חוקרת באוניברסיטת תל אביב גילתה את בעל החיים הראשון בעולם שאינו נושם
מחקרים
RESEARCH
מה מעניין אותך?
מחקר
01.03.2020
עוצר נשימה
- מוזיאון הטבע
- רפואה ומדעי החיים
לראשונה בתולדות המדע גילו חוקרים מאוניברסיטת תל אביב, בהובלת פרופ' דורותה הושון מבית הספר לזואולוגיה וממוזיאון הטבע ע״ש שטיינהרדט, בעל חיים שאינו נושם אוויר. עד לתגלית החדשה סברו המדענים כי כל בעלי החיים בעולמנו זקוקים לחמצן בכדי להתקיים, אך עתה כל הכללים משתנים.
מייצר אנרגיה ללא חמצן
"במסגרת מחקר מקיף ריצפנו את הגנום של טפילי דגים," מסבירה פרופ' הושון. "בין היתר ריצפנו את הגנום של Henneguya salminicola - בעל חיים זעיר בעל פחות מעשרה תאים, שחי ברקמת השריר של דג הסלמון ושייך למערכת הצורבים.
להפתעתנו גילינו שלחיה הזאת אין כלל גנים הקשורים לתהליך הנשימה האירובית בתא. המשמעות היא שבניגוד לכל בעלי החיים המוכרים, ובהם קרובי משפחתו של הטפיל עצמו כמו המדוזות, האלמוגים ושושנות הים, היצור הזה אינו צורך חמצן לנשימה. עד היום הכרנו אורגניזמים אחרים כמו חיידקים, פטריות ואמבות, שמייצרים אנרגיה ללא חמצן, אך אלה אינם מוגדרים כמשתייכים לממלכת בעלי החיים. הטפיל שמצאנו הוא היצור הראשון המוגדר כבעל חיים חסר יכולת לנשום חמצן".
המחקר נערך במימון BSF – הקרן הדו-לאומית למדע ארה"ב-ישראל, והשתתפו בו פרופ' ג'רי ברתולומיו מאוניברסיטת אורגון סטייט וחוקרים מאוניברסיטת קנזס ומהמרכז הלאומי למחקר מדעי CNRS בצרפת. הוא התפרסם בכתב העת PNAS.
ויתר על הנשימה
הנחת המדענים כי כל האורגניזמים המשתייכים לממלכת בעלי החיים זקוקים לחמצן, נסמכה בין היתר על העובדה שמדובר באורגניזמים רב-תאיים ומפותחים יחסית, שהופיעו לראשונה על כדור הארץ כשרמת החמצן באוקיינוסים עלתה.
החוקרים משערים כי יתכן שהטפיל 'ויתר' על הנשימה במהלך האבולוציה שלו, מכיוון שבסביבתו הטבעית, בעיקר בתוך רקמת השריר של הדג, החמצן אינו נגיש. "עדיין לא ברור לנו איך הוא מייצר לעצמו אנרגיה כדי לחיות," אומרת פרופ' הושון. "יתכן שהוא נוטל מתאי הדג הפונדקאי מולקולות של מקור האנרגיה ATP, ויתכן שהוא נושם נשימה אנאירובית, כלומר נשימה ללא חמצן, המאפיינת בדרך כלל אורגניזמים זעירים שאינם מוגדרים כבעלי חיים."
חי לו בגופו של דג הסלמון. הטפיל החדש שאינו נושם
אבולוציה הפוכה
לדברי פרופ' הושון יש לתגלית משמעות מיוחדת לחקר האבולוציה: "בדרך כלל מקובל לחשוב שבמהלך האבולוציה האורגניזמים נהיים מורכבים וסבוכים יותר, ושיצורים חד-תאיים או בעלי תאים בודדים הם פשוטים וקדומים יחסית. אך לפנינו יצור שהתהליך האבולוציוני שלו היה הפוך ככל הנראה".
"מכיוון שהוא חי בסביבה נטולת חמצן, הוא השיל מעצמו גנים מיותרים האחראים על הנשימה האירובית, והפך לאורגניזם פשוט יותר. מבחינתו, לגנום קטן ופשוט יש יתרונות משמעותיים, מכיוון שהוא מאפשר לטפיל לשכפל את עצמו מהר יותר. ולסיכום: מסתבר שגם באבולוציה לפעמים פחות זה בעצם יותר..."
