• ראשי
  • מתי נוכל לטוס לחלל במחלקת תיירים?

    מ"בראשית" ועד "דרגון 2"  - האם אנחנו בפתחו של עידן חדש במדע החלל?

    "עד גיל 21 תגיעו לירח," הבטיחו לנו העתידות של בזוקה בשנות ה-80', ולא קיימו. אבל מי האמין אז שכולנו נסתובב היום עם טלפונים ניידים, שכוללים בתוכם מחשב ומצלמה איכותית, במחיר שווה לכל נפש?

     

    לאחרונה התבשרנו שבסוף 2021 צפוי לטוס לחלל הישראלי השני בהיסטוריה. כמעט עשרים שנה חלפו מאז שאילן רמון, האסטרונאוט הישראלי הראשון, יצא מחוץ לגבולות האטמוספירה אל החלל. אלא שבשונה מ"קולומביה", החללית שהוטסה בחסות נאס"א, הפעם מדובר בפרויקט פרטי, שבמסגרתו איש העסקים איתן סטיבה ימריא בחללית הדרגון 2 עם עוד שני תיירי חלל לטיסת חלל פרטית. נראה שאנחנו צופים בעידן חדש ומסקרן של תיירות חלל, ותהינו האם בעוד כמה עשרות שנים שיגור שכזה יהפוך לאירוע שבשגרה? האם הילדים או הנכדים שלנו יוכלו לרכוש כרטיס טיסה לסיבוב בחלל?

     

    אז מה המשמעות של טיסה פרטית לחלל? האם היא סיבה למסיבה או שצופנת בתוכה איומים למדע או לביטחון המדיני? לשם כך שוחחנו עם פרופ' יצחק בן ישראל, ראש סדנת יובל נאמן למדע, טכנולוגיה וביטחון, ראש מרכז הסייבר באוניברסיטת תל אביב, ויושב ראש סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע והטכנולוגיה.

     

    "כמעט כל הטכנולוגיות שאנחנו משתמשים בהן, מהמאה ה-20 ואילך, פותחו בידי צבאות." אומר פרופ' בן ישראל. "הדוגמה הכי טריוויאלית היא המחשב. המחשב הראשון עלי אדמות נבנה ב-1946 על ידי צבא ארה"ב. גם התקשורת סלולארית, התקשורת האלחוטית והאינטרנט. בהתחלה, זה היה נראה כמו מדע בדיוני, והיום זה נראה לנו טריוויאלי. צריך השקעה גדולה, סיכון עצום והמון זמן כדי לפתח את הטכנולוגיות האלו. חברות לא משקיעות כל כך הרבה זמן וכסף בלי לדעת שיש לזה סיכוי להצליח. לכן כל הטכנולוגיות האלו של המאה העשרים, כולל המטוס כמובן, הם בהתחלה השקעות גדולות של ממסדי ביטחון, כשארה"ב היא הבולטת שבהם, ובתחום החלל – ארה"ב ורוסיה. בשלב מסוים הטכנולוגיה משתכללת ונעשית קטנה יותר בממדים, וכך גם זולה יותר, והצרכנים יכולים להרשות את זה לעצמם, כמו למשל הטלפון הסלולרי. ברגע מסוים יש מעבר פאזה בין השוק השולט הצבאי – התעשייה הביטחונית, וצצות חברות פרטיות שלוקחות את הפיתוח על עצמן והופכות את הטכנולוגיה למוצר צריכה המוני."

     

    "בחלל – אנחנו בחמש השנים האחרונות בפאזה הזאת. ההשקעות הדומיננטיות בחלל הן עדיין של מדינות – במטרה ביטחונית מוצהרת או לא מוצהרת. לפני חמש שנים הטכנולוגיה השתכללה. את "בראשית", למשל, המגזר הפרטי עשה. זהו תהליך טבעי שקרה בכל הטכנולוגיות שמקיפות אותנו כיום. בשביל להביא משהו לחלל, צריך טיל ענק שיביא אותו לשם במהירות של 8 ק"מ בשנייה. זה כמו לחלוף לאורך מדינת ישראל בחמישים שניות. מלפני עשור בערך, ארה"ב שינתה את המדיניות, שניתן לשגר טילים בליסטיים בעזרת חברות פרטיות, למשל ספייס אקס של איילון מאסט, ללא שום מעורבות ממשלתית."

