בקורס זה נתוודע אל הסופרת דבורה בארון ואל יצירתה הסיפורית, תוך ניסיון להתחקות אחר המשותף ואחר המבחין בין עולמה הפואטי לבין עולמה הפואטי של ספרות התחייה בכללה. שתי סוגיות מרכזיות יידונו במהלך הקורס כשהן שזורות זו בזו. הסוגיה הז'אנרית והאסכולתית יקשרו בין דבורה בארון לבין המערכת הספרותית של זמנה. מדוע פנתה בארון אל הצורות הקצרות של הסיפורת ומה הייתה תרומתה הסגנונית לספרות העברית שהתמודדה במחצית הראשונה של המאה העשרים עם שאיפת השכלול הפואטי? לעומת זאת וכְמובן מאליו יידונו זהותה הנשית של בארון והתעניינותה בעולם הנשי כמאפיין המבחין והמייחד אותה מבני תקופתה. חתרנותה האידיאית של בארון, שהקדימה את זמנה, תוצג כמי שהכילה מנגנוני השתקה וטשטוש עצמיים, שהיו חיוניים להתקבלותה הספרותית.