הקורס ישלב מושגי יסוד של המחשבה הפמיניסטית ביחד עם הנושאים העכשויים בהם עוסקות התיאוריות הפמיניסטיות. לצד דיון במושגים שבבסיס המחשבה הפמיניסטית כמו מגדר, "הסוד הנשי", המרחב הפרטי והמרחב הפומבי ועוד, יידונו גם הסוגיות העומדות בלב הדיונים היום: מקומו של הגוף בתרבות, השתנות תפישת המציאות ממילולית לויזואלית, המצאת ההיסטוריה הנשית ועוד. כל אלה ירוכזו על פני שלושה צירי מחשבה: ייצוגי נשיות וגבריות בתרבות, ותהליכי ההשתנות של ייצוגים אלה; קליטת העולם (כיצד מפענחים גברים ונשים את העולם? כיצד הן והם קוראים ומפרשים טקסטים תרבותיים? כיצד הקליטה של טקסטים הופכת אותם למה שהן?); ואופני היצירה השונים של גברים ונשים. הטקסטים התרבותיים שיידונו בקורס יילקחו מתחומים שונים – ספרות, פרסומת, קולנוע, צילום, ציור; הטקסטים התיאורטיים יילקחו מהפרסומים האחרונים של חוקרות וחוקרים בתחומים אלה מפרספקטיבה של תיאוריות פמיניסטיות. חובות הקורס: קריאה שוטפת במהלך הקורס ובחינה שתינתן בסוף הקורס.

יצירתה של סימון דה בובואר היא אבן פינה בהתפתחות המחשבה הפמיניסטית של המאה העשרים.

הקורס יבחן את התפתחות הפמיניזם הצרפתי מדה-בובואר ועד ימינו, תוך התייחסות לכותבות הפמיניסטיות המרכזיות של שנות השבעים: הלן סיקסו, לוּס איריגארי, ג'וליה קריסטבה, קריסטין דלפי, אנטואנט פוק, מוניק ויטיג ואחרות.

נקרא קריאה פרטנית בטקסטים מרכזיים ומייצגים של ההוגות האלה, וכן נבחן את תרומתן למחשבה הפמיניסטית ולשיח הביקורתי הפמיניסטי (הסוציולוגי, הספרותי, הפסיכואנליטי), כמו-גם את הבעיות שהן מעוררות ואת הביקורת עליהן (אליזבת' גרוס, גאיאטרי ספיבק, ג'ודית באטלר, טוריל מוי ואחרות).

מטלה סופית: עבודה

הסמינר יתאר קשרים בין צדק לקולנוע וספרות תוך בדיקה של מאמרים פסיכואנליטיים ופוסטמודרנים. הקולנוע והספרות מתעניינים בצדק מפני שבאופן גלוי או סמוי יש בהם דבר מה מועיל. "בכל מקרה המספר הוא אדם שיכול לתת עצה לקוראיו," אומר ולטר בנימין. הקולנוע הוא מערכת של אימאז'ים שחושבת את החיים באופן פילוסופי. כקוראים, הסטודנטים עדים לכך שהספרות צומחת מתוך אמת אישית וחברתית שאותה הופך הסופר לנגישה. כצופים, רואים הסטודנטים שהמדיום הקולנועי מתעתע כפי שדימויי חיי היומיום—המודעים ואילו שמקורם במוח הלא מודע—משטים בנו. אך בדומה לחוויית היומיום שהיא מקוטעת ושבורה ובכול זאת מייצרת תובנות או אפשרות להכללה, כך גם המבע הקולנועי והטקסט הספרותי יוצרים ברירות או קריאות. הסרט השלם מושתת על חיתוכים ועריכה שמהם עולה אמת אישית וחברתית ביחס למבנה העולם והתודעה שמתמודדת עימו. אך מכיוון שהצדק הוא מבנה אבסטרקטי ומורכב, המבע הלשוני מתקשה לייצג אותו באופן מועיל. הקולנוע והספרות מפתחים שיטות טכניות שמעמידות את הצדק במרכזה של היצירה גם כשזו מתארת מגוון רחב של אירועים.
מהו הקשר בין קולנוע וספרות לצדק, בין הבמאי/סופר לבין האפשרות לייצג שאלות שרק כוח השיפוט יכול להכריע בהן? מהו הקשר בין פעולת השיפוט והאפשרות להגדיר צדק, לבין בימוי כתיבה וקריאה, במיוחד בתקופה בה אנו חיים? בנוסף לכך ישאל הקורס מהו הקשר בין נרטיב להיסטוריה, בין וידוי לצדק, בין סיפור להישרדות, ובין משל לידיעה?
בשיעור יקראו הסטודנטים מהווידויים ויסבירו מה מביא את רוסו להעמיד למשפט את ז'אן-ז'אק. הסטודנטים יקראו את גזר הדין במשפטו של פלובר ויסבירו כיצד שופטת החברה את הסופר, בו בזמן שאמה בובארי, הגיבורה, חיה למען מימוש רצייתה, וכך מהווה מראה שמשקפת אי-צדק חברתי. הסטודנטים יבדקו קשרים בין "בפתח החוק" של קפקא ומאמרו של דרידה על הסיפור, לבין "דו"ח לאקדמיה," ויסבירו את הפער בין צדק למערכות של משפט וידע מובנים. בהמשך יבדקו הסטודנטים את מקומו של הצדק ביחס למות-המספר אצל בנימין. הסטודנטים יסבירו באילו מובנים שלילת כושרו של העד לדבר ולהאשים מבטלת קיומו של צדק, על פי ליוטר, אמרי, והרטמן. עוד יקראו הסטודנטים כיצד מסביר פרידלנדר את החלטתו של הרייך השלישי לחוקק חוקים מנוגדים לעקרונות מכוננים של המשפט שממילא הורסים את אפשרות חשיבתו של צדק. הסטודנטים ינתחו את מעמדו של המונולוג אצל קאמי ואת הקשר שלו לבגידה, להונאה עצמית, ולניסיון למסד צדק באיחור. הסטודנטים יחקרו קשר בין הלא-מודע והאירוע הטראומתי שהוא זוכר לבין הרצון לדעת/לכונן אמת. הסטודנטים יבדקו האם, לדעת מוריס בלנשו, קורבנות האסון יכולים להיות אקטיביים ולספר את סיפורם או שהאסון מכתיב את הסיפור שיספרו, את החלום שיחלמו, ואת החיים שינהלו? במהלך הקורס, יחקרו הסטודנטים קשר בין אי-פתיחות לאי-צדק כפי שאלו משתקפים בחמישה סרטים שדנים בקשר בין קולנוע להליך השיפוטי ולעקרונות הצדק המופשט: קרמר נגד קרמר, החותם השביעי, משפטי נירנברג, ביטוח חיים כפול, ונערה עובדת.
בסיום הקורס, בשיעור האחרון, יש להגיש עבודת בית קצרה (7 עמודים).

במסגרת המסורות הדומיננטיות של התרבות הפטריארכלית נומקה נחיתותה החברתית של האשה במונחי גופה.
הגוף הנשי הוא אם כן המצע המטריאלי שעליו נחקק ובאמצעותו מגולם ההבדל המיגדרי ולכן הוא מהווה אחת מן הסוגיות המרכזיות בתאוריה ובביקורת הפמיניסטית.
במסגרת הקורס נקרא בטקסטים מן התאוריה והביקורת הפמיניסטית הבוחנים את הגוף הנשי כאתר של פרקטיקות חברתיות, כטקסט תרבותי וכקונסטרוקט חברתי. הטקסטים הללו יבחנו את הגוף כמדיום תרבותי, אשר צורותיו ומשמעויותיו המשתנות משקפות את הקונפליקטים והשינויים ההיסטוריים, ואשר על גביו הפוליטיקה של הג'נדר מתגלה בבהירות רבה. בעזרתם של טקסטים אלו נתבונן במופעי הגוף הנשי במבחר של טקסטים מן הספרות הקולנוע והאמנות.
הגוף הנשי יבחן כביטוי של פרקטיקת השליטה החברתית, בתהליך יצורה את ה'נשיות',
אך גם כשדה קרב לאידאולוגיות יריבות, ולמיצגים של מרדנות וסרבנות.

הסמינריון יוקדש לבירור המושג "משפחה" כפי שהוא עולה מפרשנותן של יצירות ספרות שונות. היצירות יהיו משל סופרות וסופרים שכתבו בתקופה של מאה השנים האחרונות, וביניהם: נחמה פוחצ'בסקי, דבורה בארון, י"ד ברקוביץ, יעקב שטיינברג, לאה גולדברג, ש"י עגנון, ע' עוז, עמליה כהנא-כרמון, רות אלמוג, יואל הופמן, יהודית קציר, דורית רביניאן – ועוד. רשימה מפורטת תתפרסם באתר הווירטואל לקראת סוף סמסטר א' תשס"ח.

את רוב הסיפורים הריאליסטיים ניתן לקרוא דרך הפריזמה של סיפור משפחה, מתוך נסיון פרשני לחלץ מתוכם את המובן מאליו ואת הנחות היסוד של הסיפור ביחס למושג/למוסד "משפחה". הנרטיב של הסיפור, הדמויות המרכזיות והשוליות שלו עם דרכי אפיונן, הדרמה המתחוללת בו, ההתרה של הקונפליקט – כל אלה, ומרכיבים נוספים של הטקסט הספרותי, משתתפים בעיצוב עולם המשפחה, חיי המשפחה, היחסים הנקראים "משפחתיים". הדיון בסמינריון ינסה להתמקד בתימות בולטות אחדות המהוות סימן זיהוי אפשרי להגדרת סיפור המשפחה ולהצבעה על אופני ייצוג המשפחה בספרות.

הסמינריון יתנהל במתכונת של דיונים קבוצתיים המבוססים על הכנה מוקדמת של טקסטים מחקריים ושל יצירות ספרות בהתאם לרשימה מפורטת שתופיע באתר הווירטואל.
יוטלו במהלך הקורס מטלות קריאה וכתיבה. הציון בקורס ייקבע על פי ציון החיבור הסמינריוני שייכתב בסיומו.

תיאור הקורס: בספר הקלאסי של ביקורת הספרות הפמיניסטית The Madwoman in the Attic, מפרקות סנדרה גילברט וסוזן גובר את הדרכים להבניית הסובייקט הנשי בספרות: " Thus, because he is an author, a 'man of letters' is simultaneously, like his divine counterpart, a father, a master or ruler, and an owner: the spiritual type of a patriarch, as we understand that term in Western society." מתיאור זה של מבנהו או צורתו של הרומן במאות ה- 18-19ולא רק מייצוג האידיאולוגיה שמייסדות אותן יצירות ענק של תרבות המערבעולה השאלה אותה חוקרות גילברט וגובר ובו בזמן הן גם חותרות תחתיה ומבנות אותה מחדש: "Where does such an implicitly or explicitly theory of literature leave literary women? If the pen is a metaphorical penis, with what organ can females generate texts?"
ראשית, יקראו הסטודנטים רומנים קנוניים מאת האחיות ברונטה, וג'ורג' אליוט שמאששים, מאייכים, חותרים תחת או מפריכים טענות שבהן מחזיקה ביקורת הספרות והביקורת הפמיניסטית בפרט. שנית, הסמינר יעמיד כלים חדשים לביקורת ספרות נשים. כלים אלה מתיימרים לטעון שספרות נשים כותבת מחדש—באופן סדיר ותדיר מהמאה השמונה עשרה ועד לספרות המאה העשרים—עמדות ספציפיות של הסובייקט הנשי בשפה ובשיח וגם בייצור התשוקה. בסמינר יחקרו הסטודנטים את מעמדה של ג'יין אוסטין—הרווקה הזקנה של הספרות האנגלית ובהרחבה המסמן המוחלט של מעמדה של הרווקה הזקנה בתרבות המערב—כפי שהוא עולה מאהבה ומשפט קדום. הסטודנטים יתבקשו לחקור ולהראות כיצד הסמל של הרווקה הזקנה מקבל מעמד אלגורי בתרבות ופועל לביזורו של האני כמו גם להחדרת מושג הדה-טוריטוריאליזציה לתוך הקורפוס הקנוני של הספרות. כמו כן, יבחנו הסטודנטים את החתירה תחת איבון המשמעות של המבנה המשפחתי שמעמידה מרי שלי בפרנקנשטיין. עם סיום הסמינר הסטודנטים יקראו טקסטים מאת קולט, ג'ין ריז, וירג'יניה וולף, ומרגריט דוראס. הסופרות מטרימות טענות שעולות בביקורת הספרות העכשווית. לאור יצירות מודרניות אלה הסטודנטים יבחנו מחדש טענות קנונית שרואות באישה רחם, כלי שברירי (delicate vessel)—שדומה גם לקופסת תכשיטים או ליומן אישי נעול על מפתח—העובר פטישיזציה כשהמבט הגברי מתאר את הקונטורים שלו, מגן על הספירה הביתית, וכך גם מכתיב את מרחב המחייה של הסובייקט הנשי באמצעים כלכלים ואסתטיים כמו גם את סגנון חייה של האישה, או את תפקידו של הסגנון בכתביה של הסופרת.
טקסטים וסרטים: מאמרים מאת גילברט, גובר, רות יזל, רולנד בארת', די. איי. מילר, וברברה ג'ונסון, כמו גם טקסטים פסיכואנליטיים של פרויד, לקאן, קריסטבה, וג'ולייט מיטשל. הסטודנטים יצפו בשני סרטים, The Lady Eve ומוות והעלמה.
חובות הקורס: קריאת חובה של כול הטקסטים, כפי שבהמשך יפורט בסילבוס, כמו גם צפיית חובה בסרטים, בין אם בהקרנות מאורגנות ובין אם באופן עצמאי. הסטודנטים יתנו רפרט בכיתה במהלך הסמסטר ועבודה סמינריונית או רפרט בסיום הסמינר.

