מחקרים

גל ההגירה מישראל שהחל בשנת 2023 נמשך בעוצמה גם בשנת 2025 ונמצא ברמות שיא. מחקר חדש שנערך על ידי פרופ' איתי אטר מהפקולטה לניהול ע"ש קולר וראש פורום הכלכלנים למען הדמוקרטיה, פרופ' נתאי ברגמן ראש בית הספר לכלכלה, ודורון זמיר, דוקטורנט בפקולטה לניהול - מציג נתונים מדאיגים על מגמת ההגירה מישראל. על פי המחקר, מספר הישראלים שעזבו את ישראל בשנת 2025 לתקופה של שלושה חודשים רצופים ומעלה הוא 90,922, מספר דומה למספר הישראלים שעזבו בשנת 2024 (91,499), וגבוה במעט מזה של שנת 2023 (86,509).

בסך הכול, בשלוש שנים (2023 – 2025) עזבו את ישראל לתקופה של לפחות 3 חודשים רצופים 268,509 אזרחים ישראליים.

כדי להבין את גודל הטלטלה, די להסתכל על העבר: בתקופה המקבילה בעשור הקודם (2015-2013), עזבו את ישראל לתקופה של 3 חודשים רצופים רק 183,219 אזרחים. הנתונים מצביעים על יציאה ברורה משיווי משקל: לעומת ממוצע של כ-60,000 עוזבים בשנה במהלך העשור שבין 2010 ל-2019, בשנים 2025-2023 המספר זינק לקרוב ל-90,000 בשנה.

^{מספר הישראלים שיצאו מישראל לשלושה חודשים רצופים בכל שנה בין 2009 ל-2025}

המודל שמנבא את הבאות: עד 50,000 מהגרים לתקופה ממושכת ב-2025

"בפרסומים קודמים שלנו על הגירה מישראל (פברואר 26), נעזרנו במדד עזיבה לתקופה של 12 חודשים ומעלה. מדד כזה עבור שנת 2025 אינו זמין בשלב זה (ויהיה זמין רק בתחילת 2027). יחד עם זאת, על מנת לזהות מגמות הגירה כבר עתה ולא להמתין לשנת 2027, אנחנו מציגים נתוני הגירה מישראל על בסיס מדד של יציאה מישראל לתקופה של 3 חודשים לפחות", מסביר צוות החוקרים.

הם מראים כי המתאם בין מדד ה-3 חודשים למדד ה-12 חודשים הוא כמעט מושלם (מדד מתאם של 0.96). בהתאם לכך, מעריכים החוקרים שאם המתאם יישמר, מספר העוזבים את ישראל בשנת 2025 לתקופה של 12 חודשים ומעלה יעמוד על בין 45,000 לבין 50,000 ישראלים.

^{מספר הישראלים שיצאו מישראל ל-3 חודשים רצופים לפחות ולתקופה של 12 חודשים}

"אם לא יהיה שינוי – גובר החשש שההגירה מישראל תגבר באופן שיסכן את הביטחון ואת הכלכלה הישראלית"

מחיר ה'הפיכה' והמלחמה: בריחת המוחות שמאיימת על הכלכלה

הדיון הציבורי בנושא ההגירה התחדש ביתר שאת לאחר הבחירות בנובמבר 2022, נוכח קידום הרפורמה/ההפיכה המשפטית והמחאה הציבורית שהתלוותה לה, והתחזק אף יותר במהלך מלחמת ה-7 באוקטובר. המחקר, שנערך בחדר המחקר של הלמ"ס, מוצלב עם נתוני המל"ג, משרד הבריאות ורשות המסים.

במסמך קודם שפרסמו החוקרים, כבר זוהה גידול משמעותי ומדאיג בעזיבה של רופאים, בעלי תואר שלישי, מהנדסים, אקדמאים ובעלי הכנסות גבוהות. סוגיית ההגירה אינה ייחודית לישראל. מדינות כמו יוון, הונגריה, ונצואלה, ארגנטינה, דרום אפריקה ולבנון סבלו מהגירה של אוכלוסיות חזקות. אך בישראל, האיום חמור בהרבה:

