מועד ההתחלה של הריחוק החברתי הוא המנבא הטוב ביותר לתמותה מקורונה
מחקרים
RESEARCH
מה מעניין אותך?
מחקר
11.10.2020
חוקרים טוענים: הריחוק החברתי יעיל מסגר
- רפואה ומדעי החיים
חוקרים מאוניברסיטת תל אביב השוו בין נתוני ההתניידות בטלפונים סלולריים (Apple Mobility Data), שנאספו ממכשירי הסלולר של משתמשי iPhone, לנתוני התמותה כתוצאה מנגיף הקורונה, ומצאו כי מועד תחילת הריחוק החברתי במדינות ה-OECD הוא המנבא הטוב ביותר לאחוז התמותה מהמגפה מכלל האוכלוסייה – כאשר עיכוב של 7.49 ימים מתחילת הצעדים הביא להכפלה במספר המתים. לעומת זאת, לא נמצא כל מתאם סטטיסטי בין מספר המתים למשך, לחומרת או אפילו לעצם הטלתו של סגר בכל מדינה ומדינה.
את המחקר ערכו פרופ' טל פופקו, ראש בית הספר למחקר ביו-רפואי ולחקר הסרטן ע"ש שמוניס בשיתוף פרופ' איתי מרוז והחוקרים גיל לוונטל, שירן עבדי, אורן אברם, קרן חלבי, נועה אקר ונתן נגר מהפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב. המחקר עבר ביקורת עמיתים והתקבל לפרסום בכתב העת EMBO Molecular Medicine.
יישום מהיר של צעדי ריחוק חברתי
"נתוני ההתניידות מראים שלא צריך להטיל סגר הרמטי, כזה שבו אף אחד לא יוצא מהבית, אלא פשוט להגיב כמה שיותר מהר עם צעדי ריחוק חברתי", אומרים פרופ' טל פופקו ופרופ' איתי מירוז. "אנחנו מראים שהמדינות שהצליחו לצאת מההתפרצות הראשונה במחיר הנמוך ביותר בחיי אדם לא היו אותן מדינות שהטילו את הסגר ההרמטי ביותר, אלא מדינות בהן ירדה רמת ההתניידות (ולו במעט) בשלב מוקדם. בימים אלה, כשישראל נכנסה לסגר שני והממשלה עוד שוקלת להחמיר את הסגר בהמשך, המשמעות של המחקר שלנו ברורה: לא צריך הגבלות קיצוניות, אלא יישום מהיר של צעדי ריחוק חברתי".
במסגרת המחקר החוקרים אספו נתונים סלולריים שמשקפים את כמות התנועה ביום מסוים לכל מדינה ומדינה ב-OECD. את הנתונים הללו הם נרמלו לגודל האוכלוסייה ולאופן ההתניידות במדינה. למשל, בחורף אנשים במדינות קרות כמו שוודיה פחות יוצאים מבתיהם ביחס לאנשים בישראל. כך החוקרים הגיעו לנתון של התניידות בשגרה לכל מדינה: כמה אזרחים במדינה מתניידים ברכב ביום ממוצע. החל מחודש מרץ, החוקרים מצאו צניחה בכמות ההתניידות בכל המדינות, אלא שהירידה הזאת משתנה ממדינה למדינה בהתאם לצעדים שננקטו: מצעדי ריחוק חברתי כמו בשוודיה ועד לסגרים הרמטיים כמו באיטליה, בספרד ובישראל.
החוקרים אברם, עבדי ולוונטל מסבירים: "היה אפשר לצפות לראות פחות מתים מקורונה במדינות שהטילו סגר יותר הדוק, אבל מהנתונים עולה שזו אינה המציאות. מסתבר שישראל הייתה יכולה להגיע לאותם נתוני תמותה גם עם סגר פחות קטלני, מבחינה כלכלית וחברתית, בסבב הראשון וככל הנראה, גם בסבב הנוכחי".
כך, למשל, מנתוני ההתניידות עולה כי גם בישראל וגם בצ'כיה, זמן התגובה למגפה היה דומה וגם עוצמת הסגר הייתה דומה. עם זאת, למרות שהסגר בישראל היה ארוך יותר, צעד שהתבטא בהתניידות נמוכה לאורך זמן רב יותר בישראל מאשר בצ'כיה, התוצאה הסופית הייתה דומה מבחינת נתוני התמותה. גם הסגר הספרדי היה ארוך והדוק יותר מאשר הצרפתי – אבל בתום הסגר נתוני התמותה בספרד ובצרפת היו דומים.
"מצאנו כי מועד תחילת יישום צעדי הריחוק החברתי הוא הגורם המשמעותי ביותר, עם קורלציה גבוהה מאוד למספר המתים", מסבירים החוקרים. "מדינות שהגיבו מהר יותר בצעדי ריחוק חברתי – לאו דווקא בסגר הדוק – סיימו עם תוצאה טובה יותר. לעומת זאת, לא נמצאה קורלציה בין נתוני התמותה לבין חומרת הסגר ו/או למשכו. גם בשוודיה, שמעולם לא נכנסה לסגר, אנחנו רואים שהירידה המוקדמת בהתניידות מחודש מרץ – באה לידי ביטוי גם במספר המתים. המחקר שלנו מתבסס על תצפיות ואינו מניח הנחות יסוד של מודל אפידמיולוגי כזה או אחר. אנחנו מראים שניתן למנוע את התפשטות המגפה על ידי יישום מהיר של צעדי ריחוק חברתי בסיסיים – ללא סגר הדוק".
שעה שהמחקר החדש מתייחס לנתוני התניידות ממדינות OECD השונות לפני, במהלך ואחרי הגל הראשון של התפרצות המגפה, בימים אלה, כשנתוני התחלואה נמצאים בעלייה ברחבי העולם, ניתן להסיק ממנו מסקנות רבות לגבי הסגר השני שהוטל על אזרחי ישראל.
מחקר
11.10.2020
משחק הזיכרון
חוקרים מעריכים כי תאי הזיכרון החיסוני יציבים לאורך זמן לאחר החלמה מקורונה
- רפואה ומדעי החיים
מערכת החיסון שלנו מורכבת מאיברים, ממולקולות ומתאי דם לבנים מקבוצות שונות. בדומה למערכת צבאית מיומנת, לכל אחד מהם תפקיד ייחודי במערך ההגנה על הגוף שלנו מפני פולשים עוינים שמנסים לפגוע בו, והם עובדים יחד בסנכרון ובשיתוף פעולה. איך מתמודדת המערכת עם חזרתו של נגיף או גורם פוגע? באמצעות פיתוח זיכרון חיסוני, שלמעשה מקצר תהליכים ולא מאפשר לגורם העוין להיכנס שוב. לכך אחראים תאי B, ש'זוכרים' את חלבוני הנגיף. חוקרים מאוניברסיטת תל אביב דגמו את דמם של 60 מחלימים מקורונה בבית חולים השרון, ומצאו כי תאי הזיכרון החיסוני מפני המחלה יציבים לאורך זמן, בעוד שהנוגדנים לנגיף דועכים בדם תוך חודשים ספורים. ממצא זה מעלה את האפשרות שבמקרה של הדבקה חוזרת - ייתכן שהתחלואה תהיה הרבה פחות משמעותית לעומת ההידבקות הראשונה, אך הדבקת אחרים עדיין עלולה להתרחש.
לא שוכחים כל כך מהר
מאחר שנגיף SARS-CoV-2 הוא חדש, עוד לא קיימים נתונים על הזיכרון החיסוני של המחלימים לאורך זמן. ממחקרים קודמים אנו יודעים כי הנוגדנים נגד החלבון הוויראלי של הנגיף, שאחראי על היקשרות לתאי המטרה בגוף המאחסן, מתפתחים מהר מאוד, אבל גם דועכים ממחזור הדם לאחר ההחלמה. לעומת זאת בתאי ה-B, שזוכרים את חלבוני הנגיף ויודעים לעבור ביעילות שפעול מחדש במקרה של הדבקה שנייה, לא נרשמה דעיכה אצל המחלימים למשך חצי שנה.
