חדשות

המחקר הבינתחומי ופורץ הדרך פורסם בכתב העת היוקרתי של האקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב (PNAS). המחקר מתבסס על עבודת הדוקטורט של יואב וקנין, בהנחיית פרופ' ארז בן יוסף ופרופ' עודד ליפשיץ מהחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, ופרופ' רון שער מהחוג למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית בירושלים.

ההיסטוריה חבויה בשדה המגנטי של כדור הארץ

החוקרים מסבירים שכדי להבין את המנגנון שמחולל את השדה המגנטי של כדור הארץ, גיאופיזיקאים מנסים להתחקות אחר השינויים בשדה לאורך ההיסטוריה. לשם כך הם נעזרים גם בממצאים ארכיאולוגיים אשר מכילים מינרליים מגנטיים שיכולים להקליט את השדה כשהם מתחממים, למשל בזמן שריפה. ב-2020 הצליחו החוקרים למדוד כך את השדה כפי שהיה בט' באב 586 לפנה"ס על בסיס מבנה מפואר שהוחרב בשריפה על ידי נבוכדנאצר והצבא הבבלי בירושלים. כעת, הודות לממצאים ארכיאולוגיים שנחשפו בכל רחבי הארץ לאורך עשרות שנות מחקר, ולמידע היסטורי שמתבסס על כתובות עתיקות ועל התיאורים המקראיים, החוקרים הצליחו לשחזר את השדה המגנטי של כדור הארץ כפי שהוקלט ב-21 שכבות חורבן בארץ – ופיתחו על בסיס המידע כלי מדעי חדש ומהימן לתיארוך ארכיאולוגי.

יואב וקנין מסביר: "על סמך התאמה או אי התאמה בעוצמת השדה המגנטי ובכיוונו אנחנו יכולים לחזק או לשלול את האפשרות ששני אתרים נשרפו במהלך מסע מלחמה אחד. יתרה מכך, בנינו עקומת שינוי של עוצמת השדה לאורך זמן, עקומה שהיא כלי תיארוך מדעי – בדומה לשיטת התיארוך המבוססת על פחמן 14". כך למשל החוקרים מציינים שהיה ידוע עוד טרם המחקר שבסביבות שנת 830 לפנה"ס החריב צבאו של חזאל, מלך ארם דמשק, את גת פלשתים, אתר המזוהה עם תל צפית שבשפלה. אבל יחד עם זאת, לא היה ניתן לקבוע בוודאות אם חזאל החריב גם את תל רחוב, תל זית וחורבת טבת.

במחקר החדש החוקרים הצליחו לזהות התאמה סטטיסטית מושלמת של נתוני השדה המגנטי בזמן החורבן של ארבע הערים הללו, ממצא שמחזק מאוד את הסברה ששלוש הערים הנוספות נחרבו גם הן בידי חזאל. באתר אחר, בתל בית שאן החוקרים מצאו שכבת חורבן שהקליטה שדה מגנטי שונה לחלוטין, מה שלטענתם פוסל את האפשרות שגם אתר זה חרב בידי חזאל, כפי שהניחו חוקרים עד עתה. בנוסף, הנתונים המגנטיים מצביעים על כך שבית שאן ושני אתרים אחרים בצפון חרבו כ-70-100 שנה קודם לחורבן גת, עיתוי שעולה בקנה אחד עם התיארוך של מסע הכיבוש של פרעה שישק מלך מצרים, מסע שמתואר הן במקרא והן בכתובת שנחקקה על קירות מקדש אמון בכרנך שבמצרים, בה נזכרת העיר בית שאן כאחת הערים שנכבשו במסע זה.

לבנת בוץ שרופה מתל בטש (תמנה המקראית) עם סימונים למדידת האוריינטציה המגנטית.

איך נראו ימיה האחרונים של ממלכת יהודה?

אחד הממצאים המעניינים ביותר שנמצאו הודות לשיטת התיארוך החדשה נוגע לשאלת סופה של ממלכת יהודה, כפי שמספר פרופ' ארז בן יוסף: "השאלה איך נראו ימיה האחרונים של ממלכת יהודה היא שאלה פתוחה במחקר. על סמך הממצאים הארכיאולוגיים, חוקרים העריכו שהחורבן הבבלי לא היה מוחלט באזורים שונים של הארץ, ובמקביל לחורבן ירושלים וערי הגבול בשפלה, המשיכו להתקיים יישובים בנגב, בדרום הר יהודה ובדרום השפלה כמעט ללא שינוי. כעת, התוצאות המגנטיות מרמזות שלא רק הבבלים אחראיים לחורבן הטוטלי: עשרות שנים אחרי שהבבלים החריבו את ירושלים ואת בית המקדש הראשון נחרבו היישובים בנגב, וכנראה גם באזורים האחרים, שלא נפגעו מהמתקפה הבבלית, כנראה בידי האדומים שניצלו את מפלת ירושלים. הבגידה הזו, והשתתפות האדומים בהרס היישובים, מסבירה אולי את השנאה העזה לאדום בתנ"ך, כפי שמשתקף למשל בנבואת עובדיה".

פרופ' עודד ליפשיץ מוסיף: "כלי התיארוך החדש ייחודי בכך שהוא מבוסס על מידע מגנטי ממספר אתרים, שתאריך חורבנם המדויק ידוע ממקורות היסטוריים", אומר. "השילוב של מידע היסטורי מדויק עם מחקר ארכיאולוגי מתקדם ורחב היקף אפשר לבסס את השיטה המגנטית על כרונולוגיה מהימנה". במקביל לפרסום המחקר הארכיאולוגי ב-PNAS, העקרונות שבבסיס שיטת התיארוך הארכיאומגנטית יתפרסמו במאמר נפרד.

