מחקרים

RESEARCH

מה מעניין אותך?

כל הנושאים
אמנויות
מוח
הנדסה וטכנולוגיה
חברה
מדעים מדויקים
ניהול ומשפט
סביבה
רוח
רפואה ומדעי החיים

מחקר

20.01.2022
דילמות הזהות של ערבים-ישראלים בחו"ל

בטורקיה הם מציגים את עצמם כ"פלסטינים", במדינות אירופה כ"אזרחי ישראל", בירדן ובמצרים כ"ערביי 48׳"

  • חברה

איך ערבים מישראל מציגים את עצמם בחו"ל? תלוי לאן הם טסים: מחקר ראשון מסוגו מאוניברסיטת תל אביב ביצע 34 ראיונות עומק עם ערבים אזרחי ישראל שמרבים לטוס – ומצא כי הם מתאימים את הצגתם העצמית במטרה לחמוק מיחס עוין המופנה נגד ישראלים (במדינות המזרח התיכון) או נגד ערבים (במדינות אירופה).

 

את המחקר החדש, השופך אור על דילמות הזהות של המיעוט הערבי בישראל, ערכו אח׳לאס נסאר וד"ר יוסי הרפז מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ותוצאותיו התפרסמו בכתב העת Ethnic and Racial Studies. הממצאים במאמר מתבססים על עבודת התזה שכתבה נסאר בהנחייתו של ד״ר הרפז.

 

"בשנים האחרונות אנו עדים לגידול משמעותי בנסיעות של ערבים-ישראלים לחו"ל", מסביר ד"ר הרפז. "מעבר לעניין הטכני של ירידת המחירים מאז רפורמת השמיים הפתוחים ב-2013, בחברה הערבית נוצר מעמד ביניים ויותר ויותר ערבים אזרחי ישראל יכולים להרשות לעצמם לצאת לחופשות בחו"ל. בחופשות הללו הם פוגשים לראשונה אנשים שהם לא פלסטינים ולא ישראלים, והם צריכים להגדיר את עצמם כדי להציג את עצמם בהקשרים חדשים. לצורך המחקר הזה ערכנו ראיונות עומק עם 34 ערבים אזרחי ישראל שמרבים לטוס, רובם כתיירים ומיעוטם לצרכי עבודה ולימודים, ומצאנו שלוש הגדרות עצמיות שונות בשלושה יעדים עיקריים: טורקיה, מדינות ערב ואירופה".

 

טורקיה היא יעד קרוב וזול, ולכן גם יעד פופולרי לישראלים – הן ליהודים והן לערבים. מהמחקר החדש עולה כי בדומה ליהודים-ישראלים המסתירים את מוצאם בטורקיה, כך גם ערביי-ישראל מעדיפים לזהות את עצמם כ"פלסטינים" בעת הביקור במדינה הנתפסת כעוינת לישראל וכאוהדת למאבק הפלסטיני.

 

"מאחר שהגישה הדומיננטית בטורקיה היא עוינות לישראל ואהדה לפלסטינים, ערבי מישראל יעדיף להגיד שהוא מ'פלסטין' במקום מ'ישראל' כדי להימנע מיחס חשדני ולייצר יחס אוהד", מספר ד"ר הרפז. "צריך לזכור שהמפגש הזה הוא מפגש שטחי, כי אין ביניהם שפה משותפת והתקשורת נעשית בעיקר באנגלית – עם נותני שירותים, סוחרים וכיוצא באלה. המרואיינים שלנו הסבירו שהם מעדיפים להגיד 'פלסטין' כדי להימנע משאלות המשך, וכי הם מאמינים שהתשובה הזאת מייצרת תגובה חיובית – למשל במשא ומתן עם סוחר בשוק. תשובה פופולרית אחרת היא להגיד 'אני מאל-קודס', אפילו אם הדובר אינו מירושלים, בדומה ליהודי שאומר 'אני מתל אביב'".

 

המצב מורכב יותר במדינות ערב השכנות כמו ירדן ומצרים. במדינות אלו המקומיים גם מדברים ערבית וגם מכירים יותר לעומק את ההבדלים בין פלסטיני מהגדה המערבית או עזה לבין פלסטיני-ישראלי או ערבי-ישראלי.

 

"במדינות השכנות התקשורת מעמיקה בהרבה, ולכן ערביי-ישראל נוטים להציג את עצמם באופן יותר ספציפי כ'ערביי 48'', להבדיל מ'ערביי 67'', כלומר הפלסטינים בשטחים", אומר פרופ' הרפז. "הציפייה היא שהירדנים והמצרים יכירו את המושגים, ולכן אי אפשר פשוט להגיד 'פלסטיני' כמו בטורקיה – וכמובן רצוי שלא להגיד ישראלי. ההזדהות בתור ערביי 48' כן חושפת את הקשר לישראל, אבל מגדיר את הקשר הזה לא דרך האזרחות אלא דרך הנכבה, כלומר שהם אזרחים ישראלים שלא מרצונם. המעניין הוא שהאסטרטגיה הזאת לא תמיד עובדת. במעמדים יותר פורמליים בכל זאת יש להציג תעודה – והתעודה הרשמית היא ישראלית. לדוגמה, ערבייה מישראל שלומדת בירדן סיפרה בריאיון לאח׳לאס שהלכה למרפאה והייתה צריכה להציג את הדרכון הישראלי שלה, חשיפה שגררה יחס עוין מצד האחות".

 

ומה קורה באירופה?

אולם שעה שהסטיגמה במדינות המזרח התיכון כמו טורקיה, ירדן ומצרים היא כלפי ישראל, במדינות אירופה היא מכוונת כלפי ערבים או פלסטינים – ולכן נוח יותר לערביי ישראל להציג את עצמם כאזרחי ישראל או כתושבי ישראל.

 

"באירופה הרבה פעמים זה עובד הפוך:  לרוב אין אינטרס להדגיש את הממד הערבי או הפלסטיני, כי הציפייה היא שהאירופאים יהיו יותר חשדנים כלפי ערבים או פלסטינים, בייחוד על רקע מלחמת האזרחים בסוריה והפליטים שהציפו את אירופה, ויותר אוהדים כלפי ישראלים. גם כאן, ערבי ישראלי לרוב לא יגיד 'אני ישראלי' אלא 'אני מישראל', 'אני חי בישראל' או 'אני אזרח ישראלי'. זה ניסוח מדויק שמצליח גם להימנע מיחס שלילי – וגם להימנע מקונפליקטים של זהות. כמובן, גם הניסוח הזה עלול לסבך את הערבים הישראלים באירופה, ובראיונות שערכנו עלו מקרים רבים שבהם אירופאים שלא היו מודעים לדקויות שמעו 'אני מישראל' והניחו שמדובר ביהודים. המרואיינים דיברו על המבוכה והבושה שהפנייה הזאת מעוררת בהם, שכן היא שבה ומדגישה כיצד הזהות והאזרחות שלהם נפרדות".

מחקר

20.12.2021
האלימות מתחממת

מומחים לשינויי אקלים מעריכים: ההתחממות הגלובלית תוביל לעלייה בשיעורי הפשיעה האלימה בעולם

 

  • חברה

מחקר חדש וראשון מסוגו המבוסס על נתונים מהודו, שהוביל ד"ר רם פישמן מהחוג למדיניות ציבורית בפקולטה למדעי החברה ע"ש גרשון גורדון, יחד עם עמיתיו מאוניברסיטאות מובילות בהודו ומאבו דאבי, מעלה חשש כבד כי ההתחממות הגלובלית ומשבר האקלים עשויים לגרום לעלייה חדה בשיעורי האלימות בעולם. מממצאי המחקר עולה כי שיעורי הפשיעה יעלו ביחס ישר להתחממות הגלובלית, וכי על כל מעלה של עלייה מעל הממוצע לאותו יום, נרשמה עלייה של כאחוז אחד בשיעור הפשע האלים.