• היעדר אוצרות טבע: הכלכלה הישראלית מתבססת במידה רבה על הון אנושי איכותי שמרוכז בתעשיית ההייטק ובתחומים עתירי ידע
• תלות במספר קטן של עובדים: בתחומים כמו הייטק, שירותי רפואה מתקדמים ואקדמיה, ישנה תלות במספר לא גדול של עובדי מפתח קריטיים. עזיבתם מהווה מכה קשה לתעשיות אלה וסכנה לכלכלה ולחברה כולה

אזהרת החוקרים: נקודת האל-חזור

פרופ' איתי אטר מדגיש את החשש מהעתיד: "גם בשנת 2025 אנחנו רואים מספרים מטרידים מאוד של ישראלים שעזבו את הארץ לתקופת זמן משמעותית, ואלו מתווספים לגל ההגירה בשנים 2023 ו-2024. הנתונים הללו לכשעצמם עדיין אינם מהווים סיכון לחוסנה של ישראל. אולם, בראיה צופה פני עתיד - ואם לא יהיה שינוי – גובר החשש שההגירה מישראל תגבר באופן שיסכן את הביטחון ואת הכלכלה הישראלית".

החוקרים מזהירים כי הסכנה האמיתית אינה רק במספרים הנוכחיים, אלא בפוטנציאל ל"אפקט דומינו": זעזועים שליליים נוספים - פוליטיים, כלכליים או ביטחוניים - עלולים להצית מנגנוני היזון־חוזר שיובילו לזינוק חד ופתאומי. במצב כזה, כל מהגר נוסף מגדיל את התמריץ של אחרים לעזוב. מרגע שמספרי ההגירה יעברו סף מסוים, שינוי הכיוון יהיה קשה ביותר, אולי בלתי אפשרי.

מסגרת מושגית: איך הוגדר "מהגר" במחקר?

במחקר זה, ישראלי מוגדר כמהגר עוזב אם הוא עומד בשני התנאים הבאים:

• תנאי שהייה רצופה: שהה מחוץ לישראל במשך 3 חודשים רצופים לפחות מיום העזיבה
• תנאי עולים חדשים: במידה והפרט מקיים את תנאי 1 ועלה בעבר לישראל, נדרש שהוא חי/שהה בישראל לפחות שלוש שנים לפני שעזב (כדי להחריג עולים חדשים שהגיעו לתקופה קצרה ועזבו)
• תנאי נוסף שרלוונטי למדד ה-12 חודשים המקובל:תנאי שהייה שנתית: במהלך השנה הראשונה מיום העזיבה, האדם שהה מחוץ לישראל למעלה מ-270 יום

פרופ' איתי אטר הוא חוקר אמפירי בתחומי הכלכלה והאסטרטגיה מהפקולטה לניהול ע"ש קולר, המתמחה בארגון תעשייתי, הגבלים עסקיים, כלכלה התנהגותית ובחינת הגורמים ליוקר המחיה בישראל.

מחקר חדש - בהובלת ד"ר שחר חייקין במסגרת עבודת הדוקטורט שלו, ותחת הנחייתו של פרופ' יוני בלמקר מבית הספר לזואולוגיה, הפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס' וייז ומוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט - פיתח כלי חיזוי חדש. יחד עם ד"ר טל גבריאל, הדוקטורנטית אייברי דבטו ושחר מלמוד, צוות המחקר פיתח מודל שמנבא אילו מינים צפויים להיות הבאים שיפלשו לים התיכון.

לפי המודל, המבוסס על תצפיות שדה בשני הימים, בראש רשימת המועמדים לפלישה עתידית נמצאים המינים נפוחית הכוכבים, בינתן שבע-קוצי, וצניניתן צהוב-טיפות.

מי הבא בתור? כך חוזים את הפולשים הבאים

מטרת המודל היא גם להבין את הפלישות בעבר וגם לאפשר היערכות מראש לפלישות בעתיד. לשם כך, החוקרים הציבו מערכות צילום וידאו תת-ימיות במפרץ אילת ובחופי הים התיכון בישראל.

אחרי שאספו מאות שעות צילום, צוות המחקר ניתח 179 אוכלוסיות של דגים, והשווה בין מינים שכבר פלשו לאלו שעדיין נותרו בים סוף. באמצעות ההשוואה הצליח הצוות להפריד בין התכונות שאפשרו למינים לפלוש, לבין השינויים שהתרחשו לאחר מכן - בניגוד למחקרים קודמים, אשר התמקדו במינים שכבר פלשו בעבר.

