מחקרים

"לספרות הילדים יש תפקיד מרכזי מאוד בעיצוב ובהפצה של ייצוגי בעלי החיים במרחב זה," מסבירה טל, שמלמדת בתכנית לתואר השני במחקר תרבות הילד והנוער בבית הספר למדעי התרבות בפקולטה למדעי הרוח. "ברוב רובם של ספרי הילדים, בפרט אלה הפונים לצעירים שבהם, מופיעות דמויות של  בעלי חיים. ביצירות קלאסיות לילדים כמו "כיפה אדומה", "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" (1865), "פינוקיו" (1883) "הרוח בערבי הנחל" (1908) ו"פו הדוב" (1926), דמויות בעלי חיים תופסות מקום מרכזי, לצד דמויות אנושיות המופיעות בהם או אפילו באופן בלעדי."

"מחקר ספרות הילדים קושר דומיננטיות זו של בעלי החיים בספרות הילדים לאופן התפתחותה של ספרות זו בתקופה המודרנית. ספרות הילדים צמחה והתגבשה על יסוד הספרות העממית – המשלים והמעשיות – שבה שכיחות הופעתן של  דמויות בעלי חיים היא גבוהה. הסבר אחר קשור בסמליות הפסיכולוגית שמיוחסת לבעלי חיים, שמנוצלת על ידי מחברות ומחברי ספרות הילדים להשגת מטרות שונות בתחום הרגשי והאמנותי-אסתטי. וכן – השימוש המרובה בדמויות בעלי חיים נעשה בשל התפיסה הרווחת כי סיפורים על בעלי חיים מעניינים ילדים, ובכך הם מקלים על העברתם של מסרים דידקטיים ואידאולוגיים לנמענים הצעירים."

יחסי אדם-חיה

"בשנים האחרונות הופעתם של בעלי חיים בתרבות הילד והנוער זוכה לתשומת לב מכיוון נוסף – ממחקר "יחסי אדם-חיה" (Human-Animal Studies). תחום מחקרי זה עוסק במערכות היחסים של בני אדם עם בעלי חיים בתרבויות שונות, בעבר ובהווה, ובכלל זה גם בייצוגים ובדימויים של בעלי החיים בספרות ובתרבות הילד והנוער."

"מחקר יחסי אדם-חיה מצביע על כמה מאפיינים מרכזיים של נוכחותם של בעלי חיים בתרבות הילד והנוער. בראש ובראשונה, הוא מצביע על כך כי המרחק בין ייצוגי בעלי החיים לבין בעלי החיים עצמם – אלה החיים בטבע או במתחמים אורבניים – הוא רב. המגמה המרכזית והבולטת בתרבות הילד והנוער היא של האנשתם של דמויות בעלי החיים: לבעלי החיים מוענקות תכונות אנושיות ומוטיבציות אנושיות. הם מולבשים כבני אדם, מדברים כמונו, ולרוב הסביבה החומרית שבה הם פועלים אינה דומה כלל לזו האמיתית. כלומר, בעלי החיים בתרבות הילד והנוער הם בבחינת נוכחים-נפקדים. הם קיימים כ"קליפה" ללא תוכן, או אם להשתמש במטאפורה אחרת – כ"קולב" שעליו אנו תולים מאפיינים וצרכים אנושיים."

"מאפיין בולט נוסף הוא האופן הסטריאוטיפי שבו מעוצבים בעלי החיים. בדרך כלל הם מתויגים על פי תכונה בודדת, למשל, החמור טיפש, האריה גיבור, הארנבת פחדנית, הסוס אציל, והזאב הוא כמובן רשע (כמו בסיפור כיפה אדומה). אמנם, מחברי ספרות הילדים פעמים רבות משתמשים בדימויים אלה תוך שבירתם (כמו האריה הפחדן שמפתח אומץ לב בהקוסם מארץ עוץ), אך גם במקרים אלה נעשה שימוש ברפרטואר הסטריאוטיפים המוכרים של בעלי החיים, ועל ידי כך ספרות הילדים תורמת לשימורם."

