עדויות למסחר בין הודו ודרום-מזרח אסיה לארץ ישראל כבר במאה-16 לפנה"ס
מחקרים
RESEARCH
מה מעניין אותך?
מחקר
22.12.2020
סויה, בננות וכורכום: טעמי הגלובליזציה בתקופת הברונזה והברזל
- רוח
מחקר חדש של צוות בינלאומי, שבו השתתפו חוקרים מאוניברסיטת תל אביב ורשות העתיקות חושף: כבר במאה ה-16 לפנה"ס התקיים סחר גלובאלי משמעותי בין הודו ודרום-מזרח אסיה וארץ ישראל שכלל, בין היתר, מסחר של מזון אקזוטי כמו פולי סויה, בננות וכורכום - כמעט אלף שנה לפני העדויות הראשונות להימצאותם של מזונות אלה באזורנו.
המחקר התמקד בשאריות מזון שזוהו באבן שיניים של אנשים שנקברו בתל מגידו ובתל עירני (סמוך לקריית גת). בשיניים, המתוארכות למאה ה-16 לפנה"ס במגידו ולמאה ה-11 לפנה"ס בתל עירני, נמצאו שאריות של מזונות שונים, בהם גם מזון מדרום-מזרח אסיה כמו פולי סויה, בננות וכורכום.
את המחקר ניהל פרופ' פיליפ שטוקהאמר מאוניברסיטת מינכן, בשיתוף חוקרים ממוסדות שונים בעולם. מטעם אוניברסיטת תל אביב השתתפו במחקר פרופ' ישראל פינקלשטיין וד"ר מריו מרטין מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום ע"ש יעקב מ. אלקוב, ומטעם תחום מחקר והתמחויות בארכיאולוגיה ברשות העתיקות, השתתפו ד"ר יניר מילבסקי ודמיטרי ייגורוב. הממצאים מתפרסמים היום בכתב העת PNAS.
הפתעות מיובאות בשוק המקומי
החוקרים מסבירים, שכאשר אנחנו מדמיינים את השוק העירוני במגידו לפני 3,700 שנה, אנחנו מדמיינים מאכלים מקומיים כגון חיטה, תמרים ושומשום – ואכן חלבונים עתיקים ומיקרו-מאובנים ממזונות אלה נמצאו בלסתות. אלא שיחד איתם נמצאו שיירים גם של פולי סויה, בננות וכורכום. לטענת החוקרים, בשום מקום בעולם לא התגלו ראיות עתיקות יותר לפולי סויה, בננות וכורכום מחוץ לדרום ומזרח אסיה, והתגלית מקדימה במאות (כורכום) ואף באלף שנה (פולי סויה) את הימצאותם באזור ארץ ישראל ובאגן הים התיכון. פירושו של דבר, שכבר באלף השני לפנה"ס, התקיים מסחר ארוך-טווח בפירות, בתבלינים ובשמנים אקזוטיים בין דרום אסיה ואזור ארץ ישראל, דרך מסופוטמיה או מצרים – גלובליזציה בתקופת הברונזה והברזל. מן הסתם, אף בננה לא הייתה שורדת המסע מדרום-מזרח אסיה למגידו, וכפי הנראה הבננות נצרכו כפירות יבשים.
"זאת עדות ברורה לסחר עם דרום-מזרח אסיה כבר במאה ה-16 לפנה"ס – מוקדם בהרבה ממה ששיערו החוקרים עד כה", מסביר פרופ' פינקלשטיין. עדויות דומות לסחר למרחקים גילינו לפני שנים אחדות במחקר שארים מולקולאריים בכלי חרס מאותה תקופה במגידו, מחקר שהניב עדות לייבוא של וניל. אלא שרב הנסתר על הגלוי באשר לפרטים על דרכי הסחר ואופן העברת הסחורות".
"בחפירה שניהלנו בתל עירני גילינו, באופן מפתיע, בית קברות מתקופת הברזל הקדומה – לפני כ-3,100 שנה", מספרים ד"ר יניר מילבסקי ודימיטרי ייגורוב מרשות העתיקות. "בחלק מהקברים מצאנו משפחות קבורות יחד - ילדים שנקברו ליד הוריהם. לצד הנקברים, גילינו מנחות קבורה - קערות, קנקנים ופכים, שנקברו עם המתים, מתוך האמונה שהכלים ישמשו אותם בעולם הבא. בחלק מהכלים נמצאו עצמות של בעלי חיים - בעיקר כבשים ועיזים, מאכלים למתים. בכוונתנו לחקור את הכלים שנחשפו, ולבדוק אם בחלקם נמצאים שרידי בננות ושומשום, כפי שנמצאו בשיני הנקברים. בנוסף, אנו מבצעים מחקר עם פרופ' שטוקהמר לבדיקת DNA, במטרה לנסות ולהבין מי האנשים האלה ומהיכן הם באו".
עולם חדש של נתונים נגלה תחת מיקרוסקופ
הסויה בויתה לראשונה באזור סין של ימינו באלף השביעי לפנה"ס. הבננה בויתה לראשונה בגינאה החדשה באלף החמישי לפנה"ס, והיא הגיעו למערב אפריקה 4,000 שנה אחר כך – אבל עד כה, לא היה ידוע על התפשטות מוקדמת יותר של הפרי במזרח התיכון. הכורכום וחלבוני הסויה נמצאו בלסת של אדם אחד ממגידו, וחלבוני הבננה בשתי לסתות מתל עירני – ולכן אין לדעת עד כמה מזונות אלה היו זמינים לכל דורש מכל מעמד חברתי. אם כי החוקרים מעריכים שמדובר באנשים שהיו שייכים, ככל הנראה, למעמד גבוה יחסית בעיר-המדינה מגידו. הדבר ניכר במבנה הקברים ובמנחות שהושמו בהם. בנוסף, החוקרים מצאו עדויות לצריכת שומשום בלסתות גם ממגידו וגם מתל עירני, ממצא המעיד על כך ששומשום הפך לחלק מובהק מהמטבח המקומי כבר באלף השני לפנה"ס.
"המחקר מדגים את האפשרויות הגלומות בשילוב של המדעים המדויקים ומדעי הטבע במחקר ארכיאולוגי מודרני," מסכם פרופ' פינקלשטיין. "הארכיאולוגיה המסורתית, שניתן לכנותה מקרו-ארכיאולוגיה, מספקת נתונים הנראים לעין – כגון מבנים, כלי חרס, תכשיטים וכלי נשק. עולם שלם של נתונים אחרים, שחשיבותם גדולה, מתגלה רק לעיני המתבונן בממצאים תחת מיקרוסקופ ובשיטות אנאליטיות מתקדמות".
