סמסטר שלם בכפר נידח בהודו

מה אם היו מציעים לכם לבלות סמסטר שלם בהודו, כדי לשפר בעזרת חדשנות מחקרית את חיי היומיום של תושבי המקום? שמונה סטודנטים חזרו לא מזמן מהשדות של מדינת אנדרה-פרדש שבהודו, ויש להם המון מה לספר על עבודה בשטח עם חקלאים שבקושי מכירים את ישראל אבל מאמינים שהיא מעצמת אגריטק, על השילוב המנצח של הידע התיאורטי מהאקדמיה עם ההתנסות המעשית, על ענווה מול ידע מסורתי ובעיקר על חזון הפרויקט המשותף הראשון מסוגו של אוניברסיטת תל אביב וקרן טאטא טראסטס ההודית, שמטרתו למגר את העוני העולמי תוך קיום הסביבה ומשאבי הטבע.

 

פיתוח בר-קיימא. מה זה אומר?

את מעבדת ניצן, פרויקט חוצה פקולטות, יזם ד"ר רם פישמן מהחוג למדיניות ציבורית בפקולטה למדעי החברה ע"ש גרשון גורדון בתמיכת מכון בוריס מינץ לפתרונות מדיניות אסטרטגיים לאתגרים גלובליים בראשות פרופ' איתי סנד, לצד חוקרות וחוקרים נוספים באוניברסיטה. מדובר במעבדת שטח ראשונה מסוגה שמציעה לסטודנטים התנסות בפיתוח בר-קיימא. המטרה - לקשר בין טכנולוגיות ישראליות מתקדמות בתחום החקלאות, המים והאנרגיה לבין קהילות שמחפשות דרכים יעילות יותר להתקיים ולכלכל את חבריהן. בהוצאות הנסיעה והמחייה של הסטודנטים הישראלים בהודו נושאת קרן טאטא טראסטס ההודית, שגם מכשירה עובדים מקומיים, שממשיכים לערוך את הניסויים בזמן שאין נוכחות ישראלית במקום.

 

בקיץ 2017 יצאה המשלחת הראשונה של סטודנטיות וסטודנטים אל הכפרים של אזור אנדרה-פרדש בהודו. דוד שורמן, בן 32, הגיע למעבדת ניצן דרך התכנית הבינתחומית למצטיינים ע"ש עדי לאוטמן, תכנית ישירה לתואר שני בארבע שנים. הוא ובת זוגו קאראל פינקלשטיין, יחד עם שישה סטודנטים נוספים, היו המשלחת השלישית שחזרה לאחרונה. כל אחד מהם מגיע מתחום לימודים אקדמי שונה, וכולם מרגישים שהצליחו להביא משהו מהם לפרויקט.

 

"כששמעתי לראשונה את צירוף המילים פיתוח בר-קיימא, לא היה לי מושג מה זה אומר", אומר דוד. "הייתי בכיוון אקדמי אחר לגמרי. יום אחד ד"ר פישמן נכנס לכיתה ונתן הרצאה קצרה של 10 דקות על המעבדה. זה קסם לי. הבנתי שאולי אני יכול להשתמש בכישורים שלי כדי לעשות משהו מועיל עבור אנשים שהם לא אני וסביבתי המידית. כמה ימים אחרי זה נפגשנו אצלו במשרד ויצאנו להתניע את הפרויקט הזה".

 

^{על הגבול. ד"ר רם פישמן מצלם "שיעור בשטח" שמעניק עומאר זיידאן, מהאגרונומים הבכירים בארץ, לחקלאי בשדה שלו, שחולק לשתי חלקות (צילום: דוד שורמן)}

 

טכנולוגיה ישראלית בשדות הודו

מכיוון שמדובר בפרויקט חדש יש בו המון חופש אקדמי. הסטודנטים יוצרים ומעצבים מחקר מאפס, ויכולים להשפיע ולהביא לפרויקט את הכישורים ותחומי העניין שלהם. "יש מאות מיליונים של חקלאים קטנים בעולם. חלקם הגדול סובל מעוני קשה מאוד ומפרודוקטיביות נמוכה. לחלק גדול מהבעיות שלהם יש פתרונות, אבל חוסר נגישות לידע והעדר תמיכה טכנית מהווים עבורם מכשול עיקרי", מסביר דוד. "למשל, בהודו מסבסדים טפטפות, אבל אנחנו ראינו שגם למעט החקלאים ברי המזל שזוכים לסובסידיה, חסר ידע על איך להשתמש במוצר שהם מקבלים ולתחזק אותו. בחלק מהכפרים שבהם ביקרנו, גילינו שהם משתמשים בטפטפות כחבל כביסה או כדי ליצור מהן רהיטים".