"שאלה נוספת שמחקר זה עוסק בה נוגעת לאופני העיצוב של היחסים הנורמטיביים והרצויים בין האדם לחיה בעלילות של הספרים והסרטים לילדים ולנוער. למשל, בכיפה אדומה, הרג הזאב מוצג כחיובי והצייד הוא בדמות המושיע. בסיפורים רבים, דמות האדם מפגינה פטרונות כלפי דמויות בעלי החיים, כמו למשל יחסו של כריסטופר רובין כלפי פו הדוב וחבריו החיות. דפוס פטרוני זה של בני אדם כלפי בעלי חיים שכיח מאוד בספרות הילדים, ובא לידי ביטוי גם בממדים אחרים במרחב של תרבות הילד והנוער, כגון, בפינות ליטוף ובקרקסי חיות."

"אמנם נמצא פה ושם יצירות ספרות ילדים, שחלקן הן אף קאנוניות, המציעות עיצוב שונה של יחסי אדם-חיה, כמו הסייח השחור (1877), דוקטור דוליטל (1952-1920), וחוות הקסמים (1952), אך אין בהן כדי לשנות את המגמה הכללית שתוארה לעיל."

תרבות הילד והנוער כמרחב פוליטי

"בתקופתנו, בה אזורי המחייה של בעלי החיים נעלמים במהירות, מתחוללת השמדה בקנה מידה נרחב של אוכלוסיות בעלי חיים, ובעיות אקולוגיות עצומות נגרמות ממשקי החי המתועשים – חוקרי יחסי אדם-חיה מצביעים על תרבות הילד והנוער כמרחב פוליטי, הפועל לשימורן של תפיסות אנתרופוצנטריות (האדם במרכז) מסורתיות. ככול שהמגע הבלתי-אמצעי של ילדים עם בעלי חיים נעשה לשכיח פחות בחברה האורבנית והמתועשת של ימינו, תפקידה של תרבות הילד והנוער הופך לקריטי יותר ויותר בהתוויית יחסינו עם עולם החי, בהווה ובעתיד," מסכמת טל.

ד"ר ימין, ראש המעבדה למידול ולניתוח מגפות בפקולטה להנדסה ע"ש פליישמן, אומר שגישתו מבוססת על הגורם החסר באפידמיולוגיה המסורתית – נתונים על הגורם האנושי. "במרכזו של כל תהליך הדבקה ניתן למצוא דפוסי מגע והתערבבות," מסביר ד"ר ימין. "דפוסים אלה מייצגים את האינטראקציות החברתיות של פרטים בחברה." הוא מוסיף כי בכל הנוגע להתפשטות מחלות, "מי שאינו מביא גורמים אלה בחשבון מחטיא לחלוטין את לב העניין."

ד"ר ימין שיתף פעולה עם פרופ' עירד בן גל, ראש המעבדה לבינה מלאכותית, למידה חישובית וניתוח נתונים (LAMBDA) באוניברסיטת תל אביב. השניים פיתחו כלי לחיזוי דינמיקת הדבקה המתבסס על מעקב אחר תנועת אנשים ממקום למקום באמצעות טלפונים ניידים. כשפרצה מגפת הקורונה בישראל ייעץ ד"ר ימין למשרד הבריאות וחזה התפרצויות מקומיות באמצעות שיטה זו.

"הכלי שפיתחנו מסייע באיתור מקומי של הנגיף, וגם מייצר סימולציות של התפשטות הנגיף – שצופות מה יקרה אם מדיניות זו או אחרת תיושם בשטח," הוא אומר. כך לדוגמה המליצה קבוצתו של ד"ר ימין למשרד הבריאות לפתוח מחדש את מעונות היום, על סמך הנתונים שנאספו.

