"הפיתרון הרדיקלי האחד הוא השלום"

מדבריו של יצחק רבין ז"ל, שצוטטו בטקס השנתי לציון 24 שנים להירצחו, שהתקיים באוניברסיטת תל אביב

10 נובמבר 2019

העצרת השנתית לציון יום הזיכרון ה-24 לרצח ראש הממשלה יצחק רבין, נערכה בקמפוס בנוכחות הנהלת האוניברסיטה, מאות סטודנטים וסטודנטיות, אנשי סגל ומנהלה.

 

עד מתי תנשוב הרוח הרעה?

בין הדוברים היה פרופ' ליאו קורי, דקאן הפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין: "לפני 24 שנה נרצח בישראל ראש ממשלה. אמנם חלפו למעלה משני עשורים, אך בעוד הרוצח עצמו יושב מאחורי סורג ובריח, רוחו של יגאל עמיר כבר מזמן מהלכת לה חופשי בקרבנו, בשלווה ובבטחה, כשעל פניה מרוח אותו חיוך ציני הידוע לשמצה. וזו רוח רעה, שנוכחותה וכוחה הולכים ומתגברים, עושה עוד ועוד נפשות. זלזול בחייהם של בני אדם הופכים לדבר שבשגרה יותר מאי פעם. גופים המנסים לקדם דיאלוג עם שכנינו מוקעים בחריפות, והטקסים שהם מארגנים עומדים תחת איומים ומתקפות אלימות".

 

פרופ' קורי ציטט את אחד מנאומיו של רבין בשנת 1994, שהתייחס לתפקידם החשוב של האינטלקטואלים ושל היוצרים בעיצוב פניה של החברה: "השנים הבאות יעמדו בצל סימני השאלה אחרי שנחתום שלום, אחרי שייפתחו גבולות, אחרי שייפלו חומות. יחלו השאלות המהותיות: מי אנחנו? לאן אנחנו חותרים? מהי דמותנו החדשה? איזה עם אנחנו רוצים להיות? איך נחיה עם הסובבים אותנו? האם נהיה אור לגויים או שמא נהיה ככל הגויים? האם תהיה זו הדת שתוסיף ותשמר את היהדות? ומה מקומה של החילוניות? האם יקום יהודי חדש? התשובות, לפחות בחלקן נמצאות אצלכם, אצלנו. אתם מעטים, אך כוחכם גדול בעיצוב דמותה של המדינה הזו, ותפקידכם יהיה לתת לנו בשנים הבאות, את מה שהיה חסר לנו במידה מסוימת בשנות השימוש בכוח".

 

הוא סיים בשאלה "האם העליתם בדעתכם שכך יכול לדבר מנהיג פוליטי? כזה שטובת המדינה עומדת בראש מעייניו? לקרוא מיוזמתו לביקורת ולחשיבה בכיוונים לאומיים? מיותר להשוות את רוח דבריו לרוח הרעה, הנושבת בעוצמה במקומותינו בימים אלה, שעל פיה אותו רצון לבירור חיפוש דרך מתמיד וביקורתי, שבעיניי רבין נראו הכרחיים לקביעת דמותה של המדינה, נתפסים היום כמעשה בגידה שיש להשתיק תוך שימוש בכוח".

 

לא ניתן לשכתב את ההיסטוריה

תא"ל במיל אבי בניהו, שמונה להיות יועץ התקשורת של יצחק רבין ארבעה ימים בלבד לפני שנרצח, סיפר בדרך שלא משתמעת לשתי פנים על הרצח: "24 שנים חלפו מהלילה ההוא, המר והנמהר בכיכרה של העיר. 24 שנים והפצע איננו מגליד, והלקח לא נלמד. מפלצת ההסתה שבה ומרימה את ראשה. אנשי פרקליטות ועיתונאים, שומרי סף ושליחי ציבור נאלצים להסתובב במדינת ישראל מאובטחים בחשש לחייהם. זוהי ישראל של 2019. באתי לכאן היום כדי לומר לכל הסהרוריים, המשיחיים, מחוללי הקונספירציות ולמשכתבי ההיסטוריה למיניהם, באתי להעיד בפניכם, בפניהם ובפני ההיסטוריה: אני ראיתי את יגאל עמיר במו עיניי אלה, במרחק של 15 מטר ממני, מרים את ידו מכוון לוחץ על ההדק ופוגע. לא ניתן לשכתב את ההיסטוריה הזו. אין אמת אחרת, וגם לא תהיה".

 

"יצחק רבין שהכרתי ראה בשלום מרכיב חשוב להשגת ביטחון. לא שלום לשם שלום. כך חש לגבי השלום החשוב והאסטרטגי עם הגדולה במדינות ערב מצריים. כך חש בשלום שכונן עם ירדן, בעלת הגבול הארוך ביותר עם מדינת ישראל, וכך גם בשלום עם הפלסטינים, למרות החששות, למרות הסייגים ולמרות הקרע בעם. מפלצת ההסתה כאן במלוא עוצמתה. היא מכה והפכה להיות כלי לגיטימי בארגז הכלים הפוליטי. להסתה הזו עלולה להיות תוצאה קשה והרסנית, שהחברה הישראלית תתקשה לעמוד בה. ואתם, צעירי ישראל, בוגרות ובוגרי השירות הצבאי או הלאומי, דתיים וחילוניים, יהודים וערבים, מן העיר ומן הכפר, ותיקים ועולים, זוהי המשמרת שלכם, זוהי אחריותכם. מנעו את הרצח הבא, אל תתנו להסתה להרים ראש".

 

"יום השנה ה-24 לרצח, נזכור ולא נשכח, נישבע שנזכור ולא ניתן לשכוח ולהשכיח. נהיה מחויבים לביטחון ולשלום ולמניעת אלימות. נאחז בחרב ככל שנידרש, ונרדוף שלום ככל שניתן".

 

מאות סטודנטים וסטודנטיות, אנשי סגל ומנהלה, בעצרת לזכר יצחק רבין

 

 

 

אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>