מחקר
16.12.2020
מה חשוב לערביי ישראל?
מחקר חדש חושף: מיגור הפשיעה והאלימות וטיפול בעוני ובאבטלה חשובים לציבור הערבי בישראל יותר מאשר הסדר מדיני
- רוח
מחקר חדש בחן את עמדות האזרחים הערבים בישראל בסוגיות שעל סדר היום הציבורי. ממצאי המחקר, שנערך בהובלת ד"ר אריק רודניצקי, מנהל הפרויקטים של תוכנית קונרד אדנאואר לשיתוף פעולה יהודי-ערבי, במרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה, מציג תמונה חדשה של סדר העדיפויות של ערביי ישראל. נושאים חברתיים כמו מיגור הפשע והאלימות וטיפול בעוני ובאבטלה עולים בחשיבותם על הסכמים מדיניים עם הפלשתינאים.
רוחות של שינוי
"הנתונים העולים מהמחקר מחדדים את השינוי שעוברת החברה הערבית בישראל, שרואה בראש ובראשונה חשיבות מכרעת בטיפול בנושאים חברתיים-פנימיים, כמו פשיעה, אלימות, שיפור המצב הכלכלי, הסדרת התכנון והבנייה בישובים ערביים ועוד, על חשבון סוגיות מדיניות כמו הסדר מדיני עם הפלסטינים", אומר ד"ר רודניצקי.
עוד עולה מנתוני הסקר:
- רק 2.7% מהערבים ישראל סבורים שהסדר מדיני עם הפלסטינים היא הסוגיה הדחופה ביותר לציבור הערבי בישראל. בנוסף, רק 6.5% מהם סבורים שהנושא החשוב ביותר לטיפול הוא צמצום התחלואה בקורונה.
- רוב של כ-65% מהערבים בישראל תומך בהקמתה של מפלגה ערבית-יהודית לקראת הבחירות הבאות לכנסת. הנימוקים העיקריים לכך הם אמונה עקרונית במאבק פוליטי משותף לערבים ויהודים במדינה (30.1%), והתקווה כי מפלגה כזו תסייע לאזרחים הערבים לחזק את השפעתם בזירה הפוליטית (20.3%).
- בניגוד לעמדה הרשמית של הרשימה המשותפת, רוב הציבור הערבי (61.8%) תומך בהסכמי הנורמליזציה עם איחוד האמירויות הערביות, בחריין וסודאן. השיקולים העיקריים לתמיכה בהסכמים הם כלכליים (26.0%), ובצידם התקווה שישראל לא תהיה עוד נטע זר באזור (11.7%), ושהציבור היהודי יפגין הבנה רבה יותר לתרבות ולציביליזציה הערביות (7.4%).
- משבר הקורונה: רוב הנסקרים (61.6%) העידו כי חלה הרעה במצבם הכלכלי. שליש מהם אף טענו כי נקלעו למצוקה כלכלית חריפה.
- זכויות הקהילה הגאה (להט"ב): 1 מכל 3 נשאלים (33%) הביע תמיכה בהכרה בזכויותיהם של חברי הקהילה הגאה.
"בהקשר זה ראוי לציין את התמיכה של כשליש מהציבור הערבי בהכרה בזכויות הקהילה הגאה בחברה הערבית. מדובר בעדות נוספת לפתיחות שעוברת על החברה, ששמה דגש על זכויות הפרט. בנוסף, ניכר שהציבור הערבי רוצה לחזק את השותפות הפוליטית עם הרוב היהודי, דבר אשר מסביר את התמיכה הגבוהה יחסית ברעיון הקמתה של מפלגה ערבית-יהודית חדשה לקראת הבחירות", מסכם ד"ר רודניצקי.
מחקר
14.12.2020
מדליקים את האור וקוטלים את נגיף הקורונה
לראשונה בעולם, חוקרים הוכיחו שניתן לקטול את נגיף הקורונה באמצעות נורות LED בתדרים שונים
- הנדסה וטכנולוגיה
מהפכה בתחום החיטוי? חוקרים מאוניברסיטת תל אביב הוכיחו שניתן לקטול את נגיף הקורונה ביעילות, במהירות ובעלות נמוכה – באמצעות דיודות פולטות אור (LED) בתחום העל-סגול (UV). מדובר במחקר ראשון מסוגו בעולם שנערך על חיטוי נגיף ממשפחת הקורונה באמצעות הקרנת UV-LED. "כל העולם מחפש עכשיו פתרונות חיטוי יעילים נגד נגיף הקורונה", אומרת פרופ' הדס ממן, ראשת התוכנית להנדסת סביבה של הפקולטה להנדסה ע"ש איבי ואלדר פליישמן וחוקרת במרכז הננו-מדע והננוטכנולוגיה באוניברסיטת תל אביב.
"הבעיה היא שכדי לחטא אוטובוס, רכבת, אולם ספורט או מטוס באמצעות ריסוס כימי, צריך כוח אדם פיזי, וכדי שהריסוס יהיה יעיל צריך לתת לחומר הכימי זמן לפעול את פועלו על המשטח. אנחנו יודעים, למשל, שלצוותים הרפואיים אין זמן לחטא ידנית למשל את המקלדות של המחשבים בבתי חולים ומשטחים אחרים – והתוצאה היא הדבקה והשבתה. לעומת זאת, את מערכות החיטוי המבוססות על נורות לד אפשר להתקין למשל במערכת האוורור ובמזגן, ושהיא תחטא את האוויר הנשאב אליה שנפלט לחלל החדר לאחר חיטוי".
את המחקר הובילה פרופ' ממן, והוא נערך בשיתוף עם פרופ' יורם גרשמן ממכללת אורנים, ד"ר מיכל מנדלבוים מנהלת המרכז הלאומי לשפעת ונגיפי נשימה מתל השומר, ונחמיה פרידמן מתל השומר. המאמר פורסם בכתב העת Journal of Photochemistry and Photobiology: Biology.