^{שלושת המינים שדורגו כבעלי פוטנציאל הפלישה הגבוה ביותר לפי המודל החדש (מימין לשמאל): בינתן שבע-קוצי, נפוחית הכוכבים, וצניניתן צהוב-טיפות}

לא תלויים בשונית האלמוגים: הממצא המרכזי של המחקר

המחקר מצא כי דווקא הגורם החשוב ביותר להצלחת הפלישה הוא היעדר התלות בשוניות אלמוגים. לדברי החוקרים, ההסבר טמון בהבדלים בין בתי הגידול של ים סוף לבין אלה של תעלת סואץ והים התיכון.

לפי ד"ר חייקין:

תעלת סואץ והים התיכון כמעט אינם כוללים שוניות אלמוגים כמו אלה שמאפיינות את ים סוף. לכן מינים שתלויים באלמוגים ככל הנראה לא מצליחים לעבור את המסלול. מי שמצליחים לפלוש הם דווקא הדגים שמלכתחילה אינם זקוקים לשוניות האלמוגים כדי לשרוד."

שלושת מיני הדגים דורגו כבעלי פוטנציאל הפלישה הגבוה ביותר משום שהם אינם תלויים בשוניות אלמוגים, מסוגלים לחיות גם במים רדודים, ומפגינים גמישות אקולוגית גבוהה.

תכונות אלו מאפיינות דגים "מותאמים מראש", המסוגלים לצלוח את המעבר בתעלת סואץ נטולת האלמוגים ולהתבסס בהצלחה בבתי הגידול המשתנים של הים התיכון.

^{מינים התלויים בשוניות אלמוגים מתקשים לעבור את המסלול מים סוף לים התיכון, ולכן סיכויי הפלישה שלהם נמוכים יותר}

בית גידול להשכיר: שכנים חדשים בים התיכון

בנוסף, המחקר חושף את התנהגות הדגים הפולשים לאחר שהתבססו בים התיכון. למעשה, הדגים משנים את אזורי המחיה שלהם, ומנצלים בתי גידול זמינים יותר בסביבה החדשה - לצד המינים המקומיים.

ככל שיותר מינים יצליחו להתבסס, כך תתרחב התחרות על מזון, מחסה, ומרחב בין שתי קבוצות הדגים - וככל שהים התיכון ממשיך להתחמם, כך גם גדלה יכולתם של מינים טרופיים להגר ולהתמקם בו.

^{פתיחת תעלת סואץ בשנת 1869 יצרה מעבר ימי ישיר בין ים סוף לים התיכון, ומאפשרת למינים ימיים להגר בין שני הימים.}

מסיבות אלו, רשימות מעקב המבוססות על המודל עשויות להפוך לכלי נחוץ בניטור סביבתי ובשמירה על המערכת האקולוגית.

לפי פרופ' בלמקר: 

"הלכנו צעד אחד אחורה ובדקנו מה מאפיין את המינים עוד לפני שהם יוצאים לדרך. ההבחנה הזו מאפשרת לעבור מהסבר של פלישות שכבר קרו – לניבוי של הפלישות הבאות."

לכן, ככל שהים התיכון ממשיך להתחמם, יכולת החיזוי שמאפשר המודל עשויה להפוך מכלי מחקרי לכלי עבודה חשוב עבור חוקרי טבע ורשויות.
 

המחקר בהובלת ד״ר אנג'לה רובן מהפקולטה למדעי הרפואה והבריאות ע"ש גריי באוניברסיטת תל אביב – יחד עם ד״ר יונה גולדשמיט וסטודנטים יוסף לוין, רוזמרי לבנדר, אלקסנדר יקובצ׳וק, יבגני בניאס ורות בלטובסקי – הצליח להפחית משמעותית את הנזק שנגרם לתאי העצב של בעלי חיים פצועים, ואף לשפר את יכולת התנועה שלהם.

צמצום דלקות והרס עצבי: הטיפול החדשני בפציעות חוט השדרה

הגישה הטיפולית החדשנית מתמקדת בחומר גלוטמט (glutamate), אשר מצטבר תוך דקות מרגע הפציעה, וגורם לתגובה דלקתית מקומית והצטלקות. בניגוד לשיטות טיפול בעבר שניסו לחסום את הפעילות המזיקה במוח, החוקרים הצליחו להוציא את עודפי הגלוטמט דרך מחזור הדם בשעות הראשונות לאחר הפגיעה.
 