בנוסף מצא ד"ר ימין כי סגר ממוקד המוטל על קבוצות אוכלוסייה בסיכון גבוה ועל מקבצי הדבקה מקומיים הינו יעיל עד פי 5 בצמצום התמותה בהשוואה לאסטרטגיה של סגר כלל-ארצי. ממצא זה עזר לממשלת ישראל לאמץ את הגישה הנוכחית של סגרים ממוקדים.

מאז חלפו מספר חודשים, וכיום מפתחים ד"ר ימין וקבוצתו כלי לאיתור מוקדם של חולי קורונה על סמך חיישנים בטלפון הנייד, המודדים מספר צעדים, הרגלי שינה ופרמטרים נוספים.

חושבים ויראלי, מצייצים ויראלי

את הפוסט-דוקטורט שלו השלים ד"ר ימין באוניברסיטת ייל בארה"ב. בעת שהותו שם, הטריד אותו השיח האנטי-ישראלי שראה ברשתות החברתיות. הוא קישר בין הידע שלו על מחלות לבין האופן שבו פוסטים וציוצים הופכים "ויראליים" גם ברשתות חברתיות.

על סמך דפוסי ההדבקה של מחלות שחקר במסגרת עבודתו המדעית, החל ד"ר ימין לבנות מערכת הנעזרת בבינה מלאכותית,על מנת לזהות כיצד קבוצות מסוימות משתמשות בטקטיקות שיווק ויראליות כדי להפיץ מסרים אנטישמיים ואנטי-ישראליים.

המערכת, המכונה 'כיפת ברזל של הרשתות החברתיות', נועדה לזהות ולעקוב אחר תכנים בעלי פוטנציאל להפוך לוויראליים במונחי הרשתות החברתיות. ד"ר ימין מסביר שאנשים המעבירים ציוצים הלאה ללא מחשבה יתרה דומים מאוד לנשאים אסימפטומטיים של מחלה מידבקת. רבים ממשתמשי טוויטר מעבירים שלא בכוונה מידע בעל מסרים אנטישמיים גלויים או סמויים.

הבחירה מתי להגיב ברשתות החברתיות היא עניין רגיש. לפיכך מציע ד"ר ימין להשתמש בבינה מלאכותית, כמו זו שבמערכת 'כיפת הברזל' שפיתח, כדי לסייע בתהליך קבלת ההחלטות. "לא תמיד כתיבה פעילה בעד ישראל ברשתות החברתית היא הגישה הטובה ביותר," הוא אומר. "מרבית הציוצים האנטי-ישראליים אינם ויראליים, אז למה לבזבז זמן על ציוצים שממילא לא יגיעו לשום מקום?"

הדור הבא של בקרת מחלות

כיום, כשמדינת ישראל והעולם כולו מתמודדים עם הגל השני של הקורונה, קובע ד"ר ימין כי "בינתיים עלינו לחיות עם הנגיף הזה. אם ננהג באחריות ונשמור על שגרת החיים של הרוב הגדול של האוכלוסייה, לא נגיע לקטסטרופה."

במבט קדימה, ד"ר ימין מאמין כי שיטות מבוססות-נתונים כמו זו שפיתח הינן קריטיות לניהול מחלות נגיפיות. לפיכך, הוא יכהן כחבר מרכזי במרכז הרב-תחומי למלחמה במגפות של אוניברסיטת תל אביב – המרכז הראשון מסוגו בעולם. "מערכות נתונים כמו זו שפיתחנו יכולות לשפר במידה ניכרת את הדיוק של אבחונים רפואיים בעתיד," הוא אומר.

לטענת החוקרים כדי למנוע את התפתחותן של הגרורות הסרטניות ולהציל חיים, יש לטפל בחולים באמצעות טיפולים אימונותרפיים וטיפולים להפחתת דלקת ולחצים פיזיים ופסיכולוגיים. את המחקר ערכו פרופ' שמגר בן-אליהו מבית הספר סגול למדעי המוח ובית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב ופרופ' עודד זמורה מהמרכז הרפואי אסף הרופא.