 

התחזית: חם ואלים

במסגרת המחקר, שהתבצע בפעם הראשונה במדינה מתפתחת, ניתנה לחוקרים גישה לנתונים מפורטים על תאריך ומקום התרחשותו של כל מקרה פשע שאירע במהלך שש שנים במדינה בהודו המונה אוכלוסייה של 70 מיליון איש, ולנתוני מזג אוויר יומיים. מדובר בנתוני עתק (Big Data), שמאפשרים שימוש בשיטות ניתוח סטטיסטיות מתקדמות כדי לבודד את הקשר בין מזג האויר לבין פשע באופן מדויק יותר משהיה אפשרי בעבר.

 

לדברי ד"ר פישמן, הניתוח הוכיח שבימים חמים יותר יש עליה חדה בשיעורי הפשיעה האלימה ועל כן לטענתו, בעקבות ממצאים אלו עולה חשש כבד כי התחממות גלובלית עשויה להשפיע מאוד גם על שיעורי האלימות בעולם. המחקר פורסם בעיתון Journal of Economic Behavior and Organization.

 

תמרור אזהרה לאנושות

"במחקר הוכחנו בצורה חד משמעית כי לשינויים במזג האוויר השפעה משמעותית על שכיחותם של פשעים מסוגים רבים, כולל פשעים אלימים, פשעים נגד נשים הכוללים אונס והטרדה, פגיעה במיעוטים אתניים ואלימות פוליטית ובין-דתית. הראינו שכל עלייה של מעלה אחת בטמפרטורה מעל הממוצע לאותו יום, גרמה באופן סיבתי לעלייה של כאחוז אחד בשיעור הפשע האלים", אומר ד"ר פישמן.

 

"בנוסף לכך, הצלחנו לראשונה להבדיל בין שני מנגנונים שונים ולהוכיח ששניהם משפיעים על התופעה: מנגנון מיידי, כנראה פיזיולוגי, שגורם להתנהגות אלימה יותר כשחם ומביא לעלייה בשיעורי הפשע באותו היום שבו יש עומס חום, וזהו דבר שמוכר גם ממדינות עשירות. לצדו פועל מנגנון איטי יותר, שגורם לפשעי רכוש (שוד וכו'), לעלות אחרי שמזג האוויר של עונה שלמה גורם לירידה ביבולים. שני אלה דוחפים אנשים לפשע."

 

"המחקר שלנו הוא עוד תמרור אזהרה בוהק, לכל מי שעוד היה צריך אותו, לגבי השלכותיו ההרסניות והמדאיגות של משבר האקלים", אומר ד"ר פישמן ומסכם: "ההשלכות האלה אינן עתידיות, הן כבר כאן איתנו ומכרסמות באושיות הקיום החברתי והאנושי. תוצאות ממחקרים מקבילים במדינות רבות כבר מראים תוצאות דומות, ואת האנליזה שביצענו עבור הודו ניתן להעתיק, תחת התאמות נדרשות כמובן, למדינות שונות ובהן גם למדינת ישראל. אני אופתע אם התוצאות יהיו שונות באופן מהותי".

מחקר

16.11.2021
לא משחק ילדים

התשלום האמיתי עבור משחקי המחשב הפופולריים והחינמיים הוא דאטה ונתונים ביומטריים על השחקנים

 

  • חברה

שיחקתם לאחרונה במשחקי מחשב המבוקשים שמוצעים בחינם? קחו בחשבון שנתתם במתנה לחברות שמפתחות אותם מידע אישי יקר. המשחקים הגדולים, שנקראים בתעשייה "משחקי AAA", מוצעים בחינם, אבל מרוויחים ממכירת מוצרים נלווים ומכריית מידע אישי על השחקניות והשחקנים. כך עולה ממחקר חדש שערכו ד"ר אלכס גקר מהחוג לתקשורת ע"ש דן בפקולטה למדעי החברה ע"ש גרשון גורדון, ואלכסנדר ברנווגה מאוניברסיטת אמסטרדם.

 

מחיר שקוף וגבוה

"אחד המושגים החשובים היום בעולמות המדיה והכלכלה נקרא 'הנכסה' (assetization)", מסביר ד"ר גקר. "בתהליך זה הופכים מוצרים שמשלמים עליהם פעם אחת לנכסים שאפשר להפיק מהם הכנסה מתמשכת, כמו שכר דירה. בילדותנו היינו קונים משחק מחשב בקופסה סגורה בקניון, או מורידים אותו מהאינטרנט, וזהו. המשחק היה שלנו. היום, חברות המשחקים הגדולות מציעות לנו את המשחק חינם אין כסף, כשהמודל העסקי שלהן הוא רווח מתמשך: המשחק הופך לפלטפורמה, כמו פייסבוק למשל, שמייצרת עוד ועוד רווח".

 

במסגרת המחקר החדש, שפורסם לאחרונה בכתב העת הנחשב Games and Culture, ערכו ד"ר גקר ותלמיד המחקר ברנווגה קריאה מדוקדקת בתנאי השימוש של שלושה משחקי מחשב פופולריים וחינמיים: פורטנייט, אייפקס לג'נדס וקול אוף דיוטי: וורזון. יחד עם תנאי השימוש המשפטיים, החוקרים בדקו והשוו את ממשקי המשתמש של שלושת המשחקים, ובפרט את ה"לאנצ'רים" שלהם, כלומר את מסכי הכניסה למשחק, שמאפשרים לשחקנים לקנות ציוד נוסף או להעצים את חוויית המשחק בכסף ממשי. ממצאיהם מצביעים על כך שלמשחקים החינמיים עלולים להיות מחירים שקופים וגבוהים מאוד.

 

מידע תמורת משחק

"הופתענו לגלות שבמקרים רבים שחקן שמוריד חינם את אחד המשחקים נדרש לחתום על הסכם שבו הוא מאפשר לחברה לאסוף עליו דאטה, כמו מיקום, דפוסי משחק ואפילו נתונים ביומטריים. כלומר, ייתכן שהמצלמה שהוא משתמש בה כדי לשחק אוספת עליו מידע כמו גיל, מוצא ומגדר", אומר ד"ר גקר. "הנתונים האלה נמכרים אחר כך לגורמים אחרים, בהתאם לתנאי השימוש עצמם, או שהם משמשים את חברת המשחקים למקסם את הרווח ממוצרים נלווים. בחלק מהמשחקים במחקר אפשר לשחק בלי לשלם, אבל נוצר פה לחץ חברתי, ממש כמו  כשילדים לא רוצים שחבריהם לכיתה יראו אותם ב'בגדים' זולים – כך הם משקיעים בבגדי הראווה של דמויות המשחק שלהם. למי להציע לקנות, מה ומתי – את זה החברה יודעת לפי הדאטה שהיא אוספת על השחקנים, בהסכמתם המלאה".

 

לדברי ד"ר גקר, המודל העסקי החדש של חברות המשחקים הגדולות בא לעיתים קרובות על חשבון השחקנים. "צריך להבין שהמשחקים האלה מלכתחילה מפותחים אחרת: הם לא מכוונים לחוויית משחק אופטימלית אלא לעידוד קנייה מתמשכת. האינטרס הכלכלי של חברת המשחקים הוא שהשחקנים ימשיכו לשחק, ירכשו הטבות שונות וימשיכו לשתף במידע אישי. לכן המשחקים עצמם מתמשכים ומעודדים חזרתיות, וזאת על חשבון חוויית המשחק ועל חשבון הפרטיות כמובן".

מחקר

16.03.2021
זה באופי שלנו

אנשים בעלי אישיות נוקשה או נטייה לקורבנות מקפידים יותר על הכללים וההנחיות בתקופת הקורונה

  • חברה

חוקרים מאוניברסיטת תל אביב ומהמרכז הבינתחומי הרצליה מצאו כי רמת ההקפדה על הכללים בתקופת הקורונה מושפעת באופן מובהק ממאפיינים אישיותיים. המחקר, שנערך בתחילת הסגר הראשון, בחן שני מאפייני אישיות: נוקשות ונטייה לקורבנות. הממצאים מראים כי אנשים בעלי מאפייני אישיות אלה חששו יותר מהמגיפה והקפידו יותר על הנחיות הממשלה.