השאלה מהו הטרגי העסיקה פילוסופים רבים מאז ימי אריסטו והיא ממשיכה לפרנס ספרות עניפה גם בימינו אלה. בהיסטוריה של הדיון בטרגי היו מי שזיהו את הטרגי כצורה לבטא עמדה מוסרית (ביחס לסבלו של האחר), כעניין פואטי שאין בינו לבין המוסר ולא כלום, או כביטוי של המבנה היסודי של כל סובייקט אנושי. בסמינר זה נעסוק במושג של הטרגי ובמספר מושגים הנילווים אליו כמו הקתרזיס, המפנה הטרגי, הפגם הטרגי וכיוצא באלה. הדיון ינוע מאבחון של עמדות שונות בהיסטוריה של העיסוק בטרגי (מאריסטו ועד היגל, ניטשה והיידגר) ועד פתרונות מן התיאוריות השונות הרווחות בזמננו, כאלה שמציעים פילוסופים של המוסר ושל הנפש (נוסבאום וליר), דרכי התבוננות בטרגדיה כפי שעולים מתוך הפסיכואנליזה של פרויד ולאקאן, וכן צורות הניתוח המצויות במחשבה הפמיניסטית של ג'ודית באטלר הבוחנת את הקורלציה בין הטרגי לבין הגורל הנשי.
חומר הקריאה לקורס יכלול מלבד חומר עיוני, שורה של מחזות שבגורל הטרגי של גיבוריהן נעיין: מאנטיגונה, מדיאה ואלקטרה, ועד פדרה של ראסין, המלט ומקבת'.

אלחריזי ויוצרים עבריים אחרים, בני ימי-הביניים, מגלמים את תמצית התרבות היהודית, תוך השפעה רבה מתרבות ערב. המיזוג הזה יצר הישגים רעננים ומופלאים. בין היתר גם בתחום ההומור. השיעור יוקדש לקריאה בשעשועיהם והרקע להיווצרות הז'אנרים השונים. ידיעת ערבית אינה חובה.

הקורס מקיף את יסודות תורת הפרוזה מנקודת הראות של תהליכי הקליטה של הקורא. מבחינה תיאורטית הוא מתמודד עם תיאוריות מקובלות בשנים האחרונות בתורת הספרות ובפסיכולוגיה של ההבנה, תוך דגש על "אסכולת תל-אביב". אך הקורס אינו אבסטרקטי: הוא מתקדם תוך הדגמה מסיפורי מופת מן הספרות העברית והכללית, ואגב כך מתכוון גם לפתח את כושר האינטרפרטציה של המשתתפים. בין הנושאים שיידונו: יחסי הגומלין בין טקסט לבין תהליכי ההבנה של הקורא; מילוי פערים; סדר הטקסט כקובע משמעות; המבנה המיוחד של המציאות בסיפורת וקשריה עם הלשון; דרכי המסירה: מבע משולב, נקודת תצפית, המספר והפרספקטיבות שלו; ועוד.

הקורס מורכב משיעור (4 ש"ס) וקבוצות של הדרכה אישית (2 ש"ס).

חובות הקורס: נוכחות; בחינה על החומר התיאורטי; שלוש עבודות-תרגיל בהדרכה אישית (פרט לתלמידים הפטורים מהדרכה אישית); עבודה מסכמת: אינטרפרטציה של סיפור; מבחן אמריקני על קריאה של מבחר נובלות.

קורס-מבוא מקיף זה סוקר וממפה את הסיפורת העברית שנכתבה מראשית תקופת ההשכלה ועד ימינו אלה על יוצריה הבולטים והמגמות הפואטיות המרכזיות שהסתמנו בה. פרקיו העיקריים: ראשית הסיפורת – הסאטירה והאוטוביוגרפיה המשכילית; הרומן המשכילי בשיאו; 'דור המעבר' בשלהי המאה התשע-עשרה; הנוסח של מנדלי מוכר ספרים והשפעתו; לידת הסיפורת העברית המודרנית; הסיפורת בין שתי מלחמות העולם; יצירתו של ש"י עגנון; 'דור בארץ' ודור המדינה בסיפורת הישראלית; מניאו-ריאליזם לפוסט-מודרניזם.

יצירות מופת בספרות העברית
הקורס יציג קריאה בשורה של יצירות מופת בספרות העברית לדורותיה. כל שיעור ינתן על ידי מרצה אחר/ת ויוקדש ליצירה נבחרת אחת. רשימה מפורטת של המרצים היצירות וחומר הקריאה הנילווה יפורסמו באתר הקורס, ועל לוח המודעות של החוג בסמוך למועד ההרשמה.

הקורס יעסוק בקריאת רומאנים ובהתבוננות בהם משתי פרספקטיבות עיקריות: א. הרומאן כמסע, כתהליך.ב. הרומאן כמגדיר ומשקף מצב תרבותי וחברתי.
מטרת הקריאה בכשמונה רומאנים מרכזיים מתקופות שונות ומיבשות שונות היא כפולה:
היכרות עם אבני דרך בתרבות המערבית; ונסיון לשרטט דרכי התבוננות אפשריות המאירות אבני דרך אלה על המשותף להן והייחודי לכל אחת מהן.

ד"ר עינת ברעם אשל

במרכז הקורס נידונה שיטת השקילה הטוני-סילאבית של השירה העברית המודרנית (בהברה הספרדית והאשכנזית). הלומדים בו מתוודעים אל שורה של מושגי יסוד מתחום הפרוזודיה ורוכשים מיומנות בזיהוי ובהגדרת סכמות חריזה ומשקל.

ד"ר עידית עינת-נוב
מטרתו העיקרית של הקורס היא לימוד שיטת המשקל של השירה העברית המודרנית (המשקל הטוני-סילאבי). כמו כן יידונו בו היבטים נוספים של מרקם הצליל בשירה, כגון הריתמוס, החרוז, סכמות של חריזה, המצלול, החיתוך לשורות והחלוקה לבתים, קיומן של גלישות משורת שיר אחת לבאה אחריה ועוד. מהו משקל, מהם תיפקודי המשקל בשירה, מה בין משקל לריתמוס, והאם יש לצליל ולמשקל משמעות - שאלות אלה יעמדו במוקד הדיונים בקורס. נכיר מאמרי יסוד בחקר התחום ונבדוק את אבחנותיהם התיאורטיות בקריאתם של טקסטים שיריים.

- מטרות הקורס הן (א) הצגה ראשונית של תחומים מרכזיים וטיפוסיים לשיר הקצר ו-(ב) פיתוח מיומנויות פרשניות, תוך דגש על תופעות אופייניות לשיר. התחומים השונים אשר יידונו ויודגמו בשעור ישמשו בסיס לעבודות הדרכה במהלך הקורס ובסיומו.
- דרישות הקורס: עבודות ההדרכה ומבחן סיום (להשלמות מ.א., עבודת סיכום ומבחן סיום).

הקורס יעסוק בהתפתחות התיאוריה של הספרות לאורך המאה העשרים. בסמסטר הראשון נעקוב אחר האסכולות הביקורתיות המרכזיות במחצית הראשונה של המאה העשרים כגון פורמליזם רוסי, מרקסיזם, ביקורת פסיכואנליטית,הביקורת החדשה והסטרוקטורליזם. בסמסטר השני נעקוב אחר עליית הביקורת הפוסט-סטרוקטורלית והפוסט-מודרנית ונתמקד בזרמים כגון דקונסטרוקציה, פמיניזם, שיח מיעוטים ופוסט-קולוניאליזם. הקורס יתמקד בסיבות ההיסטוריות לעליית אסכולות ביקורתיות שונות, בזיקות בין אסכולות תיאורטיות וביקורתיות לזרמים ספרותיים בני-הזמן, במושגים המרכזיים העומדים בבסיס החשיבה התיאורטית של כל אסכולה, ובמאבקים בין אסכולות ביקורתיות השונות.

הקורס יעסוק במושגי יסוד של המיסטיקה היהודית (קבלה), כמו גם בזרמים המרכזיים שלה.
במסגרת הקורס נדון ביצירות ספרותיות של המיסטיקה היהודית והשפעתן על הספרות העברית החדשה.

מטרת הקורס: סקירה כללית של תולדות השירה העברית בימי הביניים, קודש וחול, כפי שנתגבשה במרכזים השונים: בארץ ישראל, במזרח, בספרד ואיטליה.
מהלך הקורס: בשיעורים יידונו עניינים אלה: צמיחתה של השירה העברית בספרד וזיקתה אל מורשת השירה שקדמה לה בארץ ישראל ובמזרח. ייחודו של המרכז הספרדי הן בתחום שירת החול והן בתחום שירת הקודש. היצירה הספרותית בספרד הנוצרית (מהמאה השתים עשרה) על רקע השינוי החברתי של צרכני השירה. המקאמה העברית והסוגים הקרובים אליה. השפעות השירה העברית הספרדית על היצירה במרכזים שמחוץ לגבולות ספרד.
דרישות הקורס: נוכחות בשיעורים, קריאת חומר רקע (ביבליוגרפיה) ומבחן מסכם.

שיעור מבוא פילוסופי-תיאורטי ללימודי הספרות והתרבות שבו יוצגו בסקירה כרונולוגית-שיטתית הפרקים המרכזיים בתולדות התיאוריה הביקורתית מעמנואל קאנט ועד ג'ודית באטלר, מהיגל עד דלז וגואטרי. הקורס יתמקד בהוגי המאה התשע-עשרה והעשרים ובמסורות מחשבה כגון הפנומנולוגיה, המארקסיזם, הפסיכואנליזה, הסטרוקטורליסטים והפוסט-סטרוקטורליסטים.

הקורס "תחנות יסוד בספרות המערב" מציע היכרות עם טקסטים מרכזיים בתרבות המערבית. לצד ההקשר ההיסטורי בו נכתבו היצירות המכוננות הללו, מציע הקורס גם קריאות עכשוויות המושפעות מתיאוריות שפותחו במאות ה- 20 וה- 21. "תחנות יסוד בספרות המערב – א'" מכסה יצירות מרכזיות שנכתבו בעת העתיקה ובימי הביניים. היצירות נבחרו בעיקר לפי הקריטריון המסורתי והקונסרבטיבי של "הקאנון של התרבות המערבית"; היינו, יצירות שנחשבות למכוננות בתרבות המערבית, או כאלה שהשפיעו עליה במיוחד. יחד עם זאת, לעתים ישולבו בקורס גם טקסטים לא-מערביים, וגם טקסטים "מן השוליים", כאלה שלא התקבלו לקאנון אך שרדו בכל זאת וקבלו מעמד מיוחד בעת המודרנית. רוב הטקסטים ייקראו גם מתוך פרספקטיבה של תיאוריות פמיניסטיות, פוסטסטרוקטורליות, דקונסטרקטיביסטיות, מארקסיסטיות ואחרות, כדי להשיג תובנות על האופן בו משפיעות היצירות בעת קליטתן, למשל – בימינו.
בין היצירות שיילמדו (יתכן שלא כל היצירות הבאות יילמדו, ויתכן שיילמדו כמה יצירות אחרות שאינן מופיעות ברשימה שלהלן): האיליאדה והאודיסיאה (הומרוס); סיפורים מן המיתולוגיה היוונית; סיפורים מיתולוגיים של עמים עתיקים; אדיפוס המלך (סופוקלס); הצפרדעים (אריסטופנס); המשתה (אפלטון); שירת סאפפו; התאומים מנייכמוס (פלאוטוס); אינאיס (ורגיליוס); דפניס וחלואה (לונגוס); אלקראן; הברית החדשה; וידויים (אוגוסטינוס); אלידוס (מארי דה פראנס); סגה איסלנדית; שירת הניבלונגים.
חלה חובת קריאה שוטפת במהלך הקורס, ותערכנה בחינות בקיאות.
הציון בקורס יינתן על סמך בחינה שעיקרה דיון בנושאים מרכזיים שיעלו בקורס תוך הדגמה מיצירות שנדונו בכיתה.

קורס זה יעסוק בשירה ובתפיסות תיאורטיות של השיר ושל השירה. נעקוב אחר התפתחות החשיבה התיאורטית על השיר הלירי באמצעות קריאה של תיאורטיקנים כגון מוקזז'ובסקי, יאקובסון, ריפאטר, בלום, בנימין, אגמבן ועוד.

כגילומה האולטימטיבי של הישראליות החדשה וכבית היוצר של הצבר המיתולוגי הקיבוץ מופיע בתדירות רבה בספרות העברית המלווה את ההתיישבות בארץ ישראל מראשיתה. הקורס יעסוק במופעיו השונים של הקיבוץ בספרות ובתפקידו כפריזמה אשר דרכה נבחנת האידיאולוגיה ונבחנים האתוסים הישראליים. הקריאה שתוצע בקורס מזהה בעיקר מגמות ספקניות בנוגע לפרוגנוזה של הקהילה הקיבוצית (כמייצגת המפעל הציוני בכללותו). קריאה כזאת רלוונטית הן ליצירות שנכתבו בשנות "בניין האומה" והן לטקסטים מאוחרים יותר, המתעמתים עם כשלון הקיבוץ ומבקשים לפענח את הדינמיקה של כישלון זה. אחד המוקדים העיקריים של הדיון יהיה בית הילדים והעימות בין המשפחה הפרטית ו"משפחת הקיבוץ" שהוא מייצג. הדיון יתבסס על קריאה בקובץ "קהילייתינו" וכן בטקסטים משל ברנר, בלבן, בן נר, יהושע, סובול, עוז, רביקוביץ שמיר ואחרים.

הקורס יעסוק בתפקידיהם האפשריים של ילדים בספרות, הן כדמויות וכ"אביזרים" בעולם המסופר והן כמספרים וממקדים (בעיקר של סיפורי חניכה). יידונו בו מאפייניה של התודעה הילדית כממקדת של הטקסט הספרותי, האפקטים שיוצר מיקוד כזה והבחינה הביקורתית של המציאות שהוא מאפשר. על סמך התחבולות המשמשות ליצירת "נרטיב ילדי" יפוענחו גם ההבניות התרבותיות (המשתנות) של מושג הילדות.