במחקר שנערך על ידי ד"ר יריב ויין מבית הספר למחקר ביו-רפואי ולחקר הסרטן ע"ש שמוניס ובהובלת הבתר-דוקטרנטית אנה וייסמן-מנטש, ובשיתוף עם ד"ר דרור דיקר, מנהל מחלקה פנימית ד' בבית חולים השרון וצוות המחלקה - בדקו החוקרים הן את רמת הנוגדנים והן את רמת תאי הדם הלבנים מסוג B בקרב קבוצת המחקר.
"מחלת הקורונה היא מחלה קשה ויש לה תופעות לוואי ארוכות טווח," מסביר ד"ר ויין. "לכן הוקמו מרכזי שיקום למחלימי קורונה, כמו בבית חולים השרון, וזה מאפשר לנו להמשיך לקבל דגימות דם ממחלימים גם חודשים רבים לאחר החלמתם. מתוך קבוצת המחלימים שהתנדבו למחקר אספנו דמים בנקודות זמן של שלושה חודשים לאחר תחילת המחלה, ופעם נוספת שלושה חודשים לאחר מכן. מתוך הנתונים שנאספו אנחנו יכולים להגיד שלפחות למשך חצי שנה המחלימים החזיקו ברמות קבועות של תאי זיכרון מסוג B, שהם ספציפיים לחלבון הנגיפי. המשמעות היא שאם אותם מחלימים יידבקו בפעם השנייה - מערכת החיסון שלהם יכולה להגיב במהירות: תאי ה-B יביאו לתגובה שניוניות ובכך עשויה להימנע תחלואה. מצד שני, עקב דעיכת הנוגדנים המחלימים, הם עדיין עשויים לשאת את הנגיף ואולי גם להדביק אחרים".
חשש לבעיה באמינות תוצאות סקרים סרולוגיים
מאחר שרמות הנוגדנים בדם של מחלימי קורונה דועכות עם הזמן, ובמקרים מסוימים נמצא כי הן דעכו אל מתחת לסף הגילוי תוך שלושה חודשים מההחלמה, ד"ר ויין וצוותו חוששים שהסקרים הסרולוגיים עלולים שלא לייצג נאמנה את התמונה המלאה לגבי התפשטות הנגיף בקרב האוכלוסייה.
"בארגוני הבריאות ובכלי התקשורת מרבים לדבר על סקרים סרולוגיים שבודקים את רמת הנוגדנים בדם, כדרך לבדוק את מידת התפשטות הנגיף באוכלוסייה", אומר ד"ר ויין. "יש חשיבות רבה לסקרים אלו, אך לאור הממצאים על דעיכת הנוגדנים אצל מחלימי קורונה, אנו עשויים לקבל תשובה שלילית בבדיקה הסרולוגית אצל נבדקים שחלו בעבר. אם הזיכרון הסרולוגי לא נשמר לאורך זמן, ואם מחלימים עדיין יכולים לשאת את הנגיף ולהדביק אחרים - זה יהיה מאתגר לנתר את התחלואה באמצעות סקרים סרולוגיים".
ד״ר דיקר מוסיף כי אנו בלימוד מתמשך אחר התחלואה הקלינית של נגיף הקורונה, אשר במחלימים מסוימים נמשכת אף לאחר ההחלמה. ממצא ראשוני זה מהווה נדבך נוסף בהבנת התחלואה הכרונית של נגיף הקורונה ועשוי לשפוך אור על היכולת החיסונית העתידית של מחלימים אלו.
מחקר
11.10.2020
באר שבע היא בירת ההיי-טק של העולם העתיק
חוקרים חשפו בעיר סדנה בת 6,500 שנה לייצור נחושת
- רוח
מסתבר שבאר שבע, נושאת התואר 'בירת הנגב והדרום', שמרכזת סביבה את אוכלוסיית האזור ומתהדרת במרכזי הייטק וקניות, אזור תעשייה שוקק וקבוצת כדורגל בליגת העל, נחשבה כבר לפני אלפי שנים ללא פחות ממעצמה אזורית של ענף ייצור תעשייתי חדשני – הנחושת. מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב ורשות העתיקות חושף כי בשכונת נווה נוי בבאר שבע פעלה סדנה לייצור נחושת מהקדומות ביותר בעולם. כעת נבדקת ההשערה האם חרשי המתכת הבאר שבעים היו הראשונים להשתמש במתקן המהפכני – הכבשן.
הפתעה בהצלה ארכיאולוגית
מדובר במחקר שהתחיל בחשיפת הסדנה בשנת 2017, בחפירות הצלה ארכיאולוגית של רשות העתיקות בעיר. את המחקר ערכו דנה אקרפלד, עומרי יגל ופרופ' ארז בן יוסף מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום ע"ש יעקב מ.אלקוב, בשיתוף עם ד"ר יעל עבאדי-רייס, טליה אבולפיא ודימיטרי ייגורוב מרשות העתיקות וד"ר יהודית הרלבן מהמכון הגיאולוגי לישראל. תוצאות המחקר פורץ הדרך התפרסמו בכתב העת היוקרתי Journal of Archaeological Science: Reports.
לדברי טליה אבולפיא, מנהלת החפירה מטעם רשות העתיקות, "בחפירה נחשפו עדויות לתעשייה ביתית מהתקופה הכלקוליתית, לפני כ-6,500 שנה. מדובר בתקופת הנחושת והאבן, שבה חרושת המתכת כבר הייתה קיימת, אבל הכלים שבהם השתמשו היו עדיין כלי אבן. הממצאים המפתיעים כללו, בין היתר, בית מלאכה קטן להתכת נחושת ובו שברי כוריות - קערות קטנות עשויות טין שבהן הותכו עופרות הנחושת וכן סיגי נחושת רבים".
מומחים טכנולוגיים אזוריים
מניתוח איזוטופי של שיירי העפרה בשברי הכבשנים עולה כי חומר הגלם לייצור המתכת בשכונת נווה נוי הגיע מאזור ואדי פינאן בירדן של ימינו - מרחק של יותר מ-100 ק"מ מבאר שבע. בתקופה הכלקוליתית, שבה הופקה הנחושת לראשונה, יוצרה המתכת הרחק מהמכרות, בניגוד לשיטה הרווחת לאורך ההיסטוריה, אשר במסגרתה, מסיבות פרקטיות וכלכליות, נבנו הכבשנים בצמוד למכרות. החוקרים מעריכים, כי הסיבה לכך היתה שמירת הסוד הטכנולוגי.
"צריך להבין שהפקת נחושת היא ההייטק של אותה תקופה, ואין טכנולוגיה מתוחכמת מזו בעולם העתיק", מדגיש פרופ' ארז בן יוסף. "אם סתם נזרוק גושי עפרה למדורה – לא יקרה שום דבר. צריך ידע מסוים לייצור של כבשנים מיוחדים, שיוכלו להגיע לטמפרטורות גבוהות ובו בזמן - לשמור על כמות חמצן נמוכה".
כלי אבן שנחשפו בחפירה בנווה נוי. צילום: ענת רסיוק, רשות העתיקות
הרובע של יצרני המתכת
פרופ' בן יוסף מציין, שבארכיאולוגיה של ארץ ישראל ישנן עדויות לתרבות בשם התרבות הע'סולית, שנקראת כך על שם האתר הארכיאולוגי בירדן, תלוליות ע'סול, שבו זוהתה לראשונה. התרבות הזאת, שהשתרעה מבקעת באר שבע ועד דרום לבנון, היא יוצאת דופן בהישגיה בתחום האמנות והפולחן, ודי להביט בחפצי הנחושת המופלאים שנמצאו במטמון נחל משמר ומוצגים היום במוזיאון ישראל.
לדבריו, האנשים שחיו בערבה סחרו עם בני התרבות הע'סולית מבאר שבע ומכרו להם את העפרה, אבל הם עצמם לא ידעו לשחזר את הקסם. "גם בתוך היישוב הע'סולי לאורך נחל באר שבע, הופקה הנחושת בסדנאות מיוחדות על ידי מומחים, כאשר הניתוח הכימי של השיירים מלמד שכל סדנה שמרה את ה'מתכון' הספציפי לעצמה ולא שיתפה אותו עם האחרות. נחל באר שבע כנראה היה נחל זורם בזמנו, כך שהסביבה הייתה נוחה לסדנאות נחושת, שהכבשנים שלהן ושאר המתקנים עשויים חומר".