 

אנשים נוקשים חוששים יותר

המחקר נערך בתחילתו של הסגר הראשון, בין ה-22 ל-26 במרץ 2020, בקרב מדגם של האוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל: 354 נשים וגברים בני 65-18. המשתתפים השיבו לשאלון שעסק בחשש מקורונה ובשמירה על ההנחיות, אל מול מדדים קיימים לבדיקת שני מאפייני אישיות: נוקשות, שמתאפיינת בצורך בהבניה ובסדר ברור, וקורבנות - הנטייה לחוש כקורבן במצבים שונים ובקשרים בינאישיים. לאחר מכן ביצעו החוקרים התאמה סטטיסטית בין התשובות לשאלות השונות. הממצאים הצביעו על התאמה גבוהה בין אישיות נוקשה או קורבנית לבין חשש רב מהקורונה והקפדה יתרה על הכללים, כמו שטיפת ידיים, הימנעות ממגע, ריחוק חברתי ואף הסתגרות מוחלטת בבית.

 

המחקר בוצע על ידי ד"ר בועז המאירי מהתוכנית לגישור וניהול סכסוכים בבית הספר ללימודי חברה ומדיניות בפקולטה למדעי החברה ע"ש גרשון גורדון, בשיתוף עם ד״ר יוסי מערבי מהמרכז הבינתחומי הרצליה, ותמר גור מהאוניברסיטה העברית ומהמרכז הבינתחומי הרצליה. המאמר פורסם בכתב העת Frontiers in Psychology בדצמבר 2020.

 

"כשפרצה מגפת הקורונה, פרסמו רשויות וממשלות בכל העולם הנחיות למניעת הדבקה והתפשטות המחלה. עם זאת ברור כי יעילות ההנחיות מותנית בהיענות הציבור ובהקפדה על הכללים. לכן ביקשנו לבחון אם וכיצד משפיעים מאפייני אישיות מסוימים על החשש מהמחלה, וכתוצאה מכך על קיום ההנחיות על מנת להישמר מפניה", אומר אומר ד"ר מערבי.

 

"מגפה עולמית יוצרת תחושה של חוסר ודאות, ואנשים שונים מגיבים למצב החדש בהתאם למבנה האישיות שלהם. כך לדוגמה, אנשים בעלי אישיות נוקשה, עם צורך עמוק בסדר ברור ובהבניה, מתקשים להתמודד עם חוסר ודאות ולכן הם נצמדים להנחיות כעוגן, המגביר את הוודאות ואת השליטה במתרחש סביבם", מרחיב ד"ר המאירי ומסכם "בנוגע לקורבנות, ההסבר מורכב קצת יותר. אנחנו סבורים שאנשים בעלי אישיות קורבנית, שרואים עצמם כקורבנות במגוון מצבים וקשרים בין-אישיים, נוטים לפרש את המציאות כמאיימת ועומדים על המשמר מפני כל דבר שעלול לפגוע בהם, בין אם מדובר באדם אחר או במגפה גלובלית. לכן הם חוששים יותר מהמגפה ומקפידים על ההנחיות, כדי להישמר מפניה. הסבר נוסף קשור למאפיין אחר של האישיות הקורבנית: אנשים אלה נוטים לחוש עליונות מוסרית, ולפיכך הם מקפידים על הנחיות כדי להיות 'בסדר' וטובים יותר מאחרים. אנחנו מאמינים שהתובנות הנובעות ממחקר שלנו עשויות לתרום לניסוח מסרים שיגבירו את ההיענות להנחיות בקרב האוכלוסייה".

מחקר

21.01.2021
כוחם של מדבריות

מחקר חדש מציג תחזית קודרת באשר לשינויי האקלים במזרח התיכון שמאיימים על יציבותו ושלמותו

  • חברה
  • סביבה

מחקר חדש של פרופ' דן רבינוביץ מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה של אוניברסיטת תל אביב קובע כי אזור המזרח התיכון צפוי לעבור שינויי אקלים קיצוניים במיוחד, שעשויים לגרום למלחמות אזרחים (ובין מדינות) הרסניות שיאיימו על שלמותו של האזור כולו.

 

המחקר עוסק במזרח התיכון בהגדרתו הרחבה ביותר – 24 מדינות השוכנות בין אירן במזרח, מרוקו במערב, תורכיה בצפון ותימן בדרום. בין היתר הוא דן בהשפעת ההתחממות הגלובלית על החקלאות המספקת את מזוננו, וצופה באילו אזורים יעלו הטמפרטורות במידה כזאת שלא ניתן יהיה לחיות בהם, היכן יתמעטו הגשמים עד כדי מצוקת מים חריפה, וכיצד ישפיעו כל אלה אל תהליכים חברתיים, פוליטיים וכלכליים באזורנו."

 

בספרו 'כוחם של מדבריות' (The Power of Deserts), שיצא לאור בהוצאה היוקרתית של אוניברסיטת סטנפורד, דן פרופ' רבינוביץ בסוגיית אי-השוויון האקלימי במזרח התיכון, שלדבריו, צפוי להיות דרמטי במיוחד בשל שינויי האקלים הקיצוניים, ורווי בעימותים בין מדינות ואוכלוסיות שונות. "העובדה היא שהמדינות המתקדמות ועתירות הטכנולוגיה (לדוגמה ישראל וסעודיה) מייצרות את מרבית גזי החממה הגורמים לשינויי האקלים, אך בסופו של דבר יהיו להן האמצעים להגיב ולהגן על תושביהם מפני ההשלכות; בעוד שדווקא שכנותיהן העניות והנחשלות (כמו ירדן ותימן), שתורמות מעט מאוד למשבר האקלים, יהיו הסובלות העיקריות ממנו - אף על פי שתנאי האקלים במדינות הצמודות זו לזו יהיו דומים. פערים אלו עשויים ליצור מתיחות עזה בין המדינות השונות, שעשויה להגיע עד כדי מלחמות קשות.

 

בנוסף, פרופ' רבינוביץ סבור ששינויי האקלים צפויים לגרור הגירת אוכלוסיות מאזורים שונים: "התמוטטות של אזורים חקלאיים תגרום להגירת מיליוני פליטים למקומות שלא יוכלו לקלוט אותם, תרחיש שעלול להוביל למתחים בין קבוצות, לאי-יציבות פוליטית ואף למלחמות אזרחים." כדוגמה הוא מביא אירועים מן העבר, שהתרחשו בסוריה, בסודן ובדארפור, ואומר כי שינויי האקלים העתידיים עלולים להניע התרחשויות דומות בקנה מידה נרחב הרבה יותר. "במזרח התיכון יש הרבה מדינות עניות שכלכלתן תלויה בחקלאות, עם שסעים אתניים משמעותיים, המועדות לתהליכים הרסניים מסוג זה," הוא מתריע.

 

מתור הזהב השחור לעידן האנרגיה הסולרית

חלקו האחרון של הספר מוקדש באופן ספציפי לשש מדינות הנפט של המפרץ הפרסי: סעודיה, כוויית, בחריין, איחוד האמירויות, עומאן וקטאר. לדברי פרופ' רבינוביץ, "בעידן הנפט של 70 השנים האחרונות צברו מדינות אלה עושר אגדי, אך סופו של 'תור הזהב השחור' כבר מסתמן באופק. מחירי הנפט יורדים בהתמדה, בין היתר מפני שהעלות של ייצור חשמל מאנרגיה חלופית, ובעיקר מאנרגיה סולרית, צנחה בעשור האחרון ב-90%, והשימוש בה הפך לתחרותי מבחינה כלכלית. לכך יצטרפו בקרוב גם המכוניות החשמליות שאינן זקוקות לדלקים פוסיליים. בנוסף, מדינות אלה שוכנות באחד המקומות החמים בעולם, עם קצב התחממות גבוה במיוחד כתוצאה משינויי האקלים. למעשה, החל מאמצע או סוף המאה ה-21 יהיה קשה מאוד לקיים חיים במקומות כמו דובאי, אבו-דאבי ושכנותיהן, והדבר עשוי לערער עוד יותר את יציבות האזור כולו. מחקרים מראים כי אל מול כל האתגרים האלה אין למדינות הנפט של המפרץ הפרסי מענה אפקטיבי, נכון להיום."