מטרת הקורס: לשרטט קווי מתאר להתפתחות השירה העברית של מאתיים השנים האחרונות, תוך הארת השינויים הפואטיים במעבר מתקופה לתקופה ומאסכולה לאסכולה, על רקע התמורות החברתיות והפוליטיות.
מהלך הקורס: במהלך הקורס יתוארו הנסיבות שהובילו ללידתה של השירה העברית החדשה, והתלמידים ייפגשו, שלב אחרי שלב, עם הזרמים הספרותיים העיקריים (שירת ההשכלה המוקדמת והמאוחרת; שירת התחייה; השירה האוונגרדית של שנות העשרים; השירה המודרניסטית-סימבוליסטית הארצישראלית; השירה המודרניסטית הישראלית; השירה הפוסט-מודרניסטית הישראלית, וכן עם מבחר טקסטים של משוררים מרכזיים

שנות הששים מסמנות בתולדות הסיפורת הישראלית תקופת מעבר מכתיבתם של סופרי "דור תש"ח" לכתיבה חדשה מבחינה ספרותית-סגנונית, ומבחינה אידיאולוגית. בשנות הששים קם דור יוצרים חדש שנותן את הטון המרכזי בספרות הישראלית עד לימינו אלה: עוז, יהושע, קנז, אפלפלד, כהנא-כרמון, קניוק, שחר ואחרים. מטרתו של הקורס לעקוב הן אחר קוי הדמיון הדוריים המשותפים ליוצרים אלה והן אחר קוי הייחוד של כל יוצר בפני עצמו, וזאת על פי הסיפורים הקצרים המוקדמים שכל אחד מהם כתב. כיצד התמודדה הביקורת הספרותית עם יצירתם של אותם סופרים? כיצד מייצגים סיפוריהם את השתנות הנורמות הספרותיות והתמורות שעברה הזהות הישראלית בעשור זה? הטענה שתיבדק במהלך הקורס היא שסופרי שנות הששים התעניינו בפרספקטיבות אשר נחשבו בעיני בני דור תש"ח כשוליות, והתמקדו במה שנחשב עד אז כשוליים מבחינת הייצוג הספרותי – נשים, עולים חדשים, ערבים.

ספר הזוהר הוא החיבור העיקרי של המיסטיקה היהודית. עיקרו כתוב בצורת מדרש קבלי על התורה. מטרת הקורס היא מפגש עם הטקסט הזוהרי והיכרות עם העולם הססגוני של רעיונות וסמלים שבו. תשומת לב מיוחדת תינתן לשאלה, אם האקט הדרשני של חשיפת הסודות הגנוזים, לדעת בעל הזוהר, ברובד הנסתר של הטקסט המקראי, כרוך בסוג של חוייה מיסטית. כמו כן תינתן הדעת לעיצוב הספרותי שבו מעבד הזוהר את רעיונות המיסטיקה היהודית.

הביקורת הפסיכואנליטית המסורתית ייחסה מעמד מועדף לפסיכואנליזה, כמי שבידיה, כביכול, כלי הניתוח והפרשנות לטקסט הספרותי, גיבוריו ומחברו. בחלקו הראשון תידון בקורס התפתחותו של מפגש מסורתי זה בין הפסיכואנליזה לספרות, יוצגו פרשנויות פסיכואנליטיות קלאסיות ליצירות ספרות, וכן ידונו טקסטים ספרותיים המעמידים במרכזם, בגלוי או בסמוי, "מסע" בעל אופי פסיכואנליטי. בחלקו השני יוקדש הקורס לתיאור השינוי שחל בעשורים האחרונים בגישה המייחסת "מעמד מועדף" לפסיכואנליזה, ויוצג האופן שבו הפסיכואנליזה מגדירה את עצמה מחדש באמצעות המפגש עם מחקר התרבות והספרות. כמו כן יוצגו אלטרנטיבות של קריאה פסיכואנליטית של ספרות יפה, כאלה המתייחסות אל הטקסט הספרותי כאל ישות פסיכולוגית המונעת על ידי הלא מודע שלה, המסתתר ומבקש להיחשף בעת ובעונה אחת.

בקריאתם של שירי חול עבריים מספרד מתבלטים שני מוקדים רעיוניים מנוגדים וכבדי משקל: העיסוק בהנאות החיים מזה, ובמוות מזה. שירי הטבע (תיאור גן הארמון), שירי היין ושירי החשק מעודדים את האדם להתענג על העולם ולמצות עד תום את הנאות הגוף. שירי ההגות הקודרים, לעומתם, מזכירים לאדם שסופו קרב וקוראים לו להינזר מסיפוקי הגוף, להמית את התאוות ולחיות חיי דת ומוסר. באורח פרדוקסאלי לכאורה, לשני המוקדים הרעיוניים הניגודיים הללו, יש מקור משותף: רעיון החלופיות של האדם בעולם. בשיעור נקרא בטקסטים נבחרים משירת החול של ספרד ונעמוד על ביטוייהם של שני הקטבים הרעיוניים הנזכרים ועל אופן התפצלותם ממקורם האחד. בתוך כך גם נתוודע אל סוגי-שיר שונים ואל הפואטיקה המיוחדת של התקופה.

כל שירה העוסקת במציאות עליונה (מטאפיסית), נסתרת או אי רציונאלית, מתמודדת התמודדות "חזיתית" עם קשיי הבעתה בכלים המושגיים של הלשון. הלשון המושגית קשורה קשר הדוק אל מה ששרוי בגבולות ההשגה השכלית שלנו, ומה שמצוי מעבר לגבולות ההכרה השכלית שלנו הוא לפיכך בגדר הבלתי ניתן להבעה (The Ineffable). מכאן מתחייבת לכאורה קביעתו הידועה של ויטגנשטיין, ש"על מה שאי אפשר לדבר – על זה יש לשתוק". והנה, המשוררים בכל התקופות לא רק שאינם שותקים, אלא הם מתמודדים שוב ושוב עם הבעתו של המיסתורי, האי רציונאלי, הבלתי ניתן להבעה. השיעור ייוחד לעיון בטקסטים אשר נותנים ביטוי למציאות אחרת, שמעבר לגבולותיו של העולם הזה או מעבר לגבולותיו של האני המוכר - ומעמידים את הזר, המיסתורי, הנשגב, המאיים והמושך כאחת. המטרה העיקרית של השיעור תהיה בחינת האסטרטגיות הלשוניות שהמשוררים נוקטים כדי להכשיר את הלשון המושגית למסור איכויות בלתי מושגיות, אמוציונאליות וחמקמקות - שאינן לפי טיבה. ההנחה היא שמשוררים בני תקופות שונות מוצאים פתרונות דומים להכשרתה של הלשון להביע את הבלתי ניתן להבעה. דרישות השיעור: כתיבת תרגיל, בחינת סיום.

בקורס זה נתוודע אל הסופרת דבורה בארון ואל יצירתה הסיפורית, תוך ניסיון להתחקות אחר המשותף ואחר המבחין בין עולמה הפואטי לבין עולמה הפואטי של ספרות התחייה בכללה. שתי סוגיות מרכזיות יידונו במהלך הקורס כשהן שזורות זו בזו. הסוגיה הז'אנרית והאסכולתית יקשרו בין דבורה בארון לבין המערכת הספרותית של זמנה. מדוע פנתה בארון אל הצורות הקצרות של הסיפורת ומה הייתה תרומתה הסגנונית לספרות העברית שהתמודדה במחצית הראשונה של המאה העשרים עם שאיפת השכלול הפואטי? לעומת זאת וכְמובן מאליו יידונו זהותה הנשית של בארון והתעניינותה בעולם הנשי כמאפיין המבחין והמייחד אותה מבני תקופתה. חתרנותה האידיאית של בארון, שהקדימה את זמנה, תוצג כמי שהכילה מנגנוני השתקה וטשטוש עצמיים, שהיו חיוניים להתקבלותה הספרותית.

כותרת הקורס שאולה מספרו של ניצול בוכנוואלד, חורחה סמפרון, אשר התלבט שנים רבות בין הדחף לכתוב את זיכרונותיו ממחנה הריכוז לבין האימה מפני מעשה ההיזכרות והכתיבה. מתוך נקודת מוצא שעניינה הפרובלמטיקה של ייצוג שמובאה זו מצביעה עליה, ידון הקורס במגוון רחב של טקסטים ספרותיים - בפרוזה ובשירה - המשתייכים לקורפוס ספרות השואה, אשר נכתבה על ידי סופרים יהודים ולא יהודים, בעברית ובשפות אחרות, בתת-ז'אנרים שונים ובהקשרים חברתיים ותרבותיים שונים.

קורס תיאורטי. דיון במושגי המפתח של הגותו של אחד מחוקרי הספרות המרכזיים של המאה ה-20, תוך עיון מדגים בכמה מן היצירות שהוא עוסק בהן וביצירות אחרות. נתמקד בעיקר בחיבורים "הדיבר ברומן", "צורות הזמן והכרונוטופ ברומן" ו"סוגיות הפואטיקה של דוסטויבסקי".

הקורס יעסוק ביחסים המורכבים שבין ספרות וביקורת הספרות לבין מוסר ומחשבה אתית – נעמוד על ההשתלשלות ההיסטורית של יחסים אלה, מהביקורת של אפלטון על הכוח המשחית של האמנות ועד לעמדות מגוונות שהופיעו במאה העשרים (מרתה נוסבאום, ווין בות', ז'אק דרידה ואחרים). בנוסף לקריאת טקסטים תיאורטיים נבחן את ההיבטים השונים של יחסי ספרות ואתיקה במגוון יצירות ספרות.

בקורס ידונו יצירות בספרות העברית שנכתבה מתחילת שנות הארבעים ועד ראשית שנות השבעים, המדגימות את הקשר של מחבריהן למאורעות השואה, לניצולי השואה, למעוולים ולגרמניה כמולדת ותרבות. הפרשנות שתוצע לייצוגה של השואה ביצירות מפרק הזמן הזה מבקשת להראות, כי פרוצדורה של עיבוד הטראומה התבצעה למעשה זמן קצר לאחר סיום מלה"ע השנייה, וזאת בניגוד לטענה הרווחת בקרב חוקרי התרבות הישראלית, המייחסת את עיבודה של החוויה הטראומטית רק ליוצרים הנמנים עם הדור השני לשואה. הקורס יצביע על מגוון של אופנים בהם אימצו סופרי "הדור הראשון" (ששנות מלה"ע השנייה היו חלק מן הביוגרפיה שלהם) את עקרונותיה של "עבודת האבל" וסיגלו אותה לצרכיהם הפרטיים והלאומיים כאלטרנטיבה לאסטרטגיה של השתקה והדחקה אשר חלה אותה עת על זיכרונותיהם הטראומטיים של הניצולים.

דרישות הקורס: קריאה משיעור לשיעור והגשת עבודה בסיום הקורס.

ספרות הילדים נתפסת כמערכת שמרנית הנמנעת ממהפכות ושינויים פואטיים קיצוניים. מכאן מקובל להניח, כי מה שהושג מתוך ויכוח ומאבק על הקנון הספרותי למבוגרים הפך רק עם התבססותו בקנון למודל של כתיבה לילדים. בתוך כך מנוסחים יחסי תלות ברורים בין מערכת ספרות הילדים ה"חלשה" וה"שולית" לבין מערכת ספרות המבוגרים ה"מובילה".
בקורס נבדוק טענה זו באמצעות התחקות אחר מגוון זיקות בין שתי הספרויות שהתרחשו במהלך המאה העשרים.
לקורס יהיה מבנה היסטורי. נתחיל מבחינת טקסטים לילדים ולמבוגרים שראו אור בארץ ישראל כבר בתחילת המאה העשרים ונסיים בטקסטים חדשים ממש. במהלכו נתחקה אחר פעילותן הספרותית של כמה קבוצות ספרותיות שהובילו שינוי בספרות המבוגרים במאה העשרים ושכתבו גם לילדים: הכותבים המודרניסטיים, הכותבים ה"ארץ ישראליים", והכותבים הפוסט-מודרניסטיים. לאור האג'נדה הספרותית של סופרים ומשוררים מרכזיים מכל קבוצה, נבחן את אופי כתיבתם לילדים. נברר מה קרה במעבר מכתיבה למבוגרים לכתיבה לילדים, והאם ניתן למצוא עקבות מפנייתם הספרותית לילדים של יוצרים אלה גם בכתיבתם למבוגרים?
את הקורס תלווה השאלה, האם רצוי לגזור מתהליכים היסטוריים-פואטיים בספרות המבוגרים על התנהלותה של ספרות הילדים, או שמא כדאי למפות מפת זיקות מורכבת יותר בין שתי הספרויות?

מטרת השעור לשרטט דיוקן מקיף של חיים נחמן ביאליק. במרכז הדיון תעמוד שירתו הקאנונית, אך יוקדש מקום גם לענפי יצירתו האחרים. פרקי הקורס: רקע צמיחתו של ביאליק; תולדות חייו ומהלך יצירתו; שירת ביאליק – תקופות, נושאים וז'אנרים; סיפורי ביאליק; ביאליק המבקר והמסאי; יצירתו לילדים; אגדות 'ויהי היום'; ספר האגדה; ביאליק כמנהיג-תרבות; נוכחותו והשפעתו בקרב בני זמנו. בצד ההתרכזות בקאנון של יצירת ביאליק יכלול הקורס היכרות עם כתביו האחרים: שירים וסיפורים גנוזים, איגרות, דברים שבעל-פה, וכן עם חיבורי הביקורת והמחקר העיקריים שהוקדשו ליצירתו.
חובות הקורס: נוכחות סדירה וקריאה שוטפת משעור לשעור; בחינה בסוף הסמסטר.

