמצא עד כה בתחומן של ממלכות ישראל ויהודה, דומה בפרטים רבים למקדש שבנה שלמה המלך, המתואר בפירוט רב במלכים א' פרק ו'. לדברי החוקרים האתר תורם רבות להבנת תקופת בית ראשון ולהשוואה בין הממצאים הארכיאולוגיים, כאן ובאתרים אחרים, לבין המסופר בתנ"ך. המאמר פורסם בכתב העת Biblical Archaeology Review .

מרכז כלכלי ומנהלי חשוב

"החפירה בתל מוצא החלה בשנת 1993, כחפירת הצלה של רשות העתיקות - לקראת בניית קטע כביש שיחליף את סיבוב מוצא בכביש 1," מספרת קיסילביץ. "חפירות הצלה נוספות בוצעו בשנים 2002, 2003 ו-2012-13. חפירות אלה חשפו במקום אתר חשוב, שהתקופה הדומיננטית המיוצגת בו היא ימי בית המקדש הראשון – מהמאה ה-10 עד תחילת המאה ה-6 לפני הספירה (תקופת הברזל 2). הממצאים מעידים כי היה כאן מרכז כלכלי ומנהלי חשוב של עמק מוצא הפורה, עם עשרות ממגורות ושני מחסנים גדולים לאחסון תבואה."

"במרכז האתר נחשף מכלול מקדש מונומנטלי מטיפוס 'המקדש הצפון-סורי' שתוכניתו אופיינית למזרח הקדום. בין היתר התגלו במקום מזבח להקרבת קורבנות, שולחן להנחת מנחות וכלי פולחן רבים – ביניהם צלמיות חרס דמויות אדם ודמויות סוסים וכן פולחן גדול ומעוטר. המקדש במוצא הוא מכלול המקדש היחיד מטיפוס זה שהתגלה עד כה בתחומי ממלכות יהודה וישראל. תוכניתו האדריכלית והעיטורים המעטרים את חפצי הפולחן דומים לאלה המיוחסים למקדש שלמה בירושלים, ואשר מתוארים בפירוט בספר מלכים א' פרק ו'."

ממצא חסר תקדים

במרץ 2019, לאחר סיום בנייתו של הגשר המוביל לירושלים והסרת מילויי החול שכיסו את האתר בעת הבניה, שבו הארכיאולוגים לתל מוצא – מעתה כחפירה אקדמית של אוניברסיטת תל אביב. "החפירות בעונה זו היו מאוד ממוקדות, והמטרה הייתה כפולה: ראשית, להמשיך לחשוף את מבנה המקדש, ושנית, להיעזר בטכנולוגיות מדעיות מתקדמות כדי לקדם את הבנת האתר," אומרת קיסילביץ. "מצאנו שאורכו של המבנה היה לפחות 21 מטר, וגילינו כי מתחת לרצפת חצר המקדש קיימים שרידים של מבנה פולחן נוסף, ככל  הנראה מהמאה ה-10 לפנה"ס."

החוקרים מציינים כי מכלול המקדש, על שכבותיו השונות, מהווה ממצא חסר תקדים בארכיאולוגיה של ארץ ישראל: מבני פולחן שהוקמו בתחילת תקופת הברזל 2,  ומקדש שהמשיך להתקיים לאורך מרבית ימי הבית הראשון, במקביל למקדש שלמה בירושלים. לפיכך האתר תורם רבות להבנת התפתחות הפולחן ביהודה, וכן להבנת תהליך התגבשותה של ממלכת יהודה.