 

לסיכום, פרופ' רבינוביץ סבור שכדי לצלוח את המעבר לעידן החדש, חייבות מדינות הנפט לבצע שינוי תפיסתי עמוק, להשתמש בעושר הרב שצברו ולהשקיעו בטכנולוגיות של אנרגיה סולרית – הן במדבריות הסמוכים לבית והן ברחבי העולם. "מכיוון שאין עדיין טכנולוגיה יעילה לצבירת אנרגיית השמש ולשינועה הרחק ממקום ייצורה, מומלץ להשקיע בעיקר בפרויקטים סולריים בצפון אפריקה ובדרום אמריקה - מקומות עתירי שמש שהם קרובים יחסית ליבשות עתירות אוכלוסין וביקוש לחשמל (אירופה וצפון אמריקה בהתאמה)", מדגיש פרופ' רבינוביץ. "במילים אחרות, במקום להתנגד ולהציב מכשולים בפני מהפכת האנרגיה, על מדינות המפרץ להירתם למהפכה הבלתי נמנעת, ולתרגם את כוחן בשוק הנפט הגווע לכוח דומה בשוק הצומח של אנרגיה חלופית. בנוסף לרווח הכלכלי, יעביר מהלך כזה את מדינות הנפט ל'צד הנכון' של ההיסטוריה – זה של המאבק בשינויי האקלים, יעלה את קרנן בעיני עמי העולם, וימנע מלחמות מיותרות ועקובות מדם ".

 

מחקר

06.01.2021
בזמן הקורונה מדברים בשירים

תוכנית חדשה לקידום דיאלוג באמצעות מוזיקה עבור נוער בסיכון

 

  • חברה

איך אפשר לסייע לנוער בסיכון לשמור, גם בימי הסגר, על מרקם חברתי ומסגרת חינוכית ראויה? עם פרוץ משבר הקורונה, ד"ר אורי לשמן מביה"ס לחינוך ע"ש חיים וג'ואן קונסטנטינר, הפעיל תוכנית חדשה בשם "מדברים בשירים", שמבוססת על מודל ותוכניות שעוסקות בקידום דיאלוג בעזרת מוזיקה, ומיועדת בדיוק למטרה זו. התוכנית, שמבוססת על חוויה מוזיקלית, פועלת גם להעלאת המודעות של בני הנוער ליכולותיהם, ומעודדת אותם לתמוך בזולת - במשפחה, בחברים ובאנשים נוספים מתוך הקהילה. 

 

מוסיקה, ללב היא חודרת

התוכנית, אשר הופעלה בשיתוף משרד החינוך, כללה כ-25 מרכזים לנוער בסיכון מרחבי הארץ, לרבות יישובים בחברה הערבית. במסגרתה הוקם אתר אינטרנט ייעודי, שאליו העלו בני הנוער את המוזיקה המועדפת עליהם בשילוב סיפוריהם האישיים. זאת כדי לאפשר להם לשתף ברגשות שלהם ובמה שעובר עליהם, לספק להם ולמוריהם תובנות וכלים לתמיכה ולעידוד, ובכך להפוך לקהילה תומכת ובונה. בני הנוער התנסו בתהליכי פתיחות וחשיפה, הקשבה עמוקה, הכלה של הזולת, אמפתיה ונתינה משמעותית, בעזרת שימוש ייחודי במוזיקה.

 

התוכנית כללה שני חלקים: חלק ראשון בשם "שירים בהשראה", שבו, באמצעות סדרת משימות, המשתתפים שיתפו מוזיקה ברשת עם חבריהם וצירפו לה את הסיפור האישי שלהם. החלק שני -"שירים במתנה", היה תהליך שבו המשתתפים והמשתתפות העניקו שירים ומסרים אישיים משמעותיים לחבריהם לקבוצה, לבני משפחותיהם ולאחרים שזקוקים לעידוד ותמיכה. כך, לדברי ד"ר לשמן, הם חוו את הערך החשוב של נתינה משמעותית ואת כוחה לשמח, לעודד ולחזק קשר.

 

"להיות הילדה שאני לא הייתי"

למעלה מאלף שירים מכל הסגנונות והז'אנרים הועלו במהלך פעילות התוכנית על ידי בני הנוער, בצירוף סיפורים אישיים והקדשות לחברים ולבני משפחה. אחת הצעירות שהשתתפו בתוכנית מספרת: "בחרתי שיר לאחותי, כי אני רוצה שהיא תגדל להיות הילדה שאני לא הייתי. אני רוצה שהיא לא תפחד להיות מי שהיא ותהיה הכי מאושרת שהיא יכולה להיות".

 

בעקבות הצלחת המיזם, משרד החינוך אף שלח מכתב הוקרה ותודה על תרומת התוכנית לנוער בסיכון בזמן קורונה. "ניתן ליצור קשר ודיאלוג בעלי משמעות בין אנשים בעזרת המוזיקה האישית שמשמעותית לכל אחד מהם, מבלי להיות מוזיקאי," אומר ד"ר אורי לשמן. "שיתוף של שירים אישיים בשילוב הסיפור האישי שקשור בהם, עשוי ליצור פתיחות וחשיפה משמעותית יותר מאשר לספר על עצמך רק במילים". בהמשך לפרויקט, בית הספר לחינוך עורך כעת מחקר מעמיק לתוכנית, ופתח השתלמות ייעודית חדשה עבור מורים של תלמידים בסיכון.

 

המודל והתוכניות לקידום דיאלוג באמצעות המוזיקה פותחו על ידי ד"ר אורי לשמן בשיתוף עם אביעד מיתר, חבר בחבר הנאמנים של האוניברסיטה, ואמנון הרציג.

 

ד"ר אורי לשמן

מחקר

25.11.2020
אהבה הורית בימי קורונה

מחקר במעבדה לחקר הגיל הרך חושף: בשיאו של משבר הקורונה, הורים דיווחו על ירידה בגילויי האהבה כלפי ילדיהם הקטנים

  • חברה

מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב קובע כי במהלך הסגר הראשון הורים דיווחו על ירידה מובהקת בגילויי האהבה כלפי ילדיהם (גילאי 5-3) בהשוואה לימי שיגרה. כמו כן, על אף שהותם של כל בני המשפחה בבית, ההורים דיווחו על ירידה מובהקת במנהיגות ההורית  ובהצבת כללים וגבולות לילדיהם בהשוואה לימי השגרה.

 

המחקר, שנערך בהובלת פרופ' דורית ארם, ראש המעבדה לחקר הגיל הרך בבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, בחן את ההתנהגות של ההורים לילדים בגיל הרך בישראל במהלך הסגר הראשון (במהלך התפרצות הקורונה) ובהשוואה להתנהגותם בימי שגרה. המחקר כלל 522 הורים, שהתבקשו להשיב על שאלון שנע במנעד של 1 (אף פעם) עד 6 (תמיד). בחינת ההתנהגות ההורית נשענה על מודל "מחומש ההורות" שמורכב מחמישה עקרונות בסיסיים: שותפות בין מטפלים, מנהיגות הומאנית, הבעת אהבה ללא תנאי, עידוד לעצמאות והנהגת כללים.

 

גילויי האהבה והמנהיגות ההורית התרופפו

התנהגויות של האהבה שההורה מביע כלפי ילדו כוללות, בן היתר: ביטויים פיזיים של אהבה (חיבוקים, נשיקות וכד'), ביטויים מילוליים של אהבה, פרגונים, סבלנות ורגישות כלפי הילד, הבעת אמפתיה כלפיו וזמן משותף עם הילד. החוקרים מצאו הבדל מובהק ביישום עקרון של אהבה בין ימים שבשגרה (ציון 5.2 בממוצע - לעיתים קרובות מאוד) לבין 'ימי קורונה' (ציון 4.8 בממוצע - לעיתים קרובות). החוקרים מציינים שבימי הקורונה הורים שוהים עם ילדיהם זמן רב יותר בהשוואה לשגרה. ייתכן שהצורך להפגין אהבה באופן מילולי ופיזי נמוך יותר כיוון שההורים מקדישים לילדיהם תשומת לב רבה בהתנהלות היומיומית. כמו כן, החוקרים סבורים שייתכן שהמתח שחווים ההורים, הצפיפות בבתים והשעות הרבות ביחד "השכיחו" אצל ההורים את הצורך לבטא אהבה כלפי ילדיהם דווקא בימים בהם הילדים זקוקים להתנהגות אהבה מצד הוריהם.