קריאה במבחר יצירות ספרות מקוריות ומתורגמות, עם בסיס תיאורטי מגוון מתחום תורת הספרות ומתחומים אחרים, כגון גיאוגרפיה, אורבניזם וארכיטקטורה.

הקורס יעסוק בסיפורי חניכה של סופרים וסופרות, מתוך התמקדות באחד המתחים המרכזיים המלווים חניכה ספרותית; הקונפליקט בין הכתיבה ל"חיים" ובפרט לחיי אהבה, הנתפסים, באופן מסורתי, כ"הפרעה" בדרכו של האמן למימוש עצמי מלא.
במהלך הקורס נבחן את היבטיו הפואטיים, הפסיכולוגיים והמגדריים של הקונפליקט כפי שאלה באים לידי ביטוי בסיפורי חניכה מערביים; בסיפורים מאת הנרי ג'ימס ותומאס מאן, ובספרות העברית בסיפורים מאת י.ח ברנר, א.נ. גנסין ש"י עגנון, עמליה כהנא-כרמון ורחל איתן.
בעזרת הטקסטים הספרותיים ננסה לענות על השאלות: האם התמסרות למעשה היצירה מוציאה בהכרח חיי רגש/ארוס/משפחה? מדוע חניכה ספרותית היא תמיד "גברית" והאם חניכה ספרותית נשית היא בהכרח סיפור של "אנטי-חניכה"?

הכתיבה הנשית בלשון העברית במאה השנים האחרונות תוצג בקורס על מגוון צורותיה ומאפייניה.
הקול האחר ייבחן בתחומי הסיפורת, השירה והמסה. הביקורת הפמיניסטית תהווה רקע לעיון ביצירות
העבריות, תוך הדגשת הגורמים המייחדים את ההיסטוריה של הספרות העברית המודרנית. מטרת הקורס
להעמיק את ההיכרות עם יצירתן של הסופרות המרכזיות בספרות הישראלית ולהכיר את מאפייניה של
הכתיבה הנשית.

מה הוא סוד "קסמה" של שירת ספרד? מהו שמציב אותה במרכז הקאנון של השירה העברית בימי הביניים? מה יש בה בפואטיקה הספרדית שהפך אותה לנורמה הכמעט מחייבת של שירת התקופה? האם אלה רק שיקולים "אסתטיים" שמקנים לשירת ספרד את מקומה הדומיננטי במחקר, בתוכניות הלימוד באקדמיה ובבתי הספר בישראל, ואפילו בשמותיהם של רחובות מרכזיים בעיר? ומי נדחק אל הפריפריה ומדוע?
שאלות אלו ואחרות יעמדו במרכז הקורס. במהלכו נבקש לתהות על הקאנון ולחשוף את האינטרסים העומדים מאחוריו ומאחורי "חלוקתה" של מפת השירה העברית בימי הביניים ל"מרכז" ו"פריפריות". תוך קריאה ביצירתם של משוררי ספרד מזה ומשוררי ה"פריפריות" מזה, נבקש בשלב שני לחשוף את הסדקים שביחסי הכוח ולהאיר את האלטרנטיבות החותרות תחתיהם.

משוררי ספרד אהבו לצייר במילים. נראה את המשורר העברי הספרדי עם מכחול ביד ושלל צבעים כשהוא מוסר לנו תמונה נהדרת. נלמד לקרוא את פרטי התמונה, לזהות את הטכניקות הסגנוניות המאפיינות אותה, להכיר את הקונסטרוקציות הפיגורטיביות שלה, לעמוד על אמצעיה הרטוריים המגוונים ולהבין את אופני פעולתם על הנמען.

ברבע הראשון של המאה העשרים כבש את הסיפורת העברית גיבור ספרותי חדש: התלוש. דמות זו הייתה תוצר של שבר תרבותי חריף, שגזר על הצעירים העבריים להיטלטל בין העולם המסורתי הישן, שממנו ניתקו מתוך בחירה, לבין העולם החדש, שבו התקשו להכות שורש. גם כאשר השתנה מצב העניינים התרבותי שהוליד את תופעת התלישות, לא פסו מן הספרות העברית דמויות אובדות עצות ודרך. קורס זה יעסוק אפוא ביצירות שעניינן זהות אישית, חברתית ולאומית ויתחקה אחר גלגוליה וייחודה של דמות התלוש בסיפורת העברית של המאה העשרים.

הקורס יעסוק ביצירתו של דוד פוגל (1891-1944). לאחר מבוא שיעסוק בשאלות ביוגרפיות והיסטוריות, נערוך קריאה יסודית ביצירות הסיפורת של דוד פוגל: דיר (1925); בבית המרפא (תרפ"ח); חיי נישואים (1929-30); נוכח הים (1934); היומן ("קצות הימים, 1912-1922) וכולם יצאו לקרב(1942).

הקורס המונוגרפי באופיו, יעסוק ביצירתו הספרותית של הצייר, הפסל והסופר נחום גוטמן (1980-1898). נבחן היבטים ביוגראפיים הנוגעים לדרכו האומנותית והספרותית, במיוחד לנוכח מקומו המרכזי בתולדותיה של העיר תל-אביב ובגיבוש תדמיתה לדורות.
אהוד בן-עזר שרשם את פרקי חייו של גוטמן כפי שסופרו לו מפיו של גוטמן עצמו בספר: "בין חולות וכחול שמיים", כתב בפרק המסיים:"ככל שתחלופנה השנים ויורגש יותר ויותר הצורך של סופרים ושל קוראים להיאחז בראשיתו של הנוף הארץ הישראלי, בארץ אגדה, במיתולוגיה של הולדת עם, של צמיחת עיר בחולות, של התחלה חדשה, ככל שיתעצם החיפוש אחר זהות עתיקה של שורשים, שלא לומר אותו חיפוש טבעי אחר חלום גן עדן אבוד של ילדות - כן יוכר מקומו של נחום גוטמן הצייר, הסופר וסופר הילדים, אשר נופיו וכתביו היו לחלק חיוני בזכרון הקולקטיבי של התרבות העברית המתחדשת בארץ - ישראל." נתמקד ביצירה הספרותית

הקורס יעסוק במה שניתן לכנותו תור-הזהב של הריאליזם ה"קלאסי" בתולדות הרומאן. נקרא מבחר של רומאנים אירופיים מהמאה ה-19, תוך התמקדות בשאלה כיצד הם יוצרים את אפקט הריאליזם בצורה כה חזקה עד שהזרם שהם שייכים אליו זכה בכינוי "ריאליסטי" כשמו הרשמי.

הקורס יעניק מבט כולל על הסיפורת הלטינו-אמריקאית מפרספקטיבה היסטורית. דגש מיוחד יושם על המחצית השנייה של המאה הקודמת. במהלך הקורס נסקור יוצרים בולטים - הוֹרָסְיוֹ קירוֹגה, חואָן רוּלְפוֹ, אלֶחוֹ קרפנטיר, ח.ל. בוֹרחס, חוּליוֹ קורטסר וגבריאל גרסיה מרקס - ונעמוד על חשיבות היצירות של סופרים אלה כיחידות אסתטיות עצמאיות וכאבני דרך בהתפתחות הספרותית של היבשת הלטינו-אמריקאית.

הקורס יעסוק הן בקריאה של יצירות פרוזה פוסטמודרניות והן בקריאת תיאוריות של פוסטמודרניזם. ננסה לראות את הקשרים בין התיאוריה לפרקטיקה, את הקשרים והפערים בין מודרניזם לפוסטמודרניזם, ולעמוד על מידת היכולת שלנו, מהנקודה בה אנו מצויים, לשרטט את קווי המתאר של הזרם המדובר.

הקורס יעסוק בקריאה לעומק של הרומנים של גרוסמן, תוך ניסיון להדגיש את קשרי הגומלין שביניהם. הקריאה ביצירות תכוון לא רק לאינטרפרטציה שלהן, אלא גם לראיית טביעת האצבע הייחודית של היוצר, העדפותיו במישורים השונים של הטקסט, והקשר האפשרי בין העדפות אלה.

בתחילת המאה התשע-עשרה עלתה גרמניה לראשונה על במת הספרות העולמית, עם סופרים ומשוררים כמו גיתה, שילר ואחרים, שיצירותיהם תופסות עד היום מקום מרכזי בקאנון הספרותי הכללי. הקורס יעסוק בספרות הגרמנית בתקופה הקלאסית הזאת, על רקע הקשריה התרבותיים וההיסטוריים. נסקור את הרקע להתגבשות התרבות הגרמנית, ובאסכולות ספרותיות כגון ההשכלה, הסער והדחף, הקלאסיקה והרומנטיקה. פרק נרחב יוקדש ליצירתו של הסופר והמחזאי היינריך פון קלייסט (1777-1811), שיצירתו עדיין מרתקת קוראים וחוקרי ספרות בגרמניה ומחוצה לה. (לא נדרשת ידיעת השפה הגרמנית.)

בהפרש של כמה שנים, הצמיחה המאה ה-19 שני גיבורים חדשים, שקירבה גדולה ביניהם: הבלש והפסיכואנליטיקאי; שניהם ניחנו בראייה יוצאת דופן, שניהם הציעו פרוצדורה חדשה של גילוי האמת, ושניהם ביקשו לדעת עוד על האדם. מה אפשר ללמוד ממפגש בין שני הגיבורים האלה ומן האנלוגיה בין שתי הסוגות הספרותיות שהם עומדים במרכזן: הסיפור הבלשי ו"תיאור המקרה"? מה ראה זיגמונד פרויד בשרלוק הולמס וכיצד פתר ז'אק לאקאן את תעלומת "המכתב הגנוב" של אדגר אלן פו? ובעיקר: מה נדע על הפסיכואנליזה אם נבקש מן הבלש לחקור אותה? ומה נגלה על הבלש הספרותי, כאשר נשכיב אותו על הספה?

הקורס ידון בסיפורי האלות אתינה, דמטר, ארטמיס וקירקי, ובסיפורי הגיבורות קסנדרה, אריאדנה, אורידיקי, ועוד. הניתוח מתבסס על מקורות קלאסיים שיוצגו בכיתה, ובודק את הרלבנטיות של דמויות אלה כדגמי השראה בימינו.

רומן החניכה או ה"בילדונגסרומן"(Bildungsroman) , הוא ז'אנר שבמרכזו עלילת חייו המתגבשת של אדם צעיר, העוקבת אחר שלבי צמיחתו, עיצוב זהותו ו"כניסתו לחיים". הקורס יעסוק בז'אנר מפרספקטיבה ביקורתית-פמיניסטית שתבחן את ההקשר החברתי-תרבותי של צמיחתו ושל מאפייניו הספרותיים, של ההנחות התיאורטיות, החברתיות והערכיות שבבסיסו, ושל האידיאלים שהוא מעמיד. כל אלה ייבחנו באמצעות קריאה ברומנים שונים של "בילדונגסרומן" ובטקסטים תיאורטיים מגוונים הדנים באספקטים השונים של הז'אנר. בעקבות הביקורות הפמיניסטיות על הז'אנר נבחן את ההטיות המיגדריות שלו, את תפישת ה"אדם" שבבסיסו ואת דימוי הנעורים שבמרכזו. נשאל על המתחים הבולטים המכוננים את הז'אנר (בין נעורים לבגרות, בין אינדיבידואליות לחברתיות, בין חירות לקבלת סמכות), ועל תפישת הסובייקטיביות שהז'אנר מניח ומייצר. בהמשך לכך נעסוק בניסיונות לרביזיה ולשכתוב של הצורה הז'אנרית, ונשאל על האפשרות לקרוא מחדש (ואחרת) רומנים מסורתיים של חניכה.

הקורס משרטט דיוקנאות של משוררים בשירה העברית בת זמננו. הקורס ישים דגש על האקלים הסגנוני, ההיסטורי והפוליטי שעיצב את הפואטיקה של כל אחד מהם ושקבע את מקומם המרכזי או השולי בתוך ה"דור" ממנו צמחו.
הקורס מבוסס על הרצאות מתחלפות של מורי החוג ושל מרצים אורחים.

פראנץ קפקא הוא אחד הסופרים החדשניים והיחודיים ביותר במאה ה-20, ובו-בזמן נחשב גם לאחד הסופרים הייצוגיים ביותר שלה (כפי שיכולה להעיד הפופולריות של המונח "קפקאי"). בקורס זה ננסה לבחון ולהגדיר את האיכויות המיוחדות לכתיבתו (במלים אחרות, מה "קפקאי" בקפקא?) ואת האמצעים הספרותיים בהם נעשה שימוש כדי ליצור איכויות אלה, תוך התבוננות הן במבחר טקסטים קצרים והן באחד הרומאנים.

בעבודותיו של הפילוסוף וחוקר הספרות רולאן בארת אפשר לקרוא את כל ההיסטוריה של המחשבה על הספרות והאמנות במחצית השנייה של המאה ה-20; ואפשר לקרוא אותן גם ככתיבה אינטימית וממושכת של האני, מעין חיבור אוטוביוגרפי שנכתב במשך יותר מעשרים שנה. הקורס יציע מבט כרונולוגי על התפתחות עבודתו התיאורטית של בארת מתחילת שנות ה-50 ועד סוף שנות ה-70, לצד קריאה ביומניו, ילווה את הקריאות שלו ביצירות ספרותיות (בלזאק, ראסין), אבל גם את התבוננויותיו בציור ובצילום, במוסיקה ובתיאטרון, באמו ובעצמו.

הקורס מקיף מגמות שונות ברומאן המודרני וייכללו בו, בין השאר, היצירות הבאות: פרקים מתוך 'יוליסס' של ג'ויס, 'אור באוגוסט' של פוקנר, 'הזר' של קאמי, 'האופרה הצפה' של בארת, 'מאה שנים של בדידות של מארקס, ו'הסירנות של טיטאן' של וונגאט.