במסגרת המחקר, החוקרים החליטו לבדוק מהו אורך הגל האופטימלי לקטילת נגיף הקורונה, ומצאו כי לאורך של 285 ננומטר יעילות קטילה דומה לזו של 265 ננומטר, כאשר נדרשת פחות מחצי דקה כדי לקטול יותר מ 99.9% מנגיפי הקורונה. התוצאה הזאת משמעותית, כי עלות נורות הלדים סביב 285 ננומטר נמוכה בהרבה מנורות לד סביב 265 ננומטר, והן גם זמינות יותר בשוק. הפיתוח המדעי יאפשר בהמשך לתעשייה לעשות את ההתאמות הנדרשות ולהתקין את הנורות במערכות רובוטיות או במערכות מיזוג אוויר, במערכות שאיבת אבק ובמערכות מים, וכך לחטא ביעילות משטחים וחללים גדולים. פרופ' ממן מעריכה שהטכנולוגיה תהיה זמינה לשימוש בקרוב.
פיתרון פשוט וזול
"גילינו שדי פשוט לקטול את נגיף הקורונה באמצעות נורות לד שמקרינות אור על-סגול", מסבירה פרופ' ממן. "אבל לא פחות חשוב מזה – קטלנו את הנגיפים באמצעות נורות לד זולות וזמינות יותר, שצורכות מעט אנרגיה ואינן מכילות כספית כמו נורות רגילות. למחקר שלנו יש השלכות מסחריות וחברתיות, עם יכולת לשלב נורות לד כאלו בכל מערכות חיינו, בבטיחות ובמהירות. כמובן, כמו תמיד בנושא הזה של קרינה על-סגולה, חשוב להבהיר לאנשים שמסוכן לנסות ולחטא כך משטחים בבית. צריך לדעת איך לתכנן את המערכות הללו ואיך לעבוד איתן ולא להיחשף לאור באופן ישיר".
יובהר כי הקרנה על-סגולה היא שיטה נפוצה לקטילת חיידקים ונגיפים, ורובנו מכירים נורות חיטוי כאלו ממטהרי המים, דוגמת תמי4. קרינת ה-UV פוגעת בעיקר בחומצות הגרעין. בשנה שעברה רשם צוות החוקרים בהובלת פרופ' ממן ופרופ' גרשמן פטנט על שילוב תדרי UV שונים, שמביא לפגיעה דו-מערכתית במטען הגנטי ובחלבונים של החיידקים והנגיפים – ולא מאפשר להם להתאושש. "בעתיד אנחנו נרצה לבחון את השילוב הייחודי שלנו של מגנוני נזק משולבים על גבי משטחים שונים, אוויר ומים."
מחקר
02.12.2020
בעקבות היעלמותם של ספוגי הים מחופי ישראל
חוקרים מעריכים: העלייה החדה בטמפרטורות המים עשויה לגרום למותם והיעלמותם של ספוגי הים מחופי ישראל
- מוזיאון הטבע
- סביבה וטבע
- רפואה ומדעי החיים
חוקרים מאוניברסיטת תל אביב יצאו למסע תת ימי לפענח את התעלומה: לאן נעלמו ספוגי הים מהמין אגלס אורוידס (Agelas oroides), שבעבר היו גדלים ומתרבים במים הרדודים לאורך חופי ישראל, וכיום נפוצים בעיקר בגני ספוגים – בתי גידול עשירים בעומק של כ-100 מטר? החוקרים מעריכים כי הגורם העיקרי להיעלמותם של ספוגי הים קשור ככל הנראה בעליית טמפרטורת מי הים בחודשי הקיץ שב-60 השנים האחרונות עלתה בכ-3 מעלות.
המחקר נערך בהובלת פרופ' מיכה אילן והדוקטורנטית טל אידן ובשיתוף ד״ר לירון גורן וד״ר סיגל שפר, כולם מבית הספר לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס' וייז ומוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט. המאמר התקבל לפרסום בכתב העת Frontiers in Marine Biology.
"ספוגים הם בעלי חיים ימיים בעלי חשיבות רבה למערכת האקולוגית, וגם לאדם," מסבירה טל אידן. "הם ניזונים על ידי סינון חלקיקים או חומרים מומסים במים והופכים אותם זמינים לבעלי חיים אחרים, ומשמשים כבית גידול למינים רבים אחרים. כמו כן, הספוגים מכילים מגוון רחב של חומרי טבע – חומרים כימיים שעשויים לשמש בסיס לפיתוח תרופות. במחקר שלנו התמקדנו במין אגלס אורוידס – ספוג ים תיכוני נפוץ שגדל בכל רחבי הים התיכון, החל מעומק של פחות ממטר ועד לעומק של 150 מ', אך לא נצפה במים הרדודים של ישראל כבר יותר מ-50 שנה".
במהלך המחקר, החוקרים הסתייעו בספינת מחקר וברובוט תת-ימי של עמותת 'אקואושן', ובעזרתם איתרו בתי גידול סלעיים עשירים במיוחד על קרקעית הים בעומק של כ-100 מטר, כ-16 ק"מ מערבית לחופי ישראל. בעלי החיים הדומיננטיים ביותר בבתי גידול אלו הם ספוגים, ולכן האתרים מכונים 'גני ספוגים'. החוקרים אספו 20 פרטים של הספוג אגלס אורוידס, 14 מהספוגים הועברו למים רדודים בעומק של 10 מ', באתר שבו תואר הספוג כנפוץ בשנות ה-60, ואילו השישה הנותרים הושבו לגני הספוגים שמהם נלקחו, ושימשו כקבוצת ביקורת.
חום יולי-אוגוסט מזיק לספוגים
ממצאי המחקר העלו שכאשר טמפרטורת המים נעה בין 18 עד 26 מעלות (חודשים מרץ –מאי), הספוגים גדלו ושגשגו: הם שאבו וסיננו מים – הפעולה שבאמצעותה הם ניזונים, והנפח שלהם גדל. לעומת זאת, ככל שטמפרטורת המים המשיכה לעלות מצבם של ספוגי הים הלך והדרדר. בטמפרטורה של 28 מעלות רובם הפסיקו לשאוב מים, ובמהלך חודש יולי, כשטמפרטורת המים עברה את סף 29 המעלות, תוך זמן קצר מתו כל ספוגי הים שהועברו למים הרדודים. במקביל, הספוגים בקבוצת הביקורת שבעומק המשיכו ליהנות מטמפרטורה יחסית יציבה ונמוכה (בין 17 ל-20 מעלות) מה שאפשר להם להמשיך לגדול ולשגשג.
לפיכך, החוקרים משערים כי הגורם המכריע, שהביא להיעלמות הספוגים מהאזור הרדוד, הוא חשיפה ממושכת לטמפרטורה גבוהה של מי הים. לדבריהם, "גם בעבר הגיעה הטמפרטורה ל-28.5 מעלות בקיץ, אך רק לתקופה קצרה של כשבועיים – כך שהספוגים, גם אם נפגעו, הצליחו להתאושש. כיום טמפרטורות מי הים עולה על 29 מעלות למשך שלושה חודשים, דבר הגורם ככל הנראה לפגיעה רב-מערכתית בספוגים, שאינה מותירה להם סיכוי להתאושש ולשרוד."