 

התנהגויות המבטאות מנהיגות מדגישות את מקומם של ההורים כמנהיגי המשפחה וכמודל לחיקוי עבור הילדים. התנהגות זו מתאפיינת, בין היתר, בלקיחת אחריות, בהצבת מטרות בכל הקשור לגידול הילד ובתכנון ההתנהגות ההורית (התארגנות במצב החדש, הכנות לקראת מעברים, פעילות דיגיטאלית ועוד). ממצאי המחקר גילו כי רמת יישום עיקרון חשוב זה הייתה נמוכה בהשוואה לימי השגרה. מציון 4.9 (לעיתים קרובות מאוד) בממוצע בימי השגרה לציון 4.6 בממוצע (לעיתים קרובות) בתחילת המשבר. על פי החוקרים נראה שמשבר הקורונה ערער מעט את השליטה של ההורים. החוקרים מניחים כי בתוך הכאוס הורים מרגישים מסוגלות נמוכה יותר לקבל החלטות ולהציב מטרות משפחתיות.

 

התנהגויות של שותפות בין בני הזוג בטיפול בילדיהם כוללות, בין היתר: חלוקת תפקידים, פרגון, יכולת לפתור מחלוקות באופן מכבד, הצגת חזית אחידה מול הילד, נוכחות באירועים משמעותיים בחייו והסכמה הדדית בנוגע לחינוכו. על פי ממצאי המחקר, בניגוד למה שניתן היה לצפות - שכשזוג ההורים בבית אז רמת השותפות תהיה גבוהה, הרי שלא נמצא כל הבדל ביישום עיקרון זה בין ימי השגרה לימי הקורונה: ציון של 4.7 בממוצע בימי השגרה לעומת 4.6 בתקופת המשבר (לעיתים קרובות בשתי התקופות).

 

התנהגויות של עידוד לעצמאות מצד ההורים כוללת עידוד הילד לעצמאות, לעמידה במשימות שתואמות את גילו ויכולותיו, במקביל לסיוע ברגעי משבר כאשר אינו מסוגל להתמודד לבד ועוד. על פי המחקר ההורים לא ניצלו את השהות המשותפת כדי לאתגר את ילדיהם לעצמאות רבה יותר והמשיכו לנהוג כלפיהם בנושא זה כבימי שיגרה, ציון של 4.4 בממוצע (לעיתים קרובות) בשתי התקופות המדוברות. החוקרים מדגישים כי ההורים בישראל נוטים לגונן על ילדיהם גם בימי שגרה.

 

בכדי להגיע להורות מיטבית על ההורה ליצור עבור הילד מסגרת מובנית של כללים בנחישות ובסמכותיות. ההורים שהשתתפו במחקר דיווחו על רמת יישום נמוכה יותר של עיקרון זה, ככל הנראה, כך מעריכים מבצעי המחקר, בשל היעדר לוח זמנים מסודר ופעילות חוץ ביתית, כמו קימה לגן והגעה לחוגים. הציון הממוצע של רמת יישום עיקרון הכללים ירדה מ-4.5 ל-4.3 בממוצע (לעיתים קרובות, אבל בתדירות פחותה יותר מאז המשבר).

 

מודעות לנושא תתרום לשיפור

בעקבות ממצאי המחקר אמרה פרופ' ארם: "בתקופת הסגר הורים דיווחו שהם הביעו פחות אהבה כלפי ילדיהם. לצערי, דיווחי ההורים מפתיעים ומאכזבים מעט. בזמני משבר ולחץ הילדים הצעירים צריכים את ההורים יותר מתמיד, הם זקוקים לחיבוק חם ומילה טובה, ודווקא אז ההורים הביעו פחות אהבה כלפי ילדיהם וחלה התרופפות במנהיגות, במשמעת ובכללים שההורים מציבים לילדיהם. אני מקווה שכהורים הם ילמדו מהמחקר שלנו, ויהיו מודעים יותר וישאפו לנהוג בהורות מיטיבה יותר במצבי לחץ בעתיד."

 

 

מחקר

19.08.2020
המחקר שהפך למשחק קופסה אינטראקטיבי שמחזיר לילדים חולי סרטן את החיוך

גל גדות ויובל המבולבל במשחק שגורם לילדים חולי סרטן להיות מאושרים וגאים גם בתקופה הקשה בחייהם

  • חברה
  • רפואה ומדעי החיים

בעת משבר ומחלה, קשה מאוד למצוא את הכוחות והמשאבים הנפשיים כדי להתעלות מעל הרגשות השליליים הדומיננטיים ולחוש רגשות חיוביים, עד שהאיזון הרגיש של המחשבות והרגשות מוסט לכיוון החיובי. לשם כך יש צורך פעמים רבות בסביבה תומכת ובעזרים חיצוניים. מחקר שנערך באוניברסיטת תל אביב בשיתוף פעולה של מרכז שניידר לרפואת ילדים, הוביל לפיתוחו של משחק קופסה חדש המסייע לילדים חולי סרטן ולהוריהם לבטא את רגשותיהם ולפתח רגשות חיוביים גם אל מול אתגרי המחלה, החרדות והטיפולים הקשים. המשחק, הקרוי 'רובובוס', מיועד לילדים חולי סרטן ולהוריהם, מגילאי 6 ומעלה.

 

"המשחק מאפשר שיח על רגשות שלא תמיד קל לדבר עליהם, ובכך הוא מחזק מאוד את הקשרים בין בני המשפחה." מסבירה פרופ' תמי רונן מהפקולטה למדעי החברה ע"ש גרשון גורדון באוניברסיטת תל אביב, מומחית בתחום הפסיכולוגיה החיובית, עם דגש על אושר בקרב ילדים ובני נוער. "גם אנשים שמתקשים להיפתח לומדים לנהל שיחות מעמיקות עם אלה היקרים להם מכול, ולפעמים הם מכירים זה את זה כפי שלא הכירו מעולם."  

 

גם הסלבס נרתמו

'רובובוס' מתרחש כביכול במציאות של שנת 2080, כאשר "כדור הארץ מנוהל על ידי רובוטים בעלי בינה מלאכותית". המשתתפים מבצעים מגוון משימות על מנת ללמד את רובובוס, מנהיגם הסקרן של הרובוטים, מהם רגשות אנושיים: כיצד להיות שמחים? כיצד להתמודד עם קשיים? כיצד להיות חברים? מהו קשר משפחתי? על מה אני מכיר/ה תודה? מה קשה לי? את מי אני אוהב/ת? מהם עלבון ופגיעה ואיך אפשר לסלוח? ועוד ועוד. 

 

בנוסף לאמצעים מסורתיים כמו לוח, קוביות וקלפי משימות, משולבת במשחק גם אפליקציה: המשתתפים סורקים קודים באמצעות טלפון חכם וצופים בסרטוני יוטיוב, שבהם ידוענים מספרים על ההתמודדות שלהם עם קשיים רגשיים. בין הידוענים שהתנדבו להשתתף בפרויקט: גל גדות, יובל המבולבל, ישראל קטורזה, רותם סלע, אסי עזר, מיה דגן ואבי נוסבאום.

 

בשבוע שעבר הושק המשחק לראשונה במחלקה האונקולוגית של מרכז שניידר, וזכה להצלחה מיידית. אם לילד חולה שבנה בן ה-8 מאושפז במחלקה, מספרת בהתרגשות: "הבן שלי עבר טיפולי כימותרפיה, והשיער שלו נשר. הוא כל כך התבייש. הוא חבש כובע כדי להסתיר את הראש, ופשוט סירב להסיר את הכובע. עד שבמהלך המשחק הוא צפה בסרטון של יובל המבולבל. יובל סיפר כמה הוא התבייש בקרחת שלו, עד שהבין שהיא חלק ממנו ולמד לקבל את עצמו. מאז הבן שלי הולך בגאווה, בלי כובע."