טיפולים אימונותרפיים הם שורה של טיפולים להפעלת המערכת החיסונית. לדוגמא, מכניסים לגוף חומרים שונים עם קולטנים הדומים לקולטנים של וירוסים או חיידקים, והמערכת החיסונית מזהה את האיום ונכנסת לפעולה – ובכך יכולה למנוע התפרצותה של מחלה גרורתית.

"הניתוח להסרת הגידול הראשוני הינו עמוד התווך במכלול הטיפולים בסרטן, אך יחד עם זאת, הסיכון להופעת גרורות לאחר הסרת הגידול מוערך בכ-10% בקרב חולות בסרטן השד, ב-20%-40% בקרב חולי סרטן המעי הגס וב-80% בקרב חולי סרטן הלבלב," מסביר פרופ' בן אליהו.

לנצל את הקשר בין גוף ונפש

לדבריו, כשהגוף נמצא במצב של לחץ, פיזיולוגי או פסיכולוגי, כמו בתקופת ניתוח, הורמונים ממשפחות הפרוסטגלנדינים והקטכולאמינים מופרשים בכמויות גדולות. הורמונים אלה מדכאים את פעילות תאי המערכת החיסונית ובכך מעודדים בעקיפין התפתחות גרורות סרטניות. בנוסף, הורמונים אלו מסייעים במישרין לתאים הסרטניים, שנשארים בגוף לאחר הניתוח, ליצור ולהתפתח לגרורות מסכנות חיים. כך, בשל החשיפה להורמונים אלו, הרקמות הסרטניות שבגוף הופכות להיות אגרסיביות וגרורתיות יותר.

"התערבות תרופתית ואימונותרפית לצורך הפחתת הלחצים הפסיכולוגיים והפיזיולוגיים של הגוף, והפעלת המערכת החיסונית באותם ימים קריטיים של לפני ואחרי הניתוח, יכולה למנוע את התפרצות גרורות סרטניות שתתגלינה חודשים או שנים מאוחר יותר", מדגיש פרופ' בן אליהו.

פרופ' בן אליהו מוסיף כי הטיפולים האנטי-גרורתיים, שבהם משתמשים היום, פוסחים על תקופת הניתוח הקריטית ומאלצים להתמודד עם תהליכים גרורתיים מתקדמים ועמידים יותר שקשה יותר לעצור. בכך מחקרו של פרופ' בן אליהו סותר את ההנחה שהייתה רווחת בקהילה הרפואית, ולפיה בדומה לכימותרפיה ולרדיותרפיה, בשל תופעות הלוואי של הטיפולים - לא מומלץ לטפל בחולי סרטן באמצעות אימונותרפיה במהלך החודש שלפני הניתוח ובחודש שאחריו.

הרפואה ההיפרברית, שמציעה טיפולי חמצן בלחץ גבוה באמצעות תא לחץ למגוון רחב של בעיות רפואיות, מלווה אותנו כבר לא מעט שנים. כעת, מחקר ראשון מסוגו של הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר וביה"ס סגול למדעי המוח בשיתוף מרכז סגול לרפואה היפרברית ומחקר במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא), חושף לראשונה כי טיפול בבני אדם בתא לחץ באמצעות חמצן נקי בלחץ גבוה, יכול לשפר משמעותית את תפקודם הקוגניטיבי של אנשים בריאים בגיל המבוגר. התחומים העיקריים בהם ניכר השיפור הינם קשב, מהירות עיבוד מידע, תפקודים ניהוליים וכן תפקוד קוגניטיבי כולל, שנחלשים כחלק מתהליך ההזדקנות הנורמלי. כמו כן, נצפה מתאם משמעותי בין שינויים קוגניטיביים לבין שיפור בזרימת הדם במקומות במוח האחראים על תפקודים אלו.