     

    "אני יו"ר סוכנות החלל מ-2005. לפני זה הייתי אלוף בצבא, ראש מפא"ת. בזמנו פנינו לסוכנות החלל האמריקאית, וביקשנו מנאס"א שיעשו לנו טובה, ושעל חשבון אחד האסטרונאוטים האמריקאים יטיסו את אילן רמון. בסוף לצערנו זה הסתיים בצורה טראגית. מאז פנינו אליהם שוב ושוב, אבל הם אמרו שהם סגרו את השאטל, ושהם קונים את זה בכסף מהרוסים, ופתאום נוצרה הזדמנות. למה לחברה כמו ספייס איקס כדאי לפתח רכב חלל כזה? זו חברה אזרחית. כי נאס"א אמרו לה שאם הם יפתחו את הכלי, יאשרו להם להפוך את הפרויקט למסחרי לגמרי – כולל למכור כרטיסים לטיסה בחלל. בהתחלה אלו טיסות מאוד יקרות, אבל לפי התוכנית העסקית שלהם, בסוף זה יגיע למצב של עשרות אלפי דולרים לכרטיס, ולזה כבר יהיו קונים. הם ייסדו חברת בת שנקראית "אקסיום", שהפונקציה שלה היא מסחרית – למכור כרטיסים לחלל. מי רוצה לקנות אותם? או בני אדם פרטיים, בעלות של כ-50 מיליון דולר לכרטיס, או כל מיני גופים שיש להם צורך מיוחד לעשות ניסוי ייחודי בחלל. הערך המדעי המרכזי של הטיסה בסופו של דבר הוא הניסוי בחלל. 

     

    מכדור הארץ דרך מערכת השמש ועד החלל הרחוק

    "מלבד התמיכה במגמה החדשה של "אזרוח החלל", יש בחלל כמה תחומי מחקר עיקריים בהם עוסקת סוכנות החלל: ראשית, חקר החלל הרחוק – שבו צופים לקצה השני של היקום. האטמוספירה בולעת אותות שמגיעים מהחלל. כך למשל קיים פרויקט שהיה פעם של נאס"א ועבר למימון פרטי אמריקאי, של רדיוטלסקופים שקולטים סיגנלים ברדיו, כדי לגלות אם יש יצורים תבוניים (חייזרים) ביקום. במסגרת זו יש אף פרויקט של אוניברסיטת ת"א, שבו נעשה ניסיון לפענח את הסיגנלים באמצעות בינה מלאכותית, ולראות אם יש להם מאפיינים של "שפה". אפשר להיעזר ב-AI גם כדי לנקות את הרעשים של הסיגנלים שנקלטים ע"י הרדיוטלסקופים שמוצבים על כדור הארץ. פרויקט נוסף בתחום זה הוא לוויין שאמור לצאת מכדור הארץ ולצפות בהתפוצצויות של סופרנובה. חלק מהקרינה הנפלטת בהתפוצצויות אלו היא אולטרה סגולה, והאטמוספירה, למזלנו, בולעת אותה. הלוויין יוצב מחוץ לאטמוספירה ויסתכל אל החלל הרחוק. תחום מחקר שני הוא בתוך מערכת השמש – החל מנחיתה על הירח, דרך מאדים, וכלה בנוגה ועוד, כמו מדידות של השמש, נחיתה על אסטרואידים וכיוצא בזה. והתחום השלישי הוא חלליות שמסתכלות על כדור הארץ. בשנים האחרונות מנטרים כך זיהומי מים ואוויר. אנחנו יכולים למדוד את זיהום האוויר והמים הסמוכים אלינו, אבל הלווין יכול להקיף כל שעה וחצי את כדור הארץ ולמדוד את כל הזיהומים. יש היום בחלל לווין שנבנה בישראל, לוויין בשם ונוס, שמנטר את כדור הארץ ומצלם באורכי הגל המתאימים לניטור הזיהומים ולשימושים חקלאיים." 

     

    הננו לוויין TAU SAT1

    צוות הלוויינים של אוניברסיטת תל אביב בבדיקות אחרונות ללוויין TAU SAT1, הננו לוויין האוניברסיטאי הראשון

     

    אז האם המעבר לידיים פרטיות יכול להשפיע על אופי הניסויים בחלל? "אני לא חושב," משיב פרופ' בן ישראל. "בארץ למשל האוניברסיטאות הן גוף ממשלתי, אבל באמריקה האוניברסיטאות המובילות והטובות בעולם הן פרטיות. זה שיח אופייני למאה ה-21, בסגנון הטענות שכבר איבדנו את השליטה על המחשבים עם חברות כמו פייסבוק, גוגל או עליבאבא. כל טכנולוגיה יכולה להיות מנוצלת גם לרעה, אבל זו לא סיבה למנוע את פיתוחה ולהכפיפה למדינה, משום שזה עלול ליצור דיקטטורה." 

