המשמעות של יצירת אמנות היא מוצר אינטלקטואלי, שנתפס דרך פרשנות על ידי מישהו שאינו האמן עצמו, והיופי של היצירה, אם היא אכן יפה, נובע ממשמעות זו" (ארתור דנטו, 2004)

בשיעור זה ננתח תורות אסתטיות אנליטיות (אנגלו-אמריקאיות) המציגות את יצירת האמנות, הויזואלית, הלשונית או המוזיקלית, תמטית או מופשטת, כחלק משפה, כסמל במערכת סמלים. אלה תורות שפותחו בהשפעה של הפילוסופיה של הלשון, של המאה העשרים. הן עוסקות בקשר בין השפה הטבעית לשפת האמנות, במשמעות של יצירות אמנות כמהות שלה, בתכניה ובקשר שלה עם המיוצג. נעבור דרך תורות קוגניטיביסטיות של גודמן, בלק וסיבלי, המציגות את היצירה כמוסרת מידע על העולם, תורתו ההיסטוריציסטית של דנטו, שעל פיה היצירה היא משמעות מגולמת במדיום המקבלת זהותה מהנרטיב הפרשני-היסטורי שבו היא לוקחת חלק, ותפיסות חברתיות של קראוס, ברייסון וברגר המציגות את היצירה כסמל כוחני בשדות כוח. נסיים בסוזן זונטג, היוצאת כנגד ההגדרה של יצירת האמנות כסמל והטוענת כי ההתייחסות הפרשנית לאמנות נוגדת את טבעה.

השיעור יסתיים במבחן בית (100% מהציון)
ביבליוגרפיה

Danto, Arthur. “The Artworld”.
Danto, Arthur. The Transfiguration of the Commonplace.
Goodman, Nelson. “When is Art”. in Ways of Worldmaking.
Goodman, Nelson. Languages of Arts.
Krauss, Rosalind The Originality of the Avant-Garde.
Bryson, Norman. “Semiology and Visual Interpretation”. in Visual Theory.
Sontag, Susan. “Against Interpretation”. in Against Interpretation and Other Essays.