תחזית מדאיגה
"מאז 1960 ועד היום, טמפרטורת המים בחוף ישראלי של הים התיכון עלתה ב-3 מעלות, דבר אשר עשוי להשפיע מאוד על היצורים הימים, ובמיוחד על ספוגי הים. החשש הגדול שלנו הוא שהשינויים המתרחשים בחופינו הם רק סנונית ראשונה שעלולה לבשר על העתיד להתרחש בכל רחבי הים התיכון. הממצאים שלנו מעידים כי המשך שינויי האקלים והתחממות מי הים עלולים לפגוע אנושות בספוגים ובבעלי חיים ימיים בכלל." אומר פרופ' אילן.
החוקרים מוסיפים כי בשנים האחרונות הם מבצעים בשיתוף משרד האנרגיה ורשות הטבע והגנים הלאומיים סקרים נרחבים במספר גני ספוגים לאורך החוף, במטרה ברורה להגן על בתי גידול ייחודיים אלה ולשנות את מעמדם, כך שיוכרו כאתרים בעלי רגישות גבוהה במיוחד. שלושה מאתרי המחקר מהווים היום חלק מתוכנית שמורות הטבע הימיות של רשות טבע והגנים בתקווה שיקבלו הכרה רשמית כשמורות טבע ימיות.
מחקר
30.11.2020
תוך כדי תנועה
פיתוח טכנולוגי חדש יאפשר לצלם חפצים, בני אדם ובעלי חיים בזמן שהם זזים, תוך שמירה על חדות התמונה
- הנדסה וטכנולוגיה
יותר לא נשמע את המשפט "לא לזוז! מצלמים!". חוקרים מאוניברסיטת תל אביב פיתחו תהליך צילום, שמאפשר צילום חד וברור של עצמים נעים מבלי שהתזוזה "נמרחת" על התמונה. הפיתוח כולל רכיב אופטי, שמקודד מידע על תזוזה ומבצע עיבוד דיגיטלי מותאם.
לצבוע את התנועה
"המונח 'חשיפה ארוכה' מתייחס תמיד למהירות העצם המצולם", מסביר הדוקטורנט שי אלמלם מבית הספר להנדסת חשמל בפקולטה להנדסה ע"ש איבי ואלדר פליישמן, שפיתח את שיטת העיבוד המשולבת, בהנחיית פרופ' עמנואל מרום ז"ל וד"ר רג'א ג'יריס. "כשמצלמים מכונית מרוץ, גם חשיפה של עשירית שנייה עלולה להיות ארוכה מדי, ואם המצולם הוא אדם הולך – חשיפה ארוכה תיחשב לכזו של שנייה או יותר. בגישה המקובלת כיום, מתכננים עדשה שתייצר את התמונה הטובה ביותר, כלומר הדומה ביותר למה שרואה העין האנושית, ואחר כך מנסים לפתור את העיוותים בעיבוד דיגיטלי. אבל כמו שיודע כל בעל טלפון סלולרי שמצוייד במצלמה – היא לא תמיד יעילה, ולכן עדיין קשה מאוד לצלם עצמים זזים".
על ידי תכנון משולב של הרכיבים האופטיים ושל האלגוריתמים שמעבדים את התמונות, אלמלם ועמיתיו שתלו בתמונה הגולמית רמזים לנתוני התנועה, שהאלגוריתם יודע לקרוא ולתקן. הרמזים נשתלו באמצעות שני רכיבים אופטיים, שמשולבים בעדשה רגילה: לוחית פאזה שקופה שפותחה על ידי החוקרים, ועדשת מיקוד (פוקוס) אלקטרונית מסחרית. הלוחית מכילה מבנה אופטי-מיקרומטרי, שנועד ליצור תלות בין הצבע למיקוד, ואילו עדשת המיקוד מתוזמנת כך שתבצע שינוי מיקוד הדרגתי תוך כדי הצילום. כתוצאה מכך, עצמים נעים נצבעים בצבעים שונים בזמן התנועה. קידוד הצבעים מאפשר לאלגוריתם לפענח את כיוון ומהירות התנועה של העצם, מה שמאפשר לו לתקן את המריחה ולשחזר את חדות התמונה. תוצאות המחקר החדשני התפרסמו בכתב העת היוקרתי Optica.
הסוף למריחות
"בכל שבריר שנייה של חשיפה, המצלמה שלנו מצלמת בצורה קצת שונה, כך שמריחה של עצם זז לא תהיה אחידה, אלא תשתנה עם התנועה", מסביר אלמלם. "כדי להבין לאן וכמה מהר זז העצם בתמונה, אנחנו משתמשים בצבע. כך לדוגמא, כדור לבן שאזרוק פתאום לתוך הפריים ייצבע בצבעים שונים לאורך התנועה שלו, בדומה להעברת אור דרך מנסרה, ולפי הצבעים האלה האלגוריתם שלנו ידע מאיפה הכדור נזרק ובאיזו מהירות, וכך יוכל לתקן את המריחה. אם במצלמה רגילה היינו רואים שובל לבן, שהיה מעוות את החדות של התמונה כולה, במצלמה שלנו התוצאה הסופית תהיה כדור לבן ברור ומפוקס".
לדברי אלמלם, המערכת האופטית שפיתחו יכולה לשפר כל מצלמה בעלות מינימלית. "הפוטנציאל רחב מאוד: משימוש בסיסי כמו במצלמות של טלפונים, ועד לשימושים מחקריים, רפואיים ותעשייתיים, ואפילו לבקרים של קווי ייצור, מיקרוסקופים וטלסקופים. כולם סובלים מאותה בעיה של מריחות, ואנחנו מציעים פתרון מערכתי לבעיה הזאת". הפיתוח כבר נרשם כפטנט, ומספר חברות כבר הביעו עניין ברכישתו באמצעות חברת רמות למסחור הטכנולוגיה של אוניברסיטת תל אביב.
פרופ' מרום נפטר במהלך המחקר, והמאמר שפורסם הוקדש לזכרו. פרופ' מרום ז"ל היה ממקימי הפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב, שימש כדקאן הפקולטה בשנים 1983-1980, וכסגן נשיא האוניברסיטה בשנים 1997-1992. לאחר שפרש לגמלאות המשיך פרופ' מרום לעסוק במחקר פעיל ולהנחות סטודנטים לתארים מתקדמים, ממש עד יומו האחרון.