מחקר
12.02.2020
הסוד שהסתתר בזנב הדינוזאור
מחלה נדירה שפוגעת בבני אדם נתגלתה בשרידים של דינוזאור
- מוזיאון הטבע
- רפואה ומדעי החיים
חשיפת שרידי דינוזאור היא תמיד אירוע מרגש. אבל ההפתעה שציפתה לחוקרים בין חוליות הזנב של דינוזאור צעיר, שחי בערבות קנדה לפני יותר מ-60 מיליון שנה, הייתה מסעירה במיוחד. מדובר בעדויות למחלה נדירה שמופיעה גם היום, בעיקר אצל ילדים צעירים. למחקר תרומה חשובה לתחום הרפואה האבולוציונית.
מה בחלל שבתוך חוליית הזנב?
"הכל החל כשחוקרים גילו מופע חריג בחוליות זנב מאובנות של דינוזאור צעיר, שחי באזור דרום אלברטה שבקנדה לפני למעלה מ-60 מיליון שנה. מדובר בדינוזאור מקבוצת ההדרוזאורים, המכונים גם 'בעלי מקור ברווז', אוכלי עשב שהיו נפוצים בעולם לפני 80-66 מיליון שנה", מסבירה ד"ר הילה מאי מהמחלקה לאנטומיה ואנתרופולוגיה בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר וממרכז דן דוד לחקר תולדות האדם. "בשתיים מחוליות הזנב של הדינוזאור נמצאו חללים גדולים, אשר צורתם מעידה כי נוצרו על ידי גידול".
חוליות הזנב של הדינוזאור נשלחו למכון שמוניס לאנתרופולוגיה שבמרכז דן דוד, השוכן במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, לשם סריקה במכשיר מיקרו-CT מתקדם שנמצא במקום. קבוצת חוקרים בהובלתה של ד"ר מאי, זיהו את החללים כגידול שפיר מסוג LCH (היסטיוציטוזיס של תאי לנגרהנס). גידול זה הינו מחלה נדירה המופיעה גם היום בבני אדם כגידול שפיר בעצמות, בעיקר בילדים מתחת לגיל 10, ועלולה לגרום לכאבים. במקרים רבים הגידול נעלם מעצמו, ללא צורך בהתערבות כירורגית.
המחלה ששרדה 60 מיליון שנה
"המיקרו-CT מייצר דימות ברזולוציה גבוהה ביותר, עד לרמה של מיקרונים ספורים," מסבירה ד"ר מאי. "במחקר הנוכחי סרקנו באמצעותו את חוליות הדינוזאור, ויצרנו שחזור תלת-ממדי ממוחשב של הגידול ושל כלי הדם שהזינו אותו. הדימות אישש את הסברה שמדובר במחלת הLCH-. זו הפעם הראשונה שמחלה זו זוהתה בדינוזאור, והממצאים המפתיעים מעידים כי המחלה אינה ייחודית לבני אדם, ושהיא שרדה לאורך האבולוציה, מדינוזאורים ועד בני אדם, במשך למעלה מ-60 מיליון שנה".
במחקר השתתפו פרופ' ברוס רוטשילד מאוניברסיטת אינדיאנה ארה"ב, פרופ' פרנק רולי מאוניברסיטת ציריך בשווייץ ודארן טאנקה מהמוזיאון המלכותי לפליאונטולוגיה בקנדה. המאמר התפרסם בכתב העת Scientific Reports.
"למחקרים מסוג זה, המתאפשרים כיום הודות לטכנולוגיה החדשנית, יש תרומה חשובה ומעניינת לרפואה האבולוציונית, שחוקרת את התפתחותן והתנהגותן של מחלות בממד הזמן", אומר פרופ' ישראל הרשקוביץ, מבית הספר לרפואה וממרכז דן דוד, שחקר בעבר גידולים ממאירים בדינוזאורים מתקופת היורה וסייע לחוקרים בזיהוי המחלה, ומסכם "החוקרים בתחום מנסים להבין מדוע מחלות מסוימות שורדות לאורך האבולוציה, במטרה לפענח מה גורם להן ולפתח דרכים חדשות ויעילות להתמודד איתן היום".