על ידי הפחתת רמות הגלוטמט, הצליח צוות המחקר למנוע הידרדרות בתאי עצב, לשמור על מבנה הרקמה העצבית, ולשפר את יכולות ההליכה והתנועה של בעלי החיים שטופלו כבר ביומיים הראשונים. בנוסף, התפקוד המוטורי של אותם בעלי חיים שקיבלו את הטיפול שופר עד לכ-80% מהתפקוד התקין, בהשוואה ל-20% בקבוצה הלא מטופלת.

החוקרים מצאו כי ניתן להעניק את הטיפול עד כשמונה שעות מרגע הפגיעה - ממצא שהופך אותו ליעיל ומציאותי במצבי חירום. הטיפול, אשר ניתן דרך זריקה לווריד, עשוי בעתיד להיות מותאם לשימוש על ידי צוותי עזרה ראשונה שיוכלו לעצור את נזק הפגיעה תוך דקות. 

^{תהליך הטיפול בחוט שדרה של עכברים}

התקווה לעתיד: טיפול בשבץ וטראומה מוחית אצל בני אדם

לדברי ד"ר רובן, חשיבות המחקר היא ב"עצם היכולת להשפיע על הנזק המשני לאחר הפגיעה, שלב שבו עד כה כמעט ולא היו פתרונות טיפוליים", ובכך "לעצור את 'התגובה השרשרתית' שמובילה להחמרה במצב החולים."

ד"ר גולדשמיט, המתמחה בטיפול ושיקום לאחר פגיעות חוט השדרה ומרצה לפיזיותרפיה בבית הספר למקצועות הבריאות ע"ש שטייר, מוסיפה כי הכיוון הטיפולי החדש עשוי לשנות את אופן הטיפול בשבץ או טראומה מוחית — ולאפשר שיקום מוצלח יותר בהמשך.

בנוסף, במציאות הנוכחית שבה פגיעות ראש כתוצאה מהדף עלו בתדירותן, צוות המחקר החל שיתוף פעולה עם המחלקה לנוירוטכנולוגיה של משרד הביטחון ופרופ׳ חיים פיק, במסגרתו נבחנים טיפולים בבעלי חיים עם פגיעות ראש. 

השלב הבא יכלול ניסויים בבני אדם, אותם ד"ר רובן מגדירה כ"פוטנציאל לשינוי אמיתי בגישה הטיפולית לפגיעות חוט השדרה ולמצבים נוירולוגיים נוספים." אם יצליח גם בבני אדם, הטיפול עשוי לשנות את נקודת המוצא של הרפואה - לא רק לנסות לשקם את הנזק, אלא לעצור אותו בזמן.

המחקר נערך בהובלת מילאן בקר, נמרוד לברשטיין וד"ר מארק שיין־אידלסון, חוקרים במחלקה לנוירוביולוגיה בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס' וייז, ובבית ספר סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב. המחקר פורסם בכתב העת היוקרתי Science Advances.

במהירות הצב

אוכלוסיית הצבים והיונקים התפצלו מאב קדמון משותף לפני כ־320 מיליון שנה. מאז, מוח היונקים, וקליפתו בפרט, עברה התפתחויות דרמטיות והפכה למורכבת, גדולה ומקופלת. מוח הצב לעומת זאת, נחשב פשוט יותר ודומה יותר לזה של האב הקדמון של הזוחלים והיונקים. לכן, כאשר מתגלה במוח של צב מנגנון חישובי מתוחכם, ההשערה היא שהוא היה קיים כבר במוחם של בעלי החיים הקדומים הראשונים שעלו ליבשה.

במסגרת המחקר, החוקרים התמקדו בקליפת המוח הדורסלית של הצב - אזור שנחשב הומולוג אבולוציוני (בעל שוויון מבני, מקור התפתחותי משותף או דמיון גנטי), לקליפת המוח של יונקים. באמצעות הקלטות עצביות מצבים ערניים, ומעקב אחר תנועות עיניים, החוקרים בדקו כיצד מגיב מוח הצב לגירויים חזותיים החוזרים על עצמם לעומת גירויים "חריגים" המופיעים במיקום בלתי צפוי בשדה הראייה. התוצאות היו מפתיעות.