מחקר
30.11.2020
ברגליים יחפות
רוצים להפחית את כאבי הדורבן בכף הרגל? לכו יחפים במשך עשר דקות ביום
- רפואה ומדעי החיים
'דורבן' הוא השם הלא רשמי לדלקת בחלק התחתון של העקב, והוא נחשב לסיבה השכיחה ביותר לכאבים בכף הרגל. סובלים ממנו בעיקר אנשים שעומדים שעות רבות במהלך היום, ספורטאים או אנשי מקצוע שמבצעים פעילות גופנית אינטנסיבית בעמידה, בקפיצה או בריצה למשך פרקי זמן ארוכים (במיוחד על משטחים קשים), וגם כאלה הסובלים מעודף משקל, בעלי כפות רגליים שטוחות או אלו שנועלים נעליים שלא מתאימות לרגליהם. עד היום, הפתרון הזמין ביותר לכאבי הדורבן היה מנוחה לרגליים, הפחתת כמות אימוני ספורט ועיסוי מקומי במקום הכואב. מחקר חדש באוניברסיטת תל אביב ממליץ דווקא על הליכה ברגליים יחפות בבית או על מסילה נעה, כמו של הליכון חדר כושר.
לכו יחפים ותרגישו מאושרים יותר
על פי המלצת החוקרים, כדאי להתחיל בהליכה יומית בת 10 דקות בממוצע, ולהעלות בהדרגה את מספר הדקות היומי, על פי הכושר האישי ובכפוף להתייעצות עם פיזיותרפיסט. המחקר נערך בהובלת ד"ר יוסף משהראוי מהחוג לפיזיותרפיה בבית הספר למקצועות הבריאות בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, ובשיתוף הסטודנטית מרים ריינשטיין וקופ"ח מאוחדת.
במהלך המחקר, ליוו החוקרים במשך חודש כ-50 מטופלים, שסבלו תקופה ממושכת מכאבי דורבן. החוקרים חילקו את המטופלים לשתי קבוצות: בקבוצה הראשונה, חברי הקבוצה צעדו יחפים על הליכון, פעמיים בשבוע, תחילה במשך 10 דקות ובהמשך עד ל-30 דקות ברצף. חברי קבוצת הביקורת צעדו על הליכון עם נעליים לרגליהם.
ממצאי המחקר הצביעו על כך שהליכה ברגליים יחפות הפחיתה משמעותית את עוצמת הכאב בעקב הרגל ביחס לקבוצת הביקורת, והביאה לשיפור גבוה יותר ברמת תפקודם היומיומית של המטופלים. השיפור המשמעותי בא לידי ביטוי ביכולת לעלות ולרדת במדרגות או לסחוב קניות מהסופר לביתם. חלקם אף החל לרוץ ריצות למרחקים קצרים. במקביל, ההליכה ברגליים יחפות שיפרה את איכות חייהם גם בתחומים שאינם קשורים ישירות לכאב ולתפקוד הפיזי. בין היתר, דיווחו חברי הקבוצה שהלכו יחפים על כך שהרגישו נמרצים יותר, שלווים ומלאי אנרגיה יותר, פחות עייפים ויותר מאושרים.
ד"ר משהראוי מסכם: "הדורבן מתאפיין בכאבים עזים בכף רגל שמקשים על המטופלים בשגרת החיים הרגילה. המחקר הראה שהקפדה על הליכה בכלל, ועל הליכה ברגלים יחפות בפרט, מסייעת מאוד בהקלה של הכאב ומאפשרת לבצע פעולות פשוטות כמו ירידה במדרגות והליכה לסופר, שאחרת לא ניתן היה לבצע. אנו מעריכים שבזמן הליכה ברגל יחפה מועבר עיקר העומס לחלק הקדמי של כף הרגל, ולכן הלחץ הממוקד על העקב פוחת וקיימת הפחתה גבוהה יותר בכאב".
מחקר
30.11.2020
משבר הקורונה הביא להחרפה משמעותית בתסמיני חרדה ודיכאון
1 מכל 3 אנשים בישראל סובל מתסמיני חרדה גבוהה או גבוהה מאוד, ו-1 מכל 5 סובל מדיכאון
- רפואה ומדעי החיים
מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב והמכללה האקדמית תל-חי חושף כי מאז התפרצות נגיף הקורונה חלה החרפה משמעותית בתסמיני חרדה ודיכאון באוכלוסייה: מהמחקר עולה שבעיצומו של הגל השני (אוקטובר 2020) כמעט כל אדם שלישי בישראל (29%) סובל מתסמיני חרדה גבוהה או גבוהה מאוד. הנתונים מצביעים על עלייה חדה בשיעור החרדה ביחס לסגר שהוטל בגל הראשון של המגפה (מאי 2020), אז כמעט אחד מכל ארבעה נשאלים (23%) דיווח על רמת חרדה בינונית-גבוהה או גבוהה מאד. לשם השוואה, בחינה של רמת החרדה בישראל ב-2018, כשנתיים לפני משבר הקורונה, העלתה כי רק אחד מכל עשרה (כ-12%) דיווחו על רמת חרדה גבוהה או גבוהה מאד.
|
רמת חרדה |
מדידה 2018 |
יציאה מהסגר הראשון (מאי 2020) |
בין הסגרים (יולי 2020) |
עיצומו של הסגר השני (אוקטובר 2020) |
|---|---|---|---|---|
|
נמוכה ונמוכה מאוד |
60% |
41% |
35% |
36% |
|
בינונית |
28% |
36% |
38% |
35% |
|
גבוהה וגבוהה מאוד |
12% |
23% |
27% |
29% |
המחקר נערך בהובלת ד"ר ברוריה עדיני מהחוג לניהול מצבי חירום ואסון בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת תל אביב, וחוקרי המרכז לחקר הדחק והחוסן במכללה האקדמית תל-חי: פרופ' שאול קמחי, פרופ' יוחנן אשל וד"ר הדס מרציאנו.