לדברי פרופ' בן יוסף, גם בתוך היישובים הכלקוליתיים, כלומר בתוך היישובים שהיו להם גם כלי אבן וגם כלי נחושת, היה שמור קסם החומר הנוצץ למתי מעט, בני האליטה. "בראשית המהפכה המטלורגית, מהפכת המתכת, סוד המתכת היה שמור בקרב 'גילדות' של מומחים. בכל העולם אנחנו מוצאים מעין רבעים של יצרני מתכת בתוך היישובים הכלקוליתיים, כמו הרובע שאנחנו מוצאים בבאר שבע".
מעמדות ברורים ואומנות לבני האליטה
במחקר מתקיים דיון ער בשאלה עד כמה החברה הזו הייתה היררכית, בעלת ריבוד חברתי, שכן עדיין לא מדובר בחברה עירונית אלא בחברה כפרית. החוקרים סבורים שהממצאים בנווה נוי מחזקים את תזת הריבוד החברתי, שגורסת כי מדובר בחברה מורכבת עם אליטה מובחנת בעלת התמחויות וסודות מקצועיים, ששמרה על כוחה על ידי ייצור החומר הנוצץ - נחושת.
"כלי הנחושת שיוצרו לא היו שימושיים, הם היו בעלי משמעות סמלית. גרזן מנחושת לא שימש כגרזן, הוא היה חיקוי אמנותי ופולחני של גרזן האבן. חפצי המתכת שמשו בפולחן, בעוד שביומיום נמשך השימוש בכלי אבן", מסביר פרופ' בן יוסף.
האם הכבשן הראשון יוצר בארץ ישראל?
בשלב הראשון של ייצור נחושת בעולם אנחנו לא מוצאים כבשנים, אנחנו מוצאים כוריות", מספר פרופ' בן יוסף. "זה כלי חרס קטן מחומר שנראה כמו עציץ, מעין כבשן נייד שמבוסס על פחם. כאן, בסדנת הנחושת של נווה נוי, אנחנו מראים שהטכנולוגיה הייתה מבוססת כבשנים של ממש. זוהי עדות קדומה מאוד לשימוש בכבשנים למטלורגיה, והיא מעלה את האפשרות שהכבשן הומצא באזור שלנו. יתכן גם שהכבשן התפתח במקום אחר, ובאופן ישיר ממטלורגיה מבוססת כוריות, שכן יש חוקרים הרואים בכבשנים הראשונים לא יותר מכוריות גדולות התקועות באדמה. את ההכרעה בעניין נשאיר לתגליות בעתיד, אבל אין ספק שלבאר שבע הקדומה הייתה תרומה חשובה לקידום מהפכת המתכת העולמית, ושבאלף ה-5 לפנה"ס היא הייתה מעצמה טכנולוגית של האזור כולו".
פרופ' ארז בן יוסף
מחקר
29.09.2020
מי נמצא בסיכון גבוה לחלות בקורונה?
חוקרים באוניברסיטת תל אביב מעריכים: נשאי המוטציות הגנטיות PiZ ו-PiS נמצאים בסיכון גבוה לתחלואה קשה ותמותה מקורונה
- רפואה ומדעי החיים
במקביל למירוץ העולמי להשגת חיסון לקורונה, מנסים לגלות מה הם הגורמים שהופכים חלק מהאוכלוסייה לרגישה יותר להדבקה ולתחלואה קשה. במסגרת מחקר שנערך בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב, ניתחו החוקרים נתונים של 67 מדינות, בכל היבשות. ההשוואה הראתה מתאם חיובי מובהק בין שכיחות המוטציות הגנטיות PiZ ו-PiS באוכלוסייה לבין שיעור התמותה מקורונה (מותאם לגודל האוכלוסייה בכל מדינה) במדינות רבות כגון: ארצות הברית, אנגליה בלגיה, ספרד, איטליה ועוד.
החוקרים מעריכים שנשאי המוטציות הללו נמצאים בסיכון גבוה לתחלואה קשה ואף לתמותה מקורונה. מוטציות אלו מתאפיינות במחסור בחלבון אלפא1- אנטי-טריפסין, אשר מגן על רקמת הריאות בפני נזקים של מצבים דלקתיים חמורים. חסר בחלבון זה מוכר כבר ממחקרים על מחלות ריאות אחרות כקשור לפגיעה דלקתית בתפקוד הריאות.
לפיכך החוקרים סבורים כי ייתכן שמוטציות אלו מהוות גורם סיכון נוסף על אלה שכבר דווחו כגורם סיכון לתחלואה קשה מקורונה, ועל כן הם ממליצים לאשש תחילה את הממצאים במחקרים קליניים. במידה ויאומתו, הם ממליצים לערוך סקרי אוכלוסייה נרחבים לאיתור נשאי המוטציות הגנטיות PiZ ו-PiS לצורך ריחוק חברתי ומניעת הדבקות, וקדימות במתן החיסונים לקורונה, כאשר החיסונים יהיו זמינים.
המחקר, בהובלת פרופ' דוד גורביץ, פרופ' נועם שומרון, בשיתוף המאסטרנט גיא שפירא מהפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, התפרסם בכתב העת המדעי The FASEB Journal .
תמונה ברורה של קורלציה
מניתוח מאגרי המידע עולה כי בבלגיה, שבה 17 מכל 1,000 אזרחים נושא את מוטציית PiZ, הדומיננטית מבין שתי המוטציות המדוברות, שיעור תמותת האזרחים מקורונה (נכון לספטמבר 2020) עומד על 860 אזרחים מכל מיליון. בספרד התמונה דומה - 17 מכל 1,000 אזרחים נושא את מוטציית Piz, ושיעור התמותה מקורונה עומד על 640 מכל מיליון אזרחים. בארצות הברית, שבה 15 מכל 1,000 אזרחים נושא את המוטציה המדוברת, מתו 590 אזרחים מכל מיליון.
מגמה זו באה לידי ביטוי גם באנגליה שבה 14 מתוך 1,000 אזרחים נושאים את המוטציה ושיעור התמותה מקורונה עומד על 620 מתוך מיליון אזרחים; באיטליה 13 מתוך 1,000 אזרחים נושאים את המוטציה, ושיעור התמותה במדינה מקורונה עומד על 620 מתוך מיליון אזרחים; ואילו בשבדיה 15 מתוך 1,000 אזרחים נושאים את המוטציה, ושיעור התמותה מקורונה עומד על 570 מתוך מיליון אזרחים.
לעומת זאת, החוקרים מצאו שבמדינות רבות במזרח ודרום מזרח אסיה ואפריקה, שבהן השכיחות של המוטציה נמוכה יחסית, שעורי התמותה מקורונה נמוכים בהתאם. ביפן, שבה מתו 9 מכל מיליון אזרחים, שיעור השכיחות של המוטציות בהן הוא אפסי. ממצאים דומים עולים גם בסין, בדרום קוריאה, בטאיוון, בתאילנד, בוייטנאם ובקמבודיה.
לאור הנתונים העולים במחקר, עד לאישוש ההתאמה גם במחקרים קליניים, החוקרים ממליצים לנשאי המוטציות להקפיד מאד על ריחוק חברתי.
"מניתוח הנתונים עולה תמונה ברורה של קורלציה בין נשאות למוטציות אלו לבין תמותה ותחלואה קשה מקורונה. אנו קוראים לקהילת המחקר לבדוק את הנחת העבודה שלנו מול נתונים קליניים, וכן למקבלי ההחלטות בכל המדינות לבצע סקרי אוכלוסייה נרחבים לאיתור נשאי המוטציות, להעניק להם קדימות במתן החיסונים לאחר שיאושרו, ובינתיים להתריע בפניהם על כך שייתכן שהם בקבוצת סיכון משמעותית ועליהם להקפיד מאוד על ריחוק חברתי". אומרים החוקרים החוקרים פרופ' גורביץ, פרופ' שומרון ושפירא.
מחקר
24.09.2020
כיצד משפיעה אי הוודאות על מפלס המתח והחרדה שלנו?