במהלך החפירה דגמו החוקרים חומרים מארבע שכבות שנחשפו בחתך בצד המזרחי של המקדש, ושלחו אותם לבדיקה באמצעות טכנולוגיות שונות: OSL – שיטה פיסיקלית לתיארוך דגימות עפר; בדיקות פחמן 14 לתיארוך חומרים אורגניים; וטכניקות של מיקרו-ארכיאולוגיה הנעזרות במיקרוסקופים, בקרני אינפרה-אדום ובמכשירים מדעיים נוספים כדי לחשוף את הנסתר מן העין בממצאים הארכיאולוגיים. "תוצאות הבדיקות יספקו לנו מידע רב על המקדש," אומרת קיסילביץ. "בין היתר אנו מקווים שהן יסייעו לנו לדייק את תאריכי השכבות השונות, לברר אם המבנה ניטש לפרק זמן כלשהו, ולשחזר את אופי הפעילויות שהתרחשו בחצר המקדש. מכיוון שמרבית הפעילות הפולחנית התרחשה בחצר, בעוד מבנה המקדש עצמו היה נגיש רק לכוהנים, אנחנו מקווים שחפירה נוספת באזור זה תחשוף חפצי פולחן נוספים."

צלמית סוס (צילום: קלרה עמית, רשות העתיקות)

מי הקים את המקדש ומתי?

"לממצאי החפירה בתל מוצא, בעבר, בהווה ובעתיד, יש חשיבות רבה להבנת תקופת בית המקדש הראשון, ולהשוואה בין הממצאים הארכיאולוגיים לבין המקרא," מסכם פרופ' ליפשיץ. "עצם הימצאותו של מקדש הדומה למקדש שלמה במרחק קילומטרים ספורים מירושלים מעלה תהיות רבות, שכן הטקסט המקראי רצוף במאבקים באתרי פולחן מחוץ לירושלים, ואף קובע במפורש כי יש לעבוד את אלוהי ישראל אך ורק במקדש שבירושלים. יתרה מכך, ספרי מלכים ב' ודברי הימים ב' מספרים על שתי רפורמות דתיות שעסקו בדיוק בנקודה זו: הרפורמה של המלך חזקיהו בסוף המאה ה-8 לפנה"ס והרפורמה הקיצונית יותר של המלך יאשיהו, שהרס את כל אתרי הפולחן שמחוץ לירושלים בסוף המאה ה-7."

"אנחנו מקווים שהממצאים שלנו יסייעו לנו לענות על מגוון שאלות מסקרנות: מי הקים את המקדש במוצא ומתי? איזה פולחן התקיים בו בזמנים שונים? מה היה היחס בין הקהילה שסביב המקדש במוצא לקהילה שסביב המקדש בירושלים? האם כהני המקדש במוצא קיבלו על עצמם בשלב כלשהו את עליונותם של הכהנים והשליטים של המקדש בירושלים, ואם כן, מתי זה קרה? האם שרד המקדש במוצא את הרפורמות הדתיות של חזקיהו ויאשיהו, והאם הוא המשיך לפעול עד חורבן ממלכת יהודה בידי הבבלים בשנת 586 לפנה"ס?"

בשלב זה מתוכננות שתי עונות חפירה נוספות בתל מוצא, באביב 2020 ובאביב 2021, בהשתתפות סטודנטים וחוקרים מרחבי העולם, ובעיקר מישראל, מגרמניה, מצ'כיה ומארה"ב. החוקרים בטוחים שהרבה תגליות מרעישות עוד ממתינות להם באתר הייחודי שלא מפסיק להפתיע.

חוקרים מן החוג למתמטיקה באוניברסיטת תל אביב, בהובלת פרופ' ישראל פינקלשטיין מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום ע"ש יעקב מ. אלקוב ופרופ' אלי פיסצקי מבית הספר לפיזיקה ולאסטרונומיה, פיתחו שיטה חדשנית לקביעת מספר הכותבים באוספי כתובות קדומות שהתגלו בחפירות.

הם יישמו את האלגוריתמים שפיתחו על כתובות שומרון - עשרות כתובות מנהליות קצרות שנחשפו בשומרון בירת ממלכת ישראל, ומצאו כי הן נכתבו על ידי שני בני אדם בלבד. "על פי הממצאים אנחנו מניחים שכל הכתובות נכתבו על ידי שני אנשים, ככל הנראה סופרי או פקידי המלך ירבעם בן יואש שמלך במחצית הראשונה של המאה ה-8 לפנה"ס", אומר פרופ' פינקלשטיין.