במסגרת המחקר, החוקרים עקבו אחר ההתמודדות של האוכלוסייה היהודית הבוגרת עם משבר הקורונה. המחקר כלל מדגם של 805 משיבים. מהנתונים עולה בנוסף כי רמת הדיכאון עלתה במידה מובהקת במהלך השנה האחרונה: בעיצומו של הגל השני (אוקטובר 2020) נמצא שאחד מכל חמישה אנשים (20%) בישראל סובל מרמת דיכאון גבוהה וגבוהה מאד. בזמן היציאה מהסגר שהוטל בגל הראשון (מאי 2020), רק 14% מהמשיבים (1 מכל 7 אנשים) דיווחו על רמת דכאון גבוהה או גבוהה מאוד. לשם השוואה, בשנת 2018, רק 9% מהאוכלוסייה (כמעט 1 מכל 10 אנשים) דיווחו על רמת דיכאון גבוהה או גבוהה מאד.
|
רמת דיכאון |
מדידה 2018 |
יציאה מהסגר הראשון (מאי 2020) |
בין הסגרים (יולי 2020) |
עיצומו של הסגר השני (אוקטובר 2020) |
|---|---|---|---|---|
|
נמוכה ונמוכה מאוד |
70% |
59% |
57% |
51% |
|
בינונית |
21% |
27% |
25% |
28% |
|
גבוהה וגבוהה מאוד |
9% |
14% |
18% |
20% |
לדברי החוקרים: "המחקר ממחיש את השפעתו של משבר הקורונה והפגיעה הקשה בחוסן הנפשי של הציבור. העלייה החדה בשיעור האזרחים הסובלים מתסמינים של רמות חרדה ודיכאון מטרידה מאוד ועל פי רוב מדובר בנזקים נפשיים, סמויים מהעין, שלא מקבלים את המענה הראוי. חשוב להדגיש שהחרדה ובעיקר הדיכאון עשויים לפגוע בתפקוד היום-יומי של האזרחים, החל בניהול משק הבית, בעבודה, בחיי הקהילה ועוד. ככל שאנשים סובלים יותר מתסמינים של דכאון, כך קטנים המוטיבציה והרצון שלהם לשתף פעולה ולהקפיד על הנחיות הריחוק החברתי של הממשלה.
בנוסף, המחקר מעלה שאלות האם המערך הפסיכולוגי והפסיכיאטרי הקיים המדינה מסוגל להתמודד עם תופעה זו בהיקפים האלו, ואכן ערוך למתן טיפול יעיל להיקף כזה של נתונים בחרדה ובדיכאון. נשאלת גם השאלה האם אנשים שחשים מדוכאים וחרדים ניגשים בכלל לקבל עזרה למצבם הנפשי, האם יש בידי מערכת הבריאות דרכים אפקטיביות לאתר אותם ולטפל בהם מבעוד מועד לפני שמצבם יחמיר עוד, ומה עלולה להיות ההשלכה ארוכת הטווח של ההשפעות הנפשיות הללו על מי שסובל מהם, על סביבתו הקרובה והרחוקה ועל המדינה בכלל. שאלות אלה מחייבות התייחסות מידית".
מחקר
29.11.2020
צעירים לנצח?
טיפול בתא לחץ עצר את הזדקנות תאי הדם בבני אדם
- רפואה ומדעי החיים
עד היום הרעיון של להחזיר את הגלגל אחורה היה שייך לז'אנר המדע הבדיוני. מי לא היה רוצה להיכנס לקפסולה בעלת מכשור מתקדם ולצאת ממנה "כמו חדש"? מסתבר שהעתיד כבר כאן. ניסוי קליני ראשון בעולם מסוגו, שנערך על ידי חוקרים מאוניברסיטת תל אביב ומבית החולים שמיר (אסף הרופא), קובע כי טיפול בתא לחץ של אנשים בריאים בגיל השלישי יכול לעצור את הזדקנות תאי הדם.
לזהות את הגורמים להזדקנות תאי הדם
החוקרים מצאו כי סדרה של טיפולים בפרוטוקול ייחודי של תא לחץ, יכולה להסב לאחור שני תהליכים עיקריים, הידועים כקשורים לתהליך ההזדקנות ולמחלות המאפיינות אותו: התקצרות הטלומרים, שהם אזורי מגן המצויים בשני קצותיו של כל כרומוזום (הכרומוזומים מכילים את החומר הגנטי בגרעין התא), והצטברות תאים זקנים לא מתפקדים בגוף, שנקראים תאי סנסנט Senescent. הניסוי התמקד בתאים הנלקחים בבדיקות דם, תאי מערכת החיסון שלהם יש DNA, ומצא התארכות ניכרת של הטלומרים – עד 38%, לצד ירידה של עד 37% בשיעור הסנסנט.
המחקר נערך בהובלת פרופ' שי אפרתי מהפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר ומבית הספר סגול למדעי המוח, המייסד והמנהל של מרכז סגול לרפואה היפרברית במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא), וד"ר אמיר הדני, מנהל המחקר הרפואי במרכז סגול לרפואה היפרברית ומחקר במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא), והוא התבצע במסגרת תוכנית מחקר ישראלית מקיפה, העוסקת בהזדקנות כמחלה הפיכה הניתנת לטיפול. המאמר פורסם בכתב העת המדעי Aging.
הסבו לאחור את הגלגל
"אנחנו עוסקים כבר שנים רבות במחקר ובטיפול היפרברי, שהוא טיפול בפרוטוקולים ייחודיים של חמצן בלחץ גבוה בתוך תא לחץ עם ריכוזים משתנים", מסביר פרופ' אפרתי. "במהלך הזמן רשמנו הישגים בתחומים שונים, כמו שיפור התפקוד המוחי, שנפגע בשל הגיל או בעקבות פגיעות מוחיות מגורמים כמו שבץ מוחי וחבלות ראש. כעת ביקשנו לבחון את השפעת הטיפול על אנשים בריאים ועצמאיים בגיל המבוגר, ושאלנו: האם טיפול בתא לחץ יכול להאט, לעצור ואולי אף להסב לאחור את תהליך ההזדקנות הנורמלי ברמת התא?"
במסגרת המחקר נחשפו 35 אנשים בריאים מגיל 64 ומעלה לסדרה של 60 טיפולים היפרבריים, למשך 90 יום. החוקרים נטלו מהמשתתפים דגימות דם לפני, במהלך, בסוף ואחרי סדרת הטיפולים, ביצעו אנליזות של מגוון תאי דם ממערכת החיסון (תאים אשר להם יש DNA), והשוו בין הממצאים בארבעת המועדים.
הממצאים העידו כי הטיפולים הצליחו להסב לאחור את תהליך ההזדקנות בשני היבטים מהותיים: הטלומרים שבקצות הכרומוזומים התארכו במקום להתקצר, בשיעור שנע בין 20%-38% בסוגי התאים השונים; שיעור התאים הזקנים הלא מתפקדים, הסנסנט, בתוך כלל אוכלוסיית תאי הדם - ירד משמעותית, ב-11% עד 37% לפי סוג התאים.