המחקר נערך על ידי פרופ' שי אפרתי, ראש מרכז סגול לרפואה היפרברית ומחקר, ראש מערך המחקר במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא), וחבר סגל בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר וביה"ס סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב, וד"ר אמיר הדני ממרכז סגול לרפואה היפרברית ומחקר, מרכז רפואי שמיר (אסף הרופא), והוא פורסם בכתב העת המדעי Aging.

לשמור על תפקוד גבוה

פרופ' שי אפרתי וד"ר אמיר הדני תכננו את המחקר על סמך פרוטוקול ייחודי לטיפול בתא לחץ, שפותח במרכז סגול במהלך העשור האחרון. 63 אנשים בריאים מעל גיל 64 השתתפו במחקר קליני מבוקר-הקצאה-אקראית. 33 מהם עברו טיפול בתא לחץ לאורך שלושה חודשים, ו-30 שימשו כקבוצת ביקורת.

תפקודם הקוגניטיבי של כל המשתתפים נמדד באמצעות סוללה אחידה, מקיפה וממוחשבת של הערכות קוגניטיביות - לפני ואחרי תקופת ההתערבות. הערכת זרימת הדם במוח בוצעה באמצעות טכניקת MRI חדשנית לבדיקת מעבר דם בכלי הדם הקטנים במוח (זילוח).

"ירידה קוגניטיבית ותפקודית כתוצאה מעלייה בגיל הפכה לבעיה משמעותית בעולם המערבי. מאמצי מחקר נרחבים בכל העולם מתמקדים בשיפור ביצועים קוגניטיביים בקרב האוכלוסייה המזדקנת 'הנורמלית'," אומר פרופ' אפרתי. "במחקר שלנו, שנערך לראשונה בבני אדם, גילינו התערבות רפואית בטוחה ואפקטיבית שיכולה לתת מענה לתוצאותיה הבלתי רצויות של הירידה התפקודית, הצפויה כתוצאה מהליך הזדקנות נורמלית."

"במהלך שנים של מחקר פיתחנו וקידמנו הבנה של פרוטוקולים ייעודיים לטיפול בתא לחץ, היכולים להביא לחידוש של כלי דם מוחיים (אנגיוגנזיס) ונוירופלסטיות מוחית", מסביר ד"ר אמיר הדני. "בעבר הראינו את הפוטנציאל הטמון בטיפול זה לשיפור ולטיפול בפגיעה מוחית הנובעת משבץ, מפציעה או ממחסור ממושך בחמצן, על ידי הגברת זרימת הדם וחילוף החומרים במוח. המחקר הנוכחי מהווה ציון דרך ועשוי להשפיע באופן עמוק על האופן שבו אנו מתייחסים לתהליך ההזדקנות וליכולת לטפל בתסמיניה".

נכנסים ללחץ ומשקמים רקמות

במהלך הטיפול שואף המטופל חמצן נקי בתוך תא לחץ, שלחץ האוויר בו כפול מזה השורר בסביבה הרגילה. תהליך זה מגביר את מסיסות החמצן בדם הזורם בגוף. בזמן שנמצאים בתוך התא נעשים שינויים לפרקי זמן קצובים בריכוזי החמצן, שמביאים לשחרור פקטורי גדילה ושגשוג של תאי גזע אשר מקדמים את ריפוי הרקמה.

נכון להיום הולכות ומצטברות ההוכחות להשפעתו הרגנרטיבית של הטיפול בתא לחץ. החוקרים הראו כי שילוב של רמות חמצן גבוהות (היפרוקסיה) ולחץ גבוה (סביבה היפרברית) מביא לשיפור משמעותי בחמצון רקמות, ומעורר הן גנים הרגישים לחמצן והן כאלה המגיבים ללחץ. כתוצאה מכך, חילוף החומרים ברקמות משתפר ומשתקם. יתרה מכך, אותם גנים מניעים התרבות מהירה של תאי גזע, מפחיתים דלקות, גורמים לייצור כלי דם חדשים ומפעילים מנגנונים של תיקון רקמות.