מחקר
11.11.2019
חושפים שיניים
חוקרים מצאו שיניים של אדם מודרני ואדם ניאנדרטלי מלפני כ-40,000 שנה, במערת מנות בגליל
- מוזיאון הטבע
- רפואה ומדעי החיים
אפשר ללמוד הרבה משיניים, ולאו דווקא אם הבעלים שלהן הקפיד לצחצח אותן ולבקר אצל השיננית באופן קבוע. בחפירה פרה-היסטורית במערת מנות שבגליל, מצא צוות חוקרים משותף של אוניברסיטת תל אביב ורשות העתיקות שש שיניים אנושיות. להפתעתם, הם גילו שמדובר בשיניים של אנשים שחיו במקום בתקופות שונות. הממצאים תומכים בהשערה שלפני עשרות אלפי שנים התרחשה הגירה מאירופה לארץ ישראל, שהובילה לעידן חדש בהתפתחות התרבותית של אזורנו.
המהגרים האירופאים הקדומים
ד"ר רחלי שריג מבית הספר לרפואת שיניים ע"ש מוריס וגבריאלה גולדשלגר, וממרכז דן דוד לחקר תולדות האדם של הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר ושל מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, מצאה בשיתוף עם ד"ר עומרי ברזילי, ראש תחום מחקר והתמחויות הארכיאולוגיה ברשות העתיקות, שש שיניים אנושיות במערת מנות שבגליל המערבי.
השיניים, שנמצאו בשכבות המזוהות עם התרבות האורניאקית שמוצאה באירופה, מהוות עדות אנתרופולוגית ראשונה לאוכלוסיית בני אדם, שהיגרה מאירופה לארץ ישראל לפני כ-40,000 שנה. מאמר המחקר התפרסם לאחרונה בכתב העת Journal of Human Evolution.
האדם הניאנדרטלי נטמע באדם המודרני
המערה נחקרת כבר כעשור, על ידי ד"ר ברזילי, פרופ' ישראל הרשקוביץ ממרכז דן דוד באוניברסיטת תל אביב, ופרופ' עפר מרדר מאוניברסיטת בן-גוריון שבנגב, במטרה להתחקות אחרי התפתחות האדם המודרני בארץ ישראל. ניתוח דנטלי של השיניים שנמצאו קבע, כי הן שייכות לבני אדם מתקופות שונות: לאדם המודרני ולאדם הניאנדרטלי.
"לממצא שלנו יש חשיבות רבה בזיהוי תושבי המערה לפני עשרות אלפי שנים," אומרת ד"ר שריג, שמסבירה בפודקאסט על הקשר המפתיע בין אנתרופלוגיה ורפואת שיניים, ועל התגליות המפתיעות על טבע האדם, שנחשפות בזכות שילוב שני התחומים. "שיניים נשמרות טוב יותר מעצמות, כי הן עשויות מאמייל, שהוא החומר העמיד ביותר בגוף. חשוב מכך: במבנה, בצורה ובטופוגרפיה (הבליטות על פני השטח) של השן יש מרכיב גנטי חזק, המאפשר לשייך שיניים לאוכלוסיות ספציפיות. במחקר הנוכחי התבססנו על צורתן החיצונית והפנימית של השיניים, כדי לאפיין ולשייך אותן. בארבע מהשיניים ביצענו בדיקות מעמיקות במעבדה: סריקות מיקרו-CT ואנליזות תלת-ממדיות".
התוצאות שהתקבלו הפתיעו את החוקרים: שן אחת הראתה קשר מובהק למין הומו סאפיינס - האדם המודרני; שן אחרת הראתה תכונות אופייניות לאדם הניאנדרטלי; ושתי שיניים הראו שילוב נדיר של תכונות ניאנדרטליות ומודרניות.
החוקרים מציינים כי שילוב כזה נמצא עד היום רק באוכלוסיות אירופאיות מראשית התקופה הפליאוליתית העליונה, שהתרחשה לפני כ-40,000 שנה. לאחרונה הוכח השילוב גם גנטית, והוא מרמז כי האדם הניאנדרטלי נטמע באדם המודרני באירופה. "המחקר פורץ הדרך מביא לראשונה את סיפורה של אוכלוסייה האחראית לאחת מהמהפכות התרבותיות החשובות בתולדות האדם", מציין פרופ' הרשקוביץ.