במחקר השתתפו פרופ' אלי טורקל, גב' שירה פייגנבאום-גולובין, ד"ר אריה שאוס וד"ר ברק סובר מהחוג למתמטיקה שימושית בבית הספר למדיע המתמטיקה. המאמר פורסם בכתב העת Plos One.

אדמיניסטרציה בת 2028 שנים

"כתובות שומרון נמצאו בתחילת המאה ה-20 בחפירות העיר שומרון, בירת ממלכת ישראל הקדומה", מסביר פרופ' פינקלשטיין. "מדובר בשברי חרס עם כתב בדיו (אוסטרקונים), ששימשו לרישומים מנהלתיים. על כל אחד מהם יש כתובת קצרה בכתב עברי קדום, ובה שנת המלך, הסחורה - יין או שמן, המיקום הגיאוגרפי שממנו הגיעה הסחורה, ולעתים גם שמו של השולח".

"ככל הנראה מדובר ברישומים מתקופה בת 7 שנים, שהתרחשה בימיו של המלך החשוב ירבעם השני (ירבעם בן יואש), שמלך במחצית הראשונה של המאה השמינית לפנה"ס. הסחורות המוזכרות נשלחו מנחלת שבט מנשה שבלב הממלכה, סביב הבירה, וחלק מהשמות המופיעים בכתובות מוזכרים גם בתנ"ך".

במשך שנים רבות תהו חוקרים אם הכתובות נכתבו על ידי נציגי המלך שישבו באותם אזורים שמחוץ לבירה, או בידי פקידי המלך בבירה עצמה עם הגעת הסחורה - דבר שיכול לסייע להבנת האדמיניסטרציה של הממלכה, וגם להערכת התפוצה של ידיעת קרוא וכתוב באותה תקופה. "אנחנו מיקדנו את השאלה ובדקנו: מהו מספר הכותבים של כתובות שומרון?", מסביר פרופ' פינקלשטיין.

כבר בתקופת התנ"ך עבדו במשמרות

כדי למצוא תשובה לשאלה המסקרנת, נעזרו החוקרים באלגוריתם לניתוח כתבי יד שפיתחו במחקר קודם על כתובות שנמצאו בתל-ערד, מוצב צבאי מרוחק של ממלכת יהודה מסביבות 600 לפנה"ס.

"השיטה מבוססת על השוואה והפרדה בין זוגות של כתבי יד בכל הצירופים האפשריים, וקביעה אם הם נכתבו על ידי אנשים שונים," אומרת שירה פייגנבאום-גולובין. "בתל-ערד האלגוריתם הראה ש-16 הכתובות נכתבו על ידי ארבעה אנשים לפחות. כשיישמנו את האלגוריתם על 31 מהאוסטרקונים משומרון, מצאנו כי מדובר בשני כותבים לפחות".

הממצא אמנם חשוב, אבל הפעם לא סיפק את החוקרים. "רצינו להגדיר מספר מדויק ככל האפשר של כותבים, או במונחים סטטיסטיים – מספר הכותבים הסביר ביותר. לשם כך נדרשנו לפיתוח נוסף", מוסיפה פייגנבאום-גולובין.

בעבודה החדשה ביצעו החוקרים שיערוך סטטיסטי של שגיאות אפשריות של האלגוריתם, שעשויות לנבוע מהעובדה שכתובות שומרון הן קצרות ומכילות מספר מועט של אותיות. "ערכנו סימולציות לשערוך שגיאות אפשריות עם קטעים קצרים שנלקחו מכתובות תל-ערד, שאותן אנחנו כבר מכירים," מסביר ד"ר ברק סובר. "לדוגמה, יישמנו את האלגוריתם על זוגות של קטעים קצרים שידענו מראש שנכתבו על ידי אותו אדם ומצאנו שהאלגוריתם כמעט ולא טעה. מכך הסקנו שהוא דייק גם בניתוח כתובות שומרון. המסקנה: מספר הכותבים בשומרון היה שניים בדיוק, בוודאות של 95%".