 

"זה משחק מקסים ומשעשע שמאפשר לילד להביע רגשות ותחושות שעקב המחלה קשה לו מאוד לבטא אותן בשיחה רגילה." אומרת שרה אדרי, אמו של יהונתן. "קיבלנו את המשחק בבוקר שהיה מאוד קשה ליהונתן ומיד אחרי שהוא התחיל לשחק מצב הרוח שלו השתנה מקצה לקצה. הוא החל לצחוק וליהנות, בעיקר כשהוא גילה שגם למפורסמים ול'סלבס' יש קשיים ומשברים ולא רק לו".

 

בעקבות הרגשות החיוביים

'רובובוס' כאמור מבוסס על מחקר מקיף שנערך באוניברסיטת תל אביב אשר בחן האם ילדים חולים סרטן והוריהם מסוגלים לחוש רגשות חיוביים במהלך התקופה הקשה של המחלה והטיפולים. המחקר נכתב כעבודת דוקטורט של ד"ר עירית שוורץ אטיאס, לשעבר מנהלת הסיעוד במחלקה לאונקולוגיה במערך ההמטו-אונקולוגי במרכז שניידר, וכיום סגנית בית הספר לאחיות במרכז הרפואי מאיר בכפר סבא, ובהנחיית פרופ' תמר קרוליק מהחוג לסיעוד בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב ופרופ' תמי רונן, הדקאנית היוצאת של הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת תל אביב. בעקבות ממצאי המחקר וכנסים שנערכו עם הורים וילדים המחלימים מסרטן, פותח המשחק 'רובובוס', בעזרתו של אור ברנט, מומחה למשחוק מחברת אנטרופי לייעוץ ארגוני.

 

"המחקר שלנו התמקד בילדים חולי סרטן ובהוריהם, ובחן אם הם מסוגלים לחוש רגשות חיוביים במהלך התקופה הקשה של המחלה והטיפולים, ואילו משאבים – אישיותיים וסביבתיים - מסייעים להם לחוש ולבטא רגשות כאלה." מסבירה פרופ' רונן. "מצאנו שהמשאבים העיקריים המפחיתים את החרדה בעת ההתמודדות עם מחלה כה קשה הינם תקווה ותמיכה, וכי קיים קשר מהותי בין רגשות חיוביים של הורים לבין אלה של ילדיהם החולים."

 

אופטימיות זה שם המשחק

"עבדתי במחלקה האונקולוגית של המרכז הרפואי שניידר במשך 20 שנים," אומרת ד"ר שוורץ אטיאס, "בניגוד לדימוי הרווח, שמדובר במקום קשה וקודר, אנחנו חווינו את המחלקה שלנו כמקום מואר, רווי תקווה ואפילו שמחה. בעבודת הדוקטורט שלי ביקשתי לבחון את התופעה הזאת. במחקר ראיינתי 108 צמדים של ילד (בגילאי 19-7) והורה – כלומר בסך הכול 216 מרואיינים - ממחלקות אונקולוגיות לילדים בשלושה בתי חולים: שניידר, איכילוב והדסה עין כרם.

 

הממצאים היו מרתקים: מצאנו שילדים חולי סרטן והוריהם חווים פי 2 רגשות חיוביים – כמו שמחה, התרגשות, סקרנות וגאווה, לעומת רגשות שליליים – כמו עצב, כעס, תסכול ופחד. אישית אני מסבירה זאת בכך שהמחלה נותנת פרופורציות ומלמדת אותנו – חולים ומטפלים – להודות על מה שיש. עם זאת, כמה וכמה מרואיינים הודו לי על עצם העובדה ששאלתי וגרמתי להם להתבונן פנימה ולזהות את הצדדים החיוביים בחייהם. מכאן עלה הרעיון לפתח משחק קופסה משפחתי, נגיש ומהנה, שיעורר רגשות חיוביים ויסייע בהתמודדות עם רגשות קשים."

 

פרופ' רונן מסבירה: "למשחק יש מספר מטרות מוגדרות בהיבט הרגשי: מתן כלים ותרגול חשיבה חיובית ואופטימיות בקרב הילדים ובני משפחותיהם; זיהוי מקורות הכוח והחוזקות ככלי תומך להתמודדות עם המחלה ובכלל; יצירת שיח חיובי מקדם ותומך בין בני המשפחה לבין הילד; ופיתוח משמעות, מסוגלות עצמית וקבלה עצמית".

 

"יש לנו סיפוק עצום מכך שהצלחנו להעביר את התיאוריה של המחקר לפרקטיקה של משחק שבאמת עוזר לילדים ולמשפחות," אומרת ד"ר שוורץ-אטיאס. "כבר היום אנחנו מוצפים בפניות ממחלקות אחרות, מבתי חולים ברחבי הארץ וממטפלים במגוון תחומים. כולם מזהים במשחק פוטנציאל רב שיכול לסייע גם למטופלים שלהם. אני מאמינה שהמשחק יכול להתאים גם לבתי ספר רגילים ולילדים בריאים בכלל – כי מי מאיתנו אינו חווה קשיים ונדרש להתמודד עם אתגרים רגשיים? אני מקווה שבעתיד נוכל לספק את המשחק לכל מי שמבקש אותו ויכול להיתרם ממנו." היא מסכמת.

 

מחקר

11.08.2020
הורדת רמת הלחץ לקראת ניתוח להסרת גידול מפחיתה את הסיכוי להתפתחות גרורות בעתיד

מחקר שנעשה בחולי סרטן המעי הגס הראה שטיפול להפחתת תגובות הלחץ בזמן הניתוח מקטין את הסיכוי להתפתחות גרורות סרטניות

  • מוח
  • חברה

בשורות מעודדות למנותחים פוטנציאליים: חוקרים מאוניברסיטת תל אביב הצליחו להפחית בצורה משמעותית את הסיכון להתפשטות גרורות סרטניות, לאחר כריתת הגידול בחולי סרטן המעי הגס. באמצעות טיפול תרופתי קצר קרוב למועד הניתוח, הצליחו החוקרים להוריד את תגובות הלחץ והדלקת הפיזיולוגיות של הגוף בתקופה קריטית זאת, ובכך למנוע התפתחותם של גרורות סרטניות במהלך השנים שלאחר הניתוח.

 

ירידה משמעותית בהופעת גרורות

במהלך המחקר, שנערך על ידי פרופ' שמגר בן-אליהו מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה ובית הספר סגול למדעי המוח, ופרופ' עודד זמורה מהמרכז הרפואי אסף הרופא, עקבו החוקרים במשך שלוש שנים אחרי 34 חולים, שטופלו על ידם בניתוח להסרת גידול סרטני במעי הגס. בתקופת הניתוח, נתנו החוקרים לחולים שתי תרופות מוכרות ובטוחות: פרופרנולול (דרלין), תרופה להורדת לחץ דם ולהפחתת חרדה, ואטודולק (אתופן), תרופה המשמשת למניעת דלקות וכאבים. החל מחמישה ימים לפני מועד הניתוח ועד שבועיים אחריו, נטלו החולים את התרופות, כאשר מחציתם שימשו כקבוצת ביקורת וקיבלו תרופת פלסבו.

 

התוצאות שהתקבלו היו מעודדות מאוד: בקרב קבוצת החולים שקיבלה את הטיפול התרופתי נמצא כי הגרורות הסרטניות התפתחו רק אצל 12.5% מהחולים (2 מתוך 16 חולים). לעומת זאת, בקבוצת הבקרה (שלא קיבלה את הטיפול התרופתי) התפתחה מחלה גרורתית בקרב 33% מהחולים (6 מתוך 18 חולי הביקורת), בהתאם לסטטיסטיקה המקובלת בקרב חולים מסוג זה. פרופ' בן-אליהו הביע סיפוק רב מהנתונים, אך מציין כי "למרות שהתוצאות מרשימות, יש לחזור על מחקר זה עם מספר גדול בהרבה של חולים כדי להוכיח שהטיפול אכן מציל חיים". המחקר פורסם באחרונה בכתב העת Cancer.