מסביר ד"ר ברזילי: "השיניים נמצאו בשכבות ארכיאולוגיות המשויכות לתרבות האורניאקית. מדובר בתרבות עשירה ומפותחת, המזוהה עם סוף עידן הניאנדרטליים באירופה, ומסמלת עידן חדש בהתפתחות התרבותית של האדם המודרני. בהתבסס על מחקרים גנטיים חדשים, שהראו שבמזרח אירופה הנאנדרטליים נטמעו אל תוך האוכלוסייה האורניאקית המקומית, אנו נוטים לפרש את הימצאותן של תכונות ניאנדרטליות בשיניים שנמצאו במערת מנות, כעדות נוספת לכך שמקורה של התרבות האורניאקית באזור מזרח הים התיכון הוא מאירופה. ייתכן שאוכלוסיות אלה ביקשו להתרחק מתנאי האקלים הקיצוניים ששררו בארצות מוצאן באותה עת - שיאה של תקופת הקרח האחרונה".
פיסת מידע בפאזל העצום של תולדות האדם
"הממצאים שלנו חשובים במיוחד מכיוון שהם שופכים אור על תקופה עלומה יחסית בתולדות האדם בארץ ישראל," מסכמת ד"ר שריג. "כיום משערים שהניאנדרטליים נעלמו מהלבנט לפני כ-50 אלף שנה, עם הגעתם של אוכלוסיות אדם מודרני מאפריקה. מציאתם של מאפייני הומו סאפיינס וניאנדרטליים בשיניים מלפני 38 אלף שנה במערת מנות, תומכת בהשערה שהאוכלוסייה שהיגרה לכאן ככל הנראה מאירופה הייתה מעורבת, וייתכן שהביאה עמה את תרבותה באותה עת. בדרך זו מספק המחקר שלנו עוד נקודת זמן ברצף האבולוציוני והתרבותי, עוד פיסת מידע בפאזל העצום שנקרא תולדות האדם".
מחקר
31.12.2018
מאכזיב ועד אילת: זיהומי פלסטיק נמצאו בבעלי חיים ימיים לכל אורך חופי ישראל
בעקבות הממצאים המדאיגים, החוקרים קוראים לציבור להפחית את השימוש במוצרי פלסטיק ובמוצרים חד פעמיים
- מוזיאון הטבע
- סביבה וטבע
- רפואה ומדעי החיים
זיהומי פלסטיק בים והנזק שהם גורמים לסביבה הימית בכלל ולבעלי חיים ימיים בפרט הם נושא עכשווי בוער ביותר בתחום ההגנה על הטבע, ויום איכות הסביבה העולמי (5.6.18) אף הוקדש השנה לנושא זה. ואכן, על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, משתמשים בני האדם בכמויות עצומות של פלסטיק: בכל דקה נרכשים בעולם כמיליון בקבוקי שתייה מפלסטיק, ו-500 מיליארד שקיות פלסטיק נצרכות מדי שנה. חלק גדול מהפלסטיק שאנו צורכים, כ-8 מיליון טון בשנה, מגיע אל האוקיינוסים – שווה ערך למשאית עמוסה הנשפכת לים בכל דקה. ועוד: הערכות עדכניות קובעות כי כ-80% מכל הזיהום הימי כיום מקורו במוצרי פלסטיק.
מיקרו פלסטיק - מקרו נזק
במחקר שנערך במעבדתה של פרופ' נועה שנקר מבית הספר לזואולוגיה של אוניברסיטת תל אביב ומוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט נדגמו חסרי חוליות מסוג איצטלנים מתשעה אתרים לאורך חופי ישראל, בים התיכון ובמפרץ אילת. בדגימות מכל החופים נמצאו בגופם של האיצטלנים חלקיקי מיקרו-פלסטיק שגודלם קטן מחמישה מילימטרים, ובבעלי חיים ממי חופים רבים נמצאו גם כימיקלים מסוג פתאלטים, שמשמשים את תעשיית הפלסטיק ועלולים לגרום למגוון נזקים כולל שיבושים הורמונליים. המחקר, בהובלת הדוקטורנטית גל ורד מבית הספר לזואולוגיה, ובשיתוף פרופ' דרור אבישר ואביב קפלן מבית הספר לסביבה ומדעי כדור הארץ ע"ש פורטר, התפרסם בכתב העת Marine Pollution Bulletin.