חוקרים מצאו שהסגר גרם לשינוי מבני באזור המוח האחראי על ויסות רגשי
- מוח
- רפואה ומדעי החיים
כל אחד מאתנו מגיב אחרת לשינויים פתאומיים ולמצבי חוסר ודאות. חלקנו נלחצים והופכים לאובדי עצות בעוד שאחרים ממשיכים להתנהג כרגיל. חוקרים באוניברסיטת תל אביב רצו לבדוק כיצד ואם בכלל השפיע הסגר על מדד הלחץ והחרדה של הציבור. הם ביצעו סריקות MRI במוחם של 50 נבדקים צעירים בני 30 בממוצע ובריאים לפני פרוץ מגפת הקורונה בישראל וכחודשיים לאחר מכן, מיד לאחר היציאה מהסגר הראשון, ומצאו עלייה משמעותית בנפח האמיגדלה – אזור במוח האחראי על ויסות רגשי. ההמלצה שלהם למקבלי ההחלטות: השתמשו במסרים חיוביים ודאגו לבריאות הנפש של כולנו.
הציבור מתבקש לווסת את רגשותיו
התפרצות הקורונה היוותה עבור החוקרים הזדמנות ייחודית להשוות סריקות של מוחות של אנשים צעירים ובריאים פיזית ונפשית, ולבחון כיצד משבר בסדר גודל עולמי משפיע על מבנה המוח.
המחקר חוצה הפקולטות נערך בהובלת פרופ' יניב אסף מבית הספר לנוירוביולוגיה, ביוכימיה וביופיזיקה בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס' וייז, מרכז שטראוס להדמיה עצבית ממוחשבת ובית הספר סגול למדעי המוח, ובהשתתפות החוקרים ד"ר עידו תבור מהפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, ד"ר תום שינברג מהפקולטה למדעי החיים, המחלקה לנוירוביולוגיה, ביוכימיה וביופיזיקה ובית הספר סגול למדעי המוח, תום סלומון מהמחלקה לנוירוביולוגיה ומרכז Minducate, עדי כהן, גל בן-צבי, רני גרא, שירן אורן, דנה רול, גל רוזיק, אנסטסיה סליי, ניב תיק וגליה צרפתי.
"במסגרת המחקר השגרתי שלנו אנחנו עוסקים בחקר המוח, ומבצעים לשם כך סריקות MRI במוחם של נבדקים בריאים ", מסביר פרופ' אסף. "אנו סורקים באופן קבוע נבדקים לצורך מחקרים שונים, וכשפרצה מגפת הקורונה החלטנו לחזור לאותם נבדקים ולאתר שינויים במבנה המוח כתוצאה מכך".
החוקרים ביצעו לאחר הסגר הראשון של הקורונה בישראל סריקה חוזרת ב-50 נבדקים שהשתתפו במחקרים שונים חודשים ספורים לפני כן. בנוסף, ביקשו החוקרים מהמשתתפים למלא שאלונים בנוגע למצבם בימי הסגר. הנבדקים היו גברים ונשים צעירים, בני 30 בממוצע, ללא מחלות רקע, שגם לא חלו בקורונה.
הממצאים היו מרתקים: ההשוואה בין סריקות ה-MRI לפני הקורונה לבין אלה שבוצעו לאחר הסגר העידה על עלייה בנפח האמיגדלה - אזור במוח האחראי על ויסות רגשי. "ממחקרים בעבר ידוע כי תופעה זו מתרחשת בדרך כלל במצבי לחץ וחרדה, ולכן הסקנו כי הנפח המוגדל של האמיגדלה העיד ככל הנראה על אי הוודאות, המתח והחרדה שחוו המשתתפים בתקופת הגל הראשון והסגר. חשוב מאוד שמקבלי ההחלטות יתייחסו גם להיבט הנפשי של הקורונה", אומר פרופ' אסף.
להתכונן נכון לסגר הבא
"כשסרקנו שוב את המוחות הופעתנו מאוד, שכן השינוי שהתחולל במבנה המוח תוך חודשים ספורים היה משמעותי ונחשב לנתון חריג", מסביר ד"ר תבור ומוסיף "אומנם בדקנו את אותם נבדקים, אך לפי התוצאות זה נראה כאילו השווינו בין אנשים בריאים לאנשים עם הפרעות חרדה".
"המחקר ממחיש את ההשלכות שיש לאירוע עולמי גם על אנשים צעירים שחווים באופן פתאומי תחושות לא מוכרות של אי ודאות, לחץ וחרדה", מרחיב ד"ר שינברג, המתמחה בחקר הבסיס המוחי של שינוי התנהגות. "המחקר מראה שככל שהתרחקנו מהסגר - כך חזרו אזורי המוח לנפחם הקודם. לקראת הכניסה לסגר השני אנו מציעים למקבלי ההחלטות לקדם קמפיין הסברה חיובי של נסיכת אמון וחשיבות הקפדה על הנחיות במקום קמפיין שלילי הנשען על הפחדה ואיומים, שניתן לראות שלא מוביל לשינוי ההתנהגותי הרצוי באוכלוסייה, ושעשוי אף לגרום למצוקה נפשית בקרב האזרחים".
"המחקר שלנו ממחיש את ההשפעה שהייתה למגפת הקורונה כאירוע דרמטי על בריאותו הנפשית הציבור. מקבלי ההחלטות עוסקים בדרך כלל במשמעות פגיעת הנגיף בבריאות ובכלכלה, אבל חשוב מאוד להתייחס גם לבריאות הנפשית בעת קבלת החלטות ואי ודאות הכרוכה בקבלתן", מסכם פרופ' אסף.
מחקר
17.09.2020
חסידות של שיתופי פעולה
מחקר על נדידת ציפורים הוביל לקירוב לבבות במזה"ת, לסיוע לחקלאים ולמיזם מציל חיים עם חיל האוויר
- סביבה וטבע
- רפואה ומדעי החיים
ממש עכשיו, כשאנחנו יושבים על המרפסת וסופרים ציפורים נודדות, חולפות מעל שמי ישראל מאות אלפי חסידות בדרכן מאירופה המתקררת לאפריקה החמה, כדי להעביר שם את ימי החורף. הן עוצרות פה להתרעננות, ממלאות את הבטן בצפרדעים ובמכרסמים וממשיכות הלאה, לאורך השבר הסורי אפריקני. אך מסתבר שלמרות המראה הפסטורלי, מצבן של החסידות, כמו חיות בר רבות אחרות, הורע מאוד בעקבות השפעת האדם על שטחי המחיה שלהן. התמעטות החסידות המקננות בגרמניה הייתה הרקע לפנייה של מכון מקס פלנק הגרמני לפרופ' יוסי לשם מבית הספר לזואולוגיה, שהרים את הכפפה והתחיל לחקור את נתיב הנדידה והעצירה של החסידות, במטרה לשפר את מצבן בטבע. המחקר הזה סלל את הדרך ללא פחות ממיזם חוצה גבולות בין בתי ספר בישראל, בירדן וברשות הפלסטינית, לפרויקט משותף מציל חיים עם חיל האוויר, לסיוע לחקלאים בהדברה ביולוגית וליצירת שיתופי פעולה בין מדינות לאורך מסלול נדידת החסידות. ותאמינו או לא, זו רק ההתחלה.
לחשב מסלול מחדש
הכול התחיל כשאובחנה ירידה משמעותית באוכלוסיית החסידות במערב גרמניה, כתוצאה מפגיעה בבתי הגידול הטבעיים שלהן ופיתוח החקלאות המודרנית. "עבור הגרמנים, החסידות הן מבשרות האביב", אומר פרופ' לשם. "הן נוהגות לקנן באירופה בחודשי האביב, לגדל שם את צאצאיהן, ובסתיו לצאת למסע בעקבות מקור חלופי למזון. מדי שנה הן שבות לאותם אתרי קינון, ונחשבות לאורחות כבוד בגרמניה, בהולנד ובמדינות אירופיות נוספות".
על מנת לבדוק את מידת הפגיעה של החקלאות המודרנית על נדידת החסידות, החליט פרופ' יוסי לשם להוביל פרויקט מחקרי מיוחד, המשותף למכון מקס פלנק בגרמניה, לאוניברסיטת תל אביב ולחברה להגנת הטבע. "הרעיון היה ללמוד את נתיב הנדידה של החסידות וללמוד את נקודות העצירה שלהן, כדי לנסות להגן עליהן ועל השטחים הטבעיים", הוא מסביר. "הצמדנו משדרי לווין ל-120 חסידות בגרמניה ובעמק בית שאן והתחלנו לעקוב אחריהן. זו היתה הפעם הראשונה שניסו לעקוב אחרי ציפור נודדת באופן אישי. לכל ציפור הותקן משדר בעל תדר אישי, וכך בעזרת הלוויין הצרפתי Argos שמקיף את כדור הארץ כל 90 דקות, הצלחנו לקבל מיקום מדוייק ביותר על הציפור עד לטווח של עשרה מטרים".
