מהבונקר החשוך באוקראינה ועד קבלת התואר באוניברסיטת תל אביב

לפעמים החיים הם סרט: זהו סיפור על המסע הלא יאמן שעבר קיריל דריק, סטודנט לתואר שני מבית הספר למדע המדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים, שנקלע במקרה למלחמה בין רוסיה לאוקראינה, ובמשך 10 חודשים הסתתר בבונקר עזוב וחשוך מהצבא האוקראיני שביקש לגייס אותו, כשברקע הדי הפיצוצים. בת הזוג שלו יוליה (שאותה נשא לאישה במהלך אותה תקופה), דאגה להביא לו כל יום מזון למחבוא. החודש, בטקס חגיגי ובליווי המשפחה הנרגשת והכלה הטרייה, קיבל קיריל את תעודת המוסמך שלו, והוא פה כדי לספר.

10 חודשים בבונקר עזוב עם מנורת לילה מגמגמת, חולדות וריח ביוב

כשקיריל דריק מתאר את הסיוט הגדול שאליו נקלע באוקראינה, קשה לדמיין שרק מספר חודשים קודם לכן, התגורר בישראל ולמד לתואר שני. במהלך חופשת הסמסטר, בפברואר 2022, נסע לבקר את הוריו בדנייפרו שבמזרח אוקראינה. במהלך שהותו, חלתה אימו ואושפזה בבי"ח וקיריל החליט להאריך את חופשתו בעוד חמישה ימים עד ה-25.2.22. כמו בתסריט לסרט פעולה, יום לפני טיסתו חזרה ארצה פרצה המלחמה בין רוסיה לאוקראינה  וקיריל, בעל אזרחות כפולה (ישראלית ואוקראינית), לא הצליח לצאת את גבולות המדינה בשל חובת הגיוס לאזרחים. אבל מלחמה היא לא משהו שיעצור את קיריל וכך, תחת הפגזות ואזעקות, הוא המשיך ללמוד בזום ארבעה קורסים, ואפילו להיבחן בזום. (סצנה נוספת מאותם ימים, אמיתית לגמרי, שתככב בסרט ההוליוודי: קיריל ובחירת לבו יוליה נישאו בדנייפרו בנוכחות המשפחה והחברים הקרובים, כשבחוץ רעמו הפגזים).

"הקושי הגדול ביותר עבורי היה לכתוב ולעמוד במטלות סיום הקורסים", מספר קיריל בהתרגשות. "הבונקר שגרתי בו בעיר דנייפרו היה חשוך, זה היה מעין מקלט עזוב והייתה רק מנורת לילה קטנה. בקושי היה אינטרנט, היה ריח נוראי של ביוב והחולדות טיילו בין הרגליים וברקע כל הזמן שמעתי את הדי הפיצוצים", הוא מספר. הבונקר היה ממוקם בסמוך למפעל לייצור תחמושת צבאית, שהיה יעד להפצצות המטוסים הרוסיים. "זה היה מאוד מפחיד ולא ידעתי אם אי פעם אצליח לחזור לחיים הרגילים שלי".

שם המבצע: להביא את קיריל דריק לקו הסיום של התואר

נקודת האור החיובית, כמעט היחידה באותה התקופה, הייתה הקשר היומיומי של קיריל עם סיגל שחר, רכזת תארים מתקדמים בבית הספר למדע המדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים, וראשת בית הספר פרופ' חני לרנר, שתמכה באופן מלא במטרה ופעלה נמרצות כדי לגייס את סגל המרצים כולו למען המשימה: "סיום לימודי התואר של קיריל דריק".

בתנאים בלתי אפשריים, כשהוא ספון בבונקר, קיריל שמר על מעין שגרת לימודים שכללה ארבעה קורסים שנלמדו בזום ובסיומם בחינות ועבודה. "מהרגע שהבנו שקיריל מתחבא במסתור באוקראינה, היה לנו חשוב מאוד לשמור איתו על קשר כמעט יומיומי. ביקשתי מהמרצים שידווחו לנו באופן שוטף אם הוא מחסיר שיעורים והשתדלנו כולנו להשלים לו את כל חומרי הלימוד לקראת השיעורים שהתקיימו בזום. זאת הייתה תקופה מאוד לא פשוטה, ואנחנו גאים מאד בקיריל, שלא ויתר והמשיך ללמוד, גם תחת הפגזות ואזעקות, תוך שהוא מסתתר במשך ימים שלמים בבונקר", משתפת פרופ' לרנר.

^{קיריל מקבל את התואר מפרופ' חני לרנר ומסיגל שחר}

כעבור 10 חודשים, ולאחר ארבעה ניסיונות כושלים לברוח דרך הגבול, קיריל קיבל לפתע טלפון מסיגל שבישרה לו שלאחר מאמצים רבים מצד האוניברסיטה, בשיתוף עם בית הספר לבינלאומיות, הצליחו לארגן לו את כל המסמכים שהיו חסרים על מנת לצאת מגבולות אוקראינה ולחזור חזרה לישראל.

החודש, כשהוא מוקף בקרובי המשפחה הנרגשים, הצליח קיריל להגשים את החלום שלו, ובטקס מרגש, לקול תשואות הקהל באולם, עלה על הבמה כדי לקבל את התואר הנכסף. "הסיפור שלי הוא מסר של ניצחון. אל תתנו לשום דבר לעצור אתכם. בעזרת רצון, טכנולוגיה ואנשים טובים אפשר להצליח לעשות הכל. כשקיבלתי את התואר הרגשתי שסוף סוף חזרתי למולדת שלי, ישראל. אנשים פה הם ילדים של אלוהים. מה שקיבלתי וכמות העזרה הפכה את ישראל למשפחה שלי. אני שמח ששרדתי את עשרת החודשים האלה באוקראינה, שהגשמתי את החלום שלי לקבל תואר שני במדע המדינה במדינת ישראל, ויותר מכל אני שמח שכל מה שעשיתי לא היה לשווא, ואני חושב שעד סוף החיים אני לא אפסיק להודות על כל מה שאוניברסיטת תל אביב עשתה למעני. אני בטוח שנפגש בתואר השלישי", הודה קיריל לקהל בדמעות.