הומניזם הוא דרך חיים רציונאלית שבה אדם, התפתחותו ומניעיו הם הדומיננטיים בהבנת העולם והחיים. עניינו העיקרי של ההומניזם הוא מימוש האדם באופן קונקרטי. ההומניזם, כאתי ואוניברסאלי, פונה לחיפוש רווחת כל בני האדם בחיים אלו דרך חסד ותבונה. ההומניזם חפשי מאמונות באשר למה שאינו טבעי ומקבל את עובדות החיים כדרך לפתרון בעיות אנושיות, הוא קונסטרוקטיבי ולא נגטיבי, פרקטי ולא מיסטי. כתפיסה המושתתת על הפרט וחירותו, מחוייב ההומניזם להליך דמוקרטי.
בסמינר נבחן באיזו מידה עונה הקונפוציאניזם על איפיונים אלו, והאם ניתן לראות בדאו בסיס ל"הומניזם חילוני".
נפתח בהגות הקונפוציאנית הקלאסית, דרך הניאו-קונפוציאניזם של הסונג ונתייחס לבסוף לזרמים בקונפוציאניזם של ימינו, מתוך השוואה לזרמים בהומניזם של ה"מערב", בפרט ההומניזם האקזיסטנציאלי של סארטר, קירקגור, קאמי וסימון דה-בובואר.