מטרת הקורס היא הכרות עם הפואטיקה המיוחדת של צ'רלס דיקנס, סופר שהצליח לפנות בעת ובעונה אחת גם לקהל הרחב וגם לקוראים הרואים במירקם הלשוני של ספריו סוג של שירה בפרוזה. נעסוק ברומאן בחתכים שונים (למשל, הרלוואנטיות הפוליטית של הרומאן בתקופת פרסומו, חלוקת הסיפור בין המספר החיצוני והמספרת הפנימית, יחסי עלילה ואופי, מבנה הסצנה, הארגון הלשוני). המטרה היא לחבר בין החתכים השונים, מרמת המאקרו ועד רמת המיקרו, לכלל הבנה מלאה יותר של השלם. כחודש לאחר תחילת הסמסטר, תיערך בדיקת קריאה. בשלב הראשון אפשר – גם אם לא מומלץ - להשתמש בתרגום העברי, אך במהלך הקורס נשתמש במקור האנגלי

הקורס יפרוש את הגותם הציונית של כמה מן הסופרים העברים הבולטים של המאה העשרים, במיוחד אלה שפיתחו מחשבה שיטתית בנושא זה – לזרמיה ולגווניה השונים. בין אלה שיידונו יהיו סופרים מוקדמים (דוגמת מ.י. ברדיצ'בסקי, אחד העם, י.ח. ברנר, ח.נ. ביאליק) ומאוחרים (דוגמת נתן אלתרמן, ס. יזהר ועד עמוס עוז וא.ב. יהושע).

ג'יין אוסטן היא אחת היוצרות החשובות ביותר בתולדות הרומאן האנגלי, ומקובל לראות בה את מי שהביאה לראשונה לידי בשלות את הסגנון הריאליסטי ה"קלאסי", המאפיין את הרומאן של המאה ה- 19. ועם זאת יצירותיה מגלמות, מצד אחד, ערכים של המאה ה-18, ומשתמשות, מצד שני, בטכניקות נרטיביות המבשרות את המודרניזם של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. מאפיין מרתק נוסף של יצירותיה של אוסטן הוא הפופולריות הרחבה שהן ממשיכות ליהנות ממנה, לצד התבססות מעמדן בקאנון של הספרות ה"גבוהה". במסגרת הקורס ננסה להבין כמה מהמאפיינים המרכזיים של הפואטיקה של אוסטן, תוך מעקב אחר התפתחות כתיבתה מיצירות הנעורים הפארודיות קצרות (Love and Friendship), דרך הרומאן המוקדם Northanger Abbey (המגלם שלב מעבר בין הסגנון הפארודי לזה הקומי-ריאליסטי), ועד לרומאן המאוחר Emma.

אלישיה אוסטריקר, בספרה 'גניבת השפה', מספרת כי נשים כותבות ניסו תמיד לגנוב את השפה של התרבות הפטריארכלית. אחת הטקטיקות החשובות לביצוע פרוייקט זה היא החזרה לסיפורים המיתולוגיים, כמוסדות מרכזיים בתרבות, כאתרים שבהם מיוצרת ובהם מבוצרת מערכת הערכים הבסיסית ביותר שלנו כבני התרבות וקריאה בהם מחדש. הקורס יבהיר וידגים מהי קריאה פמיניסטית מהם מטרותיה ומהם אופניה, והוא יתמודד באמצעותה עם מספר נושאים מרכזיים במחשבה הפמיניסטית. במסגרת הקורס נקרא בשורה של אגדות ילדים מוכרות (סינדרלה, כפה אדומה, זהבה ושלושת הדובים, בת הים הקטנה, הנעליים האדומות, הקוסם מארץ עוץ ועוד) ונתבונן באופן בקורתי במעשה הבנית הזהות המגדרית (נשית או גברית) שהם מציעים: מסלולי חניכה, מבנה המשפחה, התפקיד האימהי, יחסי אם-בת, תפישות של זוגיות, מיניות, רומנטיקה, תכתיבים של גוף, תכתיבים של נפש וכו'. במקביל נתחקה אחר 'קריאות מחדש' של הטקסטים הללו בספרות באמנות ובקולנוע ונבחן את מבעם של הטקסטים ש'מתכתבים' ('מצטטים', 'חותרים תחת', 'משבשים', 'משכתבים' 'מפרשים') עם סיפור האגדה: מה משמיט/שותק/ מצנזר הטקסט החדש ומה הוא מוסיף/ מדגיש/ מפתח? מה השינויים שהוא מבצע ומה משמעותם? באיזה הקשרים חדשים הוא מציב את המעשיה הישנה? האם הוא 'מתקן'' ניסוחים מגבילים ודכאנים? האם הוא פותח אפשרויות? ואולי הוא משכפל את הדיכוי? או מייצר חדש במקום שלא נמצא במקור?

כיצד כותבות נשים? כיצד נראה טקסט של אשה? מהי 'כתיבת נשים'; האם לזהותה המיגדרית של האשה יש ביטוי בטקסט שלה? מהי 'כתיבה נשית'; האם המיניות הנשית נוכחת בטקסט נשי? הקורס יבקש לחשוב על שאלות אלה במסגרת ההקשר של ספרות הנשים הישראלית בשנים האחרונות.

הקורס יעסוק בתופעת האירוניה ובמאפייניה כצורת תקשורת, תוך דגש על התפקיד שהיא ממלאת בז'אנרים של הפארודיה והסאטירה.

ימי הביניים היהודיים מהווים את התקופה בה גובשה זהותן הנפרדת של שתי התרבויות היהודיות הגדולות – זו המצויה תחת שלטון נוצרי וזו שתחת שלטון מוסלמי. בקורס זה נעמוד על מקומה של הסיפורת בגיבוש הזהויות הללו. נכיר את מאפייניו של הסיפור העברי בימי הביניים, הז'אנרים הנפוצים בו, הנושאים בהם הוא עסק, צורות הופעתו השונות בכתב ובעל פה וננסה, באמצעות קריאת הטקסטים ודיון בהם, לעמוד על שאלות כגון – במה נבדלת סיפורת זו מן הסיפורת שקדמה לה ובמה היא דומה? מהו יחסה של סיפורת זו לסיפורת הלא יהודית שהתקיימה לצדה? במה נבחנת הסיפורת של התרבות האחת מזו של האחרת? מה היה מקומה של הסיפורת במסגרת היצירה התרבותית היהודית הכוללת בכל אחת מהתרבויות ומה ניתן ללמוד ממנה על המפריד והמשותף בין תרבויות אלה במגוון סוגיות, כגון תודעה היסטורית, מרחב, מגדר, אמונה ועוד.

הקורס יוקדש לקריאה בטקסטים עכשוויים של פרוזה ישראלית. ננסה לעמוד על כיוונים ומגמות שונים, ולאפיין קווי מתאר של היצירה המתהווה.

הפולמוס של נתן זך עם נתן אלתרמן יעמוד בבסיס קורס זה שיעקוב אחר שירתו המוקדמת של נתן זך. הקריאה בשירת זך תיעשה במסגרת ההקשר הדורי והאידיאולוגי של עליית דור המדינה. נקרא את המניפסטים של חבורת "לקראת", את מאמריו של זך כמו גם את מהלכיו ההיסטוריוגרפיים כמבקר וכפובליציסט.

הקורס יעסוק בסיפורת החסידית למן ספר שבחי הבעש"ט ,סיפורי ר' נחמן מברסלב ועד לסיפורת
הניאוחסידית זו שבאה לידי ביטוי בסיפוריהם של י"ל פרץ, ש"י עגנון וד' כהן.
נושאי הקורס: מבוא כללי על תנועת החסידות,דמות הצדיק בחסידות, לתולדות ספרות השבחים, דמותו של הבעש"ט בין היסטוריה לספרות,ר' נחמן מברסלב וסיפוריו, מיסטיקה,ספרות ופילוסופיה בסיפורי ר' נחמן מברסלב,למאפייניה של הסיפורת החסידית המאוחרת, החסידות בסיפורי י"ל פרץ, גלגולם של סיפורים חסידיים לסיפורי ש"י עגנון, דוד כהן כמספר הסיפור החסידי בנוסח חדש.
חובות הקורס: קריאה שוטפת של הסיפורים בהם יידון הקורס.
קריאה של מאמרים נבחרים מתוך הרשימה הביבליוגרפית.
חובת נוכחות והשתתפות פעילה בשיעורים
עבודת בית.

השיעור יסקור את ההתייחסות לנשיות בשירה העברית מאז שירת י"ל גורדון ועד ימינו. במרכזו יעמדו מספר שאלות אידיאולוגיות-ספרותיות: כיצד כתבו משוררים על נשים (אידיאליזציה מול דמוניזציה) בראשית המאה העשרים (ביאליק, טשרניחובסקי, פוגל)? כיצד נראתה כתיבתן של משוררות בראשיתה (רחל, אסתר ראב, פינקרפלד)? האם משוררי תקופת המדינה הביאו לשינוי בדימויי הנשיות הרווחים ואיך השפיעה מלחמת העצמאות על דימויים אלה? כיצד מתמודדת שירתן של נשים עם ייצוגים מקובלים בתרבות (רביקוביץ, וולך, חלפי, בז'רנו, איילון, משעול)? מה יחסה של ביקורת הספרות העברית לשירת נשים?
הקורס ילווה בקריאת מאמרים בתיאוריה פמיניסטית צרפתית ואמריקאית (קריסטבה, סיקסו, באטלר) ובהתייחסויות לשאלת הנשיות מתחום הפסיכולוגיה (פרויד, יונג, לקאן, פלמן).

תיאור קצר: הסמינר יתמקד בשיריו של יהודה הלוי המתיחסים אל תוכנית עלייתו לארץ ישראל. נעקוב אחרי נושא ארץ ישראל בשירי החול והקודש של ריה"ל : בשירי המסע ובשירי ציון שלו ובשירים שחיבר במצרים. בשיעורים ייבדקו הזיקות בין השירים הללו והפרקים המקבילים בספר הכוזרי. הדיון יתבסס גם על איגרות מהגניזה המספורת בעלייתו של יהודה הלוי לארץ ישראל.

בסוף הקורס: עבודה סמינריונית / רפראט

הסמינר יעסוק באופני הייצוג השונים והמגוונים של הלא מודע של ביצירות עגנון, גם ייצוגים מטאפורים (כמו הכלב בתמול שלשום או האדונית טורפת הבעלים ב"האדונית והרוכל") וגם ייצוגים דמויי מציאות (כמו חלומות, זיכרונות ילדות, חווית נוכחותו של המאיים וכו'). הדיון יפתח בזיקתו של עגנון לפסיכואנליזה ויעבור לקריאה בסיפורים "אחות", "גבעת החול", "בדמי ימיה", "פנים אחרות", "ביער ובעיר", "שבועת אמונים", "האדונית והרוכל", "ספר המעשים", "על אבן אחת" וברומן תמול שלשום.

תם ונשלם: דרכי הסיום בסיפורת
הסמינר יעסוק בשאלת הסיום הספרותי, וידון בבעיות התיאורטיות המרכזיות שמעלה המחשבה הביקורתית ביחס לסיומים בסיפורת, החל מאריסטו דרך תפיסות מודרניסטיות ועד לתפיסות פוסט-מודרניסטיות, דה-קונסטרוקטיביסטיות, פמיניסטיות ופוסט-קולוניאליות. הקריאה ביצירות תעבור מן הסיום המסורתי של הרומן במאה התשע עשרה (כמו ג'וזף אנדרוז לפילדינג, גאווה ודעה קדומה לאוסטן והחטא וענשו לדוסטוייבסקי) ומסיומיהם של סיפורים קצרים בני הזמן (כמו אלו של אדגר אלן פו) אל הסיום המודרניסטי (כמו בסיפורים וברומנים של קאפקא ובסיפורי פלאנרי אוקונור).

תחנות בהתפתחותה של שירת הקודש העברית למן ראשיתה בארץ ישראל ועד לשיאי הביטוי הלירי שלה בספרד. זיקתו של הפיוט אל התפילה מחד ואל עולם המדרש מאידך יצרו מתחים תוכניים וצורניים עמם התמודדו הפייטנים בדרכים שונות. בשל היות הפיוט אומנות פונקציונאלית נוכל לעקוב אחרי שינויים שחלו בשירים מכוח השפעות של החברה שבה הם נתחברו, כגון שילובה של המקהלה בבית הכנסת, שינויים בסדרי הקריאה בתורה וכד'.

בסוף הקורס: עבודה מסכמת / רפראט.

בין כלל דרכי הביטוי והייצוג של השואה תופשת השירה מקום מרכזי. חרף זאת, המחקר והביקורת מיעטו, באופן יחסי, לטפל בנושא זה. הקורס יתמקד ביצירותיהם של משוררים כותבי עברית כמו נתן אלתרמן, אמיר גלבע, א.צ.גרינברג, אבות ישורון, אבא קובנר, לאה גולדברג, דן פגיס - בצד עיון בכמה מן הבולטים במשוררי/ משוררות השואה בלשונות אחרות ובהם: אברהם סוצקבר (יידיש), פול צלאן, נלי זק"ש (גרמנית), צ'סלב מילוש, ויסלבה שימבורסקה (פולנית) יבגני יבטושנקו (רוסית) ואחרים. הקריאה בשירת העולם תיעשה על בסיס תרגומים.

מטרת הקורס לתאר את תפקידם של היסודות המיסטיים בסיפורים , ברומאנים ובשירים מן הספרות
העברית החדשה. תיבחן השפעתם של טקסטים קבליים על היצירות, ויודגש גם תפקידם של אלמנטים
מן המסורת הנוצרית ואלמנטים מזרחיים. הקורס יתמקד ביצירות שבהן לתשתית המיסטית יש תפקיד מרכזי בעיצוב הטקסט.