מחקר ארכיאומגנטי - שיתוף פעולה מרתק

"אנחנו משתמשים בשדה המגנטי של כדור הארץ לניווט, וכך גם חלק מבעלי החיים", אומר פרופ' רון שער מהחוג למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית שהוביל את המחקר הגיאופיזי ואת פיתוח שיטת התיארוך. "רוב האנשים לא יודעים שבלעדיו פשוט לא היו חיים על פני כוכב הלכת, שכן השדה מגן עלינו מהקרינה הקוסמית ומרוח השמש. השדה נוצר בגלעין החיצוני של כדור הארץ, בעומק של 2,900 ק"מ, על ידי זרמים של ברזל נוזלי. בגלל התנועה הכאוטית של הברזל, השדה אינו קבוע אלא משתנה בזמן. עד לפני זמן לא רב, היה מקובל שבמשך פרקי זמן של כמה עשרות שנים השדה המגנטי יציב למדי. בזכות המחקר הארכיאומגנטי גילינו שלא תמיד זה היה כך, ושהשדה העתיק השתנה לעיתים בקצב ובעוצמה חריגים ובלתי צפויים. המיקום שלנו פה בישראל הוא נקודת מוצא ייחודית למחקר ארכיאומגנטי, בזכות התפוצה הנרחבת של ממצאים ארכיאולוגים מתוארכים היטב. בעשור האחרון מדדנו מאות ממצאים, ויחד עם הנתונים המדויקים משכבות החורבן ההיסטוריות שיואב חקר, יצרנו עקומת שינויים רציפה המראה שינויים מהירים וחדים בשדה הגיאומגנטי. זו בשורה נהדרת הן לארכיאולוגים, שיכולים כעת להשתמש במידע המגנטי כדי לקבוע גיל של חומרים עתיקים, והן לגיאופיזיקאים שחוקרים את גלעין כדור הארץ".

פרופ' מירי ימיני מבית הספר לחינוך וד"ר אפרת בלומנפלד ליברטל מבית הספר לאדריכלות ערכו מחקר שבחן את תהליכי ההוראה והלמידה מחוץ לכיתה, ובחנו זמינות ושימושים בסביבות שונות בקרבת בתי ספר יסודיים וחטיבות הביניים באזורים שונים בישראל: רהט, טירה, כפר סבא, נתניה, תל אביב, עכו ומעלות תרשיחא. 

באמצעות סקירה וניתוח של המרחבים האורבניים, ראיונות עם סגל בתי ספר, שאלונים להורים לסגל בתי ספר, וקבוצות מיקוד תלמידים בחנו החוקרות, מצאו החוקרות הבדלים משמעותיים בכמות, באיכות, בנגישות ובשמישות של מרחבים חיצוניים בין בתי ספר הנמצאים באזורים מבוססים לבין כאלו שנמצאים באזורים לא מבוססים. באזורים מבוססים נמצאו יותר מרחבים ציבוריים, הם היו מגוונים יותר ונגישים יותר לשימוש.

לא נמצא קשר משמעותי בין כמות, איכות, נגישות ושמישות של המרחבים לבין עוצמה, תדירות ואופן השימוש בהם להוראה ולמידה מחוץ לכיתה, כלומר שחינוך מבוסס מקום יכול להתקיים גם בבתי ספר שלא נמצאים בקרבתם שטחים ציבוריים ייחודיים או מטופחים במיוחד.

נמצא כי לרוב שימוש במרחבים חיצוניים להוראה ולמידה היה מוגבל, לא עקבי, לא כוללני ולא מקושר ישירות לתוצרי למידה, פרופיל הבוגר או חזון חינוכי. מהממצאים עלה גם כי לרוב הוראה ולמידה מחוץ לכיתה מתקיימת בנושאים שוליים לתוכנית הלימודים, ללא תוכנית יישום סדורה וללא תיאום בית ספרי. הוראה ולמידה מחוץ לכיתה נתפסת על ידי רוב המורות, ההורים והתלמידים כפעילות מהנה, חוץ קוריקולרית, תוספתית וכזו שלא תורמת ללמידה משמעותית, וכן לא מתאימה להוראה של מקצועות היסוד (חשבון, שפה, אנגלית). עם זאת, בבתי ספר שבהם חינוך מבוסס מקום היה נוכח ומקובע בחזון הבית ספרי, בתי ספר שקיימו תהליכי ליווי הכשרה ובתי ספר שבהם למורות הייתה אוטונומיה רבה, הייתה הצלחה רבה לגישה פדגוגית זו ללא תלות במשאבים הזמינים.

חזון ברור והכשרה לצוות, עם אוטונומיה למורה ליישום הגישה

לדברי החוקרות, על מנת לקיים הוראה ולמידה מחוץ לכיתה בצורה מוצלחת, נדרשים:  גיבוש חזון ברור ועקבי לאופן בו תשולבנה למידה והוראה מחוץ לכיתה בשגרה הבית ספרית; הכשרה ייעודית וליווי לצוות בית הספר; אוטונומיה משמעותית לסגל בית הספר ליישום הגישה; והתאמת אופן יישום השיטה לאופי ולתרבות של בית הספר ואוכלוסייתו.