אחד מן הנושאים המרכזיים במפגש הבין תחומי בין דת למדע בפילוסופיה היהודית של ימה"ב היתה, ונותרה כך עד היום הזה, שאלת בריאת העולם. התפישה המדעית הרווחת בימי הביניים היתה תפישת קדמות העולם האריסטוטלית. עמדה זו הציבה אתגר קשה ביותר בפני הוגים יהודים והוגים בני הדתות המונותאיסטיות האחרות שהאמינו באל בורא עולם מחד גיסא ובאמיתתה של הפיזיקה האריסטוטלית מאידך גיסא.
הוגי התקופה נדרשו להתמודד עם תורת הקדמות והשלכותיה במישור הפילוסופי, ועם הפיזיקה האריסטוטלית מול כתבי הקודש - במישור הפרשני.
בקורס זה נשתדל לבחון כיצד ניסו ההוגים היהודים בימי הביניים להגן על עמדתם הדתית, לפשר בינה לבין התפיסה הפילוסופית-מדעית או לערער עליה. נתמקד בעיקר בתורות הבריאה של ר' אברהם אבן עזרא, הרמב"ם ושמואל אבן תיבון. את תורותיהם נבחן משני הבטים: ההיבט התיאורטי וההיבט הפרשני: נציג את עמדתם בשאלת בריאת העולם לצד פירושיהם לפרקי המקרא העוסקים בשאלה זו.