כנף אל כנף. הדאון הממונע בטיסת מחקר עם יוסי לשם (צילום: אייל ברטוב, באדיבות החלה"ט)
חסידה ושמה פטימה
המחקר הפך ללהיט בישראל, וזכה לשם 'הציפורים הנודדות אינן יודעות גבולות'. בשיתוף עם מי שהיה שר החינוך, הפרופ' אמנון רובינשטיין, הקים פרופ' לשם פרויקט שבמסגרתו תלמידי בית ספר יעקבו אחר נדידת הציפורים. "היה לי חשוב לקרב את הדור הצעיר לקסם הזה. כך הקמנו אתר אינטרנט, שבו יכלו התלמידים לעקוב אונליין אחר הציפורים הממושדרות. האתר הזה פעיל עד היום, וצפרים מכל העולם מתעדכנים בו בחדשות צפרות ומזינים בעצמם תצפיות של ציפורים, שהפכו למאגר דאטה חשוב לאין ערוך". תוך שנה, 200 בתי ספר התחברו לפרויקט, וכמעט כל ילד בישראל ידע לספר על מסלול הנדידה ונקודות העצירה של החסידות. המיזם פרש כנפיים, ובמימון ועידוד אמריקני של USAID לרשות המחקר, הפך פרופ' לשם את הפרויקט למקרב לבבות מזרח תיכוני: "ילדים מבתי ספר ירדנים ופלסטינים הצטרפו לפרויקט והחלו גם לעקוב אחר החסידות", הוא מספר בעיניים נוצצות. "הייתה תקופה שבה ילדים ונוער מירדן ומהרשות הפלסטינית היו מגיעים לעמק בית שאן כדי לצפות מקרוב בחסידות שאחריהן עקבו לאורך השנה, ואנחנו היינו נוסעים לבקר אצלם, כשהדבר עוד היה אפשרי".
כדי להפוך את המחקר למשהו אישי שידבר ללב הילדים, הוענקו לחסידות שמות במקום מספרים סידוריים. "קראנו להן בשמות נוצריים, מוסלמים ויהודים. הרבה יותר נחמד לעקוב אחר פרינססה, פטימה או נורית", אומר פרופ' לשם.
קפיצת מדרגה בהבנת הנדידה
בזכות מחקר החסידות נולדו מחקרים חשובים נוספים. בגרמניה, מספר פרופ' לשם, ישנן כבר אלפי חסידות ממשודרות. "במשך השנים הצלחנו לקבל את הטיימינג המדויק מתי החסידות באות ומתי הן נעלמות מהאזור שלנו. אפשר לחזות את זה ממש ברמה של ימים. בנוסף, למדנו בדיוק באיזה גובה הן טסות, וזה נתן לנו כמה רעיונות". אחד הרעיונות האלו הוליד פרויקט משותף ומציל חיים עם חיל האוויר - 'לעוף בשלום עם הציפורים', שבזכותו מספר התאונות האוויריות הנגרמות מהיתקלות עם ציפורים ירד בצורה דרסטית ב-76%, חסך 1.5 מיליארד דולר לתקציב הביטחון, וכמובן הכי חשוב - הציל חיי הטייסים (וציפורים).
פרויקט אחר תרם רבות לחקלאים בישראל ומחוצה לה. "מכיוון שיש לנו היום מידע כל כך מדויק, החקלאים יודעים להציף את שדותיהם לפני שהחסידות מגיעות, ואז הנברנים, שעושים להם נזקים לגידולים, יוצאים מהחורים שלהם. אם באמת עושים את זה בזמן הנכון החסידות יכולות לחסל שדות שלמים בקלות, וזה מה שנקרא WIN WIN לכל הצדדים".
להקה של כ-3000 חסידות בחניית אכילה במטמנת תרצה בבקעת הירדן (צילום: אורן רוזנפלד)
האפשרות להפיץ את חשיבות שמירת הטבע לאורך מסלול הנדידה של הציפורים הפכה אף היא למחקר בפני עצמו. "למדנו על נקודות העצירה הקבועות שלהן, כדי לדעת איפה לשמור עליהן יותר ומתי, והבנו שאנחנו יכולים לתת את נקודות ה'חנייה' של הציפורים גם למדינות אחרות. כך פיתחנו קשרים עם המדינות לאורך השבר הסורי אפריקאי: קניה, אתיופיה, טנזניה, שהן על הנתיב של החסידות, כדי שגם שם יוכלו לשמור עליהן". בנוסף, פרופ' לשם נמצא בקשר עם גורמים רלוונטיים באותן מדינות ומלמד אותם את הפעילות החינוכית, שאותה הוא רואה כחשיבות עליונה.
"פעם היינו צריכים ללמוד על מזג האוויר כדי לראות מתי מגיעות החסידות. היום, בזכות החסידות אנחנו יכולים לתת מידע לחזאים", אומר פרופ' לשם בסיפוק. "בזמנו, כשהתחלנו את המחקר, טכנולוגיית המישדור הייתה מהפכנית. הלווין אליו שודרו האותות מהחסידות היה מקיף את כדור הארץ מדי 90 דקות, ובכל פעם שהיה עובר מעל החסידה - היה נותן איכון שלה. היום מקבלים בכל דקה נתונה את המידע שכולל נ.צ, גובה ומהירות התעופה של הציפור, ואפשר ללמוד מזה הרבה על תרמיקות (זרמי אוויר חמים)".
"אני חושב שהמסר הכי חשוב הוא שבעזרת החסידות, וגם ציפורים אחרות כמובן, אפשר לחבר בין עמים, וזה סיפור לא פחות חשוב. הצלחנו לחבר פה בין המדע לאזרחים, הגענו לתלמידים, שלא היו לומדים על הנדידה לולא הפרויקט הזה, ועל הדרך גם קידמנו את השלום במזרח התיכון", מסכם פרופ' לשם. הקשר עם הפלסטינים והירדנים בתחום המחקר והחינוך התהדק, ופרופ' לשם חולם על היום שבו יוכלו שוב להגיע תלמידים אל עמק בית שאן.
עושה יח"צ לחסידות. פרופ' לשם מתראיין לטלוויזיה הגרמנית, לרשת הגדולה Deutsche Welle (צילום: אורן רוזנפלד)
מחקר
13.09.2020
אנשי המילה הכתובה של העת העתיקה
מחקר ראשון מסוגו קובע: רבים בממלכת יהודה ידעו קרוא וכתוב
- רוח
כמה אנשים ידעו קרוא וכתוב בממלכת יהודה? ומה זה אומר על מועד חיבורם של ספרים מקראיים כמו מלכים א' ו-ב'? חוקרים מאוניברסיטת תל אביב נעזרו בטכנולוגיות חדישות של עיבוד תמונה ולמידה חישובית, ואף במומחית הבכירה להשוואת כתבי יד של משטרת ישראל, כדי לבחון 18 טקסטים עתיקים מהמוצב הצבאי תל ערד, שזמנם 600 לפנה"ס בערך, והגיעו למסקנה שכתבו אותם לא פחות מ-12 כותבים. הממצא מעיד על כך כי בממלכת יהודה של אותה תקופה רבים מהתושבים ידעו קרוא וכתוב, וכי אוריינות לא הייתה נחלתם הבלעדית של האריסטוקרטיה וקומץ סופרים מלכותיים.
מי כתב את ספרי דברים, יהושע ושופטים?
את המחקר הבינתחומי המיוחד ערכו ד"ר אריה שאוס, גב' שירה פייגנבאום-גולובין וד"ר ברק סובר מהחוג למתמטיקה שימושית, פרופ' אלי פיסצקי מבית הספר לפיזיקה ואסטרונומיה ע"ש ריימונד ובברלי סאקלר ופרופ' ישראל פינקלשטיין מהחוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום ע"ש יעקב מ' אלקוב, בשיתוף עם גב' יאנה גרבר, מומחית בעלת שם עולמי, אשר שירתה במשך 27 שנים במעבדה לבדיקת מסמכים מזויפים במחלקה לזיהוי פלילי (מז"פ) וביחידה הארצית לחשיפת פשיעה חמורה ובינלאומית (היאחב"ל) במשטרת ישראל.
