"החוזק נמצא אי שם בתחתית נפשנו הבוכייה"

אוניברסיטת תל אביב התייחדה היום עם 219 חלליה, חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, בעצרת שהתקיימה בקמפוס בנוכחות קהל רב של סטודנטיות וסטודנטים, נשות ואנשי סגל מנהלי ואקדמי, משפחות שכולות ואורחים נוספים.

את הטקס פתחה עדן רביע פלאח, סטודנטית בפקולטה למדעי החיים ואחותו השכולה של לוחם מג"ב יזן פלאח ז"ל, שנרצח בפיגוע הטרור בחדרה לפני כחודש. "יזן היה בחור צעיר שחלם כמו כל ילד לטייל, לראות אותי מסיימת את התואר, ואני במקביל חלמתי שהוא יחבק אותי באותו מקום, פה, כשאני עומדת על דוכן חלוקת תעודות סיום התואר. הוא חלם תמיד לבנות בית, להתחתן ולהביא ילדים ולבוא ללמוד פה באוניברסיטה לתואר תוך כדי שירות קבע, כשהוא מגן על המולדת".

"המילה 'יזן' בערבית היא פרח, ו'רביע', הוא אביב. יזן הוא פרח שנקטף בתחילת האביב, במקום לתת לו לפרוח ולגדול כמו שאר הפרחים בגינה. איך אתאר את הפרח שהיה? אחי היחיד, אחי הגיבור, האובדן קשה, הכאב עצום והגעגוע רק גובר. אני לא מפסיקה לחשוב עליך, אימא ואבא לא מפסיקים לבכות עליך ומה אספר על סלאם, התאומה שלך, שאיבדה חלק מהנשמה שלה? אתה חסר לכולנו. נוח על משכבך, אחי שלי, אהוב לבי".

"לרתום את עוצמתה האקדמית של האוניברסיטה להתמודדות עם הבעיות החברתיות הכואבות ביותר בישראל"

פרופ' מרק שטייף, רקטור אוניברסיטת תל אביב, ספד לתומר מורד ז"ל, סטודנט בפקולטה להנדסה, ולאיתם מגיני ז"ל, סטודנט לפסיכולוגיה ולמדעי המחשב, שנרצחו בחודש האחרון בפיגוע הרצחני בתל אביב. "מותם היכה בתדהמה אותנו ואת המדינה כולה והוא נוכח וזועק מתמיד. היעדרם של השניים בכיתת הלימוד, במעבדה, בין החברים על הדשא או בקפיטריה הוא בלתי נתפס".

"אנו חיים בתוך שגרת מציאות מורכבת, שבה השכול שמלווה אותנו כעם וכחברה גם מאחד אותנו. ולפעמים בצל הניגוד הגדול שבין תחושת האחדות שאנחנו חשים ברגעים שבה אנחנו מציינים את השכול, לבין הפילוג הגדול שמאפיין את החברה שלנו בתקופה האחרונה, אני רוצה לקוות שגם ללא השכול תהיה לנו היכולת להכיל ולקבל אנשים שונים מאתנו, או כאלה שחושבים שונה מאתנו".

"לאקדמיה בישראל ובכל העולם יש כלים ייחודיים שיכולים לתרום רבות לחברה ובעיקר לקדם סולידריות אנושית. הכלים שלנו להגשמת תפיסה זו הם האנשים שלנו, החינוך שאנחנו מעניקים לסטודנטיות ולסטודנטים שלנו, הידע והגישה המדעית על כל גווניה בתחומים השונים. כל אלה מספקים לנו הזדמנות גדולה לרתום את עוצמתה האקדמית של האוניברסיטה להתמודדות עם הבעיות החברתיות הכואבות ביותר בישראל, וליצור אקלים ראוי לפתרונן. יום הזיכרון הוא זמן לחשבון נפש והזדמנות ליצירת שיח אודות האחריות המוטלת על כל אחת ואחד מאתנו לעיצוב דמותה של החברה הישראלית ולמען הדורות הבאים. ברגעים אלה ובכל יום ויום כולנו מזדהים עם כאבן של המשפחות השכולות".