"החלק המפתיע באמת הגיע כאשר בדקנו מה קורה בזמן שהצב מזיז את ראשו או את עיניו", אומר ד"ר שיין-אידלסון." שינוי כזה מזיז את התמונה על הרשתית ועלול ליצור 'בלבול' במערכת הראייה. אך אצל הצבים התגובה לגירוי החריג והרגיל נשארה עקבית, למרות השינויים התכופים בזווית המבט. במילים פשוטות: המוח של הצב 'מבין' שמשהו חדש קרה בסביבה, גם אם הצב רואה את התמונה מזווית אחרת כך שהיא לא נופלת בדיוק על אותו מקום בעין".

עוד נמצא כי תנועות עצמיות של הצב, כמו הזזת הראש או העיניים, כמעט שאינן מעוררות תגובה מוחית משמעותית, למרות שהן משנות מאוד את התמונה שנקלטת בעין. לעומת זאת, שינוי קטן אך לא צפוי בסביבה החיצונית מפעיל את המוח בצורה חזקה. הדבר מעיד על יכולת להבדיל בין גירויים שנובעים מתנועה עצמית לבין מידע חדש שדורש תשומת לב.

^{צוות המחקר (מימין לשמאל): ד"ר מארק שיין־אידלסון, נמרוד לברשטיין ומילאן בקר}

חלון ייחודי אל העבר האבולוציוני

לדברי החוקרים, הממצאים משנים את האופן שבו אנו מבינים את התפתחות המוח. עד היום סברו שמנגנונים מתקדמים כאלה התפתחו רק בשלבים מאוחרים של האבולוציה אצל יונים, ומופיעים במוחות מורכבים כמו של קופים ובני אדם. המחקר החדש מציע תמונה שונה: כבר במוחות קדומים מאוד, כמו זה של האבות הקדמונים של הצב, הייתה קיימת יכולת לזהות אירועים חשובים בסביבה.

היכולת הזו, כך מעריכים החוקרים, שימשה את בעלי החיים להבנה של הסביבה המרחבית שלהם, ללמידה ולהישרדות בעולם משתנה. מתברר שגם בלי קליפת מוח גדולה ומקופלת, לצבים יש מערכת חכמה שיודעת להבחין מתי משהו באמת חשוב קורה סביבם.

"המחקר מדגים כיצד מוחם של צבים משמש כחלון ייחודי אל העבר האבולוציוני. מאחר שצבים ויונקים התפצלו מאב קדמון משותף לפני מאות מיליוני שנים, גילוי מנגנונים מוחיים מתקדמים אצל צבים מעיד כי יכולות אלו היו קיימות כבר במוחות הקדומים ביותר. הממצאים מצביעים על כך שהיכולת לזהות התרחשויות חדשות וחשובות בסביבה, בלי להיות מושפעים מתנועות ראש ועניים עצמיות, היא אחת מאבני היסוד שעליהן נבנתה ההתפתחות של המוח שלנו", מסכם ד"ר שיין-אידלסון.

^{על מה הוא חושב שם מתחת לשיריון? צב יבשה מצוי}

ד"ר מארק שיין־אידלסון הוא חוקר בכיר בבית הספר לנוירוביולוגיה, ביוכימיה וביופיזיקה ובבית ספר סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב. הוא בעל תארים מתקדמים בפיזיקה ובהנדסת חשמל וזוכה מענק ה-ERC. ד"ר שיין-אידלסון מתמקד במחקרו באבולוציה של חישוב עצבי ועיבוד חושי באמצעות מודלים של זוחלים, מתוך מטרה לפענח את עקרונות היסוד החישוביים המשותפים לרשתות עצביות ביולוגיות.

המחקר חובק העולם של פרופ' עמרי ברונשטיין מבית הספר לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס' וייז, וממוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב, שעוקב אחר גל התמותות ההמוניות של קיפודי הים ברחבי העולם, מעלה ממצאים חדשים ומדאיגים במיוחד: לראשונה נמצאה עדות להכחדה מוחלטת של קיפודי ים באיים הקנריים. המחקר חשף כי הסוג הקרוי דיאדמה (Diadema - קיפודי הים השחורים ארוכי הקוצים המוכרים לכולנו), אינו מסוגל עוד להעמיד צאצאים באתר זה - ממצא המצביע ככל הנראה על הכחדה מקומית מוחלטת.