"בסביבה הימית מתפרקים מוצרי הפלסטיק לחלקיקים זעירים המכונים מיקרו-פלסטיק, שגודלם נע מכמה עשרות מיקרונים (מיקרון = מיליונית המטר) ועד חמישה מילימטרים, כך שאת רובם לא ניתן לראותם בעין," מסבירה פרופ' שנקר. "בנוסף, הם משחררים למים כימיקלים שונים המשמשים את תעשיית הפלסטיק להקניית מגוון תכונות למוצריה – כמו גמישות, חוזק, צבע ועוד, אך עלולים לגרום נזקים שונים וקשים ליצורים חיים, כמו למשל שיבושים הורמונליים. אנחנו ביקשנו לבחון את רמת זיהום הפלסטיק שמגיעה לחיות ימיות לאורך חופי ישראל, ומכאן להסיק לגבי חומרת הזיהום במים."
לראשונה בעולם במחקר מסוג זה נעזרו החוקרים בבעל חיים חסר חוליות בשם איצטלן, שנפוץ בכל בתי הגידול הימיים בעולם, ומתאים במיוחד למחקר מסוג זה: זהו בעל חיים ישיב שנצמד לסלע ואינו זז ממקומו כל ימי חייו. הוא ניזון על ידי סינון של עשרות ליטרים של מי ים מדי יום, וכשהמים מזוהמים, מצטברים בגופו גם המזהמים. לכן בדיקה של איצטלנים שנלקחו מחוף מסוים נותנת תמונה אמינה ביותר על מצב הזיהום ורמת הבריאות הסביבתית באותו אתר. במונחים מדעיים מהווים האיצטלנים סמנים ביולוגיים של איכות הסביבה הימית. בנוסף, קבוצה זו של חסרי חוליות היא הקרובה ביותר מבחינה אבולוציונית לחולייתנים (דוגמת בני האדם), ולכן היא מהווה מערכת מודל נפוצה למחקר.
פסולת פלסטיק על גבי מלפפון ים בשונית האלמוגים באילת (צילום: גיארמו בן-נעים אנדרסון)
תוצאות מדאיגות בחופי הרחצה האהובים
לצורך המחקר דגמו החוקרים איצטלנים מתשעה אתרים שונים, בהם נמלים, חופי רחצה ושמורות טבע. שבעה מהאתרים פרוסים לאורך חוף הים התיכון, מצפון עד דרום: שמורת אכזיב, נמל עכו, מכמורת, הרצליה, בת ים, הפארק הלאומי פלמחים והפארק הלאומי אשקלון; ושניים נמצאים בים סוף: המרינה באילת וריף הדולפינים. לאחר מכן הם בדקו במעבדה את כמות חלקיקי המיקרו-פלסטיק בכל פרט; בנוסף, באמצעות שיטת אנליזה כימית חדשה ומדויקת ביותר, שפותחה במרכז לחקר המים בראשות פרופ' אבישר, הם חיפשו באיצטלנים שרידים של תוספי פלסטיק מסוג פתאלטים המעניקים גמישות למוצרים, ועלולים לגרום לשיבושים הורמונליים ולמגוון נזקים אחרים אצל בעלי חיים ובני אדם. והתוצאות צריכות להדאיג את כולנו.
"בכל האתרים שבדקנו מצאנו איצטלנים עם חלקיקי מיקרו-פלסטיק, ובמרבית האתרים מצאנו גם תוספים תעשייתיים מסוג פתאלטים," אומרת החוקרת גל ורד. "חשוב לציין שלא תמיד נמצא קשר ברור בין ייעודו של החוף (נמל, חוף רחצה, פארק לאומי), ורמת הזיהום הגלויה לעין, לבין הממצאים שלנו. לדוגמה: בהשוואה בין שני חופי רחצה קרובים, בעלי רמת ניקיון דומה לכאורה, נמצא באחד ריכוז גבוה של פתאלטים, בעוד שבשני כמעט שלא היו פתאלטים כלל. ריף הדולפינים באילת הצטיין בהיעדר כמעט מוחלט של תוספי פלסטיק, אך לעומת זאת, הצטערנו לגלות רמות גבוהות של תוספי פלסטיק בחופי רחצה שרבים מאיתנו נוהגים לפקוד עם ילדינו."
