חדשות ומחקרים

בחר את סוג הלובי: 
חדשות ומחקרים

חדשות

NEWS

מה מעניין אותך?

כל הנושאים
אמנויות
הנדסה וטכנולוגיה
חברה
מדעים מדויקים
ניהול ומשפט
סביבה
רוח
רפואה ומדעי החיים
חיי הקמפוס

מחקר

05.06.2019
שיטה חדשה לאבחון מוקדם של פרקינסון סוללת דרך לתרופה

החוקרים גילו מנגנון מרכזי בהתפתחות המחלה ומצאו חומר המנטרל אותו בשלבים המוקדמים

  • רפואה ומדעי החיים

"מוחם של חולי פרקינסון מתאפיין בהיווצרות משקעים גדולים של חלבון מסוים," מסביר פרופ' אורי אשרי, ראש בית הספר סגול למדעי המוח. "משקעים אלה קשורים לתהליך הדרגתי שבו מתים תאים באזור 'החומר השחור' שבמוח האמצעי (substantia nigra). מות התאים גורם לירידה בשחרור המוליך העצבי דופמין במוח, וכתוצאה מכך לבעיות מוטוריות ובהמשך קוגניטיביות. הבעיה היא שבאמצעים המקובלים ניתן להבחין במשקעים אלו רק כשהם גדולים יחסית, כלומר בשלב מתקדם של המחלה, כש-75% מתאי החומר השחור כבר מתו, ולמעשה כבר לא ניתן לטפל בה. אנחנו חיפשנו דרך לאבחן את מחלת הפרקינסון בשלב מוקדם הרבה יותר, וגם בדקנו טיפול אפשרי למחלה הקשה, שנחשבת היום לחשוכת מרפא."

 

השיטה החדשה לאבחון של פרקינסון, שפיתחה קבוצת המחקר בהובלת פרופ' אשרי, מאפשרת לזהות את המחלה כבר בשלביה המוקדמים. שימוש בטכניקה מיקרוסקופית חדשנית המכונה סופר-רזולוציה, מאפשר זיהוי משקעי חלבון האופייניים למחלה עוד כשהם קטנים מאוד. המחקר בוצע על ידי ד"ר דנה בר-און, בשיתוף עם מעבדות באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה, במכון מקס פלאנק בגוטינגן, ובאוניברסיטת לודויג מאקסימיליאן במינכן שבגרמניה. מאמר אודות התגלית התפרסם בכתב העת,Acta Neuropathologica  הנחשב למוביל בתחום המחלות הנוירולוגיות.

 

המחקר בוצע על ידי ד"ר דנה בר-און, בשיתוף עם מעבדות באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה, במכון מקס פלאנק בגוטינגן, ובאוניברסיטת לודויג מאקסימיליאן במינכן שבגרמניה. המאמר התפרסם בכתב העת  Acta Neuropathologica הנחשב למוביל בתחום המחלות הנוירולוגיות.

 

לחסל את החלבונים הרעים כשהם קטנים

במהלך המחקר, יצרו השותפים בקיימברידג' עכברי מודל למחלת פרקינסון, המבטאים את החלבון אלפא-סינוקלאין האנושי עם מוטציה שגורמת באופן ספונטני ליצירת משקעים - צורה זו של החלבון נמצאה במשקעים של חולים לאחר המוות. כשעכברים אלה הגיעו לגיל 9-6 חודשים נצפו אצלם תסמיני פרקינסון.

 

בשלב זה נעזרו החוקרים בטכנולוגיית הסופר-רזולוציה כדי לבחון את מוחם של העכברים. "גילינו כי כבר בשלב מוקדם של המחלה מופיעים בתאי החומר השחור משקעים קטנים של החלבון אלפא-סינוקלאין," אומרת ד"ר בר-און. "עוד מצאנו שהמשקעים הקטנים הולכים ומתרבים עם התפתחות המחלה, בניגוד למשקעים הגדולים שהיכרנו, שמספרם נותר קבוע. מכך היסקנו כי המשקעים הקטנים הם החומר הרעיל הגורם למחלה. יותר מכך, הצענו השערה שייתכן כי המשקעים הגדולים הינם רק מנגנון פיצוי של המוח במאבקו נגד המשקעים הקטנים הרעילים."

 

בדרך לתרופה

בעקבות התגלית, שותף למחקר ממכון מקס פלאנק בגרמניה, המתמחה בפיתוח חומרים נוגדי משקעים, הצליח לפתח חומר בשם Anle 138b, המונע את הצטברות משקעי האלפא-סינוקלאין. עכברי המודל טופלו בחומר, ומצבם השתפר משמעותית: חלה עלייה בשחרור הדופמין במוחם, והתנהגותם שבה לנורמה.

 

"במחקר גילינו מנגנון מרכזי של מחלת פרקינסון, שלא היה מוכר עד כה, ומצאנו חומר המנטרל את המנגנון, שעשוי לשמש בסיס לפיתוח תרופה," מסכם פרופ' אשרי. "כיום נמצאת התרופה הפוטנציאלית בשלב הניסויים הקליניים. כמו כן אנחנו מחפשים דרך לאתר משקעי אלפא-סינוקלאין קטנים, כבר בשלב מוקדם של המחלה, אצל בני אדם. מכיוון שלא ניתן לחדור לשם כך למוח, אנחנו מחפשים את המשקעים הללו ברקמות/הפרשות נגישות יותר בגוף - בדגימות עור, ובעתיד אולי אף בדמעות של חולים וחולים פוטנציאליים."