מטרת הקורס להציג מגוון דימויים של גאולה אישית ברומאנים, בסיפורים ובשירים שנכתבו עברית
בעשורים האחרונים. לעומת הדגשתה של הגאולה הלאומית בטקסטים מימי ראשיתה של הציונות, זוכה נושא הגאולה האישית להבלטה רבה בספרות הישראלית בימינו. הקורס יתמקד בצורות האופייניות של גאולה אישית זו ויחקור את הרקע להופעתן תוך התעכבות על אופני העיצוב הספרותי של דימויים אלה.

הקורס יתמקד בהכרת יצירתו של אורי צבי גרינברג על רקע תולדות היישוב ומדינת ישראל, תוך הדגשת המימד הפוליטי שלה. בצד העיון בספרי שירה מרכזיים ("הגברות העולה" "אזור מגן ונאום בן הדם", "ספר הקטרוג והאמונה", "ספר העמודים"), תופנה תשומת-הלב גם למאמרים ולרשימות שנכתבו על-ידו במשך השנים, ושמהם משתקפת עמדתו של המשורר בעניינים רעיוניים ומדיניים.

הסמינר יעסוק בראשיתו של המודרניזם העברי שלפני מלחמת העולם הראשונה, בהשפעה שהיתה לספרויות האירופיות (הרוסית, הגרמנית) על הסופרים העברים שבחרו להישאר באירופה. השאלות המרכזיות שיעלו במהלך הסמינר: כיצד הם התמודדו עם נוסח הכתיבה של מנדלי ועם העולם החווייתי והאידיאי שלו, אילו חידושים פואטיים הוכנסו לסיפורת העברית בתקופתם, מהו דיוקנו של היהודי כפי שעולה מיצירותיהם, מהם הז'אנרים בהם כתבו, כיצד הם משקפים את המרכזים הספרותיים השונים שהתקיימו בתקופתם, כיצד משקפים תרגומיהם הספרותיים את הנורמות המודרניסטיות שלהם, וכיצד קיבלה אותם הביקורת הספרותית.

- הנמענים המופיעים בתוך העולם הבדוי אינם משתתפים קבועים באקט התקשורת. עם זאת, בכל מקום בו הם מתגלים, יש להם תפקיד תקשורתי. מטרת הקורס לעסוק במשתתפים הללו, בהבנת המאפיינים המייחדים אותם, ובדרכים להעלות היפותזות על תפקידיהם. נקרא שירים וסיפורים קצרים (למשל, דן פגיס, רוברט בראונינג, איסאק באבל, הנרי ג'יימס) ומאמרים (למשל, שטרנברג, פרינץ, רבינוביץ'). דרישות הקורס: להציג מאמר שלא נכלל בביליוגראפיה המשותפת ולכתוב עבודת רפראט על יצירה שלא נלמדה בכתה. המעוניינים יפתחו את העבודה לסמינאריון.

מצד אחד, לנרטיב יש נטייה לעשות תמטיזאציה לגוף הנחשק, זה שלגביו קיימת האפשרות לקחת אותו או להפוך אותו לרכוש פרטי. מצד אחר, הנרטיב מייצר חוויה של צריכה דרך הקריאה, תחושה של יש שבעידן הקפיטליזם הנצחני, מוכרחה לקבל צורה מסחרית, וכך לתת לחליפין של תובנות נרטיביות גוון מסחרי ספציפי. הרומנים, הציורים, והסרטים שיילמדו בקורס עוסקים בתשוקה לראות את הגוף העירום—ואת הגוף האקזוטי, הגוף של האחר—ולהפוך את מערומיו של הגוף למקור של משמעות.
ננה מאת אמיל זולה, רומאן שמנסה להסביר את הסקנדל של הגוף הנשי העירום, המיני, מגלה את המשמעות החברתית ואת הכוח הנרטיבי של הגוף הזה. רוב ספריו של זולה מעמידים מנוע תעשייתי וחברתי במרכז העלילה. בסרט תשוקה אנושית, אדפטציה לרומן של זולה, הקטר של הרכבת מייצר אינטראקציה תרמו-דינאמית שמייצרת פעולה ובחסות אנרגיה זו מתבצעים רצח, ופשיעה בדמות תאונה יזומה של הרכבת כולה. גן-עדן לאישה, ובו מופיע הברון הוסמן בשם הברון הרטמן, מספר כיצד מרשת איל ההון את פריז בשדרות רחבות שחנויות כולבו עם חלונות ראווה ניצבות בצידיהן ומחליפות את בתי העסק הקטנים שעמדו בסמטאות. לגן-עדן לנשים יש איכות אלגורית מפני שגופה של האישה מועצם דרך גודלן הלא-טבעי של הבובות בחלון הראווה, וכמו כן, מכיוון שכול פריט בחלון מקבל תווית מחיר מתעצמת הדינאמיקה של מסחר ופיתוי שעליה מושתת קיומם של הרומן ושל חנות הכול-בו.
לב האפלה מאת ג'וזף קונרד נכתב בתוך מסורת מערבית קנונית שרואה בקונגו אובייקט משיכה אקזוטי לאדם האירופאי ואת האחר היא מייצגת במושגים אוניברסאליים. אך הנובלה מביאה לקדמת הבמה שאלות מרכזיות לגבי הצורה והאפיסטמולוגיה של הנרטיב. צ'ינואה אצ'בה, סופר וחוקר בתיאוריה הפוסט-קולוניאלית מדגיש את הפוליטיות של הייצוג כשהוא טוען שספרו של קונרד "גזעני באופן מובהק." הסרט אפוקליפסה עכשיו, אדפטאציה לנובלה של קונרד מתאר את זוועות הקולוניאליזם. ובכול זאת, רומן כמו לנגד עיניים מערביות מדגים כיצד, גם בעידן המודרני יכולים הגיבורים להגיע להכרה, לעבור אנגנוריסיס—מושג אריסטוטלי שמסביר את הצורה המכובדת ביותר של התודעה—ודרך הנרטיב התשוקה של הקורא נחשפת גם היא להשפעה. הקורא—דעותיו הפוליטיות, הידע שלו, ועמדתו הפילוסופית—יכולים לעבור שינוי, כשבלית ברירה הקריאה הופכת ללא עדכני את עולם המושגים הישן שפג תוקפו.
קריאה וצפייה בעברית ואנגלית: זולה, קונרד, פריץ לנג, פרנסיס פורד קופולה, ג'אד נאמן, מישל סר, ז'יל דלז, צ'ינואה אצ'בה, נעמי שור, פרויד, לורה מלווי, טרנס קייב, פיטר ברוקס, שרה סולרי, גוסטב קורבה, אדוארד מאנה, ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר.
חובות הסמינר: נוכחות; קריאה שותפת במהלך הסמסטר; צפייה בסרטים שיוקרנו במהלך השיעור, לבד או בהקרנות מאורגנות, בימי שישי בשעות הבוקר.

מגעים בין תרבותיים בין יהדות לאסלאם הצמיחו את אחד החשובים שב"שערי השירה" בימי הביניים: שער ההגות. משוררים רבים התמחו בשירה זו כשהם נוגעים באופן גלוי, או סמוי עם ספרות פרסית, הודית, או יוונית, עם תנועות דתיות ועם זרמים פילוסופיים בעלי עוצמה. נקרא בין טקסטים לאינטרטקסטים את שירי ההגות העבריים הקלאסיים

בשנים האחרונות‮, ‬האופציה של ניידות מגדרית בלוויית שינויים גופניים או בלעדיהם‮, ‬או של קיום בין המינים, זוכה לניראות הולכת וגוברת‮. ‬השכיחות הגדלה של טרנסג'נדר מעלה שאלות לגבי היחסים שבין זהות וטכנולוגיה‮, "אני" ‬אותנטי ואפשרויות תרבותיות‮. ‬הקורס יבחן ייצוגים ספרותיים‮ ושיחים תיאורטיים של טרנסג'נדר, ויתמקד בעיקר בחוויה המיוצגת פחות של MTF. נקרא טקסטים ספרותיים - ‬אוטוביוגרפיים ואוטוביוגרפיים למחצה‮ - ‬העוסקים בחוויה הטרנסג'נדרית‮, ‬מראשית המאה העשרים ועד היום‮, ‬ונבדוק אילו נרטיבים של "אני" ‬ואילו מודלים של טרנסג'נדר הם מציעים‮. ‬יחד עמם נבחן המשגות תאורטיות שונות של חריגות מגדרית‮, ‬החל מתיאוריית האינוורסיה של המאה ה-‮91 ‬ועד לניסוחים קוויריים ופוסט-מודרניים‮. הדיון בטקסטים יבחן את ההבניה המיעוטנית או האוניברסלית, האסנציאליסטית או הביצועית של טרנסג'נדר, ויתהה על תפקידו של הנרטיב בהבניית הזהות.‬
מן הסטודנטים נדרש רקע קודם בלימודי מגדר או בתיאוריה קווירית.

ז'יל דלז ופליקס גואטרי הציעו לא רק ביקורת תרבות רדיקלית אלא גם סדרה של קריאות נועזות בטקסטים ספרותיים קאנוניים. התוצאה היתה ערעור של מושגים מרכזיים בתורת הספרות כגון "רומאן", "גיבור", "אירוע", "נקודת-תצפית", "מחבר", "בידיון" והערכה מחדש של תפקידם. הסמינר יתחקה אחר מהלכיהם של דלז וגואטרי תוך כדי דיון ביצירות משל קפקא, מלוויל, לואיס קרול, מאזוך, אוסטר וקלייסט.

”בעקבות הזמן האבוד”, הרומן המונומנטלי של פרוסט, היא יצירה יוצאת דופן לא רק בהיקפה אלא גם בעירוב של אוטוביוגרפיה ובדיון, בחקירה הפנומנולוגית האובססיבית של הפסיכולוגיה האנושית, בפירוק האינסופי של הרגע ובשילוב של דגש קיצוני על האינדיבידואל עם יומרה לניסוח אמיתות בעלות תוקף אוניברסלי.
בקורס נחקור היבטים שונים של היצירה, תוך התמקדות בשתיים מן התמות המרכזיות שלה - זיכרון ותשוקה. נבחן אילו תאוריות של זיכרון ושל תשוקה מציע הרומן, ונשווה את תאוריית הזיכרון של פרוסט לאלו של ברגסון ופרויד.
חומר הקריאה יכלול את חמשת כרכי ”בעקבות הזמן האבוד” שתורגמו לעברית ומבחר טקסטים ביקורתיים על פרוסט.

הסמינר יעסוק ביחסי אימהות ובנות כפי שהם משתקפים בפרוזה של חלקה האחרון של המאה העשרים. טקסטים של פרוזה בעברית ובאנגלית ייקראו בהקשר של שאלת האימהות כמוסד תרבותי, כהתניה חברתית, וכמערכת ציפיות הנוטה להגשים את עצמה. כמו כן, ננסה לעמוד על קשרי הגומלין שבין ציפיות חברתיות לבין טקסטים ספרותיים.

בקורס זה נבחן סדרה של מושגים מרכזיים בשיח הביקורתי הספרותי ובהקשריו התרבותיים, ונדון בפרקטיקה שלנו כחוקרי ספרות בהתייחס למושגים אלה. נדון במושגים כגון: מבט, נרטיב ופרספקטיבה; מרכז ושוליים בטקסט; ייצוג של מגדר, גיל, מעמד, עדה, גזע; אינטרטקסטואליות ותשתיות יסוד; יציבות וניידות בטקסט – ועוד.
הקורס מיועד לתלמידי התואר השני בחוג לספרות ובחוגים אחרים.
בקורס ננהל הרצאות ושיחות במשולב, והתלמידים נדרשים להשתתפות ערה ותורמת.
הקורס יתנהל לפי רשימת קריאה שתתפרסם באתר האינטרנט שלו ובסיומו יהיה מבחן.

תיאור קצר: רבים מהיהודים שגורשו מספרד בסוף המאה החמש עשרה הגיעו לערי האימפריה העות'מאנית ולארץ ישראל. טראומת הגירוש והמפגש עם חיי התרבות של יהודי המזרח המקומיים יצרו תנאים להתפתחותה של אסכולה שירית חדשה, שמעצבה הוא המשורר הנודע, ישראל נג'ארה. נבדוק את מאפייני היצירות – קודש וחול - מצד התכנים, הצורות, הפואטיקה והיעד החברתי שלהם. נבחן שירים אלה לאור המסורות הספרדיות הקלאסיות, ונבחן גם את מקומה ואת השפעתה של המוסיקה בביצוע היצירות הללו.

שני העשורים שבין סיומה של מלחמת העולם הראשונה לבין פריצתה של מלחמת העולם השנייה הם תקופה בעלת מאפיינים מובחנים בספרות העברית. בראשיתה התקיימו עדיין חיים ספרותיים פעילים על אדמת אירופה וכן בארצות-הברית, אך בסיומה היה ברור שמרכז הכובד של התרבות העברית הועתק לבלי-שוב אל ארץ-ישראל. במהלכה אימצה הספרות העברית את חידושי המודרניזם האירופי, ובד בבד עקבה מתוך הזדהות אחרי המעשה הציוני ובמיוחד אחרי צמיחת היישוב העברי בכפר ובעיר. שעורי הסמינר יוקדשו למיפוי התופעות והתהליכים הבולטים בתקופה הנדונה, להיכרות עם אישיה המרכזיים ולזיהוי המתחים שהתקיימו בה בין דורות, חבורות ואסכולות פואטיות ואידיאולוגיות שונות. בין נושאי הקורס: העשור האקספרסיוניסטי בשירה (אורי צבי גרינברג, יצחק למדן, אברהם שלונסקי, יוכבד בת-מרים, דוד פוגל); האסכולה הניאו-סימבוליסטית בשירה (נתן אלתרמן, לאה גולדברג, עזרא זוסמן); סיפורת ההתיישבות (נתן ביסטריצקי, יצחק שנהר, י"ד ברקוביץ); רישומה של מלחמת העולם הראשונה (אביגדור המאירי); יצירתם של ש"י עגנון וחיים הזז; משוררי דור ביאליק בארץ ישראל (יעקב פיכמן, יעקב שטיינברג) כתבי-העת הספרותיים ('הדים', 'מאזניים', 'כתובים', 'טורים', 'גליונות'); אחרוני הסופרים העברים בפולין (מתתיהו שוהם, בר פומרנץ); ספרות עברית בארצות הברית (שמעון הלקין).
חובות הקורס: נוכחות סדירה וקריאה שוטפת משעור לשעור; הגשת עבודת-תרגיל אחת או שתיים בכתב.