     

    הערך החינוכי של מדע החלל

    "אחרי שאילן רמון נספה, רעייתו רונה החליטה שהיא מנציחה את שמו בקרן רמון, המיועדת למשוך את הנוער לעיסוק במדע. בעקבות כך עלתה כמות הילדים בבתי הספר שמתעסקים בתחום החלל. כך למשל, ישראל הייתה הראשונה בעולם שבה בית ספר תיכון בנה חללית קטנה (דוכיפת-1) ושיגר אותה לחלל. בעקבות הצלחות דומות הוקם באוניברסיטת תל אביב המרכז לננו לוויינים, בניהולו של ד"ר מאיר אריאל, שבהיותו מורה בתיכון בנה עם תלמידיו את לווייני "דוכיפת". אחת מהדרישות לקבלת התואר בפקולטה להנדסה היא פרויקט הגמר. במרכז לננו לוויינים מאפשרים לסטודנטים לבנות לוויינים כפרוייקט גמר. זאת בשיתוף פעולה בין הפקולטה להנדסה ובית הספר לפיזיקה. משום שהמימדים  של הלוויינים קטנו, אפשר לייצר אותם בעלות סבירה. עלות הבנייה פלוס השיגור (משגרים כ-100 לוויינים ביחד) יוצאת כמיליון שקל. אלו כבר סכומים שניתן לעמוד בהם. סוכנות החלל הכירה בטרנד הטכנולוגי הזה כבר לפני כעשור. כך למשל, נעשתה עבודה ב"צוות הנשיא", שהוקם ע"י נשיא המדינה וראש הממשלה, ובעקבותיו, החל מ-2013, גדלו מאד התקציבים המפנים לחיזוק מגמה זו בתעשייה הישראלית."

     

    "מתברר שיש שלושה נושאים שמושכים את הילדים: רובוטים (אינטליגנציה מלאכותית), חלל ודינוזאורים. זו אחת הסיבות לכך שקרן רמון השקיעה בחינוך הנוער בנושא החלל. אחד התורמים הגדולים לקרן הוא איתן סטיבה. הוא תרם שני סכומים גדולים, אחד כדי שהוא יוכל לטוס, והשני – רכישת נפח בתוך הטיסה הזאת, כדי שיהיה ניתן להכניס לתוכו את הניסויים שאותם יעשו מוסדות החינוך והמדע בישראל. הוא מגשים חלום אישי, אבל מבחינה לאומית – הוא מסייע לניסויים. אוניברסיטאות, חברות ובתי ספר הוזמנו להשיב לקול קורא ולהציע ניסויים, ויש לזה ערך חינוכי גדול, מעבר לערך המדעי גרידא."

     

    גם אצל פרופ' בן יצחק, הסקרנות למדע החלל החלה מילדות. "כשהייתי בן 11, שיגרו בארץ את הטיל הראשון שנקרא "שביט". גרתי בבסיס של חיל האוויר ובניתי רקטה. בתי המלאכה של חיל האוויר היו "לרשותי", פרקתי כדורי רובה שמצאתי במטווח והשתמשתי בהם להנעת הרקיטה. השיגור השלישי עבר מעל עמודי חשמל ונפל על ג'יפ מפקד חטיבת הצנחנים. הוא ראה ילד בורח בין הבתים, תפס אותי באוזניים, הביא אותי לאבא שלי ואמר: 'זה האדם הראשון שירה עלי טיל ונשאר בחיים.' זה היה אריק שרון."

     

    אז אם הייתה לך אפשרות, היית משתתף בטיסה כזאת, למרות הסיכונים הכרוכים בכך? "בלי לחשוב פעמיים," הוא משיב.

     

     

    אוניברסיטת תל אביב עושה כל מאמץ לכבד זכויות יוצרים. אם בבעלותך זכויות יוצרים בתכנים שנמצאים פה ו/או השימוש
    שנעשה בתכנים אלה לדעתך מפר זכויות, נא לפנות בהקדם לכתובת שכאן >>