 

"אנחנו מנסים לעשות שני דברים: קודם כל לברר מהן הסיבות לבעיות איתן מתמודדים החקלאים, לאתר את הפתרונות האפשריים ולהבין מה מונע את התפשטות הפתרונות האלה בקרב החקלאים, ואז למצוא דרכים חדשות להתפשטות טכנולוגיות. את זה אנחנו עושים באמצעות ניסויים ופיילוטים עם החקלאים בשטחים שלהם, בצורה שמצמצמת לאפס את הסיכון של החקלאי בהשקעה בטכנולוגיה חדשה ובידע. כרגע אנחנו עובדים עם כמה עשרות חקלאים בשטח ומלמדים אותם דברים שונים, החל באופן השימוש בטפטפות או ידע בסיסי כמו ריווח נכון בין השתילים, וגם שימוש בטכנולוגיות חדשות לגמרי משוק האגריטק הישראלי, כמו דרכים של חיפוי קרקע חכם ועוד".

 

^{דוד שורמן מלמד את החקלאים והחקלאיות המקומיים להשתמש באפליקציית הסקרים ואיסוף המידע בשדה (צילום: גבריאלה גרהק)}

 

החיבור בין האקדמיה לשטח

עבור חלק מהסטודנטים לא מדובר בחוויה חד פעמית. דוד למשל כבר חוזר מהודו בפעם השלישית. "כולם מעורבים ובעלי כוונה רצינית להישאר מעורבים גם בלי קשר למסגרת האקדמית", הוא אומר. "זהו פרויקט שאנו מאמינים בו, הוא נראה לנו חשוב ובעל פוטנציאל אדיר, ואנו מחויבים אליו הרבה מעבר למסגרת האקדמית".

 

גם האחרים מסכימים איתו ומדברים על האתגר האינטלקטואלי של המחקר. "אתה מגיע בלי יותר מדי יומרות והנחות מראש, ורותם המון משאבים וידע לטובת פתרון של בעיה אמיתית", אומרת קאראל. "זו הזדמנות שבשבילה כולנו שינינו את מסלול חיינו".

 

^{ישיבת צוות. דוד שורמן יחד עם מדריך חקלאי ונציגת ממשלה (מימינו), עורכים מפגש חקלאים באחד הכפרים בצפון אנדרה פרדש}

 

ארוחת ערב על צלחת עשויה עלים

לצד הסיפוק המקצועי מהעבודה המאתגרת ישנם גם רגעים אישיים מרגשים. אחת החוויות אותה יזכור דוד התרחשה בתום יום עבודה ארוך: "אחד החקלאים, שעבדנו איתו על חיפוי קרקע למטע עצי המנגו שלו, הזמין אותנו לארוחה בביתו הקטן, הצנוע והמקסים. הוא הגיש לנו ארוחה על צלחות עשויות עלים שהוצמדו יחד. ישבנו שם על הרצפה, וזה היה חיבור כל כך פשוט לאנשים שכל כך רחוקים ממך".

 

^{ארוחת ערב בצוותא, על רצפת ביתו של חקלאי המשתתף בניסוי (צילום: דוד שורמן)}

 

לזרוע את זרע השינוי

נשאלת השאלה מה ימצאו אותם סטודנטים חלוצים כשיחזרו למקום בו פעלו בעוד עשור. "באופן כללי, כל מה שקשור בחקלאות ובאנרגיה מצריך אורך רוח. אנחנו מודדים את הזמן בעונות. מצד שני, אני יכול לספר שכבר יש לנו תוצאות מעניינות בחלק מהפרויקטים, למשל חקלאי שכמעט והכפיל את הפרודוקטיביות שלו אחרי עונה אחת", אומר דוד ומוסיף "אני חושב שהפיתוח של הודו הוא בלתי נמנע. אני מאוד מקווה שכשנחזור בעוד 10 שנים נוכל להרגיש שאולי היה לנו חלק מזה ושעזרנו לדחוף את העגלה בכיוון טוב יותר מהבחינה הזו".