"החוזק נמצא אי שם בתחתית נפשנו הבוכייה"

אייבי מוזס, יושב ראש ארגון נפגעי פעולות האיבה בישראל ומי ששכל את אשתו שהייתה בהיריון ואת בנו בפיגוע טרור לפני למעלה משלושה עשורים, נשא דברים מרגשים. "אני העומד כאן לפניכם לכאורה בשר ודם, אבל לדאבוני אני אוחז בכל תארי השכול שידעה המדינה. ערב יום העצמאות ה-74 של מדינת ישראל ואנחנו עדיין סופרים חללים על אדמת ארצנו. מספרם של הקורבנות מאמיר ועומד היום על 4,217 חללים, 14 מתוכם התווספו למשפחת השכול רק בחודש האחרון. לבי דואב על כל משפחה חדשה שמצטרפת למשפחת השכול ולפצועים שנושאים צלקות פיזיות ונפשיות, שלא יגלידו".

"אבל למרות הכאב העמוק, השנים שעברו מלמדות אותי שהחוזק קיים. אמנם הוא נמצא אי שם בתחתית נפשנו הבוכייה, אך כל שאנו צריכים לעשות זה לראות את האור הקיים בנו. עבורי האור הזה היה בכך שאקדיש את חיי למען נפגעי האיבה האחרים, כדי להפיח בהם רוח, תקווה וביטחון. אחרי האסון שפקד את משפחתי לפני 35 שנה לקחתי על עצמי לבקר בבתי החולים את כל הפצועים ששרדו פיגועים ואת בני משפחותיהם. וכך התחלתי את התנדבותי בארגון שאני נמנה על מייסדיו. הארגון הוקם מתוך השבר הגדול והזעקה של משפחות השכול והפצועים, כדי לתת מענה ולהוות בית חם וכתובת אמיתית לנפגעי פעולות האיבה ולמשפחות החללים".

מר מוזס סיים את דבריו בהבטחה למשפחות השכול כי זכר יקיריהן לא יישכח אף פעם ובקריאה להמשיך ולהיאבק על ביטחון המדינה. "מכובדיי, אין לנו ארץ אחרת. כאן היינו וכאן נהיה לעולם ועד. ניאבק על בטחונה של המדינה ולא ניכנע לטרור. נגשים את תקוותנו הפשוטה והטבעית, לחיות בארצנו".

^{מר אייבי מוזס}

"הזיכרון הוא חלק מרכזי במהותו של האדם בקיומה של כל חברה אנושית"

את העצרת חתמה ליאור חזן, יו"ר אגודת הסטודנטים והסטודנטיות, בדברי הספד לתומר מורד ז"ל ולאיתם ימיני ז"ל, וביקשה להביע הזדהות ותמיכה גם באלה שנותרו בחיים ובבני המשפחות. "הפער הבלתי נתפס בין הסטודנטים הנופלים, הצעירים הנצחיים, לבין החיים הנמשכים הלאה, בין אלו שלא זכו להפוך למבוגרים ובין הדורות המתחלפים של הסטודנטים הצעירים ואנשי הסגל המתבגרים. הפער הזה מחייב את טיפוח הזיכרון. מפני שללא עבר וללא זיכרון ההווה הוא במידה רבה דל ורדוד. הזיכרון הוא חלק מרכזי במהותו של האדם בקיומה של כל חברה אנושית", אמרה. ליאור הודתה למשפחות השכולות שהגיעו לטקס והבטיחה לשמר את זכר יקיריהן, שנמצאים בלבנו תמיד. "אנו מחבקים באהבה את המשפחות שאבדה עטרת ראשם ואבלם קשה מנשוא. בכל יום ויום נבקש להיות לצווי החיים שציוו לנו יקירהם במותם".