"המחקר שלנו מדליק נורה אדומה לכל הציבור בישראל," מסכמת פרופ' שנקר. "גם אם לא תמיד ניתן לראות זאת בעין, הממצאים מראים שהחופים שלנו מזוהמים במיקרו-פלסטיק ובכימיקלים שמקורם במוצרי פלסטיק. פלסטיק הוא חומר שיצר האדם לשימושו, והוא נמצא בשימוש רחב ביותר, אך הוא יכול להיות מסוכן לסביבה וגם לנו. לכן כולנו מחויבים להשתמש בו באחריות. בנוסף למיחזור בקבוקים ואריזות, אנחנו קוראים לציבור, בין היתר, להפחית את השימוש במוצרי פלסטיק ובפרט במוצרים חד פעמיים. זה בידיים שלנו!"
מחקר
28.01.2018
המאובן האנושי העתיק ביותר מחוץ לאפריקה התגלה בישראל
צוות ארכיאולוגים גילה ממצא שמערער את התיאוריה המקובלת על התפתחות האדם המודרני
- מוזיאון הטבע
- רפואה ומדעי החיים
מדי כמה שנים מתגלה תגלית שמערערת את כל מה שהיה ידוע לפניה. מאובן אנושי שנמצא בחפירה ארכיאולוגית במערת מיסליה שבכרמל, הוא כנראה אחת מן התגליות האנתרופולוגיות החשובות ביותר של השנים האחרונות, ומאיר באור חדש את התאוריה המקובלת אודות התפתחות האדם המודרני ויציאתו מיבשת אפריקה.
באמצעות שיטות מחקר מתקדמות הראו החוקרים שלמאובן - עצם לסת עליונה של אדם מבוגר, הכוללת מספר שיניים - מאפיינים מורפולוגיים של בני אדם מודרניים (או הומו סאפיינס). שיטות תיארוך רדיומטריות שונות הראו שגיל המאובן הוא בין 177,000 ל-194,000 שנה. תיארוך זה מקדים באופן משמעותי את מועד הנדידה של בני מיננו מאפריקה, שעד כה היה מוערך לכ-100,000 שנים לפני זמננו. התיארוך הופך את המאובן מהכרמל למאובן ההומו סאפיינס העתיק ביותר שנמצא מחוץ ליבשת אפריקה.
ממצאי התגלית ההיסטורית של צוות חוקרים בינלאומי, בראשותם של פרופ' ישראל הרשקוביץ מהמחלקה לאנטומיה ואנתרופולוגיה בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב ופרופ' מינה וינשטיין-עברון מהמכון לארכיאולוגיה ע"ש זינמן באוניברסיטת חיפה, התפרסמו בכתב העת היוקרתי Science.
"הממצא החדש ממערת מיסליה מאיר באור חדש את שאלת האדם המודרני: מתי הופיע ומתי יצא מאפריקה. הממצא מערער את התיאוריה הקלאסית של היציאה מאפריקה, הוא משנה את לוח הזמנים ואת ההגדרה של מהו אדם מודרני," אומר פרופ' הרשקוביץ, המשמש גם כראש מרכז דן דוד לחקר תולדות האדם במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב.
ארץ ישראל - כור ההיתוך של האדם הפרה-היסטורי
פרופ' הרשקוביץ מסביר, שזמן הופעת האדם הנבון, תיארוך יציאתו מאפריקה ומסלולי ההגירה שלו מאפריקה לאירופה ואסיה עומדים בבסיס הבנת האבולוציה של המין האנושי. ארץ ישראל היא פרוזדור מרכזי להגירה אנושית בתקופת הפלייסטוקן (שני מיליון השנים האחרונות לערך), שלאורכה התקיימו קבוצות בני-אדם שונות, לעיתים בו-זמנית. התגלית החדשה פורצת דרך להבנת האופן שבה התגבשה האוכלוסייה האנושית, מאוסף של קבוצות מקומיות לאוכלוסייה הומוגנית אחת.