"למרות ניסיונות רבים, לא מצאנו מאפיינים טקסטואליים שניתן לשייכם לכל אחד מהסופרים במיוחד", מוסיף ד"ר אריה שאוס. "נראה כי השניים פעלו באותן השנים, קיבלו משלוחים מאותם מקומות וטיפלו באותם סוגי סחורה. במילים אחרות, ניתן לשער כי שני הסופרים או הפקידים פעלו במקביל, אולי במשמרות, וגיבו זה את זה".

האם נוכל ללמוד על האוריינות בעת העתיקה?

"במחקר שלנו הצלחנו לפתח כלי חדש וחשוב לחקירת טקסטים קדומים," אומר פרופ' פיסצקי ומוסף "חוקרים העוסקים בתחום זה, שנקרא פליאוגרפיה, מסתמכים כיום על צורת האותיות, החומר והדיו, התוכן ועוד. מעתה, בעזרת השיטה שלנו, הם יוכלו לקבוע גם את מספר הכותבים. במקרה של כתובות שומרון, הממצא מסייע לנו להבין טוב יותר את נוהלי האדמיניסטרציה בממלכת ישראל.

מסקנה אפשרית נוספת היא שידיעת מלאכת הכתיבה עדיין לא הייתה נפוצה ביותר בישראל בתקופה זו של המחצית הראשונה של המאה ה-8 לפנה"ס, והתרכזה בעיקר בסביבת ארמון המלך. ניתן לשער שיכולת זו אפשרה גם כתיבה של טקסטים ספרותיים, מסוגת כתבי הנביאים הושע ועמוס, שחיו ופעלו בממלכת ישראל".

משלחת חפירה ארכיאולוגית גילתה שלפעמים, ממש כמו בפתגם הידוע, כדאי להסתכל בקנקן. "באחת ממשלחות החפירות במגידו הורדנו את המחיצות המפרידות בין ריבועי החפירה, ומצאנו כלי חרס שלם מלא בעפר", מספרת נעמה ולצר, דוקטורנטית בחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב.

"ארזנו אותו והתכוונו לשלוח אותו למעבדה לבדיקת שיירים מולקולאריים, כדי לגלות מה שמרו בתוך כלי חרס זה, שתוארך לסביבות 1100 לפנה"ס". הכלי נשאר במשרד ולאחר זמן מה התברר שהשימור באזור זה של החפירה לא מספיק טוב. לכן החליט הצוות לרוקן אותו מן העפר, באופן מבוקר כמובן, ושפך את תכולתו על השולחן. "את מה שחיכה לנו שם לא ציפינו למצוא: אוצר תכשיטים יקרי ערך, שנחשב לאחד המטמונים העשירים ביותר מתקופת המקרא שנמצאו בישראל!".

^{חשוב להסתכל בקנקן. כד החרס שנתגלה בחפירות מגידו. צילום באדיבות המכון לארכיאולוגיה ע״ש סוניה ומרקו נדלר}

בין היתר, נמצאו במטמון תשעה עגילים גדולים וטבעת חותם עם חריטה של דג עשויים זהב, למעלה מאלף חרוזי זהב קטנים, מחרוזות ותכשיטים עשויים כסף. "כך מצאנו את המטמון הגדול של שטח H, שמוצג היום בתצוגה הקבועה של מוזיאון ישראל בירושלים", מסכמת ולצר.

אם גם אתם בעניין חפירות ואוצרות, תשמחו לדעת שהרישום לעונת החפירות במגידו בקיץ 2020 בעצומה.