הסמינר יעסוק:
א. במרכז הרוחני שהתפתח בצפת למן המאה ה- ט"ז.
ב. במקובלי צפת ותורת הקבלה שלהם(רמ"ק והאר"י ).
ג. בספרות השבחים שהתפתחה סביב דמותו של האר"י.
ד. בדמותו של ר' חיים ויטל וביומנו האישי.
ה. ביצירות מן הספרות העברית החדשה העוסקות בצפת ומקובליה.
חובות הסמינר: השתתפות פעילה, קריאה בחומר המלווה, הכנת רפארטים ועבודות לפי בחירה.

הזיכרון האנושי, הפרטי והקולקטיבי, הפך בסוף המאה ה-19 למושא של דיון פסיכולוגי, חברתי ופילוסופי אינטנסיבי ורב השפעה, שהספרות לקחה בו חלק פעיל ומשמעותי. הסמינר יעסוק בגרסתה של הספרות העברית המודרנית – מראשית צמיחתה ועד היום – לדיון מתמשך ורב פנים זה על זיכרון כמנגנון מכונן של פרט וחברה.

בשנים האחרונות הפכה שאלת מהימנות המספר בבדיון למוקד מחודש של התעניינות מחקרית. אנו נקרא וננתח מאמרים המייצגים גישות מרכזיות, זאת מתוך מטרה להבין את הגישות השונות, את הנחותיהן, את ההבדלים שביניהן ואת האופן שבו הן מסבירות תופעות טקסטואליות (בסיפורים נבחרים, ולאחרונה גם תופעות קולנועיות). בין השאר נקרא מאמרים של בות', שטרנברג, יעקבי, פלאן, ונינינג. דרישות הקורס: הצגת מאמר שלא נלמד בכתה וכתיבת רפראט ובו ניתוח ביקורתי של יצירה בדיונית על פי גישה או גישות מתוך הביבליוגראפיה.

עיון בכתבי יד עבריים קדומים בעיקר מן הגניזה הקהירית; צעדים ראשונים בפליאוגרפיה וקודיקולוגיה עברית; שיטות בפיענוח שירים ודרכי שיחזור של תבניותיהם; לימוד שיטות ההדרה מדעית של טקסטים ועיצוב אפראט ביקורתי. הסמינר כולל עבודה מעשית על פי הצילומים מכתבי היד המקוריים, וכן ביקור מודרך במכוני המחקר בספרייה הלאומית בירושלים.

בסוף הקורס: עבודה מסכמת.

- שאלת הייצוג של אובייקטים מרחביים במדיום הויזואלי מודגמת בצורה החריפה ביותר כאשר טקסט "מתרגם" תמונה או פסל למלים. להבנת דרכי ההמרה, ובעיקר, מטרותיהן במסגרת היצירה הספרותית, נקרא שירים (למשל, קיטס, פגיס, אודן וויליאמס), סיפורים (למשל, סאראמאגו, באבל, רוב-גרייה) וצירופי מלה ותמונה (למשל, קומיקס). החומר התיאורטי יכלול בין השאר את המסה המפורסמת של לסינג, הלאוקואון. התלמידים יידרשו להציג מאמר בכתה ולכתוב עבודה שתנתח את היחסים בין המדיומים בטקסט ספציפי

- ¬כל השירים, הספר בו מקובצים שיריו של המשורר (והטקסט הלא-גמור אבא) ישמש אותנו להכרת הפואטיקה הייחודית שלו לתקופותיה ובחתכים שונים שלה. דרישות הקורס: בדיקות קריאה של השירים והמאמרים לאורך הסמסטר ועבודת רפראט אישית. המעוניינים יפתחו אותה לעבודה סמינאריונית.

המאפיינים התרבותיים (במובחן מהמאפיינים הכלכליים-בלבד) של עידן הגלובליזציה הם עלייה משמעותית בניידות; התגברות חסרת תקדים של מנגנוני התקשורת, של כוחם, של אופיים הויזואלי בעיקרו, ושל יכולת התיקשור בעולמות וירטואליים; והשתנות מאפיינים מקומיים ("ביתיים") - אזוריים, מדינתיים, קהילתיים - הן להאחדה גלובלית והן, במקביל ובקיצוניות ההפוכה, להדגשת הייחוד הפרטיקולרי, כשהגילוי הפומבי של שניהם היא ברובה ויזואלית.
הקורס יעסוק בהיבטים המגדריים, ובניתוח מגדרי, של כל הנושאים האלה. "גלובליזציה", "בית", "נוודות", "תרבות ויזואלית", "עולמות וירטואליים" יבוססו כמושגים הנמצאים כיום בלב השיח התרבותי וכמוקדים לויכוחים לשוניים, כלכליים, אידיאולוגיים ושל ייצוג. ייבחנו מקרים פרטיים של מימושם של ההיבטים האלה, וכן מסגרות מושגיות/ייצוגיות וממשיות/חומריות פרטיות שנובעות ממושגי היסוד שלעיל, כמו "גבולות", "כיבוש", "סגרגציה", "כינון זהות", "קירות הפרדה", "התנייה חינוכית"; חלק מהנושאים האלה ייקבע על סמך העניין והעיסוק של התלמידים/ות שבקורס

בשנת 1958 הופיע ספר שיריו של נתן אלתרמן "עיר היונה", שבמרכזו האפוס על תקומת מדינת ישראל. יציאת הספר לאור עוררה ציפיות עצומות – ועם הופעתו התעוררה מחלוקת גדולה לגבי תוכנו וערכו. אין ספק שהספר עמד גם ברקע המתקפה נגד אלתרמן שבה פתח נתן זך בסוף שנות החמישים, אף כי מאמריו מתייחסים ברובם ליצירות אחרות.

למרות משקלו המרכזי של ספר שירים זה בקורפוס של כתבי אלתרמן – בוודאי מבחינת הנושא, ההיקף, החשיבות שהמחבר ייחס לו - עד עצם היום הזה נראה כי חקר אלתרמן שמר על מרחק מסויים ממנו, ובפועל הקדיש לו פחות תשומת לב מאשר ליצירות אחרות. האתגר העומד בפני הקורס הוא איפוא לנסות ולמלא חסר זה על-ידי דיון פרטני בספר, תוך שימת דגש על המחזור הנושא את השם "שירי עיר היונה" (יתר חלקי הספר הם בגדר כינוס של דברים שהיו פזורים על במות שונות, אף כי ראוי להתבונן גם בהם).

הדיון ייערך בתום 50 שנה להופעת הספר, ובשנת ה-60 למדינת ישראל, שהחיזיון ההיסטורי של הולדת הממלכה עמד בראש מעייניו מזה עשור ויותר, ושלו ביקש לתת ייצוג ופרשנות במסגרת מחזור זה.

מטרת הקורס לקרוא תיאוריות פילוסופיות, פסיכולוגיות וסוציולוגיות בנושא האהבה,כדי לעיין
בעזרתן בטקסטים ספרותיים. מרבית הטקסטים יהיו מן הספרות העברית, תוך בחינתה של ההשפעה של
התרבות המערבית והמסורת היהודית עליהם. בקורס נקרא בעיקר סיפורים ורומאנים, אך גם שירים.

סטודנטים זהו סמינר מחקר –חלק מפרויקט הנכנס לשנתו השניה- שבו תבחן באופן מעשי האפשרות לנצל את טכנולוגית ההיפרטקסט ליצירת צבירים שבהם יופגשו עקבות של טקסטים מרכזיים של תרבות המערב (למשל, טרגדיות שקספיריות שנוכחות בפזמונים, בקריקטורות, במאמרים פוליטיים, בשמות של בלוגרים, וכולי) האחד עם השני ועם הטקסט המקורי וייצוגים שלו בתרבות ה"גבוהה" (קטע מתוך ביצוע של המחזה בעיבודים שונים, למשל). הפגשת הטקסטים תתבסס על היחס הבין-טקסטואלי שהם מקיימים (למשל, ציטוט, רמיזה, פרפרזה או חיקוי).
הסמינר יתמקד באופן בו ניתן להשתמש בצבירים אלה להוראה פורמלית ובלתי פורמלית. בצד התיאורטי נעסוק בשאלות של גלישה חופשית ומכוונת, אפשרות הלמידה מפרגמנטים ובשאלות תיאורטיות ועקרוניות (כמו, למשל, האם ניתן לקרוא לייצוג של קטע מדון קישוט במחזה מוסיקלי ייצוג פרודי או מה יחשב כמקור קנוני ועל סמך מה, או, אפילו, כיצד נבחין בין עקבה לבין אלמנט לשוני עצמאי). בצד המעשי נבחן בפועל למידה באמצעות צבירים בדרגות ארגון שונות. חלק מן העבודה, לאחר ההכנה התיאורטית (6 פגישות מבואיות בנושאי תכנית המחקר, הקנון, תרבות ההמונים, אינטרטקסטואליות והיפרטקסט) ובמקביל לעבודה עם צבירים במעבדת המחשבים ייעשה בבית.
חלק זה הוא מטלת החובה העיקרית של הסמינר. בדיקה של שני צבירים על קבוצות נבדקים, תוך הצבעה על הבעיות התיאורטיות והמתודולוגיות שעלו היא הבסיס לציון בקורס.

תנאי קבלה: עניין בתרבות הפופולרית, בעבודה עם היפרטקסטים ובמחקר של למידה מקוונת.
הכרות טובה עם יצירות המופת של תרבות המערב.
יכולת עבודה במחשב ובאינטרנט.
שהשתתפו בסמינרים קודמים מוזמנים להשתתף. הם יתחילו מיד בעבודה המעשית.תלמידים בעלי עיניין ו/או נסיון בהוראה מוזמנים

שלא כמיסטיקאים בדתות אחרות, מיעטו המקובלים לחשוף את עולמם הפנימי, ובכל זאת נשתמרו בידינו מעין יומנים שבהם תיעדו מקובלים את חוויותיהם המיסטיות. במוקד הסמינר יעמוד 'אוצר חיים' של המקובל שפעל בתחילת המאה הי"ד, ר' יצחק דמן עכו, שנקרא בו מתוך תצלום כתב היד (הספר טרם נדפס). בחיבור זה יש תאורים יוצאי דופן בספרות הקבלה של חוויות מיסטיות אקסטאטיות. להשלמת פן נוסף בלתי ידוע בדמותו של ר' יצחק נקרא מכתב יד באוסף סגולות מאגיות שערך, ונתהה על הקשר הבעייתי שבין מאגיה למיסטיקה. כמו כן יידונו חיבורים אחרים, כמו 'ספר החזיונות' שבו רשם ר' חיים ויטאל, הידוע בתלמידי האר"י, את חלומותיו המשקפים את עולמו הפנימי המיוחד.
הערה: שמיעת קורס כל שהוא בקבלה (כגון מבוא לקבלה) בעבר רצויה, אך אינה תנאי להשתתפות בסמינר זה.

הסמינר יעסוק בהתייחסויות השונות אל שאלת המזרחיות, אל מקומה בשיח הישראלי, אל האפשרויות השונות לדבר על זהות בכלל וזהות מזרחית בפרט, ואל השלכותיה הספרותיות והתרבותיות. בסמינר ידובר על אודות טקסטים ספרותיים שנכתבו מאז שנות העשרים (בורלא ושָׁמי) דרך היוצרים המרכזיים בני דור המדינה (מיכאל, בלס, גורן) ובמיוחד על דור היוצרים והיוצרות העכשוי (מטלון, רביניאן, סויסה, אוז, ברדוגו ואחרים) כולל משוררים (ארז ביטון, סמי שלום שטרית, משה בן הראש, ואחרים) ופזמונאים מזרחים (מזוהר ארגוב ועד טיפקס). הייצוגים הפופולאריים של המזרחיות (בקולנוע ובבידור) ישמשו בסיס להשוואה. קריאת הטקסטים תלווה בקריאת מאמרים תיאורטיים על אתניות (Stuart Hall) ומחקרים היסטוריים על המזרחים בישראל, שיחדדו את קני המידה להערכת השאלות הספרותיות.

התיאוריה הקרויה פוסט-קולוניאלית ראשיתה בספרו של אדוארד סעיד "אוריינטליזם" (1978). בכוונתי לקרוא את התיאוריה של סעיד ולעמוד על עיקרי הביקורת שהופנתה כלפיה על ידי תיאורטיקנים כמו הומי באבא, מצד אחד וגיאטרי ספיבק מצד אחר. הקריאה בטקסטים אלה אמורה להבהיר מושגים מרכזיים (כמו אידיאולוגיה, סטריאוטיפ, קולוניאליזם, אמביוולנטיות, מיעוט, חיקוי, חתרנות, הגמוניה, זהות, ועוד) אשר מסייעים להבין את עמדותיהם השונות של טקסטים מרכזיים בסיפורת העברית והישראלית ביחס לשאלה הערבית.
במהלך הסמינר נדון במגוון של טקסטים ספרותיים שמייצגים עמדות שונות ביחס לייצוג הערבי במהלך המאה העשרים. השאלות המרכזיות בהן נעסוק: מה ההבדל בין ספרות תקופת היישוב לספרות תקופת המדינה, האם כתיבה מנקודת מבט מזרחית או נשית יוצרת ייצוג שונה של דמות הערבי, כיצד סופרים ערבים כותבים ספרות עברית, כיצד נוצרת חתרנות ביחס לאידיאולוגיה שלטת, מתי חלה תמורה בסטריוטיפ ביחס לערבים בסיפורת העברית? האם בתקופת הישוב והמדינה היו סטריוטיפים שונים ומתחרים? ועוד.