"עבור בני האדם שיצאו מאפריקה, העולם לא היה ריק", מסביר פרופ' הרשקוביץ. "בנוסף להומו סאפיינס, חיו בו קבוצות שונות של משפחת האדם כמו: ניאנדרטלים ודינסובים, ואין ספק שהתקיימו קשרי גומלין ביניהם לבין האדם הנבון (ההומו ספאיינס). הממצא שלנו מצביע על כך שחלק חשוב מההתפתחות המורפולוגית של האדם המודרני התרחש כנראה מחוץ לגבולות אפריקה, אולי בארץ ישראל, בין היתר כתוצאה מהכלאות עם אותם מינים אחרים של אדם".
לפי התיאוריה המקובלת, בני אדם מודרניים מבחינה אנטומית התפתחו באפריקה לפני 200,000 שנה והיגרו ממנה לפני 100,000 שנה. אלא שהמאובן ממיסליה דומה מאוד לאדם המודרני, יותר מאשר למאובנים המתוארכים לאותה תקופה שנמצאו באפריקה, והוא קדום בהרבה מבני האדם המודרניים שנתגלו במערות של קפזה (ליד נצרת) וסחול (בכרמל), ונחשבו עד עתה לקדומים ביותר מחוץ לגבולות אפריקה.
פריצת הדרך במיסליה עולה בקנה אחד עם מספר ממצאים ארכיאולוגיים ואנתרופולוגיים חדשים, שגם הם מצביעים על מוצא קדום יותר של האדם המודרני, ועל נדידה של בני אדם מודרניים מאפריקה לפני התאריך המקובל של 100,000 שנה לפני זמננו. לממצאים הללו מתווספים מחקרים גנטיים שפורסמו בשנים האחרונות המחזקים את ההשערה לפיה בני האדם המודרניים התפתחו באפריקה מוקדם משסברו, לפני 300-500 אלף שנה.
על פי פרופ' מינה וינשטיין-עברון, מהמכון לארכיאלוגיה ע"ש זינמן בחיפה, הממצאים הארכיאולוגיים מלמדים שתושבי מערת מיסליה היו קבוצה מיומנת של ציידים-לקטים, שצדו יונקים גדולים, שלטו באש, השתמשו במגוון צמחים וייצרו כלי-אבן אופייניים לראשית התקופה הפליאוליתית התיכונה באזורנו, בדומה לבני האדם המודרניים באפריקה. "תעשיית הכלים של בני האדם המודרניים במיסליה הייתה שונה מאוד מזו של קודמיהם בלבנט ומעידה על תחכום רב ועל חדשנות", אומרת פרופ' וינשטיין-עברון. "הימצאות ערכת-כלים כזו במערת מיסליה לצד מאובן אנושי בן כמעט 200,000 שנה, מרמזת על כך שהשינוי התרבותי במעבר בין התקופות השונות באזורנו היה מלווה הפעם בחילופי אוכלוסיות הומינינים שונות".
מחקר
08.11.2017
כך הפכנו ליצורי יום בזכות היכחדות הדינוזאורים
חוקרי אבולוציה מאוניברסיטת תל אביב מאשרים: היעלמות הדינוזאורים היא שאיפשרה התפתחות מהירה של יונקים ומעבר של רבים מהם מפעילות לילה לפעילות יום
- מוזיאון הטבע
- רפואה ומדעי החיים
כיצד הייתם מדמיינים את העולם שלנו לפני 66 מיליון שנה? אילו יצורים חיו בו? כיצד הם נראו? לכולנו ברור מי היו השליטים של ממלכת הטבע - הלא הם הדינוזאורים. אבל לא הרבה מודעים לכך שלצידם חיו האבות הקדמונים שלנו - היונקים הראשונים.
חוקרי אבולוציה מאוניברסיטת תל אביב מאשרים כעת לראשונה השערה שהועלתה לפני למעלה מ-80 שנה: היונקים הקדמונים שרדו בעידן הדינוזאורים בכך שהגבילו את עצמם לפעילות לילית. הם החלו לעבור לפעילות יום רק לאחר היכחדות הדינוזאורים, לפני 66 מיליון שנה. פעילות בשעות היום החלה להופיע בקרבם כ-200,000 שנה לאחר היעלמות הדינוזאורים – ממש כהרף עין מבחינה אבולוציונית.
