ספרות הילדים נתפסת כמערכת שמרנית הנמנעת ממהפכות ושינויים פואטיים קיצוניים. מכאן מקובל להניח, כי מה שהושג מתוך ויכוח ומאבק על הקנון הספרותי למבוגרים הפך רק עם התבססותו בקנון למודל של כתיבה לילדים. בתוך כך מנוסחים יחסי תלות ברורים בין מערכת ספרות הילדים ה"חלשה" וה"שולית" לבין מערכת ספרות המבוגרים ה"מובילה".
בקורס נבדוק טענה זו באמצעות התחקות אחר מגוון זיקות בין שתי הספרויות שהתרחשו במהלך המאה העשרים.
לקורס יהיה מבנה היסטורי. נתחיל מבחינת טקסטים לילדים ולמבוגרים שראו אור בארץ ישראל כבר בתחילת המאה העשרים ונסיים בטקסטים חדשים ממש. במהלכו נתחקה אחר פעילותן הספרותית של כמה קבוצות ספרותיות שהובילו שינוי בספרות המבוגרים במאה העשרים ושכתבו גם לילדים: הכותבים המודרניסטיים, הכותבים ה"ארץ ישראליים", והכותבים הפוסט-מודרניסטיים. לאור האג'נדה הספרותית של סופרים ומשוררים מרכזיים מכל קבוצה, נבחן את אופי כתיבתם לילדים. נברר מה קרה במעבר מכתיבה למבוגרים לכתיבה לילדים, והאם ניתן למצוא עקבות מפנייתם הספרותית לילדים של יוצרים אלה גם בכתיבתם למבוגרים?
את הקורס תלווה השאלה, האם רצוי לגזור מתהליכים היסטוריים-פואטיים בספרות המבוגרים על התנהלותה של ספרות הילדים, או שמא כדאי למפות מפת זיקות מורכבת יותר בין שתי הספרויות?