מנקים את הצנרת

"סתימה של כלי דם קטנים, בדומה לסתימות הנוצרות בצנרת של בית 'מזדקן', מהווה מרכיב מרכזי בתהליך ההזדקנות של בני אדם. לכן, שיערנו שיצירת כלי דם חדשים במוח ע"י טיפול בתא לחץ עשויה להשפיע על ביצועים מוחיים באוכלוסייה המבוגרת", מסביר פרופ' אפרתי. "גילינו שהטיפול בתא לחץ מגביר משמעותית את זרימת הדם במוח במתאם עם שיפור קוגניטיבי, דבר המאשש את ההשערה שלנו. ניתן להניח שטיפול מסוג זה עשוי להשפיע בצורה מיטיבה גם על איברים אחרים בגוף המזדקן. בכוונתנו לבחון זאת במחקרים עתידיים."

פרופ' אפרתי וד"ר הדני מציינים כי הפרוטוקול הוא פרוטוקול ייחודי היכול להינתן רק במרכזים מסודרים עם תאים גדולים, המאפשרים את השינויים בריכוזי החמצן, שהכרחיים כדי לעורר את ייצור תאי גזע וריפוי רקמת המוח. ראש קבוצת המחקר פרופ' שי אפרתי מספר כי כעת נפתחים מרכזים היפרברים נוספים בעולם, העובדים בסינוף ובשיתוף פעולה עם מרכז סגול במטרה לשפר ביצועים מוחיים וגופניים של אנשים בגיל המבוגר, על סמך הפרוטוקול הטיפולי שפותח בישראל. המרכז הראשון הגדול ביותר בארה"ב נפתח והתחיל לעבוד בפלורידה לפני כחודש.

צוות החוקרים, בהובלת פרופ' מוטי גרליץ ופרופ' אריאל מוניץ מהמחלקה למיקרוביולוגיה ואימונולוגיה קלינית בבית הספר לרפואה ע"ש סאקלר, בדקו במשך כחודשיים, באמצעות בדיקות נוגדנים חדשניות, את התפתחות הנוגדנים בגופם של 70 מאושפזים כנגד שני חלבונים ויראליים שונים בבית חולים השרון, ומצאו כי החולים במצב קשה פיתחו נוגדנים באופן מהיר יותר מאשר החולים במצב קל.

"דגמנו את הנוגדנים בגופם של החולים לאורך כל התקופה מאז ההתפרצות בישראל", אומר פרופ' מוניץ, "והממצא הראשון הוא שלא כל החלבונים הוויראליים מייצרים תגובה חיסונית מהירה. אבל נוגדנים נגד חלבון ה-RBD כן התפתחו מהר מאוד ביחס להופעת הסימפטומים. זה משמעותי, שכן זה מעלה את האפשרות להשתמש בבדיקה הזו ככלי אבחנתי לשלבי המחלה השונים".

החוקרים מצאו כי נוגדנים מסוג IgM, אשר מתפתחים בשלבים ראשוניים של הדבקות ויראליות, התפתחו בשלב מוקדם של המחלה רק כנגד חלבון ה-RBD, שמהווה את אתר הקישור של הווירוס לתאי האדם, ולא כנגד החלבון הגרעיני של הנגיף. נוגדן זה נשאר ברמות גבוהות במחזור הדם בחודשיים הראשונים לאחר הדבקה – ממצא העשוי להעיד על אפשרות של זיכרון חיסוני.

גם חולים קשים מייצרים נוגדנים

"הדבר השני ששמנו לב אליו, והוא עוד יותר מעניין, הוא שחולים המוגדרים כחולים במצב קשה, פיתחו נוגדנים מהר יותר מאשר חולים במצב קל, אבל בסופו של דבר כל החולים הפגינו תגובה חיסונית דומה", מספר פרופ' מוניץ. "כלומר, זה לא משנה אם החולה היה חולה קל, בינוני או קשה, הוא פיתח נוגדנים באותה רמה. זהו ממצא חשוב, כי ניתן היה לחשוב שהחולים הקשים הגיעו למצבם הקשה משום שאולי לא פיתחו נוגדנים, ולגוף שלהם אין דרך יעילה להתגונן מפני הווירוס. אנחנו מעריכים שפיתוח הנוגדנים המהיר מעיד על פעילות היתר של המערכת החיסונית בחולים אלו, אבל זאת השערה שמצריכה מחקר נוסף".