מחקר

23.05.2019
הדרך ללבה של העטלפה עוברת דרך הקיבה

חוקרים באוניברסיטת תל אביב מצאו קשר ישיר בין מזון לסקס אצל עטלף הפירות המצוי

  • מדעי החיים
  • רפואה ומדעי החיים

בעולמם של העטלפים, כדי לזכות בלבן של העטלפות, הזכרים לא חייבים להיות היפים או החזקים ביותר בחבורה. מסתבר שהדרך הכי טובה לכבוש את לבה של העטלפה היא באמצעות ארוחה רומנטית. חוקרים באוניברסיטת תל אביב, בהובלת פרופ' יוסי יובל ותלמידי המחקר לי הרתאן וד"ר יוסף פרת מהמחלקה לזואולוגיה, מצאו קשר ישיר בין מזון לסקס אצל עטלף הפירות המצוי: הזכרים מספקים מזון לנקבות, ובתמורה מזדווגים איתן מאוחר יותר. המחקר התפרסם בכתב העת Current Biology.

 

"בשנים האחרונות אנחנו עורכים תצפיות במושבות עטלפים במין עטלף הפירות המצוי, בגן הזואולוגי של אוניברסיטת תל אביב," מסביר פרופ' יובל. "במחקר קודם גילינו שהעטלפים משיגים את מזונם בשתי דרכים: באופן עצמאי או על ידי הוצאת מזון מהפה של פרטים אחרים. מצאנו שאותם פרטים לוקחים מזון מפרטים מסוימים באופן עקבי על פני חודשים רבים, ולכן שאלנו את עצמנו מדוע עטלפים מסוימים מאפשרים לעטלפים אחרים לקחת מהם מזון. בטבע, תועדו מספר מצבים בהם בעלי חיים מוכנים לחלוק את מזונם עם אחרים: לעתים הם חולקים מזון עם קרובי משפחה, ולפעמים הם מוותרים על מזון שקשה ו/או מסוכן מדי להגן עליו, מול יריב חזק מהם. אך במקרה זה שמנו לב שספקי המזון היו על פי רוב זכרים, ואילו אלה שקיבלו מהם מזון היו בעיקר נקבות. לכן החלטנו לבחון את האפשרות שמדובר בהדדיות: ייתכן שהזכרים הספקים נהנים מתמורה עתידית על נדיבותם - הסיכוי לסקס..."

 

כדי לבחון את השערתם עקבו החוקרים במשך שנה אחר מושבת עטלפים אחת בגן הזואולוגי, והתמקדו באינטראקציה בין זכרים לבין נקבות שלוקחות ו/או מקבלות מהם מזון. הם מצאו שהתנהגות זו מתחילה שלושה או ארבעה חודשים לפני עונת הרבייה: כל נקבה מחזקת בהדרגה את קשריה עם מספר זכרים, שהם 'ספקי מזון', כאילו היא בוחנת אותם. מאוחר יותר ביצעו החוקרים בדיקות גנטיות בגורים שנולדו, כדי לוודא מיהו האב, והשוו בין הנתונים. הממצאים היו חד-משמעיים: הנקבות המליטו את צאצאיהם של הזכרים שסיפקו להן מזון.

 

הנאמנות חשובה מהכמות (עד העונה הבאה)

"ממצא מעניין היה שהכמות לא בהכרח קובעת," מוסיף פרופ' יובל. "כלומר, הזכר שזכה להזדווג עם הנקבה לא היה בהכרח זה שסיפק לה את כמות המזון הגדולה ביותר. הגורם הקובע היה טיב הקשר שנוצר בין בני הזוג, כלומר זכר שסיפק מזון בעיקר לנקבה מסוימת זכה להזדווג עמה." עוד מצאו החוקרים כי העדפת הנקבות משתנה משנה לשנה, ולאחר שהזדווגו עם זכר אחד, הן עשויות בהחלט לבחור באחר בשנה שלאחר מכן. במילים אחרות: העטלפים הינם מונוגמיים למשך עונת רבייה אחת.

 

"במחקר שלנו מצאנו כי קיים קשר חזק בין אספקת מזון מזכרים לנקבות לבין נכונותן להזדווג עמם. מעקב אחרי מערכות היחסית עם כמה זכרים במקביל לאורך חודשים רבים שהעריך את עוצמת הקשר בינם לבין עצמם, מעיד על יכולת קוגניטיבית חברתית גבוהה בעטלפים אלה," מסכם פרופ' יובל. "בהמשך ננסה לבחון כיצד הקשרים הללו מתפתחים ומשתנים לאורך השנים. כמו כן נערוך תצפיות בקרב אוכלוסיות עטלפים בטבע."

אוניברסיטת תל-אביב, רחוב חיים לבנון 30, 6997801.
UI/UX Basch_Interactive