במת התיאטרון שלנו נפתחת מחדש

לאחר שנה של אולמות ריקים, החוג לאמנות התיאטרון סוף סוף עולה על הבמה. במלאת מאה שנה לבכורת המחזה "שש דמויות מחפשות מחזאי", ב-6 במאי 1921 בתיאטרון "ואלֶה" ברומא, בבימויו של לואיג'י פירנדלו, מעלה החוג לאמנות התיאטרון את המחזה בבימויה של אופירה הניג, בהשתתפות תלמידי תכנית המצטיינים במשחק. על התפאורה, התלבושות והתאורה, אחראיים תלמידי התואר השני בתכנית המצטיינים בעיצוב במה, קולנוע וטלוויזיה.

"בשבועיים האחרונים הכיתה שלי (שנה ד' בתוכנית למשחק) עולה ערב ערב על הבמה ב'גילמן' עם ההצגה "שש דמויות מחפשות מחזאי" בבימויה של הבמאית האדירה אופירה הניג." מספרת אביגיל זמיר, שחקנית בהצגה. "עבדנו על ההצגה חמישה חודשים אינטנסיביים שהיו מלאים באתגרים ותהפוכות, החל מניתוח טקסטים בזום בזמן סגר וכלה בקיום חזרות בחללים אלטרנטיביים – כשהאוניברסיטה הייתה מושבתת. במשך כל התקופה הארוכה הזו של חוסר ודאות ופחד, היו כבר כאלו שהספידו את התיאטרון, ועברו לחפש דרכים אלטרנטיביות ליצירה. אולם כעת, שנה לאחר סגירת התיאטראות ואולמות הקונצרטים בארץ, ההפקה שלנו מרימה את ראשה מתוך האפר החרוך כמו הפניקס, והיא קורעת את הבמה."

"החוויה של לשחק היום מול קהל חי היא חוויה סוריאליסטית, מרגשת, עוצמתית ומפתיעה. התחושה היא לא רק שאנחנו היינו צמאים להופיע, אלא שגם הקהל היה צמא לאומנות, ולא משנה אם הוא חייב לעטות מסכה ולשבת במרחק בדרך אליה. בניגוד לקולנוע, הקסם של התיאטרון טמון במפגש החי והחד פעמי שמתחולל בין קאסט שחקנים לבין קהל. ההצגה מתחילה, ותוך רגע כמעט היא מסתיימת – כאילו לא הייתה. אפשר אפילו לחשוב שהיא לא קרתה כלל, אין לה קיום מלבד בתוך זיכרונותיהם וליבם של הצופים בה. לכן אין שתי הצגות שהן זהות: ההצגה היא אקט של התמסרות דו-כיווני, ואם צד אחד אינו נדיב כלפי השני, הקסם לא יכול להתחולל. בעולם שיש בו כל כך הרבה שקר, התיאטרון מציע לנו – שחקנים וקהל – מקום אלטרנטיבי שבו אפשר להציג אמיתות שהיה נדמה לנו ששכחנו. רק צריך להעז וליצור אותו."

​

צילום: ג׳ראר אלון

תאטרון בתוך תאטרון בתוך הקמפוס

פירנדלו (1936-1867) נולד בסיציליה ולפני שהחל לכתוב מחזות היה גם מורה, כתב חיבורים רבים, נובלות וסיפורים קצרים, ואף זכה בפרס נובל לספרות (1934). פירנדלו נחשב לראשון שהשתמש במנגנון "תיאטרון בתוך תיאטרון", והעיסוק הרפלקסיבי בדרמה התיאטרונית הציב אותו כמחזאי פורץ דרך וחשוב בהתפתחות התיאטרון וכתיבת הדרמה המודרנית.                                             

המחזה נפתח כששישה בני משפחה מתפרצים לחדר החזרות של להקת תיאטרון. אבי המשפחה מסביר שהם שש דמויות בלתי גמורות. הוא מחפש מחבר לסיפור שלהם ודורש מלהקת השחקנים להציג אותו.

"בדומה לשש הדמויות המחפשות להחיות את הסיפור שלהן על הבמה, אנחנו כיוצרי תיאטרון בכלל וכסטודנטים בפרט, מחפשים את המקום שבו אנחנו מגיעים אל הבמה," אומרים הסטודנטיות והסטודנטים ששותפים בהפקה. "ההפקה היא הסיפור שלנו. סיפור על ניהול מורכב של תהליך מאתגר, על הצלחות קטנות והתמודדויות גדולות, על שיתוף פעולה ועל קסם, סיפור על תשוקה לתיאטרון. התהליך שלנו מלמד, שגם בתקופה טרופה כזאת, אנחנו מוצאים את הכוחות לקום בכל בוקר ולעשות את מה שבלילה לפני כן נראה היה בלתי אפשרי, מקימים חלומות לתחייה ומצליחים להמציא את עצמנו מחדש."

ההפקה מועלית בשיתוף המכון לתרבות איטליה בתל-אביב.

למידע נוסף ולרכישת כרטיסים >