 

להוריד את הפוטנציאל הגרורתי ברקמה

לדבריו של פרופ' בן אליהו, התרופות הפכו את הגידול ואת התאים הסרטניים שנותרו אחרי הניתוח מרקמה פרו-גרורתית לרקמה עם פחות פוטנציאל גרורתי, וזאת על פי סמנים מולקולריים בתאים הסרטניים שנחקרו על ידם. כמו כן, התרופות שינו לטובה את כמות ואת סוג הלויקוציטים (תאי הדם הלבנים) שבגידול, מדדים שאף הם מנבאים סיכוי נמוך יותר להישנות הסרטן.

 

"כשהגוף נמצא במצב של לחץ פיזיולוגי (כמו ניתוח) או פסיכולוגי, הורמונים ממשפחות הפרוסטגלנדינים והקטכולאמינים מופרשים בכמויות גדולות", מסביר פרופ' בן אליהו. "הורמונים אלה מדכאים את פעילות תאי המערכת החיסונית, ובכך מעודדים בעקיפין התפתחות גרורות סרטניות. בנוסף, הורמונים אלו מעודדים תכונות גרורתיות באופן ישיר ברקמה סרטנית. במחקר שלנו הצלחנו להראות שבאמצעות טיפול תרופתי זול ונגיש, ניתן להפחית תגובות לחץ ודלקת של הגוף בזמן הניתוח, להשפיע על תכונות הרקמה הסרטנית, ובכך להקטין משמעותית את הסיכון להתפתחות גרורות שיתגלו חודשים או שנים לאחר הניתוח".

 

לאחר הצלחת המחקר הראשוני, פרופ' בן-אליהו ופרופ' זמורה קוראים לחולי סרטן המעי הגס והלבלב בישראל, שעומדים לפני ניתוח, להירשם למחקר קליני רחב היקף שהתחיל בימים אלו בשמונה מרכזים רפואיים שונים בישראל, במטרה להציל חיים.

מחקר

23.03.2020
יש דבר כזה יותר מדי אהבה?

נמצאה הדרך לוויסות התנהגות חברתית מוגברת, שמקורה בחסר בגן מסוים

  • מוח
  • חברה

דמיינו לכם שילד זר ניגש אליכם סתם כך במקום ציבורי, מחייך אליכם ורוצה מאוד להפוך לחבר הכי טוב שלכם. נשמע תמים? יכול להיות, אך ככל הנראה שמדובר באחד מכ-800,000 הלוקים בתסמונת ויליאמס. מדובר בפגיעה גנטית, שבאה לידי ביטוי, בין היתר, בהפרעת התנהגות חברתית. הלוקים בה הם ילדים שמחים, חיוניים, קופצניים ולבביים במיוחד, שלא מצליחים לעצור את עצמם מלהעניק אהבה לסביבה ולרצות להכיר אנשים חדשים כל הזמן. על פניו זה נשמע כמו תסמונת מקסימה ואופטימית, במיוחד בימים שבהם הניכור וההתבודדות החברתית רק הולכים ומחמירים, אבל יש בה גם צדדים פחות חיוביים, כמו מוגבלות שכלית ובעיות בריאות משמעותיות.

 

המעבדה של ד"ר בועז ברק מבית הספר סגול למדעי המוח ומבית הספר למדעי הפסיכולוגיה, חוקר נוירו-גנטיקה של הפרעות התנהגות, נמצאת על סף פריצת דרך מדעית, שתאפשר ללוקים בתסמונות הקשורות ליכולות חברתיות, לווסת התנהגות לרמות נורמליות, הן מצד החולים בתסמונת ויליאמס, שאצלם יש חברותיות יתר, ובתקווה שגם לאלו מהצד השני הסובלים מחסך בחברתיות, כפי שהיא מופיעה אצל הלוקים על הספקטרום האוטיסטי למשל.

 

מיאלין - מגן על סיבי העצבים וגם משפיע על האישיות

תסמונת ויליאמס היא תסמונת גנטית נדירה, הנגרמת בגלל הפרעה כרומוזומלית. "מדובר בחסר של 27-25 גנים בכרומוזום מסוים, שקיים אצל 95% מהלוקים בה", מסביר ד"ר ברק, שחוקר את הסיבות הגנטיות להפרעות התנהגות חברתית ספציפית, עם דגש על שתי תסמונות: אוטיזם, שם יש חסך בהתנהגות חברתית, ותסמונת ויליאמס. "מתוך 25 הגנים המדוברים יש גן שנקרא GTF2I, שלאחר הפגיעה בו מופיעה ההתנהגות החברתית המוגברת. אנחנו רצינו להבין מדוע חסר בגן הזה מוביל להתנהגות המוגברת הזו".

 

כדי לחקור את חשיבות הגן באזור מוחי מסוים ובאוכלוסיית תאים מסוימת, השתמש ד"ר ברק בחיית מודל, אשר הונדסה גנטית כדי להוות מודל לתסמונת. "במקום לפגוע בביטוי הגן בכל גוף העכבר, הינדסנו אותו כך שפגענו בגן זה באזורי מוח מסוימים בלבד אצל העכברים, וגילינו שפגיעה זו מספיקה כדי לעודד חברתיות יתר", הוא מספר.

 

"כעת רצינו לראות אילו מהגנים בקליפת המוח החיצונית של העכברים, באים לידי ביטוי אצל עכבר חולה לעומת עכבר בריא. לכן ערכנו לכל אחד מהם ריצוף גנטי. אצל העכברים החולים ראינו ירידה ברמת ביטוי גנים רבים, וגילינו ש-70% מהגנים שביטויים ירד בצורה משמעותית במוח של החיה החולה - קשורים למיאלין (מיאלין הוא החומר שעוטף ומבודד את הסיבים העצביים במערכת העצבים, כדי שיוכלו להעביר את הדחפים העצביים כהלכה, ובכך להוביל לתקשורת תקינה בין תאי העצבים במוח). כששכבת המיאלין אינה תקינה, מהירות ההולכה של האות החשמלי איטית יותר, הוא דועך ובעצם לא מגיע ליעדו, ואז יש פגיעה בתפקוד של תא העצב וכתוצאה מכך בתפקוד של אזורי המוח השונים".

 

כך גילתה קבוצת המחקר עדות ראשונה לכך שבתסמונת ויליאמס ישנה פגיעה בבידוד של עצבי המוח, וכתוצאה מכך - בתפקוד שלהם. "הוכחנו שיש ירידה בביטוי של גנים שקשורים במיאלין, וגילינו שמספר התאים שמייצרים מיאלין קטן יותר בקרב חיות המודל לתסמונת, ובדגימות מוח שנלקחו מאנשים שסבלו מהתסמונת ונפטרו. פגיעות אלה מובילות לפגיעה בעובי המיאלין, שהוא דק יותר ופחות פונקציונלי. כל אלו גורמים לבעיית מוליכות עצבית ולפגיעה בהתנהגות מוטורית, שידוע שהיא נפגעת כשיש פגיעה במיאלין".

 

חתך רוחבי של שלוחת תא העצב (אקסון) אשר עטופה בשכבת מיאלין (בשחור), במוח עכבר המודל (צילום מיקרוסקופ אלקטרוני: ד"ר בועז ברק)

 

"לנרמל" את תהליך ייצור המיאלין

משגילו מה לקוי אצל החולים בתסמונת ויליאמס, הבינו החוקרים שהפגיעה במיאלין בתסמונת ויליאמס דומה למצב הקיים אצל חולי טרשת נפוצה (אך הנובע מסיבות שונות), שם הגוף חושב שהמיאלין הוא גוף זר ותוקף אותו. "החלטנו לתת תרופות שניתנות בטרשת נפוצה כבר 20 שנה ומוכחות כבטוחות וטובות, לאנשים עם תסמונת ויליאמס".

 

החוקרים נתנו לעכברים תרופה שמשפרת את המוליכות העצבית, ותרופה נוספת שמגבירה ייצור של מיאלין. שתי התרופות מאושרות ע"י ה-FDA. הן ניתנות באופן שיטתי לחולי טרשת נפוצה במטרה לעכב את התפתחות המחלה, ונחשבות לבטוחות.