"במחקר קיים ויכוח ער אם ספרי דברים, יהושע, שופטים, שמואל ומלכים חוברו בימיה האחרונים של ממלכת יהודה או לאחר חורבן בית ראשון בידי הבבלים", מסביר ד"ר שאוס. "דרך אחת להכריע בשאלה היא לשאול מתי היה פוטנציאל לכתיבה של חיבורים היסטוריים מורכבים כאלה. אחרי חורבן בית ראשון בשנת 586 לפנה"ס, אנחנו מוצאים עדויות ארכיאולוגיות דלות ביותר לכתיבה עברית בירושלים ובסביבתה, ואילו מפרק הזמן שלפני חורבן הבית יש שפע של תעודות כתובות. אלא שאז נשאלת השאלה: מי כתב את התעודות הללו? האם מדובר בחברה בעלת שכבה אוריינית רחבה, או שמא מדובר בקומץ של יודעי קרוא וכתוב?"
כדי לענות על שאלה זו, החוקרים בחנו את כתבי ערד: אוסטרקונים (שברים של כלי חרס ועליהם כתובות בדיו), שנחשפו באתר תל ערד בשנות ה-60 של המאה שעברה. תל ערד היה מוצב צבאי קטן על הגבול הדרומי של ממלכת יהודה, ששטחו הבנוי היה כשני דונם והוצבו בו בין 20 ל-30 חיילים.
"בחנו את שאלת האוריינות בדרך אמפירית, מכיוונים שונים של עיבוד תמונה ולמידה חישובית", מספרת גב' פייגנבאום-גולובין. "אלו תחומים שבין היתר מסייעים היום בזיהוי ובניתוח של כתבי יד, חתימות וכיוצא באלו. האתגר הגדול היה להתאים את הטכנולוגיות המודרניות לאוסטרקונים בני 2,600 שנה. לאחר מאמצים רבים, הצלחנו לייצר שני אלגוריתמים שיודעים להשוות בין אותיות ולענות על השאלה האם שני אוסטרקונים נתונים נכתבו על ידי שתי ידיים שונות".
עבודת בילוש משטרתית בעקבות טקסטים תנ"כיים
ב-2016, פרסמו החוקרים את מסקנתם כי 18 טקסטים, הארוכים מבין כתובות תל ערד, נכתבו בסבירות סטטיסטית גבוהה לפחות על ידי ארבעה כותבים שונים מבחינה אלגוריתמית, ולאור הכתוב בהם הגיעו החוקרים למסקנה כי מדובר לפחות בשישה כותבים שונים. המחקר הכה גלים ברחבי העולם.
כעת, בתקדים מחקרי, החליטו להשוות בין השיטות האלגוריתמיות, ששוכללו מאז, לשיטה הפורנזית. לשם כך צורפה יאנה גרבר, מומחית להשוואת כתבי יד ולבדיקת מסמכים ממשטרת ישראל. לאחר בחינה מעמיקה של כתבי היד העתיקים מצאה גב' גרבר כי 18 הטקסטים נכתבו לפחות על ידי 12 כותבים ייחודיים בדרגות וודאות שונות. גרבר בדקה את האוסטרקונים המקוריים מתל ערד במוזיאון ישראל, במוזיאון ארץ ישראל, במכון לארכיאולוגיה ע"ש סוניה ומרקו נדלר של אוניברסיטת תל אביב ובמחסני רשות העתיקות בבית שמש.
"המחקר הזה היה מרגש מאוד, אולי המרגש ביותר בקריירה המקצועית שלי", אומרת גב' גרבר. "מדובר בכתובות עבריות קדומות אשר נכתבו בדיו על גבי שברי כלי חרס באותיות שלא היו מוכרות לי קודם. למדתי את מאפייני הכתב על מנת לערוך ניתוח והשוואה בין כתבי היד, ונעזרתי במיומנות ובידע שרכשתי במהלך לימודי ארכיאולוגיה קלאסית ויוונית עתיקה לתואר ראשון באוניברסיטת תל אביב. התעמקתי עד לפרטים המיקרוסקופיים בכתבים שנכתבו על ידי אנשים מימי הבית הראשון, החל בנושאים שגרתיים כגון פקודות הנוגעות לתנועת חיילים ולאספקת יין, שמן וקמח, דרך התכתבויות עם מבצרים שכנים וכלה בפקודות שהגיעו למבצר ערד מדרגים גבוהים במערכת הצבאית היהודאית. הרגשתי שהזמן עמד מלכת ואין פער של 2,600 שנה בין כותבי האוסטרקונים לבינינו".
שילוב כוחות בין העין האנושית לאלגוריתם
לדברי גרבר, מאחר שפעולת הכתיבה היא תוצאה של מערכות אנושיות מורכבות וייחודיות (מערכת הראייה, עיבוד הנתונים ופעולות מוטוריות של שרירים רבים), כתב ידו של כל אדם ייחודי. השוואת כתבי יד מתייחסת למכלול תכונות הכתיבה, המאפשרות למומחה לקבוע שמסמך נתון נכתב בידי אדם מסוים: שטף הכתיבה, אופי הכתב, מיומנות הכתיבה, מהירותה, היחס לשורה ולשטח הכתיבה, הרווחים בין האותיות, המילים והשורות, גודל הכתב וגודלן היחסי של האותיות בתוך הכתב - הם רק חלק מהפרמטרים המשמשים לזיהוי כתבי יד. יצוין כי על פי פסיקה של בית המשפט העליון, בישראל ניתן להרשיע אדם בפלילים על סמך חוות דעת של מומחה לכתבי יד.
"ציפתה לנו הפתעה גדולה: יאנה זיהתה יותר ידיים כותבות מאשר האלגוריתמים שלנו", אומר ד"ר שאוס ומרחיב: "צריך להבין שכרגע, האלגוריתמים שלנו הינם בעלי אופי "זהיר" - הם יודעים לזהות מקרים שבהם הטקסטים נכתבו על ידי אנשים בעלי כתב שונה באופן מובהק, וביתר המקרים הם נמנעים משיפוט. לעומת זאת, מומחית להשוואת כתבי יד יודעת לא רק לאתר הבדלים בין כותבים בצורה מדוקדקת יותר, אלא במקרים מסוימים גם להגיע למסקנה כי טקסטים שונים נכתבו דווקא על ידי אות אדם. כך, בזכות הממצאים, בנינו עץ שלם של התכתבויות מהמצודה הצבאית, מי כתב למי ובאיזה עניין. לדוגמא, באזור של ערד, אזור הספר בין ממלכת יהודה לאדום, הסתובב כוח שחייליו נקראים בכתובות 'כיתיים', ככל הנראה שכירי חרב יוונים. מישהו מטעם כוח הכיתיים, כנראה מפקד או קצין קישור יהודאי, ביקש אספקה. אז הוא כתב למחסנאי של המצודה בערד, 'נתון לכיתיים', כלומר תן לכיתיים, קמח, לחם, יין וכן הלאה. כעת, בזכות זיהוי כתבי היד, אנחנו יודעים להגיד בסבירות גבוהה שלא מדובר במפקד יהודאי אחד, אלא בארבעה מפקדים שונים לכל הפחות. נראה שבכל פעם קצין אחר נשלח להצטרף לפטרול, במשמרות".
מסגרות חינוכיות בממלכת יהודה
לדברי החוקרים, הממצאים שופכים אור חדש על החברה היהודאית ערב חורבן בית ראשון ועל הרקע לחיבור טקסים מקראיים. "צריך לזכור שמדובר במוצב קטן, אחד מקו מוצבים, בגבולה הדרומי של ממלכת יהודה", אומר ד"ר סובר. "אם מצאנו לפחות 12 כותבים שונים מבין 18 טקסטים בסך הכול, אפשר להסיק מכך על רמת אוריינות גבוהה בממלכה כולה. דרגות הפיקוד והקישור במוצב, ואפילו מחסנאי המוצב אלישיב וסגן המחסנאי נחום, ידעו קרוא וכתוב. מישהו היה צריך ללמד אותם, כלומר עלינו להניח שבממלכת יהודה התקיימו מסגרות חינוכיות. כמובן שלא מדובר באוריינות כמעט אבסולוטית כמו היום, אבל נראה כי חלקים לא מבוטלים מתושבי ממלכת יהודה היו אורייניים. זה חשוב לדיון על חיבור טקסטים מקראיים. אם יש שניים או שלושה סופרים בכל הממלכה שיודעים קרוא וכתוב, אין סיבה אמיתית לכתיבת טקסטים מורכבים".