מזה כמה עשורים חוזרת הביוגראפיה כמנצחת, והיא מהווה ז'אנר מוביל ובהחלט אטרקטיבי במחקר ההיסטורי, אך לא פחות מזה במחקר הספרותי. ביוגראפיות של טובי הסופרים בעולם – ג'ויס, טולסטוי, צ'כוב, אליוט, וירג'יניה וולף – הופיעו במרוצת השנים, וזכו להכרה ולתהילה גם בחוגי האקדמיה והמחקר וגם אצל ציבורי קוראים רחבים. נראה כי הביוגרפיה הספרותית היא אחת מצורות הכתיבה שבהן ניתן לגשר בין הקהילה המקצועית והאקדמית לבין הקורא המשכיל.

גם בארץ החלה הביוגרפיה ההסטורית והספרותית לחדור אט אט אל הכתיבה האקדמית [ עגנון, שופמן, ברנר, קובנר], בצד פריחה מסויימת שיש לז'אנר זה מחוץ לאוניברסיטאות. יחד עם זה מצב הביוגראפיה הספרותית בארץ נמצא בפיגור רב אחרי מה שקורה בארצות כמו בריטניה, צרפת, גרמניה וארה"ב.

סדנה זו שואפת לחשוף את המשתתפים בפני הז'אנר של הביוגראפיה הספרותית, לנתח אותו, להגדיר אותו, להפגיש את התלמידים עם חוקרים וכותבים שעשו במלאכה, אך יותר מכל "לתרגל" כתיבת ביוגראפיה באמצעות פרוייקטים אישיים שיבוצעו במהלך הקורס. ייתכן שבזה תתרום הסדנה להאצת התהליך המבורך של כתיבת ביוגראפיות על סופרים כותבי עברית.

הקורס נועד פורמאלית לתלמידי תואר שני, אך הוא פתוח לתלמידים בעלי עניין מן התואר הראשון (באישור המרצה) , וכן לתלמידי התוכנית לכתיבה יוצרת.

הקורס יציג וינתח מספר גישות מודרניות במחקר המטפורה, בתורת הספרות, בפילוסופיה, בלשנות, אמנות, בשיח הפוליטי, ובחשיבה החינוכית.

1. מהי מטפורה: האם היא תופעה לשונית או תופעה מושגית. בפגישה זו נסקור כמה מן התפישות הקלאסיות של המטפורה בפילוסופיה ובריטוריקה הקלאסית: אריסטו, הריטוריקנים של ימי הביניים, ועד לעידן המודרני.
2. מהן הפונקציות העיקריות של המטפורה?
3. המטפורות שאנו חיים על פיהן: תופעת המטפורה הקונצפטואלית על פי לייקוף וג'ונסון.
4. המטפורה בשירה: כאן נקרא וננתח מספר דוגמאות קלאסיות של מטפורות מרכזיות בשירה.
5. המטפורה באמנות החזותית: ניתוח ציורים ותמונות פירסומת.

הסמינר יתמקד ב"המצאת" הפסיכולוגיה ותיאור חיי הנפש בספרות העברית בשלהי המאה התשע עשרה. נעקוב אחר הקשיים הלשוניים והאידיאולוגיים שעמדו בפני הכותבים העברים בבואם לתאר "פסיכולוגיה" ונבחן את דרכי התמודדותם עם קשיים אלו לאורך המחצית הראשונה של המאה העשרים. לאורך הסמינר נקרא יצירות של מנדלי מוכר ספרים, ברנר, גנסין, עגנון וכהנא-כרמון ונעמוד על הזיקות שבין הפסיכולוגי לפוליטי.

בקורס נדון בתופעה מרתקת – הסינסזתיה (עירוב חושים). במיוחד נתמקד בנושאים הבאים:

1. סינסתיזה חזקה ("האיש שטעם צורות").
2. סינסתזיה חלשה: היכולת לזהות הקבלות בין גירויים חושיים שונים.
3. על מטפורות סינסתטיות ("קול מתוק", "אור קר") ושימושן בשירה ובשפה הרגילה.
4. על סימטריה ואסימטריה בקשר שבין גירויים חושיים שונים.

נושאים אלה ילוו בדוגמאות מתחומי אמנות ושפה שונים, כמו גם בדיון במחקר הקוגניטיבי והנויירופסיכולוגי של התופעה.

הקורס יבחן את הסיבות והנסיבות שהביאו להבשלת שירת הילדים העברית בדור התחייה, וכן את הסיבות שהניעו משורר נחשב כביאליק לִפנות לענף ספרות הילדים. ייבחנו עקרונות ספרות הילדים של ביאליק על רקע עקרונותיו של ק"א צ'וקובסקי, אגב ניתוח שיריו של ביאליק לגיל הרך, המעשיות המחורזות הארוכות שנועדו לילדים ולנוער והאגדות שנועדו "לילדים ולעם". ייבחנו גם מכתביו של ביאליק אל מאייריו ואל הוצאות הספרים ובתי הדפוס, כדי להבין את החשיבות שהעניק המשורר לצד הגרפי והטיפוגרפי של ספריו לילדים. ניתוח היצירות יראה שיצירות פשוטות לכאורה הן לאמִתו של דבר יצירות מורכבות ורבות רבדים, ששום ילד לא יוכל להבין את הרעיונות המשוקעים בהן עד תום.
דרישות הקורס: היכרות עם "שירים ופזמונות לילדים" ועם אגדות "ויהי היום", נוכחות בשיעורים, הכרת החומר הביבליוגרפי וכתיבת עבודה.

הסמינר יעסוק ביצירותיהם של לוי ומוריסון, ויתמקד בשלושה אספקטים: א. קריאה ופרשנות של הרומן הבודד. ב. ראייתו של הרומן כחלק ממכלול היצירה של היוצר/ת, תוך הדגשה על קשרי הגומלין שבין יצירות שונות. ג. ניסיון לעמוד על הקשר שבין הפואטיקה של היוצר/ת לבין עמדתו או עמדתה בשאלות חברתיות וכלל-אנושיות.

השיעור מכוון להקנות לתלמידים רגישות להבדלי סגנון, לשפר את יכולתם להבחין
במרכיביהם של סגנונות שונים ולצייד אותם בכלי ניתוח לאפיון סגנונות כתיבה. בחלקו
הראשון של השיעור יתוודעו התלמידים אל תמורות סגנוניות שחלו בכתיבת פרוזה עברית
בעת החדשה. התלמידים יכירו מהלכים, הכרעות, סגנונות ואישים שהשפיעו על דרכי
התפתחותה ועיצובה של הפרוזה העברית בת ימינו. הם יתוודעו אל משלביה השונים של
העברית הישראלית. בחלק השני של השיעור יתרגלו תלמידים הבחנה בייחודי סגנון
ומשלבים. התלמידים יתאמנו בזיהוי אפיונים שמייחדים סגנון של תקופה או של זרם
ובאפיון הגורמים המייחדים סגנון של יוצר או של יצירה.

תרומתו של התרגום בהתפתחות התרבות, בהתפתחות הכתב, הלשון והספרות לא ישוערו. הקורס יסקור נקודות ציון בתולדות התרגום בתרבות העולם מאז המצאת הכתב לפני כששת אלפים שנה. הוא יעסוק במבצעי תרגום מפורסמים, כמו פענוח שפת החרטומים באמצעות אבן הרוזטה או תרגומי התנ"ך; הוא יעסוק במתרגמים מפורסמים כמו אוגוסטינוס או התיבונים ואף באסכולות או בבתי אולפנא למתרגמים. בין השאר יעסוק הקורס גם בתולדות התרגום לעברית ובתפקידו בבניית הלשון והתרבות העברית.
הסטודנטים יתבקשו לכתוב עבודה מסכמת על אחד ממגוון הנושאים שהקורס יציג.

סדנה מעשית לתרגום, המשלבת קשת רחבה של בעיות תרגום עם הסתכלות מקרוב בטקסטים ספרותיים. הסדנה בנויה על יסודות ה"מבוא לתורת התרגום" ומבקשת לבדוק בצורה מעשית ומעמיקה בעיות שנידונו במבוא בצורה תיאורטית.

במסגרת הלימודים המעשיים בתרגום, סדנה זאת נועדה להקנות ולפתח את מיומנויות התרגום באמצעות התמקדות בעריכת טקסט מתורגם. הדגש אינו על לשון המקור (שתהיה על-פי רוב אנגלית; ידיעת שפות נוספות אינה הכרחית) ולא על שפת היעד ("עריכת לשון"), אלא על "הדבר השלישי", הנוסף, שהוא מלאכת התרגום. באמצעות שורה של טקסטים בסגנונות, בז'אנרים ובנושאים שונים נדון בבעיות אופייניות לטקסט המתורגם ולעריכתו. אופן הלימוד יהיה בראש ובראשונה מעשי – מדי שיעור נעבוד על טקסט אחר – ובהקשר זה יידונו גם נושאים תיאורטיים בתורת התרגום.

בקורס תידון בפרוטרוט שורה של מושגי-יסוד בתורת התרגום המודרנית: טקסטים מקבילים, תרגומיות מול תרגום, התרגום כפעולה חברתית-תרבותית, כתהליך קוגניטיבי וכתוצר, תרגום "אופטימאלי" לעומת תרגום ממשי, האילוצים שהתרגום כפוף להם מתוך הדגשת מושג הנורמה, יחסים בין תרגום למקור (אפשריים, קיימים ו"נתבעים") ועוד. מטרת הקורס: לפתוח פתח לעיונים מתקדמים בתרגום, ובעיקר מחקרים תיאוריים-הסבריים, וכן לספק בסיס רחב להרחבות יישומיות. חומר רקע: כעשרה מאמרים בתורת התרגום. את רובם יש לקרוא במהלך הקורס, בהקבלה להתקדמותו. לשיעור נלווה תרגול בקבוצות (התרגילים אינם חובה לתלמידי החוג הבוחרים בקורס ואינם נחשבים להם במניין השעות, מלבד לבוחרים בהתמחות בלימודי תרגום). במהלך העבודה בתרגיל ייקראו ויידונו אחדים מן המאמרים הנכללים בביבליוגרפיה של השיעור.

מטרת השעור להציג למשתתפיו מגמות, אישים וחיבורים בולטים בתחום ביקורת הספרות העברית מאז אמצע המאה התשע-עשרה ועד שלהי המאה העשרים. פרקיו העיקריים: ז'אנרים בביקורת – הבחנות יסוד; הולדת הביקורת העברית בתקופת ההשכלה (קובנר, פאפירנא, ש"י אברמוביץ); המגמה הריאליסטית-לאומית (סמולנסקין, ליליינבלום); המגמה המערבית-רומנטית (פרישמן, בריינין); פולמוס 'השילוח' (אחד-העם וברדיצ'בסקי) ופולמוס התרבות בתנועה הציונית; יוסף חיים ברנר המבקר; מחשבת הספרות בתקופת היישוב (אשר ברש, יעקב רבינוביץ); פרשת 'התרבות המתקדמת' (דוד כנעני, עזריאל אוכמני); מבקרים-היסטוריוסופים (קורצווייל, סדן, הלקין); הביקורת האקדמית משנות החמישים ואילך (א"ל שטראוס, הרושובסקי, מירון, שקד, צמח, מוקד); מבקרים-יוצרים (יעקב פיכמן, לאה גולדברג, נתן זך); פולמוסים ביקורתיים נבחרים בספרות הישראלית.
חובות הקורס: נוכחות סדירה וקריאה שוטפת משעור לשעור; בחינה בסוף הסמסטר.

הקורס סוקר את הספרות הסינית מאז תחילת המאה העשרים ועד ימינו. במהלכו, נקרא (בתרגומים לאנגלית ולעברית) מיצירותיהם של מיטב הסופרים הסינים ונדון גם בהקשר ההסטורי והתרבותי בו נכתבו. נעמוד הן על הגיוון הרב של הספרות הסינית המודרנית והן על סימני ההיכר שאיפיינו כתיבה סינית במהלך רוב המאה העשרים. לבסוף, נכיר את הזירה הספרותית הסינית העכשווית, שבשנים האחרונות משתלבת יותר מאי פעם בעבר בספרות העולם

בקורס נבחן את האפשרות לפרשנות פסיכואנליטית לסיפור של עקדת יצחק, במיוחד במשניותיהם של זיגמונד פרויד, תיאודור רייק וז'אק לאקאן. נפגיש את המעשה הפרשני הפסיכואנליטי עם מספר הבנות של העקדה בתוך המסורת היהודית, ובמיוחד בקרב הוגים יהודים מודרניים דוגמת מרטין בובר וישעיה ליבוביץ'.
העיונים במגמות הפרשניות הללו ישלחו אותנו לשאול שאלות אודות: מעמד האב ומעמד הבן בטקסט המקראי מול מעמדם בהגות המודרנית; מקומה של החרדה (Angst) בפרשנות לעקדה אצל הפסיכואנליטיקאים וההוגים המודרניים השונים, בעקבות תפיסתו הידועה של קירקגור ב"חיל ורעדה"; תהייה מתודית על תרומתה או חסרונה של הפרשנות הפסיכואנליטית להבנת הטקסט המקודש על פני הפרשנויות המסורתיות כמו גם הפרשנויות ההגותיות המודרניות ביהדות; האופן שהסיפור היהודי יכל לשמש כאלטרנטיבה למיתוס המכונן של השיח הפסיכואנליטי, שהוא המיתוס היווני של אדיפוס; וגם תהייה שמא הפרשנויות הפסיכואנליטיות למיתוס של עקדת הבן-יצחק הנן תוצר של הבנה נוצרית, ולאו דווקא יהודית, של העקדה כמיתוס מקדים לצליבה של הבן-ישו.