שנות הששים מסמנות בתולדות הסיפורת הישראלית תקופת מעבר מכתיבתם של סופרי "דור תש"ח" לכתיבה חדשה מבחינה ספרותית-סגנונית, ומבחינה אידיאולוגית. בשנות הששים קם דור יוצרים חדש שנותן את הטון המרכזי בספרות הישראלית עד לימינו אלה: עוז, יהושע, קנז, אפלפלד, כהנא-כרמון, קניוק, שחר ואחרים. מטרתו של הקורס לעקוב הן אחר קוי הדמיון הדוריים המשותפים ליוצרים אלה והן אחר קוי הייחוד של כל יוצר בפני עצמו, וזאת על פי הסיפורים הקצרים המוקדמים שכל אחד מהם כתב. כיצד התמודדה הביקורת הספרותית עם יצירתם של אותם סופרים? כיצד מייצגים סיפוריהם את השתנות הנורמות הספרותיות והתמורות שעברה הזהות הישראלית בעשור זה? הטענה שתיבדק במהלך הקורס היא שסופרי שנות הששים התעניינו בפרספקטיבות אשר נחשבו בעיני בני דור תש"ח כשוליות, והתמקדו במה שנחשב עד אז כשוליים מבחינת הייצוג הספרותי – נשים, עולים חדשים, ערבים.