 

"למרבה השמחה התרופות שיפרו את המוליכות העצבית ואת ההתנהגות החברתית והמוטורית של עכברי המודל לתסמונת", אומר ד"ר ברק ומוסיף "כעת אנחנו בפתחם של ניסויים קליניים גם בבני אדם, שייקחו חלק בניסוי במשך שלושה חודשים, בשיתוף עם פרופ' דורון גוטהלף, פסיכיאטר ילדים מהמרכז הרפואי שיבא. מדובר בתרופה שמדרבנת תאים מייצרי מיאלין לעשות את עבודתם, מה שלא קורה באופן טבעי אצל הלוקים בתסמונת ויליאמס וגם אצל חולי טרשת נפוצה, ואנחנו מקווים שהיא "תנרמל" את תהליך ייצור המיאלין בגוף החולים".

 

ד"ר ברק מקבל פניות קורעות לב של הורים לילדים הלוקים בתסמונת מכל העולם, אשר מבקשים לקבל את התרופה ולהשתתף בניסוי. "מצד אחד זה קשה, כי הרי אי אפשר לקבל את כולם, ומצד שני זה אחד הדברים שמדרבנים להמשיך ולעבוד על המחקר ולמצוא את הפתרון לתסמונת המורכבת הזו".

 

לשאלה האם בעקבות הגילוי יהיה אפשר 'לשחק' עם רמות הגן, כדי להשפיע על ההתנהגות החברתית, ולתת למי שיחפוץ בכך 'מנת אהבה', עונה ד"ר ברק בחיוך "ללא ספק, מדובר בדיון פילוסופי מורכב, שהרי יש גם מי ששואל 'מי אמר שילד הלוקה בתסמונת היה רוצה שירפאו אותו מזה?'"

מחקר

19.02.2020
לא חצו את הגבול

מחקר בסוציולוגיה בוחן את מאפייניה של הקטגוריה הסטטיסטית של ״מהגר בינלאומי״, וחושף נתון מפתיע

  • חברה

תארו לכם שיום אחד גבולותיה של המדינה משתנים, ואתם מוצאים את עצמכם מחוץ לגבול ומוגדרים פתאום כ"מהגרים"? לאוכלוסיות שלמות במדינות הבלטיות, למשל, זה קרה.

 

מחקרן של פרופ' אנסטסיה גורודזייסקי מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בפקולטה למדעי החברה ע"ש גרשון גורדון ושותפתה למחקר ד"ר אינה לייקין מהאוניברסיטה הפתוחה, בוחן את מאפייניה הסוציולוגיים של הקטגוריה הסטטיסטית של ״מהגר בינלאומי״ (international migrant), בה מסדי נתונים מצטברים רבים כגון Eurostat, OECD ו-World Bank Indicators משתמשים בהפקת הנתונים על היקף ותנודות ההגירה באירופה.

 

מאמר המחקר שלהן זכה במקום הראשון בפרס האגודה הסוציולוגית הישראלית על שם אליהו לואי גוטמן למאמר המצטיין. מטרת הפרס היא לעודד הצטיינות אקדמית בתחומים מגוונים של מחקר סוציולוגי, והוא מוענק למאמר שנמצא על ידי ועדת הפרס כבעל תרומה משמעותית לסוציולוגיה.

 

באמצעות הדוגמא האמפירית של המדינות הבלטיות הפוסט-סובייטיות (אסטוניה, לטביה וליטא) שקיבלו עצמאות בעקבות התפרקות ברית המועצות, גורודזייסקי ולייקין דנות בסוגיות התיאורטיות שקשורות לתפקידם של קטגוריזציה וסיווג בחיים החברתיים.

 

"נחשפנו לתופעה מעניינת במינה," אומרת פרופ' גורודזייסקי. "על פי הנתונים של מאגרי המידע הבינלאומיים השיעור של מהגרים בינלאומיים (מהגר בינלאומי הינו אדם שמתגורר במדינה אחרת מזו שבה הוא נולד) במדינות האירופיות העניות ביותר, כמו אסטוניה ולטביה, הינו בין הגבוהים ביותר – לדוגמה ב-2010 גבוה יותר ממדינות כמו אוסטריה או שבדיה. הנתונים לא תאמו את מה שכל חוקר ההגירה יגיד לכם – אנשים נוטים להגר למדינות עשירות יחסית בחיפוש אחר אפשרויות פרנסה עבורם ועבור משפחותיהם."

 

"הפרדוקס סיקרן אותנו והתחלנו לבחון איך סופרים מהגרים בינלאומיים באופן מעשי וממה הקטגוריה הסטטיסטית הזו מורכבת. גילינו שלפי ההגדרות הנהוגות במאגרי המידע הבינלאומיים, במדינות האירופיות שקיבלו עצמאות לאחר התפרקות ברית המועצות, כמו המדינות הבלטיות (אסטוניה, לטביה וליטא), אנשים רבים נכללים בתוך הקטגוריה "מהגר בינלאומי" מבלי שהם חצו גבולות ריבוניים כדי לעבור ממדינה אחת לאחרת. במקרה של המדינות הבלטיות, אנשים עברו מרפובליקה אחת לאחרת של מדינת ברית המועצות, כלומר בעת ההיסטורית ההיא הגירתם הייתה פנימית. מה שהפך את האנשים האלה למהגרים בינלאומיים בהגדרה זה השינוי בגבולות המדינה בעקבות התפרקות ברית המועצות ולא עצם הגירתם ממדינה אחת לאחרת. ההתמקדות בטיבה של הקטגוריה הסטטיסטית ״מהגר בינלאומי״ הובילה אותנו לחקור הלאה את ההשלכות החברתיות והפוליטיות  של קטגוריזציה מוטה זו."

 

כשהגבולות מהגרים בעצמם

החוקרות טוענות שלמרות שהקטגוריה הסטטיסטית של "מהגר בינלאומי" נתפסת כניטרלית מבחינה פוליטית, למעשה היא מושתתת על ההגדרה האתנו-לאומית של המדינה. לכן לקטגוריה זו יש הטיה מובהקת לטובת הגדרת מדינת הלאום בגבולותיה העכשוויים, והיא מתעלמת כמעט לחלוטין מהממד ההיסטורי של השינויים הטריטוריאליים שמדינות עוברות.

 

"דבר זה גורם לכך שבאזורים שראו שינויים גיאופוליטיים משמעותיים בעשורים האחרונים, כמו המדינות הבלטיות, אנשים שבעת ההגירה לא חצו את גבולותיה הריבוניים של המדינה בה התגוררו, מסווגים כיום כמהגרים בינלאומיים", מסבירה פרופ' גורודזייסקי ומוסיפה "כמו כן, בהקשרים פוליטיים מסוימים, הגדרות אלה משרתות את האינטרסים הפוליטיים של אליטות פוליטיות, הדוגלות באידאולוגיה אתנו-לאומית ומעניקות לגיטימציה לחוקים ולמדיניות האזרחות המדירים".

 

"חוקי האזרחות של לטביה, למשל, שנוסחו ב-1991 לאחר קבלת העצמאות מברית המועצות מדגימים את הממצאים והטענות שלנו. החוק שלל אזרחות מכל תושבי לטביה שהגיעו לשטחה לאחר סיפוחה לברית המועצות בשנת 1940 וגם מצאצאיהם שנולדו בלטביה. רבים מאלה היו אזרחים סובייטים שעברו ללטביה מרפובליקות אחרות בזמן היותה חלק מברית המועצות, חלקם מרצונם החופשי אבל מרביתם כחלק משליחויות מקצועיות וגיוסים של תעשיות מקומיות שהיו נוהגות במדינה הסובייטית."

 

"כך, בעקבות חוקי האזרחות של 1991, בן רגע הפכו 28 אחוז מכלל אוכלוסיית לטביה ללא אזרחים במדינת מגוריהם. כמו שאנחנו טוענות במאמר, הקטגוריה הסטטיסטית של מהגר בינלאומי, בה משתמשים מאגרי המידע הבינלאומיים, אינה רגישה לשינויים ההיסטוריים והגיאופוליטיים של האזור, ולכן היא מתייגת את מרבית האנשים האלה כמהגרים בינלאומיים, למרות שלא חצו בעת הגירה את גבולות המדינה הריבונית בה התגוררו, אלא שברגע היסטורי מסוים הגבולות מסביבם השתנו. גם החוקים שנוסחו באסטוניה לאחר קבלת העצמאות היו דומים לאלו שבלטביה."

 

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>