טקסטים לעם
"עד כה הדיון באוריינות בממלכת יהודה היה מבוסס על טיעונים מעגליים, כלומר על מה שנכתב בתוך המקרא עצמו, למשל על סופרים בממלכה. אנחנו העתקנו את הדיון הזה לפסים אמפיריים", אומר פרופ' פינקלשטיין. "אם במקום נידח כמו תל ערד יש בפרק זמן קצר מינימום של 12 כותבים על 18 כתובות, מתוך אוכלוסיית יהודה שמונה לפי הערכות לא יותר מ-120,000 איש, פירושו של דבר שהאוריינות לא הייתה נחלתם הבלעדית של קומץ סופרים מלכותיים בירושלים. לפיכך כתיבת טקסטים מקראיים לא נועדה לעיני האריסטוקרטיה בלבד. גם המחסנאי ממוצב ערד יכל לקרוא אותם".
"מי שכתב את החיבורים המקראיים לא עשה זאת כדי שאנחנו נקרא אותם בעוד 2,600 שנה, אלא כדי לקדם את המסרים האידיאולוגיים של ימיו", הוא מוסיף ומסכם. "לגבי מועד חיבור טקסטים מקראיים יש דעות שונות. דעה אחת היא שהטקסטים ההיסטוריים במקרא מיהושע ועד מלכים ב' נכתבו בסוף המאה ה-7 לפנה"ס, דהיינו קרוב מאוד לתקופת כתובות ערד. חשוב לשאול למי נכתבו טקסטים אלה. לפי דעה אחת, היו מעמדי קריאה, ויודעי קרוא וכתוב בודדים עמדו והקריאו לציבור שלא יכול היה לקרוא. אוריינות גבוהה ביהודה מאירה את הדברים באור שונה".
מחקר
08.09.2020
כלכלת השוק החופשי של ציפורי הדרור
חוקרים מצאו שאותם חוקים שמאפיינים את "הכלכלה החופשית" של בני האדם, מתקיימים גם אצל בעלי חיים חברתיים
- מוזיאון הטבע
- רפואה ומדעי החיים
חוקרים מאוניברסיטת תל אביב ביקשו לבחון כיצד ציפורי דרור מתנהגות במצב של "שוק מזון תחרותי", והאם במצב זה אותן ציפורים, המנוסות במציאת מזון, גורפות את "כל הקופה" ואילו האחרות מנסות ללמוד מהן, או שמא אלו האחרונות לומדות להסתדר בדרכים אחרות. החוקרים מצאו שאותם חוקים שמאפיינים את "הכלכלה החופשית" של בני האדם, חלים גם על בעלי חיים חברתיים, כמו ציפורי דרור, שבמקום להיאבק זו בזו מעדיפות לחפש אפיקי מזון חדשים, שיאפשרו לכולן לאכול לשובע. החוקרים מסבירים שהדבר משול לשני בעלי דוכני פלאפל הפועלים באותו רחוב, שכדי למנוע תחרות על אותם הלקוחות יעדיף אחד מהם לסגור את דוכן הפלאפל ולפתוח במקומו דוכן שווארמה.
כלכלנים קטנים עם מעוף
במסגרת המחקר, לימדו החוקרים את הדרורים למצוא מזון שהוטמן בחורים המפוזרים על פני משטח רחב, וזאת על פי סימני צבע או צורה. חלק מהדרורים הפכו בדרך זו לכאלו היודעים למצוא מזון לפי צבע, לדוגמא לחפש מתחת לסימן סגול ולא מתחת לסימן ירוק, בעוד אחרים התמחו במציאת מזון לפי צורה מסוימת, כגון איקס או עיגול. המזון שהוטמן היה מוגבל והותאם למספר הדרורים בקבוצה.
בהמשך, צירפו החוקרים ללהקות הדרורים המנוסות דרורים חדשים. כעת הם ביקשו לבדוק האם הדרורים שהצטרפו יעתיקו מהדרורים המנוסים את השיטה למציאת המזון או שיחפשו מקורות מזון חדשים. ההשערה הייתה שאם יעתיקו מחבריהם, אמנם ילמדו מהר יותר את הצבע או הצורה הנכונים, אך 'נהירה אחר העדר' תגרום לכך שכולם יתחרו על אותו סוג מזון.
לשמחת החוקרים ולהפתעתם, הציפורים גילו תבונה כלכלית רבה, ובמקום להיגרר לתחרות עם הדרורים הוותיקים ולהסתכן בכך שחלקן ייוותר ללא מזון - הן החלו לתור בשטח אחר אפיקי מזון חדשים. כך למדו כי דווקא השימוש בסימן שלא משמש את חברי הקבוצה הוותיקים מבטיח להם הצלחה רבה יותר, דבר שמאפיין גם את כלכלת השוק החופשי של בני האדם, הנעזרת במנגנונים שונים כדי להגיע לשיווי משקל של השוק.
את המחקר ערכו פרופ' ארנון לוטם והדוקטורנית נעמה אלחדף מבית הספר לזואולוגיה ומוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט, ופרופ' לוק-אלן ג'יראלדו ממכון המחקר הלאומי בקוויבק, קנדה, והוא פורסם בכתב העת .Proceedings of The Royal Society of London B
יזמים עם מקור
"המחקר הממושך על קבוצות רבות של דרורים לימד אותנו שבתנאי תחרות, בעלי החיים לא ילכו בהכרח אחרי העדר ולא ינסו לחקות את חבריהם, אלא יעדיפו למצוא לעצמם דרכים אלטרנטיביות שבהן הן ימצאו את מבוקשם", אומר פרופ' ארנון לוטם ומסכם: "לא פחות חשוב מכך, המחקר גרם לנו להבין את תהליך הלמידה הפשוט יחסית שאיפשר לדרורים להגיע למסקנה הנכונה גם ללא חשיבה אסטרטגית או ייעוץ כלכלי. מסתבר שגם בקרב בעלי החיים נמצא גם את הקונפורמיסטיים שפועלים כמו כולם וגם את היזמים המקוריים, שמוצאים את ההצלחה במקום שאף אחד אחר לא חיפש אותה".
מחקר
08.09.2020
יעיל יותר מקוקטייל: פותח נשא תרופות זעיר שמוביל שתי תרופות יחד ומשחרר אותן בו-
הפיתוח הכפיל את היעילות הטיפולית של התרופות ואיפשר להפחית בשליש את מינון התרופות המוזרק לגוף
- רפואה ומדעי החיים
"נכון להיום, רוב הטיפולים האונקולוגיים הם למעשה קוקטיילים של מספר תרופות. תרופות אלה ניתנות לחולה בו-זמנית, אך למרות זאת אינן מגיעות לגידול יחד – שכן הן נבדלות זו מזו בזמן החיים שלהן בזרם הדם ובזמן שלוקח להן להגיע לגידול. לכן, ברוב המקרים התרופות אינן פועלות באופן סימולטני המאפשר סינרגיה משמעותית." מסבירה פרופ' רונית סצ'י-פאינרו מהמחלקה לפיזיולוגיה ולפרמקולוגיה בבית הספר לרפואה ע"ש סאקלר.
כדי לתת מענה לבעיה הנפוצה הזו הקשורה לקוקטיילים, פיתחו החוקרים מערכת הובלת תרופות חדשנית, מתכלה ויעילה. הם בחרו בשתי תרופות ביולוגיות מוכרות לסרטן העור מלנומה, דברפניב וסלומטיניב (המעכבות שני מרכיבים שונים - BRAF ו-MEK בהתאמה - במסלול הביולוגי שנפגם ועובד ביתר בתאי מלנומה), וביקשו לשגר אותן יחדיו אל הגידול באמצעות נשא ננומטרי.