 

אף על פי שהפרויקט עדיין בחיתוליו, לד"ר פישמן יש כבר כמה תובנות על הדרך להצלחה: "הוכחנו שאפשר לגייס סטודנטים ישראלים מדהימים לעבודה קשה ומדויקת מדעית, כדי לבדוק טכנולוגיות ישראליות בשטח עם שותפים מקומיים בכפרים הודיים. קשה להסביר לאנשים כמה זה קשה. אני מצדיע לסטודנטים שעושים זאת ומשוכנע שהמודל הזה צריך להיות בחוד החנית של הפעילות הישראלית, ולא רק בחקלאות. יש יותר ויותר ארגונים ישראליים שנרתמים לדחוף את האג'נדה העולמית של פיתוח בר-קיימא, ואני מאוד מעריך את הפעילות של כולם. מה שמבדיל אותנו בתור גוף אקדמי הוא היכולת שלנו להכניס חשיבה ומדידה קצת יותר מדויקת לפעילות, שמקיפה גם את הזווית הטכנית וגם זו ההתנהגותית-כלכלית. זה קריטי, מפני שבלי גישה מדעית ואנליטית מבוססת נתונים לא נוכל ללמוד לקחים חשובים, לא נדע מה האימפקט שלנו ולא נוכל להרחיב מודלים מוצלחים באופן מושכל. אנחנו נשמח לעבוד עם כל יוזמה ישראלית כדי לעזור להכניס את המימד הזה לפעילות. בשבילנו יש פה משהו שהוא גם אקדמי, גם אידיאולוגי ואפילו פטריוטי. ככל שיקרו דברים טובים בעולם המתפתח בזכות פעילות וידע ישראלים, תהיה לכך השלכה על חיי כולנו, וזה דבר נהדר למדינה שלנו".

 

^{כחול-לבן בהודו. מיישמים יחד טכנולוגיה חקלאית ישראלית חדשה בשדות אנדרה-פרדש}

 

טיפ לחיים: לדעת להקשיב ולהיות צנועים יותר

כל אחד לוקח מהפרויקט משהו שילווה אותו בהמשך. קאראל, למשל, שמה את האצבע על  הצורך להיות צנועים כשמגיעים למקום חדש. "לאנשים שהם חקלאים במשך דורות יש המון ידע שלנו אין אודות המקום עצמו. עם כל הכבוד לגישה המערבית ולתעשייה המודרנית אנחנו צריכים לדעת לעצור ולהקשיב, לא להגיד להם מה הבעיות שלהם, אלא להיות איתם ובאמת להבין עם מה הם מתמודדים".

 

"בנוסף צריך לדעת לא להתעלם מהחוזקות של החקלאים המקומיים", מוסיף דוד. "יש הרבה דברים שבמבט ראשון נראים בעינינו לא הגיוניים, אבל עם הזמן הם מתגלים כהברקות שנוצרו מהיכרות ארוכת שנים עם המקום ועם התנאים. וזה הכוח של הפרויקט שלנו, להתאים פתרונות לצרכים האמיתיים ולנסות לבנות מודלים חקלאיים, כלכליים ועסקיים שמותאמים לתנאים של החקלאי, כאלה שלוקחים בחשבון את המבנים הכלכליים והחברתיים הקיימים".

 

^{רגע של מנוחה. אחד הסטודנטים, ילון פרלמן, עם רכזת מקומית (צילום: דוד שורמן)}

 

דרושים: סטודנטים חרוצים והרפתקניים מכל התחומים

בימים אלה מגייסת המעבדה סטודנטיות וסטודנטים. נכון לעכשיו הפעילות מתקיימת בהודו, עם כוונות להתרחב גם למדינות באפריקה. "זה נשמע מאוד כיף אבל זה לא קל", אומר דוד ומוסיף "הפרויקט מדהים ומעניק הזדמנות אישית יוצאת דופן. יש פה המון חופש, אבל זה לא טיול בהודו, אלא עבודה קשה סביב השעון בקרב אוכלוסייה כפרית שבטית".

 

"הפרויקט פתוח בפני כל אחד שרוצה לעבוד קשה ולשנות את העולם, ויש לו ראש טוב על הכתפיים ולב רחב. התנאים מאתגרים, נדרשת התמדה, ואין ספק שאידיאליזם ויצר הרפתקנות יעזרו להתמודד עם אלה", אומר ד"ר פישמן בחיוך ומוסיף "כמובן שיש צורך ביכולת אנליטית ומחקרית גבוהה, ויכולת מעשית כדי להתמודד עם אתגרים לוגיסטיים, מנטליים ואנושיים מורכבים. הכול דינמי ומשתנה ללא הרף ולכן הנסיעה מתאימה למי שיודע להסתדר גם עם הבלתי צפוי".

 

מי שעדיין לא נבהל מוזמן ליצור קשר במייל iiv.applications@gmail.com, ולהתרשם מחוויות הצוות שחזר בעמוד הפייסבוק של המעבדה.