מצאו את 'הגביע הקדוש' בתחום
"התקצרות הטלומרים נחשבת כיום ל'גביע הקדוש' של הביולוגיה של ההזדקנות, וחוקרים בכל העולם מנסים לפתח טיפולים תרופתיים וסביבתיים, שיאריכו את הטלומרים. סדרת הטיפולים שלנו הצליחה לעשות זאת, והוכיחה שאכן ניתן להפוך את תהליך ההזדקנות ברמה התאית-מולקולרית", מסכם פרופ' אפרתי.
"עד היום ראינו ששינוי באורח החיים ופעילות גופנית אינטנסיבית יכולים לעכב במידת מה את התקצרות הטלומרים. אך הטיפול ההיפרברי שלנו הצליח, בתוך שלושה חודשים בלבד, להאריך את הטלומרים הרבה מעבר לכל התערבות מוכרת הכרוכה בשינוי באורח החיים", אומר ד"ר הדני ומסכם "המחקר החלוצי שלנו פותח דלת למחקר נוסף על ההשפעה התאית של טיפולים בתא לחץ לאורך זמן, בכל הנוגע להיפוך תהליך ההזדקנות".
מחקר
25.11.2020
סדנאות להפגת מתחים תורמות לחוסן הנפשי של מורים בתקופת הקורונה
מחקר חדש מראה שהמעבר ללמידה בזום העצים את הפגיעה בחוסן הנפשי של המורים. אז מה ניתן לעשות כדי לשפר את המצב?
- רפואה ומדעי החיים
מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב בדק את החוסן הנפשי של מורים לפני ובעיצומו של משבר הקורונה. החוקרים ליוו במשך שנת לימודים שתי קבוצות של מורים במרכז הארץ. הקבוצה הראשונה קיבלה ליווי מקצועי (IBSR - Inquiry-Based Stress Reduction) שכלל סדנאות וכלים לקידום הבריאות האישית, הפגת לחצים ומתחים וחיזוק החוסן המנטלי, וקבוצת הביקורת המשיכה להתנהל "כרגיל" בכיתות ובמהלך הלמידה המקוונת (זום).
המחקר נעשה מנובמבר 2019 ועד מאי 2020, תחילה בצורה פרונטלית, ומאז הסגר הראשון במרץ 2020, באופן מקוון בלבד. בשאלון שחולק למורים טרם תחילת המחקר הראשון, המורים דיווחו על רמות שחיקה גבוהות שנבעו מהתמודדות עם כיתות רבות של תלמידים, מערכת השעות העמוסה וחוסר המשאבים מספקים.
ממצאי המחקר הצביעו על פערים משמעותיים: מצד אחד, קבוצת המורים שהשתתפה בסדנאות דיווחה על עלייה משמעותית בחוסן הנפשי המנטלי וברמת שביעות הרצון מהחיים, שבאה לידי ביטוי גם במהלך משבר נגיף הקורונה. המורים דיווחו במהלך משבר הקורונה על עלייה ביכולת ההתמודדות שלהם, ושיפור ברמת הרווחה הנפשית, שכללה יותר רגשות חיוביים, חיבור לעבודה, תחושת משמעות ותחושת השגיות גבוהה יותר. כמו כן, המורים דיווחו על רמה גבוהה יותר של הקשבה וחיבור לתלמידים ומיצוי יכולתם המקצועית בכיתה.
לעומת זאת, בקבוצת הביקורת, במשך שנת הלימודים בכלל ומאז פרוץ המשבר והמעבר ללמידה מרחוק בפרט, הלכו והתעצמו תחושות התסכול והשחיקה מההוראה, התשישות הגוברת ותחושת הגשמה עצמית נמוכה. המורים בקבוצה זו דיווחו על כך שהם יותר 'גמורים' בסוף יום העבודה, ולעיתים חשו תסכול וחוסר רצון להתחיל את היום העבודה.
את המחקר ערכו ד"ר שחר לב-ארי, ראש החוג לקידום הבריאות בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב, הסטודנטית למחקר צפנת צדוק מהחוג לקידום הבריאות, ד"ר רונית יעקובוביץ, אתי דבש וקרן זפרני. את הסדנאות העבירה קרן זפרני, מורה במקצועה ומומחית בשיטת IBSR.
סיוע בהפחתת הלחץ והחרדה
"משבר הקורונה הציב בפני המורים אתגרים חדשים שבאופן טבעי מעוררים גם תחושות של לחץ וחרדה," אומר ד"ר שחר לב ארי. "לצד המעבר המהיר ללמידה מקוונת, המורים נאלצו להתמודד גם עם חוסר ודאות והנחיות ונהלים שהשתנו ללא הרף, כשלכך התווסף גם הפחד האישי והחשש להידבק בנגיף הקורונה."
"המחקר שלנו מראה באופן ברור שכאשר שמים דגש על החוסן הנפשי ונותנים למורים כלים שמסייעים להם להתגבר על הלחץ והחרדה, אזי יש עלייה במוטיבציה וברווחה הנפשית. מצד שני, אנו רואים שבמקרים שבהם המורים אינם מקבלים את ההדרכה והמיומנות הנפשית הראויה, אזי התחושות השליליות, שממילא קיימות גם בימי שגרה, הולכות ומתעצמות עד כדי תחושת תשישות גבוהה וחוסר רצון להגיע לעבודה".
ד"ר לב-ארי מוסיף: "מחקרים רבים הראו כבר בעבר שהשחיקה גורמת באופן סמוי לחלות במחלות לב, להפרעות שינה ולפגיעה במערכת החיסונית בקרב עובדי ההוראה הנשחקים, וכתוצאה ישירה מכך לנטישה של מקצוע ההוראה אחרי מספר שנים בלבד. אני מקווה שבעקבות השיפור המשמעותי שנחשף במחקר זה, תאמץ מערכת החינוך את תוכנית ההתערבות על פי המודל המדובר, או מודלים דומים אחרים, ובמיוחד בתקופת משבר הקורונה, שבה נאלצים המורים להתמודד עם לחצים חדשים שעשויים להעצים את תחושות הלחץ, החרדה והתסכול".