נשא התרופות שנבחר למשימה הוא הפולימר PGA, פולימר של חומצה גלוטמית, מחומצות האמינו הנפוצות ביותר בטבע. הנשא פותח במעבדתה של פרופ' סצ'י-פאינרו, ונוסה בעבר בהצלחה במודלים בחיות במגוון טיפולים לסרטן הלבלב, השד והשחלות. במחקר השתתפו הדוקטורנטים יבגני פיסרבסקי, ד"ר רחל בלאו ויאנה אפשטיין ממעבדת המחקר של פרופ' סצ'י-פאינרו, והוא פורסם בכתבת שער בכתב העת היוקרתי Advanced Therapeutics.
חיפוש אחר הסינרגיה המירבית
בשלב הראשון בחנו החוקרים מהו היחס המיטבי בין שתי התרופות למלנומה, שיאפשר להן לפעול יחד בסינרגיה מירבית, וזאת על פי מספר קריטריונים: רמת רעילות, סוג רעילות ומנגנון העמידות שמפתחים תאי הגידול כלפי כל אחת מהתרופות. כך נקבע יחס אופטימלי, שיבטיח יעילות מירבית ורעילות מינימלית. יתרון משמעותי נוסף של שילוב התרופות על גבי הנשא הוא מינון מוקטן, נמוך בהרבה מהמינון של כל אחת מהתרופות כשהיא ניתנת בפני עצמה.
בשלב הבא התאימו החוקרים בין הפולימר הנשא לבין התרופות הנבחרות באמצעות מודיפיקציות כימיות, כדי לאפשר את החיבור ביניהם. מערכת משולבת זו עוברת בגוף באופן בטוח לחלוטין ואינה פוגעת ברקמות הבריאות. בהגיעה אל תאי הסרטן, היא פוגשת חלבון ממשפחת האנזימים קטפסינים, המאפיינת גידולים סרטניים. החלבון מפרק את הפולימר ומשחרר את התרופות - שהופכות לפעילות ותוקפות את הגידול בכוחות משותפים. פרופ' סצ'י-פאינרו: "זה כמו להושיב כמה נוסעים בתוך מונית אחת, ולהוריד אותם באותה הכתובת. כולם מגיעים לאותו היעד, בדיוק באותו הזמן".
תוצאות מבטיחות בניסוי
כעת בחנו החוקרים את הטיפול החדשני על עכברים במודל למלנומה, והעלו תוצאות מבטיחות: הפולימר הננומטרי הביא את שתי התרופות אל גידול המלנומה ושחרר אותן שם – בכמות גדולה כפי 20 מזו המגיעה אל הגידול כשהתרופות מוזרקות כתרופות חופשיות במינון דומה.
בנוסף, האפקט הטיפולי של התרופות שהגיעו באמצעות הנשא היה ממושך הרבה יותר - פי 2.5-2 לעומת קבוצות הביקורת והקבוצה שטופלה בתרופות חופשיות, שהוזרקו בשיטה המקובלת. לדברי החוקרים, המשמעות היא שהפלטפורמה החדשה מאפשרת טיפול במינון נמוך בהרבה - כשליש מהמינון הנדרש כשהתרופות ניתנות בקוקטיילים רגילים, והטיפול כולו בטוח ויעיל יותר. כמו כן, באמצעות הגישה החדשנית ניתן לתת את התרופות בכמות גבוהה בהרבה מהמינון המקסימלי בשיטה הקיימת, ובכך להגביר עוד יותר את יעילות הטיפול.
"במחקר שלנו יצרנו מערכת חדשנית להובלת תרופות לטיפול במלנומה, שמובילה שתי תרופות יעילות ומשחררת אותן בו-זמנית באתר הגידול. הטיפול הוכח כיעיל ובטוח יותר משימוש בשתי התרופות כשהן חופשיות וניתנות כקוקטייל. הפלטפורמה שפיתחנו היא מודולרית במהותה, והיא יכולה להתאים למגוון רחב של תרופות. אנו מאמינים שיש לה פוטנציאל אדיר, ויישומיה האפשריים, לטיפול במגוון עצום של מחלות, הם כמעט אינסופיים," מסכמת פרופ' סצ'י-פאינרו.
המחקר מומן ע"י הקרן לחקר הסרטן בישראל (ICRF), ה-(ERC) European Research Council, משרד הבריאות תחת תוכנית EuroNanoMed-II, ה-Melanoma Research Alliance, קרן קאהן והקרן הלאומית למדע (Israel Science Foundation).
מחקר
08.09.2020
התקווה בת 2020
מדד התקווה בישראל חושף: בעיצומו של גל הקורונה הראשון רמת התקווה של הישראלים הייתה גבוהה מאוד
- רפואה ומדעי החיים
האם אפשר למדוד תקווה ואיך בכלל מגדירים אותה? "התקווה היא היכולת שלי להתמקד בעתיד ולדמיין עתיד שאני ארצה להשתתף בו. זה מה שמניע אותי לפעילות משמעותית שיכולה לקדם אותי." מסבירה ד"ר דורית רדליך-עמירב, מהחוג לריפוי ועיסוק בבית הספר למקצועות הבריאות ע"ש סטנלי שטייר באוניברסיטת תל אביב. "כאשר חוקרים תקווה, אנו שואלים את האדם איך הוא היה מצייר את העתיד שלו (או של משפחתו, של החברה סביבו או של המדינה שבה הוא חי)."
מדד התקווה בישראל, שבוצע על ידי ד"ר רדליך-עמירב באפריל 2020, בשיאו של סגר משבר הקורונה בישראל, מציג נתונים מפתיעים: למרות אי הוודאות, החשש מהלא נודע והריחוק החברתי, במהלך ההתפרצות של גל הקורונה הראשון בישראל, רמת התקווה בישראל עלתה בצורה משמעותית. מממוצע של 29.8 נקודות (מתוך מקסימום של 40) בשנת 2019 לממוצע של-31.4 נקודות (מתוך 40). העלייה מהווה גידול של כ-6% ביחס לשנת 2019, ובסך הכל על פי הנתונים, רבים הביעו רמת תקווה גבוהה (80% מהמקסימום האפשרי) בישראל בזמן התפרצות הקורונה.
המדד כלל כ-600 משיבים, המהווים מדגם מייצג לאוכלוסייה בישראל, ובדק גם את רמת הדיכאון בישראל. התוצאות הראו כי על אף שחלה עלייה קלה: מממוצע של 2.9 נקודות (מתוך מקסימום של 12) בשנת 2019 לממוצע של 3.3 נקודות (מתוך 12) בשנת 2020, הרי שעדיין מדובר ברמת דכאון נמוכה יחסית (רבע מהמקסימום האפשרי). יצוין שעל פי ממצאי המדד תחושת התקווה הגבוהה מחד ותחושת הדיכאון הנמוכה מאידך היו אופייניים לכלל האוכלוסייה בישראל, ולא נמצאו הבדלים משמעותיים ברמת התקווה או הדיכאון בין נשים לגברים, בין אקדמאים לחסרי השכלה אקדמאית וכו'.
מבט אל העתיד
ד"ר רדליך-עמירב מסבירה כי נתונים אלו עולים בקנה אחד עם אירועים דומים מהעבר. כך למשל סקרים דומים שבוצעו בארה"ב אחרי אסון התאומים הראו כי על אף האסון שפקד את המדינה רמת התקווה שם עלתה. לדבריה של ד"ר רדליך-עמירב, אנו רגילים לדבר על אושר, אבל אושר שונה מתקווה. אושר מתבסס על העבר ועל התחושות בהווה ואילו התקווה מתמקדת בעתיד.
"העלייה במדד התקווה בקרב הישראלים בשיאו של משבר הקורונה מעידה על הסתכלות חיובית של הצפוי בעתיד שתסייע לחוסן הנפשי", מדגישה ד"ר רדליך-עמירב. "ישראל מתאפיינת בכך שכאשר אנו עומדים בפני מצב של לחץ, פחד ואי ודאות, כמו בתקופות של מתיחות ביטחונית או משבר כלכלי חריף, עדיין רובנו מאמינים בעתיד טוב. מדד התקווה הוא עדות נוספת לכך שלמרות המשבר העולמי אזרחי ישראל שומרים על התקווה והם חדורי אמונה שעל אף הקושי הנקודתי, ניתן יהיה להתגבר ולנצח".
סקר "מדד התקווה" פותח בשנת 2009 בשוויץ והוא פועל כיום ב-14 מדינות בעולם, בהן אוסטרליה, שוויץ, צרפת, גרמניה והודו. ישראל השתתפה בו לראשונה בשנת 2019.
