ברטרנד ראסל תאר את המטאפיזיקה של לייבניץ כסיפור אגדה דמיוני ושרירותי. בקורס זה ננסה להבין את עמדתו המטאפיזית הייחודית של לייבניץ לאור הסוגיות והמחלוקות המדעיות והמטאפיזיות של התקופה. אחת המחלוקות הבוערות של התקופה נסבה על בעיית החלוקה האינסופית של החלל והחומר שבו – האם החומר, כמו החלל שבו הוא שוכן, נתון לחלוקה אינסופית כדעת תומכי ניוטון, או שמא החומר מורכב בבסיסו מיסודות פשוטים ובלתי מתחלקים כדעת לייבניץ. מחלוקת אחרת נסבה על המידה הנכונה של הכוח ועל הגודל הבסיסי המשתמר בטבע. התכונה היסודית שדיקרט ייחס לחומר היתה תפיסת מקום במרחב. לכן, ההתרחשות היסודית בעולם היא שינוי המיקום במרחב, או במילים אחרות – תנועה, וכול תכונה או התרחשות אחרת צריכות להיות מוסברות במונחים של תנועה. כך, בין היתר, צריך להיות מוסבר גם הכוח שיש לגוף, שאותו הגדיר דיקרט כמכפלת מהירות הגוף במסתו (mv). לייבניץ לעומת זאת סבר שבגוף החומרי יש יותר מאשר התפשטות גרידא, כלומר, יש בו "כוח חי" (vis viva) אינהרנטי שמתבטא בשאיפת הגוף לשכפל מתוך עצמו את כמות התנועה שקיבל מסיבות חיצוניות (mv2). מחלוקת שלישית נסבה על שאלת הטבע של החלל. תומכי ניוטון תבעו לייחס לחלל מעמד אבסולוטי בשביל לאפשר תנועה מוחלטת ולהבטיח את הוודאות האפריורית של משפטי המתמטיקה. ניוטון תיאר את החלל ככלי קיבול אינסופי ובלתי-נע שבו נעים כל הדברים. בניגוד לעמדה זו לייבניץ סבר שהחלל יחסי בלבד, כלומר, אין לו קיום מוחלט ובלתי-תלוי בדברים שמופיעים בו אלא הוא אינו אלא הרכבה של כל היחסים החיצוניים הממשיים והאפשריים שמתקיימים בין הדברים.
בקורס ננסה להתחקות אחר גישתו המדעית והמטאפיזית של לייבניץ לחקר הטבע והיקום מתוך מחלוקותיו אלה עם בעלי הגישה הגיאומטרית-מכניסטית, נחלץ וננתח את עקרונות היסוד של הפילוסופיה שלו, ובכך בעצם נבקש לערער על הטענה שעמדה זו היא "אגדתית ושרירותית". נקרא וננתח כמה חיבורים חשובים העוסקים בסוגיות אלה, שהעיקריים שבהם הינם:

G. W. Leibniz [1686], “A Brief Demonstration”.
G. W. Leibniz [1691], “Essay on Dynamics on the Laws of Motion”.
G. W. Leibniz [1695], “Specimen Dynamicum”.
G. W. Leibniz [1695], “New System”.
G. W. Leibniz [1697], “On the Radical Origination of Things”.
G. W. Leibniz [1698], “On Nature Itself”.
G. W. Leibniz [1702], “On Body and Force, against the Cartesians”.
G. W. Leibniz [1715-1716], The Leibniz-Clarke Correspondence.

חובות הקורס: קריאה שוטפת של הטקסטים הנידונים ועבודה מסכמת בסוף הקורס.