"בדקנו את רמות הנוגדנים בדם חולים בהגיעם לאשפוז, תוך כדי האשפוז ואף לאחר השחרור מבית החולים", מסביר פרופ' גרליץ, " ניסינו להבין האם יש קשר בין חומרת המחלה לרמת הנוגדנים, האם הם מתפתחים באופן שווה בכל החולים, והאם הנוגדנים הללו נשארים בדם לאורך זמן - נתון חשוב ל'חיסון העדר' המיוחל. מצאנו כי בשלבים המאוחרים יותר של המחלה, לאחר כ-50 יום מהופעת התסמינים, חלה ירידה משמעותית בנוגדנים מטיפוס IgM ו-IgA, ללא קשר לחומרת המחלה. לעומת זאת, בנוגדנים מטיפוס IgG, שחשובים ביותר מבחינה חיסונית, כי הם מסוגלים לנטרל את חלבון הקישור של הנגיף (שמאפשר לו להדביק את התאים שלנו), ובכך למנוע כניסה של הנגיף לתאים - ראינו ירידה קלה בלבד, גם בקרב החולים הקלים".

נשארים לאורך זמן

"אמנם לא בדקנו את פעילות הנוגדן ואיננו יודעים אם הוא מנטרל את הנגיף או לא, אבל אם הנוגדנים האלה נוצרים מהר בקרב כלל החולים, וגם נשארים במחזור הדם לאורך זמן, אנו מניחים שהם מקנים מידה מסוימת של חסינות. כרגע מדובר על פרק זמן של חודשיים, אבל אנחנו נמשיך לנטר את החולים לאורך השנה הקרובה, ובהמשך נוכל לדעת למשך כמה זמן הנוגדנים נשארו בגופם – בתקווה שייווצר גם זיכרון חיסוני".

במחקר החדש השתמשו החוקרים מאוניברסיטת תל אביב בבדיקה סרולוגית חדשה, פרי פיתוחם של פרופ' מוניץ ופרופ' גרליץ. חיל הרפואה כבר נעזר בבדיקה זו לאיתור נוגדנים נגד נגיף הקורונה בקרב חיילי צה"ל, ובימים הקרובים יעבירו החוקרים את הבדיקה שפיתחו גם לידי משרד הבריאות, במטרה שהבדיקה תתוקף, כך שתוכל לשמש לעריכת סקרי אוכלוסייה.

"לצד הממצאים המעניינים", אומר פרופ' מוניץ, "ביקשנו להראות שהשיטה שלנו תקפה ויעילה יותר מהשיטה המקובלת לבדיקת נוגדנים כנגד חלבונים ויראליים. לכן דגמנו נוגדנים מדמם של חולים ב-COVID-19 ומדמם של כ-200 אנשים בריאים, אשר נאספו לפני נובמבר 2019. הוכחנו שאפשר לזהות מי חולה ומי בריא לפי הנוגדנים, ברמות רגישות וסגוליות גבוהות מאוד. אחת הסיבות להצלחה היא שאנחנו סורקים כנגד שלושה נוגדנים שונים: IgM שעולה מוקדם ויורד מוקדם, IgA שנמצא במשטחים הריריים כמו הריאות, ו-IgG, שאותו אנחנו רוצים לראות לאורך זמן, כי הוא זה שיכול להוביל לחסינות מפני הנגיף. כבר בימים הקרובים נעביר את הממצאים שלנו למשרד הבריאות לצורך תיקוף שלהם, ובתקווה שישתמשו בשיטה לביצוע סקרי אוכלוסייה נרחבים, או אולי אף ככלי דיאגנוסטי".