^{עגילים, טבעות וחרוזי זהב. אחד המטמונים העשירים ביותר מתקופת המקרא שנמצאו בישראל. צילום באדיבות המכון לארכיאולוגיה ע״ש סוניה ומרקו נדלר}

התיעוד הכי ארוך במקום הכי נמוך

מים שקטים חודרים עמוק, עמוק מאוד, ואפילו יכולים לחולל רעידת אדמה של ממש: "חיפשתי מקומות שבהם אפשר לדגום סלע, ששקע בסביבה שקטה על קרקעית אגם ים המלח", נזכר פרופ' שמוליק מרקו, ראש בית הספר לסביבה ולמדעי כדור הארץ ע"ש פורטר.

"המטרה הייתה למדוד את התכונות המגנטיות של הסלע, על מנת לשחזר את השינויים שחלו בשדה המגנטי של כדור הארץ בעבר. המידע הזה חיוני להבנת ההתנהגות של השדה, שמהווה אחת התעלומות החשובות בגאולוגיה. לחוקרים אין עדיין הסבר מניח את הדעת למנגנון שגורם לשינויים שחלים בשדה המגנטי, כגון היפוכים מפתיעים או שינויים מתמידים במיקום הקטבים המגנטיים. תוך כדי דגימה בסלעים, שנראו מסודרים כאילו ששום דבר לא הפר את שלוותם מעולם, מצאתי שכבות שנראו מבולגנות. המחקר תפס תפנית לא צפויה, ואחרי שמצאתי הוכחות לכך שאת ה״בלגן״ חוללו רעידות אדמה - זה הפך לנושא העיקרי של המחקר".

^{במקום הכי נמוך. שכבות סלע בים המלח}

בגלל שסיסמוגרפים מודרניים קיימים רק כמאה שנה, זה זמן קצר מדי בכדי לתעד מספיק רעידות אדמה חזקות באזור מסוים, ולכן אי אפשר לדעת איך האזור מתנהג בפרקי זמן ארוכים. אצלנו בישראל למשל, יש תיעוד החל מתקופת התנ"ך (כ-3,000 שנה), וזה עדיין נחשב מעט. "אבל עכשיו יש לנו תיעוד של רעידות האדמה שקרו בסביבות ים המלח ב-220 אלף השנים האחרונות, שנחשב לשיא עולמי, היות ואין עוד תיעוד כל כך ארוך ורציף בשום מקום בעולם", מסכם פרופ' מרקו.

^{מסודרות ומבולגנות. שכבת סלע שהסדר המקורי בה הופר בין שכבות מסודרות}

הארה ממקום לא צפוי

לקראת סיום לימודי פוסט-דוקטורט באוניברסיטת ייל, החליטה ד"ר אינס צוקר מהפקולטה להנדסה ע"ש איבי ואלדר פליישמן להנחות סטודנט לתואר ראשון במחקר קצר ומבטיח, שההיפותזה שלו התבססה על תוצאות קודמות.

אבל כמו שכולנו יודעים, רק דבר אחד בטוח, וכל השאר נתון לשינויים: "מטרת המחקר הייתה להראות הבדל בפגיעה בליפוזומים (מעין כדוריות מיקרוסקופיות בנויות מחלל מוקף ממברנה וממולאות בנוזל פלוריסנטי, המשמשות כיום כלי חשוב הן במחקר אקדמי של ממברנות ביולוגיות והן ברפואה), על ידי ננוחומר בשם MnO2, המיוצר במבנים שונים", מסבירה ד"ר צוקר.

"בעבר, הראינו דליפה של חומר פלוריסנטי (כלומר, פגיעה בשלמות הליפוזום), כתלות בתכונות פני השטח של ננוחומרים, והפעם רצינו להראות זאת כתלות במבנה. אבל... למחקר חוקים משלו - לא הצלחנו לזהות שום פגיעה כזו. רגע לפני שהמחקר נגנז, לקחנו את המערכת למיקרוסקופ פלוריסנטי, שבו ראינו למרבה ההפתעה כי הליפוזומים והננוחומר עוברים אינטראקציה מסוג שאינו נצפה בעבר בהקשר זה: הליפוזומים עוטפים את הננוחומר, אבל נשארים ככדוריות שלמות ללא דליפה! זה אכן היה נס גדול ומאיר תרתי משמע".