מחקר
25.11.2020
אהבה הורית בימי קורונה
מחקר במעבדה לחקר הגיל הרך חושף: בשיאו של משבר הקורונה, הורים דיווחו על ירידה בגילויי האהבה כלפי ילדיהם הקטנים
- חברה
מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב קובע כי במהלך הסגר הראשון הורים דיווחו על ירידה מובהקת בגילויי האהבה כלפי ילדיהם (גילאי 5-3) בהשוואה לימי שיגרה. כמו כן, על אף שהותם של כל בני המשפחה בבית, ההורים דיווחו על ירידה מובהקת במנהיגות ההורית ובהצבת כללים וגבולות לילדיהם בהשוואה לימי השגרה.
המחקר, שנערך בהובלת פרופ' דורית ארם, ראש המעבדה לחקר הגיל הרך בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, בחן את ההתנהגות של ההורים לילדים בגיל הרך בישראל במהלך הסגר הראשון (במהלך התפרצות הקורונה) ובהשוואה להתנהגותם בימי שגרה. המחקר כלל 522 הורים, שהתבקשו להשיב על שאלון שנע במנעד של 1 (אף פעם) עד 6 (תמיד). בחינת ההתנהגות ההורית נשענה על מודל "מחומש ההורות" שמורכב מחמישה עקרונות בסיסיים: שותפות בין מטפלים, מנהיגות הומאנית, הבעת אהבה ללא תנאי, עידוד לעצמאות והנהגת כללים.
גילויי האהבה והמנהיגות ההורית התרופפו
התנהגויות של האהבה שההורה מביע כלפי ילדו כוללות, בן היתר: ביטויים פיזיים של אהבה (חיבוקים, נשיקות וכד'), ביטויים מילוליים של אהבה, פרגונים, סבלנות ורגישות כלפי הילד, הבעת אמפתיה כלפיו וזמן משותף עם הילד. החוקרים מצאו הבדל מובהק ביישום עקרון של אהבה בין ימים שבשגרה (ציון 5.2 בממוצע - לעיתים קרובות מאוד) לבין 'ימי קורונה' (ציון 4.8 בממוצע - לעיתים קרובות). החוקרים מציינים שבימי הקורונה הורים שוהים עם ילדיהם זמן רב יותר בהשוואה לשגרה. ייתכן שהצורך להפגין אהבה באופן מילולי ופיזי נמוך יותר כיוון שההורים מקדישים לילדיהם תשומת לב רבה בהתנהלות היומיומית. כמו כן, החוקרים סבורים שייתכן שהמתח שחווים ההורים, הצפיפות בבתים והשעות הרבות ביחד "השכיחו" אצל ההורים את הצורך לבטא אהבה כלפי ילדיהם דווקא בימים בהם הילדים זקוקים להתנהגות אהבה מצד הוריהם.
התנהגויות המבטאות מנהיגות מדגישות את מקומם של ההורים כמנהיגי המשפחה וכמודל לחיקוי עבור הילדים. התנהגות זו מתאפיינת, בין היתר, בלקיחת אחריות, בהצבת מטרות בכל הקשור לגידול הילד ובתכנון ההתנהגות ההורית (התארגנות במצב החדש, הכנות לקראת מעברים, פעילות דיגיטאלית ועוד). ממצאי המחקר גילו כי רמת יישום עיקרון חשוב זה הייתה נמוכה בהשוואה לימי השגרה. מציון 4.9 (לעיתים קרובות מאוד) בממוצע בימי השגרה לציון 4.6 בממוצע (לעיתים קרובות) בתחילת המשבר. על פי החוקרים נראה שמשבר הקורונה ערער מעט את השליטה של ההורים. החוקרים מניחים כי בתוך הכאוס הורים מרגישים מסוגלות נמוכה יותר לקבל החלטות ולהציב מטרות משפחתיות.
התנהגויות של שותפות בין בני הזוג בטיפול בילדיהם כוללות, בין היתר: חלוקת תפקידים, פרגון, יכולת לפתור מחלוקות באופן מכבד, הצגת חזית אחידה מול הילד, נוכחות באירועים משמעותיים בחייו והסכמה הדדית בנוגע לחינוכו. על פי ממצאי המחקר, בניגוד למה שניתן היה לצפות - שכשזוג ההורים בבית אז רמת השותפות תהיה גבוהה, הרי שלא נמצא כל הבדל ביישום עיקרון זה בין ימי השגרה לימי הקורונה: ציון של 4.7 בממוצע בימי השגרה לעומת 4.6 בתקופת המשבר (לעיתים קרובות בשתי התקופות).
התנהגויות של עידוד לעצמאות מצד ההורים כוללת עידוד הילד לעצמאות, לעמידה במשימות שתואמות את גילו ויכולותיו, במקביל לסיוע ברגעי משבר כאשר אינו מסוגל להתמודד לבד ועוד. על פי המחקר ההורים לא ניצלו את השהות המשותפת כדי לאתגר את ילדיהם לעצמאות רבה יותר והמשיכו לנהוג כלפיהם בנושא זה כבימי שיגרה, ציון של 4.4 בממוצע (לעיתים קרובות) בשתי התקופות המדוברות. החוקרים מדגישים כי ההורים בישראל נוטים לגונן על ילדיהם גם בימי שגרה.
בכדי להגיע להורות מיטבית על ההורה ליצור עבור הילד מסגרת מובנית של כללים בנחישות ובסמכותיות. ההורים שהשתתפו במחקר דיווחו על רמת יישום נמוכה יותר של עיקרון זה, ככל הנראה, כך מעריכים מבצעי המחקר, בשל היעדר לוח זמנים מסודר ופעילות חוץ ביתית, כמו קימה לגן והגעה לחוגים. הציון הממוצע של רמת יישום עיקרון הכללים ירדה מ-4.5 ל-4.3 בממוצע (לעיתים קרובות, אבל בתדירות פחותה יותר מאז המשבר).
מודעות לנושא תתרום לשיפור
בעקבות ממצאי המחקר אמרה פרופ' ארם: "בתקופת הסגר הורים דיווחו שהם הביעו פחות אהבה כלפי ילדיהם. לצערי, דיווחי ההורים מפתיעים ומאכזבים מעט. בזמני משבר ולחץ הילדים הצעירים צריכים את ההורים יותר מתמיד, הם זקוקים לחיבוק חם ומילה טובה, ודווקא אז ההורים הביעו פחות אהבה כלפי ילדיהם וחלה התרופפות במנהיגות, במשמעת ובכללים שההורים מציבים לילדיהם. אני מקווה שכהורים הם ילמדו מהמחקר שלנו, ויהיו מודעים יותר וישאפו לנהוג בהורות מיטיבה יותר במצבי לחץ בעתיד."