הסתגלות לחיי לילה לצורך הישרדות
"מדענים שואלים כבר שנים רבות כיצד שרדו היונקים בעידן שבו הדינוזאורים שלטו בעולם – במשך 150 מיליון שנה", מסבירה פרופ' דיין, יו"ר מוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב. "היונקים היו אז קטנים ולא מגוונים, ונחותים בכל תחרות מול הדינוזאורים. אחת ההשערות היא שהיונקים הקדמונים התאימו את עצמם לפעילות לילית, בשעה שהדינוזאורים, כזוחלים הזקוקים לקרינת השמש כדי להתחמם ולחיות, היו פעילי יום. כך יכלו היונקים להתקיים באותו אזור גיאוגרפי שבו חיו הדינוזאורים, ועם זאת בנישה אקולוגית שונה לחלוטין – הסביבה הלילית. השערה זו מתבססת בין היתר על העובדה שעד היום רובם הגדול של היונקים הם פעילי לילה. למעשה, הקופים, שעליהם נמנה האדם, הם היונקים היחידים שחוש הראייה שלהם מותאם באופן מובהק לאור יום".
מחקר המבקש לבחון את ההשערה אודות הפעילות הלילית של היונקים הקדמונים בוצע לאחרונה באוניברסיטת תל אביב, על ידי הדוקטורנט רועי מאור ופרופ' תמר דיין מבית הספר לזואולוגיה במסגרת עבודת הדוקטורט של מאור, בשיתוף עם מדענים מ-University College London, והתפרסם בשבוע שעבר בכתב העת Nature Ecology and Evolution.
במסגרת המחקר, ביקשו החוקרים לברר מתי בדיוק הופיעה לראשונה פעילות יומית בקרב יונקים, ואם יש לכך קשר כלשהו להיעלמות הדינוזאורים. "לקחנו את דפוסי הפעילות (יום/לילה/מעורב) של 2,415 מיני יונקים, ובעזרת אלגוריתמים סטטיסטיים חישבנו את דפוסי הפעילות של כל אחד מאבותיהם של אותם מינים – עד לאב הקדמון של כל היונקים שחיים היום", מסביר רועי מאור. "במחקר התייחסנו לכל סוגי היונקים: יונקי שליה, שהם רוב היונקים סביבנו, יונקי כיס כמו הקנגורו, ויונקי ביב כמו הברווזן, שמטילים ביצים ולאחר הבקיעה מניקים את הוולדות".
שינוי מיידי במונחי אבולוציה
החישובים הראו שהאב הקדמון של היונקים היה, כצפוי, פעיל לילה, וכך גם היונקים המוקדמים שבאו אחריו. התגלית האמיתית היא מה שקרה לאחר מכן: נמצא כי פעילות יומית חלקית הופיעה בקרב היונקים כ-200,000 שנה בלבד לאחר היכחדות הדינוזאורים. "הממצא המדויק הזה הוא לא פחות ממדהים", מדגיש מאור. "בדקנו אותו בשלוש שיטות סטטיסטיות שונות, אך התוצאות נותרו בעינן. במונחים אבולוציוניים זה שינוי מיידי, ונראה שהקשר בין היעלמות הדינוזאורים להופעת פעילות יומית אצל יונקים הדוק מאוד. בתחילה הופיעו יונקים שפעלו גם ביום וגם בלילה, ובהמשך התפתחו גם פעילי יום מובהקים – שבולט ביניהם האב הקדמון של הקופים".
"מחקר זה הוא הראשון המציג ראיות חד-משמעיות לכך שיונקים פעילי יום הופיעו רק לאחר היעלמות הדינוזאורים", מסכמת פרופ' דיין. "האפשרות לפעול בשעות היום היא ככל הנראה אחד הגורמים לשגשוגם של היונקים עם הסרת שלטון הדינוזאורים, ולהתפתחות מואצת של מגוון רחב של יונקים מאז ועד היום. בנוסף מצביע המחקר על כך שחלוקת זמני פעילות, בדומה לחלוקת משאבים אחרים בטבע, מאפשרת דו-קיום יציב בין מינים שונים".