^{"הרבה פעמים גילויים לא צפויים מפתיעים אותנו". ד"ר צוקר במעבדה}

הלו ספייסבוי

עוד ערב שגרתי של סקירת חלל בטלסקופ רובוטי על ידי ד"ר יאיר הרכבי מהחוג לאסטרופיזיקה בפקולטה למדעים מדויקים ע"ש ריימונד ובברלי סאקלר, הוביל לתצפית בתופעה שטרם נראתה כמותה: כוכב שחזר לחיים.

"לפני כמה שנים נתקלנו ב'כוכב שלא רצה למות', והמשיך להתפוצץ שוב ושוב", מספר הרכבי. "בכל לילה הטלסקופ היה מוצא המון דברים חדשים, רובם לא מעניינים. גם לגבי הסופרנובה הזו (שהיא כוכב שהתפוצץ) חשבנו בהתחלה שהיא לא מעניינת, כי כשהסקר תפס אותה לראשונה היא הייתה בשלב דעיכת האור וחשבנו שזהו, פספסנו את החלק המעניין. אבל אחרי כמה שבועות שמנו לב שהסופרנובה התחילה להתבהר מחדש, שזה משהו שלא אמור לקרות, ולכן התחלנו להתעניין ולעקוב אחרי הסופרנובה עם טלסקופים נוספים".

^{סופרנובה מתפוצצת במרחק שנות אור}

"בדרך כלל, בפיצוץ של כוכב עוצמת האור עולה ויורדת ונעלמת אחרי כמה חודשים. במקרה הזה עוצמת האור עלתה וירדה, ואז עשתה זאת ושוב. סה״כ חמש פעמים במשך שנתיים. מה שהפתיע אותנו עוד יותר הוא שגילינו שהכוכב הזה בעצם התפוצץ כבר ב-1954, ואחרי שכוכב מתפוצץ הוא לא אמור להתפוצץ עוד פעם, כי הרי לא אמור להיות יותר כוכב אחרי הפיצוץ. עד היום אף אחד לא מצליח להסביר מה בדיוק קרה שם, ומאז לא ראינו אירוע דומה".

^{אי אפשר לדעת מה יילד לילה. ד"ר הרכבי ומצפה כוכבים בהוואי}

לא לריב, יש מקום לכולן

קרה לכם פעם שחיפשתם פיתרון לבעיה, ועל הדרך מצאתם תשובה לשאלה נוספת, אחרת לחלוטין? זה בדיוק מה שקרה לפרופ' נועם שומרון מבית הספר לרפואה ע"ש סאקלר.

"רצינו לפתור זיהוי של מחלה אחת, ראינו נוספות בדרך ולכן שמנו אותן כמטרה נוספת למחקר", הוא מספר. "עקבנו אחרי אלפי נשים בהריון, כדי לאפיין מולקולות בדם היכולות להוות סמנים מוקדמים לרעלת היריון, שעשויה להופיע רק בקרב נשים הרות, החל מהשבוע ה-20 ואילך. לא רק שמצאנו אותן, אלא גם הצלחנו לאפיין בדרך מולקולות היכולות להעיד על סכרת היריון" (אין קשר בין שתי המחלות, מלבד העובדה שהן מתרחשות בהיריון).

"מה שמרגש בכל הסיפור הזה, הוא שכיום אין עדיין דרך לזהות בבדיקת דם פשוטה בשליש הראשון להיריון מחלות הפורצות רק בשליש השני או השלישי, אבל התגלית שלנו תאפשר לפתח בדיקות פשוטות מסוג זה עבור שתי המחלות, כדי לנקוט אמצעי מניעה כבר בשלבים מוקדמים ולהבטיח את שלום האם והעובר".

^{פרופ' שומרון מספר על התגלית המקרית באירוע "אתנחתא"}