'החוליה החסרה' בנתיב הגיאוגרפי של התפשטות המחלה

המחקר הובל על ידי פרופ' עמרי ברונשטיין בשיתוף עם חוקרים מספרד ומהאיים הקנריים. המאמר המדעי פורסם בכתב העת  Frontiers in Marine Science .

פרופ' ברונשטיין מתאר את השתלשלות האירועים בעשורים האחרונים: "בשנים 1983-4 זוהה לראשונה אירוע תמותה המונית של קיפודי ים מהסוג דיאדמה, באיים הקריביים שבמערב האוקיינוס האטלנטי. תמותת הקיפודים הביאה לשינוי אקולוגי משמעותי באותו אזור: היעלמות קיפודי הים, אוכלי האצות העיקריים בבית הגידול, גרמה להיווצרות שדות אצות נרחבים שחסמו את אור השמש, וגרמו נזק רב ובלתי הפיך לשוניות האלמוגים באזור. ב-2022 התרחש בקריביים אירוע תמותה נוסף ולראשונה אף זוהה הפתוגן שגורם למחלה הקטלנית. מגיפה זו התפשטה ב-2023 לים האדום, וב-2024 היא אותרה גם באוקיינוס ההודי".

במחקר הנוכחי זוהה אירוע תמותה באיים הקנריים מול חופי מרוקו במזרח האוקיינוס האטלנטי, שהתרחש למעשה כבר באמצע 2022. לדברי החוקרים מדובר ב'חוליה החסרה' בנתיב הגיאוגרפי של התפשטות המחלה. בנוסף העלה המחקר ממצא מטריד במיוחד, שמצביע ככל הנראה על הכחדה מקומית מוחלטת של המין באיים הקנריים. המחקר התבסס על תצפיות של תושבים מקומיים (מדע אזרחי), לצד סקרים, ניתוח מידע לווייני (חישה מרחוק), ואיסוף דוגמאות מקרקעית הים על ידי צוות המחקר. 

"קיפודי הים מתרבים על ידי שחרור זרע וביציות אל מי הים, ובמהלך ההפריה נוצרים במים מיליוני עוברים. כעבור מספר שבועות מתיישבים העוברים על הקרקעית והופכים לקיפודים צעירים בתהליך שנקרא 'גיוס'. במחקר זה גילינו שבאיים הקנריים אין יותר קיפודים צעירים על הקרקעית, כלומר שאותו תהליך 'גיוס' אינו מתרחש עוד מאז אירוע התמותה הנרחב שהתרחש שם", מסביר פרופ' ברונשטיין וממשיך "המשמעות היא שתמותת הקיפודים כה נרחבת, עד שהמין אינו מסוגל לייצר דור המשך, וייתכן שהוא נעלם לצמיתות מן המערכת האקולוגית באזור".

האם גם קיפודי הים שלחופי הים האדום ואילת ייכחדו?

החוקרים מוסיפים שידוע כי אוכלוסיות של קיפודי ים מתאפיינות בתנודתיות. לא פעם הן מצטמצמות ואחר כך מתאוששות, אך נראה שהפעם המצב חמור במיוחד ונראה כי מדובר באירוע הכחדה. החוקרים חוששים כי המודל שנחשף באירוע התמותה של האיים הקנריים, יתממש גם באזורים אחרים ברחבי העולם שם התגלו בשנים האחרונות אירועי תמותה של קיפודי ים בהיקפים חסרי תקדים, כולל אלו שלחופי הים האדום ושונית האלמוגים של מפרץ אילת.

"במחקר זה זיהינו אירוע תמותה המונית של קיפודי ים שהתרחש באמצע 2022 באיים הקנריים. בעקבות האירוע התברר שהמין שנפגע אינו מתרבה עוד באזור זה, דבר שמצביע ככל הנראה על הכחדה מקומית מוחלטת, שצפויות לה השלכות אקולוגיות משמעותיות. תוצאה סבירה תהיה התרבות בלתי מבוקרת של אצות שתשפיע על המערכת כולה, אם כי קשה בינתיים לצפות באיזה אופן", מסכם פרופ' ברונשטיין.

^{פרופ' עמרי ברונשטיין וקיפוד ים גוסס}

פרופ' עמרי ברונשטיין הוא ביולוג ימי שעוסק באקולוגיה מולקולרית ובהבנת התהליכים שמובילים ליצירת מינים חדשים, וחבר סגל בכיר בבית הספר לזואולוגיה בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס' וייז ובמוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב.